א. רקע כללי: תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - החוק). התובע, יליד 12.7.76, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.7.07, עת רכב על קטנוע שהיה מבוטח אצל הנתבעת (להלן - התאונה). הנתבעת לא חלקה על חבותה על פי החוק לפיצוי התובע בגין התאונה, אלא רק על היקף הנזק שלטענת התובע נגרם לו עקב התאונה. המחלוקת בין הצדדים נטושה, אפוא, אך בשאלת שיעור הפיצויים להם זכאי התובע מהנתבעת. ב. הנכות הרפואית: 3. מזירת התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית החולים. בדיקת אורתופד בחדר המיון העלתה, לאחר ביצוע צילומי רנטגן, ממצאים של שבר בעצם הזנב וחשד לפגיעה באגודל (ללא ציון באיזה צד). התובע שוחרר עם המלצה לחופשת מחלה בת 10 ימים וביקורת רופא אורתופד. 4. בשל תלונות התובע על כאבים בשורש כף יד ימין בוצעה לתובע, ביום 4.12.07, בדיקת תהודה מגנטית (MRI). בהמשך לממצאי הבדיקה אושפז התובע, ביום 31.3.08, במרכז הרפואי המשולב ע"ש שיבא בתל-השומר, לצורך ביצוע ניתוח (ארתרוסקופיה כירורגית). הניתוח בוצע, בהרדמה כללית, ביום 1.4.08, ובמהלכו נמצאו, בשורש כף יד ימין, מעט סינוביה מודלקת וקרע בדרגה 3 ברצועה הסקאפו-לונארית. 5. לנוכח נתונים רפואיים אלה, ובהמשך לבקשת ב"כ התובע ולהסכמת ב"כ הנתבעת, מינה בית המשפט את ד"ר ערן לין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי (להלן - המומחה). 6. בחוות דעתו המפורטת קבע המומחה כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה, בשיעור משוקלל של 19%, בהתאם להוראות התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - תקנות הביטוח הלאומי); כדלקמן: ...הנני מעריך את נכותו האורתופדית הצמיתה של מר אוחנה רונן, הקשורה ישירות עם תאונת הדרכים בה היה מעורב בתאריך ה-4.7.2007, על פי קובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי, כדלקמן: 10% על פי פריט 37(7)א בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני וכאבים בעצם הזנב לאחר שבר עם תזוזה מיקטית. 10% על פי פריט 41(10)ה בגין ההגבלה בתנועות שורש כף יד ימין (הגפה השלטת). סכ"ה 19% נכות אורתופדית לצמיתות על פי החישוב המשוקלל... 7. בנוסף, המומחה העריך את נכויותיו הזמניות של התובע עקב התאונה כלהלן: נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של שלושה שבועות שלאחר התאונה; נכות זמנית בשיעור של 50% לתקופה של ששה שבועות נוספים; נכות זמנית בשיעור של 20% עד לתאריך ה-1.4.2008 (מועד ביצוע הארתרוסקופיה); נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של שלושה שבועות לאחר הארתרוסקופיה; נכות זמנית בשיעור של 50% לתקופה של שלושה שבועות נוספים; נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה של ששה שבועות נוספים... 8. לשאלות בית המשפט, במסגרת החלטת המינוי, אודות השלכות הפגיעות שנגרמו לתובע עקב התאונה, השיב המומחה כלהלן - (א) לשאלה אם ניתן לצפות לשיפור או להחמרה במצבו של התובע השיב המומחה: ככל הקשור לעמוד השדרה המותני - הכאבים הם גליים, עם תקופות של שיפור או החמרה בטווחי התנועה, כאשר בכל מקרה הנכות קיימת; ככל הקשור לשורש כף יד ימין - קיימת אפשרות (בסבירות נמוכה), בגין הקרע ברצועה הסקאפו-לונארית, של התפתחות אי-יציבות ושינויים שחיקתיים ונכות בשיעור של 20%. (ב) לשאלה מהן מגבלותיו התפקודיות של התובע, בשים לב לעבודתו ומקצועו, השיב המומחה: ככל הקשור לעמוד השדרה המותני - מגבלה תפקודית בהרמת/נשיאת משאות כבדים וביצוע מאמצים גופניים; בכל הקשור לשורש כף יד ימין - מגבלה בביצוע מאמצים/עבודה מאומצת עם יד ימין; במועד בדיקתו של התובע על ידי (צ)יין כי הינו סטודנט ועובד במכון כושר ובקפיטריה ועל כן אין באפשרותי להעריך את ההגבלה התפקודית של התובע בהתייחס לעבודה/מקצוע קבוע בעתיד. 9. כאמור, מדובר בחוות דעת מפורטת, המנומקת היטב. לא למותר לציין כי חרף העובדה שהנתבעת טענה כי הנכות שנקבעה על ידי המומחה היא מופרזת, ולמרות טענתה כי היא עומדת על חקירת המומחה, בפועל לא ביקשה הנתבעת לזמן את המומחה לחקירה בבית המשפט ואף לא שלחה לו שאלות הבהרה. ג. השפעת הנכות הרפואית על תפקוד התובע ועל כושר השתכרותו (הנכות התפקודית): 10. במועד התאונה היה התובע כבן 31 שנים, סטודנט בסוף השנה השלישית ובטרם תחילת השנה הרביעית ללימודים לתואר ראשון במחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, בית ספר גבוה להנדסה ולעיצוב (להלן - מכללת שנקר). 11. על פי גרסת התובע, שנתמכה במסמך מטעם מכללת שנקר, לאחר התאונה ועקב הפגיעה בידו הימנית (הדומיננטית) הוא לא היה מסוגל לצרוף, ועל כן לא יכול היה להשתתף בקורסים המצריכים עבודות צורפות. בנסיבות אלה נאלץ התובע להסתפק, בשנת הלימודים הרביעית, בלימוד קורסים עיוניים בלבד ונדרש להאריך את לימודיו בשנה (חמישית) נוספת. 12. לטענת התובע, עבודה כמעצב תכשיטים וצורף כרוכה בעבודה מאומצת עם הידיים, וגם בישיבה ממושכת. כאשר נשאל התובע, בחקירה נגדית, מהם הקשיים והמגבלות הנובעים בהקשר זה מפגיעותיו ומנכויותיו, השיב - לעניין הפגיעה ביד ימין - כדלקמן: ...מפריע לי לעסוק בצורפות כי נדרש מהיד הרבה כוח שעובדים עם הכלים של עבודת צורפות, פצירה, פטיש, וזה מצריך מאמץ. עם פטיש אני צריך להניף את היד ולדפוק, עם משור משתמשים בכתף וגם בכתף שלי אני סובל מדלקות מאז התאונה. פצירות - כשתופשים ביד ומנסה לעצב אובייטק מתכתי... יש את המנוע שדומה למנוע רופא שיניים, יוצא ממנו חוט שאתה מחליף ראשים ואיתו עובדים וזה סוג של כלי שמצריך את שורש כף היד (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 28 ואילך). 13. בהמשך הדברים הוסיף התובע והשיב: אני לא מומחה במונחים רפואיים. אני יודע מה אני חש. כשאני עובד עם היד לעיתים תקופות אני חווה כאבים עזים, פולסים חשמליים באזור שעברתי את הניתוח. יש לי גם שבר בעצם הזנב עם תזוזה שזה שבר שלא מתאחה עד היום (שם, עמ' 15 שורה 11 ואילך). 14. מכאן, שעל פי עדות התובע - הנתמכת בחוות דעת המומחה - הפגיעות שנגרמו לו, ובעיקר הפגיעה בשורש כף יד ימין, הינן פגיעות שיש להן השפעה ניכרת על תפקודו. והנה, למרות כל זאת סבור ב"כ הנתבעת - שלא הביא מטעמו ראיות כלשהן - כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 10% בלבד שכן, כך לסברתו, על פי "היגיון פשוט" עבודה בעיצוב תכשיטים אינה כרוכה במאמצים גופניים או בהרמת משאות כבדים. 15. הלכה פסוקה היא, מזה שנים רבות, כי נקודת המוצא לקביעת בית המשפט בדבר דרגת הנכות התפקודית היא דרגת הנכות הרפואית. בהעדר נתונים אחרים - בפרט כאשר מדובר בקטין או בצעיר שטרם גיבש מסלול מקצועי מוגדר - קיימת חזקה לפיה כושר ההשתכרות נפגע כשיעור אחוזי הנכות הרפואית (ר' והשווה א' ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה שלישית, תש"ס-1999), בעמ' 543; ע"א 139/64 חברה לביטוח "קלדונין" ואח' נ' גבאי ואח', פ"ד יח (3) 417, 422 (1964), בו נקבעו הדברים ביחס להפסד כושר השתכרות של מי שנפגע בהיותו סטודנט. לענייננו ר' גם ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב (3), 792, 799 (1995), בו נפסק כי, בפגיעות אורתופדיות, הנכות הרפואית משקפת על פי רוב את שיעור הנכות התפקודית). 16. על רקע חזקה זו, נטל הבאת הראיות - לעניין קביעת נכות תפקודית הסוטה משיעור הנכות הרפואית - רובץ לפתחו של מי שמבקש קביעה כאמור. כפי שצוין כבר לעיל, הנתבעת לא הביאה ראייה כלשהי מטעמה במסגרת התובענה דנא, ועל כן לא ברור על סמך מה ולמה ביקש בא-כוחה כי בית המשפט יקבע שנכותו התפקודית של התובע עומדת על כמחצית משיעור נכותו הרפואית בלבד. 17. פשיטא, כי ב"היגיון הפשוט" של ב"כ הנתבעת לא סגי לצורך קביעה כאמור. לפיכך, ככל שלשיטת הנתבעת גרסת התובע בדבר המגבלות התפקודיות שנגרמו לו עקב התאונה הינה מופרכת מיסודה, או למצער שגויה, היה עליה להביא ראיות ונתונים לסתור. 18. ב"כ הנתבעת הפנה בהקשר זה לכך שלאחר התאונה, ובעודו סטודנט, עבד התובע כסייר בחברת אבטחה ובקפיטריה. כמו כן, הפנה ב"כ הנתבעת לעדות התובע בבית המשפט, לפיה בסמוך למועד מתן העדות החל לעבוד, בתקופת ניסיון, בחברה לייצור תכשיטים (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 8, שם ציין התובע כי החל לעבוד בביצוע ציורים של תכשיטים). ואולם, בנתונים אלה אין כדי להצביע, כלל ועיקר, כי נכותו התפקודית של התובע היא פחותה מנכותו הרפואית, ובוודאי שאין בהם כדי לסתור את גרסתו אודות הקשיים והמגבלות הנובעים מנכותו הרפואית. 19. הנה כי כן, אין יסוד לטענת ב"כ הנתבעת כי יש לקבוע במקרה דנא דרגת נכות תפקודית שהיא פחותה משיעור הנכות הרפואית. יתר על כן, וזו נקודה חשובה אף יותר, במקרה דנא הפעלת ה"היגיון הפשוט", על רקע הנתונים והראיות שהובאו לפני בית המשפט, מובילה דווקא למסקנה ההפוכה, היינו למסקנה לפיה דרגת הנכות התפקודית הינה גבוהה מהנכות הרפואית. 20. עסקינן במקרה של מעצב תכשיטים וצורף, אשר נפגע בשורש כף ידו הדומיננטית. שורת ההיגיון מחייבת, אפוא, כי המשמעות התפקודית של הפגיעה תהא גדולה במידה ניכרת משיעור הנכות הרפואית. 21. אכן, מקרה זה דומה, במידת מה, לדוגמא הוותיקה והידועה של פסנתרן, אשר נפגע בזרת כף ידו (ע"א 354/79 מעין נ' ממרם, ניהול, תכנון, פיתוח בע"מ, פ"ד לה (1) 77, 81 (1980)). הגם שמדובר בפגיעה, שהנכות הרפואית בגינה הינה נמוכה-יחסית בהתאם להוראות סעיף הליקוי 43(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, ברי כי משמעותה לעניין הגריעה מכושר השתכרותו של הפסנתרן הינה גדולה בהרבה משיעור נכותו הרפואית, ולמעשה היא אף עשויה למנוע כליל מהפסנתרן מלהמשיך ולעבוד בעבודתו. 22. בענייננו, להבדיל מדוגמת הפסנתרן, אמנם אין בפגיעה בשורש כף יד ימין (הדומיננטית) של התובע כדי למנוע ממנו כליל מלעסוק במקצוע בו רכש הכשרה מקצועית, ומטעם התובע אף לא נשמעה טענה כזו; אך עדות התובע בכל הנוגע למשמעויותיה התפקודיות המהותיות של הפגיעה לא נסתרה. 23. מכאן, שלעניין הפגיעה בשורש כף היד הדומיננטית - להבדיל מהפגיעה בעמוד השדרה, שלגביה אין די נתונים העשויים להצדיק סטייה מדרגת הנכות הרפואית בקביעת שיעור הנכות התפקודית - מדובר על פני הדברים בפגיעה בעלת משמעות תפקודית העולה על דרגת הנכות הרפואית. 24. יתר על כן, לא זו בלבד שעדות התובע בנושא זה לא נסתרה, אלא שהמומחה קבע, כאמור, כי קיימת אפשרות, אם גם בסבירות נמוכה, שהפגיעה תחמיר ותגיע לנכות רפואית בשיעור של 20%, ואף נתון זה צריך להילקח בחשבון בעת קביעת שיעור הנכות התפקודית (ר' לאחרונה ע"א (מחוזי ת"א) 1851/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עם שלם (2010), בפסקה 8 לפסק הדין). 25. אשר על כן, ועל סמך כל האמור, אני קובע כי נכותו התפקודית של התובע, בעקבות התאונה דנא, הינה בשיעור של 25%.   ד. הפיצויים - בהתאם לראשי הנזק שנתבעו (בערכי יום מתן פסק הדין): (1) הפסדי השתכרות לעבר: 26. המומחה קבע לתובע, כאמור בפסקה 7 דלעיל, נכויות זמניות משמעותיות, לאורך תקופה ממושכת. יחד עם זאת, התובע לא צירף לתצהיריו ולמוצגיו ראיות כלשהן אודות השתכרותו עובר לתאונה, ועל פי האמור בחוות דעת המומחה הוא ציין בפני המומחה כי לא עבד בעת התאונה. בנוסף, לגבי התקופה שלאחר התאונה צירף התובע תלושי משכורת חלקיים, המצביעים על רמת השתכרות נמוכה מאוד. 27. לטענת התובע, השתכרותו באותה עת היתה מינימאלית כאמור, שכן דובר בעבודות חלקיות ומזדמנות בהן עבד כסטודנט. רק לאחר הגשת התובענה ובמהלך ניהולה השלים התובע את לימודיו, משום שהפסיד שנת לימודים תמימה עקב התאונה, ורק בסמוך למועד שמיעת הראיות התחיל התובע לעבוד במקצועו, בשכר של 5,000 ₪ ברוטו (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 13). 28. התובע הוסיף וטען בתצהירו, כי עקב התאונה לא היה מסוגל לעבוד במשך תקופה של ששה חודשים ונגרם לו עקב כך הפסד השתכרות בשיעור של 2,000 ₪ עד 2,800 ₪ לחודש, בשל חוסר יכולתו לעבוד בעבודות חלקיות כנ"ל. 29. על רקע זה ביקש ב"כ התובע לפסוק לתובע הפסדי השתכרות לעבר בשיעור גבוה, תוך חישוב אריתמטי של הפסדי ההשתכרות בהתאם לנכויות הזמניות שקבע המומחה ולפי שכרו של התובע בעבודות המזדמנות האמורות; ובנוסף תוך חישוב אריתמטי של הפסדי השכר בגין השנה הנוספת בה נאלץ התובע ללמוד עקב התאונה. 30. לעומת זאת, לשיטת ב"כ הנתבעת אין לפצות את התובע בגין הפסדי השתכרות לעבר כלל, שכן התובע לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו. ב"כ הנתבעת הדגיש בהקשר זה את העובדה שהתובע לא עבד במועד התאונה, והוסיף וטען כי התובע לא הביא ראיות על הפסדי השתכרות שנגרמו לו לטענתו לאחר מכן. 31. אכן, הנתונים שהובאו לפניי בהקשר דנא הינם חלקיים ואינם מאפשרים להסתמך על חישובים אריתמטיים כגון אלה שערך ב"כ התובע, בפרט בהתחשב בכך שמדובר בנזק מיוחד. כאמור, התובע לא עבד בעת התאונה ולא ברור אימתי היה מתחיל לעבוד אלמלא קרתה התאונה. בנוסף, גם לא ברור אם התובע היה מוצא עבודה מיד עם תום לימודיו. 32. יחד עם זאת, על פי חוות דעת המומחה, התובע לקה בנכויות זמניות משמעותיות לתקופות ממושכות. בנוסף, התובע נאלץ להאריך את תקופת לימודיו בשנה. בנסיבות אלה - ובהתחשב בראיות שהובאו ושלא הובאו לפניי - אני פוסק לתובע בראש נזק זה, באומדן, פיצוי בסכום כולל של 20,000 ₪. (2) הפסדי השתכרות לעתיד: 33. ב"כ התובע ביקש לפסוק את הפסדי השתכרות התובע לעתיד על פי חישוב אקטוארי מלא, על בסיס השכר הממוצע במשק. ב"כ התובע נימק עתירתו זו בכך שמדובר בצורף מומחה, בעל תואר ראשון ממכללת שנקר. ב"כ התובע הוסיף וטען כי עדות התובע, לפיה בסמוך למועד שמיעת עדותו החל לעבוד בתקופת ניסיון בשכר חודשי של 5,000 ₪ ברוטו, מלמדת אף היא על פוטנציאל הכנסתו האפשרית של התובע אלמלא נפגע בתאונה, ותומכת בבקשתו האמורה. 34. ב"כ הנתבעת, מצידו, טען כי התובע - שהינו כיום בן 34 שנים - אינו אדם צעיר. לפיכך, אין לפנות בעניין השתכרותו העתידית של התובע לשכר הממוצע הנוהג במשק, ועל התובע הנטל להוכיח "כמה מרוויחים בענף התכשיטנות". בנסיבות אלה, וכאשר התובע "סבל מבעיות רפואיות כבדות עוד מלפני התאונה", הציע ב"כ הנתבעת לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, כולל הפסדי פנסיה, בסכום גלובאלי של 120,000 ₪ בלבד. 35. ייאמר מיד, כי לא זו בלבד שב"כ הנתבעת לא נתן הסבר של ממש לדרך בה הגיע לסכום הגלובאלי האמור, אלא שטענותיו בדבר בעיות רפואיות קודמות כבדות של התובע, שיש בהן כביכול כדי להשפיע על כושר השתכרותו העתידי, הינן חסרות בסיס. 36. המומחה קבע בחוות דעתו, באופן חד משמעי, כי אין מקום לייחס חלק מנכותו של התובע למצבו עובר לתאונה. בנסיבות אלה, וכאשר הנתבעת אף לא שלחה למומחה שאלות הבהרה, לא היה כל מקום להעלות בסיכומיה השערות בעניינים שבמומחיות רפואית על סמך תעודות רפואיות בודדות, ובוודאי שלא היה מקום לבקש מבית המשפט להסתמך על השערות שכאלה לצורך קביעת ממצאים בדבר כושר השתכרותו העתידי של התובע. 37. בנוסף, טענת הנתבעת, לפיה התובע אינו אדם צעיר, היא על פניה טענה מופרזת: מהנתונים שלפניי עולה כי התובע החל את לימודיו במכללת שנקר בגיל 28 ורק לאחרונה - לאחר חמש שנות לימודים - סיימם. בתוחלת החיים דהאידנא קשה לומר כי אדם בגיל 28 - או אף 34 - אינו אדם צעיר; והגם שיש רבים המתחילים את לימודיהם האקדמיים בגיל מוקדם יותר מהגיל בו החל התובע בלימודיו, אין מקום להסיק מכך - כפי שמבקש ב"כ הנתבעת - כי מדובר בתובע בעל מוטיבציה ויכולת נמוכים. 38. מכל מקום, על פי ההלכה הפסוקה, נקודת המוצא לקביעת בסיס השכר לצורך חישוב הפסד כושר השתכרות עתידי, כאשר מדובר בנפגע צעיר שכושר השתכרותו טרם התגבש, היא השכר הממוצע במשק. בענייננו, מדובר בתובע-נפגע שהיה בעת התאונה סטודנט לתואר ראשון, במחלקה לעיצוב תכשיטים במכללת שנקר, ובמהלך ניהול המשפט - אם גם באיחור, שנגרם עקב התאונה - השלים את חוק לימודיו. 39. בנתונים אלה, קביעת בסיס השכר של התובע, לצורך חישוב השתכרותו העתידית, כשכר הממוצע במשק, הינה קביעה סבירה ואף מתבקשת-מאליה, על רקע גישת הפסיקה. יודגש, כי העובדה שהתובע החל להשתכר, לתקופת ניסיון בתחילת דרכו ובמומו, משכורת חודשית של 5,000 ₪ ברוטו, אך תומכת במסקנה זו; בפרט כאשר הנתבעת לא הביאה כל ראייה העשויה לסתור מסקנה-מתבקשת זו. 40. אכן, טענת הנתבעת, לפיה יש לקבוע כי שכרו הצפוי של בעל תואר אקדמי, שאף יש לו היבט מעשי מובהק (כבענייננו), יהיה פחות מהשכר הממוצע במשק, הינה טענה הטעונה ביסוס ראייתי; ואין מקום להתחשב בה בהיעדר ביסוס כאמור. 41. את הפסדי השתכרותו של התובע לעתיד יש לחשב, אפוא, על בסיס השכר הממוצע במשק לאחר ניכוי מס הכנסה בהתאם להוראות החוק, דהיינו לפי סך של 7,688 ₪. סך זה יש להכפיל בנכותו התפקודית של התובע (25%) ובמקדם ההיוון המתאים - על הבסיס המקובל של 3% לשנה - עד למועד פרישתו של התובע לגמלאות (כשכיר) בגיל 67 (עוד 33 שנים), היינו 251. 42. חישוב אקטוארי מלא כאמור - שתוצאתו הינה סך של 482,422 ₪ - מבוסס על ההנחה כי הגריעה מכושר השתכרותו של התובע בעתיד תהא אחידה ויציבה במשך הזמן. ואולם, במקרה דנא קיימים ספקות מסוימים באשר לשאלה אם הפסד ההשתכרות, המגולם בחישוב האקטוארי המלא, אמנם יתממש במשך כל הקריירה המקצועית של התובע, בפרט לנוכח העובדה שהיא צפויה להימשך עוד שנים ארוכות. 43. ראשית, עסקינן בתובע המצוי בתחילת דרכו המקצועית, שטרם ניתב עצמו למלאכה הקונקרטית בה יעסוק בעתיד. בנסיבות אלה - וכאשר אין מחלוקת כי הפגיעה לא תמנע מהתובע כליל מלעבוד במקצוע של עיצוב תכשיטים - עשוי התובע למצוא בעתיד עיסוקים, במסגרת מקצוע זה, שבהם נכותו תהא בעלת משמעות מעשית נמוכה יותר; וממילא הגריעה משכרו תהא נמוכה יותר בהתאם. 44. בנוסף, על פי עדותו של התובע עצמו, הוא החל לעבוד בציור תכשיטים לתקופת ניסיון, בשכר חודשי של 5,000 ₪ ברוטו, כאשר "אם אני אעבור את תקופת הניסיון יקבעו דברים אחרים לגמרי" (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 10). כלומר, אף לפי גרסת התובע בהחלט קיימת אפשרות כי הגריעה-בפועל מכושר השתכרותו בעתיד תהא נמוכה מתוצאת החישוב האקטוארי המלא. 45. הנה כי כן, במקרה דנא קיימת אי בהירות באשר לשיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע בעתיד, ובנסיבות אלה אין מקום לפסוק פיצויים בהתאם לתוצאת החישוב האקטוארי המלא, אלא בסכום גלובאלי נמוך יותר (ר' גם ע"א (מחוזי ת"א) 1851/08 הנ"ל, בו נפסק סכום, הנמוך מהחישוב האקטוארי המלא, עקב קיומה של עמימות ראייתית מסוימת באשר לקביעת הפסדי השתכרות בעתיד). לפיכך - ובהתחשב בנתונים שפורטו לעיל, ותוך גילום הפסדי הפנסיה - אני אומד את הפסדי השתכרותו העתידיים של התובע בסכום כולל של 320,000 ₪. (3) הוצאות בגין שנת לימודים נוספת ונסיעות: 47. כזכור, לאחר התאונה לא יכול היה התובע להשתתף בקורסים המצריכים עבודות צורפות, ועל כן נאלץ להאריך את לימודיו בשנה נוספת. לגרסת התובע, בגין שנה זו הוא נדרש לשלם למכללת שנקר שכר לימוד נוסף בסך של 9,756 ₪. בנוסף, התובע נאלץ להוציא כ-300 ₪ נוספים בכל חודש, בגין נסיעות מביתו שבקריית עקרון למכללה שברמת גן, ובסך הכל כ-2,700 ₪ נוספים. 48. ב"כ הנתבעת טען, בהקשר זה, כי הגם שהתובע צירף מסמכים ממכללת שנקר, הוא נמנע מלצרף קבלה המאשרת את ביצוע התשלום הנטען. בנסיבות אלה, וכאשר לפי פרסום באינטרנט באתר המכללה מי שלומד פחות מ-50% מתכנית הלימודים המלאה משלם שכר לימוד מופחת, הציע ב"כ הנתבעת לפצות את התובע - הן בגין שכר הלימוד והן בגין הנסיעות הנוספות - באופן גלובאלי ובסכום כולל של 3,500 ₪. 49. אכן, אין זה ברור מדוע לא הציג התובע קבלות לעניין ביצוע התשלומים, הגם שטען בעדותו כי הן קיימות ברשותו (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 19), ואף לא הציג ראיות לעניין הוצאות הנסיעה הנטענות. יחד עם זאת, עדות התובע כי למד שנה נוספת במכללה לא נסתרה כלל ועיקר, וב"כ הנתבעת לא הניח תשתית ראייתית של ממש לטענתו לפיה בשנה הנוספת למד התובע פחות מ-50% מתכנית הלימודים המלאה. אשר על כן אני קובע כי הנתבעת תפצה את התובע, בראש נזק זה, בסכום כולל של 10,000 ₪. (4) עזרת הזולת והוצאות רפואיות: 50. על פי חוות דעת המומחה, התובע סבל עקב התאונה מנכויות זמניות לתקופות ממושכות, לרבות ששה שבועות של אי כושר מלא (ר' בפסקה 7 דלעיל). התובע התגורר, בתקופה זו, בבית הוריו. על פי תצהיר אמו של התובע, שהינה עובדת סיעודית, לאחר התאונה נזקק התובע לעזרה, סיוע וסיעוד ממנה ומבעלה, בפרט בשלושת החודשים הראשונים שבהם סבל מכאבים עזים והלך עם מקל הליכה. 51. אמו של התובע הוסיפה וציינה, במסגרת חקירתה הנגדית, כי התובע הוגבל בפעולות בסיסיות, כגון ניקיון, מקלחת ואף לבישת בגדים או פשיטתם, והיא ובעלה נדרשו לעזור לו (ר' בפרוטוקול, עמ' 9 שורה 17 ואילך). אמו של התובע ציינה עוד, כי בשל הצורך לעזור לתובע היא נאלצה להיעדר לעיתים מעבודתה כמטפלת בקשישים, אצלם היא עובדת באופן פרטי (שם, בשורה 6 ואילך). 52. על רקע נתונים אלה ביקש ב"כ התובע לפסוק לתובע, בגין עזרת הזולת, פיצויים בסכום כולל של 25,000 ₪. בנוסף ביקש ב"כ התובע לפסוק, בגין הוצאות לתרופות ולתומך לשורש כף היד, סך של 477 ₪, ובגין חשבון חדר המיון סך נוסף של 566 ₪. 53. ב"כ הנתבעת, לעומת זאת, ביקש כי בית המשפט יימנע ממתן פיצוי כלשהו בגין עזרת הזולת, שכן לשיטתו מעדות אמו של התובע עולה כי העזרה שניתנה לתובע לא חרגה מהטיפול המקובל, הניתן במקרי מחלה במסגרת יחסי משפחה תקינים. באשר להוצאות הרפואיות ביקש ב"כ הנתבעת להסתפק בפסיקת 100 ₪ בלבד, וזאת לפי הקבלה אודות רכישת תומך לשורש כף היד. 54. אין לקבל את טענות ב"כ הנתבעת, לפיהן עזרת הזולת במקרה זה לא חרגה מהטיפול המקובל במסגרת משפחה במקרי מחלה רגילים. התובע סבל מפגיעה משמעותית, שגרמה לנכויות ניכרות, זמניות וצמיתות, כאשר הנכויות הרפואיות הזמניות התקיימו במשך שבועות ואף חודשים. 55. בנסיבות אלה, ברי כי עזרת הזולת, גם כשניתנה על ידי קרובי משפחה, היא משמעותית ועל כן חבת-פיצוי. עם זאת, בהעדר ראיות לעלותה של עזרה זו, אני אומד את הפיצוי בגינה, כולל ההוצאות הרפואיות, בסכום כולל של 10,000 ₪. אציין, כי אמדן זה מבטא את הפיצוי בגין עזרת הזולת וההוצאות הרפואיות לעבר בלבד, שכן בסיכומיו לא עתר ב"כ התובע לפיצויים בגין עזרת הזולת והוצאות רפואיות לעתיד, וממילא אין מקום לפסיקתם. (5) כאב וסבל: 56. לתובע נכות רפואית בשיעור של 19%. בנוסף, התובע אושפז למשך שלושה ימים לצורך ביצוע ניתוח הארתרוסקופיה, ולאחר מכן למשך שלושה ימים נוספים עקב נפיחות ביד ימין. בהתאם לנתונים אלה, ועל פי הוראות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 36,721 ₪. ה. סוף דבר: 57. סיכומו של דבר הוא, אם כן, כי אני פוסק לתובע פיצויים בגין התאונה דנא, בהתאם לראשי הנזק השונים, כדלקמן: הפסדי השתכרות לעבר 20,000 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד (כולל הפסדי פנסיה) 320,000 ₪. הוצאות בגין שנת לימודים נוספת ונסיעות 10,000 ₪. עזרת הזולת והוצאות רפואיות (לעבר) 10,000 ₪. כאב וסבל 36,721 ₪. סך הכל 396,721 ₪. 58. הנתבעת תשלם אפוא לתובע פיצויים בסך כולל של 396,721 ₪. בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט (אגרה) וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מסכום הפיצויים שנפסקו, בתוספת מע"מ. הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום, ‏יום שלישי י"ח חשון תשע"א, ‏26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. כף הידתאונת דרכים