הפרת הבטחת נישואין מצד האישה מבוא ותמצית טענות הצדדים: התביעה שלפניי עניינה הפרת הבטחת נישואין, כאשר התובע מבקש לפצותו בסך של 100,000 ₪ בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מכך שהנתבעת הפרה הבטחתה להינשא לו. בין ההוצאות טוען התובע לעלות הכנת טקס הנישואין והחתונה, הוצאות צלם וכיבוד לאורחים, עלות אולם, הוצאות טקס האירוסין, הוצאות דיבה ועלות מתנות ותכשיטים. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע יליד 1980 תושב טמרה הינו מוסלמי בדתו. הנתבעים אף הם משתייכים לדת המוסלמית. התובע עבד לפרנסתו כתקליטן ועל פי כתב התביעה זו פרנסתו היחידה. לטענת התובע, במהלך עבודתו כתקליטן הכיר את הנתבעת 2, נוצר ביניהם קשר חם. ההיכרות החלה בשנת 2002 עד שבסופו של יום ב-22/8/04 נערך ביניהם טקס האירוסין על פי דת האיסלאם. על פי עדות התובע היום בפניי, לאחר שנערך טקס האירוסין, פנה מספר פעמים לנתבעת ולאביה על מנת לערוך את חוזה הנישואין (עקד). חוזה זה, על פי הדת האיסלאם, יכול להיערך טרם החתונה ונועד להכריז על בני הזוג כבעל ואישה. אין חולק שחוזה זה לא נערך בין הצדדים. על פי טענת התובע, במועד כלשהו במהלך שנת 2005, הודיעו לפתע הנתבעים, כי מבקשים לנתק כל קשר עם התובע. התובע פנה וניסה לשנות דעתם של הנתבעים, הן בעצמו והן באמצעות מכובדים, אולם ללא כל היענות או שיתוף פעולה מצד הנתבעים. על פי כתב התביעה, ניתוק הקשר היה ללא כל סיבה מוצדקת מצד הנתבעים, וללא כל הבהרה לתובע. טוען התובע, כי לאור היחסים ההדוקים והאהבה ההדדית שהיתה בינו לבין הנתבעת, ולאור העובדה שאף נערך טקס האירוסין, נגרמו לו הוצאות רבות אותן מעריך בסך 100,000 ₪ כמפורט בסעיף 29 לכתב התביעה. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו שללו את האמור בכתב התביעה, ולטענתם, כל עוד לא נערך חוזה נישואין בין הצדדים, הנתבעת עדיין אינה כלה והיא זרה לתובע. בנוסף טענו, כי תקופת האירוסין הינה תקופת היכרות בין הצדדים ואינה הבטחת נישואין, ולכן לא נכרת חוזה נישואין. בנוסף, ציינו הנתבעים, כי מי שביקש לנתק את הקשר עם הנתבעת זה התובע עצמו אשר במקביל אף הפיץ "דברים רעים" אודותיה. הנתבעת לטענתם הסכימה לניתוק הקשר מרצונה החופשי וללא כל לחץ. עוד טענה הנתבעת, כי היא זו שנכנסה למצב נפשי קשה בשל התנהגות התובע, בנוסף ציינה, כי פנתה מספר פעמים לתובע על מנת שיבוא לקחת את התכשיטים יחד עם אנשים מכובדים, אולם התובע סירב לפניה זו. הנתבעים צירפו לכתב הגנתם מכתבים התומכים בטענות אלה. ראיות: מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע עצמו ושל אמו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית. תצהירי עדות הראשית הוצאו היום מהתיק, וזאת מאחר והנתבעים עזבו את שטח בית המשפט ולא נחקרו על תצהיריהם. התובע לא צירף כל מסמך לתצהירו. התובע ואימו נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. דיון ומסקנות: השאלה הראשונה העומדת להכרעתי, האם הנתבעים הפרו הבטחת נישואים כלפי התובע, אם תשובה לשאלה זו הינה חיובית, נשאלת השאלה, האם נגרם נזק לתובע, מה שיעורו, והאם על הנתבעים חובה לפצותו בגין נזק זה. הפסיקה והדין הכירו בכך שהפרת הבטחת נישואין או התרת חוזה נישואין יגררו אחריהם חיוב ופיצוי. מפנה לע"א 5587/93, נחמני נ' נחמני, שם נקבע, כי הבטחה לנישואין הינה חוזה מחייב. על פי הפסיקה תביעה בגין הפרת נישואין הינה תביעה חוזית, כאשר על מנת לבסס עילה זו, יש להוכיח הצעה או הבטחת מסוימות. אין חולק, כי במקרה שלפנינו לא ניכרת חוזה נישואין בין הצדדים. וכפי שהעיד התובע לפניי, בתקופה הרלוונטית היו הוא והנתבעת מאורסים. התובע אף הוא הסכים שתקופה זו נועדה לשם היכרות בין הצדדים. אין חולק, כי אין חובה בשלב הזה על מי מהצדדים להתחתן עם בן הזוג האחר אם מגיעים למסקנה, כי בן הזוג האחר אינו מתאים או כי אין אהבה בין בני הזוג או רגש אחר. לפיכך, בוודאי שאין מקום לאכיפת הסכם נישואין או הבטחה לנישואין. יחד עם זאת, במידה והיתה הבטחת נישואין שכאמור על פי הפסיקה, הינה חוזה מחייב, ובשל הבטחה זו נכנס צד להוצאות כספיות ונגרם לו נזק כספי מיוחד ו/או כללי, אזי אם הצד השני הפר את אותה הבטחת נישואין, זכאי הצד המופר לפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לו, כאשר הפיצוי ישקף את אינטרס ההסתמכות של הצד המופר אשר הסתמך על ההנחה, כי בני הזוג יגשימו את נישואיהם. הצדדים אינם חלוקים על כך, שהיתה בכוונת הצדדים להינשא. הצדדים ערכו ביניהם טקס אירוסים ובכך יש לגלות את דעת הצדדים, כי הטקס לא נערך סתם ללא סיבה אלא מתוך מטרה שבהמשך יבשיל כדי חוזה נישואין ונישואין. במקרה שלפניי, מאמינה אני לתובע, כי הנתבעים הם אלו שיזמו את ניתוק הקשר. התובע העיד בתצהירו בסעיף 18, כי הנתבע מס' 1, ביקש ממנו ללא כל סיבה לנתק את הקשר עם הנתבעת. התובע, אף העיד לפניי, כי ביקש לשנות את דעתו של הנתבע 1, וביקש לדעת את המניע לכך. היום, מעדותו של התובע ומעדות אימו עולה, כי יתכן והמניע לכך היה סכסוך עסקי בין אחיו של התובע לבין הנתבע 1. גם אם אכן זו היתה הסיבה שבשלה בחרו הנתבעים לנתק קשר עם התובע, עדיין כאמור היוזמה לניתוק הקשר היתה של הנתבעים. הנתבעים לא העידו לפניי ופירטתי לעיל את הסיבות לכך. משכך, עדותו של התובע כי הנתבעים הם אלו שניתקו את הקשר לא נסתרה. לאור האמור לעיל, אני קובעת שהנתבעת 2 הפרה את ההבטחה להינשא לתובע. כעת, נותר לבדוק האם כתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקים כלשהם. התובע לא צירף לתצהירו כל מסמך התומך בהוצאות שנגרמו לו. התובע הגיש תביעה על סך 100,000 ₪. היום בפתח עדותו ניסה בית המשפט להבין אלו הוצאות הוציא בגין טקס האירוסין, ולכך ענה בסביבות 50,000 ₪, אולם כאשר פירט את הסכום הסכומים לא עלו על 30,000 ₪. התובע העיד, כי רכש שמלה עבור הנתבעת, שכר שירותיו של צלם, ורכש לנתבעת תכשיטים. התובע כאמור לא צירף כל אסמכתא להוכחת סכומים אלה. אוסיף, כי התובע העיד בפניי, כי יכול היה להביא את הצלם להעיד על הסכומים שקיבל, מפנה לעמ' 6 לפרוטוקול שורה 4. יחד עם זאת, לא עשה כן. על פי פסיקה, הימנעות מלזמן עד רלוונטי פועלת לחובת הצד המבקש להסתמך על אותה עדות. התובע העיד, כי רכש שמלה לנתבעת, כאשר השמלה עלתה בסביבות 7,500 ₪. גם להוכחת טענה זו לא צירף התובע כל אסמכתא. עדותו זו אף עומדת בסתירה לעדות אם התובע, אשר לפיה השמלה עלתה כ-4,500 ₪, מפנה לעמ' 14 שורה 2. התובע העיד כי רכש תכשיטים בעלות של כ-16,000 ₪. גם לגבי התכשיטים לא צורפה קבלה. יתרה מזאת, לכתב ההגנה צורף מסמך שנשלח לתובע שבו מבקש הנתבע מהתובע לבוא לקחת את התכשיטים. גם אם היום חולק התובע על מסמך זה, ומבקש להוציאו מחומר הראיות בהעדר עדות מטעם הנתבעים, התובע עצמו העיד, כי הנתבע ביקש ממנו לקחת את התכשיטים, אולם לגישתו, יודע זאת רק לאחרונה. עדות זאת עומדת בסתירה לעדותה של אמו של התובע, ולפיה, בסמוך לאחר ניתוק הקשר ידע התובע שהנתבע 1, מבקש ממנו לבוא לקחת את התכשיטים, והתובע לא רצה לקחת אותם, מפנה לעמ' 14 לפרוטוקול שורות 18-19. לעניין זה השתכנעתי, כי הנתבעים פנו לתובע וביקשו ממנו לקחת את התכשיטים. אם התובע לא עשה זאת עד היום, מורה לנתבעים להשיב לתובע לאלתר את התכשיטים. אם כך, כל שנותר לדון, זה בירידת הערך של התכשיטים, מאחר ואין חולק כי ערכם של התכשיטים היום שונה מערכם במועד הרכישה, וכן מדובר בתכשיטים שאינם חדשים. גם לעניין זה, לא הובאה לפניי כל אסמכתא לגבי ירידת הערך, וזאת למרות שכאמור ניתן היה לזמן את מוכר התכשיטים על מנת שיתייחס לסוגיה זו. התובע העלה טענה לגבי מצב נפשי והיעדרות מהעבודה. לא הוצגו לעיוני כל מסמכים רפואיים התומכים בטענות אלו. מדובר בטענות שברפואה אשר יש להוכיחן באמצעות מסמכים מתאימים. בנוסף לא הוצגו תלושי משכורת המעידים שהתובע נעדר מעבודתו או שלא השתכר משכורת בתקופה הרלוונטית. בנוסף טען התובע בכתב התביעה, כי יש לפצותו גם בשל הוצאת דיבתו רעה על ידי הנתבעים. טענה זו לא הוכחה. לא הוכח בפניי כי הנתבעים הוציאו דיבתו של התובע רעה, לא העיד כל אדם לפניי כי שמע את הנתבעים מדברים סרה בתובע. התובע אף טען להוצאות שנגרמו לו בגין הכנסה לטקס האירוסין, הוצאות כיבוד לאורחים וכיוצא בזה. כפי שהעיד התובע, בטקס האירוסין קיבל כספים מהאורחים. לטענתו, הכספים הועברו לאמו. אמו העידה לפניי וטענה, כי היא ובנה קופה אחת. לפיכך, לא מן הנמנע כי גם אם התובע היא זו שהוציאה כספים על טקס האירוסין, ועל כן בהעדר כל אסמכתא אחרת לגבי עלויות, אני קובעת שהסכום שהתקבל בטקס מהאורחים כיסה את ההוצאות. בהעדר אסמכתאות לנזקים הנטענים כמפורט לעיל, מצאתי וזאת לאחר שקבעתי כאמור, כי הופרה הבטחת נישואין, כי יש מקום לקבוע פיצוי גלובלי בגין ירידת ערך לתכשיטים, ועלות משוערת של השמלה שכאמור לא הוכחה. לאחר ששקלתי את כל נתוני התיק, לרבות הסתירות בין העדויות, העדר אסמכתאות לנזקים, אני קובעת שהנתבעים יפצו את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו, בסך 5,000 ₪. בנוסף, מחייבת את הנתבעים בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. מובהר, כי הסכומים שנפסקו לעיל, הינם מעבר לתכשיטים, שכפי שנקבע לעיל, חובה על הנתבעים להשיבם לתובע, בתוך 30 ימים מהיום. אם במידה והנתבעים לא ישיבו את התכשיטים כאמור, אני קובעת שכתחליף לתכשיטים על הנתבעים לשלם לתובע בנוסף סך של 8,000 ₪ בתוך המועד הנקוב למטה. מובהר, כי התובע מחוייב לקבל את התכשיטים. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. נישואין / חתונההפרת הבטחת נישואין