פסק דין כללי: 1. העורר פנה ביום 29.3.87 אל קצין התגמולים בתביעה להכיר בפריקות הכתף בכתפו, אשר לטענתו ארעו ממחלת האפילפסיה הקשורה לשרותו הצבאי. ק. התגמולים דחה את התביעה על החלטה זו הגיש העורר ערעור לוועדת הערעורים ובתיק ע"נ 216/88, דחתה הוועדה את הערעור ולכן ההחלטה של וועדת הערעור הפכה לחלוטה. 2. ביום 8.8.97 הגיש העורר תביעה נוספת אל ק. התגמולים שוב בעניין האפילפסיה. המשיב חזר ודחה את התביעה ביום 21.12.97 העורר הגיש ערעור נוסף בתיק ע"נ ת"א 385/98 - ועדת הערעורים שם דחתה את התביעה - אולם בערעור בפני המחוזי בת"א 2282/01 - נתקבל הערעור ונקבע כי מחלת האפילפסיה של העורר, נגרמה כתוצאה מן השרות הצבאי. ביום 11.3.03, נמסר לעורר כי דרגת נכותו בגין מחלת האפילפסיה, תהיה מיום הגשת תביעתו, דהיינו 8.8.97. העורר פנה לוועדת הערעורים כנגד ההחלטה הנ"ל, בע"נ ראשון לציון 192/03 וטען כי יש לחשב את נכותו, החל מיום 5.4.87, המועד בו פנה לראשונה אל ק. התגמולים. וועדת הערר בראשון לציון, קבעה כי יש לחשב את נכותו, שנה לפני המועד בו פנה לראשונה אל המשיב בנושא מחלת האפילפסיה וזה בהתאם לסעיף 35 (ב) לחוק הנכים תגמולים ושיקום 1959. 3. ביום 18.10.04, פנה העורר אל המשיב בבקשה לקבוע כי פגימה בכתפיו (פריקות) נגרמה בשל מחלת האפילפסיה. ביום 30.6.05, הודיע ק. התגמולים לעורר כי נכותו של העורר בכתפיו, תוכר כנכות מוסבת בשל השרות, וזה עפ"י תקנה 9 לתקנות הנכים מבחנים לקביעת דרגת נכות. ביום 18.7.05, פנה העורר פעם נוספת אל ק. התגמולים וטען כי יש לחשב את מועד הנכות בגין הפגימה המוסבת בכתפיו, החל מיום בו הוכרה הנכות הנזכרת בגין מחלת האפילפסיה 8.8.96. 4. ביום 3.1.06, הודיע ק. התגמולים לעורר, כי תביעתו נדחית וכי נכותו בגין הפגימה המוסבת (פריקות כתף) תחל החל מיום 1.11.04. המחלוקת: 5. ממתי יש לקבוע את המועד של הנכות לגבי הפגימה המוסבת, האם ביום הכרתה של פגימה זו ב-8.8.96, או החל מיום 1.11.04 כטענתו של ק. התגמולים. דיון: 6. ק. התגמולים טוען כי נכותו המוסבת של העורר, ביחס למחלת האפילפסיה הוכרה רק החל מיום 8.8.96, כאשר הוועדה בביהמ"ש השלום בראשון לציון, אימצה את פרשנות המשיב בקשר לסעיף 30 לחוק הנכים הנ"ל ולכן, הנכות המוסבת שהוכרה לעורר בגין הפריקות בכתפיים, אינה יכולה להיות מוקדמת לנכות המוכרת בעניין האפילפסיה. 7. מאחר והעורר פנה להכרה בנושא הכתפיים, רק בשנת 2004, הרי שמדובר בתביעה חדשה ועצמאית. ולכן השתלמו התגמולים רק החל מיום זה. ק. התגמולים מסתמך על סעיף 18 (א) לחוק הנכים הנ"ל שקובע כי: "תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי שבזמנו ארע המקרה שגרם נכותו - אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו ובכל מקרה אחר מיום הגשת התביעה" 8. ק. התגמולים מסתמך על פסיקה של ביהמ"ש לערעורים בת"א ע"נ 2912/04, שם נקבע כי המועד לתחילת תשלום תגמולים בהתאם לדרגת הנכות שנקבעה, הוא יום הגשת התביעה שהוא המועד שממנו זכאי העורר לתגמולים. וכל בקשה נוספת או פנייה מחדש לעיון מחדש בהחלטת ק. התגמולים, תהווה בקשה חדשה כמשמעותה בסעיף 30 (א) לחוק הנ"ל, מכאן שיום הגשת התביעה של העורר חל במועד בקשת העיון השניה. 9. ברור הוא כי מחלת האפילפסיה שהוכרה ביום 8.8.96, היתה הגורם לפריקות הכתף שהעורר, עקב הנפילות וההתכווצויות הקשורות במחלת האפילפסיה, זו פגימה מוסבת הנובעת מחבלה או מחלה שארעו בזמן השירות עקב השירות (ע"א 140/89 ק. התגמולים נ' גולומבק פד"י מה (3), עמ' 23, בעמ' 29-30. ביהמ"ש המחוזי בירושלים ע"א י-ם 49/94 ירמיהו נ' ק. התגמולים; קבע כי לעולם ישולמו התגמולים או מיום גמר השירות או מיום הגשת התביעה עפ"י סעיף 18 לחוק הנכים תגמולים ושיקום והשווה ע"א תל אביב 2913/04 . במילים אחרות, כל פניה של עורר למשיב לבחינת מצב רפואי, מהווה הליך חדש, משום שכל החלטה של ועדה רפואית או של המשיב - היא החלטה סופית שעליה ניתן לערור בדרך הקבועה בחוק - השווה לעניין זה, ע"נ חיפה 447/04 בעניין מילמן וכן ע"נ 758/00 בעניין סועאד חיפה. מסקנה: 10. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי המועד לקביעת הנכות המוסבת בעניין פריקת הכתפיים, הוא 1.11.04, ולכן התביעה נדחית. 11. אין צו בדבר הוצאות. אפילפסיהצבאשירות צבאי