תאונה של עקרת בית זוהי תביעה לדמי תאונה בגין תקופת אי הכושר שמיום 04.09.08 ואילך. להלן העובדות המקרה: 1.          התובעת, ילידת 1959, והינה עקרת בית.   2.         ביום 21.08.08 התעוררה התובעת מהשינה, התמוטטה בחזרתה מהשירותים, ונפלה (להלן: "האירוע"). לתובעת נגרם שבר ללא תזוזה בעצם האף ודימומים וכאבים בכתף ימין.   3. לפי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א - 1981, "אובדן כושר התפקוד לגבי מבוטחת שהיא עקרת בית - שאינה מסוגלת לעבודות משק בית".   4. לפי ס' 153 (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 לתובעת לא מגיעים דמי תאונה בעבור 14 הימים שלאחר התאונה, דהיינו מיום 21.08.08 ועד ליום 03.09.08.   5. הנתבע דחה את תביעת התובעת לתשלום דמי תאונה בגין התאונה עבור התקופה שמיום 04.09.08 ואילך. מינוי מומחה רפואי: 6.        מטעם בית הדין מונו שני מומחים: ד"ר דוד אנג'ל מונה כמומחה רפואי מתחום האורטופדיה והוא מסר לביה"ד חוו"ד רפואית ביום 01.02.10, בגדרה התייחס למצבה של התובעת בתחום הפגיעה בכתף ימין, כשלעניין אי הכושר לבצע את עבודות הבית קבע המומחה כי להערכתו מדובר באי כושר חלקי ולא מוחלט. להלן עיקר קביעותיו: "א. הליקויים מהם סבלה התובעת לאחר האירוע שמיום 21.8.08 הינם שבר ללא תזוזה בעצם האף וכאבים בכתף ימין. כאבי הכתף קדמו לאירוע. בשנת 2007 בוצע ברור שהראה הסתיידות בכתף. בשנת 2008 ראו קרע חלקי בגיד השרוול המסובב. ב. בתקופה שלאחר ה- 4.9.08 סבלה התובעת מאותם הליקויים שמצויינים בתשובה א'. בנוסף מופיעה האבחנה של כאבי גב בחלק מתעודות אי הכושר ללא התייחסות לכך ברישומים עצמם. ג. כאבי הכתף קדמו לאירוע. התובעת קיבלה תעודות אי כושר לתקופה של מעל 10 חודשים מ- 25.2.07 עד 31.12.07. התמונה העולה מהרישומים בשנת 2007 קשה מאשר בתקופה הנידונה לאחר ה- 4.9.08. ברישומים רבים בשנת 2007 מופיעה האבחנה "כתף קפואה" שמשמעה הגבלה קשה בתנועות הכתף. השבר באף קרה באירוע מיום 21.8.08 ואין גורמי סיכון ללקות בו. ד. ברישומים בחודש שלאחר האירוע אין ציון של תלונות בכתף. ב- 24.9.08 רשום כי יש כאבים עזים בכתף ורגישות בהנעת הכתף. ב- 11.11.08 נרשם כי החמרה במצב הכתף היתה לאחר הנפילה. כפי שציינתי התמונה העולה מהמסמכים היא כי התלונות בכתף היו קשות וניכרות בהרבה בשנת 2007 מאשר לאחר האירוע הנדון, אולם אפשרי שגם האירוע הנדון תרם מעט להחמרה במצב הכתף. השבר באף הינו כמובן תוצאה של הנפילה מיום 21.8.08. לשאלה אם יכלה התובעת לעסוק במשק בית: התשובה אינה חד משמעית. חלק מעבודות הבית היא יכלה לבצע וחלק לא. סחיבת סירים כבדים, ניקוי חלונות ותליית כביסה הן פעולות קשות ואולי בלתי אפשריות עקב מצב הכתף. עבודות כמו בישול, רחיצת כלים, סדור חדרים היו להערכתי אפשריות אם כי גם בהם העבודה לא היתה יעילה ומהירה כמו אצל אדם בריא לגמרי. אי הכושר נרשם לה חודש אחרי חודש ע"י רופא המשפחה שגם רשם את רוב חודשי אי הכושר בשנת 2007. בחלק מהרישומים הוא מציין שזה בהמלצת אורתופד. התמונה העולה מהמסמכים היא שהיה מקום לקבוע הגבלות כמו הימנעות מהרמת משאות עם יד ימין ולא אי כושר מוחלט. ה. להערכתי שבר ללא תזוזה באף גרם כאב בתחילה אולם לא גרם לאי הכושר הארוך מ- 4.9.08 ואילך. עם זאת, שבר באף אינו בתחום האורתופדי. יש מקום להפנות שאלה למומחה ל- א.א.ג. רק אם יש טענה מצד התובעת שכאב באף הוא שגרם לחוסר יכולתה לעבוד במשק הבית". (ההדגשה אינה במקור - א.ק.). 7. בנוסף מונה גם ד"ר ר. בן טובים כמומחה רפואי בתחום הא.א.ג, אשר מסר חוו"ד רפואית ביום 20.06.10, בגדרה ציין בין היתר כי לפגיעה באף אין בה כדי להגביל את תפקודה של התובעת ו/או לפגוע בתפקודה היום יומי. להלן עיקר קביעותיו: "א. שבר אפי וללא תזוזה בשלדת האף ו/או במבנה הפנימי והפונקציונאלי. ומדובר בטראומה אפית שאינה דורשת טיפול כלשהו, קרי תרופתי ו/או ניתוחי, ואינה מגבילה מפעילות גופנית רגילה, מלבד זהירות במגע עם האף ובמהלך כשבוע ימים פוסט טראומה, כיוון שעצם האף עוברת איחוי לאחר כ - 7-8 ימים, בניגוד לעצמות הגפיים שם האיחוי הינו בן מספר שבועות. וכאמור, הטראומה הנדונה אינה דורשת כל הגבלה בפעילות ו/או בתפקוד היומיומי, ואינה מלווה בד"כ (ובמקרה דנן בפרט - קרי, אין רישומים בנדון) בתסמינים קליניים אחרים ו/או נוספים מלבד רגישות מה במגע אפי במהלך 1-2 שבועות ראשונים פוסט טראומה. ב. לחלוטין לא, וזאת כפי שפורט לעיל, ועפ"י הרישומים הרפואיים (בתיק עב כרס זה) אין כל סימוכין רפואיים מבחינה נזלית (פוסט טראומה) לתקופת אי כושר עבודה. ג. לאו. כאמור וכנ"ל, השבר האפי מתאחה כעבור כשבוע פוסט טראומה. לא נרשמו דימומים אפיים. לא מדווח על סחרחורות וכאבי ראש בהתייחס לטראומה הנזלית, אלא בהתייחס לאנמיה. יש לציין שבעת הטראומה ההמוגלובין היה 8.0 - 7.7. ושבר אפי אינו גורם בדר"כ (ובמקרה ספציפי זה) לכאבי ראש ו/או סחרחורות". 8. ביום 16.09.10 התקיים דיון במעמד הצדדים. ב"כ התובעת במסגרת טיעוניה התייחסה לשתי חווה"ד הנ"ל. לדעתה יש להכיר באי כושר מוחלט של לתובעת בעקבות הפגיעה בראש, באף ובכתף. לדבריה, התובעת לא היתה כשירה כלל לבצע את עבודות משק הבית, מאחר והיא רגילה לבצע את כל העבודות ביד ימין והיות והפגיעה היא בכתף ימין, היא לא היתה מסוגלת לבצען. ב"כ הנתבע לעומת זאת, ביקשה לאמץ את מסקנות שני המומחים בחווה"ד, ולדחות את התביעה. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 9. בסעיף 150 לחוק מוגדרת "תאונה", כדלקמן - "אירוע פתאומי שבו גורם חיצוני מביא לחבלה פיסית וכתוצאה ממנה לאבדן כושר התפקוד". סעיף החוק הנ"ל קובע שהמונח "אבדן כושר התפקוד" ייקבע לפי כללים ומבחנים שייקבעו על ידי שר העבודה והרווחה. בנדון זה הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א-1981. בתקנה 1(3) לאותם תקנות, נקבע כי אובדן כושר התפקוד למבוטחת כמו התובעת, הוא: "לגבי מבוטחת שהיא עקרת בית - שאינה מסוגלת לעבודות משק בית (ההדגשה אינה במקור, א.ק)". 10. מטעם בית הדין מונו כאמור שני מומחים, אשר היו בדיעה כי התובעת לא איבדה את כושר תפקודה המלא כעקרת בית והייתה מסוגלת לבצע חלק מעבודות משק ביתה. אומנם המומחה הרפואי ד"ר אנג'ל דוד ציין כי לדעתו אפשרי שהאירוע מיום 21.08.08 "תרם מעט להחמרה במצב הכתף", אולם בו זמנית ציין כי לדעתו לא נגרם לתובעת אי כושר מוחלט מביצוע עבודות ביתה, וכי יכלה לבצע חלק מהעבודות בבית, אך לא לסחוב סירים כבדים, או לנקות חלונות, או לתלות כביסה, אך היתה מסוגלת לבשל, לרחוץ כלים ולסדר את החדרים. ד"ר ראובן בן טובים, מומחה הא.א.ג, היה בדיעה נחרצת כי הפגיעה באף ממנה סבלה התובעת בעקבות האירוע, אינה מגבילה כל פעילות גופנית רגילה. 11. לפיכך, לא התקיים לגבי התובעת התנאי של "אובדן כושר התפקוד", כלומר התובעת לא איבדה מכושרה לתפקד כעקרת בית בתקופה הנטענת. כפי שעולה מחוות דעת המומחים - התובעת הייתה מסוגלת לעבוד חלקית במשק ביתה. משכך - התובעת לא הייתה זכאית לדמי תאונה בגין התקופה מיום 04.09.08 ואילך, ובדין דחה הנתבע את התביעה ביחס לאותה תקופה. 12. אשר על כן, התביעה נדחית בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. עקרת בית