משגיח כשרות יחסי עובד מעביד בתביעה זו מתבקש בית הדין להורות לנתבעים לשלם לתובעת זכויות שונות הנוגעות לתקופת עבודתה וסיומה. טענות הצדדים התובע טוען כי עבד אצל הנתבעת מיום 01/12/01 ועד ליום 31/03/05 בו פוטר. על כן מבקש התובע כי נפסוק לזכותו פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. התובע מציין כי במהלך תקופת עבודתו לא שולמו לו דמי נסיעות ודמי הבראה במהלך תקופת עבודתה, ואף זכויות אלו מבקש התובע כי נפסוק לזכותו. הנתבעת טוענת כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין התובע. הנתבעת מציינת כי התובע כלל לא פוטר אלא הפסיק להתייצב לעבודה וכי כל זכויותיו שולמו לו בהתאם לדרישות המועצה הדתית בעיר תל-אביב. הכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בחומר המצוי בתיק בית הדין באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. פסק הדין המנחה המתייחס למעמדם המשפטי של משגיחי כשרות הינו דב"ע ל/9-3 ברני - שנה, פד"ע א', 113 (להלן: פרשת ברני). בפסק דין זה קבע בית הדין הארצי כי בין המערערת באותו התיק לבין המשיב התקיימו יחסי עובד מעביד. חשיבותה של הלכת ברני הינה בעצם הקביעה כי גם בנסיבות העסקתם המיוחדות של משגיחי הכשרות ניתן לקבוע כי מתקיימים יחסי עובד-מעביד. במה דברים אמורים? העסקתם של משגיחי כשרות איננה העסקה טיפוסית, כאשר יכולתם של בעלי העסקים בהם הם מבצעים את מלאכתם להורות להם כיצד לנהוג מוגבלת יחסית. יחד עם זאת בפרשת ברני יישם בית הדין הארצי לעבודה את המבחנים אשר היו נהוגים באותה עת לבחינת שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד. כלומר, בית הדין הארצי לעבודה לא קבע א-פריורית כי כל משגיח כשרות הינו עובדו של העסק בו הוא מבצע את מלאכתו, אלא בחן זאת בהתאם למבחני הפסיקה אשר היו מקובלים באותה העת. המבחן הנוהג כיום לבחינת קיומם של יחסי עובד-מעביד הינו המבחן המעורב. לפי מבחן זה יש ליתן את הדגש על אופן השתלבותו של העובד במקום העבודה וכן יש לבחון קריטריונים נוספים דוגמת מידת היכולת לפקח על העובד, הסכמת הצדדים, צורת התשלום על העבודה, תשלום מיסים ועוד (ע"ע 431/07 סוכנובר - מדינת ישראל טרם פורסם, פסק הדין מיום 06/04/08 מצוי במאגרים האלקטרוניים; ע"ע 300256/98 אייזיק - תה"ל פד"ע לו 817). בענייננו, ניכר כי התובע לא השתלב בעסקה של הנתבעת, לא בפאן החיובי ולא בפאן השלילי, גם בנסיבות המיוחדות של תחום השגחת הכשרות. התובע צירף לכתב התביעה את כתב ההתחייבות שנחתם בין הנתבעת לבין המועצה הדתית בתל-אביב (נספח א' לכתב התביעה). כתב ההתחייבות מגביל מאוד את יכולתה של הנתבעת לנהל את התובע כרצונה. על פי כתב ההתחייבות מי שהכתיב את דרך עבודתו, שעות עבודתו, שכרו של התובע, פיטוריו, החלפתו וענייני עבודה אחרים הייתה הרבנות ולא הנתבעת. מסמך זה אינו חריג בתחום השגחת הכשרות ומעיון בפסיקה בתי דין אזוריים לעבודה ניכר כי הוא חלק שגרתי מאופן העסקתם של משגיחי הכשרות. יחד עם זאת, בענייננו התרשמנו כי התובע התנהל באופן חריג אף בתחום השגחת הכשרות. מחקירתו של התובע עולה כי התובע היה אדון לעצמו. התובע התייצב בעסקה של הנתבעת בהתאם לרצונו, מבלי להודיע דבר לנתבעת ואף עבד בחמש מקומות עבודה אחרים במקביל (כמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 30/06/08 שורות 17-19): "ש: כמה שעות ביום היית אצלי? ת: זה שהלכתי ובאתי מתי שאני רוצה, באתי בכוונה כי רציתי לתפוס אותך אם יש משהו לא בסדר. אני הייתי בחמש מסעדות". כלומר, התובע בא והלך כפי שחפץ מבלי לתאם דבר עם הנתבעת תוך שהוא מועסק בחמישה עסקים אחרים. לא ניתן לדעת כמה שעות היה התובע בכל אחד מהעסקים וכמה שעות אצל הנתבעת, אך אין ספק כי התובע בא והלך בהתאם לרצונו. יוצא איפוא כי התובע לא היה נתון בכל אופן למרות הנתבעת ולנתבעת לא הייתה כל אפשרות לפקח על מעשיו או על שעות עבודתו. עוד עולה כי התובע לא קיבל תלושי שכר אלא מדי חודש נתנה לו הנתבעת שיק בסכום קבוע של 630 ₪. לא ברור לנו מדוע התובע נדרש להפתיע את הנתבעת, במקום להישאר במקום העבודה ולהשגיח על שמירת הלכות הכשרות. העובדה כי התובע ראה עצמו כמעין מפקח המבצע בדיקות פתע הינה סממן המעיד על פעילות עצמאית לחלוטין וחיצונית למקום העבודה ותומכת בדחיית התביעה. עוד טענה הנתבעת כי התובע התייצב אצלה לכל היותר לשעה אחת מדי יום. התובע בעדותו טען בפנינו כי התייצב מדי יום לעבודה אצל הנתבעת וכי היה אצלה לפחות שעה מדי יום (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 30/06/07 שורות 31-32). לסיכומיו צירף התובע פסיקה התומכת לשיטתו בתביעתו. עיון בפסיקה זו מלמד כי תנאי העסקתו היו חריגים ביחס למשגיחי כשרות אחרים המפורטים בפסיקה אותה צירף. כך לדוגמא בד"מ (י-ם) 6240/06 קליינמן - אולם היהלום שבכתר ואח' (לא פורסם, מצוי במאגרים האלקטרוניים) עמד היקף משרתו של התובע על 6 שעות ביום וכי התובע באותו מקרה קיבל תלושי שכר. בעב' (י-ם) 1916/00 בלטמן - נתן (לא פורסם, מצוי במאגרים האלקטרוניים) קיבל התובע באותו המקרה תלושי שכר, התובע עבד בהיקף של 7 שעות בכל יום והנתבע באותו מקרה פיקח על נוכחותו בעבודה. בעב' (תל-אביב-יפו) 913731/99 ברזילאי נ' המועצה דתית ראש העין ואח' (לא פורסם, מצוי במאגרים האלקטרוניים) קיבל התובע תלושי שכר, דוחות נוכחות וכרטיס עובד מהעסק בו ביצע את ההשגחה. הנסיבות אליהן התייחסנו בפסיקה דלעיל אינן מהוות ראיה מוחלטת לקיומם של יחסי עובד-מעביד. יחד עם זאת יש בהן כדי להוות כלי עזר לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד ונסיבות אלו אינן מתקיימות בענייננו. מסקנתנו הינה כי מבחני הפסיקה לעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד אינם מתקיימים במקרה דנן והתובע לא היה עובד הנתבעת. נסיבות העסקתם השונות של משגיחי הכשרות אינה משחררת אותם ממבחני הפסיקה. על התובע היה להראות כי מבחנים אלו מתקיימים וזאת לא עלה בידו לעשות - השתכנענו כי התובע לא היה עובד הנתבעת. סוף דבר - התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות להגשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין. יחסי עובד מעבידכשרות