א. פרטי המקרה 1. ביום 8/9/05 עת נהג התובע ברכבו מצומת סומך לצומת אחיהוד, אירעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"). במועד התאונה היה רכב התובע מבוטח כדין אצל הנתבעת. אין מחלוקת כי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובע נלכד ברכבו, ומיד כשחולץ הובהל לביה"ח גליל מערבי בנהריה. תחילה אושפז בחדר הלם, משם עבר לטיפול נמרץ. בהמשך הועבר למחלקה הכירורגית ומשם למחלקה האורטופדית. התובע שוחרר מבית החולים ביום 30/10/05. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בחלקי גופו השונים. בביה"ח אובחן קרע בכבד, נוזל דמי בחלל הצפק, קונטוזיה ריאתית דו צדדית, שברים בירך ימין ובכף רגל שמאל CT מוח לא הדגים נזק מוחי או דימום. שבר בעצמות האף. התובע עבר ניתוח לקיבוע של השבר בירך ימין. ב. נכות רפואית להערכת נכותו הרפואית של התובע מונו מטעם ביהמ"ש 5 מומחים רפואיים. 2. התחום האורטופדי כמומחה בתחום זה מונה פרופ' משה רופמן, מנהל מחלקה אורטופדית בביה"ח כרמל. כאמור, התובע נותח בביה"ח נהריה לקיבוע השבר בירך ימין. לאחר כחצי שנה (במרץ 2006) עבר ניתוח נוסף להוצאת ברגים מקורבים במסמר התוך לישדי. שבר בכף הרגל משמאל טופל ע"י קיבוע בגבס. בתחילה ללא דריכה, אח"כ הליכה בעזרת הליכון. התובע התלונן בפני המומחה על כאבים בירך ימין ובאזור הצלקת. לטענתו, הכאבים מהרגל מקרינים עד כדי גרימת כאב ראש. עוד התלונן כי מתקשה בעמידה ובהליכה. בנוסף, מתקשה גם בישיבה בגלל הכאבים לאורך הירך . לטענתו יכול להתקלח רק בישיבה. התלונן גם על כאבים בכפות הרגליים, כאבי גב תחתון וחזה. בחוות דעתו מציין המומחה שהתובע מתהלך עם קביים, אך יכול להתהלך גם בלעדיהם ושבהליכה בעזרתו התובע כמעט ואינו נשען עליו. המומחה העריך שבעקבות התאונה נותרה נכות אורטופדית קבועה. בירך ימין שבר שהתחבר עם הארכת הרגל והגבלת תנועות במפרק הירך והן במפרק הברך. המומחה מעריך שהכאבים בכפות הרגליים נובעים משברים שהיו בשתי הרגליים. כל אלו מקנים נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 35(1)ג לתקנות המל"ל. 3. תחום א.א.ג. כמומחה בתחום זה מונה ד"ר אמיר גורי, ממחלקת א.א.ג בביה"ח רמב"ם. התובע התלונן בפני המומחה על שינוי בצורת האף החיצוני, קושי בנשימה, נחירות, כאבי ראש, נזלת והפרעות שינה. המומחה התרשם משינוי בצורת האף החיצוני, ללא הפרעות במעבר האוויר. המומחה העריך נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% בגין שינוי ניכר בצורת האף החיצוני ללא הפרעות בנשימה, בהתאם לסעיף 69(1)א-ב לתקנות המל"ל. עוד ציין המומחה, שבמידה והתובע יעבור ניתוח SEPTORHINOPLASTY יהיה מקום לשקול נכותו מחדש. ניתוח זה מבוצע במסגרת הרפואה הפרטית בלבד ועלותו כ-15,000 ₪. 4. התחום הקרדיולוגי כמומחה בתחום זה מונה פרופ' חיים המרמן מנהל המערך הקרדיולוגי של ביה"ח רמב"ם. בתחום זה מונה מומחה רפואי שכן כשנה לאחר התאונה (בחודש ספטמבר 2006) אושפז התובע ביחידה לטיפול נמרץ לב בביה"ח נהריה עקב תלונות של סחרחורת, כאבי ראש וחולשה כללית. בסיכום המחלה מצוין שבתרשים הא.ק.ג דרגה שנייה של חסם פרוזדורי חדרי עם רוחב WRS של 0.08. התובע עבר השתלת קוצב לב קבוע, ללא סיבוכים. פרט לקביעת נכות רפואית צמיתה בתחום הקרדיולוגי, אם נותרה כזו, התבקש המומחה להעריך האם קיים קשר סיבתי לתאונה. 5. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע גם בחזהו. בקבלתו לאשפוז נרשם שצילום חזה וטומוגרפיה ממוחשבת של בית החזה היו תקינים. במיפוי עצם שבוצע ב-1/11/06 נצפתה קליטה פתולוגית לא הומגנית בעצם החזה. בבדיקה טומוגרפית ממוחשבת שבוצעה ב-6/2/07 נאמר: "מצב אחרי שבר הסנטרום (עצם החזה) עם אי סדירות גרמית". בפני המומחה לא היו תרשימי א.ק.ג. של התובע עובר לתאונה, אך אישור רפואי של שירותי בריאות כללית מלמד על העדר בעיות לב או הפרעות קצב עובר לתאונה. המומחה בדעה שכבר בעת אשפוזו של התובע (9/9/05) יש עדות בא.ק.ג להפרעה מתקדמת בהולכה הפרוזדורית - חדרית עם תדירות חדרית של 61 לדקה. בתרשים א.ק.ג. מיום 11/9/05 ממצא דומה. כך גם בתרשים א.ק.ג. מיום 16/9/05. אם כן, יום לאחר התאונה נצפה חסם לב בחלק מתרשימי הא.ג.ק. 6. לדעת פרופ' המרמן חבלה קהה בחזה עלולה לגרום לחסם פרוזדורי חדרי. לכן, אף שלא אובחן החסם בלב באשפוז הראשוני בעקבות התאונה (בספטמבר 2005), הוא כבר היה קיים, שכן בעיון רטרוספקטיבי בהעתקי תרשימי הא.ק.ג. מאותה העת, בחלק מהם נצפות הפרעות בהולכה (חסמים). 7. אשר לשאלת הקשר הסיבתי, דהיינו, האם ההפרעה בהולכה הנה בהכרח כתוצאה מהתאונה ומהחבלה בחזה, אמר המומחה: "אין לשלול כי ממצא זה קיים מגיל צעיר ואולי אף מלידה וכי נתגלה בנסיבות אירוע התאונה. עם זאת, בהעדר עדות מוכחת לקיום הפרעות בהולכה (חסם) קודם (עובר) לתאונה, באיש צעיר ופעיל גופנית, ככל הנראה, קיים קשר סיבתי בין התאונה, החבלה בחזה והופעת הפרעות ההולכה במקרה זה". 8. בחוות דעת משלימה נאמר שהשתלת קוצב הלב אצל התובע מטפלת בבעיית החסימה בהולכה בלב. לכן, להערכתו לא נותרה לתובע נכות בתחום הקרדיולוגי. פרופ' המרמן לא שינה הערכתו בתשובה לשאלות ההבהרה ונשאר בעמדתו שהשתלת קוצב הלב מטפלת בבעיית ההפרעה בהולכת הלב, ולכן אין מקום לקבוע אחוזי נכות. 9. התחום הפסיכיאטרי בתחום הפסיכיאטרי מונה ד"ר רסאם כנענה, מומחה בכיר ביחידה הפסיכיאטרית ילדים ונוער בביה"ח זיו בצפת ומנהל המרפאה האיזורית לילדים ולמתבגר מג'אר. התובע סיפר למומחה ד"ר כנענה, שמאז התאונה הוא נעשה עצבני. הופיעו כאבי ראש שמובילים לעיתים לבחילות והקאות. אחרי התאונה החלו חרדות, לפעמים מרטיב בלילה. חלומות סביב התאונה. בבדיקתו אצל המומחה לא נצפו סימנים דיכאוניים בחומרה משמעותית. לא נצפתה נטייה בולטת לעצבנות יתר או לסף גירוי נמוך ולא הייתה עדות להתעסקות מחשבתית מרובה בתאונה. התגובות הנפשיות שקשורות לתאונה היו בולטות יותר במהלך השנתיים הראשונות לאחר התאונה. להערכת המומחה ממכלול הבדיקה ניתן להצביע על קיום סימנים חרדתיים עם מאפיינים פוסט טראומטיים בחומרה קלה (תחושות של תסכול, אכזבה ופגיעה קלה בהערכתו העצמית) במהלך הבדיקה תגופת פתע מופרזת במקצת שאופיינית לתסמונת PTSD. 10. המומחה העריך נכויותיו של התובע בתחום הנפשי כדלקמן: נכות זמנית - בשיעור 10% בהתאם לסעיף 34ב לתקנות המל"ל למשך שנתיים. נכות צמיתה - בשיעור 5% בהתאם לסעיף חריג 34 א-ב לתקנות המל"ל. נכות צמיתה - בשיעור 5% בגין קשיי הסתגלות ותגובות נפשיות שקשורות למצבו הקרדיאלי של התובע. 11. התחום הנוירולוגי כמומחה בתחום זה מונה ד"ר בעז וולר, מנהל מחלקה נוירולוגית בבי"ח בני-ציון. המומחה העריך שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי. בבדיקתו את התובע, מסר האחרון את תלונותיו בצורה עניינית ומסודרת, ללא הפרעה בשפה ובדיבור. פונדוס תקין. לא נראה ניד. שאר הבדיקה הנוירולוגית ללא ממצא. עוד יצוין שכשנה ושלושה חודשים לאחר התאונה התלונן על כאבי ראש ואובחן כסובל ממיגרנה. להערכת ד"ר וולר כאבי ראש בעלי אופי מיגרונטי המופיעים מעל לשנה לאחר החבלה אינם קשורים לחבלה הנדונה. 12. נכות רפואית משוקללת 41.5%. ג. הנזק הלא ממוני 13. התובע היה מאושפז 70 ימי אשפוז (53 ימי אשפוז לאחר התאונה + יומיים עת נותח להוצאת ברגים + 10 ימי אשפוז להשתלת קוצב הלב + 5 ימי אשפוז להחלפתו של הקוצב). הפיצוי הכולל (במעוגל) 100,500 ₪ ד. הנכות התפקודית 14. עובר לתאונה היה התובע כבן 27. אותה עת היה רווק ומאורס. כיום הינו נשוי + 1. סיים 10 שנות לימוד והתחיל לעבוד מגיל 16 ועד למועד התאונה כמסגר אצל הקבלן דוגמה רזיאל. בתצהיר עדותו הראשית תאר כי עבר קורס לאנגלית כדי להתקדם בעבודתו שהספרות הינה בעיקר בשפה האנגלית, אך בחקירתו הנגדית תאר את לימוד השפה האנגלית לצרכי חו"ל. לא ברור אם לטיול או למגורים. לטענתו של התובע אין הוא יכול לעסוק בעקבות נכותו מהתאונה בשום עבודה, ונכותו התפקודית מגיעה ל-100%. לטענת הנתבעת שיעור נכותו התפקודית אינו עולה על 20%. 15. לאחר ששמעתי את עדותו, עדות מעבידו ועדות אשתו של התובע, שוכנעתי שהסיבות האמיתיות לאי חזרתו לעבודה, או לפחות לעשות ניסיונות למצוא עבודה ולהשתקם לאחר התאונה, נשארו עמומות, בלתי מוסברות וחלקן אף בלתי אמינות. אפשר והכל תלוי בכספים אותם מקבל התובע בעקבות התאונה מביטוח חיים ונכות כללית שיש בהם כדי לאזן בצורה דומה את קופת המשפחה מהשתכרויותיו לפני התאונה והתשלומים שהוא מקבל כיום ללא עבודה. אין להתעלם מכך כי לאחרונה נבנה ביתם החדש של המשפחה והתובע ואשתו עסוקים בכך. לא התרשמתי מכנות תשובתם באשר לשעות המוקדשות לכך ע"י התובע וכאילו הביקורים בבית החדש הם ביקורי התרעננות. יש להניח שהתובע לוקח חלק ממשי בכל הקשור לפיקוח על הבנייה המבוצעת ע"י קבלן. מימון הבנייה מכספי התגמולים שקיבלו מביטוח חיים. 16. בנושא הרפואי נלמד מעדותו של פרופ' המרמן שאין מקום להעניק לתובע נכות בגין קוצב הלב, שכן הבעיה הקרדיאלית נפתרה בעזרתו. לדבריו, תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשי"ט - 1959, מיושנות והותקנו בימים בהם לא היו קוצבי לב ולכן הנכות שתוארה בסעיף 9(4) על סעיפי המשנה שבה, אינה רלבנטית לתיאור מצבו הרפואי של התובע. למיטב ידיעתו של פרופ' המרמן, מעניק משרד הביטחון לנכי צה"ל 10% בגין קוצב לב. עוד הסביר כי ההחלפות של הקוצב נעשות אחת ל-8 שנים. מדובר בפעולה כירורגית פשוטה המחייבת אשפוז קצר. 17. אין ללמוד מההחלפה של הקוצב אצל התובע לאחר שנה וחצי מאז התקנתו לראשונה, על כך שהמקרה של התובע קיצוני ואחר מזה שתואר ע"י פרופ' המרמן. ההסבר הוא קוצב הלב של התובע שודרג לקוצב בעל יכולות גבוהות מאלו שהיו לו. לדעת פרופ' המרמן התובע יכול לעסוק בכל עבודה, למעט כזו שהיא בסביבה אלקטרומגנטית. 18. מעבידו של התובע לשעבר, הקבלן דוגמה רזיאל, שהעיד מטעמו, אמר שהתובע אינו מתאים לעבוד כמסגר בגלל תנאי העבודה עם חשמל וחום. עמדתו זו לא נתמכת בראיה מקצועית כלשהי וסברתו עומדת בניגוד לדעתו המקצועית הרפואית של פרופ' המרמן המומחה בתחום הקרדיולוגי. 19. גם אם אקבל את טענת ב"כ התובע כי פרופ' המרמן גילה נימה אופטימית, כמתחייב מתחום מומחיותו, גבי יכולת התובע לעסוק בעבודות שונות ללא מגבלה מהותית, עדיין יש להדגיש כי על אף שהתובע נפצע פציעה מורכבת בחלקי הגוף השונים, הוא נותר עם נכות תפקודית בתחום האורטופדי בשיעור 20%, נכות גבולית בתחום הקרדיולוגי בשיעור 10% בגלל קיומו של קוצב הלב כשלעצמו ולא בגלל הפרעות בהולכה, ונכות בשיעור זניח של 5% בגין פוסטראומה. ניתן לומר כי 5% נוספים שהוערכו ע"י המומחה הפסיכיאטרי בגין קשיי הסתגלות ותגובות נפשיות למצבו הקרדיאלי חופפות לנכות בגין קוצב הלב. 20. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון את נתוניו האישיים של התובע שהתחיל בגיל צעיר את עבודתו כמסגר, עבודה המצריכה מאמץ פיזי ניכר. אין לו השכלה תיכונית והתאונה אכן שיבשה את מסלול חייו הרגיל. לזכותו יאמר שעד התאונה עבד כל השנים אצל אותו מעביד, ללמד על חריצות והתמדה. שיעור הנכות התפקודית יועמד על 60%. מיום התאונה ולמשך 30 חודשים תועמד נכותו התפקודית על 100%. ה. בסיס השכר 21. לטענת התובע שכרו הגיע במועד התאונה ל-6,000 ₪ ברוטו לחודש והיה מורכב מתלושים של כ-4,800 ₪ ובנוסף 1,200 ₪ במזומן אותם קיבל ממעבידו. כאינדיקציה הפנה לדפי חשבון ואישורי הפקדות שצורפו לתצהירו, נספחים כא' ו-כב'. בנוסף טען שעבד עבודות פרטיות ואלו הניבו לו הכנסות בממוצע של כ-1,500 ₪ לחודש. עוד נאמר כי פוטנציאל התקדמותו במקצוע היה גבוה ושכרו היה מגיע ל-10,000 ₪ לחודש. אין ללמוד מהפקדות כאלה או אחרות לחשבונו מחשבון המעביד כי ההפקדות היו חודשיות וקבועות וכאילו היו חלק משכרו החודשי. אין זה הגיוני, כטענת ב"כ הנתבעת, שתשלום שלא מצא ביטוי בתלוש המשכורת יופקד בחשבון הבנק של התובע מחשבון הבנק של המעביד; לו היה מביא ולו עבודה אחת פרטית שביצע באותן שנים אל מול טענה סתמית של הכנסה ממוצעת של 1,500 ₪ לחודש; 22. מעבידו, שסרב לענות על מהות הכספים שלא פורטו בתלוש המשכורת מסיבות הפללה, שלל אחר כך בחקירה נגדית אפשרות של תשלום שלא לפי תלוש השכר. אין הסבר מדוע לא הובאה עדותו של אחי התובע העובד אצל אותו מעביד כדי להעיד על שכרו דהיום. גם הוא מסגר עם שנות ותק דומות. אין בדעתי לסמוך על עדות בעל פה לקביעת בסיס שכרו של התובע, זה יקבע על פי תלושי השכר בשערוך מתאים ליום פסק-הדין והעלאה אפשרית ובניכוי הפרשה של 5.5% משכרו לביטוח מנהלים, ובסך 6,000 ₪ ברוטו לחודש. נטו 5,442 ₪ (לאחר ניכוי 5.5%). ו. הפסדי השתכרות בעבר 23. 30 חודשים X 5,442 ₪ X 100% = 163,260 ₪ 15 חודשים X 5,442 ₪ X 60% = 48,978 ₪ סה"כ 212,238 ₪ בצירוף ריבית מאמצע התקופה 226,000 ₪ (במעוגל). ז. הפסדי השתכרות בעתיד 24. לפי 60% נכות תפקודית, מהיום ועד גיל 67 - 5,442 ₪ X 60% X 263.63 = 861,000 ₪ ח. הפסד פנסיה 25. לאור ההפרשה משכרו של התובע, כמפורט לעיל, שמצא ביטוי אף בתלושי השכר שלו, וצו ההרחבה המחייב הפרשות לקופת פנסיה ולאחר היוון כפול ושיעור נכותו התפקודית 80,000 ₪ ט. עזרת צד ג' עבר ועתיד 26. התובע לא שילם בגין עזרה סיעודית שניתנה לו במהלך האשפוז בתקופת ההחלמה בביתו. הכל הוטל על בני משפחתו. מתלושי ההשתכרות של אשתו הוברר כי בתקופת אשפוזו המשיכה לעבוד בדלתא מוצרי טקסטיל. בני הזוג נישאו לאחר התאונה ב-8/5/06 ומאז עזרה לו לצרכיו השונים. מעדותה נראה שההסבר להפסקת עבודתה בדלתא קשור להולדת בנם ויציאתה לעבודה מחדש בפברואר 2008 במכבסת בית העמק, אינו קשור למצב הכלכלי אליו נקלעו בעקבות התאונה. כך גם הסיבה להפסקת העבודה במכבסה לאחר תקופה של 5 חודשים שלא מצא ביטוי בתצהירה מיום 11/5/09. אין לי ספק כי אשת התובע עזרה לו בעבר, מטפלת בו גם כיום ונושאת בעול משק הבית בעצמה, אך אין בכך ללמד על הצורך של התובע לעזרה מסיבית של צד ג'. אשר על כן יקבע הסכום באופן גלובלי ובסך 75,000 ₪ בגין עזרת צד ג' עבר ועתיד. י. ניידות והוצאות רפואיות 27. התובע מתגורר באבו-סנאן ונזקק לנסיעות של בני משפחתו בתקופת אשפוזו ואח"כ בטיפולים הרפואיים הממושכים בביה"ח בנהריה וברמב"ם. חלק מההוצאות תועדו במסמכים וצורפו לתצהירו. הטיפולים הרפואיים מכוסים בעיקרם בסל הבריאות, כולל הטיפולים הקרדיולוגים והתרופות השונות אותן קיבל בעקבות נכותו. לא מצאתי שהוא זקוק לטיפולים רפואיים מיוחדים שאינם כלולים בסל הבריאות. הפיצוי יועמד ע"ס 90,000 ₪ המורכב מעיקרו מהוצאות עבור נסיעות מיוחדות ומוגברות בעבר ובעתיד. יא. ניכויים 28. תשלום תכוף - אין מחלוקת כי הסכום המעודכן של התשלום התכוף הוא 29,872 ₪. 29. תגמולי מל"ל - על פי נ/2 נקבעה לתובע קיצבת נכות כללית לפי נכות רפואית יציבה של 64% מ-1/3/07 ודרגת אי כושר לצמיתות בשיעור 75% מאותו מועד. לפי חוות הדעת האקטוארית של שי ספיר (נ/3) סכומם הכולל והמהוון של הקיצבאות מגיע ל-860,077 ₪ ובנוסף ריבית על תשלומי העבר ופיצויי הלנה שסכומם 6,143 ₪. 30. לטענת התובע יש לנכות רק את החלק היחסי מתשלומי הגימלאות מאחר והנכות הוענקה לו במל"ל גם בגין ליקויים שאינם קשורים לתאונה. עוד נאמר שהמל"ל העריך את הליקוי הקרדיולוגי בשיעור 25% עליו חולקת הנתבעת. 31. תגמולי המל"ל משולמים לתובע בגלל הכרה בתביעתו לנכות כללית בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה. הניכוי יהיה מלא כי התובע עצמו בתביעתו למל"ל בעקבות התאונה ייחס את בעיותיו לתאונה. הערכת הנכות ע"י רופאי המל"ל בשיעור שונה מהמומחים שמונו ע"י ביהמ"ש אין בה, כשלעצמה, להשפיע על שיעורה של הנכות הרפואית או התפקודית הנקבעת בתביעת הפיצויים לפי חוק הפלת"ד וגם לא על הסכום הראוי לניכוי. 32. לאור עמדתי באשר להעדר צורך בעזרה סיעודית לתובע למרות מגבלותיו, יש לשלול את טענת הנתבעת בדבר ניכוי או הקפאת כספים, אותם יקבל כשירותים מיוחדים, ובהתייחס לכך חוות הדעת של שי ספיר נ/3א'. אך אם יחליט התובע להגיש תביעה לשירותים מיוחדים, וזו תתקבל, והנתבעת תהיה צפויה אז לתביעת שיפוי מהמל"ל, יקבע כי לפי הוראות פסק דין זה תהיה הנתבעת זכאית לחזור לתובע בהשבה, ועליו יהיה להשיב לה כל סכום שתידרש לשלם למל"ל בגין שירותים מיוחדים הקשורים לתאונת דרכים זו. יב. סיכום 33. מהמקובץ עולה כי נזקי התובע בגין התאונה הינם כמפורט להלן: הנזק הלא ממוני 100,500 ₪ הפסד השתכרות בעבר 226,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 861,000 ₪ הפסד פנסיה 80,000 ₪ עזרת צד ג' עבר ועתיד 75,000 ₪ ניידות, הוצאות רפואיות ונלוות 90,000 ₪ סך הכל (לפני ניכויים) 1,432,500 ₪ תגמולי המל"ל 866,220 (-) ₪ תשלום תכוף 29,872 (-) ₪ סך הכל 536,408 ₪ 34. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 536,408 ₪ בתוספת 13% שכ"ט + מע"מ וכן את הוצאות המשפט, אותן אני קובעת בסך 7,000 ₪, ובכללן תשלום שכרו של פרופ' המרמן בגין עדותו. שכרם של המומחים הרפואיים שולמו בעבר ע"י הנתבעת ואינם בגדר סכום הוצאות המשפט שנקבעו כעת. האגרה תשולם לפי תקנות האגרות. שכר הטרחה יחושב לפי גובה הפיצוי לאחר ניכוי תגמולי המל"ל ובטרם ינוכו התשלומים התכופים. נכותתאונת דרכיםקשר סיבתיאחוזי נכות