המערער ביקש הכרת זכות לפי חוק הנכים בגין התקפי אפילפסיה שהחלו במהלך השירות הצבאי הסדיר, להלן פסק דין בנושא אפילפסיה בצבא: פסק דין הערעור שבפנינו הוא על פסק דינה של ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (נוסח משולב), שליד בית משפט השלום בחיפה בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר. טובי-פרידמן, מיום 17.4.07 בע.נ. 160/99. המערער שהוא יליד 1974 התגייס לשירות סדיר בצה"ל בתאריך 16.7.92, בפרופיל 65 עקב אסטמה. לאחר טירונות בסיסית עבר קורס נהגי תובלה ושירת תקופה של כ-5 חודשים כנהג חלוקת מזון בבסיסים. בתאריך 15.11.92, הורד הפרופיל הרפואי של המערער ל- 24, ע"י ועדה רפואית, עקב התקפי אפילפסיה, והמערער מילא תפקיד של פקיד, והשתחרר בתאריך 2.8.95. המערער הגיש למשיב שתי בקשות להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום): האחת, בגין התקפי אפילפסיה שהחלו במהלך השירות הסדיר בשנת 1992, והשניה, בגין פריקות כתף ימין שנגרמו במהלך שירות מילואים פעיל בשנת 1998. לגבי התקפי האפילפסיה נימק המשיב את עמדתו בכך שאין קשר בין מחלת האפילפסיה שממנה סובל המערער לבין תנאי שירותו הצבאי, ולגבי פריקות הכתף הימנית, נימק המשיב את עמדתו בכך שהמערער סבל מכך עוד לפני גיוסו לשירות המילואים ולא אירעה לו כל החמרה כתוצאה מן האירוע מיום 13.3.98. ענין הפריקות בכתף ימין איננו עומד לדיון בערעור זה. באשר להתקפי האפילפסיה קבעה הועדה בפסק דינה כי היא מחליטה להעדיף את גירסת המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת של המומחים מטעם המשיב. עוד קבעה הועדה שהיא דוחה את גירסת המערער הן לגבי הבסיס העובדתי והן לגבי הקשר הסיבתי שבין התקפי האפילפסיה לבין תנאי השירות. הועדה ציינה שגירסת המערער בדבר "פעילות פיזית מאומצת וחסך בשינה" שהופיעה לראשונה בתצהירו מתאריך 18.7.00, כ- 8 שנים לאחר האירוע, אינה משכנעת. הועדה הוסיפה שחוות הדעת של המומחה מטעם המערער מבוססת על גירסתו העובדתית של המערער, ומכיוון שהועדה לא שוכנעה מן הגירסה העובדתית, אין באפשרותה של הועדה לקבל את המסקנות הרפואיות של המומחה מטעם המערער. לעומת זאת, כך קבעה הועדה, חוות הדעת של המומחים מטעם המשיב, ובכלל זה חוות הדעת העקרונית, מבוססות על מחקרים מקיפים ומעודכנים. הועדה ציינה שהיא מקבלת את מסקנותיו של פרופ' שדה מטעם המשיב (בתשובות לשאלות ההבהרה), אשר כותב שאין מידע רפואי ברור על נסיבות התחלת מחלתו של המערער, ושהמומחה לא מצא כל מסמך עם תאריך אישפוז של 2.11.02, ואין באפשרותו לקבוע לפי התיעוד הרפואי מתי אירע ההתקף הראשון. הועדה סיכמה את עמדתה וקבעה שהמערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת גירסתו בענין הקשר הסיבתי שבין התקפי האפילפסיה לבין השירות הצבאי. בהודעת הערעור המונחת בפנינו מלין המערער כנגד החלטת הועדה לדחות את ערעורו בכל הנוגע למחלת האפילפסיה, ואילו באת כח המשיב טענה שאין מקום להתערב בפסק דינה של הועדה. לאחר שעיינו בטיעוניהם של באי כח שני הצדדים, סבורים אנו שדין הערעור להידחות. מעיון בפסק דינה של הועדה עולה בעליל שהועדה לא היתה מוכנה לקבל את גירסתו של המערער, הן לגבי הבסיס העובדתי והן לגבי הקשר הסיבתי שבין התקפי האפילפסיה לבין תנאי השירות. נוסיף ונציין שבפני הועדה היו מונחים שלושה תצהירים של המערער: משנת 1998, משנת 2000 ומשנת 2003. בישיבה שהתקיימה בפני הועדה ביום 30.1.06, נחקר המערער בחקירה נגדית על תצהיריו, ומכאן שהיתה לועדה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מגירסתו של המערער. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות שנעשו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה. נכון הוא שקיימים מקרים שהם בגדר יוצאים מן הכלל, כאשר מסתבר שהתשתית הראייתית הקיימת סותרת את הממצאים שנקבעו, אך לא זה המקרה שבפנינו. כאמור, בפני הועדה נשמעה עדותו של המערער, והיו מונחות בפניה חוות הדעת הרפואיות של הצדדים. לאחר שהועדה עיינה בכל הראיות שהונחו בפניה היא הגיעה למסקנה שהיא אינה מקבלת את גירסתו של המערער הן לגבי הבסיס העובדתי והן לגבי הקשר הסיבתי. מכיוון שהועדה לא שוכנעה מן הגירסה העובדתית, גם לא היה באפשרותה לקבל את המסקנות הרפואיות של המומחה מטעם המערער, הואיל וחוות דעת זו התבססה על הגירסה העובדתית של המערער. הועדה ראתה לנכון להעדיף את חוות הדעת של המומחים מטעם המשיב, ובכגון דא אין מקום להתערב בשיקול דעתה משהחליטה להעדיף חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה. עיינו: רע"א 6148/04 גת נגד קצין התגמולים, פסק דין מיום 21.8.05, תק-על 2005 (3) 2465, בעמ' 2467, וכן ע"א 550/70 זלץ נגד קצין התגמולים, פ"ד כ"ה (1) 533, בעמ' 537. על יסוד כל האמור לעיל, הגענו למסקנה לפיה עלינו לדחות את ערעורו של המערער, וכך אנו מחליטים. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. צבאאפילפסיהשירות צבאי