התובע הגיש תביעה זו נגד החלטת פקיד התביעות מיום 1.4.07, על פי נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באירוע מיום 17.8.06 כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בתביעתו לדמי פגיעה מיום 19.9.06 טען התובע כי ביום 17.8.06, בעת שנהג באוטובוס במסגרת הסעה של חיילים במלחמת לבנון השניה, האוטובוס עלה על גבשושית וכתוצאה מכך הוא ניתר מכסא הנהג ואז הרגיש כאב עז בגב התחתון. תביעת התובע נדחתה הואיל ופקיד התביעות סבר שלא הוכח שנגרם לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו ביום 17.8.06, ואף אם היה אירוע תאונתי, הנזק הרפואי שנגרם לתובע אינו תוצאה של אותו אירוע. בשלב זה עומדת להכרעה המחלוקת בשאלת קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת התובע ביום 17.8.06. עובדות אין מחלוקת כי התובע הינו נהג ב"אגד" מזה כ-13 שנים שמקום עבודתו בסניף ירושלים. ביום 17.8.06, במסגרת מלחמת לבנון השניה, ביצע התובע נסיעת "ויזה" להסעת חיילים בצפון הארץ. התובע חזר לביתו בירושלים ביום 18.8.06, לאחר שבלילה שבין 17.8.06 ו-18.8.06 הוא ישן בתוך האוטובוס. בלילה שבין 18.8.06 ו-19.8.06 הזמין התובעת ביקור בית של רופא בשל כאבי גב תחתון. על פי תעודה רפואית שנרשמה בשעה 03:45 ב-19.8.06, תלונות התובע היו ש"לפני כמה שעות הופיעו כאבים חזקים בתחתון עמוד השדרה, כאבים קורנים ברגל ימין, היו קודם כאבים, עשו צלום - פריצת דיסק". התובע טופל בזריקה להקלת כאביו והמלצת הרופא היתה "צריך מנוחה כמה ימים" (נספח א' לתצהיר התובע). התובע עבד בימים 20.8.06 (יום א') עד 24.8.06 (יום ה'). ביום 27.8.06 (יום א') בשעות הלילה, לאחר שהתובע חזר מחופשה משפחתית באילת וחש כאבי גב בנהיגה, התובע הזמין פעם נוספת ביקור בית של רופא בשל כאבי הגב מהם סבל. הרופא המליץ על מנוחה מוחלטת ל-5-6 ימים, ואכן, התובע לא עבד בשבוע שהחל ביום 27.8.06. ביום 31.8.06 ביקר התובע אצל רופא אורטופד בקופת חולים מאוחדת (ד"ר ראיד סרחאן) בשל כאבי הגב מהם סבל. ד"ר סרחאן נתן אישר לתובע ימי מחלה מיום 31.8.06 עד ליום 10.9.06, והיפנה את התובע לפיזיותרפיה. בהפניה לפיזיותרפיה רשם ד"ר סרחאן "כאבי גב תחתון מזה 10 ימים ללא חבלה". בהמשך אותו יום, 31.8.06, הגיע התובע לד"ר אלכס גביש שהינו הרופא התעסוקתי של אגד במקום עבודתו של התובע. זו הפעם הראשונה בה התובע התלונן על כאבי גב בפני נציג מעבידו. ד"ר גביש רשם: "מזה 10 ימים כאבי גב תחתון. אירוע ראשון ב-19/8 בלילה. נבדק ע"י רופא ביקור רופא ב-03:45 בביתו וקיבל זריקת וולטרן. לדבריו בהמשך גברו הכאבים וב-27/8 נסע לנופש באילת. הנהיגה גרמה לכאבים קשים הומלץ אלגולוזין ואקוקסיה. נבדק אצל ד"ר סרחאן שהמליץ מנוחה בבית עד 10/9". ביום 10.9.06 התובע הופנה לבדיקת CT על ידי רופא אורטופד בקופת חולים מאוחדת, ד"ר אהרן דנציגר. תלונות התובע נרשמו על ידי ד"ר דנציגר כך: "נהג שכיר באגד. קבוע. כאבי גב תחתון חריפים שהחלו לאחר שינה באוטובוס ליד כפר גלעדי, תוך כדי מלחמת לבנון השניה. 17.8.06. חזר לעבודתו לשבועיים נוספים תוך עבודה חלקית וקושי תפקודי ניכר, עד ה-27.8.06 יצאה לחופשה מלאה, כולל זריקות וכדורי אביטרן. ב-1.9.06 נבדק ע"י ד"ר סרחאן בטורים שהמליץ על המשך מנוחה ופיזיותרפיה, ללא הטבה. בא לבדיקה היום. כאב גב תחתון המקרין לרגל ימין". ביום 12.9.06 קיבל התובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מאת ד"ר דנציגר, אשר רשם את תלונות התובע כך: "כאבי גב תחתון חריפים שהחלו לאחר קפיצה על גבשושית והוחמרו בשינה באוטובוס ליד כפר גלעדי תוך כדי מלחמת לבנון השניה 17.8.06". אין מחלוקת כי הביקור של התובע אצל ד"ר דנציגר ביום 12.9.06 היתה הפעם הראשונה בה התובע דיווח לרופאיו על אירוע של קפיצת האוטובוס על גבשושית ביום 17.8.06. בעקבות בדיקת CT שהתובע ביצע ביום 14.9.06 אובחן לתובע בקע אחורי מרכזי הלוחץ על השק התקלי ועל שרשי העצבים בגובה L4-5. ביום 14.9.06 ביקר התובע אצל ד"ר גביש, הרופא התעסוקתי של אגד ודיווח גם לו על אירוע קפיצת האוטובוס על גבשושית. בעקבות ממצאי ה-CT אישר האורטופד, ד"ר אהרן דנציגר, לתובע ימי אי כושר עד ליום 31.10.06. גרסת התובע התובע טען בתצהירו כי במהלך נסיעת "ויזה צבאית" בה הסיע חיילים בצפון ביום 17.8.06, הוקפץ בחוזקה מכיסא הנהג עליו ישב, ככל הנראה בעטיין של גבשושיות שהיו על הכביש שיתכן שנגרמו כתוצאה מנסיעתם של כלי רכב כבדים שהיו בדרכם למלחמת לבנון השניה. בו במקום הוא הגיש זעזוע של כאב בגב התחתון. הכאבים התגברו מרגע לרגע ועל כן הוא נטל תרופות נוגדות כאב. למחרת הוא קם עם גב עקום והוא לא יכל ליישרו בשל הכאבים העזים שתקפו אותו (סעיפים 4-6 לתצהיר התובע). בתמיכה לגרסתו הביא התובע ארבעה עדים: אשתו, שהעידה שהתובע לא סבל בעבר מכאבי גב וכי בעת חופשת המשפחה באילת התובע סבל מכאבים (סעיפים 4-5 לתצהירה נמחקו - עמ' 1 לפרוטקול מיום 18.1.10); מר אמיר לוי, סדרן עבודה ב"אגד" שהעיד שהתובע הינו בעל מוסר עבודה גבוה במיוחד שלא נהג להתלונן על כאבים או לבקש קיצור ימי עבודה בשל כאבי גב. מר לוי העיד כי לאחר שהתובע חזר מהויזה הצבאית הוא ראה את התובע מכופף והוא הביע פליאה מדוע הוא מגיע לעבודה במצב כזה. הוא הורה לתובע לקצר את יום עבודתו והפנה אותו למנהל העבודה, יעקב בן מרדכי; מר בן מרדכי, מנהל סניף מלחה של אגד, העיד אף הוא שכאשר התובע חזר מן הויזה הצבאית הוא היה מכופף ודיווח על כאבי גב קשים. לפיכך הוא שיבץ אתו לעבודה חלקית. כמו כן, התובע הביא לעדות את ד"ר אלכס גביש, הרופא התעסוקתי של אגד. ד"ר גביש העיד שהתובע דיווח תחילה על כאבי הגב שלו בלא שייחס אתם לאירוע בעבודה ולאחר מכן "הובהר" שהכאבים הם עקב תאונת עבודה ולתובע הוסבר שעליו לשנות את תעודות המחלה שקיבל. האם התובע הרים את הנטל להוכחת גרסתו? אני סבור שהתובע לא הרים את הנטל להוכחת גרסתו לפיה ביום 17.8.06 בשעה 17:00 אירעה לו תאונת עבודה בכך שהוא הוקפץ בחוזקה על כסא הנהג עליו נסע בשל גבשושיות על הכביש. להלן נימוקיי. הרישומים הרפואיים אינם תומכים בגרסתו של התובע. כמפורט לעיל, התובע פנה מספר לא מבוטל של פעמים לרופאים לאחר חזרתו מן הנסיעה לצפון ב-17.8.06 ועד ליום 12.9.06, ולא זו בלבד שלא נרשם סיפור של חבלה באופן המתואר על ידי התובע בתצהירו, אלא קיים רישום רפואי בו נרשם באופן פוזיטיבי כי אין רקע חבלתי לכאבים (הפנייה לפיזיותרפיה של ד"ר סרחאן מיום 31.8.06). בפעם הראשונה שהתובע קיבל טיפול רפואי, בביקור הבית הלילי ביום 19.8.06, תלונת התובע, כפי שנרשמה על ידי הרופא היתה "לפני כמה שעות הופיעו כאבים חזקים". רישום זה איננו מתיישב עם גרסת התובע כלל. הסברו של התובע לכך היה: "ת. אני לא יודע שיש לי פריצת דיסק, לא ידעתי שנפגעתי מהכסא. לא התייחסתי. אחרי כמה ימים, שהרופא שאל אותי האם קרה לי משהו, אז נפל לי האסימון, וסיפרת את כל מה שקרה לי.. ... ש. אמרת עכשיו שרק אחר שהבנת שיש לך פריצת דיסק, שאלו מה קרה לך, ואז נזכרת שקרה משהו? ת. כן. ונזכרתי שהאוטובוס עלה על גבשושית". (פרוטוקול דיון מיום 18.1.10, עמ' 4, שורות 10-20). הסבר זה של התובע איננו משכנע. האירוע המתואר על ידי התובע הינו אירוע יוצא דופן בו הוא הוקפץ מכסאו, נחבט בחוזקה בגב התחתון והרגיש, לטענתו, זעזוע, אשר לדבריו בתביעתו לדמי פגיעה, גרם לכאב עז. התובע גם טען בעדותו שהקפיצה של הרכב היתה כזו שהיא הקפיצה את החיילים שהסיע ושהוא שמע אותם קוראים "הו" (עמ' 5, שורה 10). קשה לקבל את גרסת התובע כאילו אירוע כזה, שלטענתו בתצהירו, חולל את כאבי הגב ואשר לאחריו "הכאבים התגברו מרגע לרגע", יישכח על ידי התובע בעת שדיווח לרופאים השונים אליהם פנה בסמוך לאחריו. ניכר כי התובע ניסה במהלך עדותו לחזק את גרסתו בדבר אי ייחוס משמעות לחבטה שקיבל, לטענתו, כדי לשוות אמינות להסברו בדבר היזכרותו באירוע רק כשלושה שבועות. כך, בחקירתו החוזרת טען התובע כי הוא לא ייחס חשיבות למכה שקיבל בעצם הזנב כתוצאה מן החבטה ולאחר מכן הוא לא הרגיש דבר. לשאלתה המדריכה של באת כוחו "בין המכה לשינה לא הרגשת שום דבר", השיב התובע "נכון" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 14-18). דא עקא, שעדות זו אינה מתיישבת עם הנטען בתצהירו של התובע לפיו לאחר החבטה הכאבים התגברו מרגע לרגע. עדויות העדים שהתובע הביא אינן תומכות בגרסתו. עדויות סדרן העבודה ומנהל העבודה באגד מבססות אך את העובדה שביום 20.8.06 התובע היה מכופף וסבל מכאבי גב. עובדה זו אינה קושרת את כאבי הגב לאירוע בעבודה והעדים אף אינם טוענים שהתובע דיווח להם על אירוע כזה. מן האמור עולה כי עדותו של התובע היא הראיה היחידה התומכת בגרסתו. ואולם, עדות זו איננה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים וכשלעצה, היא איננה נטולת תמיהות וסתירות, ולא ניתן לאמצה. לאור האמור, התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי במהלך נסיעת עבודה שביצע ביום 17.8.06 בצפון הארץ, כטענתו. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"א, 04 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבאגד