התובעת הגישה תביעה זו נגד החלטת הנתבע מיום 15.1.09 על פיה נדחתה תביעתה לדמי לידה מיום 13.1.09. העובדות הרלוונטיות לתביעה זו הן כדלהלן: א. התובעת פנתה לנתבע ביום 25.12.08 כדי להירשם כעובדת עצמאית ודיווחה על היותה עובדת עצמאית מחודש 1/08. ב. ביום רישומה נערך לתובעת חשבון דמי ביטוח ונשלח לה שובר לתשלום סך 4,471 ₪, כאשר סכום זה כולל קרן דמי ביטוח וכן הצמדה וקנסות. בשובר התשלום נקבע שיש לשלם את הסכום הנ"ל עד ליום 23.1.09. ג. התובעת ילדה ביום 13.1.09. ד. הסך 4,471 ₪ שולם על ידי התובעת ביום 29.1.09. דחיית תביעת התובעת לדמי לידה נומקה בכך שהיא לא צברה תקופת תשלום דמי ביטוח מספקת לפני יום הפסקת עבודתה כנדרש בסעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי. לאחר הגשת התביעה פנתה התובעת לנתבע בבקשה להעניק לה דמי לידה מטעמי צדק, אך גם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 14.7.09. בבחינה חוזרת של הקשה להענקה מטעמי צדק החליט הנתבע, ביום 8.12.09, להותיר את החלטת הדחייה על כנה. להלן טענות התובעת: א. החוק אינו דורש כי דמי ביטוח ישולמו לפני מועד הלידה. אמנם תנאי לזכאות לדמי לידה הוא תשלום דמי ביטוח בעד תקופת האכשרה הקבועה בסעיף 50 לחוק, אך הסעיף אינו כולל דרישה כי תשלום דמי הביטוח יבוצע לפני הלידה. ב. סעיף 50(ג) מעניק סמכות לקבוע נסיבות בהן יראו תקופות שונות כתקופת שבעדן שולמו דמי ביטוח אף אם תקופות אלה חלו לאחר "היום הקובע", ומכאן שתשלום דמי הביטוח בפועל לפני היום הקובע איננו עקרון נוקשה. ג. יש לפרש את החוק לפי תכליתו הסוציאלית - לטובת המבוטח. ד. בענייננו, ההיתר לתשלום דמי הביטוח לאחר "היום הקובע" ניתן על ידי הנתבע עצמו בכך ששובר התשלום נקב תאריך לתשלום (23.1.09) שחל לאחר "המועד הקובע" (תאריך הלידה - 13.1.09). ה. התובעת הוטעתה לחשוב שמותר לה לשלם את דמי הביטוח לאחר "המועד הקובע" בשל המועד שבו הותר לה לשלם את דמי הביטוח על פי שובר התשלום. ו. לחילופין טענה התובעת כי ההחלטה שלא להעניק לה דמי לידה מטעמי צדק, דינה להתבטל מאחר שעניינה נכנס לגדר החלופות שבתקנה 3(1), 3(9) ו-3(10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), התשל"ה-1975 (להלן: "התקנות"). טענות הנתבע להלן טענות הנתבע: א. על פי סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי, מותנית הזכאות לדמי לידה בתשלום דמי ביטוח בעד פרקי הזמן שקדמו ליום הקובע, כפי שנקבעו בחוק. תנאי זה מבטא מגמת יסוד בחוק שהיא קביעת מערכת זכויות וחובות וקביעת תלות בין תשלום דמי ביטוח לזכאות לגמלאות. ב. בהתאם לכך, תשלום דמי הביטוח למשך תקופות האכשרה שנקבע בסעיף 50 לחוק צריך להיעשות לפני "המועד הקובע". ג. אין בסיס לטענת התובעת כי היא יכלה לשלם את דמי הביטוח עד ליום 23.1.09, שכן חובתה על פי החוק היתה לשלם דמי ביטוח בסמוך לאחר שהחלה בפעילותה כעצמאית, בחודש 2/08. טענת התובעת מתעלמת מכך שהתשלום בסך 4,471 ₪ כלל הצמדה וקנסות. ד. לא נפל כל פגם בהחלטת הנתבע לדחות את בקשת התובעת להענקה מטעמי צדק. דיון והכרעה סעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע לאמר: "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה - דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה - (1) בעד פרק זמן של 14 שבועות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חדשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע. (2) בעד פרק זמן של 7 שבונות - אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע. "היום הקובע" הוגדר בסעיף 48 לחוק - "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה". בענייננו אין מחלוקת ש"היום הקובע" בעניינה של התובעת היה יום הלידה - 13.1.09. סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי המוסד לביטוח לאומי רשאי, על פי שיקול דעתו מטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על פי מבחנים וכללים שייקבעו, כשתביעתו של האדם לגמלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה: (1).. (2) פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 50 או 366. (3) .. (4).." נראה כי טענתה של התובעת לפיה סעיף 50(א) אינו כולל תנאי לפיו תשלום דמי הביטוח בעד תקופות האכשרה הנקובות בו יבוצע לפני המועד הקובע, נסתרת מן האמור בסעיף 387(2) לחוק, שכן מסעיף 387(2) לחוק עולה ההנחה שפיגור בתשלום דמי הביטוח מביא להעדר זכאות לדמי לידה לפי סעיף 50. מעבר לכך, מקובלת עלינו עמדתו העקרונית של הנתבע כי פרשנותה של התובעת מנוגדת לתכליתו הכללית של חוק הביטוח הלאומי, לאורה יש גם לפרש את סעיף 50(א) לחוק. תכלית זו היא כי זכאות לגמלאות הביטוח הלאומי מותנית בתשלום דמי ביטוח על פי הוראות החוק. מטרת חוק הביטוח הלאומי היא תשלום גמלאות לזכאים להן על פיו, אך לא ניתן לקיים מטרה זו בלי לעמוד על קיומו של עיקרון גביית הכספים על פי הוראות החוק, במועדים שנקבעו לתשלומם. מדובר בעקרון יסודי שבבסיס החוק, שבא לידי ביטוי בפסיקה בענפי ביטוח שונים, לרבות ביטוח אימהות. זו הסיבה שנפסק, לעניין דמי לידה, כי: "המסקנה המתקבלת מההלכות בנושא זה היא כי שאת המילים "שילמה דמי ביטוח" ו"שולמו דמי ביטוח" שבסעיף 50(א) לחוק הביטוח הלאומי, אין לפרש כמתייחסים לעצם התשלום, יהיה מועד ביצועו אשר יהיה, אלא יש אכן לפרשם כפעולה שבעבר, דהיינו - שהתשלום נעשה בפועל לפני "היום הקובע"..." עב"ל 393/97 ורדינה שולמה נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 425. בהתאם לכך, אנו דוחים את טענת התובעת כי סעיף 50(א) לחוק אינו דורש כי תשלום דמי הביטוח בעד תקופות האכשרה שנקבעו בו יתבצע לפני המועד הקובע. אף אין בסיס לטענת התובעת כי העובדה שהונפק לה שובר תשלום לתשלום עד ליום 23.1.09, שהינו מאוחר ל"מועד הקובע", מהווה בסיס לחריגה מהוראת סעיף 50(א) לחוק בעניינה של התובעת. שובר התשלום נמסר לתובעת לאחר שהיא דיווחה באיחור רב על תחילת פעילותה כעצמאית. בשל כך, ניתן לתובעת שובר לתשלום חובה בגין קרן דמי הביטוח שחלו עליה לרבות תוספת הצמדה וקנסות. בשל הדיווח המאוחר, נקבע מועד מאוחר לסילוק חובה בגין דמי הביטוח והקנסות, ואין בסיס לפרש שובר זה, שיסודו באיחור של התובעת בדיווח ובתשלום החלים עליה, כבסיס חוקי להרחבת היקף הביטוח לפי סעיף 50(א) לחוק. ממילא אין מקום לטענת התובעת כי יש להתחשב במצבה הרפואי והרגשי (לאחר לידה) שבעטיו איחרה במספר ימים בודדים בתשלום הסכומים שנדרשו ממנה על פי שובר התשלום. אשר לטענות התובעת התוקפות את החלטת הנתבע לדחות את בקשת התובעת להענקת דמי לידה מן הצדק, מקובלת עלי עמדת הנתבע כי לא מתמלאים התנאים שבתקנה 3 לתקנות. תקנה זו קובעת: "בכפוף לאמור בסימן ג' יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33 לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98 או 181 מחמת אחד מאלה: (1) מחלה או תאונה. (9) מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד שפעל בתפקיד. (10) סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה". התובעת טענה כאמור להתמלאות יסודותיהם של תקנות משנה 3(1), 3(9) ו-3(10) לתקנות, ואולם האמור בתקנות משנה אלה כפוף לרישא של תקנה 3 על פיו הענקה מטעמי צדק מותנית בכך שנבצר מהמבוטח למלא חובת רישום או לשלם דמי ביטוח. יסוד זה לא התמלא בעניינה של התובעת, ולעניין זה קולעים דברי סגנית מנהלת תחום גמלאות בכירה בנתבע במכתבה לתובעת מיום 8.12.09: "עמדה לפנייך שנה להסדיר את נושא דמי הביטוח הלאומי". התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה הינו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, ג' חשון, תשע"א, 10 באוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. נציג ציבור דניאל גולדברג, שופט ביטוח לאומי