כללי התובעת עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח לרכב (פוליסה מס' 5-1170537-5, נספח א' לתצהירו של מר יחזקאל אבנרי מטעם התובעת). בבסיס התביעה עומדת הטענה כי ביום 12.7.2006 התרחשה תאונה, אשר גרמה לשבר בשלדת המשאית נשוא הפוליסה. הנתבעת לא הכירה בארוע התאונה. לשיטתה, השבר שנמצא בשלדת המשאית הוא שבר עייפות גרידא, ולא נבע מהתאונה (המוכחשת כשלעצמה). על הרקע הזה, המבטחת דחתה את תביעת המבוטחת (ר' מכתב דחיה מיום 13.8.2006, נספח ח' לתצהירו של מר אבנרי). במישור הדיוני: מטעם התובעת העידו מר יחזקאל אבנרי, מנהל התובעת, ומר משה סאסי - אשר נהג במשאית במועד התאונה הנטענת. התובעת הגישה חוות דעת מומחית של המטלורג מר שלמה איזנברג ואת חוות הדעת של השמאי ויקטור עידן. מטעם הנתבעת הוגשו חוות דעת שמאיות של מר עמי מימון ושל מר יעקב שטיבי. המצהירים והמומחים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. דיון "מקרה הביטוח" מוגדר בפוליסה, בין השאר, כהינזקות הרכב שנגרמה על ידי "התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא" (ס' 1(א) בפרק 1 בפוליסה). השאלה המרכזית העומדת להכרעה בהליך זה נסבה על מקורו של השבר שהתגלה בצד הימני של שלדת המשאית המבוטחת: האם השבר הוא תולדה של ארוע התאונה (המוכחש ע"י הנתבעת), או שמא מדובר ב"שבר עייפות" גרידא. לאחר שעיינתי בראיות הצדדים, אני סבורה כי התובעת הוכיחה ברמה מספקת במשפט אזרחי, כי מדובר בשבר תאונתי, המכוסה בחוזה הביטוח. להלן אנמק מסקנה עובדתית זו. נהג המשאית, מר סאסי, העיד על ארוע התאונה, שהתרחשה ביום 12.7.2006 (ס' 3 לתצהירו). לדבריו, נסע ברח' המלאכה בחולון לכיוון בת-ים, במהירות של 60-70 קמ"ש. הוא העיד על נסיבות הארוע כדלקמן (ס' 5 - 7 לתצהירו): "בעודי נוהג על המשאית, סובבתי את ראשי לרגע קל, וכתוצאה מכך עליתי על עמוד בטון בגובה של כ- 50 סנטימטרים אשר היה על המדרכה. בעקבות כך, התפוצץ הצמיג הימני של המשאית ושלדת המשאית נפגעה. משראיתי כי התפוצץ הצמיג, נעמדתי בצד הדרך והחלפתי את הגלגל בגלגל רזרבי אשר היה מצוי במשאית". בחקירתו בבית המשפט חזר הנהג על עיקרי הדברים (פ' ע' 22 ש' 1-13): "ת. אני נוסע לכיוון חולון בצהרים לא זוכר את השעה. רח' המלאכה היה לי צפצוף סובבתי את הראש ועליתי על אבנים כאלה במדרכה והמשאית עלתה וכמעט התהפכתי. ראיתי שהצמיג התפוצץ החלפתי גלגל ספר והמשכתי בנסיעה. ש. תתאר לי את האבן הזאת שעלית עליה. ת.יש אבנים ששמים במדרכה שהרכבים לא יכולים להכנס. זה היה מרובע. משהו כמו בין 30-50 ס"מ וברוחב 20/20. היו כמה אבנים כאלה. איני זוכר את המרחק ביניהן. ש. על מה נעצרה המשאית. מה הנקודה הראשונה שהמשאית פוגעת. ת. עלתה על המדרכה ועל זה וכמעט התהפכתי. עצרתי בצד וירדתי לראות את הנזק. ראיתי שהצמיג התפוצץ לי. ש. אחרי שהמשאית נתקלת בפטריה הזאת מה קרה. ת. היא ירדה למטה בחזרה. ש. היא לא ממשיכה בכיוון הנסיעה. ת. השתלטתי עליה. סובבתי את ההגה לכיוון שמאל." בתצהיר התשובות לשאלון ציין מר סאסי: "נתקלתי במדרכה" (תשובה 20ה', ר' מוצג נ/2ב). בהודעתו למבטחת נרשם: "נסעתי ברח' המלאכה בחולון, לא שמתי לב ועליתי על המדרכה והרכב קיבל מכה בתחתית של הרכב" (ר' בחוות הדעת של השמאי יעקב שטיבי). איני מוצאת סתירה בין תיאורים אלה לבין העדות בבית המשפט, לפיה התנגש ב"עמוד בטון" או ב"מרובע ששמים על המדרכה". הדגש בגרסת הנהג נעוץ בזה ש"נתקל במדרכה" ו"עלה על המדרכה", ועל כן הרכב "קיבל מכה". העדות בבית המשפט אמנם מוסיפה על התיאור התמציתי בתשובות לשאלון ובהודעה למבטחת, אך אין היא סותרת אותו. מר סאסי ציין כי לא היו עדי ראיה לתאונה (ס' 5 בתצהיר תשובות לשאלון, מוצג נ/2ב). הוא לא דיווח על הארוע למשטרה "כי לא נגרמו נזקי גוף ולא הייתי מודע לכך שנגרם נזק משמעותי לרכב, פרט לצמיג שהתפוצץ" (תשובה 6ד'-ה' בתצהיר תשובות לשאלון מוצג נ/2ב). מר סאסי גם לא היה ער, במועד התאונה, לנזק כלשהו שנגרם לשלדה. על כן, "החלפתי את הצמיג שהתפוצץ והמשכתי בדרכי" (תשובה 23 בתצהיר תשובות לשאלון). הנזק לשילדה התגלה כעבור חמישה ימים לאחר התאונה, ביום 17.7.2006, וזאת במסגרת בדיקה משטרתית אקראית (ס' 12 לתצהירו של מר אבנרי; ס' 9 לתצהירו של מר סאסי). הבדיקה הובילה להורדת הרכב מהכביש (ר' מסמך "הורדת רכב מהכביש" מיום 17.7.2006, נספח ה' לתצהירו של מר אבנרי). עדותו של מר סאסי אודות התרחשות התאונה נתמכת בראיות כדלקמן: חשבונית בגין "צמיג משומש", מיום 30.8.2006 (נספח ב' לתצהירו של מר אבנרי). מדובר במועד סמוך יחסית לארוע התאונה. יש לזכור כי המשאית הוכנסה לטיפול במוסך מיד לאחר שהורדה מהכביש (ס' 12 לתצהירו של מר אבנרי); ממילא לא היתה דחיפות ברכישת צמיג חלופי חדש. החשבונית הנ"ל מחזקת את גרסת הנהג אודות ארוע התאונה, בה התפוצץ צמיג. המטלורג מר איזנברג העיד כי זיהה "פיתול" בשלדת הרכב, המתרחש "כאשר גלגל אחד מתרומם". לדבריו: "זיהינו שהשלדה עברה פיתול ופיתול משמעו תנועה סיבובית והיא רק יכולה להתקיים כאשר גלגל אחד מתרומם נניח עליה על המדרכה אז זה גורם לפיתול של השלדה..." (פ' ע' 7 ש' 29-31). ובהמשך: "התנועה של הפיתול זה שינוי מפלס של אחד הגלגלים בין אם מדרכה או אבן גדולה, או לחלופין נניח שהיה בור ושקע בתוך בור, כל פעולה שמשנה מפלס של הגלגל בבת אחת ביחס למפלס של יתר הגלגלים גורם לפיתול. אם הפיתול קיצוני אז זה גורם לשבר - עומס יתר" (פ' ע' 8 ש' 3-6). עדות זו - בדבר הימצאות "פיתול" בשלדה - לא נסתרה. הנתבעת לא הציגה חוות דעת של מטלורג מטעמה. שמאי הנתבעת, מר יעקב שטיבי, בדק את המשאית לאחר שהוכנסה למוסך, ורשם בחוות דעתו: "לא מצאנו עדויות המעידות על נזק תאונתי (התנגשותי)" (ר' חוו"ד מיום 6.8.2006). ואמנם, אין מחלוקת כי במשאית לא נמצאו פגיעות צבע או פחחות בעקבות התאונה. ואולם בנסיבות הענין אין בכך כדי לשלול את התרחשות תאונה. הטעם לכך נעוץ בזה שהמשאית עשויה להינזק בצמיג בלבד, ללא פגיעה נלווית בפח הרכב או בחלקים הקרובים לצמיג. תמונת המשאית העליונה בגליון 6/21 (נספח לחוות דעתו של השמאי עידן) מלמדת כי מדובר בצמיג גדול יחסית, כמצופה מצמיג משאית, ואשר בולט מקו הרכב בעת סיבוב הגלגל הצידה. התנגשות בשפת המדרכה (ובעמוד בטון נמוך) עשויה להתבטא בפגיעה בצמיג בלבד, ואין היא מחייבת פגיעות חיצוניות נוספות. זאת ועוד: מעדותו של מומחה התובעת עולה כי לו היו נפגעים חלקים אחרים כתוצאה מן הפגיעה בצמיג, ספק אם גם השלדה היתה נפגעת. לדבריו, החלקים ש"סופגים" את הפגיעה צפויים למנוע את העברת אנרגית הפגיעה הלאה. כך, "אם הגלגל היה נשבר אז לא היו עוברים כוחות לשום מקום אז השלדה לא היתה נשברת. אם פיוז נשרף אין קצר במקומות אחרים כי הוא סופג את התקלה. כשיש משהו שהוא נשבר ראשון אז כבר לא עוברים כוחות לשום מקום... היה וגלגל התפוצץ זה עוד לא אומר שאחריו צריך ההגה להשבר ואחרי ההגה זה בורג במקום אחר וכו', להיפך אם נשבר משהו אז הוא גורם לכך שהכוחות כבר לא יוכלו לעבור למקומות הרחוקים שאת מתארת. אולי קרה משהו כמו התפוצצות צמיג, אבל הג'נט והתושבת נשארו עדיין שלמים. אז הכח יכול לעבור דרכם אל השלדה והשלדה מתפתלת והשבר מתרחש כתוצאה מהפיתול של השלדה..." (פ' ע' 8 ש' 12-25). הנתבעת לא הציגה חוות דעת מטלורגית לסתירת עדות מומחית זו. סיכומה של נקודה זו: עדותו של מר סאסי בדבר התרחשות תאונה נתמכת בראיות חיצוניות מספקות. לא מצאתי בסיס לפקפק באמינותה. מן התשתית הראיתית עולה מסקנה הגיונית וסבירה, הקושרת בין התאונה הנ"ל לבין הנזק לשלדה: כשבוע ימים לפני מועד התאונה, ביום 4.7.2006, נבדקה המשאית במבחן רישוי ("טסט"), ונמצאה כשירה (ר' רשיון רכב נספח ג' לתצהירו של מר אבנרי; ר' עדותו של מר אבנרי בפ' ע' 18 ש' 9-1; כן ר' מסמך חתום מאת אגף הרישוי בענין תאריך מבחן הרישוי שצורף לסיכומי התובעת). אין מחלוקת, כי במסגרת ה"טסט" נבדקת יציבות השלדה (ר' למשל ס' 45 ג'-ד' לסיכומי הנתבעת). הדעת נותנת, כי אם השבר היה קיים במועד המבחן, בודק הרישוי היה מזהה זאת. אין כל בסיס להניח, כי הבודק "החמיץ", כביכול, את קיומו של השבר (כטענת הנתבעת בס' 45ג'-ד' לסיכומיה). מתמונות השבר עולה כי אין מדובר בשבר קל או נסתר, כי אם בשבר בולט ומשמעותי (ר' תמונות 4, 10 בחוות דעתו של המטלורג איזנברג; והשוו לתמונת הצד השמאלי של השלדה שלא ניזוק - תמונה 5). העדר כל ממצא בענין השבר, ולמצער סדק, וזאת במועד כה סמוך לתאונה, מעגן ברמה גבוהה של סבירות את הקשר הסיבתי בין התאונה לשבר שנגלה לאחריה. שמאי הנתבעת, מר יעקב שטיבי, הציע בחוות דעתו כי מדובר "בסדק שבר/התעייפות שנגרם לאורך זמן ממחזוריות מאמצים בעבודת ריכוז מאמצים רגלי תמך לאורך תקופת שימוש ולא בסיוע וגורם של שימוש במנוף אשר הורד" (ר' חוות דעתו מיום 6.8.2006, נספח ו' לתצהירו של מר אבנרי). ואולם, מתברר כי הנחת השמאי בדבר אי שימוש ברגלי תמך אינה אלא השערה, אשר לא נתמכה בראיות קונקרטיות. מר שטיבי ציין כי הערתו נרשמה מתוך "נסיון ממשאיות אחרות... אני משער שזה מה שהיה שימוש במנוף ללא רגלי תמך" (פ' ע' 36 ש' 28-29). לעומת זאת, מר סאסי העיד שהוא "חייב" להוריד רגלי תמך בעת השימוש במנוף (פ' ע' 23 ש' 28 עד ע' 24 ש' 1). שמאי הנתבעת כלל לא שוחח עם נהג המשאית או עם נציגי החברה בטרם הניח את ההנחה הנ"ל וממילא לא בדק את תקפותה למקרה הנדון (ר' עדותו בפ' ע' 39 ש' 20-25). השמאי מימון הודה כי אין לו מידע ספציפי "בקשר לתיק הזה, אלא שזה ענין של נוהג" (פ' ע' 34 ש' 23-26). ואולם ההנחה הכללית אינה יכולה להחליף בדיקה קונקרטית, אשר לא נעשתה במקרה דנא. המטלורג מר איזנברג בדק את המשאית לאחר גילוי השבר בשלדה, ואבחן "בוודאות" כי השבר בשלדה הוא "תוצאה של אימפקט" (ס' 15.2 לחוות דעתו). מר איזנברג עמד על הפער בין "שבר עייפות" המתפתח באופן הדרגתי, לבין "שבר תאונתי" המתרחש בבת אחת. שבר עייפות מתאפיין בריבוי סדקים, בתצורה חיצונית של "קווי חוף" מעוגלים, וכן בהתפתחות קורוזיה, מחמת חלוף הזמן. "שבר תאונתי", לעומת זאת, מתאפיין בתצורה של "רכסי הרים" חדים הבולטים כלפי חוץ, והוא בד"כ נעדר קורוזיה ממשית (ר' פרק 15 בחוות דעתו וכן עדותו בפ' ע' 11 ש' 33 עד ע' 12 ש' 16). אף כי גם התעייפות החומר צפויה להסתיים לבסוף "בבת אחת" ולהציג שבר הדומה ל"שבר אימפקט", הרי שה"היסטוריה" של השבר - כשבר התעייפות - תחשף מריבוי הסדקים, תצורת קווי החוף, והקורוזיה הנלווית (ר' עדות המומחה, פ' ע' 12 ש' 4-5 וכן ש' 12-16). במקרה דנא, נמצא סדק אחד בלבד (ס' 14.2, 14.3 לחווה"ד של מר איזנברג). השבר מאופיין בתצורה של "רכסי הרים" (ס' 15.1ג וכן תמונות 15 ו- 16 לחווה"ד). בנוסף, נמצאה קורוזיה רופפת (ס' 15.1ב' וכן תמונה 9 לחווה"ד). גם אם האזור היה משומן, כטענת השמאי מימון (ס' 6 לחוות דעתו), הרי שהשמן צפוי רק להאט את הקורוזיה; לדעתו של מר איזנברג אין מדובר באזור משומן כלל ועיקר (פ' ע' 14 ש' 1-4). חוות דעתו המטלורגית של מומחה התובעת לא נסתרה. הנתבעת לא הציגה עדות מומחית בתחום המטלורגי והסתפקה בחוות דעת שמאיות. כמובן, שמאי רכב נהנים מידע מקצועי כללי בתחום המטלורגיה, הן מכח לימודי המקצוע והן מכח הנסיון המצטבר (ר' עדותו של השמאי מימון, פ' ע' 28 ש' 4-6 וכן ע' 29 ש' 32). יחד עם זאת, שמאי הנתבעת ציין כי חוות דעתו אינה מטלורגית (פ' ע' 30 ש' 15), והודה כי "באופן מדעי תחום זה מצוי יותר אצל מהנדסי רכב ומטלורגים" (ס' 8 לחוות דעתו). הנתבעת נמנעה בזמן אמת מלבדוק את הרכב באמצעות מטלורג. היא הסתפקה בבדיקת השמאי שטיבי, חרף דרישת התובעת להזמין מטלורג (ר' חוות דעתו של השמאי שטיבי נספח ו' לתצהירו של מר אבנרי; ר' פנית התובעת אל הנתבעת מיום 30.7.2006 בדרישה להזמין מטרולוג - נספח ז' לתצהירו של מר אבנרי; וכן ר' את הודעת הנתבעת לתובעת על דחית תביעת המבוטחת, מיום 13.8.2006, נספח ח' לתצהירו של מר אבנרי). גם בגדרו של הליך זה נמנעה הנתבעת מהגשת חוות דעת מטלורגית נגדית. מר מימון הסביר כי הטעם לכך הוא "שמדובר בדיעבד" (פ' ע' 33 ש' 27-30). התוצאה היא, שבפני בית המשפט עומדת חוות דעת מקצועית יחידה בתחום של חקר השבר, אופיו ומקורו. אני מתחשבת בכך שהתאונה לא היתה "עוצמתית" במיוחד (שהרי הנהג נסע במהירות של 60-70 קמ"ש בלבד), וכן בדברי המטלורג, לפיה שלדה מתוכננת לספוג תאונות (ר' עדותו בפ' ע' 9 ש' 33 עד ע' 10 ש' 4). יחד עם זאת, המטלורג העיד כי אין לצפות שהפעלת כח תגרור לעולם רק לכיפוף השילדה; במקרה דנא, זוית השבר - 45 מעלות - מלמדת על פיתול שהשלדה עברה בעקבות מכה. לדבריו: "...בצורה מסוימת שפועל כוח במקום שיגרום לכיפוף הוא גורם לתופעה שאת רואה שבר עוד בזווית של 45 מעלות. את חושבת שזה סתם מקרה, השבר ב- 45 מעלות זה תיאור של שבר גזירה" (פ' ע' 9 ש' 16-18). בעדותו הסביר, כי "כוחות גזירה נוצרים רק כתוצאה של פיתול" (פ' ע' 8 ש' 1). ודוק: יש להניח כי שלדת המשאית הנדונה אמנם סבלה מעומסי עבודה מתמשכים, מחמת אופי השימוש בה -- איסוף זבל באמצעות מנוף, באינטנסיביות יומיומית (ר' עדותו של מר סאסי, פ' ע' 23 ש' 26 עד ע' 24 ש' 7). מדובר במשאית צעירה יחסית (בת 4-5 שנים, מתוך אורך חיים של 20-25 שנים; ר' עדותו של מר מר איזנברג פ' ע' 14 ש' 22 וכן עדותו של מר מימון, פ' ע' 35 ש' 1). יחד עם זאת, לא הותקנו לה חיזוקי שלדה (עדותו של מר מימון, פ' ע' 31 ש' 14-22). על כן, אין לשלול לחלוטין תרומה עקיפה של "עייפות החומר" להיווצרות השבר דנא. ואולם גם כך, אין הדבר שולל כיסוי ביטוחי. מקום בו ארעה תאונה שגרמה לשבר - ולו בבחינת "הקש האחרון" - צומחת חבותה של המבטחת לפי הפוליסה. השמאי מימון עמד על כך שארוע תאונתי מחייב שיפוי ביטוחי, אף אם לתאונה קדם תהליך של שחיקת החומר (פ' ע' 34 ש' 18-22): "אם היה אירוע תאונתי, אני סבור שאת החלק היחסי או את הקש ששבר את גב הגמל, למרות שבאופן עקרוני אם לא היתה תאונה הסדק היה ממשיך ונשבר גם ללא תאונה. אילו היינו מזהים אירוע תאונתי של ממש כך היתה ההתייחסות. עקרון הגולגלת הרכה. יש פה תהליך של היסדקות שסוף הדרך הוא להישבר לחלוטין, ואני יכול להציג כאן כמה צילומים של שברים כאלה. כשיש תאונה שבדרך מקצרת את התהליך חברת הביטוח לא יכולה להיכנס." ואמנם, הפוליסה דנא אינה מחייבת כי שהתאונה תהווה את הסיבה היחידה או הבלעדית לנזק. היא אף אינה דורשת מן המבוטח לעמוד בדרישות מוקדמות לחבות הביטוחית (כגון חיזוק השלדה). בנסיבות אלה, די בהתרחשות התאונה, הנקשרת סיבתית לשבר, על מנת לזכות את המבוטח בכיסוי ביטוחי, וזאת אף אם קיים גורם סיבתי נוסף שתרם לנזק. סיכומה של נקודה זו: התובעת הוכיחה במאזן ההסתברות כי התאונה מיום 12.7.2006 גרמה לשבר בשלדה. יש ליתן משקל מרכזי לכך שבמבחן הרישוי, שנערך ביום 4.7.2006, לא נמצאו שבר או סדקים בשלדה. יש להתחשב גם בכך שבזמן אמת נמנעה הנתבעת מלבחון את השבר באמצעות מטלורג. המנעות זו נזקפת בפן הראייתי כנגדה. הנתבעת הסתמכה במידה רבה על הנחה כללית - בדבר "נוהג" של אי שימוש ברגלי תמך - וזאת חלף חקירת הנהג ובדיקה קונקרטית של השבר עצמו. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי מקרה הביטוח הוכח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, וכי על הנתבעת מוטלת חבות ביטוחית. הנזק התובעת תבעה מהנתבעת לפצותה בגין עלויות תיקון המשאית, ירידת ערך, הפסד ימי עבודה למשאית, הוצאות המומחים, ועוגמת נפש (ס' 28 לתצהירו של מר אבנרי). עלויות תיקון המשאית - המשאית תוקנה במוסך "גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ", בעלות של 46,500 ₪ (לפני מע"מ; ר' חשבונית מיום 20.8.2006, נספח ד' לתצהירו של מר אבנרי). לאחר מכן בוצעו תיקונים נוספים במוסך "חמילבסקי אריה" בחולון, בעלות של 9,300 ₪, לפני מע"מ (ר' חשבונית מס מיום 29.11.2006, נספח יא' לתצהירו של מר אבנרי). בסה"כ, עלויות התיקונים עמדו על סך של 55,800 ₪ (קרן). התובעת הגישה את חוות דעתו של השמאי ויקטור עידן, ששם את עלויות התיקונים בסך 48,842.62 ₪ (ללא מע"מ; ר' חוות דעת מיום 14.12.2006). השמאי שטיבי אמד את עלויות התיקונים בסך 30,000 ₪ (ר' ע' 5 לחוות דעתו). לא מצאתי מקום להשמיט את עלויות חיזוק השלדה משני צידיה (ס' 123 לסיכומי הנתבעת). ראשית, הנתבעת לא הציעה כיצד יש להפריד במישור העלויות בין עבודת הריתוך והחזרת השלדה למקום לבין היבטי החיזוק. רכיבי הטיפול בשלדה הערכו כמקשה אחת -- הן בחשבונית התיקון והן בחוות הדעת מטעם התובעת. גם שמאי הנתבעת, מר מימון, לא בודד את עלויות החיזוק מיתר היבטי הטיפול בשלדה (ס' 4.2 לחוות דעתו). השמאי שטיבי התיחס אף הוא ל"תיקון קורת שילדה ימ' וחיזוקים" כמקשה אחת. שנית, עצם הטיפול בשלדה נדרש כתוצאה ישירה מן השבר שהתגלה בה. ענין זה היווה את עיקר עבודת התיקון במוסך (ר' חשבונית מוסך גולדשטיין, נספח ד' לתצהיר מר אבנרי). גם השמאי שטיבי הכיר בצורך לבצע חיזוקים לשלדה (ר' פירוט "אומדן הנזק" בע' 5 לחוות דעתו). בענין זה, יש טעם רב בטענתו של מר עידן כי חיזוק השלדה נדרש בעקבות השבר ("כאשר יש שבר אז עושים חיזוק שמים את הקורה"; פ' ע' 26 ש' 22). החיזוק בשני צידי השלדה נדרש לשם יצירת איזון וסימטריה (עדותו של מר עידן, פ' ע' 26 ש' 11-13). לענין החלפת "תא מיטה מתחת למנוף" (ס' 126 לסיכומי הנתבעת) - גם השמאי שטיבי הכיר בצורך בפירוק והרכבה של "מיטה/תת שילדה" (ר' ב"אומדן הנזק" בע' 5 לחוות דעתו). על כן אין בסיס להשמיט רכיב זה מאומדן הנזק. לעומת זאת, אין בסיס להכיר בפיצוי בגין האוזן קדמי - קפיץ (בסך 2,000 ₪), אשר אינו מפורט בפרק הממצאים בחוות דעתו של השמאי עידן. מר עידן הודה כי לא אובחן נזק לקפיץ במוסך "גולדשטיין", בו בוצע התיקון הראשון והעיקרי במשאית (ר' עדותו בפ' ע' 27 ש' 1-6). טענתו בדבר "פספוס מקצועי" נראית קלושה (שם). המכתב מאת המוסך מיום 27.9.2006, הקושר כביכול בין הפגיעה בשלדה לבין השבר בקפיץ (ר' נספח ט' לתצהירו של מר אבנרי), לא נתמך בעדות אנושית של נציג המוסך. יושם אל לב כי התיקון באוזן הקדמי נעשה רק ביום 29.11.2006 (ר' חשבונית נספח יא' לתצהירו של מר אבנרי) -- במועד מאוחר יחסית לתאונה ולתיקון במוסך "גולדשטיין". על כן מתעוררת שאלה של קשר סיבתי בין התאונה לבין רכיב נזק זה. הספק מתחדד על רקע עדות המטלורג מר איזנברג, ממנה עולה שלא נמצאה פגיעה באוזן - קפיץ (פ' ע' 8 ש' 8 עד ע' 9 ש' 9). יש, על כן, להפחית סך של 2,000 ₪ מאומדן הנזק המוצע על ידי השמאי עידן. בענין הסכומים לביצוע התיקונים - השמאי עידן והשמאי שטיבי הסכימו בענין העלות לפירוק והרכבת ארגז איסוף אשפה (8,500 ₪), אך נחלקו בעלויות לביצוע חיזוקי השלדה והחלפת תא מיטה. אני מעדיפה בענין זה את חוות דעתו של השמאי עידן, מחמת שיש לה תמיכה ראיתית בחשבונית התיקון במוסך "גולדשטיין" (נספח ד' לתצהירו של מר אבנרי). השמאי עידן לא אימץ את סכומי החשבונית ככזו, אך התיחס אליה והפחית "הפרשים" שלא אישר (ר' ב"פירוט ההפרשים" בחוות דעתו). לעומת זאת, שמאי הנתבעת אמד את ערך הנזק בטרם ביצוע התיקון, ולא התיחס לחשבונית או למחירי השוק בהם ניתן להשיג את ביצוע התיקונים. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בענין עלויות התיקון בחלקה, ומטילה על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 46,842.62 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 20.8.2006 (מועד חשבונית התיקון), ועד לתשלום בפועל. אין להוסיף מע"מ, מחמת שהתובעת היא חברה המקזזת את תשלומי המע"מ שהיא משלמת (ר' עדותו של מר אבנרי, פ' ע' 17 ש' 24-25). ירידת ערך -- השמאי עידן העריך את שיעור ירידת הערך המסחרית ב- 19%, לפי פירוט כדלקמן: 3% בגין "סימנים וצלקות", 12% בגין "חיתוך וריתוך שלוחת קורת אורך ימנית", ו- 4% בגין הכנסת פרופיל חיזוק לשלוחת קורת אורך שמאל" (ר' ס' 15 לחוות דעתו). ערך המשאית לצרכי הערכת ירידת הערך העמד על ידו על סך 216,140 ₪ (ס' 16 לחוות הדעת). השמאי מימון העיר שתי הערות לענין ירידת הערך: האחת - יש להתיחס אל ערך השלדה בלבד ולא לערך המשאית כולה, וזאת מחמת ש"השלדה הינה חלק מתפרק ע"י ברגים ואשר החלפתה באחרת מחזירה את המצב לקדמותו"; השניה - שיעור ירידת הערך הנהוג הוא 10%-15% בלבד (ר' ס' 12.2 לחוות דעתו). אין לקבל במקרה הנדון את הנסיון לבודד את השלדה מיתר חלקי המשאית לצורך חישוב ירידת הערך. מדובר בנכס שלם אחד. אף כי חלקיו ניתנים לפירוק, הרי שהוא בוטח כמכלול (ר' דף ראשון ב"רשימה למבוטח", שם צוין כי המשאית מבוטחת על המנוף והמכינה; נספח א' לתצהירו של מר אבנרי). עצם פריקותו של רכיב ברכב, והאפשרות להמירו באחר, אינה מעמידה אותו כרכיב עצמאי לצרכי ירידת הערך. על כן, אני מעמידה את ערך המשאית לצרכי חישוב ירידת הערך על הסך של 216,140 ₪. בהקשר זה, יש להוסיף ולדחות את טענת הנתבעת לפיה ערך המשאית הוא כסכום הביטוח, בסך 144,000 ₪ (ס' 119 לסיכומיה). סכום הביטוח משקף את סכום הפיצוי המרבי שתשלם הנתבעת בגין ארוע ביטוחי, ולא את שווי הרכב המבוטח. אשר לשיעור ירידת הערך - השמאי מימון הסתפק באמירה כללית השואבת מן ה"נוהג", ללא בדיקה פרטנית של הרכב. הערכתו של השמאי עידן, לעומת זאת, נהנית מבסיס עובדתי של בדיקת המשאית עצמה. השמאי שטיבי לא התיחס כלל לירידת ערך, ולא בדק את המשאית לאחר ביצוע התיקונים. יושם אל לב כי התובעת הגישה הצעת מחיר לרכישת המשאית ב"טרייד-אין", בהפחתת 35% מערכה, בעקבות "שבר בשלדה" (ס' 27 ונספח יג' לתצהירו של מר אבנרי). ואמנם, מן המפורסמות היא, כי "פגיעה בשאסי" משליכה על ערך הרכב וגורמת לירידת ערכו. אני מאמצת בענין זה את עמדת שמאי התובעת ומעמידה את שיעור ירידת הערך על 19%. הנתבעת טענה כי הפוליסה אינה מכירה ב"ירידת ערך מסחרית" (ס' 106 לסיכומיה). ואמנם, ס' 1(ג) בפרק 11 בפוליסה קובע כי הנתבעת לא תחוב בגין "נזק תוצאתי מכל סוג, לרבות ירידת ערך של הרכב המבוטח הנובעת מטעמים מסחריים בלבד, שאינם קשורים לאי-תיקון מלא של הרכב". ואולם, הנתבעת לא הגישה חוות דעת שמאית התומכת בטענה לפיה במקרה דנא מדובר בירידת ערך מסחרית גרידא, שאינה קשורה לאי תיקון מלא של המשאית. חוות דעתו של השמאי מימון כלל אינה מתיחסת לכך. לעומת זאת, השמאי עידן קשר בין ירידת הערך המסחרית לבין מצב המשאית לאחר התיקון. ירידת הערך נקבעה מחמת הותרת סימנים וצלקות, וביצוע חיתוך וריתוך, כמפורט בס' 15 לחוות הדעת. אשר על כן, אני מקבלת את תביעת התובעת בראש זה, ומטילה על הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 41,066 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד לתשלום בפועל. הפסד ימי עבודה למשאית - התובעת עתרה לפצותה בגין הפסד של 34 ימי עבודה, לפי סך של 5,200 ₪ ליום (ר' ס' 28 לתצהירו של מר אבנרי וכן אישור רו"ח נספח טז' שם). התובעת טענה כי היה על הנתבעת להזמין מטרלוג לבדיקת המשאית במוסך, כדרישת התובעת (מכתבה מיום 30.7.2006, נספח ז' לתצהירו של מר אבנרי). משלא עשתה כן, הקשתה על התובעת לכלכל צעדיה בכל הקשור לטיפול במשאית וגרמה "לבזבוז זמן" (ס' 15-18 לתצהירו של מר אבנרי). לטענת התובעת, "התנהלותה של הנתבעת לא היתה תקינה ובמישור היחסים בינה לבין התובעת יש בכך משום בסיס להקמת חבות לשאת באותם נזקים עקיפים אשר נגרמו לתובעת עקב אי מילוי החובה האמורה" (בע' 10 לסיכומיה). אין בידי לקבל את טענת התובעת בנקודה זו. פוליסת הביטוח מחריגה במפורש כיסוי בגין נזקים תוצאתיים (ס' 1(ג) בפרק 11). לא מצאתי בסיס לתלונת התובעת בגין "מחדל", כביכול. הנתבעת בדקה את המשאית באמצעות שמאי מטעמה, מר יעקב שטיבי. השמאי הגיש המלצה מנומקת לדחית תביעת המבוטח (ר' חוות דעתו מיום 6.8.2006). דחית התביעה על ידי המבטחת, במכתבה מיום 13.8.2006, לא נעשתה בשרירות או בזדון (ר' נספח ח' לתצהירו של מר אבנרי). המחלוקת שהתגלעה במקרה דנא בשאלת מקור השבר היא מחלוקת בתום-לב. אשר על כן, תביעת התובעת בראש זה - נדחית. אני מוסיפה ודוחה את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש. במקרים כגון דא -- כאשר מדובר בנזק רכושי גרידא, אשר נגרם לרכב המשמש לעסקים, וכאשר התובעת היא חברה ולא אדם בשר ודם -- אין מקום לפיצוי עבור עוגמת נפש (השוו: ע"א 345/89 נאות דברת נ' ניהול השקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, בע' 360). לסיכום: אני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בהליך זה: אגרה; שכ"ט המטלורג שלמה איזנברג בסך 4,043 ₪, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.2006 (מועד התשלום לפי הקבלה נספח טו' לתצהירו של מר אבנרי) ועד לתשלום בפועל; שכ"ט השמאי ויקטור עידן בסך 7,400 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.2007 (אמצע התשלום, לפי קבלה נספח יד' לתצהירו של מר אבנרי) ועד לתשלום בפועל; וכן תישא בהוצאות זימון המומחים לבית המשפט. בנוסף תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. ניתן היום כ"ז באב, תשס"ט (17 באוגוסט 2009) בלשכתי, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא עותקי פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום. ד"ר איריס סורוקר, שופטת שבר