בדיקת שמיעה אצל אודיולוג מטעם בית המשפט: 1. המערער יליד 1953, התגייס לצה"ל בשנת 1972 ושרת בקבע עד לשנת 2005, בתפקידו האחרון כמפקד בסיס מטכ"ל בדרגת אלוף משנה. 2. בשנת 2003 פנה המערער להכיר בליקוי שמיעה שלו כנכות מוכרת עקב חשיפתו במהלך השנים 1972 עד 1984 לרעש חזק בבתי מלאכה שונים ועקב חשיפתו לרעש מטווחים וגנרטורים במהלך השנים 1979 עד 1992. 3. קצין התגמולים ביקש לכנס ועדה רפואית לפי סעיף 28 א' על מנת שתחווה דעתה בדבר הקשר הסיבתי בין שרותו הצבאי של המערער לבין החבלה. 4. ועדה רפואית מחוזית התכנסה ביום 23.03.04 לדון בעניינו של המערער. המערער צרף תצהיר מטעמו, שם טען כי הוא סובל מליקוי שמיעה מלווה בצפצופים תמידיים באוזניים. כמו כן הונחו בפני הועדה 3 בדיקות שמיעה מיום 14.10.03; 30.10.03; 27.01.04 . הועדה ציינה כי הבדיקה מתאריך 30.10.03 היא הטובה והאמינה מבין הבדיקות וניתן לראות ממנה ליקוי קל בשמיעה, בגלים הגבוהים עם עקומה שיכולה להתאים לנזק משני מחשיפת יתר לרעש. עוד ציינה הועדה: "אין בתיק תיעוד מספיק לגבי בעיית האוזניים. בקיום בדיקת שמיעה אופיינית הועדה נוטה לקשר בין הנכות לשרות הצבאי". בפרק סיכום ההחלטה נרשם: "חבלה אקוסטית + טנטון קבוע. נכות זמנית. הועדה ממליצה לבקורת הבאה לצרף לוועדה צילום תיק רפואי אישי אשר יעיד, אולי, על תלונותיו באוזניים". הועדה קבעה נכות של 10% בגין חבלה אקוסטית + טנטון קבוע לפי סעיף 72 ג' (2) באופן זמני עד לבדיקה חוזרת ביום 23.03.05. 5. באופן עוקב לבדיקת הועדה הרפואית והמלצתה, יצאה ביום 20.04.04 הודעה מקצין התגמולים למערער, שם נרשם כי לאחר עיון בתביעתו הגיע למסקנה כי ליקוי השמיעה אירע בתקופת השירות ועקב השירות הצבאי. צוין שם כי הועדה הרפואית קבעה את דרגת הנכות בעבור ליקוי שמיעה וטנטון קבוע בדרגה של 10% באופן זמני ודרגת הנכות תישאר בתוקף עד בדיקה חוזרת בחודש מרץ 2005. 6. ביום 08.11.05 זומן המערער לבדיקה אצל פרופ' גולץ. נערכה למערער בדיקה אודיולוגית באותו יום אשר לימדה על ליקוי שמיעה של 35-40 דציבל בתדרים שבין 500 לבין 2000 הרץ. כמו כן, הוגשה בדיקה אודיולוגית נוספת מיום 04.04.05, גם שם נרשם ליקוי שמיעה של 40 דציבל בתדירויות שבין 500 ל- 2000 הרץ. נוכח הפער בין תוצאות בדיקות אלו לבדיקה קודמת שנערכה בשנת 2003, שם ליקוי השמיעה היה של 15 דציבל בכל אוזן באותם תדרים, נשלח המערער לבדיקת BERA. בדיקת ה-BERA מיום 29.11.05 לימדה על ליקוי של 20 דציבל בשתי האוזניים בתדרים של 1000 עד 2000 הרץ. כמו כן, נמצאה עדות לליקוי שמיעה קל ביותר בתדרים הגבוהים משמאל בלבד. 7. ועדה מחוזית חוזרת כונסה ביום 28.12.05 על מנת לדון בזמניות דרגת הנכות. הועדה קבעה נוכח הפערים בין בדיקות השמיעה כי לאור חוסר אמינותו של הנבדק בשתי בדיקות שמיעה ולפי ממצאי בדיקת ה-BERA, היא מעניקה 1% בגין ליקוי שמיעה ואיננה מוצאת "שדיווחיו בגין הטנטון קיימים בכלל". לפיכך, קבעה הועדה דרגת נכות של 1% לפי סעיף 72 א' (1) א' לצמיתות. 8. על ועדה זו ערער המערער לוועדה רפואית עליונה. ועדה רפואית עליונה מיום 08.10.07 שמעה את תלונות המערער , את טענות בא-כוחו וכן הוגשה בפניה חוות דעת ד"ר רוזן, מומחה מטעם המערער, אשר קיבל את תלונת המערער בנושא הטנטון התמידי. הועדה ציינה, כי המערער טוען שכבר בשנות ה-80 היה טנטון תמידי באוזניו, אך דברים אלו אינם נתמכים על ידי אודיוגרם מיום 30.10.03 המראה שמיעה תקינה כמעט לחלוטין בשתי האוזניים. גם בדיקת ה-BERA מיום 29.11.05, מראה שמיעה תקינה בתדרי הדיבור בשתי האוזניים. הועדה ציינה את אי ההתאמה בין בדיקות אלו לבין האודיוגרמות משנת 2005 וקבעה, כי נוכח אי ההתאמה בין בדיקות השמיעה השונות לא ניתן להכיר בתלונתו בדבר טנטון תמידי וציינה , כי ד"ר רוזן, המומחה מטעם המערער, כלל איננו מתייחס להבדלים שבין בדיקות השמיעה. הועדה דחתה את הערעור. 9. או אז, ביקש הממונה על הועדות הרפואיות כי הועדה תיתן התייחסות מפורטת לשאלת החבלה האקוסטית (סעיף 7 (2) ג') עקב השירות. בגיבוי עורך הדין של הועדות הרפואיות הוחזר הדיון לוועדה הרפואית העליונה אשר הוסיפה בהערה מיום 16.06.08 כי הועדה לא התייחסה לחבלה האקוסטית שכן בבדיקת ה-BERA לא נבדקו התדרים שמעל 3000 הרץ ולכן אין לוועדה תמונה אובייקטיבית של שמיעתו. הועדה ציינה כי מאחר ותשובותיו אינן תואמות בבדיקות השמיעה השונות עולה ששמיעתו למעשה תקינה ואין עדות לקיום חבלה אקוסטית. הועדה קבעה בעניין נכות השמיעה דרגה של 1% בלבד בגין ירידה בשמיעה לפי סעיף 72 (א) 1 א'. 10. למערער שתי טענות מרכזיות - הטענה הראשונה מתייחסת לכך שהועדה לא קיבלה את הטענה לעניין טנטון קבוע. הטענה השנייה מתייחסת לכך שהועדה ביטלה קיומה של נכות בגין חבלה אקוסטית על אף שנכות כזו הוכרה על ידי קצין התגמולים כנכות מוכרת. 11. לעניין קבלת הטענה של טנטון קבוע - מן המפורסמות היא כי לא קיימת בדיקה אובייקטיבית אמינה שתלמד באופן חד משמעי לגבי קיומו של טנטון, ואם אותו טנטון הוא טנטון קבוע. תרומת הבדיקות השונות היא בנתונים תומכים או שוללים. לכן, מסתמכים הרופאים שאמורים לקבל החלטה בנושא על אמינותו של המערער כמו גם על הרכיבים הנוספים. במקרה כאן, נמצא פער משמעותי בין שתי בדיקות אודיולוגיות של המערער לבין בדיקה BERA בסמוך לכך. בדיקת ה- BERA דומה בממצאיה לבדיקה אודיולוגית שנערכה שנתיים קודם לכן. נוכח הפער האמור ובהעדר ממצאים נוספים משמעותיים שיכולים לתמוך את טענת הטנטון הקבוע וקיומו משנות ה-80, הגיעה הועדה למסקנה כי המערער איננו סובל מטנטון קבוע. אין בסיס משפטי המצדיק התערבות בשיקול דעתה של הועדה הרפואית בעניין זה, שהיא ורק היא מופקדת על הבדיקה הרפואית עצמה ושקלול ממצאיה. 12. לעניין ביטול קיומה של חבלה אקוסטית - עיון בהודעת קצין התגמולים למערער מיום 20.04.04, מלמד על כך כי קצין התגמולים הכיר בליקוי השמיעה כנכות מוכרת. הכרה זו לא סווגה כ"הכרה זמנית" אלא כקביעה חד משמעית. בהמשך אותה הודעה למערער צוין, כי הועדה הרפואית קבעה את דרגת הנכות ל-10% בגין ליקוי שמיעה וטנטון קבוע. הודע למערער כי דרגת הנכות עצמה היא זמנית. משמצא קצין התגמולים כי ליקוי מסוג של חבלה אקוסטית הוא נכות מוכרת אצל המערער, הרי שעניין זה מחייב את הועדות לכל דבר ועניין. הועדה מוסמכת לקבוע את דרגות הנכות השונות במסגרת אותה נכות מוכרת, אך אין לה סמכות לתפיסתי, לקבוע מיוזמתה כי הנכות המוכרת התאיינה ואיננה עוד. סעיף 35 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959, קובע כי לקצין התגמולים זכות להורות על בדיקה מחודשת של הנכה אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת כי אותה החלטה בטעות יסודה. אם אכן הטענה היא כי המערער איננו עומד בדרישות תקנה 72 ג' ואיננו סובל מליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים 3000 ו- 4000 הרץ החל ב - 25 דציבלים, הרי שפתוחה הדרך בפני קצין התגמולים לשנות את החלטתו לעניין ההכרה בחבלה האקוסטית. כל עוד לא שינה קצין התגמולים את ההכרה בחבלה האקוסטית כנכות מוכרת, מחייבת קביעה זו את הועדות הרפואיות השונות, אשר מוסמכות לקבוע דרגות נכות כפי שמוצאות לנכון. על חלוקת הסמכויות שבין קצין התגמולים והועדות הרפואיות נאמר בע"א 140/89 קצין התגמולים נ. צבי גולומבק (אתר נבו) מפי כב' הנשיא שמגר - "לא למותר לשוב ולהיזקק לשאלת חלוקת הסמכויות בין הוועדה הרפואית מזה לבין קצין תגמולים מזה. המדובר בשני גופים אשר החוק הקימם לתכליות שהן שונות, על-אף נקודות המגע שביניהן. קצין התגמולים, אליו התובע גמול מגיש בקשה, הוא המוסמך להכיר באדם כ"נכה" (סעיף 30, 31 לחוק)....... אשר לקביעת דרגת הנכות, הוסמכה ועדה רפואית לקבוע "מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה..." (סעיף 10א) לחוק). היינו, תנאי מוקדם לקביעתה של דרגת נכות היא ההכרה בנכות, שעניינה דבר הקשר סיבתי בין המחלה, החמרת המחלה או החבלה לבין השירות הצבאי. על פי ס' 28א לחוק יכול קצין התגמולים לבקש מוועדה רפואית חוות דעת בדבר הקשר הסיבתי בין השירות הצבאי לבין החבלה, המחלה או החמרת המחלה, שגרמו, לפי הטענה, לנכות; אך זו נשארת לעולם החלטתו של קצין התגמולים..." לענין התייחסות ועדה רפואית לקשר סיבתי - התקנות הכירו בחריג של תקנה 8 ("פגימה מוסבת") או תקנה 9 ("פגימה נובעת"), המאפשרות לועדה לקבוע כי התפתחות נוספת במצבו של הנכה קשורה אף היא לנכות המוכרת. אך לא קיימת האפשרות ההפוכה. דהיינו - שהועדה תקבע מיוזמתה כי מצב רפואי מסויים שהוכר כנכות מוכרת, התאיין, ולכן אין הפגימה הנטענת מהווה נכות מוכרת. נושא זה שמור לקביעת קצין התגמולים עצמו. 13. לפיכך, בשלב זה ועד להחלטה אחרת צריכה נכותו של המערער בתחום החבלה האקוסטית להישאר בדרגת נכות של 1% לפי סעיף 72 ג' (1). יש להוסיף נכות זו לנכות ליקוי השמיעה שמצאה הועדה לפי סעיף 72 א' (1) א'. ירצה קצין התגמולים לחדש בדיקתו לעניין מצבו של המערער - פתוחה הדרך בפניו לעשות כן. 14. אין צו להוצאות. שמיעהמומחה מטעם בית המשפט