פסק דין דלק מהול

פסק דין דלק מהול התובע עוסק במתן שרותי הסעה. הנתבע הינו הבעלים של תחנת תדלוק ומפיץ דלקים. לצורך ניהול עסקו של התובע, רכש התובע מתחנת הדלק של הנתבע סולר. הנתבע סיפק את הסולר אל מיכל דלק אשר הוצב באמצעות הנתבע בחצרו של התובע והושאל לתובע. לפי טענת התובע, ביום 22/5/05 הוא רכש 2500 ליטר סולר. לתובע הסתבר כי רכבו מסוג שברולט סוואנה מקרטע ופולט עשן כבד. לטענת התובע, בדיקה של הדלק ממיכל הדלק של הרכב העלתה כי הדלק שסופק לתובע הכיל מים. לטענת התובע בשל כך שסופק לו דלק מהול במים, נגרמו לו נזקים הכוללים, בין היתר, נזק לכלי הרכב וכן אובדן הכנסות כתוצאה מהשבתת הרכב. בת.א. 1391/05 הגיש הנתבע נגד התובע תביעה כספית בגין אי תשלום עבור המוצרים שנרכשו על ידי התובע מהנתבע. הדיון בקשר לחוב הכספי של התובע לנתבע הופרד. בהליך בת.א. 1391/05 ניתן פסק דין חלקי על סכום שאינו שנוי במחלוקת וכן בוררה יתרת החוב שבמחלוקת. בפסק דין שניתן ביום 27/4/09 נקבעה יתרת החוב שעל התובע לשלם לנתבע. מאידך, המחלוקת בגין חשבונית על סך של 9,700 ₪, שלגביה נטען על ידי התובע כי מדובר היה בסולר מהול במים התבררה במסגרת ההליך בתיק זה, כטענת קיזוז וכתביעה שכנגד. לטענת הנתבע בכתב ההגנה, הסולר מגיע אל התובע במיכלית אספקה היוצאת מבז"ן ומגיעה ישירות לתובע. הנתבע משמש כמתווך בלבד מבלי שתהייה לו כל גישה למוצרי הדלק המסופקים על ידו. בכל מקרה, לטענת הנתבע, הסולר שסופק לתובע היה תקני. אם יתברר כי רכב התובע תודלק בסולר שאינו תקני, הרי שהדבר נובע מטעמים אחרים שאינם קשורים לנתבע כגון המיכל שבו אוחסן הסולר על ידי התובע בחצריו. מבלי לגרוע מטענותיו כפי שפורטו בכתב ההגנה, נשלחה על ידי הנתבע הודעה לצד שלישי נגד הגורם אשר סיפק ללקוחותיו של הנתבע, ובכלל זאת התובע, את הסולר. הצד השלישי טען בכתב ההגנה להודעה לצד ג', כי הוא עוסק בהובלת דלקים באמצעות מיכליות וכי הסולר סופק לו על ידי חברת הדלק. הדלקים עוברים בדיקות איכות לפני שיווקם לתחנות באמצעות מיכליות ההובלה וננקטים צעדים להבטיח כי יגיעו ישירות למיכלי התחנה ללא התערבות חיצונית. מטעם התובע הוגש תצהירו. לתצהיר התובע צורפה חשבונית בגין רכישה של 2500 ליטר מהנתבע. התובע מדגיש את העובדה לפיה מרבית אספקות הדלקים נעשו באמצעות חברת "דלק" ואילו במקרה זה החשבונית הייתה שונה. לטענת התובע בתצהירו, בסמוך לתדלוק כלי הרכב הבחין כי רכבו מסוג שברולט סוואנה מקרטע ופולט עשן. לפיכך ביום 29/5/05 הועבר הרכב לטיפול במוסך מורשה. בבדיקת הרכב במוסך, עלה כי הרכב פולט עשן לבן המעיד על שריפת מים. נעשה נסיון לנקות את מערכת הדלק אך ללא הועיל. לפיכך, בוצע תיקון הכולל פירוק מיכל הדלק והחלפת משאבת סולר ומזרקים ובהמשך לא היה מנוס אלא לפרק את המנוע. עוד מציין התובע בתצהירו כי דגימה שנלקחה ביום 20/6/05 ממיכל הדלק שבחצרו נשלחה לבדיקת מעבדה במכון הישראלי לנפט ולאנרגיה. כמו כן נשלחו דגימות שנלקחו מתחנות אחרות. הבדיקה שנערכה הוכיחה כי הסולר שסופק לתובע הכיל מים. לטענת התובע בתצהירו נגרם לו נזק לרכב בסך של 40,284 ₪ וכן נזק נוסף הנובע מאובדן ימי עבודה בסך של 30,000 ₪. כמו כן טוען התובע כי העביר חלק מהעבודה שהתחייב לבצע לאחרים ובקשר לכך נגרם לו הפסד נוסף בסך של 6,948 ₪ (לפני מע"מ). התובע גם נשא בתשלום שכ"ט השמאי בסכום נכבד ובעלויות הקשורות לבדיקה במכון הישראלי לנפט ולאנרגיה וברכישת תוספי דלק, שמטרתם הייתה נסיון לנקות את המנוע, נסיון שלא צלח. עוד הוסיף התובע והדגיש בתצהירו, במענה לטענת הנתבע לפיה מקור המים בסולר הוא במיכל הנמצא בחצריו, כי הנתבע עצמו הוא זה שסיפק לתובע את מיכלית הסולר. התובע טוען, כי הנתבע היה זה שתיחזק את המיכל האמור ובכלל זאת היה אחראי לביצוע הניקוי של פילטר המיכל. התובע תמך תביעתו בחוות דעת של שמאי, מר ויקטור עידן. בחוות דעתו התייחס השמאי לתלונתו של התובע וכן לחוות דעת המכון שבדק את הסולר. עוד התייחס השמאי לממצאי בדיקת הרכב במוסך וכן לתיקון שבוצע ברכב, לרבות עלויות שיפוץ המנוע. לחוות דעתו צורפו גם תצלומים המתעדים את הליך הטיפול ובהם ניתן לראות את חלקי הרכב המפורק. השמאי מסכם חוות דעתו כי הנזק למנוע הרכב נובע מתדלוק סולר המהול במים והוא סבור כי האחריות חלה על תחנת הדלק של הנתבע ממנה נרכש הסולר. מטעם הנתבע הוגש תצהירו. הנתבע מדגיש בתצהירו את העובדה כי הסולר שהזמין התובע ביום 22/5/05 סופק לו ישירות באמצעות צד ג'. לנתבע או למי מטעמו לא הייתה נגיעה ישירה עם הסולר. בקשר לתעודת המשלוח מציין הנתבע, כי מדובר במיכלית שהכילה סולר בחלוקה לתאים. בעת הספקת הסולר לתובע לא ניתן היה למסור לו את תעודת המשלוח של צד ג' ועל כן הופקה תעודת משלוח עצמאית של הנתבע בגין הכמות של 2500 ליטר סולר. בהמשך הופקה לתובע גם החשבונית. לטענת הנתבע, התובע לא פנה אליו בכתב בעניין זה אלא רק לאחר שהגיש נגדו את התביעה הכספית בגין חובו לנתבע. התובע לא אפשר לנתבע לבדוק את מיכל הדלק וכן לערוך בדיקות לסולר לגביו נטען כי הוא מהול במים. הנתבע חוזר בתצהירו על הטענה כי גם אם סופק לתובע סולר מהול במים, האחריות חלה על צד ג' אשר סיפק את הסולר ישירות לתובע. מטעם צד ג' הוגש תצהיר של נציג החברה. בתצהיר האמור מפורטת מתכונת אספקת הדלקים. על פי המתכונת האמורה פתחי המיכליות נאטמים בזמן קבלת הדלקים ונפתחים רק בעת פריקת הדלקים אצל הלקוחות. ביחס לאספקת הסולר לתובע, מדובר במיכלית שהובילה כמות של 18,000 ליטר, לגורמים שונים, ולא התקבלו פניות או טענות ביחס לסולר הנ"ל פרט לטענותיו של התובע. בדיונים שנערכו בפניי העידו העדים אשר מסרו תצהירים וכן השמאי מטעם התובע ונחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהירים ובחוות הדעת שמסרו. כמו כן, מטעם התובע העיד בעל המוסך אשר טיפל ברכבו של התובע. עדותו של העד התבססה על המפורט במכתבו, נספח ג' בתיק המוצגים מטעם התובע, אשר בו פירט את הבדיקות שנערכו לרכב ואת הטיפולים והתיקונים שבוצעו במוסך, אשר כללו בסופו של דבר פירוק של המנוע. התביעה שבפניי מעלה שלוש שאלות: השאלה הראשונה הינה, האם רכבו של התובע מסוג סוואנה, ניזוק כתוצאה מתידלוק הרכב באמצעות סולר, אשר היה מהול במים. השאלה השניה הינה, במידה והרכב ניזוק כתוצאה מסולר מהול במים, האם מקור הסולר המהול, היה במיכל הדלק המוצב בחצרו של התובע, אליו מספק הנתבע באופן שוטף סולר. השאלה השלישית הינה, במידה ומקור הסולר המהול היה במיכל הדלק האמור, האם האחריות לכך מוטלת על הנתבע, אם לאו. בהמשך לכך, יש גם לבחון את השאלה האם במקרה כזה, זכאי הנתבע לשיפוי מהצד השלישי. באשר לשאלה הראשונה, אני סבור כי התובע הוכיח באופן ברור שרכבו ניזוק כתוצאה מחדירת מים למיכל הדלק ברכב, היינו, כתוצאה מכך שהרכב תודלק בסולר מהול במים. בקשר לשאלה זו, הוצגה חוו"ד של השמאי, אשר קבע מפורשות לאחר שליווה את תהליך הטפול ברכב, כי מדובר בתקלה הנובעת מחדירת מים למערכת הדלק. השמאי אף אישר כי הטיפולים והתיקונים שנערכו ברכב התובע, מקורם בנזקים שנגרמו למנוע הרכב כתוצאה מתדלוק הרכב בסולר מהול במים. גם בעל המוסך אשר טיפל ברכב העיד כי מצא במיכל הדלק של הרכב מים. בחקירתו הנגדית, התייחס בעל המוסך לסימנים אשר העידו כי היו מים בתוך הדלק ולעדותו הוא מצא בתוך המיכל מים. הנתבע טען, כי קיימת אפשרות שמקור המים אינו בתדלוק הרכב, אלא ממקומות אחרים במנוע הרכב, כגון ממערכת הקירור של המנוע. בחינת העדויות שהובאו וכן חוו"ד השמאי מלמדת כי אף אם ברמה התיאורטית, תתכן כניסת מים דרך רדיאטור, הרי שלא כך היה הדבר במקרה זה. ב"כ צד ג' עימת את התובע עם חשבוניות שנרשמו בחודשים יוני ויולי ומהם עלה לכאורה כי הרכב נסע. התובע עמד על כך שהרכב לא נסע. במענה לשאלת ביהמ"ש האם נסע ברכב הנוסף שלו (מסוג ג'מפי) ורשם את מספר הרכב נושא הדיון, השיב התובע כי ביצע את הנסיעות עם הרכב הנוסף, אך הואיל ואותו רכב אינו מוכר לצורך קבלת תשלום עבור הנסיעות, רשם את מספר הרכב נושא הדיון. בסיכומים חזרו הנתבע וצד ג' והצביעו על החשבוניות אשר בהן נרשם כי רכב הסוואנה, תודלק גם במהלך החודשים יוני ויולי 2005. על יסוד חשבוניות אלו נטען כי למעשה הרכב המשיך בנסיעה רגילה, תוך שהוא מתודלק בתחנות תדלוק אחרות. בהקשר זה, אני מקבל את ההסבר שמסר התובע לפיו הרכב שהה באותה עת במוסך, והנסיעות בוצעו על ידי רכב חלופי. למותר לציין, כי לא היה זה מעשה חוקי ותקין לרשום את מספר הרכב נושא הדיון על גבי החשבוניות, שעה שהתידלוקים נערכו לרכב אחר. עם זאת, משעה שהתובע הודה בכנות במעשה בלתי תקין זה, וכאשר ברור לביהמ"ש כי רכב הסוואנה אכן הובא למוסך כבר ביום 29/5/05 וטופל בהמשך לכך ובאותה תקופה במוסך, בשל התקלות הנובעות מחדירת מים למערכת הדלק, אין במעשיו הבלתי חוקיים ובלתי תקינים של התובע בכל הנוגע לרישום החשבוניות, לשנות את פני המציאות. הנתבע וצד ג' טענו, כי התיקונים ברכב היו קשורים למצבו של הרכב, ללא קשר לאיכות הדלק. לטענתם, מדובר ברכב שאינו חדש ואשר נסע עד לאותו מועד קילומטרים רבים. בהקשר זה, בעל המוסך העיד, כי לפני אותו אירוע, על פי הכרותו עם אותו רכב, המנוע היה תקין. השמאי מטעם התובע העיד, כי הוא ליווה את הליכי הטיפול והתיקון של הרכב. השמאי התייחס בעדותו גם למצבו של רכב דוגמת רכבו של התובע על רקע מספר הק"מ שנסע הרכב. אני סבור כי מתוך הראיות עולה כי הבעיות ברכב, אינן קשורות למצבו של הרכב לנוכח הקילומטרים שנסע עד לאותו מועד, אלא לחדירת מים למיכל הדלק. כמפורט לעיל הבעיות התגלו כאשר הרכב פלט עשן לבן, ומדובר בסממן מובהק של חדירת מים למערכת הדלק. מעדותו של התובע עולה כי קודם לאירועים שהחלו בסמוך לתדלוק הרכב בסולר מתוך מיכל הסולר שבחצר, הרכב נסע באופן תקין ובוודאי שלא היה נצרך לתיקונים כה מהותים, כפי שבוצעו ברכב בסופו של דבר כתוצאה מחדירת המים למיכל הדלק ולמערכת הדלק. מכלול הראיות מוביל למסקנה, לפיה יש לדחות טענתם האמורה של הנתבע וצד ג'. בהקשר זה שוכנעתי, כי התיקונים והטיפולים היו קשורים לנזקים שנגרמו לרכב בשל חדירת מים למערכת הדלק ולא בשל מצבו של הרכב. באשר לשאלה השניה, אני סבור כי הוכח על ידי התובע שמקור המים במיכל התידלוק ברכבו, היה במיכל הדלק המוצב בחצרו, אליו מספק הנתבע את הסולר באופן שוטף. התובע העיד כי התקלה ברכבו התגלתה לאחר שתידלק את הרכב באמצעות סולר ממיכל הדלק שבחצר. התובע העיד כי הוא נוהג לתדלק את רכבו כדרך קבע באמצעות סולר שנלקח ממיכל הדלק שבחצר. אני מקבל את עדותו של התובע לפיה הואיל ומדובר ברכב המשמש להסעת ילדים נכים, הוא הקפיד על תדלוק הרכב באמצעות מיכל הסולר שבחצרו, דלק אשר מקורו ידוע, הואיל והוא נרכש ישירות מהנתבע ורק במקרים חריגים תודלק הרכב בתחנות תדלוק אחרות. זהו היה למעשה הבסיס להתקשרות ארוכת הטווח בין התובע לנתבע, במסגרתה סיפק הנתבע לתובע את מיכל הדלק, אשר הוצב בחצר התובע, דאג לטיפול שוטף במיכל הדלק, וסיפק למיכל את הסולר אשר נרכש ממנו על ידי התובע. התובע ביסס את תביעתו בבדיקות מעבדה שנערכו לסולר שנלקח ממיכל הדלק שבחצר בהשוואה לבדיקות מעבדה שנערכו לסולר, אשר נרכש מתחנות דלק אחרות. בדיקות המעבדה האמורות הצביעו באופן מפורש על כך שהסולר במיכל הדלק שבחצר היה מהול במים. התובע הבהיר את מתכונת בדיקת הדלקים כפי שנערכה במעבדה. לעדותו הוא לקח דלקים משלוש תחנות דלק בנתיבות וכן, מהמיכל שלו. לגבי המועד בו ערך את הבדיקה הסביר התובע כי במהלך תקופה מסויימת הרכב היה מקרטע והוציא עשן ונעשה ניסיון לטפל בבעיה זו באמצעות תוספי דלק. הואיל והדבר לא עזר, החל בטיפול מקיף יותר וכן בבדיקה של הדלק אשר היה במיכל. לפי עדותו של התובע, לאחר שהתעורר החשד כי יש בעיה בדלק אשר במיכל, הוא הודיע לנתבע, אשר מסר שישלח למקום שמאי. באותו שלב, התובע הפסיק לתדלק את רכבו מהמיכל בחצר. השמאי שאליו הפנה הנתבע את התובע, היה זה שהנחה אותו לקחת דגימה מהמיכל ולשלוח אותה לבדיקה. לפיכך, התובע הסביר את פרק הזמן שחלף ממועד אספקת הדלקים למיכל ועד למועד ביצוע הבדיקה, בניסיונותיו להבין את פשר התקלה ברכב וכן, בעובדה כי המתין להנחיות של השמאי אליו הופנה על ידי הנתבע. אני מקבל את עדותו של התובע ביחס לאופן נטילת הדגימות ממיכל הסולר וכן מתחנות הדלק האחרות. שוכנעתי כי התובע פעל בהתאם להנחיות שניתנו לו על ידי נציג הנתבע (אותו כינה התובע בעדותו "השמאי מטעם הנתבע"). עוד הבהיר התובע בעדותו כי מאז אותו אירוע מיכל הדלק בחצרו נמצא באותו מצב. לדבריו, הוא הודיע לנתבע על דרישתו להחזיר את הסולר שעדיין נותר במיכל הדלק. התובע הבין, כי השמאי מטעם הנתבע הוא זה שיקח את הדגימות, אך מאחר ולנתבע ולשמאי לא היה זמן, התובע עצמו לקח את הדגימות. מנגד, בידי הנתבע היה לערוך בעצמו בדיקות של הסולר המצוי במיכל הדלק שבחצר התובע. הנתבע העיד ומסר בעדותו כי התובע פנה אליו בטענה שיש לו בעיה עם הרכב שהוא מקרטע. הוא אינו זוכר מתי היה הדבר. הנתבע טען כי שלח את נציגו כדי שיבדוק את המיכל, אולם, התובע התקשר אליו ואמר שהוא מטפל בכך ושהנציג לא יגיע אליו. הנתבע הוסיף וציין בעדותו, כי לאחר שהתובע כבר שלח את הדלק מהמיכל לבדיקה, הוא לא מצא לנכון לעסוק בכך. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהעדויות, החלטתי שלא לקבל את טענת הנתבע לפיה שלח נציג מטעמו לחצר התובע, אולם התובע שלח את הנציג האמור בחזרה. בידי הנתבע היה להביא לעדות את אותו נציג אשר על פי הנטען נשלח אל התובע, אך משום מה לא הגיע לחצר התובע ולא פעל באופן כלשהו לבדיקת מיכל הדלק שבחצר. הנתבע לא עשה כן, וגירסתו לעניין הנסיבות שבעטיין חזר אותו נציג ולא ביצע את מלאכתו, נותרה גירסה כללית, מעורפלת ובלתי משכנעת. גם אילו נערך ניסיון באותה עת לבדוק את מיכל הסולר, ניסיון אשר לא צלח (וכאמור לא שוכנעתי כי כך הדבר), לא היתה כל מניעה כי הנתבע יפעל לבדיקת מיכל הסולר שבחצר התובע, במהלך התקופה הארוכה שחלפה מאותה עת ועד להגשת התביעה וגם לא במהלך התקופה שחלפה ממועד הגשת התביעה ועד למועד ניהול המשפט. התובע העיד כי לא נערך כל שינוי במיכל הסולר ובתכולתו מהמועד שבו התגלה כי המיכל מכיל, מלבד סולר גם מים. עדותו זו של התובע, לא נסתרה, וכאמור הנתבע כלל לא פעל בניסיון כלשהו לבדיקת המיכל ולביסוס טענתו לפיה המיכל לא הכיל מים, ומקור חדירת המים לרכבו של התובע, היה בתידלוק בתחנת דלק אחרת. הנה כי כן, התובע הוכיח כי לרכבו חדרו מים שמקורם בתדלוק הרכב בסולר מתוך מיכל הדלק המוצב בחצרו, לו מספק הנתבע באופן שוטף את הסולר. השמאי נשאל בחקירתו הנגדית לגבי האפשרות לפיה הרכב תידלק גם במקומות אחרים ולא רק במיכל הסולר המוצב בחצריו של התובע. בעניין זה, העיד השמאי כי יתכן ולאחר התדלוק הראשון שהביא לכניסת המים למיכל הרכב, תודלק הרכב במקומות אחרים, אך אותו תדלוק ראשון היה זה שגרם לנזק. השאלה השלישית - גם לנוכח מסקנה זו, עדיין נשאלת השאלה האם האחריות להימצאות מים במיכל הסולר, שבחצר התובע, מוטלת על הנתבע, אם לאו. במהלך הדיון עלו מספר אפשרויות לחדירת מים למיכל הסולר שבחצר התובע. שתי האפשרויות המרכזיות היו אספקה של סולר מהול במים וחדירת מים למיכל הנובעת מאי תקינותו של המיכל ותחזוקה לקויה. הועלו גם אפשרויות נוספות כגון, חבלה במזיד, אולם לא נמצא ביסוס קלוש לאיזו מהאפשרויות האחרות שהועלו. הנתבע וצד ג' ניסו לבסס את טענתם לפיה, אם חדרו למיכל הדלק מים הרי שמקורם אינו באספקת הסולר על ידי הנתבע, אלא ממקור חיצוני אחר וזאת כתוצאה מתחזוקה לקויה של המיכל. אולם, הנתבעים לא הביאו ראיה של ממש בתמיכה לטענה זו. התובע הכחיש את הטענה כי קיימת אפשרות שנכנסו מים למיכל דרך צינור כיבוי אש המצוי באותו איזור. באשר לצורך בקירוי המיכל התובע טען כי לא ניתנה לו הוראה לעשות כן. בתצלום שהוגש נראו חביות באיזור המיכל, התובע הסביר כי באחת הפעמים הביא הנהג סולר בכמות עודפת ושם את הסולר בחביות, מאז נותרו החביות במקום. התובע טען כי בשום מקרה לא נלקח סולר מהחביות. אני מקבל עדות התובע לפיה אין כל סיבה שיתדלק את רכבו מתוך החביות, כאשר הוא צריך להסיע במסגרת עבודתו אנשים נכים. לפיכך, כאשר ביהמ"ש שוכנע כי הנזקים לרכבו של התובע, מקורם בתדלוק הרכב בסולר מהול במים וכאשר התובע תידלק את רכבו ממיכל הדלק שבחצר, ולא נמצא מקור חיצוני הקשור למיכל, המסביר את חדירת המים למיכל, מתחזקת המסקנה לפיה אכן מדובר באספקת סולר אשר היה מהול במים. מסקנה זו נתמכת גם בעובדה שמשך כל השנים נערכו אספקות הסולר לתחנה על ידי חברת "דלק" והאספקה האחרונה, מיום 22/5/05, היתה שונה וחריגה מכלל יתר האספקות עד לאותו מועד. בצדק הצביע ב"כ התובע על ההבדל בין החשבונית שהועברה לתובע בגין אספקת הסולר ביום 22/5/05 ובין החשבוניות השגרתיות שקיבל התובע מהנתבע מהלך התקופה קודם לכן. התובע מסר בעדותו כי ביום בו סופקו הדלקים למיכל הדלק, הוא לא היה נוכח במקום. אחד העובדים שהתלווה לנהג מיכלית התידלוק, התקשר וסוכם כי המיכלית תספק את הדלקים גם בהעדרו. לפיכך, התובע לא חתם על תעודת המשלוח באותו יום. לטענתו, החתימה על תעודת המשלוח אינה חתימתו והוא אינו יודע של מי החתימה. ב"כ התובע עימת את הנתבע עם השוני שבין תעודת המשלוח הספציפית הנוגעת לאספקת הסולר ביום 22/5/05 לבין תעודות המשלוח שתיעדו את אספקות הדלקים בתקופה הקודמת לכך. הנתבע הסביר כי תעודת המשלוח יוצאת על שמו והוא האחראי לחלוקת הדלק ללקוחות מחוץ לתחנה. הנתבע מוציא את תעודות המשלוח ללקוחות הסופיים ומוסר אותם לנהג מיכלית התידלוק. ב"כ התובע הציג לנתבע את תעודת המשלוח ובמענה לשאלה, האם יודע מי קיבל את הסולר, השיב הנתבע כי הוא אינו יודע. הנה כי כן, טענתו של התובע לפיה הסולר סופק לתחנה כאשר התובע או מי מטעמו לא היו בתחנה, לא נסתרה. התובע טען כי החתימה על גבי תעודת המשלוח, אינה חתימתו, והנתבע הודה בעדותו כי אינו יודע של מי החתימה. התובע העיד כי בסמוך לאחר תדלוק הרכב בסולר מתוך מיכל הדלק שבחצר, לאחר ביצוע אספקת הסולר למיכל מיום 25/5/05, החל הרכב לקרטע ופלט עשן בצבע לבן. נסיבות אלו, יש בהן כדי לחזק את המסקנה בדבר קשר סיבתי בין התדלוק האמור ובין הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מחדירת מים למערכת הדלק. מעדותו של בעל המוסך, עולה כי רכבו של התובע הגיע למוסך כאשר הוא פולט עשן לבן המעיד על שריפת מים. בשלב ראשון נערכו טיפולים הכוללים הכנסת תוספי דלק, בניסיון לנקות את מערכת הדלק, ולאחר שלא נפתרה הבעיה, בוצעה עבודה הכוללת את פירוק מיכל הדלק. במהלך פירוק המיכל, אומנם נמצאו בו מים. בהמשך, הוחלפה משאבת הסולר וכן הוחלפו המזרקים, אך גם פעולות אלו לא הועילו והמנוע המשיך לפלוט עשן לבן. בלית ברירה בוצעה ברכב פירוק של המנוע ותיקון במנוע. במענה לשאלת בית המשפט, הסביר השמאי כי נעשה ניקוי של המיכל ונמצאו בו מים. גם לאחר הניקוי נותרו מים במיכל שכן, לא ניתן להגיע לקרקעית. לעדותו של השמאי יתכן ויחלוף פרק זמן מסויים בין מועד התידלוק של דלק אשר היה מהול במים, לבין המועד שבו תבוצע החלפת המנוע. לדבריו, כאשר מדובר בדלק מהול במים, נערכים בתחילה נסיונות לטיפול וכן לתיקון, ולא מבצעים באופן מיידי שיפוץ והחלפה של המנוע. לעיתים, ריקון המיכל וניקוי חלקי המנוע יכולים להביא לכך שהרכב ימשיך לנסוע. בחלק מהמקרים הבעיה נפתרת, אך בחלק אחר של המקרים, המצאות המים בדלק, מהווה גורם מכריע, אשר מוביל בסופו של יום, לצורך בשיפוץ ובהחלפה של המנוע. מדובר בתהליך אשר נמשך פרק זמן לא מבוטל. הנתבע וצד ג' ביקשו לטעון כי חלוף הזמן ממועד תדלוק הרכב באמצעות סולר שמקורו במיכל הדלק שבחצר התובע, ועד למועד ביצוע התיקונים, לרבות, התיקון במנוע, מלמדים על העדר קשר סיבתי בין התדלוק האמור לבין הנזק למנוע הרכב. אין לקבל טענה זו, שכן, כמפורט לעיל חלוף הזמן נובע מנסיונות התובע לטפל בבעיה שהתגלתה, אשר מקורה בחדירת המים למיכל הרכב, באמצעים שונים ורק כאשר נסיונות אלו לא הועילו, בוצע ברכב תיקון של המנוע. התובע ביסס טענתו בדבר המצאות מים במיכל הדלק שבחצר, באמצעות חוות דעת של ראש המעבדה במכון הישראלי לנפט ולאנרגיה. חוות הדעת מדברת בעד עצמה ואומנם עולה ממנה כי הדגימה שנלקחה ממיכל הסולר שבחצר, הכילה כמות מים הרבה מעבר לתקן. הנתבע, לא רק שנמנע לבדוק את הסולר המצוי במיכל הדלק שבחצר התובע, אלא גם נמנע לבדוק את המיכל עצמו וזאת על מנת לבסס את טענתו המרכזית לפיה מקור המים שבמיכל קשור לפגם במיכל עצמו. המדובר בפעולה פשוטה אותה יכול היה הנתבע לערוך הן בסמוך למועד שבו דווח לו התובע על המצאות מים בסולר שסופק והן בפרק הזמן הארוך שחלף מאותו מועד ועד לניהול המשפט. עיון בצילום של המיכל, כפי שהוגש לתיק ביהמ"ש, אינו מלמד על פגם נחזה לעין במיכל וכך גם לא ניתן ללמוד מהתצלום על מקורות חיצוניים לכניסת מים למיכל. הטענה בקשר לצינור כיבוי האש אשר נמצא על הקיר בסמוך למיכל, הועלתה כטענה בעלמא ונותרה בגדר השערה בלבד. התובע בעדותו שלל אפשרות חדירת מים מאותו צינור, כמו גם ממקורות חיצונים אחרים למיכל ולדבריו, קיים מרווח של חצי מטר בין המיכל ובין אותו צינור (ראה עמוד 34, שורות 15-29 בפרוטוקול). עדותו של התובע היתה מהימנה ולפיכך, אני מוצא מקום לקבלה, גם בהקשר זה. בין שלל האפשרויות עליהן ביקשו הנתבע וצד ג' להצביע כמקורות אפשריים לחדירת מים למיכל המים ברכבו של התובע, היו גם מיכלים אשר נראו בתצלום, בסמוך למיכל הדלק, ובהם אוחסנו שאריות של סולר שסופק בעבר ולא ניתן היה להכניסו למיכל, בהעדר מקום מספיק. כמפורט לעיל, התובע שלל מכל וכל את הטענה כי עשה שימוש בסולר מתוך אותם מיכלים, הואיל והיה ברור כי מדובר בסולר מלוכלך. מצאתי כאמור לקבל עדות התובע בהקשר זה שכן יש לזכור כי התובע עשה שימוש ברכבו לצורכי הסעות ולכן הקפיד על כך שהסולר יהיה נקי ממקור ראוי וטוב. במיוחד כאשר מדובר במי שמבצע הסעות של ילדים נכים. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם אילו היה מסתבר שמקור המים במיכל הדלק הוא בתחזוקה לקויה של המיכל, הרי שלנתבע היתה אחריות לכך. ב"כ התובע הציג לנתבע את השאלה, מדוע במשך השנים שחלפו, לא ביצע בעצמו בדיקה לדלק שבתוך המיכל. במענה לשאלה זו, השיב הנתבע כי מדובר במיכל שמונח בחוץ ולא נערכות בדיקות לתחנות הדלק הפרטיות שכן מזג האויר יכול לשנות את מצבי המיכל. עם זאת, הנתבע הוסיף וציין כי הוא שלח נציג מטעמו לבדוק את המיכל שהוא תקין ואין בו חור, או קורוזיה, או עייפות החומר, או פגמים בשל שינויי מזג האויר. בשלב זה, העלה ב"כ הנתבע התנגדות בטענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. בהחלטתי בדיון קבעתי כי נושא תקינות המיכל הינו רלבנטי לתביעה, כך גם קבעתי כי הסוגיה הנוגעת לאחריות לתקינות המיכל, הינה חלק מהסוגיות השנויות במחלוקת בתיק זה. התובע העיד, כי את מיכל הדלק אשר מוצב בחצריו הוא קיבל מהנתבע וזאת למעלה מ - 10 שנים לפני מועד האירוע נושא התביעה. לגרסת התובע, שלא נסתרה, ההנחיות לעניין תחזוקת המיכל ניתנו לו על ידי הנתבע. במענה לשאלת בית המשפט, לעניין בדיקת המיכל על מנת לברר האם מקור המים הוא מהמיכל, השיב התובע כי האחריות לבדוק את המיכל ולהחליף את המסננים מוטלת על הנתבע. גם בחקירתו הנגדית של התובע על ידי ב"כ צד ג', עלה נושא תחזוקת מיכל הדלק. לעדותו של התובע, הטיפולים במיכל הדלק הם בשליטתו של הנתבע. התובע אף הוסיף כי הוא שאל את הנתבע בעניין זה והנתבע אמר שהנושא מטופל. בכל הנוגע למחלוקת לעניין האחריות לתקינות המיכל, אני מעדיף את עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע. לפיכך, גם אילו היה מסתבר שמדובר במיכל פגום, ובשל כך, חדרו מים למיכל, הרי שעדיין האחריות לכך היתה מוטלת בעיקרה על הנתבע. באשר להודעה לצד שלישי, חרף העובדה כי ביהמ"ש הגיע למסקנה שהתובע הצליח לעמוד בנטל ההוכחה לעניין אחריות הנתבע לנזקים שנגרמו לרכבו, אני סבור כי הנתבע לא הצליח לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי הוא זכאי לקבלת שיפוי מצד ג' בגין הנזקים שנגרמו לתובע ונקבע כי הינם מוטלים עליו. כמפורט לעיל, במסגרת בחינת מערכת היחסים בין התובע לנתבע, ניתן משקל בבחינת הראיות שהוגשו על ידי צדדים אלו, למחדליו של הנתבע בבדיקת הסולר אשר נמצא במיכל הדלק שבחצר התובע וכן בבדיקת מיכל הדלק עצמו. הנתבע קיבל מהתובע דיווח מלא ביחס לתקלה שהתגלתה ברכבו, וזאת בסמוך במועד בו התגלתה וכך היתה באפשרותו לפעול לבדיקת הטענה האמורה כבר בשלב אמת. מחדלו של הנתבע, לעניין זה, הוביל לכך שבמאזן ההסתברות, התקבלה האפשרות לפיה מקור המים שחדרו למיכל הדלק ברכב התובע, הינו באספקת סולר פגום ומהול במים למיכל הדלק שבחצר על ידי הנתבע. מנגד, הנתבע לא מיהר לשתף את צד ג' בטענות התובע. ברי, כי אילו היה עושה כן, היה צד ג' יכול לבצע בעצמו בדיקה של טענות התובע, דבר שהיה מסייע לצד ג' בהתגוננות מפני תביעת השיפוי שהגיש נגדו הנתבע, לנוכח הנזקים שנגרמו לרכב התובע. עוד עולה מהראיות שהוצגו, כי קיימים סימני שאלה לעניין אופן אספקת הסולר למיכל הדלק שבחצר התובע, במועד הרלבנטי. אף אם הנתבע וצד ג' הסכימו שמקור הסולר היה באספקות של צד ג', הרי שתעודת המשלוח וכן החשבונית של הסולר אינן של צד ג', אלא של הנתבע. במערכת היחסים שבין הנתבע וצד ג', נטל ההוכחה לתביעת השיפוי מוטל על הנתבע. אני סבור כי לנוכח סימני השאלה האמורים, ועל רקע מחדליו של הנתבע בהתייחסותו לתלונת התובע, מחדלים שיש להם משמעות גם בכל הנוגע לתביעת הנתבע לשיפוי מצד ג', הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו, ועל כן, דין ההודעה לצד שלישי להידחות. באשר לנזקים שנגרמו לתובע בעקבות הפרשה, התובע ביסס את תביעתו באמצעות חוות דעת של שמאי. השמאי מתייחס בחוות דעתו, לאופי הנזקים וכן, לגובה הנזקים שנגרמו לרכב התובע. הנזקים לרכב מקורם בתשלומים ששילם לתובע עבור עבודות התיקון ברכב. החלק הראשון של העבודות כלל כאמור החלפת משאבת סולר ומזרקים וכן ניקוי מיכל הסולר ובקשר לכך, מדובר בנזק העומד על סך של 11,450 ₪ (ללא מע"מ). החלק השני של העבודות, כלל עבודות שיפוץ מנוע כללי, לרבות שיפוץ והחלפה של כלל מרכיבי המנוע, ובקשר לכך, מדובר בנזק העומד על סך של 27,433 ₪. התובע נשא בהוצאות שונות, הקשורות להוכחת טענותיו בדבר אחריות הנתבע לנזקי הרכב ובכלל זאת, מדובר בשכ"ט השמאי. בקשר לתשלום לשמאי, הוצגה קבלה על סך של 3,345 ₪ וכן, קבלה על סך של 400 ₪. אכן, מדובר בשכ"ט אשר גבוה מהמקובל לגבי מתן חוות דעת שמאי ביחס לנזק ברכב, אולם, במקרה זה, השמאי ליווה את תהליך תיקון הרכב במוסך ומדובר בחוות דעת מפורטת, ולפיכך, יש מקום לפסוק לתובע את מלוא תשלום ששולם על ידו לשמאי. התובע נשא גם בתשלום של 919 ₪ (ללא מע"מ), בגין הבדיקה שנערכה על ידי המכון לישראלי לאנרגיה. בנוסף, נשא התובע בתשלומים שונים הקשורים לבדיקת הרכב במכון לבדיקת רכב וכן, רכש תוספי דלקים במטרה למזער את הנזק שנגרם לרכבו, כעולה מחשבונית אשר הוגשה לתיק ביהמ"ש. לאחר בחינת מכלול הוצאותיו של התובע, בגין ניהול ההליך המשפטי, לרבות, ההוצאות שפורטו לעיל וכן הוצאותיו בהתייצבות לדיונים בהליך המשפטי והתשלום עבור שכר עדותם של העדים, אני מעמיד את שיעור ההוצאות שיש לפסוק לטובת התובע, על סך כולל של 6,600 ₪. התובע טען גם לנזקים בגין אובדן 20 ימי עבודה, לפי שווי של 1,500 ₪ ליום עבודה וכן, בגין העברת עבודות לבעלי עסק מתחרים, בסך של כ - 7,000 ₪. אין ספק, כי בגין השבתת הרכב כתוצאה מחדירת המים למיכל הדלק, נגרמו לתובע נזקים הקשורים לעבודתו. הרכב האמור שימש את התובע לצורך הסעות ובהעדר אפשרות לעשות שימוש ברכב, הן בתקופה שבה התגלו הבעיות בנסיעה ברכב והן בתקופה שבה שהה הרכב במוסך לצורך טיפולים ותיקונים, נפגעו הכנסותיו של התובע. כמפורט לעיל, החשבוניות בגין תדלוקים במהלך החודשים יוני ויולי 2005, לא שיקפו את מצב הדברים האמיתי. עניין זה נדון בכל הנוגע לשאלה האם אומנם ניזוק רכבו של התובע והושבת בשל חדירת מים למערכת הדלק. עניין זה רלבנטי גם לצורך בחינת הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהשבתת הרכב. שוכנעתי כי אכן הרכב הושבת לפרקי זמן ממושכים, כתוצאה מחדירת המים למיכל הדלק והנזקים שנגרמו בהמשך לכך לרכב, לרבות למנוע הרכב. עם זאת, נראה כי הסכומים להם טוען התובע בגין אובדן הכנסות, אינם משקפים את הנזק שנגרם לו, והרושם המתקבל הוא, כי הנזקים בפועל הינם נמוכים יותר. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו על ידי התובע, לעניין אובדן ימי עבודה והפסד הכנסות והתחשבתי בפרקי הזמן שבהם הושבת הרכב, מצאתי לנכון להעריך את הנזק שנגרם לתובע בדרך של אומדנה ולהעמידו על סך כולל של 10,000 ₪. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הנוגעים לתיקון הרכב, כמפורט בחשבוניות ובחוות דעת השמאי, בסך כולל של 38,883 ₪. המדובר בהוצאות שהוציא התובע בחודשים יולי ואוגוסט 2005 ועל כן, יהיה מקום להורות על תוספת הצמדה וריבית מיום 1/8/05. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע את הפיצוי בגין אובדן הכנסות ורווחים, כתוצאה מהשבתת הרכב, כפי שנקבע לעיל בסך של 10,000 ₪. גם סך זה, מן הראוי כי ישא תוספת הצמדה וריבית מהתקופה הרלבנטית, היינו, מיום 1/8/05. התובע אינו חייב לשלם לנתבע את החשבונית בגין אספקת הסולר מיום 22/5/05 וזאת לנוכח המסקנה לפיה במאזן ההסתברות הנובע מהראיות הקשורות למערכת היחסים בין התובע לנתבע, עלתה ההסתברות לכך שאותו סולר היה מהול במים, על פני יתר האפשרויות לחדירת מים לרכב התובע. לפיכך, הנתבע ישלם לתובע סך של 48,883 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/05 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבע ישלם לתובע את אגרת ביהמ"ש וכן ישא בתשלום הוצאות המשפט של התובע, בסך של 6,600 ₪ ובנוסף ישא בתשלום שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ כדין. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום. באשר להודעה לצד שלישי, לנוכח שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, בהקשר לפסיקת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ועל רקע הנימוקים לדחיית ההודעה לצד שלישי, אני סבור כי מן הראוי להורות שבהקשר זה ישא כל אחד מהצדדים בהוצאותיו. דלק