הגנה קבוצתית הומניטרית זמנית בפני עתירה מתוקנת (להלן: "העתירה") בה נתבקש ביהמ"ש להורות למשיבים ליתן לעותרת מס' 2, ג'נט אוטו (להלן: "העותרת"), רישיון ישיבה זמני מסוג ב/1 מכוח נישואיה לעותר מס' 1, קופי סיידו (להלן: "העותר") שהינו פליט מוכר בישראל, אזרח מדינת חוף השנהב. לחילופין, להעביר את בקשת העותרים לדיון בפני המשיב 3, בשל "ההפרדה העתידה להיכפות על העותרים". רקע ועובדות רלוונטיות העותר הינו אזרח חוף השנהב שהוכר כפליט בישראל מאז שנת 2004. במסגרת הכרתו כפליט, ניתן לעותר אישור שהיה ועבודה כעובד זר "וזאת עד אשר האו"ם יכריז שמצב הביטחון בחוף השנהב מאפשר שיבה לארץ זו. עד אז הנ"ל מוכר רשמית כפליט זמני בישראל הן על ע"י האו"ם והן ע"י ישראל" (נספח ג לעתירה). יש לציין ולהדגיש, כי מהמסמכים שצורפו לעתירה ומתגובת המשיב, עולה, כי ההגנה שניתנה לאזרחי חוף השנהב כפליטים בישראל הסתיימה, לאחר שהאו"ם הכריז שאזרחי חוף השנהב יכולים לשוב למדינתם (ראו נספח י"ג לעתירה, מכתבו של המשיב לב"כ העותרים). העותרת, ילידת 1989, הינה אזרחית גאנה, אשר נכנסה לישראל יחד עם אמה בהיותה בת 13, ככל הנראה בדרך בלתי חוקית. ביום 16.5.06 נעצרה העותרת על ידי משטרת ההגירה בתל אביב, בעודה עובדת בעבודות ניקיון, מבלי שהיתה בידה אשרת עבודה. בשימוע שנערך לעותרת בו ביום בפני הממונה על ביקורת גבולות, הובהר לה כי היא שוהה שלא כדין בישראל והוצאו נגדה צו משמורת וצו הרחקה (נספחים א'-ג' לתגובת המשיב). ביום 27.6.06 החליט בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, לשחרר את העותרת ממשמורת בערובה כספית ובתנאים בשל היותה קטינה, עד ליום 9.7.07, היום בו ימלאו לה 18 שנים, או עד שיאותרו קרובי משפחה בגאנה אשר יוכלו לקלטה, לפי המוקדם מבין השניים (נספח ד' לתגובת המשיב) בחודש ספטמבר 2006 החלה להירקם מערכת יחסים בין העותרים. העותרים נישאו ביום 25.4.07 (נספח ו' לעתירה). לאחר נישואיהם של העותרים, בחודש מאי 2007, פנה העותר למשרד נציבות האו"ם לפליטים בבקשה לכלול גם את העותרת במסגרת ההגנה הזמנית שהוענקה לו כפליט, ולהעניק לה רישיון ישיבה מסוג ב/1. לאחר הגשת הבקשה נשלח לעותרת מכתב מטעם נציגות האו"ם לפליטים בו נאמר כי עד לבירור בקשתה תהא העותרת מצויה בחסות ההגנה של נציבות האו"ם. על פי הנטען בעתירה, לאחר משלוח המכתב, לא הסכימה נציבות האו"ם לדון בבקשתם של העותרים או לערוך להם ראיון. ביום 9.7.07 מלאו לעותרת 18 שנים, ומאז היא שוהה שלא כדין בישראל. בטרם פנו העותרים אל המשיב כדי שיטפל בהסדרת מעמדה של העותרת, הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעניין זה. ביום 11.11.07 נמחקה העתירה בהיותה מוקדמת. ביום 15.11.07 פנה ב"כ העותרים למשרד הפנים, בבקשה להסדרת מעמדה של העותרת (נספח ו' לתגובת המשיב). ביום 4.12.07 נשלח מכתב לב"כ העותרים, החתום על ידי רכזת וועדת הפליטים, הגב' רוית טופול. במכתב נדחתה בקשתה של העותרת לאור פרסום הודעה מטעם האו"ם, לפיה ניתן לשוב לחוף השנהב בבטחה. כך נאמר במכתב: "נוכח הכרזת האו"ם שלאור שיפור המצב בחוף השנהב, תסתיים ההגנה הזמנית-קבוצתית הניתנת לאזרחי חוף השנהב והם יכולים לשוב למדינתם, החליט שר הפנים על סיום ההגנה הזמנית-קבוצתית. בקשתו למעמד פליט של מר קופי אסיידו (מס' תיק באו"ם 234V) תיבחן באופן פרטני, במידה ובקשתו לא תתקבל הוא יידרש לעזוב את הארץ. כפי שכתבת בני הזוג מתכננים לעבור יחד אל מדינת חוף השנהב ושם לחיות חייהם המשותפים לרבות הקמת משפחה, לאחר התייצבות המצב במדינת חוף השנהב וחלוף הסכנה הקיימת. לאור הודעת האו"ם כי ניתן לשוב לחוף השנהב בבטחה, לא ניתן לקבל את בקשתכם למתן מעמד לגב' ג'נט אוטו. יש לציין כי ללא קשר למצב בחוף השנהב, אין באמור כדי לפגוע במדיניות משרדנו הכללית בהקשר זה של נישואין, ובכלל זה בדיקת כנות הנישואין וכן בחינת מועד עריכת הנישואין על מנת לוודא שלא מדובר בנישואין לצורך קבלת מעמד בישראל" (נספח ז לתגובת המשיב, ההדגשות במקור -ש.ב). ביום 4.12.07 פנה ב"כ העותרים בשנית למשיב וביקש, כי יינתן לעותרת אישור לשהייה בארץ כל עוד העותר שוהה בישראל (נספח ח' לתגובת המשיב). ביום 13.12.07 נשלח לב"כ העותרים מכתב מהמשיב, שנכתב על ידי הגב' טופול. הגב' טופול נימקה בפירוט את הסיבות לסירוב למתן מעמד לעותרת (נספח ט לתגובת המשיב). במכתב נאמר, כי העותרת שוהה בישראל באופן בלתי חוקי, וכי עבדה בישראל במשך 4 שנים ללא היתר; כי היא לא מילאה אחר החלטת בית הדין לביקורת משמורת, ולא יצאה את הארץ בהתאם לתנאי שחרורה בערבות. עוד נאמר במכתב, כי "נישואין למבקש מקלט השוהה בחסות הנציב העליון לפליטים אינו מקנה אישור לשהייה בארץ. בנוסף, ההגנה שניתנה לאזרחי חוף השנהב הסתיימה לאחר שהאו"ם הכריז כי אזרחי חוף השנהב יכולים לשוב למדינתם. בקשתו של מר קופי אסיידו תיבחן כדי לבדוק אם יש סיבות אינדיבידואליות ופרטיות המבססות בקשתו למקלט במסגרת האמנה הבינלאומית לפליטים. לאור זאת, אנו דוחים בקשתך למתן אשרת עבודה לגב' אוטו". ביום 10.3.08 התרתי לעותרים לתקן את עתירתם ולהוסיף לעתירה אסמכתא חוקית לטענותיהם בדבר זכותה של העותרת להישאר בישראל, וביום 31.3.08 הוגשה העתירה המתוקנת. בדיון נוסף שהתקיים ביום 26.6.08 התרתי לב"כ העותרים לצרף לתיק בית המשפט מכתב אשר נכתב על ידי רכזת וועדת הפליטים בישראל, הגב' טופול, לפיו כלל נתיני חוף השנהב זכאים לשהות בישראל עד ליום 31.12.08 (להלן: "המכתב"). טענות העותרים העותרים מודעים לכך, כי ההגנה הקבוצתית לאזרחי חוף השנהב הסתיימה, אך לטענתם נכון למועד הגשת העתירה העותר החזיק רישיון ישיבה מתוקף היותו בחסות ההגנה של האו"ם, ולא קיבל כל הודעה ישירה כי ההגנה עליו תמה או תסתיים בעתיד הקרוב, כפי שמתחייב בהליך הטיפול בבקשות מסוג זה; מעמדו של העותר כמבקש מקלט עתיד להישמר עד למתן הודעה רשמית מהאו"ם; יש לאפשר לעותרים להיות יחדיו, ולממש את זכותם לחיי משפחה, זכות מזכויות היסוד במשפט הישראלי; לא ניתן לקבל את עמדת המשיב לפיה הצורך בהפרדת הבעל מהאישה, עת הבעל מוגן כמבקש מקלט, ועל האישה להיות מורחקת מישראל גובר על זכותם לנהל חיי משפחה, זכות אשר מעוגנת גם באמנת הפליטים של האו"ם משנת 1951; קיים נוהג אצל המשיבים, ומשרד הפנים העניק מעמד לבני זוג בנסיבות דומות לאלה של העותרים; אי מתן המעמד עתה מהווה הפלייה פסולה ופוגעת בשוויון; מדינת חוף השנהב הינה מדינה אשר מתאוששת ממשבר מלחמתי, ולא בכדי הודעו נתיניה כי עליהם לצאת את ישראל עד לים 31.12.08; כל שהעותרים מבקשים הוא כי יתאפשר להם לחיות בישראל יחד עד סיום ההגנה על העותר, ולאחר מכן לצאת יחד מישראל, ללא שתכפה עליהם פרידה במהלך תקופה זו, כך ב"כ העותרים. טענות המשיבים לטענת ב"כ המשיבים, דין העתירה להידחות, שכן המדובר בעתירה חסרת בסיס. לטענת המשיב, אין כל חוק, תקנה או נוהל המקנים לעותרת זכות להישאר בישראל, ובעניין זה לא הצביעו העותרים ולו על אסמכתא חוקית אחת; העותרת שוהה שלא כדין בישראל, ועבדה שלא כדין בישראל; העותרת הפרה את תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית הדין לביקורת משמורת, ויש בכך כדי להעיד על העותרת כמי שמזלזלת ברשויות החוק; העותרים ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם לתקן את עתירתם כדי לבקש סעד שלא ביקשו בעתירתם המקורית, והוא האפשרות לפנות לוועדה הבינמשרדית במשרדי המשיב; עצם העובדה כי לעותרת בן זוג בישראל, איננה מהווה כל טעם הומניטרי מיוחד; העותרים הינם נתינים זרים אשר יכולים לשוב לארצם; ההגנה הקבוצתית שניתנה לאזרחי חוף השנהב הסתיימה, לאחר שהאו"ם הכריז כי אזרחי חוף השנהב יכולים לשוב למדינתם; טענת העותרים כי קיים נוהג או מנהג לפיו נוהג משרד הפנים ליתן מעמד לבן זוג של פליט הינה טענה חסרת בסיס. דיון והכרעה: שיקול הדעת המסור למשיב בעניין מתן רישיונות שהיה ועבודה בארץ הינו שיקול דעת רחב, ובית המשפט לעניינים מינהליים לא יתערב בשיקול דעת זה, אלא מקום בו נפל פגם, שיקול זר או חוסר סבירות קיצוני בהחלטה. וראו את דבריו של כב' השופט בך בבג"צ 237/81 יחזקאל דעבול נ' עיריית פ"ת, פ"ד לו(3), 365, 372: "... בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, כאשר זו פועלת בתום לב, ומודרכת על ידי שיקולים ענייניים וסבירים, אשר אינם חורגים מדלת אמות של החוק המסמיך, והדברים ידועים... " העותרים לא הוכיחו כי נפל כל פגם בהחלטת המשיב המצדיק את התערבות בית המשפט ולא הוכיחו קיומו של נוהל או חוק המקנה מניה וביה זכות למתן מעמד לעותרת רק בשל היותה בת זוגו של מי שזכה להגנת נציבות האו"ם. זאת אף זאת. גם לשיטתו של ב"כ העותרים, ובהתאם למכתב שהגיש, חלף זה מכבר פרק הזמן בו ניתנה ההגנה לאזרחי חוף השנהב בישראל, והיה עליהם לעזוב את ישראל עד ליום 31.12.08. במצב דברים זה, כאשר ההגנה שניתנה לעותר על ידי נציבות האו"ם פגה והוא איננו רשאי להוסיף ולשהות בישראל, הדיון בשאלה האם ליתן מעמד לעותרת מכוח היותה בת זוגו של העותר, הופך לדיון תיאורטי גרידא ובעניינים כגון דא, לא יתערב בית המשפט. כדברי כב' השופטת נאור בבג"צ 4827/05 אדם טבע ודין נ' שר הפנים, תק-על 2005 (3), 580): "הכלל הוא שבית המשפט אינו דן בעניינים שהפכו אקדמיים ותיאורטיים. זה הכלל בעניינים אזרחיים: ע"א 506/88 שפר נ' מ"י, פ"ד מח (1) 87, 99-98. זהו הכלל גם בבית המשפט הגבוה לצדק: בג"צ 73/85 סיעת כך נ' יו"ר הכנסת, פ"ד לט (3) 141; בג"צ 1074/93 י-מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', פ"ד מט (2) 485". בשולי הדברים יוער, כי מאחר ששאלת מתן המעמד לעותרת הפכה לתיאורטית, אין מקום להתייחס לתוצאת העתירה, אילו חסה העותר תחת הגנת נציבות האו"ם לפליטים. בנסיבות אלה, כאשר ההגנה על תושבי חוף השנהב הסתיימה, החלטת המשיב הינה החלטה סבירה, ראויה ומוצדקת, ולא מצאתי כי נפל בה כל פגם או שיקול זר המצדיק את התערבות בית המשפט. אין להתעלם גם מכך כי העותרת שהתה ועבדה שלא כדין בישראל משך תקופה ארוכה. לאחר מעצרה ושחרורה בערבות, הפרה העותרת את התחייבותה לעזוב את ישראל, וגם מן הטעם הזה יש לדחות את העתירה. ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט י' דנציגר, אשר נאמרו רק לאחרונה בבג"ץ 4326/09 מוסא ראשד סלאמה נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם), (ניתן ביום 25.5.09, אתר בית המשפט העליון): "דין העתירה להידחות גם מן הטעם שחרף פסק הדין בעניינו וחרף העובדה כי האיסור על הרחקתו מישראל הוארך ..., מצא לנכון העותר להישאר בישראל ללא היתר ובניגוד לחוק, תוך שהוא עושה דין לעצמו". [וראו גם בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסם)] ולסיום: בשל תקלה במזכירות, הועלה התיק אליי למתן פסק דין רק בימים אלה. עם בעלי הדין הסליחה על העיכוב בנתינתו. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות. משרד הפניםשהייה בישראל מטעמים הומניטארייםמסתנניםהומניטריות