החזר אגרה פשרה בגישור א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ [כתוארה אז] (כב' הרשמת שרון הינדה) בתיק הוצל"פ 0165247056 מיום 06.09.07 לפיה נדחתה בקשת המערער להשבת אגרה בסכום של 180,019₪, בהליך שהסתיים בהסכם גישור. אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: ביום 27.5.05 פתח המערער בהליכי הוצל"פ כנגד המשיבה 1 למימוש משכנתא שנרשמה לטובתו על זכויות המשיבה 1 בנכס ברח' הרברט סמואל 54 פינת רח' יונה הנביא 2 בת"א, הידוע כגוש 6914 חלקה 18 (להלן: "הנכס"). סכום החוב נשוא תיק ההוצל"פ עמד בעת פתיחת התיק על סך של 18,811,819 ₪ ובהתאם שילם המערער אגרה בסך של 180,019 ₪ (להלן: "האגרה"). המערער ואחרים מקבוצת אבולעפיה, שהמשיבה 1 היא אחת מהם, ניהלו הליך גישור בפני המגשר עו"ד רם כספי, שהסתיים ביום 13.6.07 בחתימה על הסכם גישור (להלן: "הסכם הגישור"). ביום 20.6.07 ניתן להסכם הגישור תוקף של פס"ד ע"י כב' השופטת ד' קרת-מאיר במסגרת הליך משפטי אחר שמתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בת"א (פש"ר 1921/04), וכך נקבע: "ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור. אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות. אני מורה על השבת האגרה." ביום 21.8.07 הגיש כונס הנכסים בקשה לביטול מינויו ככונס. לבקשה צורף דו"ח סופי בו פורטו מכלול הפעולות שנעשו בתיק ההוצל"פ מעת פתיחתו (ד-1, ד'-2) (להלן: "דוח כונס הנכסים"). יש לציין, כי בדו"ח התייחס כונס הנכסים להסכם אליו הגיעו הצדדים "כהסכם פשרה". ביום 2.9.07 שוחרר כונס הנכסים מתפקידו. ביום 6.9.07 הגישו הצדדים לראש ההוצל"פ הודעה בהסכמה לפיה יישבו את המחלוקת ביניהם בהליך גישור, עפ"י הסכם גישור שקיבל תוקף של פס"ד. לפיכך, התבקש ראש ההוצל"פ לבטל את הליך ההוצל"פ ללא צו להוצאות, ועוד נתבקש: "3. הואיל והמחלוקת יושבה במסגרת הליך גישור, מתבקש ראש ההוצאה לפועל הנכבד להורות על החזר אגרה ששולמה על ידי מי מהצדדים". ביום 6.9.07 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ הקובעת כדלקמן: "א. מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל כמבוקש. ב. הסדר פשרה אינו עילה להשבת אגרה". החלטה זו היא נשוא הערעור שבפני. ג. המערער טוען כי ערעור זה עניינו בהבדל המהותי שבין השבת אגרה בהליך הוצל"פ שהסתיים בהסכם גישור, לעומת השבת אגרה בהליך הוצל"פ שהסתיים בהסדר פשרה. לגישתו, לאור מגמת המחוקק לעודד סיום הליכים בהליכי גישור יש ללמוד גזירה שווה בין תקנה 6(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות בתי המשפט (אגרות)") לתקנה 9א' לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות) תשכ"ח-1968 (להלן:"תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות"). מכוחה של גזירה שווה כאמור, יש לקבוע כי כאשר מסתיים הליך הוצאה לפועל בהסכם גישור, יש להשיב את האגרה במלואה. טעמים נוספים אותם מציין המערער בתמיכה לטענתו, לפיה יש להשיב את האגרה הם סכום האגרה הגבוה ששולם על ידו בסך 180,019 ₪; סיום הליכי ההוצל"פ בשלב ביצוע הפרסומים למכירת הנכס המאוכלס, דהיינו, לפני שהסתיימו הליכי מימוש המשכנתא שהיו מעוררים, יש להניח, התנגדויות רבות, ולפני שהחוב נגבה ע"י המערער. המערער טוען כי מהטעמים המפורטים לעיל, עולה כי במקרה דנן על ראש ההוצל"פ לפעול בהתאם לשיקול דעת הרחב המוקנה לו מכוח תקנה 9א' לתקנות ההוצאה לפועל ולהחליט על החזר אגרה "מסיבה אחרת". המערער טוען כי משהחלטת ראש ההוצל"פ ניתנה על יסוד בקשה בה לא פורטו מכלול הטעמים המצדיקים החזר האגרה, מסורה לבית המשפט שלערעור הדן בערעורי הוצאה לפועל, הסמכות לדון בטענות שלא הועלו בפני ראש ההוצל"פ. ד. המשיבה 1 הודיעה כי המחלוקות בינה לבין המערער יושבו במסגרת הליך גישור שנוהל בפני המגשר עו"ד רם כספי. ההליך הסתיים בהסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין. בנסיבות אלה, מסכימה המשיבה 1 להשבת האגרה לידי המערער. ה. המדינה שצורפה, עפ"י בקשתה, כמשיבה 2 לבר"ע הודיעה על התנגדותה להשבת האגרה. המדינה טוענת כי הסמכות המוענקת לראש ההוצל"פ מכוח תקנה 9א' לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות) להחזר אגרה בשל "סיבה אחרת", מופעלת ע"י ראש ההוצל"פ בכל מקרה עפ"י נסיבותיו, וטומנת בחובה גם שיקול דעת לגבי גובה הסכום שיוחזר. המדינה טוענת כי אין ללמוד גזירה שווה בין תקנה 6 (ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות) לתקנה 9 א' לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר טרחה והוצאות), מאחר שבמקום בו לא אמר המחוקק את דברו במפורש, הרי שבהסדר שלילי עסקינן. קרי, המחוקק לא התכוון להורות על השבת אגרה בגין הליך המסתיים בהסכם גישור במסגרת ההוצל"פ, למרות שהורה על השבת האגרה באותו עניין במסגרת הליכים המתנהלים בביהמ"ש. לחילופין, אפילו תאמר כי יש לגזור גזירה שווה בגין הליכי גישור בהוצל"פ ובביהמ"ש, למרות נוסח התקנות, עדיין בהתאם לתקנה 6(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), גם אם הסתיים הליך בהסכם גישור, נתון לביהמ"ש שיקול דעת לבחון את הענין לגופו, ולהורות על החזר האגרה ששולמה, כולה או חלקה בלבד. המדינה טוענת כי אין משמעות לשאלה כיצד סיימו הצדדים את ההליכים, האם בהסכם פשרה או בהסכם גישור, זאת מן הטעם שבוצעו הליכים רבים במסגרת תיק ההוצל"פ ובערכאות אחרות, בגין הנכס נשוא ההליכים. גם גובה סכום האגרה ששולמה על ידי המערער אינו מהווה טעם, לטענת המדינה, להשבת האגרה, שכן הסכום משולם לאור מחיר הנכס ובהתחשב ביכולותיו הכלכליות של המערער. בענייננו, המדובר במערער שהוא בנק, כך שתשלום האגרה אינו פוגע בו פגיעה של ממש, ואינו מהווה הכבדה לא ראויה או בלתי צודקת. ו. על ערעור זה חלות, כמובן, הוראות חוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967. דיני הערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל שונים מדיני הערעור בבתי המשפט הרגילים והוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אינן חלות. מודל הערעור דומה למודל הקונטיננטלי של 'הערכאה הכפולה' ואין כל הגבלה על הבאתן של ראיות חדשות בערעור. ערכאת הערעור על החלטות ראש ההוצל"פ יונקת את סמכותה מכוח מהוראות חוק ההוצל"פ, המסדיר את סמכות בית המשפט המחוזי לדון כערכאת ערעור, בזכות וברשות על החלטותיו של ראש ההוצל"פ. סמכות בית משפט זה בשבתו כבימ"ש של ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ נגזרת מסמכות ראש ההוצל"פ, אך הדיון לפני בית המשפט שלערעור הוא שמיעה מחדש במובן הרחב ביותר. (השופט ד"ר שלמה לוין "פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט", עמ' 49, תשס"ג - 2003). משכך, מסורה בידי הסמכות לדון בטענות שהעלה המערער בפני, גם אם לא הועלו במסגרת טיעוניו בפני ראש ההוצל"פ. הדבר מקבל משנה תוקף במקרה דנן, בו החלטת ראש ההוצל"פ ניתנה על יסוד בקשה כללית, ללא פירוט מכלול הטעמים המצדיקים החזר האגרה. ז. כאמור, כטעם לדחיית הבקשה להחזר אגרה קבעה ראש ההוצל"פ: "הסדר פשרה אינו עילה להשבת אגרה". זאת ותו לא. אין בידי לקבל את החלטת ראש ההוצל"פ וסבורה אני שיש לבטלה. במקרה דנן, אין חולק, כי בהסכם גישור ולא בהסכם פשרה עסקינן. לפיכך, סבורה אני כי יש להתייחס לעובדה זו ולהשלכותיה על החזר האגרה. "אגרה" משתלמת כתשלום חובה בזיקה לשירות מסוים שהשלטון נותן לפרט, אך שיעור האגרה אינו מותנה ואינו זהה לעלות השירות שבגינו היא ניתנת (רע"א 4066/00 רמי דומיץ נ' עיריית הרצליה, פ"ד נו(3) 577, עמ' 593 (2002)). (עוד ראו בענין זה פס"ד מימים אלה, רע"א 6845/06 בנק הפועלים בע"מ נ' משה טוריאל ואח' (טרם פורסם) 20.1.09). החזר האגרה במסגרת הליכי הוצאה לפועל מוסדר בתקנה 9א לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), תשכ"ח-1968, שזו לשונה: "ראש ההוצאה לפועל רשאי להורות על החזרת אגרות ששולמו בטעות או מחמת שומת יתר או מסיבה אחרת". בענייננו, אין המערער טוען כי מדובר בטעות או בשומת יתר, ויש לבחון האם נסיבות המקרה יכולות להחשב בגדר "סיבה אחרת" המצדיקה השבת אגרה. לעניין פרשנותו של המונח "סיבה אחרת" נאמר: "מחוקק המשנה קבע כאן "סעיף סל" שיש בו שיקול דעת רחב להחליט על החזר אגרות אשר שולמו בהוצאה לפועל. כאן נקבע בסיס נוח להחזר האגרה, כאשר מתקיים טעם ראוי לכך מתוך מגוון רחב של טעמים סבירים ואפשריים. אין למחוקק המשנה כוונה להכביד על משלם האגרה ולמנוע ממנו החזר אגרה אשר שולמה, כאשר קיימים טעמים צודקים, נכונים וראויים להחזר הסכום אשר שולם או חלקו. אי אפשר לקבוע מראש נוסחה פרטנית שתהיה טובה להשבת אגרה בכל מקרה ואנו עוסקים כאן באמות מידה כלליות ובסיסיות שאמורות להתמלא בתוכן מתאים לפי העניין המיוחד והנושא המסויים". (ד' בר-אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", עמ' 748, מהדורה שישית) בבר"ע (מחוזי חי') 1437/04 אחמד מרעי נ' מועצה מקומית משהד לא פורסם, 16.6.04), קבע כב' השופט יצחק כהן כי יש להשיב מחצית האגרה בשל קיומה של "סיבה אחרת", שבבסיסה שני גורמים עיקריים: סכום האגרה הגבוה ששולם והפסקת הליכי הביצוע קודם שהחוב נגבה, עקב ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, ביטול שלא היה תלוי ברצונו של המבקש. בבר"ע (מחוזי ת"א) 259/93 מהדרין בע"מ ואח' נ' מ"י, פ"מ תשנ"ד (א) 97 (1993) נקבע ע"י השופט ד' בר-אופיר, כי הסכם פשרה כשלעצמו, שנכרת במהלך הליכי הוצאה לפועל, איננו מהווה עילה להשבת האגרה. האגרה מהווה חלק מהחוב הפסוק, ואם בוחר הזוכה להתפשר עם חייביו, מבלי לדרוש מהם השבת אגרה ששולמה על ידו, הרי זה חלק משיקול הדעת הענייני שהנחה אותו לסיים את המחלוקת. המדינה אינה צד למחלוקת זו ואינה חייבת לתרום לתהליך גביית החוב ולקידום הסדר פשרה, באמצעות החזר האגרה שנגבתה עם פתיחת ההליכים. עם זאת, בענייננו, המדובר בהסכם גישור ולא בהסכם פשרה. על האבחנה בין הסכם פשרה להסכם גישור לעניין החזר אגרה עמדה כב' השופטת ד' דורנר ברע"א 6176/99 מודעות עד חצות נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.00): "כך, מקום בו הסתיים ההליך השיפוטי בפנייה לבוררות או לפישור, ובית-המשפט העביר את מלוא הטיפול בתיק אל גורמים מחוץ לכתליו, רשאי הוא לפטור את התובע מתשלום האגרה במלואה. לעומת זאת, אם הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אולם בית-המשפט נאלץ עדיין להוציא זמנו על בחינת ההסכם לצורך מתן תוקף של פסק-דין, זכאי התובע לפטור רק ממחצית סכום האגרה." נשאלת השאלה האם הסכם גישור כשלעצמו מהווה "סיבה אחרת" המצדיקה השבת האגרה לזוכה בהוצאה לפועל. המערער משיב לשאלה זו בחיוב ומבקש למצוא תימוכין לטענותיו במדיניות המשפטית הרווחת בשנים האחרונות לפיה "יש למערכת השיפוטית עניין ביישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט, מטעמים ערכיים ומעשיים כאחד" (רע"א 6838/04 עו"ד דויד מרטין ואח' נ' ארנולד פוליטנסקי ואח', פסקה ה', (לא פורסם, 14.9.04)) (להלן: "פרשת עו"ד דויד מרטין"). מדיניות זו באה לידי ביטוי בבתי המשפט, בין היתר, בהטבה הניתנת לצדדים המסיימים הליך בהסכם גישור באמצעות השבת אגרה, כולה או חלקה. ההנחה היא כי צד היודע שהסכמתו להסכם גישור, בטרם מיצה את כל זכויותיו הדיוניות, יש בצידה הטבה על דרך השבת האגרה או הפחתתה, יביא גם ענין זה במסגרת שיקולי הבחירה בהליכי גישור, במקום המשך ההליכים בביהמ"ש. הטבה זו קבועה בתקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, קובעת כדלהלן: "6. אגרה בתביעה לסכום קצוב (א) בתביעה כאמור בפרטים 8 ,1 או 22 לתוספת, תשולם אגרה בשני שיעורים: (1) המחצית הראשונה - בעת הבאת ההליך; (2) המחצית השניה - עד עשרים ימים לפני התאריך שנקבע לדיון לראשונה בהליך; המחצית השניה תשולם בתוספת הפרשי הצמדה, לפי שיעור שינוי המדד, מן המדד שפורסם לאחרונה לפני יום הבאת ההליך עד המדד שפורסם לאחרונה לפני יום תשלום מחציתה השניה של האגרה. (ב) הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, תוחזר האגרה ששולמה, בניכוי סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי הענין: (1) ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו; (2) ההליך הסתיים בפשרה; (3) הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות; (4) הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור. (ג) בעל דין יהיה פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה, כאמור בתקנת משנה (א)(2), אם - (1) ניתן בהליך פסק דין בהעדר הגנה או שההליך הובא בסדר דין מקוצר ולא ניתנה בו רשות להתגונן; (2) ההליך בוטל, נמחק, נדחה או נסתיים בפשרה או באופן אחר, לפני שהוחל הדיון בו, כאשר לא חלה בענין תקנת משנה (ב). (ד) הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות, ולא חלה בענין תקנת משנה (ב), רשאי בית המשפט להורות על החזרת האגרה ששולמה, כולה או חלקה, בניכוי סכום כנקוב בפרטים 34 או 35 בתוספת, לפי הענין. המחוקק קבע, איפוא, כי גם אם ההליכים המשפטיים התקדמו מעבר לישיבת קדם המשפט השלישית, אך ההליך הסתיים בגישור או בבוררות, במאובחן מפשרה, מסור לביהמ"ש שיקול דעת להורות על החזרת אגרה ששולמה, כולה או חלקה. וכך, המערער בענייננו, מבקש, כאמור, להקיש מתקנה 6(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות) לתקנה 9א לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), ועותר לקבוע כי כאשר הגיעו הצדדים, במסגרת הליכי הוצאה לפועל להסכם גישור, יש להשיב את האגרה. המדינה, מנגד, טוענת כי המדובר בהסדר שלילי שאין להוסיף עליו. תקנה 9א לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות) שעניינה השבת אגרה הוספה במסגרת תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות) (תיקון מס' 2), תשל"ח - 1978. בעוד תקנות בתי המשפט אגרות, נחקקו אך לאחרונה, בשנת 2007. עובדה זו, בשילוב עם המדיניות המשפטית המעודדת סיום הליכים באמצעות הליכי גישור לאור שיקולים מעשיים וערכיים כאחד, לרבות העומס המוטל על מערכת ההוצאה לפועל, מביאה אותי לכלל מסקנה, כי אין מדובר בהסדר שלילי. נראה לי כי שיקולי מדיניות משפטית ראויה, מחייבים פרשנות רחבה לפיה סיום הליכים בדרך של הסכם גישור במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, יכללו בגדר "סיבה אחרת"- המצדיקה השבת האגרה. ולעניין זה יפים הדברים שנאמרו ע"י כב' הנשיא ברק בטקס החתימה של אמנת הגישור בעסקים בבית הנשיא ביום 14.3.02 כפי שהובאו בפרשת עו"ד דויד מרטין: "...גישור אינו רק טכניקה. זו תרבות של חיים משותפים ... תחת הכרעות כוחניות - בין כוח פרטי ובין כוח מאורגן של המדינה - באות הכרעות הסכמיות...". ולהלן: "גישור עדיף על שיפוט, שכן ההכרעה בו היא הסכמית ולא כוחנית. הגישור לא בא לפתור את בעייתם של בתי המשפט. הגישור בא לפתור את בעיותיה של החברה. הוא פועל מחוץ לבתי המשפט ,ובטרם יובא הסכסוך לבית המשפט... לגישור חשיבות רבה בהורדת העומס מבתי המשפט. אין זו מטרתו, אך זו צריכה להיות תוצאתו". (פסקה ה(2) לפסה"ד). עם זאת, סבורה אני, כי כפי שנקבע בתקנה 6(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות) לפיה אם הסתיים ההליך בהסכם גישור "רשאי בית המשפט להורות על החזרת האגרה ששולמה, כולה או חלקה". כך גם במסגרת תקנה 9א לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), אם ההליך בהוצאה לפועל הסתיים בהסכם גישור, אין המדובר בהשבה אוטומטית של מלוא סכום האגרה. ראש ההוצאה לפועל מוסמך להורות על השבת האגרה כולה, או חלק הימנה בלבד (סעיף 12 לחוק הפרשנות, תשמ"א - 1981), וזאת על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה ובהתאם להליכים ולפעולות שננקטו בתיק. "דיבור זה יפורש בכל מקרה על פי הנסיבות הראויות, ויש לראות בו תבנית משפטית שבאה להתמלא בתוכן מתאים על פי נסיבותיו העובדתיות של כל מקרה. בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לבחון את המערכת העובדתית שבאה בפניו, ולקבוע אם היא נכללת בגדרה של "סיבה אחרת" כאמור בתקנה 9א'. ואם כך הדבר, עליו לקבוע מה יהיה שיעור ההחזר. ומשעה שהחליט על החזר האגרה, אין הוא חייב להורות על החזר מלא, והוא רשאי להחליט לפני הנסיבות שבפניו מה יהי שיעורו". (ד' בר-אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", עמ' 747, מהדורה שישית). בענייננו, הגיעו הצדדים להסכם גישור ולא להסכם פשרה כפי שצויין בטעות ע"י כב' ראש ההוצל"פ בהחלטתה. הסכם גישור, כמפורט לעיל, עולה, לדעתי, כדי "סיבה אחרת" המצדיקה השבת האגרה לזוכה / המערער. ובאשר לשיעור האגרה שיש להשיב - הרי שבמקרה דנן, מחד, סכום האגרה ששולם ע"י המערער בסך של 180,019 ₪ הוא אכן נכבד, והצדדים הגיעו להסכם בטרם מומש הנכס. מאידך, מעיון בדו"ח כונס הנכסים עולה כי התיק התנהל במשך למעלה משנתיים ובוצעו במסגרתו הליכים רבים. נראה לי כי יש לאזן כראוי בין אינטרס המדינה לפיו אדם הנוקט בהליכי הוצאה לפועל ישא בתשלום אגרה שתכסה את ההוצאות והפעולות הכרוכות באכיפת חיוב המוגש על ידו לביצוע, לבין אינטרס המערער ששילם אגרה כה גבוהה, בלא שתיק ההוצאה לפועל התנהל עד לגבייתו המלאה והמוחלטת של החוב. במיוחד הדברים נכונים, משמדובר בנכס מאוכלס, שמימושו היה בוודאי אורך זמן ניכר והוא וכרוך בהוצאות מרובות. עוד יש לשקול את אינטרס מערכת המשפט וההוצאה לפועל לעודד סיום הליכים על דרך הגישור. בנסיבות העניין ובשקלול האינטרסים הרלבנטיים והוראות החוק, נראה לי כי ראוי להשיב למערער מחצית מהאגרה ששולמה על ידו בעת פתיחת תיק ההוצל"פ. ח. סוף דבר - הערעור מתקבל. החלטת ראש ההוצל"פ מיום 6.9.07 בטלה. למערער תושב מחצית מסכום האגרה ששולמה על ידו בעת פתיחת תיק ההוצל"פ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום בפועל. בשל הסוגיה הייחודית בה עוסק פסק דין זה, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. גישוריישוב סכסוכיםהחזר אגרת בית משפטאגרהפשרה