זהו ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק") על החלטת המשיב מיום 7.12.08, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לתגמולים רטרואקטיביים, לגבי התקופה שבה נשללו ממנו התגמולים מכוח סעיף 37(ד) לחוק, בשל סירובו להעמיד את עצמו לבדיקת הועדה הרפואית, על פי דרישת המשיב כסמכותו לפי סעיף 37(א) ו- (ג) לחוק. השאלה המעוררת בנסיבות העניין שלפנינו היא האם יש מקום להורות על תשלום לאחור של התגמולים שנשללו מהנכה כדין לפי סעיף 37(ד) לחוק, לאחר שהתרצה והעמיד עצמו לבדיקה רפואית, שבה נמצא כי נכותו לא פחתה. רקע עובדתי המערער, יליד 1961, הוכר בשנת 1982 כנכה צה"ל. שיעור נכותו הועמד על 34% מיום 28.11.96. בהודעה מיום 15.7.999 זומן המערער להתייצב לבדיקה בפני ועדה רפואית חוזרת, לצורך בדיקת נכותו, מכוח סעיף 37(א) לחוק. זאת, לאחר שצולם ע"י חוקרים מטעם המשיב ולמשיב היה יסוד להניח, כי חל שינוי בדרגת נכותו. המערער סירב להיבדק בדיקה פיזית על ידי הוועדה, בטענה שקלטת הוידאו עברה עריכה ואינה תואמת את מצבו. המערער המשיך ועמד בסירובו עד שהודיע לו המשיב, בהחלטה מיום 12.12.01, כי: "מאחר ולא מילאת החובה המוטלת עליך לפי סעיף 37(ג) לחוק הנכים, החלטתי בתוקף סמכותי לפי סעיף 37(ד) להורות על הפחתת תשלומי התגמולים בגין דרגת הנכות במלואם... וזאת עד למילוי חובתך". המערער ערער על החלטה זו. ערעורו נדחה בהחלטה בוע (ת"א) 1394/02, שם נקבע כי: "לאחר שהבאנו בפירוט רב את השתלשלות העניינים בפני הועדות הרפואיות עולה בברור, כי המערער עשה כל שביכולתו, על מנת למנוע בדיקה פיזית ע"י הועדה הרפואית [...] הועדה רואה בהתנהגותו של המערער התחמקות מהתייצבות לבדיקה פיזית, כפי שדרשה ממנו הועדה הרפואית, ובכך יש כדי למלא אחר האמור בסעיף 37 (ד) לחוק הנכים". ערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדת הערר, נדחה אף הוא. כך נקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי בעא (ת"א) 2386/03 א.כ נ' קצין תגמולים, מאוקטובר 2006: "אף אנו סבורים שבדין הפחית המשיב את כל סכום התגמול. אין לקבל את טענת המערער שלשונו של ס' 37(ד) לחוק הנכים מונעת מהמשיב, במקרה המתאים, להפחית את מלוא התגמולים. המחוקק לא הגביל את שיעור ההפחתה, והמקרה שלפנינו הוא המקרה המתאים לשלילה מלאה של התגמולים, עד שימלא המערער את חובתו. הטעם העיקרי להפחתה נעוץ בסירובו המתמשך של המערער להיבדק - סירוב שיש לראותו בחומרה בשל הדרך שבה נקט המערער להביע את סירובו. המערער הסכים להיבדק, ורק בדיעבד התברר שהסכמה זו הייתה מהשפה ולחוץ, כשמטרתה, ככל הנראה, להמשיך ולקבל את התגמולים מיום הסכמתו, כפי שאף קיבלם בפועל עקב הסכמתו שלא הייתה הסכמה. יתר על כן, במקרה שלפנינו אין מדובר בשלילה חלוטה של התגמולים אלא בהפחתה, אמנם לעת הזו מלאה, אך בכל זאת זמנית, שהרי המשך ההפחתה נתון לרצונו של המערער שאם ירצה יבדק, ועל פי תוצאות הבדיקה יכול יהיה המשיב להמשיך לשלם למערער תגמולים". בתאריך 4.11.07 פנה המערער למשיב, ב"בקשה לחידוש טיפול ולבדיקות חדשות (החמרה + תקנה 9)", תוך שהביע הסכמתו להתייצב בפני הועדה הרפואית "לצורך הערכת דרגת נכותו, לצורך חידוש דרגת נכותו וזכויותיו הנובעות ממנה". עם חידוש ההליכים ולאחר שהועמד לבדיקת הועדה הרפואית מיום 13.3.08, הודיע המשיב למערער, בהודעה מיום 14.4.08, כי נקבעה לו דרגת נכות כוללת של 42% (מתוכם 10% נכות בגין צלקת שלא נתנו בעבר). הכל מתאריך הפניה, 4.11.07. ערעור לוועדה הרפואית העליונה בכל הנוגע לאחוזי הנכות, נדחה (ראו הודעת המשיב מתאריך 13.1.09). המערער פנה למשיב בבקשה לתשלום התגמולים רטרואקטיבית, החל מתאריך 3.1.01 המועד בו הופסקו, ועד לחידושם בתאריך 4.11.07. המשיב דחה את הבקשה בהחלטה מיום 7.12.08, היא ההחלטה העומדת בבסיס הערעור. על פי החלטת המשיב, התגמולים הופחתו במלואם בסמכות והתקבל לכך אישורם של ועדת הערעורים ובית המשפט המחוזי, בהליכים שהגיש המערער כנגד ההחלטה. לפי סעיף 37(ד) לחוק סמכות ההפחתה קיימת "עד אשר ימלא [הנכה] אותה חובה", דהיינו: החובה להעמיד עצמו לבדיקה. המערער פנה לחידוש הטיפול והסכים להיבדק בפנייתו מיום 4.11.07. לכן ניתנה ההוראה לתשלום ממועד הפניה ולא ממועד מוקדם יותר. המערער סבור כי כיוון שסעיף 37 אינו שולל במפורש מתן תגמולים למפרע, יש לקצין התגמולים סמכות להורות על תשלום התגמולים שנשללו וכי במקרה דנן על נסיבותיו, ומשלא פחתה דרגת נכותו של המערער, ראוי שכך יורה המשיב. מדובר בערעור המעלה שאלה משפטית. על כן הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, על הגשת סיכומים ללא שמיעת ראיות, והגישו סיכומיהם בכתב. השאלה העומדת לדיון השאלה העומדת לדיון היא האם זכאי המערער, לאחר שנמצא בבדיקת הועדה מיום 13.3.08, כי דרגת נכותו לא פחתה (ואף גדלה), לקבל את התגמולים שנשללו ממנו כדין מכוח סעיף 37(ד) לחוק, המתייחסים לכל התקופה בה סירב להעמיד עצמו לבדיקת הועדה הרפואית בניגוד לחובתו לפי סעיף 37(ג) (התקופה שמיום 3.1.01 ועד ליום 4.11.07). דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית ועקרונות ההסדר החקיקתי לפי חוק הנכים סעיף 37 לחוק, מכוחו נשללו התגמולים מן המערער, קובע (ההדגשות בציטוט דברי החקיקה אינן במקור): קצין תגמולים רשאי להורות אחת לשנה על בדיקת הנכה שנית, אם לא הורתה הועדה הרפואית הוראה אחרת. אולם אם היה לקצין תגמולים יסוד להניח כי חל שינוי בדרגת נכותו של נכה, רשאי הוא להורות על בדיקתו מחדש של הנכה בכל עת לאחר שחלפה חצי שנה מיום הבדיקה האחרונה. קצין תגמולים חייב, לפי דרישת נכה, להורות על בדיקתו מחדש, אם עברו לפחות שישה חודשים מיום קביעת דרגת נכותו לאחרונה.... הורה קצין תגמולים על בדיקתו מחדש של נכה, יהיה הנכה חייב להתייצב, בזמן ובמקום שנקבעו לפי ההוראה, בפני ועדה רפואית ולהיבדק כל בדיקה שתידרש לשם קביעת דרגת נכות מחדש. הורה קצין תגמולים על בדיקתו מחדש של נכה, והנכה לא מילא חובה מן החובות המוטלות עליו לפי סעיף קטן (ג), ומיום קביעת דרגת נכותו לאחרונה ועד מועד בדיקתו החדשה עברו לפחות שישה חודשים - רשאי קצין תגמולים להורות על הפחתת תגמוליו עד אשר ימלא אותה חובה. הצדדים התייחסו בטיעוניהם גם להוראות סעיף 35 ו- 18 לחוק. גם משום כך וגם מתוך שיש לפרש את הוראות סעיף 37 על רקע סביבתו הנורמטיבית, נביא גם סעיפים אלה לצורך הכרעה בערעור. סעיף 18 לחוק שכותרתו "מאימתי משלמים תגמולים" לחוק קובע: (א) תגמולים המגיעים לנכה ישולמו מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי, שבזמנו אירע המקרה שגרם לנכות - אם הגיש תביעה לתשלומים אלה תוך שנה אחת מיום שחרורו; בכל מקרה אחר - מיום הגשת התביעה, זולת אם קבעה הועדה רפואית תאריך מאוחר יותר. [..] (ו) לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא כעבור הזמן הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס - ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש האפוטרופוס את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה; בכל מקרה אחר ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם למועד השחרור." סעיף 35 לחוק שכותרתו "החלטות חדשות" קובע: קצין תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 33, 34, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה. ניתנה החלטה חדשה המזכה נכה בתשלום תגמולים או תגמולים מוגדלים, ישולמו התגמולים או התגמולים מוגדלים החל מהמועד של הגשת הראיות החדשות שעל פיהן ניתנה ההחלטה החדשה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שישולמו החל ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם משנה אחת להגשת הראיות החדשות. מסעיף 18 לחוק עולה כי הכלל הוא, שהתגמולים לפי החוק משולמים לנכה מיום הגשת התביעה לקצין התגמולים (אם התקבלה התביעה) ואולם אם הוגשה התביעה בתוך שנה מיום השחרור מהשירות, ישולמו התגמולים עד שנה לאחור, החל ממועד השחרור. הסדר מיוחד נקבע בסעיף 18(ו) לחוק, לגבי מי שנכותו הנפשית מנעה ממנו להגיש את התביעה במועד, שאז ישולמו התגמולים קודם למועד הגשת התביעה, בתנאים הנקובים שם. העיקרון של תשלום התגמולים לנכה החל ממועד הגשת התביעה (ועד למקסימום של שנה לאחור ממועד זה), נשמר בשינויים המחוייבים, גם כאשר ניתנה "החלטה חדשה". במקרה כזה, משולמים התגמולים ממועד שהגיש הנכה לקצין התגמולים את בקשתו לעיין מחדש בהחלטה קודמת בעניינו, על סמך "ראיה חדשה" שלא עמדה בפני קצין התגמולים בעת מתן החלטתו הקודמת. לקצין התגמולים סמכות להורות על תשלום, עד שנה קודם לבקשה לעיון מחדש. על פי הפסיקה, "כל פניה למשיב לבחינת מצב רפואי מהווה הליך חדש לפניו" (ע"א (ת"א) 2913/04 ע. ג נ' קצין התגמולים), והתגמולים לפי הערכת הנכות המחודשת, ישולמו ממועד הפניה, שכמוה כהגשת "תביעה" חדשה לצורך העניין. המילה "תביעה" שבסעיף 18(א) לחוק, הקובע את עיקרון התשלום ממועד התביעה, "משמעה הליך שנפתח לבקשת הנכה, או קצין התגמולים, לבחינה ראשונית או מחודשת בדבר היקף זכאותו של הנכה לתגמולים על פי החוק" (רע"א 1357/06 גזית נ' קצין התגמולים, שאישר את ע"א (ת"א) 2913/04 הנ"ל). לאחרונה חזר בית המשפט העליון ואישר את הלכת גזית הנ"ל וציין כי פרשנות זו באה על שום "הרציונל העומד ביסוד חוק הנכים ולפיו, ככלל, לא זכאי נכה לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים. רציונל זה חל גם במקרים בהם שינה המשיב את החלטתו בשל טעות שנפלה בקבלת ההחלטה המקורית" (עע"מ 7605/09 פלוני נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים מיום 25.3.10, כב' הש' גרוניס, בס' 5). מתוך גישה סוציאלית, קבע חוק הנכים, בסעיף 35 לחוק, מנגנון של "תיק פתוח", ולפיו במקרה של "ראיה חדשה", ניתן לשנות קביעה סופית וחלוטה של קצין התגמולים. "בסעיף 35 טמונה סטיה מן העיקרון של מעשה-בית-דין האופייני לדיון שיפוטי. בחוק הנדון הקל המחוקק עם המבקש ויש להניח שהוא עשה כן נוכח מטרותיו הסוציאליות הכלליות של חוק זה" (ע"א 530/68 מרידור נ' קצין התגמולים, פ"ד כב (2) 794, 797 ו). סעיף 35(ב) לחוק קובע, בדומה להסדר שלפי סעיף 18(ו), כי התשלומים שבעקבות ההחלטה החדשה, הם ממועד הגשת הבקשה לעיון מחדש ואילך. הסדר זה משקף את "האיזון שבחר המחוקק לערוך בין מטרתו הסוציאלית של חוק הנכים המחייבת לאפשר לנכה את חידוש הדיון בעניינו בשל גילוין של ראיות חדשות, אף לאחר מתן החלטה סופית בעניינו, ובין המסגרת התקציבית והדיונית המוגבלת, אותה ניתן להעמיד לצורך יישוב מטרה זו" (רע"א 2563/03 בן חור נ' קצין התגמולים מיום 4.5.06, כב' הש' ארבל). "הגיונה ותכליתה של מגבלת זמן זו מתבקשת מאליה, מתוך ההשלכות התקציביות העלולות להיווצר מפתיחה רטרואקטיבית של תובענות לזכאות על פי החוק, ואך מובן הוא שאין המשיב בן חורין לחרוג ממגבלות אלה ואין למבקש עילה שכדין לדרוש חריגה שכזו" (רע"א 4830/04 עוזיירי נ' קצין התגמולים מיום 13.6.07, כב' הש' אילון). גם התכלית הסוציאלית של החוק מחייבת "לאזן כראוי בין עניינו של הפרט לעניינו של כלל ציבור נכי הצבא, ולהסדיר את הקצאת המשאבים הנתונים בדרך הרמונית ורציונלית" (הש' פרוקצ'יה ברע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי מיום 20.6.05 צוטט בהסכמה ע"י כב' הש' רובינשטיין, ברע"א 4156/06 פלוני נ' משרד הבטחון-אגף השיקום מיום 14.10.07 וע"י כב' הש' ארבל בעניין בן-חור הנ"ל). כב' הש' רובינשטיין מסכם את הדברים לעיל באומרו כי "גישת המחוקק בעניין זה צופה, כאיזון, פני עבר קרוב ופני עתיד, אך ככלל לא פני עבר רחוק. במסגרת זו פועל המשיב" (ברע"א 1545/06 וקנין נ' משרד הבטחון-קצין התגמולים מיום 6.11.06 וכן ברע"א 4156/06 פלוני הנ"ל). על רקע כל האמור נפסק כי גם במקרה שניתנה החלטה חדשה בעקבות בדיקה חוזרת שביקש הנכה לפי סעיף 37(ב) לחוק, ישולמו התגמולים או התגמולים המוגדלים ממועד הגשת הבקשה החדשה על ידי הנכה (ראו גם ענ (ראשל"צ) 164/07 ביסטרי נ' קצין התגמולים, הרכב כב' הש' יעקובוביץ', מיום 2.12.08 בס' 3). הוא הדין לגבי החלטה חדשה שבאה בעקבות בדיקה רפואית עליה הורה קצין התגמולים לפי סעיף 37 (א). עתה נפנה לדון בשאלה האם זכאי המערער שישולמו לו התגמולים שנשללו ממנו כדין, בשל סירובו להעמיד עצמו לבדיקה רפואית, כעמדת המערער, או שמא זכאי הוא לתגמולים החל מיום פנייתו לחידוש הטיפול בעניינו, 4.11.07, כעמדת המשיב. האם זכאי המערער לתשלום רטרואקטיבי של התגמולים לתקופה בה נשללו ממנו התגמולים לפי סעיף 37(ד) לחוק, בשל סירובו להעמיד עצמו לבדיקה רפואית? אנו סבורים כי הדין עם המשיב. המערער סבור כי קיימת לקונה בסעיף 37(ד), שאינו קובע במפורש מאימתי ישולמו התגמולים לאחר שבוצעה הבדיקה הרפואית. זאת, לשיטתו, בניגוד להוראות סעיפים 35 ו- 18(ו) שבהם קיימות הוראות מפורשות בעניין. לטענת המערער, אין ללמוד גזירה שווה מסעיף 35 ו-18(א) לחוק, הן בשל השוני הלשוני ביניהם והן משום שסעיפים אלה עוסקים ב"תביעה חדשה" שאינה רלוונטית לענייננו. לטענת המשיב, החוק צופה פני עתיד ועבר קרוב בלבד, כפי שעולה מסעיפים 18 ו-35 לחוק. אין אנו סבורים כי בלקונה בחוק עסקינן, כי אם במקרה שבו מכלל ההן לומדים על הלאו. דהיינו: התשלום יתבצע החל מהמועד שימלא המערער את חובתו להיבדק לצורך קביעת נכותו, ובכפוף לתוצאות הבדיקה. תשלום רטרואקטיבי או השבת התגמולים שנשללו כדין - אין. מדובר בהסדר מלא, שבו בתגובה לכך שהנכה אינו ממלא את חובתו להתייצב לבדיקה רפואית, מופחתים תגמוליו, לרבות הפחתה מלאה, עד שיתרצה וייבדק. התגמולים מופחתים ואין תשלומם נדחה. אילו רצה המחוקק להקנות למשיב סמכות לדחות את ביצוע התשלומים עד לאחר ביצוע הבדיקה, היה מגביל את סמכותו של המשיב לדחיית ביצוע התשלומים או הקפאתם עד לאחר ביצוע הבדיקה ובכפוף לתוצאותיה. לא כך עשה המחוקק, אלא הקנה למשיב סמכות הפחתה מפורשת, סמכות שעומדת בפני עצמה, ואינה תלויה בתוצאות הבדיקה. גם שיקולי מדיניות משפטית ראויה מכוונים לפרשנות המשיב. סעיף 37(ד) קובע סנקציה, שמאפשרת למשיב להפחית תגמולים, למי שלא ממלא את חובתו לפי סע' 37(ג) לחוק, המחייב את הנכה להתייצב בהוראת קצין התגמולים, בפני הועדה הרפואית ולהיבדק כל בדיקה שתידרש לשם קביעת דרגת נכותו מחדש. משהתרצה הנכה והעמיד עצמו לבדיקה, תשלום רטרואקטיבי, מהמועד שבו נשללו התגמולים כדין ועד למועד שבו העמיד עצמו לבדיקה - מקהה את עוקצה של הסנקציה ובכך משדר מסר לא-רצוי, אינו מעודד ציות לחוק, חותר תחת היסודות הבסיסיים של החוק, ופוגע באיזונים שקבע המחוקק, בין זכותו של הנכה הספציפי לבין זכויות כלל נכי צה"ל, במסגרת התקציבית שניתן להעמיד לצורך המטרה הסוציאלית של שיקום ותמיכה בנכים. תשלום רטרואקטיבי בנסיבות כאמור, מקהה את עוקצה של הסנקציה, משום שהנכה יכול שלא לקיים חובתו להתייצב לבדיקה ובסופו של דבר, לא יינזק מכך. אמנם הנכה סובל מכך שאיננו מקבל תגמולים באופן שוטף (ועל כך אין לו אלא להלין על עצמו) ואולם, אם נקבל את גישת המערער, הרי שבכל רגע נתון שבו יתרצה וייאות לבצע בדיקה, בין אם כעבור חודש ובין אם כעבור שנתיים או כעבור כשבע שנים, כדוגמאת המערער בענייננו, יקבל את כל התגמולים שנשללו ממנו כדין בתקופת סירובו. תשלום רטרואקטיבי בנסיבות כאמור, חותר תחת העיקרון שהתשלום לנכה מבוצע ממועד פניית הנכה לקצין התגמולים, בין אם בתביעה ראשונה ובין אם בפניה לעיון מחדש, כעולה מסעיפים 18(ו) ו- 35 כאמור לעיל, ופוגע באיזונים שקבע המחוקק, כאמור. כמצוטט לעיל, גם במקרה של טעות של קצין התגמולים, שדחה בקשה להכרה בנכה ולאחר שנים, כשהוגשה לו בקשה לעיון חוזר עמד על טעותו והכיר הנכה, גם אז, אין משלמים לנכה תגמולים לאחור. בעניין בן חור ציינה כב' השופטת ארבל כי "קיימת תחושה של חוסר נחת מסויים מכך שאפשר והמערער נדרש לשאת במחיר טעות שחלה בהחלטת המשיב, אשר בגינה זכאי הוא לקבל תגמולים על הפגיעה שנגרמה לו עקב שירותו הצבאי רק החל מיום הגשת התביעה שהצביעה על הטעות, ולא ממועד קרות הטעות עצמה. אולם, יש לזכור כי זהו האיזון שבחר המחוקק לערוך בין מטרתו הסוציאלית של חוק הנכים, המחייבת לאפשר לנכה את חידוש הדיון בעניינו בשל גילוין של ראיות חדשות, אף לאחר מתן החלטה סופית בעניינו, ובין המסגרת התקציבית והדיונית המוגבלת, אותה ניתן להעמיד לצורך יישום מטרה זו." אם כך הוא הדבר במקרה שנגרעו מנכה תגמולים להם היה זכאי רעיונית, משך שנים, בשל טעות של קצין התגמולים בהחלטתו הראשונה, על אחת כמה וכמה שכך שכך הוא במקרה שבו הנכה איננו מוכן להעמיד עצמו לבדיקה על פי דרישת קצין התגמולים, כחובתו לפי סעיף 37 לחוק, עד שקצין התגמולים נאלץ להפחית את התגמולים. זאת, גם אם בסופו של דבר נמצא כי נכותו של המערער לא פחתה והועדה אף מצאה לנכון לקבוע שיעורי נכות בגין צלקת, שקודם לא נקבעו לו אחוזי נכות בגינה. אין כל הצדקה לחרוג מעקרונות ההסדר החקיקתי על הרציונלים שבו - תגמולים הצופים פני הווה ועבר קרוב בלבד, תוך איזון בין זכויות הנכה לזכויות כלל הנכים וחלוקת המשאבים ביניהם - במקרים שחל עליהם סעיף 37(ד) לחוק. סעיף זה צריך להתפרש על רקע כלל ההסדר החקיקתי. למותר לציין כי תחושת חוסר הנחת, שהביע בית המשפט העליון בעניין בן-חור (ובמקרים אחרים), איננה קיימת במקרה זה שלפנינו. לא מצאנו ממש בשאר טענות המערער. בקצרה נאמר כי לא מצאנו שיש רלבנטיות לסעיף 40 לחוק ששולל תגמולים מנכה המרצה עונש מאסר, בתקופת מאסרו, או לסעיף 9 השולל זכאות לפי החוק בשל התנהגות רעה וחמורה. העובדה שבמקרים אלו נשללה הזכאות לתגמולים במפורש, אינה מלמדת כי במקרה שהופחתו התגמולים לפי סעיף 37(ד) זכאי להם הנכה רטרואקטיבית. הכל כפי שפורט לעיל. כמו כן, אין ענייננו דומה לעניין בסטרי, שם נקבע כי המועד לתשלום הוא מיום שהוגשה תביעתה של המערערת מהטעם שלא נקבעה לה נכות קבועה, והיא זומנה לועדה משום שפג תוקף הנכות הזמנית, דהיינו: בדיקתה בפני הועדה באה כחלק מההליך של התביעה הראשונית, ואינה "תביעה חדשה". לא זה המקרה שלפנינו והרציונל להחלטת ועדת הערעורים בעניין בסטרי, לא רלבנטי לענייננו. סוף דבר: הערעור נדחה. החלטת קצין התגמולים תעמוד על כנה והתגמולים ישולמו למערער החל מיום פנייתו, 4.11.07. המערער ישלם למשיב הוצאות בסך כולל של 3000 ₪. המזכירות תדוור לצדדים. תיק רפואי מקור (2 תיקים) יושב לקצין התגמולים ניתן היום, כ"ב תמוז תש"ע, 04 יולי 2010, בהעדר הצדדים. יעל בלכר, שופטת- אב"ד פרופ' יעקב בר- חיים, חבר עו"ד עמירם שגיב, חבר צבארפואהמשרד הביטחוןועדה רפואית