התובע הגיש תביעה לפסק דין הצהרתית ותביעה כספית בסך 26,812 ₪. בתביעה ההצהרתית מבקש התובע כי ייקבע שהוא זכאי להעלאה בדרגה ע"י שינוי תקינה ו/או הגדרה מחדש של תפקידו ו/או ביצוע החלפת תקן בינו לבין עובד שפורש. על פי הנטען בכתב התביעה יתר ממוני הכספים והחשבונות בנתבעת, אשר הועברו מהקריה בתל אביב לקריה החקלאית בבית דגן, קודמו בדרגות ע"י שינוי תקינה או ע"י מתן דרגות אישיות, והתובע הוא היחד שלא קודם עם המעבר. קידומו האחרון של התובע היה ב 1.1.1998 כאשר ניתנה לו דרגה אישית 20+ בדירוג המנהלי. ביום 19.12.99 נחתם הסכם בין הנתבעת להסתדרות הכללית בנושא מעבר חלק מעובדי הנתבע לבית דגן. במסגרת הסכם המעבר הושגה הסכמה להמשך טיפול הנהלת הנתבעת בשינוי תקינה ודרגות עפ"י הוראות נציבות שירות המדינה . לטענת התובע הוא זכאי לעלות בדרגה על ידי שינוי תקינה ו/או דרגה מחדש של תפקידו וזאת כיוון שמלבד התובע יתר ממוני הכספים והחשבונות ביחידת הסמך האחרות בנתבעת קודמו בדרגה על ידי שינוי תקינה או מתן דרגה אישית ורק התובע לא קודם אף שקידומו האחרון היה 9 שנים קודם. התובע דוחה בתביעתו את טענת הנתבעת המשווה בינו לבין 3 עובדות שבמחלקת הכספים של הנתבע בירושלים, הן מאחר ועסקו בתחומי עיסוק שונים מזה של התובע והן מאחר ולא הועברו ממקום עבודתן כמותו. לטענת התובע, אי קידומו בנסיבות העניין מהווה הפליה פסולה לעומת עובדים אחרים בנתבעת והתובע סבור כי הנתבעת פעלה בעניין אי קידומו משיקולים זרים ושרירותיים ומחוסר סבירות. התובע ביקש כי יינתנו הצווים הבאים כנגד הנתבעת: צו עשה המחייב את הנתבעת ליתן לתובע מידע הרלבנטי כנדרש על ידו במכתבו מיום 16.10.05 למר אבי אמרגי ולאפשר תיקון כתב התביעה באם ימצא לנכון. צו עשה המחייב את הנתבעים לשנות את מתח הדרגות מעבר לדרגות 18-20 בדירוג המנהלי למתח דרגות 20-22 החל ממועד שינוי המבנה הארגוני ב-8/2005. צו עשה לפיו יקודם התובע לדרגה 21 בדירוג המנהלי החל ממועד שינוי המבנה הארגוני ב-8/2005. צו המורה לנתבעים לבחון מחדש תפקוד משרות כספים וחשבונות בשירות המדינה ובכלל זה לבחון תפקוד משרת התובע ובהתאם לכך לגרום לקידום התובע בדרגה. כמו כן נתבע לחייב את הנתבעים לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 6,812 ₪, סכום שחושב על פי הפרש שכר חודשי בסך 524 ₪ כפול 13 חודשים ממועד השינוי הארגוני ועד מועד הגשת כתב התביעה. כן נתבע לחייב הנתבעים בפיצוי התובע בגין מחדליהן והתנהגותן בסך 10,000 ₪ ובפיצויי בגין עגמת נפש בסכום של 10,000 ₪. בכתב ההגנה נאמר כי התובע משמש בנתבעת 1 החל מיום 8.5.1985 כממונה (כספים וחשבונות) ביחידה להדרכה ומינהל בשירות ההדרכה והמקצוע וכי החל את עבודתו בדרגה יט 2 בדירוג האחיד. לאחר מספר שנים, הגיע ביום 1.1.1998, לדרגה 20+ בדירוג המנהלי ומאז לא קודם. עוד נאמר בכתב ההגנה כי בין הנתבע להסתדרות נחתם ביום 19.12.1999 הסכם בהתייחס למעבר חלק מעובדי הנתבעת 1 מת"א לבית דגן. התובע לא נכלל ברשימה שצורפה להסכם המעבר. באשר לדרישת התובע להעלאה בדרגה על ידי שינוי תקינה או הגדרה מחדש של תפקידו, נאמר כי אין לתובע זכות קנויה להעלאה בדרגה. כל עובד בשירות המדינה יכול להתקדם על פי מתח הדרגות הצמוד לכל תפקיד. עניין שינו תקן כמו גם שינוי רמת משרה בתקן ושינוי מבנה ארגוני הינו בסמכות נציב שירות המדינה ועל פי הפסיקה לעובד מדינה אין כל מעמד בעניין קביעת התקן . באשר לדרגה אישית, קיימים קריטריונים כגון המלצת הממונה על הצטיינות העובד בתפקידו, דבר שלא מתקיים לגבי התובע. התובע לא נכלל ברשימת העובדים שלגביהם סוכם על שינוי תקן בין נציגות העובדים, נציגי הסתדרות עובדי המדינה לבין נציבות שירות המדינה. התובע לא ביקש להתמודד במכרז על משרה אחרת לה צמוד מתח דרגות גבוהה יותר. עוד נאמר כי לא כל העובדים קודמו במסגרת הסכם הניוד ואף לא ניתנה התחייבות כזו בהסכם. אין באי קידומו של התובע משום הפליה פסולה, משום שעובדים נוספים ביחידה בה מועסק התובע לא קודמו ואין להתייחס לשינויי רמת משרה, שלא בתחום הכספים כרלבנטי להשוואה. לא ניתנה הבטחה "ג'נטלמנית" כי כלל העובדים שהועברו לבית דגן יקודמו בדרגה. בדיון בפנינו העידו התובע עצמו ומטעם הנתבעים העידה הגב' רחל פנצר, סמנ"כלית בכירה למשאבי אנוש במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. לאחר ששמענו את העדויות ובאי כוח הצדדים הגישו את סיכומיהם להלן הכרעתנו: באשר לטענת התובע כי הוא זכאי להעלאה בדרגה על יד שינוי תקינה ו/או הגדרה מחדש של תפקידו ו/או הגדרה המחדש של משרתו ו/או העלאת מתח רמת המשרה ו/או מתן דרגה אישית ו/או ביצוע החלפת תקן בינו לעובד שפורש: ב"כ התובע מבססת את זכאותו של התובע לתוספת הדרגה בכך שלא חל שינוי בדרגתו במשך שנים, בכך שהסכם המעבר מהקריה בתל-אביב לבית דגן הוא הסכם קיבוצי ומאחר ויתר העובדים מלבד התובע זכו לקידום ומשכך הרי שהתובע זכאי לקידום מכוח נוהג מחייב. על פי טענתה גם אם לא כל העובדים, מלבד התובע קודמו בדרגה, אלא רק רוב העובדים קודמו כפי שהודתה הגב' פנצר, עדיין קמה זכאות לתובע לתוספת דרגה בגין המעבר לבית דגן. על פי גרסת התובע, בזמן המעבר נעשתה התחייבות שלטונית לפיה העובדים שהועברו לבית דגן יקודמו בדרגה לכל המאוחר במהלך שנתיים לאחר המעבר. גם עובדי הכספים, שהיו כפופים לתובע הועלו בדרגה, אם בשל הסכם המעבר ואם עקב שינוי המבנה הארגוני. היה על הנתבעים למצוא פתרון לתובע בתחום ההעלאה בדרגה כפי שמצאו לגבי העובדים שכפופים אליו. ב"כ הנתבעים בסיכומיה חזרה על הנטען בכתב ההגנה כי הסכם המעבר שנערך לאחר מו"מ ממושך בין נציבות שירות המדינה, ההסתדרות הכללית ונציגי העובדים כמו גם הנהלת המשרד, כלל רשימה של עובדים אשר קודמו, אם ע"פ שינוי תקן ובהתאמה שינוי מתח הדרגות הצמוד אליהם ואם ע"י מתן דרגות אישיות. התובע לא נכלל ברשימה. לטענתה אף לא ניתנה כל התחייבות לקידום שאר עובדי הנתבעת או התובע בעתיד. נאמר כבר עתה, כי מלבד טענה בכתבי הטענות לא נמצא ביסוס לטענת התובע בדבר הבטחה לקידום בדרגה עקב המעבר של יחידתו לבית דגן. גם טענתו המובלעת כאילו גב' פנצר נתנה לו הבטחה בעניין קידומו בדרגה, לא הוכחה. ב"כ התובע טוענת בסיכומיה כי מעדות הגב' פנצר בחקירה הנגדית עלה, כי התובע זכאי להעלאה בדרגה נוכח מסמך ברור של הנהלת המשרד כי הנהלת המשרד מכירה בדרוג עובדי שה"מ ואין לקבל את הפרשנות כאילו הכוונה לקידום מקצועי של מדריכים בלבד. כמו כן טענה כי לא היתה מניעה כי התובע יקבל דרגה אישית ואין ביסוס בתביעה לטענת הגב' פנצר כאילו התובע לא זכה להערכת מנהליו. בעניין זה נאמר כי שינוי רמתן של משרות אחרות שאינן בתחום הכספים אינו רלבנטי לעניינו של התובע ואין התובע יכול על סמך השינוי ברמתן של אותן משרות לטעון להפליה פסולה. כפי שעלה מעדותה של גב' פנצר, יחידת שה"מ הינה יחידה מקצועית בה נמצאת גם יחידת הכספים שבה מועסק התובע, יחידה כזו נמצאת בכל משרדי הממשלה ויחידות הסמך ולכן יש מקום לקחת כקנה מידה להשוואה תפקידים סדרתיים ביחידות הכספים. אין לקבל את טענת ב"כ התובע כי מהות עבודתו של התובע ותחומי עיסוקו שונים מאלו של עובדות אגף הכספים של הנתבעת בירושלים. כפי שהעידה הגב' פנצר וכפי שנטען בסיכומי הנתבעים, נציבות שירות המדינה קבעה מסלול קידום אחיד למשרות בנושאי כספים במשרדים וביחידות הסמך בשירות המדינה. משכך אין גם לקבל את טענת התובע לעניין הפליה. העובדה שמשרת התובע לא שונתה במסגרת השינוי הארגוני, אינה יכולה להיות מושווית לקידום ביחידות הכספים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך, ולעובדים מקצועיים אחרים בשה"מ. התובע לא הוכיח כי למישהו מעובדי הכספים ביחידות הכספים נקבעה רמה גבוהה יותר מזו שנקבעה למשרה שבה משובץ התובע. התובע גם לא הוכיח כי העובדים הכפופים לו ביחידת הסמך קודמו במסגרת הסכם המעבר. באשר לגב' דורימני הובהר כי מאחר והועסקה בשני חצאי משרות בניגוד להוראות נציבות שירות המדינה, אוחדו שני חצאי המשרה למשרה אחת במסגרת תפקידה כמנהלת ענף כספים וחשבונות ברמה 16-18 בדירוג המנהלי וכי גם לאחר התיקון עדיין לא נפגע היחס בין דרגת מנהלי הענף לדרגת התובע. שוכנענו כי בניגוד לטענת התובע איש מהעובדים, שהובאו על ידו לדוגמה כאילו קודמו עם המעבר, לא קודמו בשל המעבר לבית דגן בלבד, אלא במסגרת מתח הדרגות הצמוד למשרתם ולכן אין מקום לטענות בעניין הפליה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות. באשר לטענת התובע כי הופלה לרעה עקב התנגדותו לשינוי הארגוני שנערך ביחידה: כפי שנכון נטען ע"י הנתבעים בסיכומיהם, התובע לא הביא ראיה לעניין הקשר בין קידומו להתנגדותו לשינוי הארגוני כמו כן לא הוכיח כל הפליה על רקע אישי. כפי שעלה מעדות הגב' פנצר, רבים מהעובדים התנגדו למעבר לבית דגן ולא התנכלו להם וחלקם אף קודם בדרגה במסגרת הסכם המעבר והשינוי הארגוני. באשר לדרישה לקבלת דרגה אישית: התובע לא קיבל המלצה לקידום בדרגה מה גם שבמסגרת השינויים האירגוניים בשה"מ שחייבו שינויי אירגוני, לא ניתנו דרגות אישיות לעובדי השה"מ בשנים בסמוך לביצוע השינוי האירגוני. התובע אכן לא הצביע על כל מקור שמכוחו קמה חובה למתן דרגה אישית בנסיבות העניין. גם לטענת התובע כי הוא זכאי לקידום בדרגה על ידי החלפת תקן בינו לבין עובד שפרש, אין כל יסוד בנוהל או בפסיקה ולא ברור על מה סומך התובע רעיון זה. ב"כ הנתבעת בסיכומיה חזרה והדגישה כי לתובע, כמו לכל עובד מדינה קיימת אפשרות קידום באמצעות מכרז. התובע לא ניגש למכרזים מאז ששובץ לתפקידו האחרון בנתבעת. מקבלים אנו את עמדת הנתבעת כי עצם העובדה שהתובע נמצא באותה דרגה מעל עשור אין בה כשלעצמה כדי להצדיק העלאת התובע בדרגה, כאשר הוא נמצא בקצב מתח הדרגות הצמוד לתפקידו הנוכחי. התובע לא הצליח להצביע על מקור חוקי או זכות שמכוחה הוא זכאי לקידום בדרגה בנסיבות המעבר של היחידה בה עבד מהקריה בת"א לבית דגן. אין בפנינו תשתית המצביעה על הפליית התובע מול יתר עובדי הנתבעת מאחר ואין נסיבותיהם של העובדים שהתובע התייחס אליהם דומות לנסיבותיו. משכך, התביעה להכיר בזכות התובע לקידום בדרגה עקב המעבר של היחידה מתל-אביב לבית דגן נדחית. מאחר ומדובר בתובע שהינו עובד הנתבעת ישא כל צד בהוצאותיו. ניתן היום, י"ג חשון תשע"א, 21 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. מר לונס יצחק, עובדים חנה בן יוסף,שופטת מר מתתיהו אורי, מעבידים התחום הנפשימתח דרגותלחץ נפשי / מתח נפשידירוג שכר (דרגה)עובדי מדינה