פסק דין רקע עובדתי: התובע השתתף - במסגרת עבודתו ביום גיבוש חברתי שנערך ביערות הכרמל. יום הגיבוש אורגן על יד הנתבעת 1, ובמהלכו נדרשו העובדים לבצע מטלות שונות בהדרכתם ובפיקוחם של מדריכים מטעם הנתבעת 1. במהלך ביצוע מטלות אלו נפל התובע ונפצע. לטענת התובע, ביטחו הנתבעות 2-3 את הנתבעת 1. האחריות: לטענת התובע, הקבוצה לה צורף נדרשה לעשות גלישה מצוק באמצעות סנפלינג. עם סיום הגלישה נצטווה התובע על ידי המדריך מטעם הנתבעת 1 לרוץ לכיוון עליו הורה לו המדריך. התובע רץ לאותו הכיוון. פתאום הגיע למדרון תלול, ובטרם הספיק לעצור נפל, שבר את רגלו ואיבד את ההכרה. מטעם הנתבעות 1-2 העידו שני מדריכים שהשתתפו ביום הגיבוש, יגאל דורני ונועם תדהר. מר דורני העיד, כי שימש כמדריך בצוות ההדרכה ביום הגיבוש (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 9). לדבריו של מר דורני הורו לתובע במפורש שלא לרוץ, כאשר הוראה זו ניתנה מספר פעמים במהלך היום (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 4-5). מר דורני אמר עוד, כי חוץ מהתובע, לא ראה אף משתתף אחר שרץ במהלך ביצוע המשימות (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 24-25). עוד ציין העד, כי נפילתו של התובע ארעה במדרון מתון (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 15-16; עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 19-20). גם נועם תדהר העיד, כי שימש מדריך ביום הגיבוש (עמ' 35 לפרוטוקול, שורה 10). הוא העיד, כי יגאל דורני נתן למשתתפים תדריך בטיחות (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 5-6). בסיום הגלישה הזהיר מר תדהר שוב את התובע, לבל ירוץ, ומשהתחיל התובע לרוץ, צעק לעברו מר תדהר, שלא ירוץ (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 4-7). מר תדהר שלל גם את הטענה, כי היה שם מדרון תלול (עמ' 37 לפרוטוקול, שורה 22; עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 2-3; עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 10). התובע נמנע מלהעיד מי מן המשתתפים ביום גיבוש על מנת שיתמוך בגירסתו. דבר זה יש לזקוף לחובתו של התובע. מאידך שללו שני המדריכים את טענותיו של התובע. הם ציינו, כי במקום בו נפל לא היה מדרון תלול. כמו כן, הם הדגישו, כי במהלך הארוע הוזהרו כל המשתתפים מספר פעמים, שלא לרוץ. לדברי מר תדהר, הוזהר התובע בעניין זה באופן אישי שניות ספורות בטרם ארעה התאונה. בנסיבות אלו, סבורני כי יש לקבל את גירסתם של ה"ה תדהר ודורני, הן בנוגע לכך, שניתנו הנחיות לא לרוץ במהלך ביצוע המשימות והן בנוגע לכך, שבמקום הנפילה לא היה מדרון תלול. יצויין, כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי יום הגיבוש התנהל באתר מחצבות קדומים שביערות הכרמל, אתר טיולים ידוע ומוכר. האם בנסיבות אלו, ניתן לקבוע, כי הנתבעת 1 התרשלה והיא אחראית לתאונה. בע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז(1)113, 126, נאמר: "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו ב אחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות … מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק … ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה, והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה. המשחק עם כלב עשוי להישרט, והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים". על מי שיוצא לטיול או פעילות אחרת בחיק הטבע להוכיח, כי נחשף על ידי מארגן הפעילות לסיכון שהוא בלתי סביר בפעילות מסוג זה, וכי מארגן הפעילות נמנע מלנקוט באמצעים למניעת סיכון זה. בע"א 10083/04, גודר נ' המועצה האזורית, תק-על 2005(3)3397, נידון מקרה של ילד שנעקץ על ידי עקרב צהוב במהלך טיול בגן הילדים. בית המשפט (בסעיף 12 לפסק הדין) התווה בפסק הדין אמות מידה לנקיטת אמצעי זהירות סבירים ביציאה לטיול עם זאטוטים. אמות המידה שנקבעו שם הן שלוש. האחת, קבלת הסכמה מוקדמת מהוריהם של הזאטוטים. השניה, בחינת מקום הטיול והתאמתו לאופי המטיילים. השלישית, נקיטת אמצעי זהירות סבירים על מנת לקדם סיכונים צפויים. ננסה לבחון את המקרה שבפנינו על סמך אותן אמות מידה תוך התאמתן לנסיבות המקרה. ההשתתפות בכל המטלות לא נכפתה על איש מהמשתתפים ביום הגיבוש, וחלק מהאנשים אף ישבו והמתינו בצד (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 25-26; עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 21-22). השתתפותו של התובע במטלה שבמהלך ביצועה נפל היתה בהסכמתו המלאה של התובע ומרצונו החופשי. המדובר בפעילות שנערכה במקום מוכר ומתוייר, טענה שלא הוכחשה על ידי התובע. את המקום פוקדים גם תלמידים ותנועות נוער (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 16). התובע לא הוכיח קיומם של סיכונים מיוחדים במקום הפעילות. נראה, איפוא, כי מדובר במקום סביר ביותר לעריכת הפעילות, ולא היה בעריכתה שם כדי לחשוף את התובע לסיכונים החורגים מהסביר והמקובל במסגרת טיול ופעילות בחיק הטבע. מתוך משנה זהירות חזרו המדריכים מספר פעמים במהלך היום והורו למשתתפים בכלל ולתובע בפרט לא לרוץ. לא הוכח, כי בנסיבות העניין והמקום היה על המדריכים לנקוט באמצעי זהירות נוספים מעבר לכך. היות שמדובר בקבוצת אנשים מבוגרים ובאתר טיול שאין בו סיכונים מיוחדים, הרי שנראה כי די היה בהוראות הבטיחות שניתנו על ידי המדריכים, כאשר על האזהרה בדבר הימנעות מריצה חזרו מספר פעמים במהלך היום. מסקנת הדברים היא, שהנתבעת 1 לא הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי התובע ולא התרשלה. סיכומם של דברים, משלא הוכח, כי הנתבעת 1 או מי מטעמה הפרו את חובת הזהירות שהיתה מוטל עליהם כלפי התובע, דין התביעה להידחות. התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעות 2-3 וכן ישא בשכר טרחת עורך דינן בסך של 3,000 ₪ לכל אחת מהן בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. טיול מטעם העבודהתאונה ביום כיף לעובדים