העותרת היא עמותה רשומה המפעילה, מזה עשור לערך, מוסדות חינוך במעמד "מוכר אך לא רשמי" ברעננה. בעיצומה של שנת הלימודים תשס"ח נתקלה העותרת בקשיים מנהליים שונים, שלטענתה הוערמו בידי המשיבים [עיריית רעננה והעומד בראשה (להלן: "העירייה") ובקשיים בקבלת תמיכה תקציבית מן העירייה. לפיכך הוגשה העתירה. המחלוקת משך שנות חַיוּתה, לבשה העתירה צורה ופשטה צורה כמה פעמים. בראשונה הועמדו על מדוכת הדיון שלושה ראשי עניין: 1) רישום תלמידים לגן הילדים "לבונה"; 2) השלמת מהלכי רישוי הפעלת גן "לבונה"; 3) העמדת התקציב ץ בהתאם לדין, לצרכי מוסדות החינוך (במעמד מוכר אך לא רשמי) שהעותרת מפעילה (להלן: "מוסדות החינוך"). בשנייה - לאחר שהושג הסכם פשרה להסדרת שני ראשי העניין הראשונים - נותר לדיון הנושא השלישי המבוסס על הוראת תיקון מס' 7 לחוק חינוך ממלכתי תש"ס - 2007. גם עניין זה ירד, לכאורה, מן הפרק עם הודעת ב"כ עיריית רעננה (להלן: "העירייה") כי 'בכוונת , המשיבים לפעול בהתאם לחוק ולהעביר למוסדות החינוך של העותרת את התקציבים על פי החוק, ככל שהם עומדים בתנאים לקבלתם". הודעת העירייה הניחה את דעת העותרת בהיבט עקרוני אך היא חששה שביישום המעשי תחסיר העירייה ממנה רכיבי תקציב שונים. כך אירע שהעתירה שינתה בשלישית את דמותה כדי לשמש ביד העותרת כמין אמצעי פיקוח על יישום תקין של מחויבות העירייה. ואכן העותרת טוענת שסכומי הכסף שהועברו אליה אינם מכסים את מלוא רכיבי התקציב בהתאם לדין. מה שעלה בידי "לדלות" מתוך בליל הבקשות, התגובות, תגובות הנגד ונגד הנגד וחוזר חלילה הוא שהמחלוקת שנותרה סובבת רכיבים תקציביים אלה: דמי שכירות עבור המבנים שהעותרת שכרה עבור מוסדות החינוך דמי שמירה על מוסדות החינוך הכללת "תלמידי חוץ" בתחשיבי התקציב הכללת גני ילדים "טרום חובה" ו-"טרום טרום חובה" בתחשיבי התקציב סוג ההוצאות העירייה טענה - וטוענת כל העת - שהעתירה מיצתה את עצמה בכך שהתכלית המגולמת בכתב העתירה הושגה וסוגיות היישום השוטף אינן אלא עניין לשיג ושיח בין המערכות הניהוליות של העותרת ושל העירייה. אם התהוותה מחלוקת שהמערכות הללו לא הצליחו לגשר עליה, מן הראוי שהעותרת תגיש בגינן עתירה נפרדת. עם זה יש בפי העירייה מענה לכל אחד מרכיבי המחלוקת. טענות ומענות תיקון מס 7 לחוק חינוך ממלכתי מחייב את רשויות החינוך המקומיות להשתתף בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים בשיעור יחסי להשתתפות הרשות בתקציבי מוסדות חינוך רשמיים. עיקרון זה מקובל על הצדדים. המחלוקת סובבת את השאלה האם העירייה משתתפת בתקציבי מוסדות החינוך הרשמיים בהקשר לרכיבי הוצאה מסוימים. אלה המרכבים. דמי שכירות מבנים העירייה טוענת כי מבני מוסדות החינוך הרשמיים הם מבנים עירוניים. העירייה אינה שוכרת שום מבנה עבור מוסד חינוך ולפיכך תשלום דמי שכירות עבור מוסדות חינוך כלל לא נכלל בתקציבה. ממילא אין לגזור מכך חובת השתתפות בדמי השכירות שמשלמים מוסדות החינוך שאינם רשמיים. העותרת מוכנה להניח שגורלם של מוסדות החינוך הרשמיים שפר עליהם ואין הם צריכים להיטלטל בין משכנות ארעי שכורים. אלא שהעובדה שהעירייה מעניקה למוסדות הללו זכות שימוש חינם אין כסף במבנים עירוניים אינה שוללת את חובתה להשתתף במימון השכירות של מוסדות שאינם רשמיים כל עוד אין היא מקצה למוסדות הללו מבנים לשימוש חינם. סימוכין להשקפתה מוצאת העותרת בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 8/2009 (להלן: "חוזר המנכ"ל"). חוזר זה הופץ בדצמבר 2009 בעקבות תיקון מס' 11 לחוק חינוך ממלכתי. התיקון הוא תוספת לסעיף 11א לחוק שעניינו השתתפות המדינה ורשויות מקומיות בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים אך לא רשמיים. אחת התוספות להוראת החוק היא שהסיוע התקציבי שהרשויות מעניקות למוסדות הללו יכול שיהיה בכסף או בשווה כסף. בהקשר זה מבאר חוזר המנכ"ל כי "התקצוב האמור יכלול את כל הסכומים המוצאים על ידי הרשות מתקציבה לצורך מימון הפעילות השוטפת של המוסדות הרשמיים. כך ייכללו במסגרת זו הכספים שמוציאה הרשות המקומית לצורך תחזוקת המבנים המשמשים את מוסדות החינוך הרשמיים, הוצאות בעד שכירות מבנים למוסדות החינוך הרשמיים ככל שישנם... יובהר כי במסגרת זו וכדרך של הקצאה בשווה כסף, אין מניעה כי רשות מקומית תחליט להקצות חלק מן התקצוב על דרך תשלום עלות דמי שכירות נכס ששכר מוסד החינוך המוכר [הלא רשמי] ישירות למשכיר....". הנה כי כן העותרת אומרת כי חוזר המנכ"ל דן במפורש באפשרויות לתקצוב המוסדות הלא רשמיים על דרך של השתתפות בתשלום דמי שכירות. העירייה גורסת בפשטות שהוראת החוק מחייבת אותה לגזור את השתתפותה בתקציבי המוסדות הלא רשמיים משיעור השתתפותה בתקציבי מוסדות החינוך הרשמיים. השתתפות הרשות בתקציבי מוסדות החינוך הרשמיים מגולמת בתקציב הרשות ומפורטת לפרטי פרטיה. אין בתקציב הרשות המקומית דבר בעניין הוצאות שכירות של מבנים. מכאן שאין סעיף הוצאה תקציבית כזאת ואין כל חיוב לגזור ממה שאין את השיעור היחסי האמור להינתן למוסדות הלא רשמיים. אין למצוא סימוכין לגישת העותרת בחוזר המנכ"ל משום שהחוזר מחייב את הרשות להשתתף בתקציבי שכירות מבנים אם היא משתתפת בשכירת מבנים עבור המוסדות הרשמיים. דמי שמירה על מוסדות החינוך לעותרת שלושה מוסדות חינוך. היא זקוקה לשומר אחד בכל מוסד. בהתאם לתקנות החינוך הממלכתי מחויבת הרשות המקומית בתשלום 75% מן ההוצאה לשמירה דהיינו 75% משכרם של שלושה שומרים. העותרת מציינת שהעירייה מעמידה לרשותה שני שומרים ומקזזת 25% מתקציב השמירה השנתי. עתירת העותרת בנקודה זו היא שהעירייה תעמיד לרשותה כסף לצורך השמירה (75% משכרם של שלושה שומרים ) וכך תוכל העותרת לממן שכר שלושה שומרים זולים יותר מאלה שהעירייה משלמת להם את שכרם (בלי לגרוע מאיכות השמירה). גם בעניין זה נסמכת העותרת על חוזר המנכ"ל לאמור: "...יכול מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי להחליט ולהודיע לרשות המקומית כי אין הוא מעוניין לקבל את השירותים בשווה כסף אלא בכסף בלבד". העירייה אינה מתנגדת לכך שהעותרת תשכור בעצמה את שירותי השמירה ועירייה תשתתף בהוצאות הללו, באורח יחסי, בשיעור של 75% מהוצאותיה היא בעבור שמירה. אולם היא אינה מוכנה לתקצב שומר למוסד שאיננו בית ספר יסודי או גן חובה. המוסד השלישי שהעותרת מבקשת לתקצב את שכר שומרו הוא גן טרום חובה וטרום-טרום חובה (ראו להלן). הכללת "תלמידי חוץ" בתחשיבי התקציב תחשיבי ההשתתפות התקציבית בהוצאות מוסדות החינוך מחושבים, על בסיס מספר התלמידים הלומדים במוסד חינוך. העותרת משיגה על כך שהעירייה לא שקללה בתחשיביה את תלמידי מוסדות החינוך של העותרת שאינם תושבי רעננה, אלא באים ממקומות יישוב מחוץ לתחומה של רשות מקומית זו. החוק והתקנות אינם מבחינים בין תלמיד לתלמיד. לשון הדין דוברת בגזירת שיעור ההשתתפות בתקציבי מוסדות החינוך הלא רשמיים מתקציב ההשתתפות בתקציבי המוסדות הרשמיים בלי הבחנה הנעוצה במקום מגורי התלמיד [השוו פס"ד בעת"מ [ב"ש] 294/09 עמותת בית הספר התורני סביבתי נ' מועצה מקומית מצפה רמון (מפי השופט ברוך אזולאי)]. תשובת העירייה היא שתלמידי חוץ במוסדות הרשמיים ממומנים על ידי אגרת תלמידי חוץ שחלקה מתקבל מן הרשויות המקומיות שבהן מתגוררים התלמידים וחלקה מן ההורים. השתתפות העירייה בתקציב מוסדות החינוך הרשמיים היא על בסיס מימון זה. אם העותרת תעביר לעירייה את אגרות החינוך מן הרשויות המקומיות שבהן מתגוררים תלמידי החוץ שלה, תכלול אותן העירייה בחישובי תקציב ההשתתפות. הכללת גני ילדים "טרום חובה" ו-"טרום טרום חובה" בתחשיבי התקציב טענת העותרת להכללת תלמידי גני קדם לימודי החובה בתחשיבי התקציב מבוססת על אותו הגיון של הכללת תלמידי חוץ. החוק והתקנות אינם מבחינים בין "סוגי" תלמידים. תקציב הרשות למוסדות חינוך הוא תקציב כולל למוסדות לרמותיהם ויש לגזור ממנו את שיעור ההשתתפות בתקציב המוסדות הלא רשמיים. העירייה משיבה שחובתה על פי הדין היא להשתתף בתקציבי מוסדות החינוך הלא רשמיים באופן יחסי להשתתפות המדינה בתקציבי מוסדות רשמיים. כיון שהמדינה אינה משתתפת בתקציב מוסדות חינוך קדם חובה למיניהם, אף העירייה אינה חייבת להשתתף בתקציבי מוסדות כאלה המתנהלים כמוסדות חינוך לא רשמיים. סוג ההוצאות בגדרו של פרק זה תובעת העותרת מן העירייה שקיפות מלאה של הצגת תקציב מוסדות החינוך לפרטיו ולדקדוקיו, לרבות אסמכתות להוצאה, בלי "להתחכם" ולהעלים פריטים כלשהם. העירייה קובלת על הערותיה המכפישות של העותרת. היא טוענת כי העמידה את התקציב בשקיפות מלאה ללא כל סייג לעיון העותרת ובאי כוחה והייתה מוכנה לדון עמם בפרטי הפרטים. דיון "שאריות" העתירה והדיון בהם כאמור למעלה מכאן עתירה זו החלה ב"קול תרועה רמה" של טענות קיפוח והפלייה, מניעת יכולת הפעולה וקיפוח תקציבים מצד העירייה כלפי מוסדות החינוך של העותרת. הטענות נפרשו על פי שלושה ראשי עניין. שניים מהם פתרו בהסכם מחוץ לכותלי בית המשפט. עוקצו של ראש הטענה השלישי (מניעת תקצוב בהתאם לדין) כהה בעקבות הודעת העירייה שהיא נכונה להעמיד לרשות העותרת השתתפות בתקציביה ככל שהדין מחייב אותה לכך. [במאמר מוסגר אעיר שהודעת העירייה הייתה ככל הנראה על רקע "חוק נהרי". העירייה גם התעכבה עת רבה במימוש הודעתה על בסיס טענה שהחוק אינו ניתן למימוש בהעדר תקנות. גם לאחר שהותקנו תקנות נטען שקיים חוסר בהירות בולט וכי התקנות "מותקפות" בעתירה לבג"ץ. הנסיבות הללו הוליכו את העותרת ב"נתיב ייסורים" לא מבוטל. מספר פעמים התבקשתי להורות לעירייה לשלם לכל הפחות סכומי כסף שאינם שנויים במחלוקת וכן לזרז תשלומים בהתחדש שנת תקציב. התנהלות זו והשלכותיה אינן נחוצות לבירור שאלות העתירה]. העותרת סירבה למחוק את העתירה גם נוכח הודעת העירייה בדבר מחויבותה להשתתפות בתקציב בהתאם לדין . זה מפני שהעותרת חששה שהעירייה תפרש שלא כהלכה את מחויבותה בבואה לממש את המחויבות הלכה למעשה. אכן, לסברת העותרת, העירייה מסרבת להשתתף בתקצוב פרטי תקציב מסוימים תוך פירוש לא נכון של הוראות הדין. אף אני סברתי שיש טעם בהשקפת העותרת ואין למחוק את העתירה קודם לבירור טענותיה. טעמי לכך פשוט. נניח, לרגע אחד, שהעירייה לא מסרה הודעה בדבר מחויבותה להשתתף בתקציב העותרת. מה היה עליי לעשות? פשיטא שהייתי בוחן את הוראות הדין וקובע את היקף התפרשותן על כל רכיב ורכיב מרכיבי תקציב מוסדות החינוך (אם הוא שנוי במחלוקת). ברוח זה, מה משמעות הודעת העירייה? משמעות ההודעה היא שהעירייה מוכנה להשתתף בתקציבה של העותרת פרט למספר מרכיבים (דמי שכירת מבנים, תקצוב תלמידי חוץ וכו'). פשוט וברור הוא שעל בית המשפט לבחון אם הסייגים הללו מעוגנים בדין. התשתית הנורמטיבית במאי 2007 תוקן חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 7) על ידי הוספת סעיף 11א לחוק (התיקון היה יוזמה של השר משולם נהרי. לפיכך הוא מכונה "חוק נהרי"). זה נוסח הוראת החוק המוספת: קבע השר, לפי סעיף , 11 סדרים ותנאים להשתתפות המדינה בתקציבי שעות הלימוד של מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים , בשיעור יחסי להשתתפות המדינה בתקציביהם שלמוסדות חינוך רשמיים דומים (בסעיף זה - ההסדר הקובע) ,תשתתף רשות חינוך מקומית בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים הפועלים בתחומה בשיעור יחסי להשתתפותה בתקציביהם של מוסדות חינוך רשמיים דומים הפועלים בתחומה , לפי ההסדר הקובע ; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של רשות חינוך מקומית לקבוע שיעור השתתפות העולה על השיעור בהסדר הקובע בעקבות התיקון לחוק הותקנו תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) תשס"ח - 2008 (המתקנות את תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ד - 1953). תקנות אלה קבעו כי המדינה תשתתף בתקציב שעות לימוד של מוסד חינוך מוכר (היינו המוסדות הלא רשמיים) בשיעור של 75% מתקציבי שעות הלימוד של מוסד חינוך רשמי דומה. משמעותו הפשוטה של ההסדר החוקי הזה היא שרשויות מקומיות יחויבו במימון מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים בשיעור של 75% מהמימון הניתן למוסדות חינוך רשמיים. הרשויות רשאיות להגדיל את המימון גם מעבר לשיעור של 75%. לימים תוקן חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 11) ובמסגרתו נקבע כי השתתפות הרשות המקומית בתקציבי המוסדות הלא רשמיים יכולה להיות בכסף או בשווה כסף. שכירת מבנים לדעתי טענת העותרת, בנקודה זו, מוצדקת. העירייה (ואולי גם חוזר המנכ"ל) אינה קוראת בחוק פנים כהלכה. החוק מורה: "...תשתתף רשות חינוך מקומית בתקציבי מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים הפועלים בתחומה בשיעור יחסי להשתתפותה בתקציביהם של מוסדות חינוך רשמיים דומים הפועלים בתחומה...". האם בהענקת זכות שימוש חינם אין כסף במבנים של העירייה למוסדות הרשמיים אין משום השתתפות בתקציבי אותם מוסדות? כמובן שהתשובה חיובית. זה סוג של השתתפות בתקציב ב"שווה כסף". לפיכך, העירייה צריכה להעריך את השווי במונחי שכירות של מבני החינוך הרשמיים ולגזור מכך את הסכום שהיא צריכה לשלם עבור שכירת מבני העותרת (בכפוף לסייג להלן הנוגע למבנים המשמשים גני טרום חובה למיניהם). דמי שמירה על מוסדות החינוך העירייה העמידה לעותרת שני שומרים. היא מוכנה במקום העמדת שומרים להעמיד את הסכום שמתוקצב כשכר השומרים הללו בניכוי 25%. העירייה איננה מוכנה לתקצב את השומר השלישי כיוון שהוא מיועד לאבטחת מבנה המשמש לגני טרום וטרום טרום חובה. גישת העירייה מוצדקת (ראו להלן הפרק הדן במוסדות טרום חובה). הכללת "תלמידי חוץ" בתחשיבי התקציב לדעתי העותרת טועה בהשקפתה. אינני מקבל את הגישה שננקטה בעת"מ (ב"ש) 294/09. העירייה בארה כי היא מחויבת בהשתתפות בתקציב מוסדות שאינם רשמיים ורק בפריטי תקציב שהרשות מממנת עבור המוסדות הרשמיים. העירייה בארה שמימון לימודי תלמידי חוץ אינו נעשה מתקציבה. הדבר מתבצע על בסיס אגרה הממומנת בידי הרשויות המקומיות שבתחומן מתגוררים התלמידים הללו וכן באגרה המשולמת על ידי ההורים. אין כל סיבה שהעירייה תנהג אחרת בתלמידי חוץ הלומדים במוסדות הלא רשמיים. אם העותרת תעביר את תשלומי האגרה שלהם היא זכאית מן הרשויות המקומיות אל העירייה תכלול האחרונה את הדבר בחישוב השתתפותה בתקציבי העותרת. הכללת גני ילדים "טרום חובה" ו-"טרום טרום חובה" בתחשיבי התקציב העירייה אינה מחויבת בהשתתפות בתקציב גני ילדים קדם חובה לסוגיהם. הרי החוק מחייב את הרשות המקומית לגזור את שיעור ההשתתפות שלה בתקציב המוסדות הלא רשמיים מתחומי ההשתתפות של המדינה בתקציבי המוסדות הרשמיים. מאחר שהמדינה אינה מממנת ואינה משתתפת במימון גני ילדים בשלב הקדם חובה אין העירייה מחויבת אף היא להשתתף בתקציבי אותם מוסדות לא רשמיים. זה אפילו אם העירייה משתתפת במימון גני ילדים ברמה של קדם חובה (לפי הודעת ב"כ העירייה אין השתתפות כזאת וגנים כאלה ממומנים על ידי ההורים). סוג ההוצאות ככל שעלה בידי להתרשם פרק זה נוגע למחויבות העירייה לשקיפות ולמסירת פרטים נכונים של התקציב ואסמכתות לשימוש בו. העירייה הודיעה שהיא נהגה בעניין זה בשקיפות מלאה ובתום לב מוחלט. אין לי אלא להעמיד את העירייה בחזקתה, חזקת תקינות הפעולה של הרשות ולהסתפק באמירה זאת לצורכי הפרק דנן. התוצאה מן הנאמר לעיל עולה שעתירת העותרת מתקבלת רק בהקשר לרכיב דמי השכירות. כל יתר ה"שאריות" שנותרו כרכיבי העתירה, נדחים. על פי התוצאה אני נמנע מפסיקת הוצאות. ניתן היום, ט"ז אב תש"ע, 27 יולי 2010, בהעדר הצדדים. קטיניםגן ילדים / פעוטון / משפחתון