10% נכות לצמיתות מתאונת דרכים: רקע לפני תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשתי תאונות דרכים, האחת בתאריך 22/1/05 (להלן: "התאונה הראשונה"), והשנייה בתאריך 24/12/05 (להלן: "התאונה השנייה"). כפי שעולה מכתב התביעה, במועד התאונה הראשונה נהג התובע את המכונית וכאשר פנה שמאלה בצומת הגיח רכב אחר ממולו והתנגש במכוניתו בעוצמה רבה. כפי שעולה מכתב התביעה, במועד התאונה השניה נהגה הנתבעת 2, רעייתו של התובע, את המכונית כאשר התובע ישוב לצידה. כאשר עצרה המכונית ברמזור אדום הגיח לפתע רכב מאחור ופגע במכונית בה נסע התובע. הנתבעת 2 הייתה מבטחת שתי המכוניות במועדים הרלוונטיים לתאונות. הנתבעות 1 ו- 2 לא הכחישו חבותם לתאונות באשר אלו נופלות בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. לפיכך, כל שנותר הוא להכריע במחלוקת בשאלת גובה הנזק. התובע נשוי ואב ל- 3 ילדים בגירים, יליד 29/12/51. במועד התאונה הראשונה היה בן 53, במועד התאונה השניה היה בן 54 וכיום הינו בן 59. בעת קרות התאונה הראשונה עבד התובע כפועל בניין ב"יחניוק ובניו בע"מ". על-פי כתב התביעה, לאחר התאונה הראשונה הובהל התובע באמבולנס, כשהוא מחוסר הכרה ומקובע בצווארון פילדלפי, לחדר המיון בבית חולים "ברזילי" באשקלון, שם נבדק וניתן לו טיפול רפואי ראשוני לאחריו שוחרר לביתו. עוד נטען כי, התובע המשיך לסבול מסחרחורות, כאבי ראש, כאבים ומגבלות תנועה בכתף ימין, כף יד שמאל ואצבעותיה, לאורך כל עמוד השדרה, וכן מסימפטומים של חבלה נפשית פוסטראומטית. התובע הופנה לביצוע בדיקת מיפוי עצמות ובדיקת C.T., כשבין היתר, אובחנו בלטי דיסק בגבהים שונים. בנוסף, הופנה התובע לביצוע טיפולים פיזיותרפיים, נטל תרופות לשיכוך כאבים והיה במעקב רפואי שכלל זריקות אפידוראליות, טיפולי רפואה משלימה, מעקב אצל רופא תעסוקתי ואורטופד. על-פי כתב התביעה, לאחר התאונה השנייה, פנה התובע לחדר המיון בבית החולים "קפלן" ברחובות, שם נבדק וקיבל טיפול ראשוני. תוצאות הבדיקות אבחנו ירידה בתחושה בירך ימין, טווח תנועות כמעט מלא בעמ"ש הצווארי ורגישות בחלק האחורי של הצוואר. בתום הטיפול הרפואי שוחרר התובע לביתו. בהמשך, הופנה התובע לביצוע בדיקות על-ידי רופא אורטופד אשר אבחן היצרות ספינלית בחוליות L2-L5. בנוסף, קיבל התובע זריקות אפידורל, ביצע טיפולי פיזיוטרפיה וטיפולים הידרותרפיים ואלטרנטיביים שונים ונטל משככי כאבים. חוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי, פרופ' רמי מושיוב (להלן: "המומחה"). בהתאם לחוות הדעת (מיום 11/4/06) נקבע כי, בהתבסס על ממצאי הבדיקה הפיזיקלית ובסיוע נתוני המעקב ובדיקות העזר, לתובע לא נגרמה נכות צמיתה בצווארו או בבית החזה. לגבי הגב התחתון, נקבע כי, לתובע הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני המלווה בספזם שרירים פרה-ורטברליים וברגישות ממוקמת. בדיקת ה- C.T. מלמדת על שינויים ניווניים, היצרות ספינלית ניכרת ובלטי דיסק בינוניים. לפיכך נקבע כי, נכותו של התובע לצמיתות הינה בגובה 10% לפי סעיף 37(7)א'. עם זאת, נקבע כי "קיים קושי בקביעת הקשר בין הנכות בגב התחתון לבין התאונות הנדונות. הקושי נובע מנתוני העבר המלמדים על שינויים ניווניים סימפטומטיים הידועים משנת 1982. מאידך גיסא, יש להדגיש שבעיות הגב התחתון לא תועדו מאז שנת 1984 ועד התאונה הנידונה הראשונה, במשך למעלה מעשר שנים". על סמך כל הנתונים, קבע המומחה כי, סביר לקבוע שנכות התובע בגב התחתון אינה נובעת במלואה מהתאונות אלא הוחמרה בעטיין באופן משמעותי. ולמרות שלא ניתן לדייק בדיעבד, קבע המומחה כי יש לייחס שליש מהנכות למצב קודם ואילו שני שלישים נוספים נגרמו בתאונות הנידונות (שליש בגין כל תאונה). באשר לנכות זמנית, נקבע כי, הואיל והתובע שהה בחופשת מחלה מיום התאונה הראשונה ועד חודש ספטמבר 2005, וממועד התאונה השנייה ועד סוף חודש ינואר 2006, סביר לקבוע שבמהלך התקופות הללו נכותו התפקודית הזמנית של התובע הייתה בגובה 100%. הצדדים חלוקים ביניהם בעניין ייחוס שליש מנכות התובע למצב קודם. ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי, אין כל מקום לנכות מן הנכות בגין מצב קודם, כאשר במקרה זה מדובר על תיעוד רפואי דליל וללא ממצאים קליניים כאשר במשך כ- 21 שנים טרם התאונה הראשונה אין ולו תלונה אחת על כאבי גב תחתון. עוד נטען כי, חרף אותו מצב קודם (המוכחש) המשיך התובע לעבוד, עד לתאונה הראשונה, ללא קושי בעבודה פיזית. בהקשר זה נטען כי, יש לראות במצב הקודם בגדר "גולגולת דקה" ועל הנתבעת לקבל הנתבע כפי שהוא ולפצותו בגין כל הנזקים שנגרמו לו בשל התאונות. מנגד, טוענת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") כי, יש לקבל את מסקנות חוות הדעת, זאת הואיל וניכוי שליש בגין מצב קודם נעשה על בסיס הרישומים מתיקו הרפואי של התובע המעידים כי לכל הפחות סבל התובע במשך שנתיים מכאבי גב ממושכים, וכי אף אם אין בתיק הרפואי תיעוד על תלונות משנת 1984 הרי שלא ניתן להתעלם מהתיעוד שקיים. ב"כ התובע ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו. במסגרת חקירתו על-ידי ב"כ התובע הסביר המומחה כי באשר לעברו הרפואי של התובע, בהתאם לתיעוד הרפואי, "... ורשום שהוא משנת 82', קרי שניים [צ.ל. שנתיים - א.א.] בערך סובל מספונדילוזיס של עמ"ש מותני והרופא ממליץ על טיפול תרופתי באלגוליזין" (עמ' 27, שו' 10-14). בהמשך שב ומסביר המומחה כי "אני משתדל לעזור לביהמ"ש לדייק וכידוע, מאוד קשה לדעת מה היה שם. ציינתי, שהרבה מאוד זמן התובע, לפחות באופן רשמי, לא סבל מבעיות וגם אם היו לו בעיות הוא לא הגיע לרופא ולא נזקק לטיפולים פיזיותרפיים. הדברים הללו לא מופיעים בשום מסמך ואנו יוצאים מנקודת הנחה שהוא לא סבל. מצד שני, כרגע לתובע יש נכות מסוימת ואני שואל את עצמי האם כל הנכות נובעת מהתאונות הנידונות, כאשר אני יודע שהתובע סבל במשך שנתיים מכאבי גב, שהיו לו שינויים באותו אזור שאנו מוצאים עכשיו שהוא נזקק לטיפול תרופתי. בד"כ כשאני מתרשם מאוד, אני חושב שחצי מהנכות הייתה לפני כן כי אני לא יכול לקבוע במדויק. כמו שציינתי, אני מתרשם שרוב הנכות אכן נובעת מהתאונות, כאשר אני יודע שיש שינויים ניווניים בגובה הספציפי שעליו אנו מדברים ושהם סימפטומטיים במשך שנתיים. ... אבל קיימת הטענה ההפוכה של שנתיים של שינויים אובייקטיביים סימפטומטיים. חשבתי שהדבר הזה הוא בעל משמעות בחלוקת הנכות, עם ההסתייגויות שקבעתי בחוות דעתי" (עמ' 28, שו' 4-21). בקשר לגובה הניכוי בגין מצב קודם, מסביר המומחה כי, "לו בעיות הגב היו מצוינות לאורך התיק עד התאונה הנידונה הראשונה, אני מניח שהיו נאלצים להחליט שהנכות נובעת במלואה מהבעיות שהיו לו בעברו. הפער שקיים שציינתי מפורשות בסיכום של חוות דעתי הוא זה שהשפיע עלי להציע שרק שליש מהנכות נובעת מעברו והרוב נובע מהתאונות" (עמ' 29, שו' 7-23). כמו כן, ציין המומחה כי, אדם שסובל מבעיות בגב ובמשך תקופה מסוימת אינו יכול לעבוד אך לאחר טיפול תרופתי או טיפול אחר הכאבים חולפים והוא חוזר לעבודתו. במשך השנים הוא עשוי שלא לסבול מהבעיה בעמ"ש מתני ואז מתרחשת תאונה, כדוגמת תאונת דרכים, והבעיה מתעוררת מחדש. זוהי התנהגות של עמ"ש מתני, מסביר המומחה. אנשים יכולים להשתפר לחלוטין אך עדיין הבעיה קיימת והם לומדים להתנהג. לדבריו, העובדה שאדם במשך הרבה מאוד שנים לא סובל אינה מלמדת שאין לו בעיה אותה הוא מביא עימו אל התאונות. כאשר נשאל המומחה על-ידי ב"כ התובע באשר לעובדה שהתובע, לפני התאונות, עבד כפועל בניין, עבודה פיזית, השיב המומחה כי מניסיונו אנשים חוזרים למקצועם עם בעיות יותר קשות מזו של התובע בלית ברירה כי זהו מקצועם. עוד ציין כי, עובדה זו נלקחה בחשבון בחוות דעתו ולכן קבע שהנכות שהביא עימו לתאונות היא קטנה ביותר (עמ' 29, שו' 26-28). הנה כי כן הסבריו של המומחה בחקירתו מתיישבים עם המסקנה אליה הגיע בחוות דעתו לפיה יש לנכות שליש מהנכות שנקבעה לתובע בגין מצב קודם. לפיכך, לא מצאתי טעם שלא לקבל את מסקנתו של המומחה אשר הוסברה היטב בתשובותיו בבית המשפט. נוכח כל האמור יש לקבוע כי, לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגין התאונות בשיעור 6.66%. נכות תפקודית בעניין זה טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי, נכותו התפקודית של התובע גבוהה מנכותו הרפואית ומבקש להעמידה על 100% נכות תפקודית (סעיף 5 לסיכומי התובע). מנגד טוענת הנתבעת כי, אין כל הצדקה לקבוע כי שיעור נכותו התפקודית של התובע עולה על שיעור הנכות הרפואית. התובע העיד מטעמו, בעניין זה, שני עדים אשר משמשים כמנהלי עבודה. בתצהירו של העד סבי פרידמן, צוין כי, העד עבד עם התובע בחברת "יחניוק ובניו" בע"מ במשך קרוב ל- 4 שנים. זאת כאשר העד עבד כמנהל עבודה באתרים שונים בהם עבד התובע. העד בתצהירו הסביר כי, עבודת פועלי בניין הינה עבודה פיזית קשה. לדבריו מעולם לא ראה את התובע מבקש הקלות בביצוע עבודתו או מתלונן כי קשה לו בביצוע עבודה כלשהי. עוד צוין כי, התובע היה "סוס עבודה", "מבצע לבד מה שארבעה עובדים צעירים לא היו מבצעים (למרות גילו)". כמו כן, צוין כי, "דוד לא ידע מה זה לנוח, הוא היה איש עבודה נטו ועבד כל הזמן במלוא המרץ וזאת למרות שהייתה זו עבודה פיזית קשה ומפרכת". דברים דומים ביותר, כמעט זהים, הובאו גם בתצהיר מטעם העד השני, מר אבי פרידמן. עדים אלו נחקרו על-ידי ב"כ הנתבעות, עיקר החקירה נסב סביב מהות עבודתם כמנהלי עבודה וההכשרה הנדרשת מהם. בחקירתו סיפר העד, מר סבי פרידמן, כי הינו משמש כמנהל עבודה והסביר כי בתור מנהל עבודה הינו אחראי על בטיחות העובדים ועל עשיית העבודה כראוי ובזמן (עמ' 3, שו' 2-6 לפרוט'), וכי העבודה הינה ברובה עבודה ניהולית ופיקוח על העובדים אך כמעט ואינה דורשת עבודה פיזית מצדו (עמ' 3, שו' 11 לפרוט'). כאשר נשאל העד באשר להכשרה הנדרשת כדי להיות מנהל עבודה השיב כי, לצורך הכשרתו נדרש להוכיח שעבד 7 שנים בבנין, ולעבור קורס מנהלי עבודה ולהגיש פרויקט, כאשר הקורס נמשך כשנתיים, פעמיים בשבוע כ- 4 שעות בשעות הערב (ראו, עמ' 5, שו' 26-28 לפרוט'). העד השני, מר אבי פרידמן, שהינו אחיו של העד סבי פרידמן, העיד כי משמש אף הוא כמנהל עבודה ואישר שמדובר בעיקר בעבודה ניהולית. עוד סיפר כי, משנת 2001 עד 2003 עבד בתור פועל בניין וכי החל לעבוד בחברה בתור מנהל עבודה מוסמך משנת 2003. עוד ציין כי, בעברו נפגע בתאונת עבודה ונפגע בכתף (עמ' 8, שו' 11-14) וכי הינו סובל מהגבלה בכתף אך יש לו אישור לעבוד ללא עבודה פיזית. בהקשר זה הוסיף כי, הואיל ובעבודתו אינו עובד בעבודה פיזית "אין בעיה" (עמ' 8, שו' 18-20). ברי לכל כי, עבודה כפועל בניין הינה, בעיקרה, עבודה פיזית הדורשת, בין השאר, הרמת משאות, טיפוס ועמידה ממושכת על הרגליים, פעולות אותן יתקשה התובע לבצע עקב נכותו בעקבות התאונה. התובע עבד ועמד בכך תקופה ממושכת, כעולה מתצהירי האחים פרידמן אשר תארו את התובע כ"סוס עבודה" אשר ביצע עבודתו על הצד הטוב ביותר, לא ביקש הקלות ולא התקשה בביצוע עבודות פיזיות קשות. כשאף עדותם זו לא נסתרה במהלך חקירתם על-ידי ב"כ הנתבעת. עם זאת, מכאן ועד המסקנה כי בשל פגיעתו של התובע בגין התאונות אין הוא יכול להמשיך ולעבוד כלל וכי בשל כך יש להעמיד נכותו התפקודית בשיעור 100%, רחוקה הדרך עד מאוד. נסיון החיים מלמד כי בתחום הבניין ישנן עבודות נוספות מלבד עבודות פיזיות, והיה ניתן להראות, לכל הפחות, ניסיון אמיתי לעשות כן. עדות האחים פרידמן אף יש בה כדי לחזק מסקנה זו. בחקירתם של עדים אלו עלה כי, שניהם משמשים כמנהלי עבודה ואף אחד מהם, מר אבי פרידמן, סובל מהגבלה פיזית בכתפו כתוצאה מתאונת עבודה אך, כדבריו, "אין בעיה" להמשיך ולתפקד בעבודתו. מסכים אני עם ב"כ הנתבעת כי, התובע אף לא הראה ולו ניסיון מינימאלי למצוא דרכו בעבודה אחרת, כדוגמת הכשרה כמנהל עבודה או מגוון עבודות בניהול, פיקוח או ייעוץ בתחום הבנייה או חומרי הבנייה, כשכיר או עצמאי. התובע לא בחן אפשרות להקים עסק שבו יהיה הוא האחראי על ניהול העובדים ועשיית העבודה ולהעסיק תחתיו עובדים אשר יבצעו את העבודה הפיזית. התובע לא הציג ולו ראיה אחת לכך שניסה להתקבל לעבודה בתחום כישוריו או בתחום אחר, חרף מגבלותיו. בנוסף התובע אף לא פנה לשיקום מקצועי במסגרת המוסד לביטוח לאומי (ראו, עדות התובע, עמ' 43, שו' 14-16 לפרו'), ולא פנה ללמוד מקצוע חדש או קרוב בכל מסגרת אחרת. לפיכך, יש לקבוע כי לא זו בלבד שהתובע לא הקטין נזקו, הוא מקשה על בית המשפט להעריך את נכותו התפקודית בהעדר ניסיון כן לתפקד במומו. חרף האמור מצאתי כי בנסיבות המקרה שבפני יש מקום לקבוע נכות תפקודית צמיתה בשיעור גבוה משיעור הנכות הרפואית שנקבעה, וזאת משני טעמים: האחד, אף אדם אשר עובד כמנהל עבודה או כל עבודה אחרת בתחום הבניין, אף אם אינה עבודה פיזית בעיקרה, וודאי כי יש בכאבי הגב וההגבלה ממנה סובל התובע כדי להשפיע ולהפריע במהלך ביצוע העבודה. בשים לב לגילו של התובע מדובר במגבלה היכולה להשפיע הן על ביצוע עבודה והן על מציאת תעסוקה. השני, הסיבה לחוסר התעסוקה הינה בכל זאת מעורבת, בחלקה- העדר יוזמה של התובע, אך אין לומר שאין לתאונה ולנכות שנובעת ממנה כל מקום וחלק מהסיבה בשלה אינו עובד, מאז התאונה הראשונה, כפועל בניין. בהתאם למסמך נ/1 (מכתב למוקד חקירות) סיבת הפסקת עבודתו של התובע הינה "מכתב מרופא תעסוקה שאינו מסוגל לעבוד". בעניין זה אף העידה העדה, מטעם התובע, הגב' עדנה בוסליק, אשר משמשת כחשבת שכר בחברה בה עבד התובע, כאשר נשאלה אודות הסיבה בגינה הופסקה עבודת התובע, השיבה כי, התובע קיבל מכתב מרופא תעסוקה שאינו מסוגל לעבוד (עמ' 12, שו' 17-18). ובהמשך במסגרת חקירתה הנגדית, אישרה העדה כי מכתב הפסקת העבודה (מיום 11/8/05) ניתן על סמך אישור רופא תעסוקתי, אשר ניתן ביום 1/8/05 (עמ' 13, שו' 17-18). הנה כי כן, מעדותה של עדה זו, אשר לא נסתרה ואף אוששה בחקירה הנגדית, עולה כי הפסקת עבודת התובע בחברה נבעה מפגיעותיו בתאונה הראשונה. עניין זה יש בו כדי לתמוך במסקנה כי לתובע נגרמה נכות תפקודית בשיעור גבוהה משיעור הנכות הרפואית שנקבעה. יש אף להגיע למסקנה זו, לאור העובדה שהתובע העיד כי עובד כפועל בניין מגיל 19 וכי אין לו הכשרה בתחום אחר, וכדבריו "רק בניין אני יודע" (עמ' 39, שו' 25-26), ובשים לב לכך שבמועד התאונה הראשונה היה כבן 53 שנים. לאור כל האמור ולאחר בחינת כל השיקולים מצאתי כי במקרה זה יש להעמיד את נכותו התפקודית הצמיתה של התובע בשיעור 20%, בגין מצבו האורתופדי היום. כדברי המומחה יש לראות 2/3 מנכות זו כנובעת מהתאונות. לפיכך המסקנה היא כי הנכות התפקודית הנובעת מהתאונות עומדת על 13.33%. הפסדי שכר בעבר בהתאם לטופס 106 לשנת המס 2004 (נספח א'2 לתצהיר התובע) משכורתו השנתית המצטברת בניכוי מס הכנסה עומדת ע"ס 88,488 ₪, ולפיכך שכרו החודשי עובר למועד התאונה עומד ע"ס 7,374 ₪. השכר החודשי שצוין בסיכומי התובע אינו תואם לשכר הממוצע שמתקבל בהתאם לנספחים שצורפו לתצהיר מטעם התובע (הן טופס 106 הנ"ל והן מתלושי השכר שצורפו- נספח א' לתצהיר). לאור האמור, שכרו הממוצע החודשי של התובע עומד על סך 7,374 ₪, זהו בסיס השכר של התובע. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, נקבע כי לתובע נכות זמנית בשיעור 100% ממועד התאונה הראשונה (22/1/05) ועד חודש ספטמבר 2005, וממועד התאונה השנייה ועד סוף חודש ינואר 2006. בחקירתו אישר המומחה כי אף אישורי המחלה מחודשים אוקטובר-נובמבר 2005 מזכים את התובע בנכות זמנית בשיעור 100%. בהתאם לכל האמור החישוב הינו כדלקמן: תקופה ראשונה - ממועד התאונה הראשונה (22/1/05) ועד ליום 31/11/05: בתקופה זו שהה התובע באי כושר מוחלט ויש לפצותו עבור חודשים אלו בהתאם לשכרו החודשי הממוצע עובר לתאונה. קרי, 10 חודשים X 7,374 ₪, ובסה"כ 73,740 ₪. סכום זה משוערך להיום (ריבית והצמדה מאמצע התקופה) עומד על סך 99,247 ₪. תקופה שנייה - מיום 1/12/05 עד ליום 24/12/05 (מועד התאונה השנייה): ביום 24/12/05 נפגע התובע בתאונה השנייה, עם זאת לא שב התובע לעבודתו כקבלן בניין בחברה בה עבד, כאשר עבודתו בחברה הופסקה בהתאם למכתב הפסקת העבודה, מיום 11/8/05, קרי- עובר למועד התאונה השנייה. עם זאת, כפי שנקבע נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונות הנידונות עומדת על 13.33% ולא בשיעור 100%, כבקשת התובע. זאת, בהעדר נתון מתאים מאותה תקופה למרות שמדובר במועד שלפני תאונה שנייה. לפיכך מיום 1/12/05 ועד ליום 24/12/05, זכאי התובע לפיצוי בגין 3 שבועות, בשיעור 13.33% משכרו החודשי הממוצע עובר לתאונה. החישוב אפוא הינו: 3/4 X 7,572 (בסיס השכר מוצמד לתחילת התקופה השנייה) X 13.33% = קרי- 757 ₪. סכום זה משוערך להיום (ריבית והצמדה מאמצע התקופה) עומד על סך 982 ₪. תקופה שלישית - ממועד התאונה השנייה (24/12/05) עד ליום 31/1/06: בהתאם לחוות הדעת נקבע כי, בתקופה זו עמדה נכותו הזמנית של התובע על 100%. לפיכך, החישוב בגין תקופה זו הינו, 7,565 ₪ (בסיס השכר מוצמד לתחילת התקופה השלישית) X 1.25 חוד' = 9,456 ₪. סכום זה משוערך להיום (ריבית והצמדה מאמצע התקופה) עומד על סך 12,243 ₪. תקופה רביעית - מיום 1/2/06 ועד היום: כפי שנקבע נכותו התפקודית של התובע עומדת על 13.33%. החישוב הינו 54 חוד' X 13.33% X 7,550 ₪ (בסיס השכר מוצמד לתחילת התקופה הרביעית) = 55,353 ₪. סכום זה משוערך להיום (ריבית והצמדה מאמצעהתקופה) עומד על סך 62,163 ₪. לאור כל האמור, יש לפצות התובע בגין הפסדי שכר לעבר בסך של 174,635 ₪. הפסדי השתכרות לעתיד כאמור הוכח כי התובע פוטר ממקום עבודתו בשל פגיעותיו בתאונה הראשונה. התובע לא שב למעגל העבודה עד היום. עם זאת, נקבע כי, חובת הקטנת הנזק הינה על כתפי התובע ומשהתובע לא פעל למצות מלוא כישוריו לצורך מציאת עבודה חדשה ואף לא הראה כי ניסה בכל הדרכים העומדות לרשותו לחזור למעגל העבודה, אין מקום לקבוע כי נכותו התפקודית עומדת על 100%. עם זאת, וכפי שקבעתי, לאור כישוריו של התובע, אופי עבודתו המצריכה עבודה פיזית קשה, גילו של התובע ופגיעותיו מהתאונה, מצאתי כי יש להעמיד נכותו התפקודית בגובה 13.33%. לפיכך מהיום ועד שיגיע התובע לגיל פרישה (גיל 67) נותרו לתובע 101 חודשים, מקדם ההיוון הינו- 89.9347, שכרו של התובע משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 8,468 ₪, והנכות התפקודית הינה בשיעור 13.33%. החישוב הינו אפוא, 8,468 X 89.9347 X 13.33% = 101,516 ₪. לפיכך, יש לפצות התובע בגין הפסד השתכרות לעתיד בסך של 101,516 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד טוען התובע כי, עובר לתאונה היה אדם חרוץ ואיש עבודה ומאז התאונות הפך לאדם תלותי, שבר כלי, המתקשה בביצוע פעולות פשוטות (סעיפים 6 ו- 9 לתצהיר התובע). אף אישתו של התובע הצהירה כי מאז וכתוצאה מהתאונות, התובע תלותי, מוגבל בתפקודו, אף בביצוע פעולות פשוטות, ונזקק לעזרה רבה ותמיכה אותה מקבל בעיקר ממנה (סעיף 6 לתצהירה). עם זאת מחקירת אשתו של התובע עולה כי התובע אינו "תלותי" כפי שתואר בתצהירה, אין העדה צריכה להאכיל את התובע, להלבישו או לקלחו. ורק ציינה כי "לפעמים הוא מתקשה ללבוש בגדים" (ראו, עמ' 21, שו' 29). התובע לא טען, וממילא לא צרף אסמכתאות, כי נזקק לעזרה של גורם חיצוני בגינה נדרש להוצאות קונקרטיות. עם זאת, הניסיון והשכל הישר מלמדים על הסיוע שמקבל נפגע לאחר אירוע תאונה, שהיא לא פעם מעבר לעזרה יומיומית טבעית של בני משפחה. מה גם שבמקרה זה שהה התובע באי כושר מלא כמעט שנה לאחר התאונה הראשונה וכחודש לאחר התאונה השנייה, וסביר בעיני לקבוע כי בתקופות אלו נזקק התובע לעזרת בני משפחתו אשר סייעו לו בפעולות היומיומיות, וכן הסיעוהו והתלוו אליו לבדיקות וטיפולים להם נזקק. לפיכך, מצאתי להעמיד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 7,000 ₪. באשר לפיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד, אומנם לא נמצא כי קיימת הגבלה מוחשית בחיי היומיום אולם עקב פגיעותיו של התובע בעקבות התאונות יש קושי לבצע לבדו פעולות חריגות, שהן קשות במיוחד, כגון: נקיון פסח או סיוד הבית. לפיכך, נוכח פגיעת התובע ולאור שיעור נכותו סביר כי יהיה זקוק גם בעתיד לעזרת צד ג', לפיכך מצאתי כי יש מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק אך לא בשיעור המבוקש על-ידי התובע בסיכומיו, וזאת בשים לב לתוחלת חייו של התובע. יש להעמיד הפיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד על סך 6,000 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר נטען כי התובע, לאחר התאונות הראשונה והשנייה, נאלץ לבקר אצל רופאים רבים, לבצע בדיקות רבות, לעבור טיפולי פיזיוטרפיה והידרותרפיה וליטול תרופות ומשככי כאבים, ואף לקבל זריקות אפידוראליות ולעבור טיפולים במרפאת כאב (סעיפים 6 ו- 15 לתצהיר התובע). ברור הוא כי לצורך ביקור אצל הרופאים וקבלת הטיפולים השונים נזקק התובע לנסיעות. אומנם לא הוצגו קבלות על נסיעות אלה, אך הוצאות אלה נלוות באופן טבעי לאחר אירוע תאונה ובהן הוצאות בגין תרופות ונסיעות. אין בהיעדר הקבלות, או בהיעדר קבלות אודות כל ההוצאות, כדי לדחות התביעה בגין ראש נזק זה. לבית המשפט סמכות להורות על פיצוי גלובלי (ראו, קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה חמישית) פרק 156). לפיכך, ובשים לב שמדובר בענייננו בתקופת אי כושר ארוכה, יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סכום כולל גלובלי על דרך האומדן בשיעור 7,000 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעתיד טוענת התובעת כי לאור הוראות תיקון 9 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), הרי שכל הטיפולים הרפואיים העתידיים להם יזדקק התובע יהיו מכוסים על ידי קופת החולים עליה מוטלת החובה והאחריות הבלעדית לטיפולים אלו. עם זאת, בפועל ייתכן כי התובע יחויב בהוצאות רפואיות גם בעתיד, כך למשל, התובע, ככל מבוטח אחר במסגרת קופת החולים, יידרש, אף בעתיד, לשלם תשלום רבעוני לצורך ביקור אצל רופאים מקצועיים, כדוגמת אורטופד, השתתפות בגין הוצאת התחייבויות והיטלים שונים בקופה, השתתפות בגין רכישת תרופות ומשככי כאבים, והוראות תיקון זה לא ישנו בפועל מהוצאות אלו. אומנם לא מדובר בהוצאות גבוהות, וזאת בעיקר בשים לב לשיעור הנכות הרפואית הנמוכה שנקבעה לתובע, אך עדיין מדובר בהוצאות להן יידרש התובע. לכך יש להוסיף הוצאות עבור נסיעות, אשר וודאי אינן מכוסות על-ידי הוראות התיקון האמור, ושמעצם טבען נלוות לטיפולים רפואיים. לאור האמור, יש לפצות התובע בגין ראש נזק זה בשיעור של 5,000 ₪. כאב וסבל במקרה זה נותר לתובע נכות רפואית צמיתה בגין התאונה בשיעור 6.66%. עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת לפסוק לתובע עד 10% מהסכום המקסימלי בגין ראש נזק זה, לפי סעיף 2ב' לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאיננו ממון), תשל"ו-1976. לאור נסיבות התיק, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בגין כל אחת מהתאונות. בגין התאונה הראשונה, בהתחשב בטיב הפגיעה, בתקופת אי הכושר אשר נמשכה כמעט כשנה לאחר התאונה, ובעובדה כי התובע עבר כ טיפולי פיזיוטרפיה, הידרותרפיה וכן זריקות אפידורליות, נראה לי כי צן הראוי היה לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין כאב וסבל, אשר עולה על המקסימום הקבוע בחוק. אולם, נוכח הוראתו הברורה של המחוקק, יעמוד סך הפיצוי בגין התאונה הראשונה על השיעור המקסימלי, 16,073 ₪. באשר לתאונה השנייה, בגינה שהה באי כושר מלא במשך חודש ושבוע, ונזקק אף בגינה, לטיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה (כעולה ממסמכים רפואיים שצורפו לתצהיר התובע, נספח י'), מצאתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין כאב וסבל, בגין התאונה השנייה, אשר יעמוד על 10,000 ₪. לאור האמור, סך הפיצוי בגין כאב וסבל, בגין שתי התאונות, עומד על 26,073 ₪. ניכויים מסך הפיצוי שייפסק יש לנכות דמי אבטלה שקיבל התובע מהמל"ל בגין חודשים 8/05 - 3/06 בסך של 34,272 ₪ (נ/2). כמו כן, יש לנכות סך פיצויי פיטורין ששולמו לתובע בסך של 13,170 ₪ (בהתאם לסיכומי התובע (סעיף 9ו') וסיכומי הנתבעת (סעיף 19 סיפא)). לפיכך, סך הניכויים עומדים על 47,442 ₪. סיכום אשר על כן תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים כדלקמן: הפסדי שכר בעבר- 174,635 הפסדי השתכרות בעתיד- 101,516 הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר- 7,000 הוצאות רפואיות ונסיעות בעתיד- 5,000 עזרת צד ג' בעבר- 7,000 עזרת צד ג' בעתיד- 6,000 כאב וסבל- 26,073 סה"כ 327,224 ניכויים 47,442 סה"כ פיצוי לאחר ניכויים 279,782 לכל האמור, סך הפיצוי בגין התאונות, לאחר ניכויים, עומד ע"ס 279,782 ₪. קרי, הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 279,782 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלומם בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת בית המשפט. כמו כן, תשא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובע בשיעור של 13% בצירוף מע"מ. זכות ערעור- כחוק. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.נכות צמיתהנכות