1. התובע תובע סך 5,904 ₪ בגין שיפוי, שלטענתו מגיע לו מהנתבעות בגין גמלאות (דמי פגיעה) ששילם למר עזרא אבנר (להלן - הנפגע) בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים שארעה ביום 06/05/99. תביעתו של התובע נסמכת על הסכם שנחתם בין הצדדים, כמו גם בין התובע לבין יתר חברות הביטוח, בענין שיפוי התובע על גמלאות שישלם לנפגע בתאונת דרכים בעקבות הפגיעות שנגרמו לו בתאונה, זאת במקרה שהנתבעות ביטחו בביטוח חובה את הרכב בו נהג או נסע הנפגע בעת תאונת דרכים, או את הרכב שפגע בנפגע אם הנפגע היה הולך רגל (להלן - ההסכם). ההסכם כולל מכתב הבנות, שנכתב ביום 12/11/90 על ידי המנוח עו"ד אריה נוביק ז"ל (להלן - מכתב ההבנות). לפי סעיף ג' למכתב ההבנות, אם נפגע עובד בתאונת דרכים, שארעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, תוך כדי נסיעתו, כנהג או כנוסע, ברכב שלו או ברכב המעביד, לא קמה לתובע זכות שיבוב נגד המבטחת בגין הגמלאות שישלם לנפגע כתוצאה מהפגיעות שנפגע באותה תאונת דרכים. 2. אין מחלוקת כי תאונת הדרכים במקרה דנן ארעה תוך כדי עבודתו של הנפגע ועקב עבודתו. המחלוקת שבין הצדדים היא בשאלה האם הרכב שבו נהג הנפגע בעת התאונה היה בגדר "רכב מעביד", שאז אין לתובע זכות שיבוב נגד הנתבעות בגין דמי הפגיעה ששילם לנפגע, נוכח הוראות סעיף ג' למכתב ההבנות, או שאין הוא בגדר רכב מעביד, שאז קמה לתובע זכות שיבוב בגין דמי הפגעיה ששילם. בסעיף ד' למכתב ההבנות, בחלק הרלבנטי לענייננו, מוגדר "רכב מעביד" כ"רכב בבעלות המעביד". המבחן לקביעת "רכב המעביד" 3. הצדדים חלוקים בשאלת המבחן, שלפיו יש לבחון ולקבוע אם רכב בו נהג או נסע עובד בעת תאונת דרכים הינו "רכב מעביד", דהיינו רכב בבעלות המעביד. התובע גורס כי מה שקובע הינו הבעלות הרשומה, דהיינו "רכב מעביד" הינו רכב הרשום בבעלותו של המעביד במשרד הרישוי (להלן - מבחן הבעלות הרשומה). הנתבעות, לעומת זאת, גורסות כי מה שקובע הוא השימוש והחזקה הקבועים ברכב, דהיינו "רכב מעביד" הוא רכב המצוי בשימוש ובחזקתו הקבועים של המעביד (להלן - מבחן החזקה והשימוש). 4. אין אחידות דעים בפסיקה בערכאה זו: א. חלק מהשופטים נקטו במבחן הבעלות השומה (ראו, למשל, ת.א. (שלום ת"א) 53337/05 המוסד לביטוח לאומי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ - החלטה מיום 04/07/06 מפי כבוד השופט כספי; ת.א. (שלום ת"א) 52492/05 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ - פס"ד מיום 10/10/07 מפי כבוד השופטת ערקובי; ות.א. 5107/04 (שלום י-ם) המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ - פס"ד מיום 01/01/08 מפי כבוד השופט ארנברג). גישה זו נסמכת על ערכו הרב של הרישום, אף שאינו קונסטיטוטיבי, ועל תכלית ההסכם - שהיא מניעה התדיינויות בין התובע לבין חברות הביטוח בנושא השיפוי. ב. חלק מהשופטים נקטו במבחן החזקה והשימוש (ראו, למשל, ת.א. (שלום י-ם) 7780/02 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ - פס"ד מיום 14/06/04 מפי כב' השופטת כהנא; ות.א. (שלום י-ם) 7718/05 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ - פס"ד מיום 24/04/06 מפי כב' השופט מינץ). ג. קיימת גם גישה שלישית, הקובעת כי יש להכריע בענין לפי דיני הקנין, ומאחר והרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי, הוא ישמש ראיה לכאורה, אך לא ראיה מכרעת, ואם הרישום יוסתר ויוכח כי המעביד הוא הבעלים של הרכב לפי דיני קנין, למרות שאינו רשום על שמו במשרד הרישוי, יהיה הרכב בגדר "רכב מעביד" לצורך מסמך ההבנות, וכן ההפך (להלן - מבחן הבעלות הקניינית) (ראו, למשל, ת.א. (שלום י-ם) 7654/04 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חבה לביטוח בע"מ - החלטה מיום 08/03/07 מפי כבוד השופט וינוגרד; ות.א. (שלום י-ם) 14118/04 המוסד לביטוח לאומי נ' שמגד חברה לביטוח בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ - פס"ד מיום 29/07/07 מפי כבוד השופט דראל). 5. בפסק דין, שניתן על ידי ביום 25/03/08 בשש תביעות שנדונו בפני (ת.א. 4691/02; ת.א. 1435/05; ת.א. 7874/05; ת.א. 8285/05; ת.א. 6577/06; ות.א. 6888/06) (להלן - פסק הדין מיום 25/03/08), אימצתי את מבחן הבעלות הקניינית. בע"א (מחוזי י-ם) 11515/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פסק דין מיום 26/06/08) נקבע כי מבחן הבעלות הקניינית הוא אשר קובע. כמו כן, ערעור שהוגש על פסק הדין מיום 25/03/08 (ע"א (מחוזי י-ם) 2231/08 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (פס"ד מיום 25/09/08) נדחה בהסכמת המערער, לאחר ששמע את דברי בית המשפט ובכפוף לזכותו להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. נאמן לדרכי, וגם בהסתמך על שני פסקי הדין של בית המשפט המחוזי, אני שב וקובע כי המבחן הקובע הוא מבחן הבעלות הקניינית. 6. אינני רואה צורך להתעכב על הראיות שהגיש התובע ביום 29/08/07, שהינן למעשה ראיות שהוגשו לראשונה בת.א. (שלום י-ם) 7645/04. די בהפניה לדברים שנאמרו ביחס לראיות האמורות בע"א (מחוזי י-ם) 11515/07 הנ"ל (בסעיף 6 לפסה"ד), בהחלטה שניתנה ביום 08/03/07 בת.א. (שלום י-ם) 7645/04 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, שבו כאמור הוגשו הראיות לראשונה, וכן לפסק הדין מיום 25/03/08. מן הכלל אל הפרט 7. משקבענו כי מבחן הבעלות הקניינית הוא הקובע, ניישם מבחן זה. 8. בעת התאונה עבד הנפגע אצל חברת ב.ש. אלומניום בע"מ (להלן - חברת ב.ש.). הרכב היה רשום במשרד הרישוי בבעלותו של מר עמיר בן שבת (להלן - בן שבת), שבמועד התאונה היה הבעלים של 99% ממניות חברת ב.ש. (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 4-7). 9. בן שבת נקרא להעיד, ועל פי עדותו: חברת ב.ש. היא שרכשה את הרכב, הוציאה את ההוצאות בגינו והשתמשה בו; הרכב הוא למעשה רכב של חברת ב.ש. והוא נרשם על שמו של בן שבת מטעמים ביורוקרטיים (הימנעות מהצורך להיזקק לעורך דין בעת ביצוע דיספוזיציה ברכב) (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 20, עד עמ' 7, שורה 3). 10. בן שבת הותיר רושם מהימן ואין סיבה לפקפק בעדותו, מה גם שעל פני הדברים אין לו אינטרס במשפט או בנושא עדותו (אמנם ביקש ב"כ התובע לטעון בסעיף 40 לסיכומיו כי יש לבן שבת אינטרס בנושא עדותו, שכן "בהחלט סביר במסגרת דיווח הוצאת הרכב לשלטונות המס נדרשה החברה (חברת ב.ש. - מ.ב.) להצהיר שהרכב בבעלותה", אך לא רק שזו השערה גרידא, אלא שמדברי ב"כ התובע עצמו, בסיפא לפיסקה השלישית לסעיף 38 לסיכומיו, שם נאמר כי "העובדה שההוצאות נרשמו על שם החברה כלל אינן מעידות כי החברה היא גם זו שרכשה את הרכב וכי היא בבעלותה", עולה טענה הפוכה, דהיינו כי אין צורך כי הרכב יהיה בבעלות החברה על מנת לרשום הוצאות הרכב כהוצאה בספרי החברה). 11. אמנם לא עלה בידי בן שבת להגיש את חשבונית הרכישה של הרכב, את כרטיס הנהלת החשבונות של חברת ב.ש. בקשר לרכב, ואת טופס הפחת לשנים ממועד רכישת הרכב, וכשנצטווה להמציא מסמכים אלה, השיב כי אינו מוצא מסמכים. אולם, עסקינן בתאונה שארעה בחודש מאי 1999, דהיינו לא פחות מתשע שנים לפני נסיון בן שבת לאתר מסמכים (ומן ההכרח כי הרכב נרכש במועד מוקדם יותר), וחברת ב.ש. כבר לא היתה פעילה (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 9-11), ודברים אלה בהחלט עשויים להקשות על איחור מסמכים. כמו כן, צודק ב"כ הנתבעות כי בענין זה אין לתובע להלין אלא על עצמו, שכן הוא השתהה בהגשת התביעה והגישה רק בחודש דצמבר 2005, כשש שנים וחצי לאחר אירוע התאונה ותשלום דמי הפגיעה נשוא התביעה. 12. נחה דעתי, על פי עדותו של בן שבת, שכאמור היתה מהימנה עלי, כי הרכב נרכש על ידי חברת ב.ש. והיה בבעלותה, אף שהוא נרשם על שמו הפרטי של בן שבת. על כן, במועד הרלבנטי היה הרכב בגדר "רכב מעביד" לצורך מכתב ההבנות וההסכם שבין הצדדים. סוף דבר 13. לאור האמור, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. ניתן היום, י"ד בחשון תש"ע (1 בנובמבר 2009), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים. מוריס בן-עטר, שופט תביעת שיבובדמי פגיעה