זכויות עובד זר מבולגריה 1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים והחזר בגין ניכויים שלא כדין שהגיש התובע כנגד הנתבעת. 2. רקע עובדתי: א. התובע הוא עובד בניין זר מבולגריה הועסק בחברות בניה שונות החל מחודש נובמבר 2001 ועד לשנת 2005, הצדדים חלוקים באשר למועד סיום העסקתו כמו גם באשר לנסיבות שהביאו לסיומה. ב. הנתבעת היא חברה המספקת שירותי קרקע לחברות בניה, טפלה בהעסקתו של התובע בתקופה נשואת כתב התביעה. ג. התובע הגיש בעבר תביעה דומה כנגד הנתבעת (עב 9673/05) במסגרתה העיד בהליך של עדות מוקדמת בפני כב' הרשמת ריכטמן (להלן: "העדות המוקדמת"), תביעה זו נמחקה לבקשתו, ללא צו להוצאות (להלן: "התביעה הקודמת"). 3. התובע העיד בפנינו כשמטעם הנתבעת העידו מר אלכס קידר, מנכ"ל הנתבעת במועדים הרלוונטים לכתב התביעה (להלן: "קידר") וכן מר אמיל אמילוב, עובד הנתבעת (להלן: "אמיל"). התובע הביא כעד מטעמו את מר גיורגי איבנוב, עובד הנתבעת לשעבר ולאחר שמיעת עדויות הנתבעת, נשמעה אף עדותו בפנינו. להלן נפרש טענות הצדדים בהרחבה. 4. טענות התובע: א. התובע עבד במסגרת הנתבעת מיום 13/11/01 ועד ליום 15/06/05 והועסק באתרי בניין ברחבי הארץ; אור יהודה, נמל תעופה בן גוריון, אשדוד, פתח תקוה ונתניה. ב. התובע עבד שישה ימים בשבוע ושכרו החודשי עמד על סך של 3,375 ₪. ג. התובע התפטר מעבודתו לאור הרעה מוחשית בתנאי העסקתו שכן הנתבעת לא הסדירה את אשרת השהיה שלו כנדרש. בנוסף הנתבעת לא שילמה לידיו רכיבים סוציאלים כנדרש על פי דין, לא סיפקה לו מגורים הולמים ולא שילמה לידיו דמי נסיעות כנדרש. לאור האמור, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 12,093 ₪. ד. במהלך חודש ינואר 2005 הושבת התובע מעבודה שכן הנתבעת לא ספקה לו עבודה כנדרש ומשכך עתר לתשלום שכר עבור חודש זה בסך 3,375 ₪. ה. לזכותו של התובע נצברו 43 ימי חופשה ומשכך זכאי לפדיון חופשה בסך 5,590 ₪. ו. התובע זכאי לדמי הבראה בסך 4,134 ₪ בגין 13 ימי הבראה. ז. התובע זכאי לתשלום בגין 32 ימי חג בסך של 4,160 ₪. ח. הנתבעת ניכתה משכרו של התובע סך של 600$ בגין כרטיס טיסה, שעה שמחירו של כרטיס טיסה אינו עולה על סך של 300$ ומשכך, עליה להעביר לידיו סך של 300$ שעולים כדי 1,260 ₪. 5. טענות הנתבעת: א. הנתבעת היא חברה המספקת שירותי קרקע לחברות בניה קבלניות שונות המעסיקות עובדים זרים. התובע עבד עבור החברות חירם גת ודניה סיבוס מיום 12/11/01 ועד ליום 29/05/05. ב. במהלך שנת 2003, נסע התובע לחופשת מולדת, בנוסף לא עבד במהלך חודש ינואר 2005 ואף במחצית מחודש פברואר 2005 ומשכך עבד בנתבעת משך 40 חודשים בלבד. ג. שכרו של התובע שולם בהתאם לשעות העבודה אותן ביצע בפועל והגיע לעיתים לסך של 5,000 ₪. ד. במהלך חודש מאי 2005 החל להתנהל משטר התאגידים בתחום עובדי בניין זרים ומרבית חבריו של התובע המשיכו בעבודתם באמצעות תאגידים אלו. התובע עזב את הנתבעת מרצונו במהלך חודש מאי 2005, ועבר לעבוד אצל קבלנים שלא היו מורשים להעסיקו אותה עת. אין בסיס לטענת התובע לפיה התפטר מחמת הרעת תנאים, התובע לא הוכיח כי זכויותיו לא שולמו לו כנדרש וטענתו העיקרית נסבה על חידוש האגרה, עניין אשר לא היה באחריות הנתבעת. התובע התפטר לאור סירובו לעבוד באתר בניה מרוחק מהעיר תל אביב, שם התגורר עם בת זוגו. לאור האמור, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. ה. עם סיום עבודתו של התובע, שילמה הנתבעת לידיו סך של 7,988 ₪ (ראה נספח ו' לתצהיר קידר) בגין כל הרכיבים להם זכאי היה אותה עת, התובע אף חתם על הסכם מתאים במסגרתו הצהיר כי שולם לו כל המגיע לו וכי אין לו כל טענות כלפי הנתבעת (להלן: "הסכם סיום ההעסקה") (ראה נספח ז' לתצהיר קידר). ו. תביעתו של התובע לקבלת דמי הבראה התיישנה בחלקה מה גם שהנתבעת שילמה לתובע קצובת הבראה במהלך עבודתו. הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 2,604 ₪, סכום שנכלל במסגרת הסכם סיום ההעסקה. ז. תביעתו של התובע לדמי חופשה התיישנה בחלקה בנוסף, הנתבעת שילמה לתובע דמי חופשה כנדרש, ככל והנתבעת נותרה חייבת סכומים בגין רכיב זה, הרי שתשלום מתאים הועבר לתובע במסגרת חתימתו על הסכם סיום ההעסקה. ח. דמי החגים שולמו לידי התובע במסגרת גמר חשבון שנערך עימו, מה גם שהתובע היה זכאי לתשלום בגין 22 ימי חג בלבד לאור ימי החג שחלו בשבת. ט. אין בסיס לעתירת התובע לתשלום שכר עבודה לחודש ינואר 2005. עבודתו של התובע אצל הקבלן המבצע הופסקה והנתבעת בקשה לשבצו לעבודה בחודש זה, מחוץ לגוש דן, אולם התובע סירב לכך. י. הנתבעת לא שילמה לתובע עבור כרטיס לחופשת מולדת (אינטר-ויזה) ומשכך אף לא ניכתה משכרו סכומים מתאימים. יא. התובע הגיש בעבר תביעה כנגד הנתבעת, תביעה דומה לזו שלפנינו אשר נמחקה לבקשת בא כוחו ומשכך יש לקחת עובדה זו בחשבון במסגרת פסק הדין, בשים לב להוצאות שנגרמו לנתבע. דיון והכרעה: 6. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין התביעה להידחות, להלן נפרש החלטתנו. 7. יריבות: הנתבעת טענה כי לא העסיקה בפועל את התובע שכן שמשה כחברה למתן שירותי קרקע בלבד. תלושי השכר של התובע הונפקו על ידי הנתבעת אשר שילמה שכרו ודאגה לכלכלתו, דאגה להציב התובע באתרי בניה שונים ולספק לו עבודה. אנו סבורים כי יש לראות בנתבעת כמעסיקתו. טענת הנתבעת לפיה "המשתמש", החברות הקבלניות במסגרתן הועסק התובע בפועל, הן המעסיקות הרלוונטיות לא הוכחה. לאור האמור אנו סבורים כי הנתבעת היא מעסיקתו של התובע ומשכך יש לברר התביעה כנדרש. 8. תקופת ההעסקה: א. התובע טען כי הגיע ארצה ביום 12/11/01 וכי החל לעבוד ביום 13/11/01. במסגרת התביעה הקודמת שהגיש העיד: "עזבתי את הנתבעת ב- 29.05.05." (ראה נספח ב' לתצהיר קידר) (ראה עמוד 1 לפרוטוקול עדות מוקדמת שורה 10). במסגרת כתב התביעה שלפנינו טען כי עבד בנתבעת עד ליום 15/06/05 (ראה סעיף 6 לכתב התביעה). הנתבעת טענה כי התובע עבד במסגרתה מיום 12/11/01 ועד ליום 29/05/10. לאור האמור ולאור התרשמותנו מעדויות הצדדים מהימנה עלינו טענת הנתבעת ומשכך אנו קובעים כי התובע הועסק בנתבעת מיום 12/11/01 ועד ליום 29/05/05. ב. נציין כי התובע טען כי לא עבד בחודש ינואר 2005 וכן במחציתו של חודש פברואר 2005 ומשכך, לשם הדיון ברכיבים להם זכאי התובע יש להפחית חודשים אלו מתקופת עבודתו הכוללת. הנתבעת טענה כי התובע יצא לחופשת מולדת בת חודש וחצי (ראה סעיף 6.2. לתצהיר קידר) וכי אין לקחת תקופה זו בחשבון במסגרת העסקתו של התובע. התובע אישר כי אכן יצא לחופשת מולדת, עם זאת משלא הוכח המועד בו נטל התובע החופשה וכן לא הוכח משכה איננו נדרשים לטענת הנתבעת בנדון. לאור האמור, תקופת עבודתו של התובע בנתבעת נמשכה 41 חודשים בלבד. 9. הסכם סיום ההעסקה: א. התובע חתם על הסכם סיום העסקה שנכתב בעברית, הנתבעת טענה כי עובד מטעמה, אמיל, תרגם עבור התובע את האמור בהסכם שם נקבע: "תשלום זה מהווה סילוק סופי ומוחלט של כל המגיע לי מהחברה, ככל שמגיע לי, ובכלל זה, בגין שכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי חופשה, פדיון חופשה, דמי תאונה ומחלה, דמי הודעה מוקדמת וכל תשלום אחר הקשור לעבודתי עבור החברה והנובע ממנה, ולפרישתי מהעבודה, ובלי למעט הטבות סוציאליות ואחרות מכל מין וסוג שהוא." (נספחים ו'-ז' לתצהיר קידר). ב. התובע טען כי אמיל, עובד הנתבעת העביר לידיו שיק על סך 7,988 ₪ כשמספר ימים לאחר מכן, הגיע גיורגי, עובד הנתבעת והחתים אותו על ההסכם. לטענת התובע, פשר תוכנו של ההסכם כלל לא הוסבר לו והמסמך אף לא נשא חתימתו של אמיל, אשר הוספה בשלב מאוחר לחתימתו שלו (ראה סעיפים 17, 20-22 לתצהיר התובע). במסגרת עדותו המוקדמת העיד התובע: "ש. אני אומר לך שאתה חתמת פה על מסמך שאומר שלא חייבים לך דבר. ת. המסמך הזה בבוקר ב-25.5 חבר שלי בשם גיורגי צלצל אלי לפלאפון, תבוא החוצה כי אני רוצה חתימה על המסמך שזה המשכורת שלי. הוא נתן לי את המסמך הזה חנ/2 (הכוונה: הסכם סיום העסקה-א.ע.), גיורגי נתן לי אותו, אני לא יודע מה כתוב במסמך, הוא אמר רק תשים את החתימה שלך. ש. גיורגי הוא פועל יחד איתך? ת. לא יודע את שם משפחתו הוא נוהג באוטו. ש.ת. הוא פועל יחד איתי. הוא עובד כמוני כפועל אך גם מוביל אנשים. ... ש.ת. אני לא חתמתי על חנ/1 ו-חנ/2 ביחד. לא חתמתי על זה ביחד, על חנ/2 חתמתי מאוחר יותר. ש. סיפרת לעו"ד בכר שחתמת על מסמך? ת. לא" (ההדגשה שלי - א.ע.). (ראה עמוד 3 שורות 22-24 וכן עמוד 4 שורות 1-15 לפרוטוקול העדות המוקדמת). בדיון שהתקיים לפנינו העיד: "ש.בעדות שלך בנובמבר 2005 נחקרת על המסמך הזה (נספח ז' לתצהיר הנתבעת) ואז שזה היה כמה חודשים לא טענת כלום לגבי זה שלא היו פרטים או שמות שלא כתובים? ת. כי הצגתם לי את הצילום ולא את האורגינל. ש. גם עכשיו אני מציג לך צילום, מה השתנה (מפנה לעמ' 2 לפרוטוקול מיום 29/11 /05 שורה 21 ) לא טרחת לציין מי כתב ומה כתוב אלא לראשונה הוא מעלה זאת בשנת 2008? ת. כנראה הודעתי את זה לעו"ד ואני התפלאתי למה זה לא מופיע. המסמך המקורי צריך להיות בתוך התיק צריך להסתכל עליו. ש.אמרת באותה העדות שעל מסמך כזה חתמת רק כשגמרת לעבוד, אתה זוכר? ת.חתמתי על מסמך כזה בחודש מאי כאשר אני עדיין עבדתי עד חודש יוני. חתמתי עליו כי הביאו לי ואמרו לי שאם אני לא יחתום אני לא יקבל את הכסף שמגיע לי" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 7 שורות 10-25 לפרוטוקול הדיון). במסגרת העדות המוקדמת התובע לא טען דבר באשר לזיוף המסמך הנדון כשבעדות שלפנינו טען כי נעשה שינוי בתוכן המסמך. ג. גיורגי העיד בפנינו באשר לתפקידו טען כי: "ת. עובד בניין. הייתי ראש קבוצה, קיבלתי אוטו, מביא אותם לעבודה כל יום ומחזיר אותם מהעבודה. בערב בעל הבית שלי היה נותן לי להעביר אנשים לתת להם משכורות, כמעט כל ערב היה לי מה לעשות. ש.מי זה בעל הבית ? ת.אמיל אמילוב" (עמוד 24 שורות 4-8 לפרוטוקול הדיון). באשר להסכם סיום ההעסקה ושובר התשלום שצורף לו העיד: "ש. מוצג בפניך חנ/1 ו- חנ/2. (הכוונה:נספחים ו'-ז' לתצהיר קידר - א.ע.) אתה נתקלת במסמך כזה במסגרת עבודתך ? ת.  אני לא זוכר. כמעט כל חודש הייתי מחתים, אני לא זוכר , יכול להיות שהייתי מחתים" (ראה עמוד 24 שורות 24-26 לפרוטוקול הדיון). בהמשך העיד כי חילק רק סכומי מזומן לעובדים ולא שיקים: "ש.התובע אמר בבית הדין שאתה היית מחלק רק מזומן ואמיל היה מחלק שיקים. האם אתה גם חילקת שיקים? ת. אני לא זוכר שיקים. ש. אתה זוכר את כל המקרים...? ת.אני נזכר ואומר שאני לא חילקתי שיקים, נתתי רק כסף מזומן. היה כסף בתוך מכתב ביחד עם התלוש. בפעם הראשונה לא ידעתי שיש כסף שם" (עמוד 26 שורות 4-9 לפרוטוקול הדיון). אמיל העיד: "ש. מי העביר לתובע את הסך של 7,988 ₪? ת. אני , זה היה שיק. ש. איפה זה קרה? ת. ביפו. אחרי 14 קומות יש גן ציבורי. ש. אתה זוכר מתי זה היה ? ת. בחודש מאי. אנ י לא זוכר תאריך מדוייק. (ראה עמוד 18 שורות 7-13 לפרוטוקול הדיון). ש. אתה הסברת לו על מה הוא חותם? ת. הסברתי לו שזה גמר חשבון בנתבעת. ש. אתה יכול להגיד לי מה כתוב במסמך ? ת. אני יכול לקרוא מה שכתוב בפסקה הראשונה, הסבירו לי במשרד מה זה השאר שכתוב . ש. הצהרת שתרגמת את הנספח הנ"ל לתובע וכי התובע חתם עליו מרצונו האישי? ת. לפני שאני מקבל מסמכים מהמשרד מתרגמים לי אותם ואני הולך לעובד ומסביר לו מה כתוב . ש. אם אני יגיד לך שהתובע טוען שהוא קיבל ממך את השיק וכעבור 3 ימים הגיע יורגי ומסר לו את נספח ז' הנ"ל, ואמר לו שזה עבור 2 המשכורות שלו, מה יש לך להגיד על זה? ת. אני החתמתי אותו על הטופס, אני חתמתי, אם יורגי היה מחתים אותו הוא היה חתום עליו" (ראה עמוד 18 שורות 23-25 וכן עמוד 19 שורות 1-11 לפרוטוקול הדיון). ד. מהימנה עלינו עדות אמיל לפיה הוא שהחתים את התובע על הסכם סיום ההעסקה בד בבד עם העברת השיק לידיו, הדברים מתיישבים עם המסמך הנדון ולאור עדויות הצדדים איננו מקבלים טענת התובע לפיה הסכם סיום העסקה מזויף וכי חתימתו של אמיל הוספה בשלב מאוחר יותר. טענה זו לא הועלתה במסגרת עדותו המוקדמת שכן לדבריו, חל שינוי במסמך שהוצג בפניו בדיון שלפנינו לעומת זה שהוצג בפניו בהליך הקודם, איננו מקבלים טענתו זו. התובע הציג מספר גרסאות ועדותו היתה בלתי עקבית ומהימנותו מוטלת בספק. בנוסף נציין כי גיורגי העיד כי הסכם סיום ההעסקה ונספח התשלום אינם זכורים לו ולאור כל האמור, התרשמנו כי נכונה טענת הנתבעת לפיה אמיל העביר לידי התובע השיק ובד בבד החתימו על הסכם סיום ההעסקה. ה. מעדותו של אמיל עולה כי הסביר לתובע באופן כללי על משמעות ההסכם שכן לא שלט בשפה העברית, השפה בה נוסח ההסכם כאמור. לאור האמור מצאנו כי תוכנו של ההסכם, לפרטיו, לא הוסבר לתובע כנדרש, מה גם שהנתבעת לא פרטה מהם הסכומים להם היה זכאי התובע בגין כל רכיב ורכיב אשר נכלל במסגרת הסכם זה. ו. התובע טען כי הסך של 7,988 ₪ שולם לידיו עבור שכר עבודה לחודשים אפריל-מאי 2005 (ראה סעיף 12 לתצהיר התובע). הנתבעת הכחישה האמור וטענה כי הסכומים שולמו כגמר חשבון עבור מכלול הזכויות הסוציאליות שהגיעו לתובע, בהתאם להסכם סיום ההעסקה. התובע טען כי הסך ששולם לידיו הוא שווה ערך לשתי משכורות חודשיות, נציין וכי שיפורש להלן כי מצאנו שסכום זה עולה במעט על הסכום לו היה זכאי התובע בגין זכויות סוציאליות, כפי שנפרש להלן. אנו דוחים את גרסת התובע, שהיתה רצופה באי דיוקים וסתירות ומעדיפים את גרסת הנתבעת לפיה סכום זה שולם כגמר חשבון ולא עבור שכר עבודה. ז. לאור האמור, אנו סבורים כי אין ליתן תוקף להסכם סיום ההעסקה שכן הנתבעת לא הסבירה לתובע באופן מספק משמעות חתימתו וכן לא פרטה מהם הסכומים להם היה זכאי התובע בגין כל רכיב ורכיב שנכלל במסגרתו. אנו סבורים שיש לבחון זכויותיו של התובע אחת לאחת, כשמכל סכום המגיע לו, יש לקזז הסך של 7,988 ₪. 10. דמי חגים: התובע טען כי זכאי לתשלום בגין 32 ימי חג. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי שולמו לתובע דמי חג במסגרת ההתחשבנות הסופית בסמוך לסיום עבודתו וכי מכל מקום, זכאי היה לתשלום בגין 22 ימי חג. במסגרת סיכומיה טענה כי התובע לא הוכיח מהם ימי החג שבגינם זכאי לתשלום מתאים ומשכך יש לדחות תביעתו. קריב העיד: "ש. התובע קיבל תשלום בגין חגים שהוא עבד בהם? ת. אם הוא היה צריך לקבל אני מאמין שהוא קיבל. זה צריך להופיע בתלושי השכר ויכול להיות שבתשלום הסופי. התובע היה עובד יומי. קשה לי להיזכר אם הוא עבד יום לפני ויום אחרי החג. אני יודע שנהגנו לשלם 9 ימי חג לפי החוק. ש. מה הסכום המשולם בגין יום חג? ת. שכר מינימום של 8 שעות" (ראה עמוד 14 שורות 13-19 לפרוטוקול הדיון). משהנתבעת הודתה כי התובע זכאי לתשלום בגין 22 ימי חג אנו סבורים כי אין מקום לדחות התביעה בהעדר פירוט מתאים מצידו של התובע, ולאור האמור, מצאנו כי התובע זכאי לתשלום של 2,860 ₪ בגין דמי חג. 11. דמי הבראה: התובע טען כי זכאי לתשלום עבור 13 מי הבראה. הנתבעת טענה כי תביעתו של התובע לקבלת דמי הבראה התיישנה בחלקה מה גם ששילמה לידיו קצובת הבראה במהלך עבודתו. בחודש 12/03 שולם לידיו סך של 1,530 ₪ (ראה סעיף 9.4 לתצהיר קידר ונספח ג' לתצהירו) ומשכך נותרה חייבת לתובע סך של 2,604 ₪, סכום שנכלל במסגרת הסכם סיום ההעסקה. לאור הסכומים ששולמו לתובע הרי שזכאי לתשלום הסך של 2,604 ₪ בגין דמי הבראה. 12. דמי חופשה התובע עתר לתשלום בגין 43 ימי חופשה. הנתבעת טענה כי תביעתו של התובע לדמי חופשה התיישנה בחלקה. בנוסף, טענה כי שילמה לתובע דמי חופשה כנדרש במהלך עבודתו, בחודש 12/04 שולם לידיו סך של 1,434 ₪ (נספח ד' לתצהיר קידר) ובחודש 12/04 שולם לידיו סך של 1,434 ₪ (ראה נספח ה' לתצהיר קידר) בגין רכיב זה (ראה סעיף 9.3. לתצהיר קידר). לאור תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, התובע זכאי היה ל-34.5 ימי חופשה ובהתאם לסך של 1,610.10 ₪. 13. ניכויים שלא כדין: התובע טען כי הנתבעת מימנה עבורו כרטיס טיסה לבולגריה אליה נסע במהלך העסקתו. לטענתו, הנתבעת ניכתה משכרו סך של 600$ בגין הכרטיס שעה שעלות טיסה לבולגריה עומדת על סך של כ- 300$. הנתבעת הכחישה כי ממנה כרטיס טיסה עבור התובע וכן טענה כי כלל לא ניכתה משכרו סכומים שנטען על ידו. התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענתו ונמנע מלצרף תלושי שכר מהם נוכל ללמוד כי הנתבעת בצעה ניכוי כאמור שכן לטענתו, התלוש הרלוונטי אבד (עמוד 9 שורה 25 לפרוטוקול הדיון). אנו סבורים כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו, מה גם שאף טענתו בכל הנוגע למחיר הכרטיס נטענה בעלמא וכלל אינה מבוססת. 14. משכורת חודש ינואר 2005: התובע טען כי הנתבעת נמנעה מלספק לו עבודה בחודש ינואר 2005 ובהמשך, במחצית הראשונה של חודש פברואר 2005 ומשכך לא קבל לידיו שכר בתקופה זו. התובע עתר לתשלום שכר עבור חודש ינואר 2005 בלבד. הנתבעת טענה כי הציעה לתובע עבודה מחוץ לעיר תל אביב אולם התובע סרב לכך שכן שכר דירה בתל אביב ומעוניין היה לגור עם בת זוגו. הנתבעת טענה כי הקבלן בחצריו עבד התובע עובר לחודש ינואר 2005 פשט הרגל ובהתאם, בקשה לספק לתובע עבודה באתר אחר אצל קבלן חדש אולם התובע סרב (ראה סעיף 8 לתצהיר קידר וכן ראה סעיף 6 לתצהיר אמיל). אמיל העיד: "ש.יכול לקרות מקרה שאין עבודה ואין לך להעביר אותם? ת. יכול להיות שקורה אבל זה לא משהו משמעותי, היו יום או יומיים או שבוע מקסימו . (ראה עמוד 16 שורות 23-25 לפרוטוקול הדיון). התובע הכחיש טענות הנתבעת. איננו מקבלים את טענות התובע שכן מהימנה עלינו עדות אמיל, ומקובלות עלינו טענות הנתבעת בנדון. התרשמנו כי התובע אכן סרב לעבוד מחוץ לאיזור גוש דן חרף העובדה כי סופקו לו מגורים באתרי הבניה וחרף העובדה שהנתבעת שילמה דמי נסיעות לתובע שעה שהתגורר מחוץ לאתר הבניה (ראה עדות אמיל בעמוד 17 שורות 7-10 לפרוטוקול הדיון) ובהתאם, נמנע מלעבוד במהלך חודש ינואר ובמחצית חודש פברואר 2005. לאור האמור מצאנו לדחות התביעה לשכר עבודה. 15. סיום עבודתו של התובע א. התובע טען כי התפטר בשל הרעת תנאי עבודתו שכן הנתבעת לא הסדירה את אשרת עבודתו כנדרש. בנוסף טען כי לא שולמו לידיו התנאים הסוציאליים המגיעים לו, כי הנתבעת הלינה את שכרו חודש בחודשו, לא ספקה לו מגורים הולמים ולחלופין לא שילמה לו דמי נסיעות שכן התגורר במרחק רב ממקום עבודתו (ראה סעיף 8 לכתב התביעה). ב. הנתבעת הכחישה האמור, לטענתה, התובע עזב עבודתו לאור סירובו לעבוד באתרי בניה מחוץ לגוש דן, שכן התגורר בשעתו בדירה שכורה עם בת זוגו. בנוסף טענה כי לא בצעה כל הרעה בתנאי עבודתו של התובע וכי אין בסיס לטענתו לפיה לא הוסדרה אשרת השהיה שלו, מה גם שהנתבעת כלל לא היתה אמונה על הנפקת אשרתו ובתקופה זו עבר ענף הבניה למשטר התאגידים. ג. התובע העיד: "ש. אתה אי פעם בזמן העבודה, עד שעזבת, התלוננת אצל אמיל או אצל הקבלן שמשהו לא בסדר במשכורת או בתנאים שלך? ת. התשובה היחידה לגבי זה היא שהפעם היחידה בבן גוריון שעבדנו היה הפרשים של 100 ₪ שאז פנינו לאמיל ואמרנו שיש הפרשים של סכומים 100-30 ₪ . ש. מתי זה הי ה ? ת. 2003-2004. פרט למקרה הזה שולם לי כל הכסף. חוץ מהיום האחרון של העבודה בנתניה שלא שולם לי. ש. תסביר על מה אתה מדבר הרעת תנאים שבגללם אתה חושב שמגיע לך פיצויי פיטורים (הודעה מוקדמת שלאחר מכן ויתרת עליה)? ת. מה ששולם לי זה רק משכורות שעבדתי, חוץ מז ה שום דבר. ש. זוהי הרעת התנאים שלך? ת. אמיל היה מודיע לנו שגמרנו את העבודה שלמחרת אנו עוברים למקום אחר. אתם נתתם לי עבודה ודירה וזה מה שיש. הדבר היחיד זה שהיה על יד לוד שם ישנתי באיזה שהיא מרפסת ולא יכולתי להחזיק מעמד, חוץ מזה נתנו לנו את כל התנאים. ש. זה נכון שהטענה שהתנאים שלך היו פחות טובים, אמר לך העו"ד שלך וזה לא מה שאתה אמרת לעו"ד? ת. העו"ד לא אמר לי שום דבר. ש. אז מי אמר, כי אמרת שלא היו הרעת תנאים ועו"ד שלך כתב שעזבת בגלל שהיה לך הרעת תנאים, מה נכון? ת. התנאים היחידים שלא היו לי טובים כיוון שר צו להעביר אותי למקום עם לינה שהיתה לי בעיה עם האנשים שהיו שם. ש. הבעיה היחידה שלו היתה כאשר אמרו לו שצריך לעבור לגור בנתניה או באשדוד? ת. כן, היתה לו בעיה בגלל הנחירות ועם חלק מהאנשים. ש. האם התרעת בפני המעביד על זה? ת. לא, אני לא דיברתי איתו" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה עמוד 5 שורות 22-23, עמוד 6 שורות 1-25 וכן עמוד 7 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). ד. "הכלל הוא כי במקרה של התפטרות עקב הרעת תנאים מוחשית או נסיבות אחרות, שבהן אין לדרוש מהעובד את המשך עבודתו, על העובד העומד להתפטר להעמיד את מעבידו על כוונתו כך, שתהיה למעביד הזדמנות לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה. מדובר בדרישה מהותית ולא טכנית" [ראה י' לובוצקי, סיום יחסי עבודה, פרק 9 עמ' 12, ניצן הוצאה לאור (2000)]. לאור האמור, התובע כלל לא התריע בפני הנתבעת כי הרעה את תנאי עבודתו ומשכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים. ה. אף לגופו של עניין לא מצאנו בטענותיו של התובע ממש, התובע העיד: "ש.זה נכון שאתה לא רצית לעבוד בשום מקום מחוץ לת"א? ת. זה לא נכון, אמרתי שאני רוצה לגור בת"א, זה לא משנה לי איפה לעבוד העיקר שיהיה לי הסעה מהעבודה וחזרה לת"א. ש. האם מישהו הבטיח לך או התחייב בפניך אי פעם שאתה תגור רק בת"א? ת. אף אחד לא הבטיח לי. ש. זה נכון שהציעו לך לעבוד באשדוד או בנתניה עם מגורים שם או באשדוד או בנתניה? ת. נכון. ב- 15 לחודש עבדנו בנתניה, באותו היום הודיעו או שנותנים להם או הסעה או כרטיסיה שיסעו ויחזרו הם ממשיכים ואם לא .... הוא היה בנתניה. ש. העמדת תנאי או שאתה עובד בת"א או שיעמידו לו הסעה? ת. אני לקחתי שכירות בחדר ביפו ת"א ואני משלם את השכירות כי בכל מצב אני משלם את השכירות, לא היה איכפת לי מקום העבודה העיקר שאני ישאר לגור בת"א כי שכרתי שם דירה. ש. המעביד נתן לכולם מגורים אבל אתה בחרת להשכיר דירה לעצמך, נכון? ת. היתה לי בעיה כי אני מאוד נוחר והיו לי בעיות עם חלק מהעובדים, כדי לא להפריע לאחרים ולא לעשות בלגן אז לקחתי לעצמי דירת חדר" (ראה עמוד 5 שורות 3-21 לפרוטוקול הדיון). קידר העיד: "ש.היה קשר בינך לבין התובע, פניות מצידך פניות מצידו? ת. אני בקושי מכיר אותו. ש. איך אתה י ודע שהוא סירב לעבוד במקום כזה או אחר? ת. אני יודע על המקרה הזה, נאמר לי שיש עובד שלא רצה ללכת לעבוד כי הוא רוצה לגור עם החברה שלו. ש. אתה יכול לפרט היכן הוצע לתובע לעבוד והוא סירב? ת. הציעו לו במספר מקומות כמו נתניה והוא סירב. אנשי השטח שלי שחזרו למשרד אמרו לי שהוא לא מוכן לעבור לעבוד בשום מקום כיוון שהוא רוצה להישאר לגור בת"א עם החברה שלו, זה נסיעה ארוכה וזה היה בלתי אפשרי. ש. איך אתה מסביר את זה שגם לפני תקופת "ההשבתה" וגם אחריה התובע עבד בערים שהם מחוץ לגוש דן? ת. תשאלי את התובע, כנראה הוא הסכים לע בוד, אולי אז היתה לו חברה ולאחר מכן לא היתה לו חברה אני לא יודע, אני רק יודע שהוא לא רצה לצאת לעבוד מחוץ לת"א" (ראה עמוד 13 שורות 11-24 לפרוטוקול הדיון). עדותו של התובע מתיישבת עם טענת הנתבעת לפיה סרב לעבוד מחוץ לגוש דן בנסוף נציין כי מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה דרישתו של התובע לעבוד בעיר תל אביב וסביבותיה באה על רקע רצונו לגור בדירתו עם בת זוגו בעיר. ו. באשר לטענת התובע לפיה הנתבעת לא הסדירה עבורו אשרה כחוק, הרי שטענה זו לא הוכחה ולו לכאורה, התובע נמנע מלהציג כל ראיה בנדון ובה ולא צירף אשרת עבודתו כפי שהיה מצופה ממנו לעשות ולא בכדי. ז. באשר לטענת התובע לפיה לא שולמו לידיו דמי נסיעות העיד אמיל: "ש. וכשהוא לא גר במגורים האלה, מימנו לו נסיעות ממקום למקום? ת. זה לא משנה איפה הוא גר אם הוא היה צריך לנסוע באוטובוס אז הוא מקבל כרטיס חופשי חודשי. אם היה צריך פ"ת הוא היה מקבל כרטיס לפ"ת" (ראה עמוד 17 שורות 7-10 לפרוטוקול הדיון). מהימנה עלינו עדותו של אמיל בעניין ומשכך אנו דוחים טענות התובע לפיהן לא שולמו לידיו דמי נסיעות, מה גם שהתובע עצמו העיד כי קיבל שירותי הסעה במהלך עבודתו. ככל והנתבעת שילמה לתובע דמי נסיעות, שכן ויתר על המגורים שהעמידה לרשותו, הרי שרשאית היתה להעבירו לאתר מחוץ לגוש דן. בהקשר זה נציין כי התובע לא טען כי העברתו לאתר עבודה חדש עלתה בגדר הרעת תנאים ואף לא ציין מהיכן הועבר ולאן נדרש לעבור כאמור. ח. באשר לטענתו לפיה הושבת מעבודה במהלך חודש ינואר, הרי שלאור קביעותינו לעיל, לא מדובר היה בהרעת תנאים, מה גם שהתובע המשיך לעבוד בנתבעת לאחר ההפסקה הזמנית כאמור ומשכך אין בסיס לטענתו זו. ט. התובע טען כי שכרו שולם לידיו באיחור כל חודש בעניין זה העיד אף גיורגי ואישר האמור (ראה עדות גיורגי בעמוד 24 שורות 20-23 לפרוטוקול הדיון) כשאמיל העיד כי על פי רוב שולמה המשכורת במועדה, למעט מקרים בודדים (ראה עדותו בעמוד 16 שורה 5 לפרוטוקול הדיון). לא מצאנו לקבוע מסמרות בסוגיה זו ומכל מקום, ככל ושכרו של התובע שולם לידיו באיחור, הרי שהיה עליו להתריע על כך בפני הנתבעת וליתן לה אפשרות לתקן התנהלותה משלא עשה כן כאמור, מצאנו לדחות טענתו. י. התובע טען כי לא שולמו לידיו תנאים סוציאלים כנדרש, מעיון בתלושי השכר שצורפו, הרי שהנתבעת שילמה לידיו חלק מהמגיע לו כגון דמי חופשה והבראה, ככל ונותרה חייבת לתובע סכומים שונים, הרי שהיה על התובע להתריע בפניה כאמור ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. נציין כי סכומים אלו שולמו לידי התובע במסגרת סיום עבודתו כפי שציינו לעיל. יא. לאור האמור מצאנו כי התובע התפטר וכי אינו נכנס בגדר הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ומשכך מצאנו לדחות תביעתו לפיצויי פיטורים. 16. מששולם לתובע סך של 7,988 ₪ כגמר חשבון ומשסכום זה עולה על המגיע לתובע, מצאנו לדחות תביעתו. אנו ערים לכך שהתובע ניהל תביעה דומה כנגד הנתבעת וכי מדובר בתביעתו השניה כנגדה, דבר אשר ודאי הסב לה הוצאות. עם זאת מתוך התחשבות במצבו , בשים לב לכך כי מדובר בעובד זר ולפנים משורת הדין בלבד מצאנו לחייבו בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪ בלבד. 17. סוף דבר: א. התביעה נדחית. ב. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ₪. זכויות עובדיםעובדים זרים