עתירה מינהלית - בקשה להחזרת נשק

לפני עתירה מינהלית שהוגשה כנגד משרד הפנים ומשטרת ישראל, שעניינה ביטול החלטת המשיבים בדבר כוונתם לבטל רישיון לכלי ירייה שניתן לעותר, הודעה שהגיעה בפקס אל ב"כ העותר בדבר התליית הרישיון, כאשר הודעת התליית הרישיון הוצאה ביום 16.11.09 אך הגיעה אל ב"כ העותר בפקס רק ביום 9.3.10. ומכאן העתירה שלפני. העובדות הצריכות לעניין: 1. העותר, יליד 1965, נשוי ואב ל-3 ילדים, מתגורר בכפר ביר-אלסיכה-זמר במשולש. על אף היותו נכה, מוגבל בשמיעה ודיבור, הוא מחזיק ברישיון להחזקת כלי ירייה מחודש אפריל 1996. חרף מגבלותיו הפיזיות, התנדב העותר מאז שנת 2000 ועד ליום 2.11.2009 במשמר האזרחי, ביחידת "המתמיד". 2. ביום 29.9.09, כיומיים לאחר מסיבת חתונה של בן משפחתו של העותר, התקשר ראש משרד הסיור של המשיבה 2 לעותר והודיע לו כי הוא נחשד בירי מנשקו במהלך המסיבה, זאת על אף הכחשתו של העותר כי ירה, ותוך שהביע הסכמה לכל בדיקה שתידרש, להוכחת גרסתו, כולל מסירת קלטות החתונה, בגדיו ונשקו לבדיקה. לאחר אותה שיחת טלפון, לא הצליח העותר לשוחח עם אנשי המשמר האזרחי, ולא חזר לשירות במשמר האזרחי. 3. ביום 2.11.09 הוזמן העותר טלפונית להתייצב בתחנת משטרת טייבה לבדיקת נשקו. הוא נחקר, מסר הודעה באשר לחשדות שיוחסו לו ולאחר מכן עוכב בתחנה למשך מספר שעות עד לשחרורו. במעמד זה נתפס נשקו ורישיונו של העותר, ונמסר לו מסמך המודיע לו על הפסקת חברותו במשמר האזרחי, עקב "חוסר התאמה". 4. ביום 4.11.2009 הוגשה לבית משפט השלום בכפ"ס "בקשה דחופה למסירת תפוס" בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 (צורפה לעתירה - ע/7): "על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו. " המשיבה התנגדה לבקשה לאור החשד לעבירה של ירי בשטח בנוי והצורך בהמשך תפיסת האקדח לשם בדיקת האקדח במעבדת נשק במטה הארצי. 5. ביום 10.11.2009 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה להחזרת תפוס, במסגרתה התבקש ביהמ"ש לאפשר למשיבה 2 לסיים החקירה. כן צוין בתגובה זו כי האקדח נשלח לבדיקה במעבדת נשק במטה הארצי (ע/9). ביהמ"ש קבע במסגרת בקשה זו כי תוך 30 יום תעדכן המשיבה בדבר ממצאי בדיקת מז"פ והתקדמות החקירה. הבקשה נקבעה לעיון בפני שופט תורן ליום 10.12.2009. בהעדר תגובת המשיבה אודות העדכון והתקדמות החקירה, כפי שביקשה ב- ע/9, הגיש ב"כ העותר בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בבקשה למסירת התפוס (ע/10). ביהמ"ש קבע דיון בבקשה זו ליום 20.12.2009. ביום 20.12.2009 התקיים דיון בבקשה למסירת תפוס, ובמהלכו הגיעו הצדדים להסכמה הבאה, אשר קיבלה תוקף של החלטה (ראה ע/12): "לאחר חילופי דברים באולם ביהמ"ש ובהמלצת ביהמ"ש, הגענו להסכמה לפיה המשטרה תמסור את האקדח התפוס למבקש בתוך 14 יום מהיום. אם בתוך תקופה זו תתבצע בדיקה אשר תקשור בין המבקש לאקדח, או מכל סיבה אחרת, רשאית המשטרה לפנות לבית המשפט בבקשה לפי סעיף 34 לפסד"פ, כי בית המשפט יצווה לנהוג באקדח בדרך אחרת." קרי, על המשיבה 2 למסור את האקדח לעותר בתוך 14 יום מיום 20.12.2009. משחלף המועד והמשיבה 2 לא פעלה על פי ההחלטה שניתנה בבימ"ש השלום בכפר סבא (ע/12), הגיש ב"כ העותר בקשה נוספת ביום 7.2.2010 שעניינה בקשה דחופה למסירת התפוס (ע/14). בקשה זו נקבעה לדיון ליום 15.2.2010. ביום 14.2.2010 התקבלה תגובת המשיבה 2, לפיה האקדח נשוא הצו מצוי במעבדות המטה הארצי של משטרת ישראל וממתין לבדיקה. ביום 14.2.2010 ניתנה החלטת בימ"ש קמא (ע/17): "בהסכמה - יועבר האקדח לידי המבקש בכפוף להמצאת רישיון כדין. החלטת בית המשפט מיום 10.2.2010 אינה טעונה הבהרה. המשטרה היא זו שצריכה להסביר מה משמעות הצהרתה בפני בית המשפט כי תשיב את האקדח תוך 14 יום." 6. העותר פנה ביום 18.2.2010 למשרד הפנים וביקש כי יינתן לו אישור בכתב כי רישיון החזקת כלי ירייה שברשותו הינו בתוקף, לשם המצאתו למשטרה וקבלת כלי הנשק חזרה לחזקתו (ע/18). ראש ענף האגף לרישוי כל ירייה מסרה לו כי אינה יכולה להנפיק לו אישור כאמור, וכי עליו להגיש השגה ובקשה להחזרת הנשק. 7. ביום 21.2.2010 הוגשה לבית משפט השלום בכפ"ס בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט לאור התנהלות המשיבים (ע/19). הבקשה נמסרה גם למשטרת טייבה. ביום 4.3.2010 ניתנה החלטה המורה למשיבה להודיע תוך 7 ימים מדוע לא הוצגה למשרד הפנים תגובת קצין מרחב שרון, ומהו תוכן אותה תגובה. 8. ביום 9.3.2010, בעקבות שיחה טלפונית בין ב"כ העותר למר אלי דבש רס"מ אצל המשיבה 2, שלח מר אלי דבש לב"כ העותר בפקס הודעה על התליית רישיון לכלי ירייה על פי המלצת המשיבה 2, שהוצא ביום 16.11.2009. התלייה זו בתוקף מיום 2.11.2009, כשעד לאותה שיחת טלפון ביום 9.3.2010 לא הוזכר עניינה של ההתלייה בשום מקום אפשרי, לא בבימ"ש, לא בשיחות ולא בתכתובות. 9. ב"כ העותר הגיש השגה על התליית רישיון הנשק (ע/22), וקיבל תשובה כי המשיבה 2 החליטה לא לחזור בה מההמלצה למשיב 1 שלא לחדש רישיון הנשק לעותר מטעמים של אי גילוי חומר, לפי סעיף 9 לחוק סדרי מינהל [החלטות והנמקות] תשי"ט-1958. הודעה זו נשלחה לבימ"ש השלום בכפר סבא (ע/24). טענות העותר: 10. העתירה הוגשה ביום 12.4.2010. לעותר טענה מקדמית, לפיה המשיבות 1-2 פעלו בניגוד לאמות המידה הנדרשות מרשות ציבורית, לפעול בהגינות כנאמן ציבור, במידתיות, סבירות, יושר וללא משוא פנים. עוד נטען כי ההחלטה דבר התליית וביטול רישיון הנזק ניתן משיקולים זרים, תוך שהם סותרים הסכמות אליהן הגיעו הצדדים בבימ"ש השלום בכפר סבא. אותו גורם שהסכים בבימ"ש השלום בכפר סבא להחזיר האקדח ורישיון הנשק, הוא זה שהמליץ על התליית הרישיון. 11. עוד נטען כי המשיבות פעלו בחוסר הגינות קיצונית, חוסר תום לב, ותוך ניסיון לתעתע בביהמ"ש ובעותר, בשעה שביום 20.12.2009 התחייבה המשיבה 2 להחזיר האקדח התפוס למבקש בתוך 14 יום (ע/12), בעוד שהיא מסתירה עובדת קיומה של החלטה בדבר ביטול הרישיון מיום 2.11.2009 (על פי ע/21). כך גם הסתירה עובדה זו בשעה שהגיבה לביהמ"ש ב- ע/17 ביום 14.2.2010. לגופו של עניין: דין העתירה להתקבל מהטעמים דלקמן: 1. ביום 12.4.2010 ניתנה החלטת ביהמ"ש המחוזי ממחוז מרכב כב' השופט שילה) כי הדיון בעתירה יתקיים ביום 26.5.2010 ועל המשיבות להגיש תשובתן לביהמ"ש תוך 30 יום, קרי עד ליום 12.5.2010. 2. ביום 17.5.2010 הוגשה בקשה דחופה מאתה משיבות בהסכמה להארכת המועד להגשת תשובה ודחיית מועד הדיון. ביהמ"ש קבע הדיון ליום 6.7.2010 והורה על הגשת התשובה עד ליום 30.6.2010. 3. ביום 30.6.2010 לא הוגשה תגובת המשיבות. ביום זה לא התקיים דיון לגופו של עניין ונדחה משיקולי ביהמ"ש ליום 1.9.2010. 4. ביום 19.7.2010 הוגשה בקשת דחייה על ידי ב"כ המשיבות, לפיה לא תוכל ב"כ המשיבות להתייצב לדיון ביום 1.9.2010 בשל ליווי ילדיה הקטינים למסגרות חינוכיות. ביהמ"ש נעתר לבקשה וקבע הדיון ליום 24.11.2010. 5. לדיון היום, 24.11.2010, לא התייצב איש מטעם המשיבות 1-2. ב"כ העותר ציין בפני ביהמ"ש כי במהלך חודש נובמבר, ביום 16.11.2010 לערך, פנתה ב"כ המשיבות 1-2 בבקשה לקבלת אורכה להצגת עמדת המשיבות. ב"כ העותר נעתר לבקשתה והסכים כי תגובה זו תוגש לביהמ"ש יומיים לפני יום הדיון, ואף ביום הדיון עצמו. ב"כ המשיבות לא יידעה את ביהמ"ש אודות ההסכמה אליה הגיעו ב"כ הצדדים בדבר הסכמה לאיחור בהגשת התגובה לביהמ"ש. שיחה זו בין ב"כ הצדדים התקיימה עוד בטרם פרצה שביתת הפרקליטות. נכון לעת הזו, אין תשובה לעתירה בפני ביהמ"ש. תשובה זו, בהעדר קבלת אורכה מביהמ"ש, הייתה אמורה להימצא בביהמ"ש לא יאוחר מיום 30.6.2010. 6. על פי תקנה 10(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים [סדרי דין], תשס"א-2000 (להלן : "התקנות"): "יוגש כתב תשובה בתוך 30 ימים אם לא קבע ביהמ"ש מועד אחר". על פי תקנה 10(ה) לתקנות: "משיב שלא הגיש כתב תשובה כאמור, לא יהא רשאי להשמיע את טענותיו בדיון בעתירה, אלא ברשות ביהמ"ש". מכאן, שעל פי התקנות, רק ברשות בימ"ש רשאיות המשיבות 1 ו-2 לטעון לעתירה זו - רשות שלא ניתנה להן ולא תינתן להן נוכח התנהלותן לכל אורך הדרך, כפי שיפורט להלן. נוכח כך, ובהעדר התייצבות היום לדיון, ניתן פסק דין לגופו של עניין. 7. קבלת החלטה על ביטול או החזרת רישיון נתונה לרשות המינהלית, אך יש להשתמש ברשות זו על בסיס שיקולים ענייניים ומתוך עובדות ברורות, ולא על סמך חשדות גרידא. ראה בג"ץ 685/78 מחמוד נ' שר החינוך והתרבות ואח' פ"ד לג(1) 767. כן ראה בג"ץ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשיה פ"ד ו 696, ממנו עולה כי ביטול רישיון שכבר ניתן, ולאחר שניתן, לא יבוטל על סמך חשד גרידא וללא חקירה. ראה גם בג"ץ 56/76 ברמן נ' שר המשטרה ואח' פ"ד לא(2) 687, ממנו עולה כי הגם שאין צורך בפסק דין סופי מרשיע, הרי שלצורך ביטול רישיון שכבר ניתן נדרשת הוכחה משכנעת שאינה מתירה מקום לספקות סבירים. 8. נוכח פסיקה זו, מה העובדות המצויות בתיק?! לראשונה מודיעה המשיבה על בדיקת הנשק ביום 10.11.2009 (ראה ע/9 שצורף לעתירה). ביום 20.12.2009 ביהמ"ש מורה בהחלטה שניתנה לאחר קבלת הסכמת המשיבה 2 על מסירת האקדח לעותר תוך 14 יום (ע/12). על פי ע/17, ביום 14.2.2010 מודיעה המשיבה 2 כי האקדח התפוס נמצא במעבדות המטה הארצי של משטרת ישראל וממתין לבדיקה, אך תהיה מוכנה למסור אותו כפוף להצגת רישיון כלי ירייה בתוקף ממשרד הפנים, אך אם לא יומצא רישיון כזה לא ניתן יהיה להשיב האקדח המבוקש. עד היום (!!!) לא הומצאה לביהמ"ש, לא לעותר ולא לב"כ העותר, תוצאות בדיקת הנשק, האם מהנשק נשוא עתירה זו בוצע הירי ביום 27.9.2009 במסיבת חתונת בן אחיו של העותר. התנהגות זו, לא רק שאינה סבירה, הינה שערורייתית. התנהגות שערורייתית גדולה מזו המצוינת לעיל, מצויה בהסתרת עובדת קיומה של החלטה אודות התליית הרישיון מיום 2.11.2009 (ע/21). בהחלטה זו צוינה הסיבה בגינה בוצעה ההתלייה: "המלצת משטרת ישראל בגין ירי בשטח בנוי". החלטה זו "התקבלה" בלא יסוד סביר לכך כי העותר הוא זה שביצע ירי בחתונת בן אחיו, בלא תוצאת בדיקה בליסטית לנשק, בלא הגשת כתב אישום כנגד העותר, ובלא שהובאה החלטה זו בפני ביהמ"ש שעסק בנושא ונדרש לדון בו מרגע שפנה העותר לראשונה לבימ"ש השלום בכפר סבא במסגרת בקשה להחזרת תפוס (ע/7), ועד למתן ההחלטה האחרונה בבימ"ש השלום בכפר סבא ביום 4.3.2010. המשיבה 2 "טורחת" ליידע את ב"כ העותר אודות קיומה של החלטת ההתלייה בשיחה טלפונית רק ביום 9.3.2010 (!!!). השגת העותר בעניין התליית הרישיון נדחתה בנימוק של סעיף 9 לחוק סדרי המינהלי [החלטות והנמקות] תשי"ט. סעיף זה בא לומר: "9.    חוק זה לא יחול - (א) על החלטות לפי חוק כלי היריה, תש"ט-1949, כאשר גילוי הנימוקים עלול להביא לפגיעה בשלומו של אדם או בדרכי פעולה של המשטרה; (ב) על החלטות שר הפנים או מי שהועברו אליו סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, למעט החלטה על ביטול רשיון ישיבה של מי ששוהה בישראל כדין". המשיבה לא "טורחת" ליידע את ביהמ"ש במספר רב של הזדמנויות שניתנו לה - בין במסגרת דיון ובין במסגרת הוראת ביהמ"ש לפיה על המשיבה 2 ליתן תגובתה בכתב - מה הנימוקים העומדים מאחורי האמור ב- ע/23. בנסיבות אלה, החלטת ההתלייה התקבלה בחוסר סבירות, בחוסר הגינות, בחוסר יושר ובהעדר תום לב - ואני מורה על בטלותה. יש לזכור כי רישיון האקדח של העותר היה בתוקף עד יוני 2010. משבוטל הרישיון שלא כדין, אני מורה על חידוש רישיון האקדח מיידית והחזרת האקדח לעותר מיידית, לא יאוחר מיום 5.12.2010. ב"כ העותר ביקש לפסוק הוצאות בגין עתירה זו. נוכח התנהגותה של המשיבה 2 בעניין זה, אני סבורה כי ראוי גם ראוי לפסוק הוצאות. נוכח כך, המשיבות תשלמנה ביחד ולחוד הוצאות בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום. נשקהחזרת נשקרישיון נשקעתירה מנהלית