זהו פסק דין בערעור שהגיש המערער כנגד החלטת ועדת הערר לשירותים מיוחדים (שר"מ) כנגד החלטת ועדת ערר לשירותים מיוחדים מיום 13/10/09. יצויין כי ביום 14/10/10, ניתן פסק דין בעניין שבפנינו, אולם פס"ד זה ניתן בהיעדר סיכומי המשיב . לאחר מתן פסק דין, ומשהתברר כי הסיכומים הוגשו קודם למתן פסה"ד - בוטל פסה"ד, ועל כן ניתן פסק דין זה במקומו. יוער כבר עתה כי מאחר שפסה"ד הקודם ניתן כפסק דין מנומק- (ולא כפסק דין טכני), הרי שחלק ניכר ממנו - רלבנטי גם לפסק דין זה, ועל כן חוזר עליו. יחד עם זאת, ולאחר עיון בסיכומים - ומאחר שהמערער נהנה מן הספק בפסק הדין הקודם, בשל היעדר הסיכומים - תיבדק מחדש זכאותו בעניינים אלו. הרקע לערעור: א. המערער, יליד 1959, סובל ממחלות שונות, בעיקר על רקע מחלת הפוליו. ב. למערער נקבעה נכות רפואית בשיעור של 82%, מתוכם 80% בשל נכותו ברגל ימין. ג. המערער מקבל קצבת נכות כללית מיום 15/4/06. ד. המערער הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המשיב), תביעה לקבלת שירותים מיוחדים - אולם תביעתו זו נדחתה. כך גם נדחה הערר שהגיש. לאור זאת הוגש הערעור לבית דין זה. 3.נימוקי הערעור בתמצית: א. הוועדה התעלמה מתלונות המערער, מקביעות וועדות אחרות שדנו בעניינו, ומהחומר הרפואי שצורף לערעור. ב. ההחלטה בעניין ניידות בתוך הבית אינה מנומקת דיה, ואין בנימוק שניתן כדי להצדיק את קביעתה. ג. קביעת הוועדה אינה סבירה לעניין יכולתו להתנייד בתוך הבית, וזאת לאור העובדה שרגלו הימנית משותקת על רקע מחלת הפוליו ובכף הרגל הוא סובל מעיוות קשה המקשה על הדריכה. ד. חוסר ההיגיון בקביעת הוועדה הוא גם לאור העובדה שבגין הנכות הקשה ברגל ימין קיבל המערער 80% נכות כללית, ואף קיבל 80% בתחום הניידות (מחוץ לבית). לאור זאת החלטת הוועדה כי המערער עצמאי בניידות בתוך הבית אינה מתיישבת עם מצבו הבריאותי והתפקודי. ה. הוועדה קובעת במפורש שהמערער "קם ומתיישב בעזרת מקל" - משמע - לפי גרסת הוועדה המערער אינו עצמאי בניידות. ו. מצופה מהוועדה לרדת לכל פעולה מפעולות היומיום בביתו ולהתייחס גם למקרים שהמקל לא נמצא לידו, כולל גם אפשרות לעלייה ולירידה במדרגות - דבר שלא נעשה. ז. המערער מוסיף וקובל על כל אחת מקביעות הוועדה לעניין תפקודו (הלבשה, רחיצה וכו'). כמו כן טוען שהוועדה התעלמה מהרעד בידיים. 4.עמדת המשיב: א. החלטת הוועדה בתחום הניידות סבירה, שכן אין מדובר בקריטריונים דומים לוועדת ניידות אלא כקריטריונים של וועדת שר"ם בלבד, שהם: האם הנבדק מסוגל להתנייד בביתו תוך ביצוע פעולות היומיום. ב. לגבי ההליכה בבית בעזרת מקל - הוועדה מציינת כי הנבדק קם מתיישב והולך בעזרת מקל ולפיכך הוא עצמאי בביתו. בנוסף - לדברי ב"כ המערער בוועדה (פרק ד' - תלונות העורר) נאמר במפורש כי:"משתמש במקל להליכה במרחקים ארוכים". כיוון שוועדת שר"ם בודקת רק את התפקוד בבית - ברור שאין משמעות לנחיצות המקל במרחקים ארוכים לצורך בחינת תפקודו בבית. ג. אף בפרק ההלבשה לא נפלה כל טעות משפטית, וגם אם פעולת ההלבשה נעשית על ידו בצורה איטית - אין בכך כדי לחרוג מהגדרת המערער כעצמאי בתחום זה. ד. לגבי רחיצת פנים וידיים - המערער מסוגל לרחוץ פניו ורגליו למרות שסובל משיתוק ברגלו ולכן צדקה הוועדה כאשר קבעה כי זקוק אך ל"סיוע מועט" בפעולות אלו. ה. לעניין הסוגרים - המערער לא סובל מבעייתה בתחום זה ואינו זקוק לכל ניקוד בשל כך. ו. לעניין הרעד בידיים - הוועדה לא מצאה שיש ממש בטענה זו, וכי יש בכך כדי להשפיע על פעילותו היומיומית. לפיכך דין הערעור להידחות. 5.קביעת הוועדה: הוועדה מצאה כי המערער עצמאי בתחום הניידות, ההלבשה וההפרשות וכי הוא זקוק לסיוע מועט בתחום הרחצה והאכילה. עוד קבעה הוועדה כי אינו זקוק להשגחה. בנימוקיה קבעה הוועדה כדלקמן: "בן 50. סובל מבעיה קשה בפרקים עקב מחלת פוליו בילדותו. כמו כן מחלת ריאות רסטרקטיבית. עקב מחלות אלו קיימת מגבלה תפקודית אך בסך הכל מוצא את הדרך לבצע את הפעולות השונות ברמות התפקודיות השונות ואינו זכאי לשר"ם". לאור זאת קבעה הוועדה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה. 6.דיון: א. ראשית, יש לזכור כי מדובר בתביעה שהוגשה לעניין שירותים מיוחדים. לכן, על הוועדה לפעול בהתאם לכללים הנהוגים לעניין שירותים מיוחדים, כאשר הבדיקה הינה בדיקה תפקודית של המבוטח בפעולות היומיומיות: ניידות בתוך הבית, הלבשה, רחצה, אכילה והפרשות, וכן בשאלה האם זקוק להשגחה. שאלת תפקודו מחוץ לבית (כמו למשל: עלייה וירידה במדרגות), אינה רלבנטית (אלא אם כן מתגורר בבית בו יש בתוך הבית מדרגות, דבר שלא נטען כאן). ב. יצויין כי לעניין ניידות מחוץ לבית - קיימת לעניין זה גמלה נפרדת, ועל כן תחום זה - שהוא חיוני לתפקודו מחוץ לבית - מכוסה בדרך של אישור תביעתו לניידות, ואינו מעניינו של פס"ד זה. ג. עוד יובהר כי אין קשר הכרחי בין דרגת נכותו הרפואית של המערער, לקבלת גמלת שר"ם. יתכן שאדם בעל דרגת נכות נמוכה יותר, יהיה זכאי לגמלת שר"מ כיוון שזקוק (גם אם זמנית) לעזרת הזולת בפעולות היומיום, ומאידך - אדם שדרגת נכותו גבוהה, יימצא כמי שאינו זקוק לגמלת שירותים מיוחדים. מכל מקום - שאלת סבירות ההחלטה לעניין זכאותו לשירותים מיוחדים אינה נגזרת בהכרח משאלת גובה נכותו, מה גם שבענייננו, עיקר הבעיה של המערער הינה ברגל אחת, וכי על פניו אין לו בעיה תפקודית משמעותית באברי הגוף האחרים החיוניים לתפקוד שוטף. ד. לאור זאת יש לבדוק את החלטת הוועדה, והאם יש בקביעותיה משום טעות משפטית. ודוק: בבדיקת המבוטח לשר"ם, נבדקת שאלת התפקוד בלבד- האם הנבדק זקוק לעזרת הזולת בפעולות היומיומיות, או שמסוגל לבצע את הפעולות באופן עצמאי. ה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי לעניין רחצה ואכילה - נמצא כי המערער זקוק לסיוע מועט - דבר העולה גם מהבדיקה שערכה לו. כך גם לעניין ההפרשות - אין טעות משפטית, כאשר קבעה כי הוא שולט על הסוגרים באופן מלא ושומר על הגיינה אישית, ולפיכך הינו עצמאי בתחום זה. ו. השאלות הנשאלות הן לעניין ההתניידות בבית עם מקל, ושאלת הצורך בעזרה בהלבשה. לעניין ההליכה בבית עם מקל - הוועדה מציינת כי המערער קם ומתיישב והולך בעזרת המקל. לטענת בא כוחו - מלמד הדבר כי אינו עצמאי לחלוטין. כפי שיובהר - אין לקבל טענה זו. עצם ההזדקקות למקל אינה הופכת אדם בהכרח למי שנזקק לסיוע הזולת. בשר"ם אין בודקים את השאלה האם הנבדק מסתייע בעזרים שונים, אלא האם בסופו של דבר מצליח לתפקד באופן עצמאי בתוך ביתו. לכן על פניו - אין בכך שנזקק למקל - כדי לראות בו כמי שאינו עצמאי בביתו. אולם מעבר לכך, בתלונות המערער נרשם במפורש כי :"משתמש במקל להליכה במרחקים ארוכים". מכלל הן אתה שומע לאו - דהיינו שלמרחקים ארוכים נזקק למקל, אך בתוך ביתו אינו חייב להזדקק לו לצורך התניידותו. מכל מקום, וכאמור, גם אם המערער מסתייע במקל בביתו - אין בכך כדי לקבוע שאינו יכול ללכת באופן עצמאי בביתו. ז. ולעניין ההלבשה: על פי הבדיקה שבפני אחות בריאות הציבור, המערער "הדגים הפשטת החולצה והלבשה כולל כפתור, גם הפשטת גופיה, הפשיל את מכנסיו ולבש חליצת נעליים נעל ושרך שרוכים", דבר שמלמד לכאורה על ביצוע פעולות באופן עצמאי. יחד עם זאת נרשם בהמשך כי: "בולטת מוגבלות מסויימת והיה צריך לתמרן בין עמידה לישיבה כדי לבצע את הפעולות הנ"ל אך ביצע אותם בעצמו". בנקודה זו יש מקום כי הוועדה תבהיר האם לאור המוגבלות המסויימת שהתגלתה בתפקודו, אין מקום לראותו ולו גם כמי שזקוק לסיוע מועט. לכן, ולאור המוגבלות שצויינה - יוחזר התיק לוועדה לבדיקת נושא ההלבשה. ח. שאלת הרעד בידיים - כיוון שמדובר בתביעה לשר"ם, אין ברעד בידיים כשלעצמו (ככל שאכן קיימת בעיה כזו) כדי לקבוע האם המערער מתפקד בביתו באופן עצמאי אם לאו. גם כאן - התפקוד עצמו בזמן הבדיקה הוא החשוב, והאם נצפה רעד שמשליך על התפקוד בביתו. דהיינו, ככל שהוועדה הייתה מבחינה ברעד בידיים - היה עליה לבדוק האם הדבר משפיע על תפקוד באופן שקוק בשל כך לסיוע הזולת. אם לא נצפה רעד - אינה צריכה להתייחס לכך. לכן על פניו - אי ההתייחסות הספציפית לתלונה (בשונה מוועדה רפואית וכד'), אינה מהווה טעות משפטית כשלעצמה, אלא רק אם רואה ומציינת כי יש רעד שמשפיע על התפקוד, ולא מתייחסת לכך בניקוד. יחד עם זאת, ולמען הסר ספק, ומשהתיק מוחזר לוועדה לעניין ההלבשה, ושמקיים ספק בעניין הזדקקותו ברכיב זה לעזרת הזולת - תתייחס הוועדה גם לשאלה האם - וככל שישנו רעד עליו התלונן המערער - יש ברעד זה כדי להשפיע על תפקודו בנושא ההלבשה, והזדקקותו לעזרת הזולת בנקודה זו. לגבי התפקודים האחרים - כיוון שהיו חד משמעיים ולא נמצא בהם טעות משפטית - אין צורך לבדוק נושא זה, אשר לא עלה באף אחת מבדיקות התפקוד. ח. סוף דבר: עניינו של המערער יוחזר לוועדה אשר תבדוק האם אין לראות את המערער כמי שזקוק ולו גם לסיוע מועט לעניין ההלבשה (לאור המוגבלות שצויינה), וכן תתייחס לשאלה האם וככל שיש למערער רעד בידיים, האם קיימת השפעה כלשהי של הרעד על תפקודו זה, ועל הצורך בסיוע הזולת לשם כך. ולעניין הוצאות - ההוצאות יישארו כפי שנקבע בפסק הדין הקודם, דהיינו 1,200 ₪. ככל שלא שולמו ההוצאות בפסה"ד הקודם (שבוטל) - ישולמו תוך 30 יום. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער. ניתן היום, כ"ה בחשוון תשע"א , 30 בנובמבר 2010 , בהעדר הצדדים. שירותים מיוחדיםעררועדת ערר