להלן פסק דין בנושא קרע בשרוול המסובב בכתף בעקבות תאונת דרכים: בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובעת, ילידת 1941, נפגעה בתאונת דרכים ביום 9.10.06 כנוסעת באוטובוס. אין מחלוקת על חבות הנתבעים, נהג האוטובוס בו נסעה התובעת, בעלת האוטובוס ומבטחת השימוש בו, לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא באשר לגובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות. לאחר התאונה החלה התובעת להתלונן על כאבים בכתף שמאל, היד שאינה דומיננטית. בבדיקת אולטרסאונד שבוצעה כשבועיים לאחר התאונה אובחנו קרעים מלאים בגידי הסופרהספינטוס והאינפרהספינטוס. היא טופלה בפיזיותרפיה ובתרופות נוגדות דלקת וכאבים. לצורך הערכת נכותה הרפואית של התובעת עקב התאונה מונה ד"ר גבריאל מוזס כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה. במסגרת חוות דעתו מיום 6.5.08 ציין ד"ר מוזס כי בבדיקת התובעת נמצאה הגבלה בתנועות הפעילות של הכתף ונמצאה ירידה בכח הגס של השרירים. ד"ר מוזס ציין כי בבדיקת האולטרסאונד שבוצעה שבועיים לאחר התאונה לא נמצא נוזל בבורסה הסובאקרומיאלית, כפי שניתן היה לצפות בקרע טרי. אם מדובר היה בקרע טרי - הבורסה הסובאקרומיאלית והסובדלטואידית היו מתמלאות בדם, מה שלא קרה אצל התובעת. בצילומי רנטגן מיום התאונה הודגמו שינויים ניוונים אשר מתאימים לקרע כרוני שקדם לתאונה. בתיעוד הרפואי שקדם לתאונה נמצאו רק שני רישומים על בעיה בכתף לפני התאונה - משנת 1991. ד"ר מוזס ציין כי לפי הספרות המקצועית, בגילה של התובעת, קרע אסימפטומטי בשרוול המסובב נפוץ מאד, בשכיחות מעל 50%. ד"ר מוזס הגיע למסקנה כי לתובעת היה לפני התאונה קרע שהיה אסימפטומטי וכתוצאה מהתאונה הפך להיות סימפטומטי. תתכן גם אפשרות שכתוצאה מהתאונה הקרע גדל באופן פתאומי. ד"ר מוזס ציין כי בבדיקת אולטרסאונד עדכנית נראה קרע בשרוול המסובב גם בכתף ימין, כמעט באותה מידה כמו בכתף שמאל. ד"ר מוזס קבע כי התובעת סובלת מנכות של 20% בגין פציעת שרירי כתף שמאל בצורה קשה לפי סעיף 42(1)(ד)(3), לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. עם זאת, לא כל אחוזי הנכות הם עקב התאונה. התאונה גרמה להחמרת המצב ולכן מחצית מהנכות נובעת מהתאונה, דהיינו, 10% הם עקב התאונה ו - 10% הם עקב מצבה הקודם. ד"ר מוזס נחקר על חוות דעתו. הוא אישר שלתובעת הגבלה בתנועות הפעילות של הכתף, קושי בהרמה, התעייפות של היד, קושי בהפעלת כח בסיבוב חיצוני, קושי בהרמת משקל, קושי בתליית כביסה ובניקוי תריסים וחלונות. הוא ציין כי קיימת סבירות רבה שבמהלך השנים הקרע ילך ויגדל והוא היה ממליץ על טיפול ניתוחי. הוא ציין כי כבר ביום התאונה היה לתובעת קרע גדול בכתף שמאל. גם כתף ימין עשויה להפוך לסימפטומטית עם השנים. הוא קבע כי נראה שכתף שמאל לא הייתה סימפטומטית לפני התאונה כיון שלא היו תלונות על כך ב - 15 השנים לפני התאונה: "אין רישומים שהיא התלוננה, לא ביד ימין ולא ביד שמאל. יש אנשים שיש להם כח גס ירוד והתובעת לא שמה לב כי היא לא נזקקה לפעולות שמאמצות את הכתף. יש עבודות על זה שבדקו אנשים שלא התלוננו וראו שהם לא יכולים לאמץ את היד והם לא שמו לב לכך...אני לא יכול להגיד אם זה היה אסימפטומטי או לא לפני התאונה. אני נשאר בקביעה שלי בחוו"ד. אין סיבה לשנות אותה". התובעת בסיכומיה טוענת כי ד"ר מוזס טעה בכך שייחס 50% מהנכות למצבה הקודם וכי יש לקבוע כי כל הנכות היא סובלת בכתפה השמאלית, 20%, נובעת מהתאונה. נטען כי קרע אסימפטומטי אינו מהווה נכות וכי אם הייתה התובעת נבדקת לפני התאונה לא הייתה נקבעת לה נכות, שהרי לא היו לה ליקויים תפקודיים לפני התאונה. ניתן לייחס נכות למצב קודם רק אם נמצאו ממצאים מוכחים קודמים ובעניינה של התובעת לא הוכחו ממצאים כאלו. עוד טוענת התובעת כי מצבה מתאים להחלת דוקטרינת הגולגולת הדקה, על פיה המזיק חייב לצפות ניזוק בעל נטייה לפתח נזק מורחב, כך שיחוב כלפי ניזוק אשר לפני התאונה לא היה נכה ונהפך לנכה בהצטרף גורם התאונה לנטייה שהייתה קיימת בו כבר לפני התאונה. התובעת טוענת כי המומחה אישר שתיאור זה מתאים למצבה של התובעת. הנתבעים בסיכומיהם טוענים כי אין לשנות קביעתו של ד"ר מוזס. עקרון הגולגולת הדקה כלל אינו מתאים לעניינו שהרי עקרון זה יחול רק כאשר הנפגע לא היה נכה לפני התאונה כלל ועיקר וזה לא היה מצבה של התובעת. גם לא ניתן לדעת אם מצבה של התובעת לפני התאונה היה אסימפטומטי, כפי שאישר ד"ר מוזס. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות הגעתי למסקנה כי אין מקום לשנות קביעתו של ד"ר מוזס, המומחה מטעם בית המשפט, בדבר שיעור הנכות הרפואית שנגרם לתובעת עקב התאונה. ד"ר מוזס קבע באופן ברור, בהתאם לממצאי בדיקות הרנטגן ובדיקות האולטרסאונד, כי הקרע בכתף שמאל לא נגרם בתאונה אלא היה קיים עוד לפני התאונה. בהתאם לממצאים אלו, אם הייתה התובעת נבדקת לפני התאונה הרי שהיה נמצא קרע כאמור והייתה נקבעת לה נכות בהתאם לסעיף 42(1) (ד) שהרי הייתה נמצאת פציעה של שרירי כתף שמאל, ללא קשר להשפעה התפקודית של אותו קרע. הנכות הייתה ניתנת בגין הקרע עצמו, כאשר ד"ר מוזס ציין כי מדובר היה בקרע גדול עוד לפני התאונה. מקובלת עלי הנחתו של ד"ר מוזס שהתאונה הפכה את אותו קרע לסימפטומטי, דהיינו, מלווה בתלונות על קשיי תפקוד, בעוד שלפני כן לא היו תלונות כאלו. לאור קיום נכות עוד לפני התאונה הרי שדוקטרינת הגולגולת הדקה אינה מתאימה לענייננו, שהרי אין מדובר במי שלא היה נכה והפך לנכה עקב התאונה. מדובר על החמרת מצב קודם. בנסיבות אלו, לצורך הערכת הנכות שנגרמה לתובעת עקב התאונה יש לשקול מספר שיקולים ובהם, מחד, קיומו של הקרע עוד לפני התאונה והאפשרות הסבירה שהיה גדל והופך סימפטומטי גם ללא קשר לתאונה עם חלוף השנים ומאידך - העובדה שלאחר התאונה הפך הקרע לבעל השפעה תפקודית. בנסיבות אלו, חלוקה שווה של הנכות בין המצב שקדם לתאונה ובין התאונה - סביר בעני. לאור כך, אני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 10%. ובאשר לנזקי התובעת עקב התאונה. התובעת הייתה כבת 65 שנים בעת התאונה והייתה גמלאית. התובעת עותרת לפיצוי בגין ראשי הנזק של עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, לרבות נסיעות לטיפולים רפואיים, הכל לעבר ולעתיד, וכאב וסבל. באשר לעזרת הזולת - התובעת טוענת כי לפני התאונה לא העסיקה עוזרת. לאחר התאונה ועקב מגבלותיה בבצוע עבודות הבית העסיקה, בהתאם לתצהירה, עוזרת בשכר בשם בלה ברוידה מ"עזר מציון". אותה עוזרת הגיעה פעם בשבוע לנקות, לבשל, להחליף מצעים ולגהץ. את יתר עבודות הבית בעלה בצע לאחר שחזר מעבודתו. היא שילמה לעוזרת במזומן. לא הוצגו קבלות או דיווחים לרשויות המס. הוצגה תרשומת שהתובעת עצמה ערכה באשר לסכומים ששילמה בחודשים נובמבר 2006 - ספטמבר 2007 על תשלומים בסך כולל של כ - 3000 ₪. לאחר כשנה הפסיקה העוזרת את עבודתה ובעלה החל לבצע את עבודות הבית. מאז היא אינה מעסיקה עוזרת. בחקירתה אישרה כי סבלה ממספר בעיות בריאות לפני התאונה: בידיים, ברגליים, בצוואר ובברך, בה גם נותחה. בעלה של התובעת, יאיר טננבוים, ציין כי פרש מעבודתו ביום 1.12.08. כאשר עבד - היה עוזר בעבודות הבית בימי שישי, בהם לא עבד. מאז שפרש מעבודתו - הוא עוזר בעבודות הבית בהן מתקשה אשתו. התובעת בסיכומיה טוענת כי היא זכאית לעזרה במטלות הבית, כי העובדה שאינה לוקחת עזרה רצופה בשל חסרון כיס אינה צריכה לעמוד לה לרועץ וכי יש לפצותה בגין שווי עזרת בעלה כיון שמדובר בעזרה מיוחדת החורגת מעזרה רגילה של בן משפחה. עוד עותרת התובעת לפיצוי בגין הוצאות מוגברות לעשיית פן וצבע במספרה במקום בבית, כפי שנהגה לעשות, כנטען, לפני התאונה. בהתייחס להוצאות רפואיות ונסיעות - לא הוצגו קבלות כלשהן מעבר לאלו הממומנות על ידי קופת החולים. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי התובעת טענה להעסקת עוזרת בשכר אך לא דיווחה עליה לרשויות ונמנעה מלהביאה לעדות ולכן לא עמדה בנטל להוכיח טענותיה. עוד טוענים הנתבעים כי בעלה של התובעת עבד עד סוף שנת 2008 כך שהתובעת תפקדה בכוחות עצמה לאחר התאונה. לגבי העתיד - הנתבעים טוענים כי התובעת סובלת מבעיות רפואיות שונות, לרבות אורטופדיות, ומ - 10% נכות בכתף ללא קשר לתאונה, כאשר כל אלו משפיעים על תפקודה בחיי היום יום וניהול משק הבית. פגיעתה אינה מצדיקה פיצוי בגין עזרת הזולת ואם תזדקק לעזרה - הרי זאת בשל גילה ובעיותיה הרפואיות ללא קשר לתאונה. הנתבעים טוענים כי בהעדר קבלות אין מקום לפיצוי וגם אין מקום לפיצוי בגין הוצאות צבע ופן שהרי אין ראיה כי התובעת לא בקרה במספרה לפני התאונה. התובעת לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית לכך שנגרמו לה הוצאות כלשהן עקב התאונה. הראיות היחידות הן עדותה ועדות בעלה. לגבי עזרת צד שלישי - העוזרת, אשר נטען כי עבדה שנה לאחר התאונה - לא הובאה להעיד. לא התבצע דיווח על העסקת עזרה כלשהי לרשויות בהתאם לדין. הרישום שערכה התובעת אינו מהווה ראיה אובייקטיבית. התובעת מאשרת כי לאחר שנה מהתאונה ועד היום לא נגרמו לה הוצאות. היא ובעלה, שפרש מעבודתו, נושאים בנטל עבודות הבית. לא השתכנעתי כי בעלה של התובעת מבצע כיום עבודות אשר חורגות במידה רבה מגדר מאמץ סביר של בני זוג לניהול משק בית משותף. מקובל עלי כי לאחר התאונה נזקקה התובעת לעזרה מוגברת ואני מאמינה לה כי במהלך השנה לאחר התאונה נזקקה מעת לעת לעזרה בשכר. מקובל עלי גם כי התובעת מתקשה בבצוע פעולות מסויימות במסגרת ניהול משק הבית הכרוכות במאמץ של הכתף, כפי שאישר ד"ר מוזס ובגין כך היא זכאית לעזרה. עם זאת, יש לזכור כי רק מחצית הנכות בכתף שמאל נובעת מהתאונה, כי מדובר בקרע שהיה קרע גדול עוד לפני התאונה, כי לתובעת בעיות רפואיות נוספות, כי היא סובלת גם מקרע בכתפה השנייה אשר יש לקחת אותו בחשבון לגבי תפקודה בעתיד, וכי יש להניח כי עם חלוף השנים, באופן טבעי, הן בשל הקרעים בכתפיה והן בשל גילה, הייתה ממילא נזקקת יותר לעזרה בבית. בנסיבות העניין, במיוחד כאשר לא הובאו ראיות על הוצאות כלשהן עד היום, אעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות, לעבר ולעתיד, על סכום כולל של 15,000 ₪ נכון להיום. בגין כאב וסבל, לפי נכות רפואית של 10% ובהתאם לגילה, זכאית התובעת לסכום של 11,280 ₪ נכון להיום כולל ריבית. לסכומי הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ ואגרה. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעים ולאחר מכן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. קרעכתפיים