קבלת רשות להגשת תביעת חוב באיחור

ערעור על החלטת משיב 2 (להלן: "המנהל המיוחד") מיום 2.02.10 במסגרתה דחה חלק ניכר מתביעת החוב שהגיש מבקש 1 (להלן: "הבנק") כנגד משיבה 1 הנמצאת בהליכי פירוק (להלן: "החברה"). יצוין כי המשיב מונה כמנהל מיוחד אך לצורך בדיקת תביעת החוב של הבנק בשל קשרי עבודה שיש למשיב 3 שמונה כמפרק לנכסי החברה, עם הבנק. 1. מבקש 2 (להלן: "הכונס") מונה בשנת 2006 ככונס נכסים, בין היתר להשלמת עבודות בנייה בפרויקט שנבנה על ידי החברה במודיעין (להלן: "הפרויקט"). לצורך ביצוע העבודות בפרויקט נפתח חשבון כינוס אליו נכנסו הן כספי הדיירים והן כספים שהזרים הבנק לשם השלמת הפרויקט (להלן: "חשבון הכינוס"). בתום הליכי הכינוס נותרה בחשבון הכינוס יתרת חובה בסך של כ-6,230,000 ₪. חרף קיומו של חוב זה, בתביעת החוב שהגיש הבנק למנהל המיוחד ביום 19.1.08 הוא לא נכלל, אלא רק חוב של החברה לבנק בשל יתרת חובה בשני חשבונות אחרים של החברה, יתרת ערבויות צמודות מדד ויתרת ערבות בנקאית. סך תביעת החוב כולה הועמדה במועד הגשתה על סך של 2,679,980 ₪. רק ביום 19.11.09 במסגרת מכתב ששלח ב"כ הבנק למנהל המיוחד ואשר הוכתר כ"השלמת פרטים" לעניין תביעת החוב, הועלה עניין החוב הקיים בחשבון הכינוס. ב"כ הבנק טען במכתב כי החוב בחשבון זה הושמט בטעות מתביעת החוב. 2. במסגרת החלטתו בתביעת החוב, דחה המנהל המיוחד את התביעה בכל הנוגע לחשבון הכינוס. המנהל המיוחד ציין בהחלטתו כי אין מקום לייחס משמעות רבה לטענת הבנק בעניין ההשמטה, בשל העובדה כי מדובר בגוף פיננסי מקצועי מחד, ובסכום גבוה מאידך. על הבנק היה להגיש בקשה לתיקון תביעת החוב או לחילופין בקשה להארכת מועד לשם הגשת תביעת החוב מחדש, והוא לא עשה כן. מה גם, שטענות הבנק באשר לטעות לא נתמכו בתצהיר כנדרש. המנהל המיוחד הוסיף כי הוא כלל אינו משוכנע כי הבנק והכונס רשאים לאחד את תביעת חובם, שכן על הכונס חלים חובות נאמנות לכלל הנושים וסמכויותיו נפרדות מהבנק ומההתחייבויות כלפיו. לשיטתו, ייתכן והתביעה בגין החוב בחשבון הכינוס הייתה צריכה להיות מוגשת כתביעת החוב מטעם הכונס לבדו ולא כתוספת לתביעת החוב של הבנק. 3. המפרק הגיש גם הוא את תגובתו לערעור ובמסגרתה טען כי הבנק היה רשאי לתקן את תביעת החוב שהגיש במועדה ולהוסיף לה את חשבון הכינוס שהושמט בטעות ובתום לב מתביעת החוב המקורית. המפרק הוסיף כי במקרה זה השלמת הפרויקט הייתה חלק ממימוש בטוחתו של הבנק בה החל עובר לתחילת הליכי הפירוק של החברה, ומשכך, בהתאם לתקנות 87(א) ו-89 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות"), יכול היה הבנק לתקן את תביעת חובו לאחר מימוש הערובה. בשולי תגובתו ציין המפרק כי לטעמו הכונס אכן הגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב או לתיקון תביעת החוב של הבנק, ויש להיעתר לבקשתו ולאפשר לבנק לתקן את תביעת חובו. 4. בתגובתו, שב המנהל המיוחד על הנימוקים לדחיית החוב בגין יתרת החובה בחשבון הכינוס שפורטו בהחלטתו, והוא הוסיף כי יש לדחות את הערעור גם משום שהוא הוגש ביום 28.03.10 בחלוף 54 יום מהמועד בו קיבלו המערערים את החלטתו. לדבריו גם, אין ממש בטענת המערערים כי משעה שהגישו את תביעת חובם במועד, הם רשאים לתקנה, לשנותה ולהוסיף עליה בכל עת שירצו. המנהל המיוחד חזר על עמדתו כי ככל שמדובר בתביעת חובו של הכונס, היה עליו להגיש תביעת חוב נפרדת מזו של הבנק, ודיון בתביעה שכזו ממילא לא הייתה בסמכותו. מאידך, ככל שיש לראות ביתרת החוב שבחשבון הכינוס הוצאה שאינה טעונה הוכחת חוב בפני המפרק, גם אז הוא אינו מוסמך להכריע בה. 5. בדיון שהתקיים ביום 23.11.10 שבו הצדדים על טענותיהם, וב"כ משיב 4 (כונס הנכסים הרשמי) הביעה אף היא את עמדתה כי יש לדחות את הערעור. לטענתה, לא ניתן להתייחס להערה של ב"כ הבנק במסגרת מכתב ל"השלמת פרטים" כ"תיקון תביעת חוב", והיה על הבנק להגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב מתוקנת בשל יתרת החובה בחשבון הכינוס, בצורה מסודרת ובהתאם להוראות הדין. גם ב"כ החברה התנגד לקבלת הערעור תוך שהוא מציין כי המערערים לא פעלו לפי הוראות הדין ואף לא הגישו עיקרי טיעון. כן טען כי יש למחוק את הכונס כמערער, שכן תביעת החוב הוגשה על ידי הבנק והכונס כמי שלא היה צד להכרעה בתביעת החוב אינו יכול לערער עליה. מה גם שלא ניתן להגיש במקביל גם ערעור על הכרעה בתביעת חוב וגם בקשה למתן ארכה להגשת תביעת חוב מתוקנת בגין אותו חוב שנדחה בהחלטה עליה הוגש הערעור. בכל מקרה נטען, גם אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד לתיקון תביעת החוב, שכן הפסיקה החמירה בהקפדה על מסגרת הזמן הקצובה ולא התירה חריגה ממנה גם במקרה של איחור בן יום אחד. על אחת כמה וכמה שאין מקום להיעתר לבקשה למתן ארכה כאשר מדובר בגוף כלכלי שזה הוא עיסוקו וקיימת לו מערכת שלמה המטפלת בתביעות מעין אלו והיה עליה להימנע מהשמטת החוב ולאחר מכן לאחר בהגשת בקשת תיקון תביעת החוב. מה גם, שהטענות בדבר השמטה בתום לב ובטעות לא נתמכו בתצהיר כלשהו מטעם הבנק. 6. להסרת אבן נגף מהדרך אציין כי פטור אני מלדון בטענה שדין חשבון הכינוס שונה מדין החשבונות האחרים של הבנק או כי חשבון הכינוס נהנה ממעמד מיוחד של הוצאות הכינוס. הטעם לכך הוא שהכונס לא טען לבכירות מעין זו, והגדרת חשבון הכינוס כהוצאות כינוס הנכסים הייתה משדרגת את מעמדו מעל מעמדם של החשבונות האחרים, ושמא מעל מעמדם של חובותיהם של נושים אחרים, שלא כדין. 7. ראשית ייאמר כי צודק המנהל המיוחד כי יש לדחות את הערעור בשל הגשתו באיחור, היינו בחלוף 45 יום מיום קבלת החלטתו כאמור בתקנה 96(א) לתקנות החל גם על פירוק חברות לפי תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987. המערערים לא הצביעו על טעם כלשהו לאיחור ודי בכך כדי לדחות את ערעורם (ראו פש"ר (מחוזי-י-ם) 134/98‏ בנק לפיתוח תעשיה בישראל בע"מ נ' שמעון אורי, עו"ד (נאמן)‏, פורסם במאגרים [5.09.10]). 8. שנית, ולגופו של עניין, השאלה העיקרית העומדת להכרעה היא האם ניתן לראות בהזכרת החוב שבחשבון הכינוס במסגרת "השלמת הפרטים" ששלח ב"כ הבנק למנהל המיוחד, כהשלמת פרטים של תביעת החוב שהוגשה בזמן וכללה כאמור שני חובות בחשבונות אחרים, או שמא מדובר בתביעת חוב חדשה או בתיקון תביעת חוב שבהגשתה בחלוף המועד להגשת תביעות חוב, דרשה קבלת רשות להגשתה באיחור. די ברור כי בתשובה לשאלה זו הצדק עם המנהל המיוחד, שכן טענת המערערים לפיה כל אימת שהוגשה תביעת חוב רשאי מגישהּ להוסיף עליה בכל עת ככל שיחפץ מבלי צורך להגיש בקשה למתן ארכה, אינה מתקבלת על הדעת. 9. סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע כי ממועד פרסום צו הכינוס רשאים נושים להגיש תביעות חוב בתוך שישה חודשים. חובו הנטען של נושה אשר איחר את המועד ולא הגיש תביעת חוב בתוך שישה חודשים, ולא עתר להארכת מועד בהתאם לסעיף 71(ב) לחוק ולתקנה 76 לתקנות בטל, במובן זה שהנושה מאבד את זכותו לתבוע את החוב מן החייב. למסגרת זמן זו חשיבות רבה ותכליתה ייעול וקידום הליכי הכינוס ופשיטת הרגל, באופן שבחלוף המועד להגשת תביעות החוב ידעו הנושים את מצבם ולא יאלצו להתמודד עם נושים אחרים "שהתעוררו" מאוחר (פש"ר (מחוזי-ת"א) 2040/01 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד אייל ארנברג בתפקידו כמנהל מיוחד, פורסם במאגרים [19.04.04]). משכך, ציינו בתי המשפט לא פעם כי הוראת סעיף 71(ב) לפקודה הקובעת כי הנאמן רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה אם שוכנע כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע, הינה מהותית ולא פרוצדוראלית מפני שהיא נועדה לאפשר לנושי החייב לדעת בתוך פרק זמן סביר מהי מצבת הנשייה (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1852/02 בש"א 24647/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד רוני כהן, פורסם במאגרים [7.12.08]; פר"ק (מחוזי-נצ') 303/08 תאור בקר בע"מ נ' עו"ד משה לוי, המפרק של תאור בקר בע"מ, פורסם במאגרים [9.06.10]). טעמים אלו נכונים גם למקרה זה וקבלת טענת המערערים תשים לאל מטרה זו, שכן לפיה חייב שהגיש למשל, תביעת חוב בגין שקל אחד יוכל בשלב מאוחר יותר להכפילה ככל שירצה. 10. זאת ועוד. ההליך של הגשת פרטים משלימים לפי דרישת נאמן (או מפרק לפי העניין), כאמור בתקנה 76(ב) לתקנות נועד כשמו, להשלמת פרטים לתביעות החוב שהוגשו ולא להוספה של תביעות חדשות או מרכיבים חדשים לתביעות שלא בא זכרן בתביעת החוב המקורית. גם באשר לתביעות שהוגשו במועדן ציין בית המשפט כי "על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, ובמסגרת זו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בכל הראיות הנמצאות ברשותו; אם לא עשה כן, אין לו לנושה כל 'זכות קנויה' כי הנאמן או המנהל המיוחד יעמידו אותו על טעותו ויניחו לו לבצע 'מקצה שיפורים'..." (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי בתפקידו כמנהל מיוחד של נכסי החייב יוסף אדלשטיין, פורסם במאגרים [30.03.04]. וראה גם בש"א (מחוזי-י-ם) 5317/08 בן ציון נ' פתחי, פורסם במאגרים [20.05.09]). גם הזכות המוקנית לנאמן לדרוש ראיות נוספות להוכחת תביעת החוב, כאמור בתקנה 93(א) לתקנות, אין בה כדי להקנות לנושה את הזכות להביא את ראיותיו בהמשכים (בש"א (מחוזי-ת"א) 21768/07 קירשן נ' עו"ד גלמן אורלי, נאמנת, פורסם במאגרים [30.11.08]). פשיטא אפוא, כי אין הנושה יכול להוסיף ראיות חדשות ולהעלות מפעם לפעם את גובה החוב לו הוא טוען, ופשיטא כי הגדלת חוב מסך של 2,679,980 לסך הקרוב ל-9,000,000 ₪ בשל חוב מחשבון אחר שלא בא זכרו במסגרת תביעת החוב המקורית כבמקרה זה, אינה יכולה לבוא בגדר "השלמת הפרטים". במקרה זה אין מדובר, אפוא, בתיקון תביעת החוב שהוגשה, כי אם בהוספה של תביעה חדשה, אך גם לוּ היה מדובר בתיקון תביעה קיימת, היה צורך בהגשת בקשה לתיקון התביעה בהתאם לדין החל ב"תביעות אזרחיות רגילות", והנוהג גם בהליכים אלו בהתאם להוראת תקנה 2 לתקנות. 11. בצדק דחה אפוא, המנהל המיוחד את תביעת החוב בגין החוב בחשבון הכינוס, שכן חוב זה לא יכול היה למצוא את מקומו במסגרת "השלמת פרטים" לתביעות החוב שהוגשו על ידי הבנק, והיה על המערערים להגיש תביעת חוב נפרדת בגינה או להגיש בקשה לתיקון תביעת החוב המקורית שהוגשה, ומשחלף המועד לעשות כן, היה על המערערים להקדים לבקשתם בקשה למתן ארכה להגשת תביעת חוב חדשה או לתקן את זו שהוגשה. 12. אך גם אם יאמר האומר כי אין לדקדק עם המערערים בכותרת שהכתירו את בקשתם ויש לראות בהכנסת תביעת החוב בגין חשבון הכינוס במסגרת "השלמת פרטים" כהגשת תביעת חוב חדשה, גם אז לא היה מקום להיעתר ל"השלמה", שכן היא הוגשה באיחור משמעותי. בנסיבות העניין גם לו היה פועלים המערערים כדין ומגישים בקשה למתן ארכה להגשת תביעת החוב החדשה, לא היה מקום להיעתר לה, שכן כאמור, הכלל הוא כי יש להקפיד על המועדים הקבועים בתקנות ובפקודה, מפני שפריצת לוח הזמנים האמור תגרום לפגיעה באינטרסים ולציפיות של כל הנושים כמו גם החייב (השווה בש"א (מחוזי-חי') 8504/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' צירני, פורסם במאגרים [11.02.07]; פש"ר (מחוזי-ת"א) בש"א 18584/01 לבידי זהב שיווק לבידים בע"מ נ' שדה, פורסם במאגרים [20.11.01]). הגמשת המועדים הקבועים בפקודה תישמר למקרים חריגים בהם קיים טעם מיוחד ואובייקטיבי המצדיק את האיחור, ויש לשקול זאת בזהירות רבה (בש"א (מחוזי-ת"א) 24163/08 השטיח המעופף בע"מ נ' רו"ח ישראל פניני, פורסם במאגרים [09.04.08]). אכן, ייתכן ובהצטברות נסיבות שונות יהא כדי להביא למתן ארכה להגשת תביעות החוב, אולם לא יכולה להיות מחלוקת כי הטעם עליו מצביעים המערערים, שהוא טעות בתום לב של מי מעובדי הבנק, אין בו כדי להצדיק את האיחור בהגשת תביעת החוב והוא אינו יכול להוות טעם למתן הארכה המבוקשת. מה גם שאין מדובר באיחור קל אלא באיחור של חודשים רבים. הדבר נכון אפוא, מקל וחומר במקרה זה בו המערערת ידעה גם ידעה על ההליכים וחרף זאת וחרף מקצועיותה לא נזהרה בטרם גיבשה את תביעת החוב שהגישה למנהל המיוחד. 13. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי מדובר בבנק. המחוקק מצפה דווקא מנושה גדול, ובעיקר אם הינו גוף כלכלי-מקצועי כבנק, לו יתרונות בהתנהלות כנגד חייבים, להיזהר ולהשקיע משאבים רבים יותר בבחינת המצב המשפטי-עובדתי, ולהקפיד להגיש את תביעותיו, ערעוריו ובקשותיו במועד (השווה רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [7.01.98]; בש"א (מחוזי-ת"א) 5844/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עו"ד ערן קאופמן, פורסם במאגרים [11.07.04]). וככלל, לעניין זה, אין נפקא מינה אם מדובר בסכום נשייה גבוה אם לאו (בש"א (מחוזי-ת"א 5844/04 בעניין עו"ד ערן קאופמן, שם). 14. ולבסוף ייאמר כי בחינת בקשה למתן ארכה תבחן לא רק בהתאם לנסיבות שהובילו לאיחור, אלא גם תוך עריכת איזון ראוי בין התכלית של הליכי פשיטת הרגל, זכויותיהם של כל הנושים, וזכויות החייב (בש"א (מחוזי-חי') 8166/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [26.12.05]). ובמקרה זה, לא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי קבלת הבקשה עלולה לפגוע בצורה קשה בזכויותיהם של הנושים האחרים של החייב שהגישו את תיבעותיהם במועד. 15. ובשולי שולי הדברים יצוין כי צודקים המערערים כי אין ולא היה לחברה זכות טיעון בהליך זה, ולו מפני שהיא לא נפגעה ממעשה או מהחלטה של המנהל המיוחד לפי סעיף 310(ג) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. אדרבה, החלטת המנהל המיוחד אך הטיבה עימה (וראו פר"ק (מחוזי י-ם) 4040/07 האוצר, אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק, פורסם במאגרים [21.11.10]). 16. סופו של יום, אני דוחה את הערעור ומחייב את המערערים לשאת בהוצאות המנהל המיוחד בסך של 5,000 ₪. ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"א, 1 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. תביעת חובחוב