מכה בברך בעבודה 1. הוגשה תביעה להכיר בפגיעה שנפגע התובע ביום 15/01/06, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק. 2. כך נאמר בתצהיר התובע: "3. ביום 15/01/06 בצהריים, התבקשתי על ידי הממונה עליי לבצע ספירת מלאי של מנועים, וחלקי מנועים המיוצרים בחברה. 4. המנועים וגופי המנועים היו מונחים על משטחי ברזל בגודל של 100X 80 על המשטח היו מונחים 2 גופים של מנועים המיוצרים בחברה ועליהם הונח משטח נוסף ועליו עוד 2 גופים. (המדובר במשטחים מברזל כמו משטחים מעץ, רק מברזל, כבדים מאוד). 5. במחסן עמדו אצטבאות מ-2 הצדדים ולידם הונחו המשטחים, כי לא היה מקום במחסן ואסור היה לשים אותם בחוץ כי הם חרוטים והם חסמו את הגישה ואת המעבר והותירו מעבר צר ביותר. 6.תוך כדי ספירת המלאי במחסן, ובשל הצפיפות במחסן הייתי צריך לעבור בין המשטחים שליהם הונחו גופי המנוע. תוך כדי המעבר ליד משטח הברזל עליהם הונחו גופי מנועים, קיבלתי מכה ישירה וחזקה בברך ימין מקצה המשטח שהיה חד מאוד והכאב היה חזק מאוד. משה משולם שהיה איתי בספירה ראה שקיבלתי מכה בברך, חשתי בכאב וראו את זה עלי, וגם אחר כך סחבתי רגל, אולם המשכתי בעבודה כי חשבתי שזה יעבור. 7. חשתי מיד בכאב עז בברך ודיווחתי על כך באותו יום למנהל הישיר שלי, חשבתי שהכאב יחלוף והמשכתי לעבוד באותו יום ובמשך כל החודש למרות שסבלתי מכאבים, לאחר יום או יומיים הופיעו אודם ונפיחות בברך ימין, סברתי כי הכאב יחלוף ואין צורך בהתערבות רפואית, אבל היו לי כאבים חזקים, ואני מטבעי לא רץ לרופאים וסברתי שזה יחלוף ולכן המתנתי כל כך הרבה זמן. 8. בחלוף תקופה נוספת כשראיתי שהכאב מחריף ולא עובר פניתי לקופת החולים והתחלתי בסדרת בירורים ואז התגלה כי אני סובל מקרע במניסקוס בברך ימין ומנזק לברך הנובע מהחבלה הישירה ביום 15/01/06, כמפורט". 3. בטופס הפגיעה (נ/1) אין תעוד לשעת הפגיעה וכן אין פירוט למעט "קיבלתי מכה". 4. ממכתב המעסיק מיום 27/10/08 (ת/2) עולה שהתובע דיווח למעסיק על האירוע בעבודה, ביום 27/08/06. 5. המוסד לביטוח לאומי שלח לתובע מכתב (נ/2) בו התבקש להסביר ממה קיבל את המכה ומתי דיווח למעביד. 6. התובע ענה למכתב ביום 24/10/06 (נ/3). מתשובתו עולה שפנה לטיפול רפואי ביום 15/01/06 מיד לאחר הפגיעה. כן תיאר את הפגיעה: "... במסגרת עבודתי עלי לארגן ולסדר את מחסן תוצרת גמורה. תוך כדי הליכה במעבר שבין האצטבעות נתקלתי במשטח ברזל שעליו היו מנועים וקיבלתי מכה חזקה בברך ימין". במכתב נאמר שהדיווח הראשוני למעביד היה ב- 15/01/06, לדודו קרפ, מנהל יצור והממונה הישיר. 7. התובע בעדותו טען שהוא נתן את המידע שבמכתב ל- אריק, והוא זה שכתב את המכתב נ/3. 8. התובע הופנה לכך שהפניה הראשונה לרופא היתה ביום 05/02/06. לטענתו, כשפנה לרופא ביום 15/01/06 הרופא לא יכול היה להכניס אותו ונכנס לרופא מחליף "בלי שם" שהמליץ לו לשים קרח. 9. בתיעוד הרפואי הראשון, מיום 05/02/06, נכתב "ללא חבלה". לתובע לא היה הסבר מניח את הדעת לכך. כן לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע הרופא רשם לו אישורי מחלה ולא אישורים על פגיעה בעבודה. זאת, למרות שאישר שידע שנפגע בעבודה מקבל תעודות לנפגע בעבודה ולא ימי מחלה. 10. התובע בעדותו, סתר את עצמו בשאלה האם פנה לרופא ביום הפגיעה או לא. כך אמר: "אני יודע שלנפגע עבודה נותנים תעודות לנפגע עבודה ולא תעודות מחלה אבל לא נגשתי כל כך מהר לרופאים כי חשבתי שזה יעבור. קיבלתי חבלה פשוטה. אני מבקש לתקן את דבריי. זה לא חבלה פשוטה אלא מורכבת מאוד. לא הלכתי לרופא כי חשבתי שזה יעבור תוך יום יומיים וכשראיתי שזה לא עבר הלכתי לרופא. ראיתי שזה לא עבר, טיפלתי בעצמי חודש ורק אז הלכתי לרופא ב- 5/2. עד 5/2 לא פניתי כי עשיתי פזיותרפיה לעצמי כי זה היה חמור מאוד ואז פניתי לרופא. אם כתבתי במכתב מ- 24/10/06 שהלכתי לרופא ב- 15/1 אני משיב שלא יכול להיות שהלכתי לרופא ביום של הפגיעה. באותו יום שהיתה לי הפגיעה ב- 15/1 הייתי אצל הרופא אבל הוא לא קיבל אותי, הוא אמר לי לעשות פזיותרפיה וזה מה שעשיתי". 11. טופס בל 250 יצא ביום 27/08/06. התובע טען שלא דיווח על התאונה למעסיקו אלא "למעסיק הישיר" מר דודו קרפ. כן טען שבתקופה 30/07 ועד 27/08, המעסיקים שלו היו בחופשת קיץ. 12. מעדותו עולה שיש בחברה ממונה בטיחות וכי הוא - התובע - דיווח לממונה הבטיחות על הפגיעה. 13. במכתב רו"ח טראונר מיום 01/02/07, נכתב שהתובע פנה לממונה על הבטיחות ביום 27/08/06 ולא קודם לכן. גם לכך לא קיבלנו תשובה מספקת. 14. לתיק צורפה הודעת התובע בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי מיום 28/01/07. משהופנה התובע לסתירות בין הודעתו במוסד לביטוח לאומי לבין עדותו בפנינו, השיב: "... כאשר בחקירה רציתי להגיד דברים היא לא נתנה לי להגיד. היא כתבה ישר את מה שאני מוציא מהפה... " 15. מטעם התובע העיד מר משה משולם. כך נאמר בתצהירו: "1. אני עובד עם אלי ברינה ותפקידי מחסנאי + מלגזן בחברה יונה אושפיז מנועי חשמל בע"מ. 2. ביום 15/01/06 בצהריים עזרתי עזרתי לאלי ברינה בספירת מלאי של מלאי מנועים וחלקי מנועים המיוצרים בחברה. 3. המנועים וגופי המנועים היו מונחים על משטחי ברזל בגודל של 100X 80 על המשטח היו מונחים 2 גופים של מנועים המיוצרים בחברה ועליהם הונח משטח נוסף ועליו עוד 2 גופים. (המדובר במשטחים מברזל כמו משטחים מעץ, רק מברזל, כבדים מאוד). המשטחים היו מונחים מ-2 הצדדים בגובה הברך. והמחסן היה מלא במשטחים כאלה ולא היה מקום לזוז במחסן. 4. במחסן עמדו אצטבאות מ-2 הצדדים ולידם הונחו המשטחים, כי לא היה מקום במחסן ואסור היה לשים אותם בחוץ כי הם חרוטים והם חסמו את הגישה ואת המעבר והותירו מעבר צר ביותר. 5.תוך כדי ספירת המלאי במחסן, ובשל הצפיפות במחסן היינו צריכים לעבור בין המשטחים שליהם הונחו גופי המנוע. תוך כדי המעבר ליד משטח הברזל עליהם הונחו גופי מנועים, אלי קיבל מכה בברך ימין מקצה המשטח שהיה חד מאוד והכאב שלו היה חזק מאוד. ראיתי את אלי תופס את הברך והבעת פניו היתה כזאת שהוא סובל מכאב והוא סימן לי שקיבל מכה בברך וסחב רגל בכאב. אלי ברינה נח מעט והמשיך בספירה כשהוא סוחב רגל. אציין כי גם בתקופה לאחר מכן, כמדומני יומיים לאחר אירוע התאונה, ראיתי שאלי סוחב רגל וכואב לו בברך, שאלתי אותו האם הלך לרופא, אלי ענה לי שהוא לא הלך לרופא משום הוא רוצה לחכות אולי הכאב יעבור ולא יהיה צורך בטיפול רפואי". בחקירתו חזר על הדברים ואולם אישר שתאריך הפגיעה אינו זכור לו אישית. מעדותו עולה שהתובע אמר לו במפורש שלא הלך לרופא ביום הפגיעה. זאת בסתירה ברורה לעדות התובע. 16. בעקבות דיון ההוכחות ניתן צו המופנה למעביד והמורה לו למסור לתיק דיווח שהתקבל אצל הממונה על הבטיחות ביחס לארוע הקשור לתובע, מחודש ינואר 2006 וכן ביחס לתאונות עבודה קודמות של התובע. 17. ביום 22/10/08 ביקש ב"כ התובע לזמן לעדות נציג של המעסיקה. 18. ביום 07/12/08 העיד מר דוד קרפ, מנהל ייצור בנתבעת. על פי עדותו, התובע נפגע ברגל, לא דיווח לו באותו יום, אולם יום יומיים לאחר מכן סיפר לו שקיבל מכה בברך. לטענתו, לאחר המכה התובע תפקד גרוע מאוד, גרר רגל. בחקירה נגדית השיב שלא יכול להיות שהתובע דיווח לו חודש לאחר התאונה. לדבריו, לא דיווח להנהלה שיש לו מחסור בכוח אדם שכן יש עובד נוסף במחסן והוא הפעיל אותו. כן אישר שאינו יכול לדעת על איזו פגיעה ברגל מדובר במקרה הנוכחי, שכן היו פגיעות קודמות ברגל. לטענתו, התובע התלונן מספר פעמים על חוסר מקום במחסן. 19. מר אילן מנדלסון, מנהל איכות במפעל וממונה בטיחות, העיד אף הוא. לדבריו, הרישומים על פגיעת עובד בעבודה, נעשים בטופס בל 250 או בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי. העד העיד שהוא זה שממלא מסמכים למוסד לביטוח לאומי וכך גם מילא את טופס התביעה נ/1. העד המציא טופס פגיעה שנמצא אצלו (ת/1), בו אין ציון של יום הפגיעה אלא חודש ושנה בלבד. לדבריו, שאל את התובע למה הוא דיווח רק באוגוסט ולטענת התובע הוא קיבל מכה אך לא ייחס לזה חשיבות עד שחלה החמרה בכאב. 20. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. 21. לאחר עיון בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, להלן פסק הדין. 22. פניה לרופא ביום הפגיעה בחומר הראיות התגלו סתירות רבות בשאלה זו. בחלק מהמקומות טען התובע שפנה לרופא שהמליץ לו לשים קרח אך לא רשם את הביקור. במקומות אחרים אמר שלא פנה בכלל. חברו לעבודה העיד שהתובע אמר לו שלא הלך לרופא. התעוד הראשון על פניה לטיפול רפואי הוא מיום 05/02/06. 23. פניה לרופא ביום 05/02/06 כשפנה ביום 05/02/06, לא אמר דבר על פגיעה בעבודה ואף צויין במפורש - "ללא חבלה". זאת למרות שהתובע היה בעל ניסיון בפגיעות בעבודה ובהגשת תביעות וידע שיש הבדל בין אישורי מחלה לבין דיווח על פגיעה בעבודה. 24. העדים העובד הכפוף לתובע, מר משולם, לא זכר מתי היה הארוע הנטען. כל שזכר הוא שהתובע קיבל מכה ו"תפס את הרגל" אך לא זכר מתי. 25. מר קרפ אף הוא לא זכר מתי דווח לו על הפגיעה. לטענתו, דיווח על הפגיעה יום או יומיים לאחר מכן ואילו התובע טוען שסיפר לו באותו יום. מכל מקום, העד לא זכר האם מדובר על הפגיעה ההקונקרטית או על פגיעות אחרות ממועדים קודמים. 26. ממונה הבטיחות מר מנדלסון העיד ברורות שקיבל דיווח לראשונה ביום 27/08/06 ולא קודם לכן, ואף הביע שאלה בעניין זה לתובע כשזה סיפר לו על הארוע. 27. סיכום כל האמור לעיל מעלה שהתובע לא הוכיח שארע ארוע תאונתי כלשהו בעבודתו ביום 15/01/06. 28. התביעה נדחית. 29. לטעמנו היה מקום לחייב התובע בתשלום הוצאות לנתבע. יחד עם זאת, ומשלא התבקשנו לעשות כן, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.ברכיים