רקע 1. בשנת 2004 הורשע המשיב, על פי הודאתו, במאה ושמונה אישומים שיוחסו לו בכתב אישום חמור מאין כמוהו, בו הואשם, בין השאר, בעבירות של חברות בהתארגנות בלתי מותרת, נסיון לייצר חפץ נפיץ, שש עבירות של אימונים צבאיים, קשירת קשר, חמש עבירות של סחר בציוד מלחמתי, שתים עשרה עבירות של נסיון רצח בכוונה תחילה, ושישים ושש עבירות של רצח בכוונה תחילה. בגין עבירות אלה ועבירות נוספות, נגזרו על המשיב, ביום 30 נובמבר 2004, לשישים ושבעה מאסרי עולם מצטברים. בשל אופי הסיכון הנשקף מן המשיב, הוא סווג כ"אסיר בטחוני", והוחזק בתנאי הפרדה זוגית, החל ממעצרו בחודש אוגוסט 2003 ועד לחודש פברואר 2004. בהמשך, בשל התבטאויות של המשיב, הוא הועבר להחזקה בהפרדת יחיד, ומאז הוארכה ההפרדה מדי 6 חודשים בהוראת בית המשפט, וזאת מכח סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: "פקודת בתי הסוהר" או "הפקודה"). במסגרת הבקשה שלפניי, מבקש שירות בתי הסוהר (להלן - שב"ס) מבית המשפט להאריך שוב את התקופה בה ישהה המשיב בתנאי הפרדת יחיד בשישה חודשים נוספים, החל מיום 09.03.2010. המשיב הובא לדיון בבקשה שהתקיים ביום 7.03.10, אך לא היתה התייצבות של עורך דין מטעמו, אף כי טען כי הוא מיוצג על ידי עורך דין המטפל בעינייניו. עוד טען המשיב, כי רק באותו הבוקר נודע לו על הדיון בבית המשפט וכי בקשת השב"ס לא הועברה לידיו כלל, ומן הטעם הזה לא יכול היה לשוחח עם עורך דינו בעניין. לשאלת בית המשפט האם הוא מבקש להיות מיוצג בהליך זה, השיב המשיב בשלילה. בשלב זה הכרזתי על הפסקה בדיון לשם בירור עיתוי המצאתם של הבקשה והחלטת בית המשפט בדבר מועד הדיון לידי המשיב. במהלך ההפסקה, התייצב בבית המשפט עו"ד מסאלחה, כ"שליח" מטעם משרד עו"ד אביגדור פלדמן, והודיע לבית המשפט ולמשיב עצמו, כי משרד עו"ד פלדמן הוא המייצג את המשיב וכי הם רואים חשיבות רבה לייצוגו אף בהליך זה. לאור האמור, ביקש עו"ד מסאלחה כי הדיון ידחה למועד אחר על מנת לאפשר ייצוג הולם למשיב. משכך, דחיתי את הדיון בבקשה ליום 22.03.10, וגם הוריתי, בהסכמת המשיב, על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד עד למתן פסק הדין. במסגרת אותה החלטה, ולאחר שהוגשה לעיוני תגובת שב"ס לעניין המצאת הבקשה למשיב ויידועו באשר למועד הדיון, הבהרתי כי "קבלת הזמנה מראש על דיון בהליך משפטי הנוגע לאסיר היא חלק חשוב וחיוני מזכותו להישמע". בדיון שנערך ביום 22.03.10 הוסיפה ב"כ שב"ס טיעונים על-פה לנטען בבקשה, ואף הגישה לעיון בית המשפט חומר חסוי הן מטעם שב"ס והן מטעם שירות בטחון כללי (להלן - שב"כ). ב"כ המשיב, בטיעוניו, התייחס אף לעובדה כי לא צורפה לבקשה כל חוות דעת פסיכולוגית או רפואית בעניינו של המשיב וכי בדיקות כאלה לא נעשו למשיב כלל. בעקבות זאת, הצעתי לצדדים, והם קיבלו את ההצעה, לפיה יועמד המשיב לבדיקה רפואית ופסיכולוגית לצורך הגשת חוות דעת בשאלה אם יש דבר במצבו הרפואי או הנפשי המונע המשך החזקתו בהפרדת יחיד, וכי לאחר הגשתן יתן בית המשפט את פסק דינו. חוות הדעת הוגשו לבית המשפט במועד שנקבע לכך, וכך גם תגובתו של המשיב. בכך הושלמה מסכת הראיות והטיעונים מטעם הצדדים. תמצית טענות המבקש 2. הבקשה נתמכה בתצהירו של סג"ד חסון ניג'ם, קצין מודיעין במחוז צפון בשירות בתי הסוהר. מן התצהיר עולה כי מדובר באסיר בטחוני שנחשב גם היום, בחלוף למעלה משש שנים, לדמות דומיננטית מאד בארגון חמ"ס, מומחה להכנת חומרי נפץ והרכבת מטענים, אשר המשך הפרדתו דרוש לשם שמירה על בטחון המדינה. במסגרת טיעוניה בעל-פה הדגישה ב"כ שב"ס, כי לא זו בלבד שהמשיב מעולם לא הביע כל חרטה על פעולותיו הרצחניות, אלא שהוא אף שב ומבטיח כי ארגון החמאס, אליו הוא משתייך, "יביא להתפרקות מדינת ישראל". על רקע בסיס אידיאולוגי זה, יש לבחון את המידע המודיעיני שהוגש לעיון בית המשפט. ב"כ שב"ס ציינה בהקשר זה כי אמנם התווסף מידע מודיעיני בעניינו של המבקש במהלך החודשים שחלפו מאז הוארכה החזקתו בהפרדה ביום 10.09.09, אולם מידע זה אינו רב, ויש ליחס זאת לאפקטיביות של ההפרדה. מכל מקום, סבורה ב"כ שב"ס, כי בנסיבותיו של משיב זה, מסוכנותו נלמדת ממעשיו, וכל עוד אין מידע המלמד אחרת, יש להמשיך ולהחזיקו בתנאי הפרדה ולא ניתן להבטיח את השגת מטרות ההפרדה בדרך אחרת. תמצית טענות המשיב 3. ב"כ המשיב טען, כי המשיב מוחזק בתנאי הפרדה מזה תקופה ממושכת, העולה על 6 שנים, מרביתה בתנאי הפרדת יחיד, כאשר במשך כל הזמן הזה אין בידי שב"ס כל מידע חדש אשר יש בו כדי להצדיק המשך החזקתו בהפרדה. לטענתו, בקשת הפרדה המתבססת אך על חומרת המעשים בהם הורשע המשיב, מבלי שתהיה נתמכת במידע ממשי, הינה למעשה עונשית ואינה עומדת בדרישות החוק. באשר לדברים שהשמיע המשיב ושבעקבותיהם הועבר מתנאי הפרדה זוגית לתנאי הפרדת יחיד, טען בא כוחו כי הדברים נאמרו אך משום שהמשיב לא רצה, באותה העת, שיהיה עימו אסיר נוסף בתא. על פי החלטת בית המשפט, שניתנה כאמור בהסכמת הצדדים, הגישה ב"כ שב"ס כתב תשובה משלים במסגרתו הוגשו תעודה רפואית בעניינו של המשיב מטעם רופאה כללית מבית הסוהר גלבוע, וכן חוות דעת פסיכיאטרית של מומחה מב"ן. משניהם עולה כי אין כל מניעה, בין רפואית ובין פסיכיאטרית, להמשך החזקתו של המשיב בתנאי הפרדת יחיד. בתגובתו לחוות הדעת הרפואיות, טען ב"כ המשיב כי אף אם על פי חוות הדעת המשיב אינו סובל כעת מכל בעיה שיש בה כדי למנוע את המשך החזקתו בהפרדה, הרי שאין להתעלם מן העובדה כי תנאי הפרדה מהווים "כר פורה להתפתחות בעיות מן התחום הרפואי והפסיכיאטרי". משכך, טוען ב"כ המשיב "ברור כי הארכת החזקתו של האסיר, ככל אדם, בתנאי הפרדה, תוביל לבסוף למשבר שכזה". בנסיבות אלה, ומשלא הובא בפני בית המשפט כל מידע חדש בעניינו של המשיב שיש בו כדי ללמד על מסוכנותו העכשווית, סבור בא כוחו כי הארכת החזקתו בהפרדה הינה למעשה החמרה של של העונש שהוטל עליו בשל המעשים בהם הורשע. המסגרת הנורמטיבית ודיון 4. החזקת אסיר בהפרדה מוסדרת בסעיפים 19א עד 19ה שבסימן ב1 לפקודת בתי הסוהר (להלן - הפקודה). סעיף 19א מגדיר "אסיר בהפרדה" כלהלן: "אסיר המוחזק בנפרד מכלל האסירים באחד מאלה (1) בתא כשהוא לבדו; (2) בתא עם אסיר או אסירים אחרים, שגם לגביהם יש צורך בהחזקה בהפרדה;". סעיף 19ב, הנושא את כותרת השוליים "מטרות ההפרדה", מונה את התנאים החלופיים להחזקת אסיר בהפרדה, כדלקמן: " ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה - (1) בטחון המדינה; (2) בטחון בית הסוהר; (3) שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים; (4) מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר, והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת..." סעיף 19 ה, שעניינו "הפרדה בהוראת בית המשפט", מורה לאמור: (ב) הדיון בבית המשפט יתקיים בנוכחות האסיר או בא כוחו." סעיף 19ב לפקודה קובע, אם כן, את התנאים המוקדמים הנדרשים להחלטה בדבר הפרדה או הארכתה. הסעיף אף קובע, כי ההחלטה צריכה להיות מידתית, במובן זה שלא ניתן להשיג את מטרות ההפרדה בדרך אחרת אשר יש בה כדי להקטין את הפגיעה בזכויותיו של האסיר. לאחר כל אלה, מסדיר החוק (בסעיף 19ה) את הפיקוח השיפוטי על ההפרדה, תוך קביעת מגבלות זמן להפרדת יחיד לעומת הפרדה יחד עם אסיר או אסירים אחרים (הפרדה זוגית). כאמור, המשיב הורשע במספר רב של עבירות כנגד בטחון המדינה ובגרימת מותם של 66 אנשים בשורה של פיגועים שהוציא מתחת ידיו. המשיב סווג כ"אסיר בטחוני" ומכח סיווג זה הוטלו עליו מגבלות שונות, בהן מגבלות על שיחות טלפון וביקורים להם הוא זכאי. המגבלה העיקרית והקשה ביותר, שהושתה עליו במסגרת זו, היא החזקתו בנפרד מאסירים אחרים. כבר נפסק לא אחת, כי החזקת אסיר בתנאי הפרדה הינה בבחינת חריג לעקרון לפיו, דרך כלל, יוחזק אסיר יחד עם כלל האסירים, וזאת על בסיס ההכרה בכך שהחיים בסביבה אנושית ובחברת אנשים הם צורך חיוני לאדם ובבחינת זכות אדם בסיסית, שהפגיעה בה ראוי שתיעשה רק בהתקיים טעמים מיוחדים וכבדי משקל (ראו רע"ב 1552/05 חג'אזי נ' מדינת ישראל ניתן ביום 9.03.05) (להלן - עניין חג'אזי). הזכות לחירות הינה זכות יסוד, המעוגנת בסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אדם הנדון לעונש מאסר, חירותו האישית נפגעת מטבע הדברים, אולם אין בפגיעה זו כדי לשלול ממנו את כל זכויות האדם הנתונות לו, וכל פגיעה בזכויותיו צריך שתהא מוגבלת אך במידה שהיא נדרשת להשגת תכלית שבאינטרס ציבורי חשוב. דברים ברוח זו נאמרו אך לאחרונה ע"י כב' הנשיאה ביניש, בבג"ץ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר (19.11.09), שפסל את חוקיותו של הפעלת בית סוהר פרטי בישראל, לאמור: "עצם כליאתו של אדם והשמתו במאסר פוגעת בזכותו לחירות ולחופש תנועה. כך גם כשהכליאה נעשית כדין. על הנחת יסוד זו מתווספת ההנחה שהיתה להלכה במשפטנו, ולפיה שלילת החירות האישית וחופש התנועה של האסיר, הכרוכה בעצם המאסר, אינה מצדיקה פגיעה נוספת ביתר זכויות האדם של האסיר מעבר למידה המתחייבת מהמאסר עצמו או לשם הגשמת אינטרס ציבורי חיוני המוכר בדין". ענישה המטילה על עבריין עונש מאסר, מגבילה את חירותו, ופוגעת בזכויות אדם נוספות שאינן ניתנות למימוש עקב כליאתו, אינה חלק מן התכלית העונשית, וההצדקה החוקתית להטלתה מותנית בקיומה של תכלית ציבורית בעלת משקל. הגבלות הנובעות משיקולים של בטחון המדינה, הרלוונטיים בעיקר לאסירים בטחוניים, תיחשבנה כהגבלות שנועדו לתכלית ראויה אשר יש בה כדי להכשיר את הפגיעה בזכויות אדם של האסיר. על הסכנה הנשקפת מאסירים בטחוניים המונעים על ידי אידיאולוגיה אותה שואפים הם להפיץ ולהגשים, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, ועל ההצדקה להשית עליהם מגבלות נוספות על אלה המוטלות על כלל האסירים בכלא, עמד כב' השופט יצחק כהן בבג"ץ 221/80 דרוויש נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד לה(1) 536, 544, באומרו את הדברים הבאים: "האופי המיוחד הזה של התארגנות אסירים ביטחוניים, התארגנות המביאה לידי ביטוי עוינות לשלטון, מצדיק, לדעתי, את מסקנת המשיב, שהאמצעים הביטחוניים שיש לנקוט כלפי האסירים הביטחוניים חייבים להיות חמורים יותר מאשר האמצעים הביטחוניים הנקוטים כלפי אסירים פליליים. ההפליה, שעליה קובל העותר, איננה על-כן הפליה פסולה. היא אינה נובעת משיקולים פסולים, אלא משיקולים ענייניים של שמירה על הבטחון בבתי הסוהר". סימן ב1 לפקודה, הדן בהחזקת אסיר בהפרדה, מלמדנו כי מטרת ההפרדה אינה עונשית. אין מדובר בהטלת עונש נוסף על זה שגזר בית המשפט ואף לא בהטלת סנקציה על אסיר בשל מעשים או התנהגויות במהלך מאסרו. מטרת ההפרדה הינה מניעתית וצופה פני עתיד, והשימוש בה מוגבל. החזקת אסיר בהפרדה, בהיותה פוגעת בזכויות יסוד, כפופה לדרישת המידתיות הקבועה בפיסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובנוסף, אף לדרישת המידתיות עליה מצווה הפקודה. זו, אם כן, המסגרת הנורמטיבית בגידרה מצווה בית המשפט לבחון את הבקשה שלפניי. ומן הכלל אל הפרט 5. המשיב הורשע בכתב אישום מן הקשים והחמורים שידע בית המשפט מעודו, המייחס למשיב שורה ארוכה של עבירות בטחוניות חמורות, ובראשן 66 עבירות של רצח בכוונה תחילה. בשנת 2001 הצטרף המשיב לגדודי עז א-דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, ומאז ועד מעצרו פעל במסגרת הארגון. עיקר פעילותו של המשיב במשך השנים היתה בייצור חומרי נפץ, מטעני חבלה ומנגנוני הפעלה. עד מהרה הפך המשיב לאחראי על ייצור מטעני חבלה בארגונו, על אימון אחרים והכשרת דור חדש של מייצרי מטענים כאמור. ידיעותיו ומומחיותו של המשיב בתחום ייצור חומרי הנפץ והחבלה זיכו אותו בתואר "המהנדס" וסללו עבורו את הדרך במעלה המבנה ההיררכי של הארגון. במהלך הדיון הוגש לעיוני חומר חסוי שנאסף הן על ידי שירות הבטחון הכללי (להלן - שב"כ) והן על ידי שב"ס. החומר כולל שורה ארוכה של מידעים שנאספו במהלך השנים. ממידעים אלה עולה, והכל בזהירות המתחייבת מאופי המידע, כי המשיב, חרף היותו נתון בהפרדה, מצליח לקיים קשרים עם גורמים בתוך הכלא ומחוצה לו, ואף מעמדו בארגון החמאס לא נפגע. על אף טענתו של ב"כ המשיב לפיה חל פיחות במספר המידעים שנאספו ושיש בהם כדי ללמד על מסוכנותו הפחותה של המשיב היום, התרשמתי כי אין זה המצב. החומר שהוגש לעיוני מחזיק מידעים משנת 2003 ועד עתה, משך כל תקופת מאסרו של המשיב, ולא חל כל פיחות בו לא במספר המידעים ולא במהותם. עובדה זו, כשלעצמה, יש בה כדי ללמד על מסוכנותו של המשיב, אשר פועל ללא לאות, חרף המגבלות המושתות עליו, להפצת מטרות הארגון בו הוא חבר. אמנם מספר המידעים הנאספים ביחס למשיב מדי שנה אינו גדול, אולם יש לייחס זאת, לטעמי, לאפקטיביות ההפרדה, שאף אם אינה מונעת לחלוטין מגע בין המשיב לאסירים אחרים, הרי שהיא מקשה על היווצרותם. מכל מקום, בבוא בית המשפט לדון בבקשה להארכת החזקתו של אסיר בהפרדה, מהווה מספר המידעים שנאספו רק פרמטר אחד במכלול גדול של פרמטרים אשר יש בהם כדי ללמד על מסוכנותו של המשיב כיום ועל בית המשפט לבחון את המכלול כולו. טענה נוספת שהעלה ב"כ המשיב, הן בטיעוניו בעל-פה והן בטיעוניו בכתב, עניינה הפגיעה הבריאותית והנפשית שעלולה להיגרם למשיב כתוצאה מהחזקתו בהפרדת יחיד תקופה ממושכת. מחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט בעניינו של המשיב עולה, כי הוא אינו סובל מכל בעיה רפואית או נפשית אשר יש בה כדי למנוע את המשך החזקתו בהפרדה. עם זאת, בית המשפט ער להשלכות שעלולות להיות לבידודו של אסיר משך תקופה ממושכת. בתי המשפט השונים נותנים לכך את הדעת ואף שיקול זה מהווה חלק במכלול השיקולים אותם מאזן בית המשפט בטרם ייתן החלטתו. מן הטעם הזה, ציין בית המשפט לא אחת כי ברי שככל שתקופת ההפרדה מתארכת, כך גובר הנטל על שב"ס להצביע על הצורך החיוני להמשך ההפרדה, נוכח הפגיעה הטמונה בה לזכויותיו של האסיר. משכך, מסכים אני כי ככלל מיטיב היה שב"ס לעשות אילו צירף חוות דעת רפואיות לבקשות להארכת הפרדה של אסיר המוחזק בהפרדה משך תקופת זמן ארוכה. היה בכך כדי לסייע לראיית התמונה כולה ועריכת האיזון הראוי בין ההגבלה המבוקשת לבין ההגנה על זכויות האסיר, והדבר אף היה מייעל את הדיון. סוף דבר 6. המשיב שלפנינו, אשר הצהיר על עצמו כחבר בארגון שמטרתו השמדת מדינת ישראל, אוצר בראשו ידע ומומחיות רבת שנים בייצור מטעני חבלה. עובדה זו, יחד עם העובדה כי לאורך השנים ואף בעת האחרונה נאספו לגביו מידעים שונים, אשר הן על פי כמותם והן על פי תוכנם מעידים עליו כמי שאינו חדל מלנסות ולעקוף את המגבלות שהוטלו עליו, די בהן כדי לשכנעני כי אכן נשקפת מהמשיב סכנה לבטחון המדינה, כפי שטוען המבקש. לעניין זה, קבעתי אך לא מזמן, כי "שעה שהטעם להטלת המגבלות הינו בטחוני, זו אף המשמעות שיש ליתן להפרתן" (ראו עע"א 1187/09 שירות בתי הסוהר נ' יגאל עמיר, ניתן ביום 4.03.10). שוכנעתי כי בענין שלפניי נתקיימו הדרישות הקבועות בחוק וכי יש הצדקה להורות על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד על מנת לפגוע בבטחון המדינה. אני מקבל על כן את הבקשה ומורה על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, וזאת לתקופה של 6 חודשים החל מיום 9.03.10. ניתן היום ג' סיוון, תש"ע (16 במאי 2010). המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. דוד חשין, נשיא בית סוהר / כלאאסיריםאסירים בטחונייםהפרדת אסירים