בפני בית הדין תביעת התובע מאת הנתבעת אורטל שירותי כח אדם (להלן: "הנתבעת") לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת וכן לפיצויי הלנת שכר בגין רכיבי תביעה אלו. הנתבעת טענה כי התובע התפטר חד צדדית ללא מתן הודעה מוקדמת ועל כן אינו זכאי לרכיבי התביעה כמו כן טענה כי התובע הוצב לעבודה בחברת "יוניליבר ישראל בע"מ" עמה היה במו"מ להסכם ועל כן נטש את הנתבעת. העובדות התובע הועסק ע"י הנתבעת מיום 1.3.05 ועד 30.9.08. במהלך כל התקופה הועסק מטעם הנתבעת בחברת יוניליבר ישראל בע"מ באזור ירושלים (להלן: "יוניליבר"). התובע הועסק חמישה ימים בשבוע מהשעה 08:00 עד השעה 16:00 וביום שישי ארבע שעות עבודה. התובע הועסק על בסיס שעתי, תחילה בסך 19.97 ₪, ובהמשך בסך 20.7 ₪ לשעה. בחודשים פברואר ומרץ 2008 שולם לתובע סך של 22 ש"ח לשעה. על הנתבעת ועובדיה חלות הוראת ההסכם הקיבוצי הכללי בענף כ"א ומהוראותיו נגזרות זכויות התובע. (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). בתאריך 18.9.08 התבקש התובע לחתום על הסכם העבודה עם יוניליבר בשפה העברית. ההסכם נמסר לתובע ביום א' 21.9.08. בתאריך 25.9.08 נשלח ע"י ב"כ התובע מכתב שנמסר לנתבעת ביום 28.9.08 (נספח א' לתביעה). לתובע הוכן צ'ק פיצויי פיטורים על סך 4,562 ₪ שלא נפרע. ועוד, נשלח מכתב שחרור לקופה על סך 5,824 ₪ שהיו בקופה, הכל בנובמבר 2008 (ראה הודעת הנתבעת מיום 31.3.09 ונספחיה). המחלוקת האם פוטר התובע או התפטר מחמת הרעת תנאים. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים? ומה שיעורם? האם זכאי, בהתאם לממצאים להודעה מוקדמת? ומה שיעורה? האם זכאי, ככל שיקבע לסכומים דלעיל, גם לפיצויי הלנה, בגינם. הכרעת הדין התובע טען בסעיף 10 תביעתו "10. התובע יטען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הואיל והוא פוטר שלא כדין ולחילופין בשל ההרעה המוחשית בתנאי העבודה". הפסיקה קבעה לא פעם כי טענת פיטורים והתפטרות מחמת הרעה, לא יבוא בכפיפה אחת וכי לא ניתן לטעון אותן בצוותא. יחד עם זאת, נבדוק את נסיבות סיום עבודתו כדי לדעת מהם והאם קמה לו הזכות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. גרסת התובע התובע טען בכתב התביעה כי ב-18.9.08 התבקש לחתום עם עופר על הסכם עם יוניליבר, ומשבא לברר זכויותיו אצל עו"ד התברר שערך שעת עבודתו ירד ועל כן נשלח מכתב בא כוחו ב-25.9.08 לאורטל שבעקבותיו הודיע מר עופר מנהל יוניליבר לתובע כי עבודתו מסתיימת בסוף החודש, וכך לטענתו גם אמרה גב' ענבל ועל כן פוטר (סע' 9-4 לתביעה, בקליפת אגוז) . גרסת הנתבעת הנתבעת טענה כי התשלום בחודש פברואר ומרץ בשיעור 22 ₪ לשעה שולם בטעות, ולפנים משורת הדין לא קוזז. (צורפו כנספח א' תלושים וריכוז משכורות) ולכן אין בכך הרעת תנאים. עוד טענה כי מעולם לא בקשה מהתובע לחתום על כל הסכם עבודה וגם לא זה שמתואר ע"י התובע בשל היותה כפופה במילא לתנאי העבודה בהסכם הקיבוצי. לתובע שולם כל תקופת עבודתו שכר מינימום והנתבעת אינה יודעת מדוע לא בחר להתפטר כבר באפריל כששכרו הוחזר ל-20.7 ₪. הנתבעת טענה כי מעולם לא פטרה אותו והוא החליט לעוזבה ב-30.9.08 ללא הודעה מוקדמת וכי יש לקזז מכל סכום שנקבע לו את דמי ההודעה המוקדמת. הנתבעת ציינה כי הודעה על אי התייצבותו של התובע לעבודה ודרישה מוקדמת להחזר ציוד שקיבל מיוניליבר נשלחה לו ביום 15.10.08 (נספח ב' לתביעה) בנספח זה נאמר כי הנתבעת רואה באי התייצבות התובע לעבודה התפטרות. לטענתה כל ההשתלשלות עם ההסכם ארעה בין התובע לבין נציג חברת יוניליבר ולא עם הנתבעת מעסיקתו. עתה נבדוק גרסאות אלו בכתבי הטענות אל מול החקירות בפרוטוקול והמסמכים שהוגשו. עדות התובע והתנהלותו בחקירתו הראשית טוען התובע כי בתאריך לא ידוע "המנהל שלי שלח את העוזר שלו... אני לא יודע לקרוא עברית טוב, כדי שאוכל ללכת למישהו, זה היה עופר מיוניליבר והמנהל שלו, לקחתי זאת יומיום... והלכתי לעו"ד ושאלתי מה קורה. אמר לי שפה אם תכנס לחברה תקבל מה שכתוב... " (עמ' 2 ש' 20-13) (דגש שלי ש.ש.). ובהמשך "נתן לי מכתב הלכתי לעופר נתתי לו זאת בתאריך 28.9.08 עופר אין לו משרד הוא מסתובב באוטו, הוא לקח זאת הסתכל על מה שכתוב ואמר אתה עובד אתי עד סוף החודש יותר אני לא רוצה אותך, תלך למשרדים למנהלים שלך. סיימתי המשכתי לעבוד עד סוף החודש, אחר כך הלכתי למשרדים של אורטל, היתה ענבל, זאת שאני מכיר... הלכתי עם חברי... היא אמרה לי עופר בטל אותך אין לי בשבילך עבודה, בקשתי עבודה אחרת היא אמרה תלך לעופר שיתן לך מכתב פיטורים... (עמ' 22 ש' 26). התובע טען שהקליט זאת בדיסק, אולם משאיפשר לו בית הדין להגיש כדין (הח' מיום 24.3.09 עמ' 43 לפרו') בחר לבסוף שלא לעשות כן. עניין זה יזקף כנגדו שכן זו הראייה הטובה ביותר, לו הוגשה כדין לעניין השיחה עם ענבל, ובית הדין נתן לו רשות. כנראה שהעניין לא היה כדאי לו, על פי הפסיקה, ולא רק מבחינה כספית (ראה הודעת התובע מיום 19.5.09 והחלטת בית הדין מיום 30.6.09 עמ' 8 לפרו'). אולם בחקירתו הנגדית עולה תמונה אחרת. "ש. מי היה מעסיקך. ת. עופר. ש. את התביעה הגשת נגד אורטל. ת. כי עופר שלח אותי לשם. הוא לא הכיר אותי. ואז אמר לי תלך" (עמ' 4 ש' 15). ברור אפוא כי עופר הוא מיוניליבר. והוא זה שלכאורה אמר לתובע ללכת זו התמונה גם בפרו' בעמ' 2 עת הוא אומר "עופר מיוניליבר" לגבי מי שהציע לו חוזה, וגם לגבי מי ששולח אותו. עופר זה אינו מאורטל ועל כך אין מחלוקת. התובע מאשר כי לא קיבל מכתב פיטורים מאורטל. (עמ' 4 ש' 21). זאת בניגוד מוחלט לגרסתו בסיכומיו בדבר ת/1 ות/2. ואז לפתע במקום הגרסה בחקירה ראשית שקיבל את החוזה מעופר מיוניליבר אומר: " ענבל אמרה לי ללכת לחתום על זה" (עמ' 5 ש' 3). ומייד חזר בו: "ת. עופר בקש ממני לחתום על זה עופר אמר לי". (עמ' 5 ש' 6). דבר והיפוכו. התובע מנסה להסביר: "ש. האם הגיוני שענבל אמרה לך לחתום הסכם עבודה עם מעסיק אחר. ת. לא. זה לא ככה. לפי מה שאני מבין מדבריך שאני הייתי צריך ללכת לאורטל אם לחתום על זה או לא. (דגש שלי ש.ש.). התובע מסכים שגרסתו לא הגיונית במענה "לא". ואחר כך מנסה לתרץ ממה שמבין לכאורה "מדבריה". בשלב זה לא הביא התובע את חברו שנכח בדיון עם ענבל. וכשנשאל למה לא הביאו ענה: "ת. אם הייתי יודע יכולתי להביאו". העובדה שחברו לא הובא בהזדמנות הראשונה, תפעל אף היא כנגדו, ואף אחרי ההחלטה בסוף אותו דיון לפיה ניתנת רשות להביא את הקלטת כדין, ואחר כך תושלם חקירת התובע ותיערך חקירת עדי הנתבעת גם אז לא מצא לבקש להביא את החבר הנוכח אצל ענבל. התנהלות זו אומרת דרשני, ומעוררת ספיקות. שכן, ב"כ התובע, רק לאחר החלטת בית הדין על הוצאת הקלטת עמ' 8 לפרו', ביקש להעיד עד נוסף, החבר שהצהיר עליו התובע ובית הדין התיר העדתו בעניין הקלטת ופרו' עמ' 2 שו' 25-23. כאן המקום לומר, כי אי הגשת בקשה להעידו לאחר הדיון הראשון, אלא רק בנסיבות שנוצרו, אף עליהן להזקף לחובתו. כיון שלא פעל בסדר הדין המתבקש בדיון מהיר להביא את עדיו בהזדמנות הראשונה בניגוד להחלטת בית הדין מיום 1.1.09 בה נקבע "במועד זה על כל צד להביא כל מסמך שברצונו להציג וכל עד שברצונו להעיד". מדובר אפוא בדיון השני "במקצה שיפורים" ולא רק בעניין פרוצדורלי. יחד עם זאת, התיר בית הדין את מתן עדותו שמה יטיל אור על המתרחש. עדותו של מר רפעת היתה עוד פחות אמינה מעדות התובע. התובע גם לא הביא את ענבל וזה יזקף לחובתו. הוא לא הוכיח שהיא מוסמכת לפטר, ההיפך, על פי ת/1 המכתב יצא מחיפה וזה שקיבלה ציוד לא מקנה לה סמכות לפטר, טענה זו דינה להדחות. באשר להרעה בתנאי העבודה, מוצגים לפניו נ/1 ותלושי שכרו והוא נשאל כיצד לא עזב מייד בחודש שאחרי שחזר שכרו לשיעור 20.7 ₪. "ת. איך זה יכול להיות שזה חוזר, הסכמתי עם עופר שאקבל 22 ₪ לשעה, הוא נתן לי את זה". (עמ' 5 ש' 26). גרסה זו אין לה בסיס, כאשר בכתב התביעה התובע לא מציין סיכום כלשהו, אלא תשלום חד צדדי. שנית, עופר אינו הנתבעת, וכיצד יכול התובע לסכם, עם מי שאינו מעבידו, את שכרו? "ש. למה לא פנית באפריל במאי ביוני וביולי. ת. ראיתי את התלוש הזה שהוא נתן לי כדי שאאמין לו. אני ממשיך על 22 ₪ לשעה, לא ידעתי שהוא נתן לי 19 ₪ לשעה. גרסה זו מוטעית גם בגובה הסכום כשבכתב התביעה נטען 20.7 ₪ לשעה. עוד, בניגוד לגרסה בכתב התביעה שהלך לבא כוחו עם השינויים בתלוש (סעיף 15-6 לתביעה) אומר התובע: "לא הסתכלתי על התלושים. עכשיו אני רואה את זה. קבלתי תלושים אך לא הסתכלתי על זה" (עמ' 6 ש' 6). כיצד יכול לטעון הרעת תנאים לגבי התלושים אם לא ראה אותם? גם לגבי החזרת הציוד שסרב להחזיר עונה: "חבר שלי בעבודה, הוא התקשר אלי דרך עופר ובקש ממני להביא את הנעלים והטלפון ומקודד, שמתי את זה בשקית, הלכתי לענבל ונתתי לה. לעופר אין משרד". בניגוד למכתב שנשלח אליו מהנתבעת ובו הדרישה להחזרת ציוד. 10. בסופו של דבר יוצא המרצע מהשק: "ש. מדוע אתה תובע את אורטל. ת. בגלל שלאורטל יש משרד. לעופר אין משרד. אם עופר היה לו משרד הייתי מחזיר לו זאת" (עמ' 6 שו' 16). (דגש שלי ש.ש.). ואכן העדה אתי אלזם אומרת לגבי עופר "אינני מכירה אותו. המעסיק של התובע היא אורטל ובכל דבר היה צריך לפנות לאורטל" (עמ' 11 ש' 2). ברי לאורך כל הדרך כי התובע מערבב את התחומים ומייחס למעבידה פעולות שנקט עובד יוניליבר ושאין בהם כדי לייחס לנתבעת פעולות אלו. אמנם התובע אומר " ת. ענבל אמרה לי בצחוק, אין לי בשבילך עבודה יותר". כאמור בתחילת עדותו. אולם התובע לא הוכיח שענבל היתה בעלת סמכות לפטר. 11. לסיכום ביניים, עדותו של התובע היתה רעועה ולא אמינה, הוא סתר עצמו ברוב הנושאים ובמספר רב של פעמים וכן סתר את גרסתו שלו בכתב התביעה. מטעם זה שלא הוקמה גרסה אמינה וקוהרנטית מטעמו לענין מי הפסיק עבודתו ובאיזה נסיבות, ומשמעדותו עולה כי עופר שאינו מהנתבעת הציע לו הסכם וגם הפסיק את עבודתו, הרי שאין לזקוף זאת לחובת הנתבעת. לפיכך, לכאורה, היה די בכך כדי לדחות את תביעתו. 12. עתה נסקור את עדותו של החבר רפעת שהובא בדיעבד: "ת. באותה תקופה לא הייתי עובד. הייתי בשלילה. אני נהג משאית ולא עבדתי. היה אצלי מורד חבר שלי ואמר לי שפטרו אותו מעבדה. הלכנו אני והוא למשרד של ענבל איך קוראים לה, ענבל? נכנסנו למשרד מורד דיבר אתה ואמר לה שעופר פיטר אותו, והיא אמרה כן אני יודעת. מורד אמר לה שהוא רוצה לעבוד, היא אמרה לו כן, אין לך עבודה, למה לא חתמת על הסכם עבודה של בעל הבית...." (עמ' 9 ש' 16 ואילך). לעד היה ספק מה שמה ואם שמה "ענבל?" עוד, הוא חוזר על כך שעופר פיטר את התובע גם לדברי התובע, כזכור עופר אינו מאורטל. והאבסורד הבא הוא שלדבריו ענבל שאלה למה לא חתמת על הסכם עם בעל הבית. כלומר עם יוניליבר שכן לא היא הציעה לו את ההסכם ועל כך אין מחלוקת אף לגרסת התובע. ובהמשך אומר העד: "מה שהבנתי ממורד... אולי לקח לעורך דין לא יודע למי ענבל אמרה, מורד אמר לה שהוא רוצה לעבוד, אמרה לו אין לך עבודה, אמר לה מקום אחר לפחות שאעבוד, היא אמרה אתה עובד עם עופר אין לך עובדה פה". (עמ' 9 סיפא). תחילת עדותו וסופה דבר והיפוכו. שכן בסוף ברור שעופר הוא זה שהציע את ההסכם ומשמדובר ביוניליבר ותובע - עובר מרצונו לשם אין לו מה לחפש באורטל - דהיינו גרסת הנתבעת מתחזקת מעדותו. עולה אפוא כי גם העד מטעם התובע נתן גרסה לא מהימנה, שסופה תומך בגרסת הנתבעת. לא למותר לציין שהרושם היה כי שינן את המידע, שכן בחקירתו הראשית עצמה, התחיל כמצופה ולבסוף סתר עצמו. עוד עלה בבהירות שהתובע נועץ בעו"ד גם לדברי חברו וידע היטב מה הוא עושה ומדוע. מדובר אפוא בעובד מיוצג. אף שעד זה לא נחקר נגדית, כבר בחקירה הראשית היה בלתי אמין בדבריו שלא תאמו זה את זה. יש לציין כי סוכם בין התובע לעד על תשלום של 500 ₪ בגין עדותו מראש. (עמ' 10 ש' 3). הרעת תנאים בעניין השינויים בתלוש השכר ובגובה השכר השעתי בפברואר ומרץ, הסבריה של גב' אלזם לגבי העלאת השכר ל-22 ₪ כטעות של יוניליבר שדיווחה עליו כמוכרן ולא כסדרן, ובטעות נתנה תעריף יותר גבוה, מתקבלים על הדעת. עניין זה היה מתפקידה ועדותה עדות מכלי ראשון וכך היא אומרת: "אנו עשינו בקורת ופנינו אליהם לבדוק אם זה השכר שלו ואז התברר שהיתה טעות. הבקשה של מנהלת משאבי אנוש לא להוריד את השכר באותם חודשים אלא לחזור לשכר לקדמותו מהם ואילך וכך עשינו". (עמ' 10 ש' 26-23 וכן 27, 28 שלא צוטטו) כך גם עולה כי היא זו שטיפלה מול יוניליבר בשכר. (עמ' 12 ש' 4-1). גרסה זו מתיישבת היטב עם התלושים ועם העובדה שהתובע לא עשה דבר גם כאשר הוחזר השכר לקדמותו, מאפריל עד ספטמבר, כלומר גם הוא נהג בעניין זה בטבעיות משלא קוזזו ההפרשים. לטעמנו אין לראות בכך הרעת תנאי עבודה, כי מדובר בטעות ששולמה ושלא קוזזה. לכן לא קמה לו כלל עילה להתפטר, יתר על כן הוא לא התפטר מייד וחלוף הזמן מעיד שלא מדובר בהרעת תנאים. טענה זו של התובע נדחית מפני גרסת הנתבעת המהימנה יותר. לגבי תיקון שכרו, גם היא מתייחסת לשינוי שכר המינימום מ-19.95 ₪ ל-20.7 ₪ (עמ' 11 ש' 18-16). מדבריה עולה שאינה יודעת אם הודיעו לתובע על הטעות בתלוש. העדה טענה כי ביקשה מרויטל מנהלת הסניף ליידעו (עמ' 11 ש' 23-22 אולם אין היא יודעת אם הדבר נעשה (עמ' 11 ש' 26). גם אם לא יודע אין בכך משום הרעת תנאים. עדות הנתבעת והתנהלותה מטעם הנתבעת הובאה העדה הגב' אתי אלזם. לא הובאה ענבל וגם לא כל עובד אחר שהיה בקשר ישיר עם התובע או בפיקוח עליו. עדותה, אף שהיתה מהימנה היתה ברובה עדות שמיעה ועל חלק הארי, שלא באשמתה לא ידעה לענות שכן המידע הגיע אליה מרויטל או מגורמים אחרים בנתבעת. העדה לא עבדה בירושלים אלא בתל אביב כמנהלת כח אדם ושכר (עמ' 15 ש' 5,7). לאור האמור ינתן משקל מועט לעדותה והיא תיבדק לאור נטלי ההוכחה, חרף מהימנותה ובהיותה ברובה עדות שמיעה ובחלקה האחר, ללא יכולת לענות. נטלי הוכחה אלו יבדקו ביחס לנטלי ההוכחה המוטלים על התובע שעדותו היתה בלתי מהימנה. נפרט להלן. העדה מציינת שהודיעו לה שהתובע נעלם מעבודתו ביוניליבר ולא החזיר ציוד. אז הורתה למנהלת הסניף שתוציא אליו מכתב שיחזיר ציוד. ניסו להתקשר אליו ולא ענה. ו"ראינו את היעלמותו כהתפטרות מצידו". העדה עצמה לא ניסתה ליצור קשר אתו. העדה מתייחסת למכתב רויטל נספח ב' לכתב ההגנה. מכתב זה, מיום 15.10.08 מופנה לתובע בכתובתו. על פי נוסחו "הנדון: אי התייצבותך לעבודה ואי מתן הודעה מוקדמת כחוק". על פי הנוסח, שנכתב בזמן אמת ועוד טרם הגשת כתב התביעה אכן חדל התובע לבוא ב- 30.9.08 לעבודתו כסדרן בחברת יוניליבר. הנתבעת גם מציינת כי היא רואה באי התייצבותו "והיעלמותך המוחלטת מקריאתנו "התפטרות חד צדדית". עולה כי עדות העדה, חסרת משקל ככל שתהיה, מהווה תנא דמסייע לנספח ב' זה, שתוכנו מדבר בעד עצמו וכאמור נכתב בסמוך להפסקת עבודתו. הנה כי כן גרסת הנתבעת נתמכת במסמך זה. יש לציין שהמסמך לא חתום, אך צורף אליו אישור דואר רשום לתובע ועל כן הורם נטל ההוכחה על שליחתו החותמת על הדואר הרשום בתאריך 15.10.08 התואם את הגרסה. לגרסת העדה "לטענתו הוא ניסה להתקבל ליוניליבר הם הציעו לו איזה שהוא חוזה והוא לא רצה לחתום". מדובר בעדות שמיעה ואין לה משקל. לטענתה "אמרתי לו שאני רואה את היעלמותו כהתפטרות" (עמ' 10 ש' 18) בכתב ההגנה לא היתה גרסה לפיה נפגשה הגב' אתי אלזם עם התובע מדובר בגרסה חדשה שלא מבססת מקום ושעה ואין לקבלה. העדה לא ראתה את נספח א' לתביעה שנשלח לאורטל למרות שהיא מנהלת כח האדם. המכתב הוא מ-25.9.08 והוא דווקא מופנה לתל אביב מקום מושבה. מכתב זה קודם במועדו למכתב אורטל שנכתב לתובע ב-15.10.08. חרף היותו בלתי חתום נשלח בדואר רשום. העדה הפנתה לנספח ב' להגנה. עולה עד כה כי מכתב הנתבעת אכן נשלח לתובע, אולם בהתייחס למכתב ב"כ התובע, אין בטחון שלא נשלח ע"י הנתבעת לתובע בעקבותיו. אולם בכך לא די. העדה לא ידעה להסביר את ת/1 "אישור העסקה" שנכתב ע"י אורטל סיום 1.9.8 עוד לפני מכתב עורך הדין ובו נאמר כי: "הריני לאשר בזאת כי מר טויל מוראד ת.ז. הועסק על ידי חב' אורטל בחברת יוניליבר החל מתאריך 21.3.05 ועד 30.9.08. דהיינו, לא ידעה להסביר איך מראש כבר ב- 1.9.08 עוד לפני "העלמו" של התובע, כבר ידעה אורטל את תאריך סיום עבודתו. ההסבר של העדה (עמ' 13 ש' 5-4) אינו עונה על המועד המופיע לסיום עבודתו, ועל נסיבות כתיבת ת/1. מכתב זה מדבר בעד עצמו, חתום בחתימה אותנטית (עמ' 13 ש' 15-14) ולטעמנו יש בו די כמשקף פיטורים בשל חוסר מהימנות של התובע מחד וחוסר משקל עדת הנתבעת מאידך. על פי נטלי ההוכחה, ובאין מחלוקת שמסמך ת/1 הוצא ע"י אורטל יש לראות בו את אקט הפיטורים הדרוש, כדי להוכיחו. אף כי התובע העיד שלא קיבל מכתב פיטורים מאורטל (עמ' 4 ש' 21). לפיכך, הגם שגרסת התובע וכל הסיפור עם יוניליבר ובלבול היוצרות יצר ספק בליבנו, המכתב ת/1, תוכנו מדבר בעד עצמו והוא מטעם אורטל בתאריך המוקדם לכל התהליך. זאת ועוד, הוגש בפנינו ת/2 אף הוא בחתימה אותנטית (עמ' 13 ש' 24-23) העדה זיהתה את החתימה. המכתב יצא מחיפה ולא מירושלים. המכתב יצא ב-1.9.08 והוא נושא את התוכן: "הנדון: הודעה מוקדמת על הפסקת עבודה" הריני להודיעך כי בתאריך 30.9.08 תסתיים עבודתך ביוניליבר באמצעות חב' אורטל שירותי כח אדם בע"מ". אין ספק כי מדובר במכתב פיטורים. לא למותר לציין כי ת/1 ות/2 לא הופיעו בנספחי כתב התביעה וגם לא נטען כי התובע קיבל אותם. לא ברור לנו אם ומתי הגיעו לידי התובע. כפי שציינה "הוא לא היה צריך בכלל לקבל את המסמך הזה" עמ' 14 ש' 5 אך לא ידעה להסבירו. לפיכך טענתו כי פוטר בוססה בדיעבד. יחד עם זאת, יש בת/1 ות/2 שהחתימה עליהם והיותם מקוריים לא הוכחשו ע"י הנתבעת, כדי להצביע על פיטורים ב-1.9.08 בהודעה מוקדמת למועד 30.9.08. (עמ' 14 ש' 2) כפי שמצוין בהם. גם הצ'ק שהוכן לעובד על פיצויי פיטורים תומך בכך שהנתבעת ראתה אותו כמי שאורטל פיטרה. אקט פיטורים זה מקנה זכאות לפיצויי פיטורים. על פי גובה השכר אותו נקבע להלן. כמו כן העדה לא ידעה ליתן מענה עם התקשרות הנתבעת עם יוניליבר המשיכה אחרי ספטמבר. מנגד התובע בחקירה חוזרת העיד שלא עבד אחרי ספט' ביוניליבר כי אם ארבעה חודשים ישב בבית. הודעה מוקדמת יאמר כאן, כי אמנם הוכח אקט של פיטורים אולם מהמכתב עולה כי נכתב ב-1.9.08 ובו נאמר "הודעה מוקדמת על הפסקת עבודה". אם כן, התובע ידע כבר בשלב זה שהוא מפוטר, שכן בעדותו לא זכר תאריך. יותר מכך דווקא מכתבו מיום 25.9.08 מצביע כי מראש היתה צ"ל הפסקת עבודה בין אם מטעמו ובין אם מטעם הנתבעת. לכן, לטעמנו כבר בראשית ספטמבר עת בא לעורך הדין, או אז קיבל מידע מהנתבעת על הפסקת עבודתו וידע על כך, ולכן משחדל ב-30.9.08 והמכתב נושא תאריך 1.9.08 אינו זכאי להודעה מוקדמת שכן, זו נתנה לו עבור חודש כדין. גובה שכרו על פי נטלי ההוכחה, מתקבלת גרסת הנתבעת כי תשלום פבר', מרץ 2008 בשיעור 22 ש"ח לשעה היה בגין טעות ולא היה זה שכרו, התנהגות התובע לאחר מכן מחזקת עמדתנו וגם סתירותיו לגבי ראיתו אי ראיתו את התלושים לא תומכת בגרסתו. מ- נ/1 תלושי השכר עולה כי ב-1.08 קיבל 19.95 ₪ לשעה. ב-2.08 וב-3.08 קיבל 22.0 ₪ לשעה. ואילו באפריל, מאי, יוני חזר שכרו לסך 19.95 ₪ וביולי 2008 הועלה שכרו ע"פ שכר מינימום ל-20.70 ₪ לשעה וכך גם באוגוסט, ספט' 2008. החזקה המשפטית היא כי התלושים משקפים את המציאות והם תומכים כמסמך בגרסת הנתבעת לטעות ובתעריף האמיתי של שכרו. לפי דוחות רב חודשיים לתקופה 2006-2007 לחודשים 9/07 עד 9/08 היה שכרו החודשי בממוצע בסך 2949.6 ₪ וזהו השכר לפיו יש לחשב את הפיצויים. 10,323 ש"ח = 42:12 X2,949.6 הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 10,323 ₪. בקיזוז סך של 5,823.88 ₪ ששוחרר לטובתו בקופה ועומד לרשותו שם על פי אישור שהוצג מיום 30.10.08. יצוין כי אלמלא ת/1 ות/2 היתה גרסתו הרעועה והבלתי אמינה של התובע סיבה כשלעצמה לדחיית תביעתו לפיצויים כמו גם טענתו החילופית האסורה. לא מצאנו כי הצדקה לתשלום פיצויי הלנה שכן הוכח כי הוכן לתובע צק של פיצויי פיטורים וגם נשלח מכתב שחרור לקופה לאלתר עם תום עבודתו. עובדה שתומכת כשלעצמה בכך שהנתבעת פיטרה אותו. לפיכך, ישולמו על סכום הפיצויים הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.9.08 ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 10,3234 ₪, תוך 30 יום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.9.08 ועד ליום התשלום בפועל. התביעה להודעה מוקדמת נדחית בשל כך שידע לכאורה כבר בראשית ספטמבר על סיום העבודה ב-30.9.08 וקיבל שכר בחודש זה ולכן לא קם לנתבעת חיוב על פי חוק וגם לא מתקיים הרציונל הנדרש בחוק לתשלום זה. הנתבעת תשלם שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. ניתן היום י"א באלול , תשס"ט ( 31 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים. נציג ציבור, מר אלון נציג ציבור, גב' שוורץ שרה שדיאור, שופטת הפחתת שכר / ירידה בשכרמשכורתהתפטרות