1. התובענה שבפנינו עוסקת בשאלה אם התובע זכאי ל"מענק נישואין", לפי סעיף 255(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). הסעיף האמור קובע זכאות למענק במקרה של פקיעת זכאות לקצבת שאירים עקב נישואין. (למענק שלפי סעיף 255(ב) לחוק, ייקרא להלן: "מענק נישואין"). 2. העובדות לא היו שנויות במחלוקת, ולכן - לא היה צורך שנשמע עדויות. העובדות המוסכמות הן אלה 4. התובע היה נשוי בעבר למנוחה, גב' נסרה טהא ז"ל. 5. גב' נסרה טהא ז"ל, ילידת שנת 1942, היתה עקרת בית. 6. גב' נסרה טהא ז"ל הלכה לבית עולמה ביום 12/10/05. 7. התובע הגיש לנתבע תביעה לקבלת קצבת שאירים, עקב פטירתה של גב' נסרה טהא ז"ל. הנתבע דחה את התביעה, במכתבו לתובע מיום 20/12/05, בטענה שהמנוחה לא צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת, וכי על כן התובע אינו זכאי לקצבת שאירים. התובע לא הגיש תובענה לבית הדין כנגד החלטת הנתבע. 8. ביום 22/7/06 התחתן התובע עם גב' אמאל אסמאעיל. 9. ביום 10/12/07 הגיש התובע לנתבע בקשה לתשלום מענק נישואין. הנתבע דחה את הבקשה האמורה, במכתבו לב"כ התובע מיום 2/1/08/08, בטענה שהתובע לא היה זכאי לקצבת שאירים, ועל כן - אין הוא זכאי למענק נישואין. התובענה ותמצית טענות הצדדים 10. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד החלטתו של הנתבע בענין אי-קבלת טענת התובע על זכאותו למענק נישואין. 11. לטענת התובע, הוא היה זכאי לקבל קצבת שאירים בעקבות פטירתה של גב' נסרה טהא ז"ל, מאחר שאין צורך בכך שהיא תצבור תקופת אכשרה, שכן היא היתה בגדר "מבוטחת". לכן, משנישא מחדש, פקעה זכותו למענק נישואין וקמה לו הזכות למענק נישואין. לטענת התובע, לשם זכאות למענק נישואין, אין צורך שקצבת השאירים תשולם בפועל. 12. לטענת הנתבע, התובע לא היה זכאי לקצבת שאירים מהסיבה שאשתו המנוחה לא צברה תקופת אכשרה, כך שלא היתה בגדר "מבוטחת". לפיכך, לא ניתן לראות בתובע כמי שפקעה זכותו לקבלת קצבת שאירים וממילא הוא אינו זכאי לתשלום מענק נישואין. הזכאות למענק נישואין 13. בסעיף 255(ב) לחוק נאמר כך: "חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק בשני שיעורים כלהלן: (1) לאחר יום נישואיה מחדש - סכום השווה לקצבת שאירים המחושב על בסיס שיעור הקצבה כאמור בסעיף 252(א)(1) (להלן - שיעור הקצבה), שהשתלמה בעד החודש שבו נישאה מחדש, כפול שמונה עשרה; (2) כתום שנתיים מיום נישואיה מחדש - סכום השווה לשיעור הקצבה, בעד החודש האחרון של השנתיים האמורות, כפול שמונה עשרה.". סעיף 255(ד) לחוק קובע כי לענין אותו סעיף - דין אלמן כדין אלמנה. 14. בפסק דין שניתן על ידי בית דין זה בתיק ב"ל 2431/05 ח'מאיסי - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 16/8/07), נקבע כי לשם הזכאות למענק נישואין, אין צורך שהנישואין החדשים יביאו להפסקת תשלום קצבת שאירים ששולמה בפועל, אלא די בכך שהם יפסיקו את הזכאות לקצבת שאירים, כך שגם אם לא שולמה קצבת שאירים אך היתה זכאות לכך בטרם הנישואין השניים - הרי שעם הנישואין, נוצרת הזכאות למענק נישואין, שיחושב לפי קצבת השאירים שהיתה זכאות לקבל אותה. ככל הידוע לנו, הנתבע לא ערער על פסק הדין האמור (ב"ל 2431/05) וייתכן שהוא השלים עם תוצאתו (נעיר כי פסק דין דומה ניתן גם בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, עוד לפני כן, בתיק ב"ל 4576/04 עבאהרה - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 25/1/06), אשר למיטב ידיעתנו הנתבע לא ערער גם עליו. מכל מקום, בהעדר הלכה אחרת שנפסקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, מובהר כי תוכנו של פסק הדין שניתן בבית דין זה בתיק ב"ל 2431/05 - מקובל עלינו גם כעת. כלומר, לדעתנו, לשם זכאות למענק נישואין, אין רלוונטיות לשאלה אם קצבת השאירים שולמה בפועל לאלמן טרם שנישא מחדש או אם לאו. לפיכך, אין אנו סבורים שהעובדה שהתובע לא קיבל מהנתבע קצבת שאירים, ואף לא הגיש תובענה כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לקצבת שאירים - אמורה לעמוד לו לרועץ בפני הזכאות למענק נישואין. 15. עם זאת, עדיין ברור שלשם זכאות למענק נישואין, יש צורך בכך שטרם הנישואין החדשים, היתה זכאות לקצבת שאירים. נבהיר כי גם ב"כ התובע אינו חולק על כך, אלא שהוא טוען שהתובע אכן היה זכאי לקצבת שאירים בעת שהתאלמן מהמנוחה גב' נסרה טהא ז"ל, ועד שנישא לגב' אמאל אסמאעיל. לפיכך, עלינו לבחון כאן את השאלה אם אכן התובע היה זכאי לקצבת שאירים. האם התובע היה זכאי לקצבת שאירים ? 16. לדעתנו, אין אפשרות לאמץ את פרשנותו של ב"כ התובע ולהגיע למסקנה שבעת שלאחר פטירת המנוחה גב' נסרה טהא ז"ל ובטרם הנישואין לגב' אמאל אסמאעיל - היה התובע זכאי לקצבת שאירים. נסביר זאת להלן. 17. המנוחה היתה "עקרת בית" (כך הוסכם בין הצדדים). כלומר, בהתאם להגדרה האמורה בסעיף 238 לחוק, היא ענתה על האמור להלן: "אשה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית.". 18. סעיף 240 לחוק מגדיר מי הם ה"מבוטחים" לצורך ביטוח זקנה ושאירים, בפרק י"א לחוק. סעיף 240(א) קובע ככלל שכל תושב ישראל מגיל 18 הוא בגדר "מבוטח", אך זאת - בכפוף לאמור בס"ק (ב). בסעיף 240(ב) לחוק, נקבע כך: "מבוטחת שאינה פטורה מתקופת אכשרה לפי סעיף 246(ב), ואשר לא נתמלאה לגביה כעובדת מבוטחת תקופת אכשרה המזכה לקצבת זקנה לפי סעיף 246(א), תהיה מבוטחת לענין פרק זה לפי סימן ג' בלבד.". סימן ג' לפרק י"א של החוק, עוסק בביטוח זקנה ולא בביטוח שאירים. כלומר - מבוטחת שאינה פטורה מתקופת אכשרה לפי סעיף 246(ב) לחוק, והיא לא צברה תקופת אכשרה כעובדת מבוטחת - תהיה בגדר "מבוטחת" רק לענין ביטוח זקנה, ולא לענין ביטוח שאירים. 19. בסעיף 246(א) לחוק נקבעו תקופות אכשרה שונות שאותן ניתן לצבור. בס"ק (ב) לאותו סעיף נקבעו מקרים שבהם אשה מבוטחת תהיה פטורה מצבירת תקופת אכשרה. כך נקבע בסעיף 246(ב) לחוק: "אשה מבוטחת לא תזדקק לתקופת אכשרה לפי סעיף קטן (א) אם נתקיים אחד מאלה: (1) היא גרושה, אלמנה או עגונה; (2) היא לא נשואה, ונעשתה תושבת ישראל מכוח כניסתה לישראל, ובאותו זמן כבר הגיעה לגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש לידתה, בחלק ה' בלוח א' 1. (3) בן זוגה אינו מבוטח. (4) שולמה לה קצבת נכות לפי פרק ט' בעד החודש שקדם בתכוף ליום שבו הגיעה לגיל הפרישה.". כלומר, מי שיכולה להיות פטורה מצבירת תקופת אכשרה היא אחת מאלה שמתקיימים בה אחד התנאים האמורים בסעיף 246(ב) לחוק. מכאן, שבהתאם לסעיף 240(ב) לחוק, אשה מבוטחת, שלא צברה תקופת אכשרה כעובדת, ושהיא נשואה לתושב ישראל, ולא קיבלה קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק - אינה מבוטחת לצורך ביטוח שאירים. 20. סעיף 252 לחוק קובע את הזכאות לקצבת שאירים לשאיריו של "מבוטח". כלומר, שאיריו של מי שלא היה בגדר "מבוטח", אינם זכאים לקצבת שאירים מכח סעיף 252 לחוק. על כן, טענת ב"כ התובע, בסעיף 8 לסיכומיו, שלפיה אין רלוונטיות לצבירת תקופת האכשרה על ידי גב' נסרה טהא ז"ל, אינה נכונה. אמנם, סעיף 252 עצמו אינו קובע את צבירת תקופת האכשרה על ידי המבוטח כתנאי לזכאות לקצבת שאירים של שאיריו, אלא שהוא קובע שהזכאות היא לשאיריו של "מבוטח" בלבד, ומי שהיתה חייבת צבירת תקופת אכשרה ולא צברה אותה, הרי שבהתאם לסעיף 240 לחוק אינה בגדר "מבוטחת" לצורך ביטוח שאירים, אלא לצורך ביטוח זקנה בלבד. 21. בסעיף 252(ד) לחוק נקבע חריג לכלל שלפיו קצבת השאירים תשולם רק לשאיריו של "מבוטח". כך נאמר שם: "לענין הזכויות לפי סעיף 238, סעיף זה וסעיפים 260 ,258 ,253 ו-267, רואים במבוטח גם תושב ישראל שהשלים את תקופת האכשרה לפי סעיף 253 אף אם לא היה מבוטח בעת שנפטר.". כלומר - גם שאיריו של מי שאינו "מבוטח" יהיו זכאים לקצבת שאירים, אך זאת - במקרה שהוא השלים תקופת אכשרה לפי סעיף 253 לחוק. כך נאמר בסעיף 253 לחוק: "(א) תקופת האכשרה המזכה לגמלת שאירים לפי סעיף 252 היא תקופה שבה היה אדם מבוטח כעובד מבוטח או כעובדת מבוטחת באחת מתקופות אלה: (1) 12 החודשים האחרונים לפני תאריך הפטירה; (2) 24 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בחמש השנים האחרונות לפני תאריך הפטירה; (3) תקופת האכשרה לפי סעיף 246; (4) 60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, בעשר השנים האחרונות לפני תאריך הפטירה. (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על עובד מבוטח או עובדת מבוטחת שנפטרו והיו אחד מאלה:. (1) מבוטח שעדיין לא מלאה שנה מהיום שנעשה תושב ישראל; (2) מבוטח שעדיין לא מלאו לו 19 שנים; (3) גרושה או אלמנה שנפטרה תוך שנה מיום שנתגרשה או שנתאלמנה; (4) מבוטח שעיקר פרנסת בן זוגו או ילדיו היתה עליו; (5) מבוטח שהניח אחריו ילד - לגבי אותו ילד.". 22. אשתו המנוחה של התובע, גב' נסרה טהא ז"ל, לא צברה תקופת אכשרה לפי סעיף 253 לחוק (וממילא גם לא לפי סעיף 246(א) לחוק, לא היתה פטורה מצבירת תקופת אכשרה לפי סעיף 246(ב) לחוק, ולא התקיימו בה התנאים האמורים בסעיף 253(ב) לחוק, כך שהיא לא היתה בגדר "מבוטחת" לצורך ביטוח שאירים, וגם לא נכנסה לחריג האמור בסעיף 252(ד) לחוק, המאפשר תשלום קצבת שאירים לשאיריו של מי שאינו "מבוטח". 23. התוצאה מהאמור לעיל היא שלמרות הניסוח המסורבל להחריד של החוק (כשדומה שהמחוקק משתדל בכשרון רב לנסחו ככה שהוא יהיה מובן פחות ככל האפשר) - לא ניתן לקבל את הפרשנות שהוצעה על ידי ב"כ התובע, ולא ניתן להגיע למסקנה שהתובע היה זכאי לקצבת שאירים עקב פטירת אשתו המנוחה, גב' נסרה טהא ז"ל. לסיכום 24. מאחר שתנאי לקבלת מענק נישואין הוא פקיעת הזכאות לקצבת שאירים (אף אם זו לא שולמה בפועל), ומאחר שלתובע לא היתה זכאות לקצבת שאירים, הרי שנישואיו לגב' אמאל אסמאעיל, אינם מזכים אותו במענק נישואין. 25. על כן - אנו דוחים את התביעה. 26. אין צו להוצאות. 27. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, ה' באלול תשס"ט, 25 באוגוסט 2009, בהעדר הצדדים. חיים ארמון, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)נישואין / חתונהקצבת שארים