פרסום שדוד שמש על הגג המסכן את כל הדיירים

מבוא 1. התובעים (להלן: "התובעים" או "זלבסקי ושפיץ) הגישו תביעה על סך 300,000 ש"ח בגין הוצאת לשון הרע כנגד דיין (להלן: "הנתבע" או "דיין"). זאת, בקשר עם פרסום שנעשה על ידו, לטענת התובעים, במקומות שונים בבנין המשותף שבו מתגוררים הצדדים. דיין מכחיש כי הינו אחראי בגין הוצאת לשון הרע בשל הפרסום האמור ואף הגיש תביעה שכנגד על סך 300,000 ₪ כנגד זלבסקי ושפיץ בגין הוצאת לשון הרע בקשר להתבטאויות שלטענתו נעשו על ידם וכן ביחס לפרסום שנעשה, לטענתו, על ידם באותו בבנין עוד קודם לפרסום שבגינו הוגשה על ידם התביעה כנגדו. טענות הצדדים 2. אין מחלוקת כי הצדדים מתגוררים בבנין ברח' פייר קניג 11 בנתניה (להלן: "הבנין") והנתבע שימש כחבר נציגות הבית המשותף. ביום 25.11.05 פורסמה הודעה בלוח המודעות בלובי הבנין. זו לשון ההודעה: הודעה חשובה דייר נכבד, "1. הנני להודיעך שמר זלבסקי ממשיך במעלליו הנפשעים וגורם לך להוצאות מיותרות מקופת נציגות הבית המשותף. 2. מר זלבסקי התוודה בפני חבר הוועד מר שקל חיים שהוא פרץ את המנעול בדלת ארון החשמל של תאורת המקומות הציבוריים בבנין (מגרש טניס, גינה וכ"ו). 3. הארון ננעל בזמנו מסיבות בטיחותיות כדי למנוע גישה לילדים. 4. יש לציין שתלינו שלט על הארון עליו מצויין שמפתחות הארון נמצאים אצל שני חברי וועד כדי לאפשר גישה לארון לכל דייר ודייר במידת הצורך. 5. מר זלבסקי ואביבה שפיץ, כדרכם בקודש אינם שומרי חוק, לוקחים את החוק לידיהם ומחבלים ברכוש הציבורי. להזכירך שהוא חיבל במנגנון פיקוד שבת של המעלית הצפונית וגרם לך להוצאות מקופת הוועד בסך כ-2200 ₪. ניסר את שער הבריכה ועוד חבלות נוספות. הם לא הורידו עדיין את הדוד שמש שהרכיבו ללא אישורים למרות שניתן פסק דין ע"י רשם המקרקעין. אנו נאלצנו לפנות להוצאה לפועל, דבר שגרם להוצאות נוספות ומיותרות. מסרבים לשלם את תוספת מס' הוועד למרות שההחלטה החוקית שנתקבלה באסיפת הדיירים האחרונה. 6. הוגשה תלונה כנגד מר זלבסקי ע"י שלושה חברי וועד שעושים מלאכתם נאמנה ובהתנדבות (לציין שהוא גרם לבזבוז שעתיים מזמנם היקר בלילה). 7. מעשיו הוונדליים והמונעים מרוע לב ראויים לגינוי חמור של כל דייר ודייר, ועל כל דייר להסיק את המסקנות באופן אישי לגבי המשך הקשר עם בני הזוג שממילא לא השתלבו בבנין, מהווים מטרד וגורמים לבעיות והוצאות מיותרות. 8. נציגות הבית המשותף מצהירה בזאת שתמשיך (בניגוד אליהם) להשתמש בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה לפתרון הבעיות עם שני בני הזוג ולאפשר המשך החיים השלווים, הנינוחים ויחסי השכנות הטובים השוררים בין השכנים בבניננו. בכבוד רב, נציגות הבית המשותף העתק לכל דייר בתיבת המכתבים 25.11.2005 " 3. זלבסקי ושפיץ טוענים, כי כל אחד מסעיפי החוזר מהווים לשון הרע וכי מדובר ב"פרסום" כלשונו בחוק איסור לשון הרע. זלבסקי ושפיץ טוענים כי החוזר פורסם על גבי דלת הכניסה ללובי, בסמוך למעליות ועל גבי לוח המודעות הראשי וכן בתיבות הדואר של דיירי הבנין. לטענת זלבסקי ושפיץ, הפרסומים הללו העמידו אותם בסכנת נפשות תוך שהם גורמים להתקפות מצידם של דיירים. עוד הם טוענים כי המעשים של דיין כוונו לפגוע בשמם הטוב. לטענת זלבסקי, מספר שבועות לאחר הפרסום הותקף על ידי אחד מהשכנים. 4. דיין טוען להעדר יריבות שכן הפרסום נעשה על ידי נציגות הבית המשותף, דיין הינו חבר נציגות הבית המשותף, המונה שבעה חברים והמדובר בהחלטה משותפת של הנציגות. דיין מוסיף וטוען כי מדובר בתובענה שנועדה להפחיד את הנציגות. דיין טוען כי אין בדברים שנכתבו בהודעה משום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. עוד טוען הנתבע כי גם אם יש בכך לשון הרע, קמה לו הגנת "אמת דיברתי". הוא פועל ללא הרף לטובת הבנין ודיירי הבניין אסירי תודה לו על פעילותו. לטענת דיין, זלבסקי ושפיץ לא שילמו את מיסי ועד הבית והנציגות נאלצה להגיש תביעה על כך למפקח על המקרקעין. פסק הדין צורף על ידו. עוד טוען דיין כי זלבסקי ושפיץ התקינו דוד שמש על הגג המסכן את כל הדיירים. דוד השמש לא הוסר, גם לאחר שניתן פסק דין על ידי המפקח על המקרקעין המחייב להסיר את דוד השמש. זלבסקי ושפיץ התנגדו להפעלת מעלית השבת שהותקנה על ידי הקבלן באחת משתי המעליות שבבנין ובשל כך נאלצו הדיירים להתקין מנגנון לפיקוד שבת גם במעלית השניה. התובעים חיבלו במנגנון פיקוד השבת של המעליות וגרמו להוצאות של 2,200 ₪ מקופת הועד לצורך התיקון. דיירים נאלצו לעלות ברגל 14 קומות בשל כך. זלבסקי ושפיץ ניסו להגדיל את מתחם החניה שלהם בכ- 8 מ"ר על חשבון השטחים הציבוריים. זלבסקי ניסר את שער הבריכה. בסוף חודש נובמבר 2005 שבר זלבסקי את מנעול ארון החשמל של תאורת המקומות הציבוריים. דיין טוען כי זלבסקי הוא שמתנכל לו ואף הוציא את דיבתו. בתביעה שכנגד, טוען דיין כי ביום 28.4.04 התקיימה אסיפת דיירים בה פנה זלבסקי אל דיין בכעס והאשים אותו ואת חברי הועד המכהנים ב"אי סדרים כספיים ובכך שהינם דואגים רק לכיס שלהם". כן האשים את יו"ר האסיפה, דיין, בכך שהוא גונב כסף. ביום 21.2.05 פורסם על גבי לוח המודעות של הבנין חוזר אשר תוכנו מהווה לטענת דיין לשון הרע. בחוזר נאמר כי: "הדייר עזרא דיין מפיץ שמועות שקריות וכל זאת על מנת לחפותו על פעולותיו ללא קבלת הסכמה של הדיירים". בחודש נובמבר כאשר ביקשו זלבסקי ושפיץ להגדיל את שטח החניה, בנוכחות הדייר אבוקרט אמר זלבסקי כי התובע שכנגד נזרק מעבודתו במשרד הבטחון וכי בירר עליו ובעבר אושפז במוסד פסיכיאטרי ויש בכך משום הוצאת לשון הרע. 5. מטעם זלבסקי ושפיץ הוגשו תצהיריהם וכן תצהיריהם של השכנים דוודי אלברט וויסברון מאיר שנחקרו על תצהיריהם. הוגש אף תצהיר של יעקב סיביליה סיון אך הוא לא נחקר בבית המשפט. מטעם הנתבע, הוגש תצהירו וכן תצהירים של שכנים רבים. בסופו של דבר, נחקרו בדיון חלק מהשכנים שמסרו תצהירים ובכללם, מר סבן משה, ששימש אף הוא כחבר ועד. מר סדובניקוב, עובד נקיון, אשר העיד לגבי ניסור שער הבריכה על ידי זלבסקי בנוכחות הגב' שפיץ. כן נחקרו השכנה הגב' דליה קורח ומר אלי אבוקרט, חבר הנציגות. דיון והכרעה 6. בכל הנוגע לשאלת היריבות, דיין אמנם ביצע את הפרסום כחבר נציגות הבית המשותף, אך אין בחוק פטור מאחריות אישית לפרסום שנעשה על ידי חבר נציגות במסגרת תפקידו, ככל שמדובר בפרסום המהווה לשון הרע. לפיכך, אני מוצאת כי הטענה להעדר יריבות דינה להידחות. 7. בכל הנוגע לשאלה האם הפרסום עולה כדי לשון הרע, הרי שחוק איסור לשון הרע קובע כי ביטויים שיש בהם כדי "(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו". אני מוצאת כי פרסום המייחס לזלבסקי ושפיץ את המעשים המפורטים בהודעה שפורסמה וצוטטה לעיל, הינו פרסום שיש בו כדי להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה. זאת, משום שבפרסום נאמר כי זלבסקי ושפיץ אינם שומרי חוק ולגבי זלבסקי נאמר כי עשה מעשים וונדליים, כי זלבסקי ניסר את שער הבריכה ואת ארון החשמל וכיוב'. לפיכך, מדובר בפרסום הבא בגדר לשון הרע, כמשמעה בחוק. בכל הנוגע לקריאה לדיירים להסיק מסקנות באופן אישי לגבי המשך הקשר עם זלבסקי ושפיץ, אינני סבורה כי אמירה מסוג זה, בפני עצמה, הינה בגדר "הוצאת לשון הרע" כהגדרתה בחוק. זאת, מבלי שיש בקביעה זו כדי להצדיק אמירה מסוג זה. 8. משחלק מהדברים שנכללו בהודעה מהווים לשון הרע, נשאלת השאלה האם הוכיח דיין את התקיימות אחת ההגנות. באשר להגנה של "אמת בפרסום". בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק "תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי, הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." בנוסף, סעיף 15 (4) לחוק קובע הגנה לענין הבעת דעה, כמפורט בסעיף. 9. יש לבחון האם הוכחו על ידי דיין יסודות ההגנה של "אמת בפרסום". בכל הנוגע לענין הציבורי, ככל שאכן נעשו המעשים על ידי התובעים, מעשים הנוגעים לרכוש המשותף, אני מוצאת כי קיים עניין ציבורי בהבאתם לידיעת הדיירים על ידי הנציגות, ודיין עשה את הפרסום כאחד מחברי הנציגות. בכל הנוגע למתואר בסעיפים 2-4 לפרסום, אין למעשה מחלוקת כי זלבסקי שבר את מנעול דלת ארון החשמל. התיאור לפיו זלבסקי פרץ את המנעול הינו בעיקרו נכון. לא ניתן על ידי זלבסקי הסבר מספק מדוע היה צורך בכך שיפרוץ את המנעול. בכל הנוגע לניסור שער הבריכה, זלבסקי לא הכחיש כי ניסר, לדבריו את הלשונית, על מנת לפתוח את שער הבריכה. נסיבות הענין היו כי שער הבריכה ננעל בשל יום הכיפורים. למחרת, השער לא נפתח בשעה שבה ביקשו זלבסקי ושפיץ להכנס לבריכה ובעקבות זאת הביא זלבסקי מסור ובנוכחות בת זוגו שפיץ ניסר על מנת שיוכל לפתוח את השער. באשר לאמור ביחס לדוד השמש, אין מחלוקת כי אכן ניתן פסק דין על ידי המפקחת על המקרקעין על פיו היה על שפיץ (שהינה בעלת הדירה) להסיר את הדוד אך היא לא עשתה כן. נציגות הבית המשותף אכן נאלצה לפנות בעקבות זאת להוצאה לפועל. התובעים מפנים להחלטת ראש ההוצאה לפועל שניתנה לפיו נסגר תיק ההוצל"פ שנפתח בקשר לפסק הדין האמור. אכן, תיק ההוצל"פ נסגר בהחלטה שניתנה לבקשת החייב, הגב' שפיץ. יחד עם זאת, אין בהחלטה כדי לשנות את העובדה שבפועל פסק הדין לענין הסרת דוד השמש לא בוצע והתובעים אינם מכחישים כי דוד השמש לא הוסר על ידם (ר' חקירה נגדית של שפיץ בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 1.5.08). בכל הנוגע למעלית השבת, מכחיש זלבסקי כי חיבל במנגנון פיקוד השבת. אמנם, לא הובאו ראיות ישירות כי זלבסקי חיבל במנגנון של מעלית השבת, יחד עם זאת בתצהירו של מר מקסים זנו הצהיר כי לאחר שעלה לבדוק את המעלית בקומה ה-14 כאשר מעלית השבת לא עבדה ראה כי מונח קרש המונע את סגירת הדלת ולאחר מכן שוחח עם זלבסקי שהתוודה בפניו כי הוא זה שהניח את הקרש וחיבל במעלית. כמו כן, הראה לו חבילה של קרשים על פי המידה של המעלית ואמר לו כי הוא יכול לקחת את הקרש כי יש לו מספיק. בחקירתו הנגדית חזר מר זנו על הדברים (ר' עמ' 27 לפרו' הדין מיום 1.5.08). כמו כן, היתה התיחסות לנושא של מנגנון מעלית השבת כאשר מר אבוקרט השיב בחקירתו הנגדית בענין זה (עמ' 22 לפרוט' הדיון). סיכומו של דבר, בכל הנוגע לעובדות המתוארות בפירסום, לגבי מרביתן הוכחה נכונותן. לא הוכחה נכונות הטענה לענין חבלה במנגנון של מעלית השבת. יחד עם זאת, לנוכח העובדות שהוכחו לגבי שאר המעשים המיוחסים להם וכן לנוכח העדויות לפיהן זלבסקי הפריע לפעולת מעלית השבת על ידי חסימתה בקרשים, אני מוצאת כי בכל הנוגע לאמור לענין מנגנון מעלית השבת, ניתן להחיל את הסיפא של סעיף 15 לענין אי הוכחת אמיתותו של פרט לוואי, שאינה מונעת מהפרסום להנות מההגנה של "אמת בפרסום". 10. לגבי הביטוי "מעלליו הנפשעים" אני מוצאת כי מדובר בביטוי החורג מתאור מקובל של סוג המעשים המיוחסים לזלבסקי ושפיץ. כך גם הביטוי "כדרכם בקודש אינם שומרי חוק לוקחים את החוק לידיהם ומחבלים ברכוש הציבורי" הינו ביטוי קשה. יחד עם זאת, הביטויים נאמרו בהקשר למעשים ספציפיים שפורטו בפרסום ולא כאמירות כלליות המנותקות מהקשר מסוים. כבר נפסק כי: "בבחינת הפרסום יש "לבחון הביטוי השנוי במחלוקת הן לגופו, בפני עצמו, והן כחלק מהקונטקסט הכללי, על רקע יתר הדברים שנאמרו מפי המפרסם שכן בחינת התמונה במלואה כפי שנתגלתה בפני הצופה או המאזין חיונית והכרחית" (ע"א 10281/03 קורן נ' ארגוב (פורסם במאגרים) ור' גם ע"א 11282/07 (מחוזי י"ם) בן דב נ' מזר, בסעיף 17 לפסק הדין. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי אמירות אלו מביאות את הפרסום לגדר לשון הרע. חוק איסור לשון הרע עצמו מכיר באבחנה בין הבעת דעה למעשים, כאשר הרציונל הינו כי הקורא נוטה להסתמך על העובדות כנכונות ואילו לגבי דעות, הקורא הינו ספקן יותר (ר' ע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג פ"ד מו (5) 555 בעמ 567 מפי כב' השופט בך). זאת ועוד, בית המשפט אינו נוהג להתערב בענין של אופן התנסחות (ר' ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד לא (2) 281 פיסקה 17). לנוכח האמור, השילוב של כל הטעמים הללו, מביא למסקנה כי אין לראות בביטויים אלו ובפרסום כולו משום לשון הרע וככל שיש לראותם ככאלה, יש לאפשר להם להנות מההגנה. 11. למעלה מן הדרוש אציין, בכל הנוגע לנזק, זלבסקי ושפיץ טענו כי בעקבות הפרסומים חששו מפגיעה על ידי השכנים וכי הם חוששים לרדת לבד לחניון והדירו רגליהם מהחלקים המשותפים וחשו עוינות מהשכנים. עוד טען זלבסקי כי שבועות אחדים לאחר הפרסום הוא הותקף על ידי אחד מהדיירים בשל התנגדותו למעלית השבת ולבית הכנסת בבנין. לא שוכנעתי כי הוכח קשר סיבתי בין התקיפה הנטענת, לבין הפרסום, כנטען על ידם. לנוכח כל האמור, התביעה נדחית. 12. בכל הנוגע לתביעה שכנגד, לגבי האמירה באסיפת הדיירים כי דיין גנב כסף, הובאה בנוסף לעדות דיין, עדות של אחת הדיירות. הגב' דליה קורח, דיירת בבנין העידה כי שמעה את זלבסקי מכנה את דיין גנב. כך, בעמ' 19 לפרוט' הדיון שורה 27 עד עמ' 20 לפרוט' הדיון שורה 2: "ש: את היית באסיפה הכללית שמציינים כאן עם אותו פרוטוקול שצרפו? ת: כן. ש: התובע אמר על הנתבע באותה אסיפה שהוא גנב? ת: כן ואני הייתי וצעקתי אפילו עזרא עזרא כי רצינו אותו, הוא עובד טוב. התובע עמד וצעק אתה גנב. אני התעצבנתי מזה." לנוכח האמור, אני מקבלת כי הוכח שהנתבע שכנגד אכן השתמש בביטוי גנב כלפי התובע שכנגד באסיפת הדיירים. לגבי הפרסום של זלבסקי ושפיץ על גבי לוח המודעות, פרסום שקדם בזמן לפרסום נשוא התביעה העיקרית בו נאמר כדלקמן: " 21.2.05 לידיעת דיירי בנין ברח' פייר קניג 11 שני עניינים אשר במחלוקת עומדים בפני בית המשפט ולהכרעתו. א. מעלית שבת - ביטול מעלית שבת בשני האגפים של הבנין. ב. בית הכנסת - החזרתו של המקום אך ורק לשימושם של דיירי הבנין כפי שרשום בהיתר הבניה. הדייר עזרא דיין מפיץ שמועות שקריות וכל זאת על מנת לחפות על פעולותיו ללא קבלת הסכמה של הדיירים בכבוד רב אביבה ואריה - דירה 51 " יש לציין כי ההדגשות הינן במקור וכי המכתב הינו מודפס וחתום בכתב יד "אריה". 13. אמירה לפיה אדם הינו גנב, הנאמרת בציבור בהקשר לתיפקודו כחבר נציגות, וכן אמירה לפיה אדם מפיץ שמועות שקריות על מנת לחפות על פעולותיו ללא קבלת הסכמת הדיירים, הינן אמירות שיש בהן משום הוצאת לשון הרע שכן יש בהן כדי להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה או לבוז וכן יש באמירות אלו כדי לבזותו בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו, כהגדרת הוצאת לשון הרע בחוק. האמירה באסיפת הדיירים נעשתה על ידי זלבסקי בלבד. בכל הנוגע לפרסום בחדר המדרגות, אף שמה של שפיץ מתנוסס עליו. זלבסקי ושפיץ טוענים כי הפרסום לא נעשה על דעתה, כפי שאף העידה בעמ' 9 לפרוט' הדיון מיום 1.5.08. אמנם, הפרסום נעשה על ידי בן זוגה ושמה מודפס על גבי הפרסום, אך שפיץ איננה חתומה על הפרסום ובסופו של דבר אני מוצאת כי לא הוכח כי הפרסום אכן נעשה על ידה. בכל הנוגע לטענה לענין האמירות הנטענות של זלבסקי לגבי פיטוריו ואשפוזו הפסיכיאטרי של דיין, הרי שלפי הנטען האמירות נאמרו בנוכחות הדייר אבוקרט, אך דבר זה לא הוזכר בתצהירו של מר אבוקרט ולפיכך אני מוצאת כי הטענה לענין זה לא הוכחה. בכל הנוגע לקיומה של הגנה לזלבסקי הרי שהוא כלל לא הוכיח את אמיתות האמירות הללו, ולמעשה לא באה התיחסות של ממש לענין זה בסיכומים מטעמם. יש לציין, כי זלבסקי ושפיץ טוענים כי התביעה שכנגד הוגשה רק בשל הגשת התביעה על ידם. הפרסומים נעשו על ידי זלבסקי עוד בטרם הפרסום שנעשה על ידי דיין. אינני מוצאת כי יש פסול בכך שדיין נמנע מלהגיש תביעה, כל עוד לא הוגשה תביעה כנגדו. לפיכך, אני מוצאת כי זלבסקי הוציא את דיבתו של דיין באסיפת הדיירים ובפרסום שנעשה על ידו בלוח המודעות. 14. הנזק הנטען הינו נזק לשמו הטוב של דיין. ד"ר איריס רבינוביץ ברון בקביעת גובה הפיצוי יש להביא בחשבון כי מצאתי שיש מקום לקבל את התביעה שכנגד באופן חלקי. כמו כן, מדובר בפרסום שנעשה במסגרת הבנין בלבד, כאשר האמירה הבוטה יותר נעשה בלהט הדברים במהלך אסיפת דיירים. מעדויות השכנים שהעידו בפני לא התרשמתי כי בפועל נגרם נזק משמעותי לשמו הטוב של דיין כתוצאה מדברי זלבסקי. השכנים אינם מפקפקים, בהתאם לראיות שהובאו בפני, ביושרו של דיין ומעונינים כי ימשיך לשמש כחבר הנציגות. כמו כן, יש לתת את הדעת לפרסום מושא התביעה העיקרית, אשר הגם שלא מצאתי שיש בו משום הוצאת לשון הרע, הרי שנעשה בסגנון בוטה יתר על המידה. סיכומו של דבר, אני מחייבת את זלבסקי לשלם לדיין תוך 30 יום סך של 5,000 ₪. בנסיבות הענין, כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום, ח' תמוז תשס"ט, 30 יוני 2009, בהעדר הצדדים. דוד שמשפרסוםגג