1. בפנינו שני תיקים שאוחדו, כאשר התובענה הראשונה (עב 2371/06) מתייחסת לפיטורים ולצמצום משרה של עובדת בהריון ובמסגרת התובענה השניה (עב 1905/07) ביקשה התובעת שם (המעסיק) לבטל את ההחלטה שניתנה על ידי הממונה על חוק עבודת נשים מיום 28/12/05 לפיה היא מסרבת לתת היתר לצמצום משרתה של התובעת. 2. גב' שפרה כהן טוויל (להלן:"שפרה") עבדה כסייעת לגננת בגן שבניהולה של עמותת שערי שלום קריית שמונה (להלן:"העמותה") החל מיום 1/9/04. לטענת שפרה, היא פוטרה מעבודתה אצל העמותה ביום 30/6/05, כאשר במועד זה היא היתה בהריון ומבלי שהתקבל היתר מטעם הממונה על חוק עבודת נשים, כפי שנדרש בדין. בתאריך 1/9/05 חזרה שפרה לעבודה בגן, אך היקף משרתה צומצם ובמקום לעבוד 5 ימים בשבוע היא עברה לעבוד יומיים בשבוע בלבד. יו"ר העמותה פנה לממונה על חוק עבודת נשים בבקשה להתיר את צמצום משרתה של שפרה, אך ניתנה החלטה שלא התירה את הצמצום. על אף זאת, המשיכה העמותה להעסיק את שפרה בהיקף מצומצם עד לחודש נובמבר, אז יצאה לחופשה לקראת הלידה, שהיתה ב-8/12/05. שפרה טענה שבהתחשב בהתנהגות העמותה ובהפחתת היקף משרתה ללא היתר וללא הסכמתה, על העמותה לפצותה בגין הנזק הממוני והנפשי אשר נגרם לה. שפרה דרשה בתביעתה פיצוי בגין הפסד השתכרות עבור חודשים יולי-אוגוסט 2005, הפרשי שכר עד למשרה מלאה בגין חודשים ספט'-אוקטובר-נוב' 2005, וכן לאחר תום חופשת הלידה ועד ל-30/6/06. כמו כן, ביקשה שפרה לחייב את העמותה בגין דמי הבראה ופדיון חופשה בגין התקופה מ-1/9/04 ועד 30/6/06 וכן בפיצוי פיטורים. בנוסף, ביקשה שפרה לחייב את העמותה בפיצוי על נזק לא ממוני בסך 20,000 ₪. 3. העמותה היתה מיוצגת בדיון על ידי המנכ"ל - עו"ד נתן בוכובזה, שניהל את העמותה בפועל ובכל הקשור להעסקתה של שפרה. לטענת העמותה, עוד בטרם התחלת העבודה של שפרה, הובהר לה כי תקופת העבודה היא עד לסוף שנת הלימודים (30/6/05) ובתקופת הקיץ לא משולמת משכורת, אך יינתן לה מכתב פיטורים כדי שתוכל לפנות לביטוח לאומי ולקבל דמי אבטלה, כאשר בשנת הלימודים הבאה יישקל המשך העסקתה מחדש. כפי שסוכם, בתאריך 30/6/05 הודיעה העמותה לשפרה על סיום עבודתה, כאשר עד לאותו מועד לא הודיעה שפרה שהיא בהריון ועובדה זו לא היתה ידועה למנכ"ל העמותה או לכל גורם מוסמך בה. לפני תחילת שנת הלימודים רואינה שפרה שוב והוחלט על חזרתה לעבודה כסייעת מחליפה בהיקף משרה מצומצם. רק בחודש 10/06 נזכרה שפרה להודיע שהיא בהריון. בעקבות ההודעה פנתה העמותה לממונה על חוק עבודת נשים וביקשה היתר לצמצום משרתה של שפרה. בעקבות ההליכים שנפתחו עקב אותה בקשה התבקש מנכ"ל העמותה להמציא מסמכים בחודש 12/05, אך באותה תקופה שהתה שפרה בשמירת הריון ולכן, לגרסת העמותה, לא היה כל צורך להקטין את משרתה, מאחר שהיא חדלה לעבוד וקיבלה גמלה מהמוסד לביטוח לאומי. לגרסת העמותה, החלטת הממונה על חוק עבודת נשים אשר לא התירה את צמצום משרתה של שפרה ניתנה שלא כדין ודינה להתבטל, ולא מגיע לשפרה כל פיצוי כספי בגין החודשים והשעות שבהם לא עבדה בפועל. לגרסת העמותה, שפרה לא חזרה לעבודה מאחר והיא העדיפה לטפל בתינוקת שנולדה לה ולכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים כפי שהיא תובעת. כמו כן, נטען בכתב ההגנה של העמותה ששפרה קיבלה תשלומים בגין ימים שבהם לא עבדה בפועל על חשבון חופשה והבראה. העמותה הכחישה את זכאותה של שפרה לפיצוי בגין עוגמת נפש כפי שהיא דרשה בתביעתה. 4. לאחר שהתקיים דיון מוקדם בתיק בתאריך 17/6/07, ביקשה העמותה להגיש תביעה כנגד המדינה - הממונה על חוק עבודת נשים, על מנת לתקוף את ההחלטה שניתנה בעניינה של שפרה בתאריך 28/12/05, תוך בקשה לאחד את שתי התובענות. בעקבות ההחלטה שניתנה באותו תאריך, הוגשה התובענה של העמותה כנגד מדינת ישראל וכנגד שפרה, במסגרת תיק עב 1905/07. בתובענה זו ביקשה העמותה לבטל את ההחלטה שניתנה על ידי גב' חיה חוגי, הממונה על חוק עבודת נשים, מתאריך 28/12/05 לפיה היא מסרבת ליתן היתר לצמצום משרתה של שפרה. העמותה חזרה על חלק מהטענות אשר הועלו בכתב ההגנה שהוגש בתביעה של שפרה, לפיהן הנוהל הקיים בגן הוא שהעובדות מתקבלות למשך שנת הלימודים ומקבלות מכתב פיטורים לאחר מכן, כשלקראת שנת הלימודים הבאה הן מרואיינות שוב. במקרה של שפרה, בשנת הלימודים התשס"ו היו מועמדות טובות ממנה ולכן היא התקבלה לעבודה כסייעת מחליפה בהיקף של יומיים בשבוע, זאת, בשל כישוריה וללא קשר להיותה בהריון, עובדה שלא היתה ידועה אז למנכ"ל העמותה. בתאריך 9/11/05 לאחר שנודע למנכ"ל העמותה ששפרה בהריון, הוא הגיש בקשה לאשר את שינוי אחוז העסקתה. מר בוכובזה זומן למסירת עדות בפני גב' חיה חוגי, אך ביקש שלא להתייצב בשל אזכרת אביו וביקש לשלוח חומר במקום להופיע. לאחר ששפרה הגישה לעמותה אישור על שמירת ההריון, סבר מר בוכובזה שלא היה כל צורך לצמצם את עבודתה מאחר והיא אינה מסוגלת לעבוד בפועל ולכן לא הגיש חומר לממונה על חוק עבודת נשים. בעקבות כך ניתנה ההחלטה שבמסגרת התובענה מבקשת העמותה לבטל, כאשר לגרסתה, הן פיטוריה של שפרה בתאריך 30/6/05 והן צמצום משרתה החל מ-9/05, לא היו קשורים כלל להיותה בהריון. 5. במסגרת התובענה בתיק עב 1905/07 הגישה מדינת ישראל תשובה. בהתאם לתשובת המדינה, בתאריך 2/9/05 התקבלה תלונה של שפרה על הרעת תנאי עבודתה במהלך ההריון. בתאריך 31/10/05 העיד מר בוכובזה תחת אזהרה ולאחר מכן, ב - 9/11/05, הוא הגיש בקשה לצמצום משרתה של שפרה. לאחר שנשלחה לעמותה בקשה להמצאת מסמכים ולא הוגשו המסמכים הנדרשים, ניתנה החלטת הממונה במסגרת סמכותה כדין, החלטה שהיא סבירה, ראויה בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בה. החלטת הממונה ניתנה מתוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות אשר היה בפניה ולאחר שקילת שיקולים עניינים בלבד. 6. במסגרת תיק עב 1905/07 הוגש כתב הגנה מטעם שפרה, שבו היא מצטרפת לטענות המדינה ומבקשת להתיר את החלטת הממונה על כנה. 7. העובדות הצריכות לענייננו: א. שפרה עבדה כסייעת לגננת בגן שבבעלות העמותה החל מיום 1/9/04. העמותה מנוהלת על ידי המנכ"ל מר בוכובזה אשר ראיין את שפרה וקיבל אותה לעבודה. ב. שפרה עבדה במהלך כל שנת הלימודים 4 ימים בשבוע משעה 07:30 ועד 15:00 ובימי שישי - 4 שעות, ופוטרה בתאריך 30/6/05, בתום שנת הלימודים. ג. בעת הפיטורים היתה שפרה בהריון, אך קיימת מחלוקת אם עובדה זו הייתה ידועה למר בוכובזה. ד. לא הוגשה כל בקשה להיתר פיטורים של עובדת בהריון. ה. לקראת תחילת שנת הלימודים החדשה (תשס"ו), רואיינה שפרה ומר בוכובזה החליט לקבלה לעבודה כסייעת מחליפה בהיקף עבודה של יומיים בשבוע בלבד. שפרה התחילה לעבוד במתכונת זו ב - 1/9/05. ו. במהלך חודש 9/05 הוגשה תלונה מטעם שפרה לממונה על עבודת נשים לגבי פיטורים של עובדת בהריון ללא היתר. מר בוכובזה זומן למתן עדות במסגרת התלונה שהוגשה ונגבתה עדות ממנו בתאריך 31/10/05. לאחר מכן, בתאריך 9/11/05, הגיש מר בוכובזה בקשה להיתר צמצום משרתה של שפרה. ז. בתאריך 28/12/05 נתנה גב' חיה חוגי - ממונה על חוק עבודת נשים, החלטה שבה היא מסרבת להתיר את צמצום משרתה של שפרה. ח. שפרה עבדה בהיקף משרה מצומצם בחודשים ספט'-אוקטובר-נוב' 2005 ויצאה לחופשה לשמירת הריון לפני הלידה, שהיתה ביום 28/12/05. שפרה לא קיבלה גמלה לשמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי. ט. שפרה קיבלה דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי בגין 84 ימים שהסתיימו בתאריך 19/3/06. י. שפרה ביקשה להאריך את החופשה ללא תשלום, עד לאחר תום חג הפסח ולחזור לעבוד ב - 23/4/06, אך לבסוף היא לא חזרה לעבודה. 8. ההחלטה על פיטוריה של שפרה ב - 30/6/05: בהתאם לסעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן:"חוק עבודת נשים"): "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראת סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום ששה חודשים לפחות". אין חולק שלגבי שפרה מתקיימים התנאים שבסעיף האוסר פיטורים של עובדת בהריון אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה: שפרה היתה בהריון בזמן הפיטורים ועבדה אצל אותו מעביד 6 חודשים לפחות. טענותיה של העמותה הן שהיא לא ידעה על עצם הריונה של שפרה ולכן, לא היתה חייבת לבקש היתר כפי שנדרש בחוק עבודת נשים, כאשר סוכם כבר בהתחלת העבודה עם שפרה ועם כלל העובדות בגן, שהן מסיימות לעבוד בסוף שנת הלימודים ומקבלות מכתב פיטורים על מנת לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה. חוק עבודת נשים קובע איסור מוחלט לגבי פיטורים של עובדת בהריון, כאשר פיטורים בניגוד לחוק בטלים מעיקרם ועל כן זכאית העובדת שפוטרה ללא היתר לפיצוי מהמעביד בגובה השכר שהיתה מקבלת לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת עד ליום הלידה (ראו דב"ע מח 3/8 אבנר קופל נ' עדי וייץ ארלוביץ, פד"ע כ' 57). איסור על פיטורים של עובדת בהריון חל מתחילת ההריון ועד לחודש האחרון להריון ואף ללא קשר להודעת העובדת למעביד על עובדת הריונה, שחובה למוסרה חלה רק בחודש החמישי, בהתאם לסעיף 10 לחוק עבודת נשים. אי ידיעתו של המעביד אודות הריונה של העובדת אינה רלוונטית מבחינת הצורך בהיתר, אלא רק כראיה שעליה צריך השר ליתן דעתו, בין שאר הראיות, בבואו לקבוע אם הפיטורים הם מסיבת ההריון. בענייננו, טען מר בוכובזה שתי טענות: הראשונה - שהוא לא ידע על הריונה של שפרה. השניה - שהוא לא ידע לגבי האיסור הגורף החל לגבי פיטורים של עובדת בהריון. באשר לעצם אי ידיעתו של מר בוכובזה נאמר בהודעה שנגבתה ממנו בעת חקירתו על ידי הממונה על חוק עבודת נשים בתאריך 31/10/05, כאשר נשאל מתי הודיעה לו העובדת על ההריון:"לא הודיעה לי בכלל. אני שמעתי מהוריי הילדים על הריונה, לפני שסיימה את עבודתה". שפרה אמרה עת מסרה הודעה לממונה על חוק עבודת נשים וכן במסגרת עדותה בבית הדין שהיא הודיעה למר בוכובזה על עצם היותה בהריון כאשר היא ביקשה ממנו אישור לצאת לביצוע בדיקת דם ואמרה לו שהיא בהריון ואז הוא איחל לה "מזל טוב ובשעה טובה" (ראו ע' 8 לפרוטוקול הדיון). מר בוכובזה בעדותו בבית הדין הכחיש את הרישום שנערך על גבי הודעתו בפני הממונה על חוק עבודת נשים, שחתומה על ידו, ולגרסתו חסרה המילה "לא", קרי, "הוא לא שמע מהוריי הילדים". גרסה זו של מר בוכובזה בבית הדין מופרכת. מר בוכובזה הוא עו"ד במקצועו וסביר להניח שבדק את ההודעה בטרם חתם עליה. בנוסף על כן, למשפט כפי שטוען מר בוכובזה אין הגיון כתשובה לשאלה הנטענת וחלה חזקה שפרוטוקול של מפקח עבודה נרשם כדין. לכן, אנו סבורים שמר בוכובזה אכן ידע על הריונה של שפרה בעת הפסקת עבודתה ב- 30/6/05. באשר לנימוק השני, של חוסר ידיעת הדין, ברור שאין לקבלו. הדין חל על כולם ואי ידיעתו אינה פוטרת מתוצאות, ללא קשר להיותו של מר בוכובזה עו"ד במקצועו. האיסור על פיטורים של עובדת בהריון הוא מוחלט ומחייב את כלל המעסיקים בהתקיים התנאים שבדין. כל עוד הוכח כי הפיטורים של שפרה בתאריך 30/6/05 היו בהיותה בהריון ומבלי שקיבל המעסיק היתר לכך כדין, הם בטלים ועל העמותה לשלם לשפרה פיצוי בגין התקופה הקבועה בחוק עבודת נשים. 9. החלטה על צמצום משרתה של שפרה: אין חולק כי החל מ- 9/05 צומצמה משרתה של שפרה מ- 5 ימים בשבוע ליומיים בשבוע. בעקבות התלונה שהוגשה על ידי שפרה לממונה על חוק עבודת נשים, ראה לנכון מר בוכובזה לבקש היתר מהשר הממונה, בהתאם לסעיף 9א לחוק עבודת נשים. בקשה זו סורבה על ידי החלטה שניתנה בתאריך 28/12/05, כאשר הנימוקים שפורטו בהחלטה הם כדלקמן: א. תחילתו של תיק זה הוא בתלונתה של העובדת. ב. המעביד פנה למשרדינו בתאריך 9/11/05 בבקשה להתיר צמצום משרתה של העובדת וזאת בדיעבד. ג. המעביד זומן למשרדינו והתבקש להמציא אסמכתאות לטיעוניו בבקשת ההיתר לצמצום משרה. המעביד הודיע כי אין באפשרותו להגיע והעלה את האפשרות שלא להגיע למתן עדותו ואפשרות למשלוח החומר בלבד. ד. הודעתי למעביד כי יש באפשרותו שלא להגיע למתן עדותו ועליו לשלוח את האסמכתאות שהתבקש להמציא למשרדינו. ה. המעביד לא המציא את החומר המבוקש. ו. העובדת שהתה בשלהי הריונה במועד שהמעביד מבקש היתר לצמצום משרתה. ז. בנסיבות כפי שהובאו לעיל, ומשלא עמד המעביד בנטל ההוכחה לטיעוניו לבקשת ההיתר, ומשהעובדת שוהה בשלהי הריונה, אני מסרבת ליתן היתר לצמצום משרתה. מר בוכובזה אישר בעדותו בבית הדין כי הוא לא המציא את החומר הנדרש, כאשר הסיבה לכך הייתה ששפרה הגישה אישור לשמירת הריון ולכן לא עבדה בכלל וכתוצאה מכך ההיתר לצמצום משרה הפך ללא רלוונטי. גם בנקודה זו טיעונו של מר בוכובזה מעורר תהיה. צמצום המשרה של שפרה החל מחודש 9/05 וברור שהבקשה להיתר הייתה בגין כל התקופה שבה אותו צמצום נעשה ולא רק מהמועד שבו ביקשה שפרה להיות בשמירת ההריון. על מר בוכובזה היה להצדיק בפני הממונה כי הצמצום במשרתה של שפרה לא היה קשור להריונה מהמועד שבו הוא נעשה. לכן, לא הייתה כל הצדקה להתעלם מהדרישה להמצאת מסמכים. אין כל ספק כי בשל מחדלה של העמותה ההחלטה של הממונה על עבודת נשים ניתנה כדין משיקולים סבירים. נאמר בהלכה פסוקה כי: "לבית הדין הביקורת השיפוטית על החלטת מפקח העבודה הראשי והוא יבטל את החלטתו רק אם היא נגועה באי סבירות קיצונית, אם קיימת הפליה פסולה, אם ניתנה בעקבות שיקול זר או שנפגעו עיקרי הצדק הטבעי (דב"ע מט/133, 131-3 רחל שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262; דב"ע נו/81, 80-3 ורדה אלול - פנינה רוזנבלום, פד"ע ל 86; עע 326/99 אופיר טורס בע"מ - זהבה גולדנברג - חייט ומפקח עבודה ארצי, פד"ע לח 170; עע 332/99 שמרד שוורץ - פסגות, מנהלי קרנות נאמנות ומפקח עבודה ארצי, לא פורסם; תב"ע ת"א מט/793-3 דלתא בע"מ - ענת אברג'ל, פד"ע כא נב; תב"ע ת"א מז/809-3 מאסטרו בע"מ - נועה בלוך, פד"ע כג י"ד). ההחלטה שניתנה בענייננו היא סבירה ולא הוכח שקיימות נסיבות קיצוניות המצדיקות את ביטולה. לאור זאת, יש לדחות את התביעה של העמותה לביטול ההחלטה כפי שהוגשה בתיק עב 1905/07. 10. הפסקת העבודה של שפרה וזכאותה לפיצויי פיטורים: התובעת ביקשה להאריך את חופשת הלידה בחופשה ללא תשלום ולחזור לעבודה בתאריך 23/4/06. על אף זאת וכפי שעולה מהעדויות שנשמעו בדיון, בסופו של יום התובעת לא חזרה לעבודה. התקופה המוגנת שלגביה חל איסור על פיטורי עובדת לפי חוק עבודת נשים, הוא עד תום תקופה של 45 יום לאחר תום חופשת הלידה [לפי תיקון מס' 39 לחוק עבודת נשים (התשס"ז - 2007)], תקופה זו חלפה במקרה של התובעת בתאריך 4/5/06. לא הוכח כי במהלך תקופה זו שפרה פוטרה שוב מהעבודה, אלא היא החליטה על דעת עצמה שלא לחזור לעבודה. לאחר שהוכח שהעמותה צימצמה שלא כדין את משרתה של שפרה, מעבודה ב- 5 ימים בשבוע ליומיים בשבוע בלבד, ובהתאם לכך הפחיתה את שכרה, שחושב לפי שעות העבודה, מדובר בהרעה בתנאי העבודה של התובעת, המצדיקה לראות את התפטרותה כדין פיטורים בהתאם לאמור בסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים"). אף אם כטענתו של מר בוכובזה, שפרה התפטרה כדי לטפל בתינוקה, זו גם סיבה המצדיקה לראות את התפטרותה כפיטורים, כאמור בסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים. לכן גם אם מקבלים את גרסתו של מר בוכובזה בנקודה זו, לא יכולה להיות מחלוקת כי שפרה זכאית לתשלום של פיצוי פיטורים, אולם יש לחשב את תקופת עבודתה עד לתום חופשת הלידה, קרי עד לתאריך 19/3/06. בהתחשב כי שפרה קיבלה שכר לפי שעות עבודה, יש לחשב את השכר הקובע לפי הממוצע של התקופה שבה עבדה במשרה של 5 ימים בשבוע. הממוצע אשר עולה מתלוש השכר הוא של 131.5 שעות, שיחושבו לפי השכר השעתי ששולם לה, 19 ₪. משכך, השכר הממוצע והקובע של שפרה לחישוב פיצויי פיטורים הוא בסך 2,498.50 ₪. בהתחשב כי יחסי עובד-מעביד התקיימו 18 חודשים ו-19 ימים, הסכום המגיע לשפרה בגין פיצויי פיטורים הוא בסך - 3,879.60 ₪. 11. תביעה בגין פדיון חופשה ודמי הבראה: שפרה ביקשה לחייב את העמותה בגין דמי הבראה ופדיון חופשה עבור תקופת עבודתה בפועל בלבד. לפי דברי מר בוכובזה בדיון, העמותה נהגה לשלם לכל העובדות בתקופות החגים שבהן הן לא עבדו, תשלום לפי 4 שעות עבודה ביום, כאשר תשלום זה בא על חשבון דמי הבראה ופדיון חופשה. יש לציין שטענה זו של מר בוכובזה לא מצאה תימוכין בתלושי השכר, שבהם לא מופיע כל תשלום שהוא בגין ימי חופש ו/או חגים והרכיבים היחידים שמופיעים בתלושים הם שכר עבודה ונסיעות. על המעסיק הנטל הראייתי להוכיח תשלום של דמי הבראה ודמי חופשה כמחויב בדין ומשלא הרימה העמותה את הנטל המוטל עליה, יש לחייבה בהתאם. יש לציין, באשר לזכאות לדמי הבראה, שיש לחשב את כל התקופה שבה שפרה עבדה בפועל בכל היקף שהוא, לאחר שקבענו שהן הפיטורים והן ההחלטה על צמצום משרה היו שלא כדין, ועד לתום התקופה של חופשת לידה, תקופה שעולה על שנת עבודה אחת ומזכה בדמי הבראה בסכום העולה על זה שנדרש בכתב התביעה, סך של 1,000 ₪ בלבד. בהתחשב כי בית הדין אינו פוסק יותר מאשר הסכום שנתבע, אנו מחייבים את העמותה לשלם לשפרה דמי הבראה בסך 1,000 ₪. כמו כן, דרשה שפרה פדיון חופשה בגין 10 ימים בלבד בהתאם לתקופת העבודה שבה היא עבדה במשרה מלאה (מחודש 9/04 ועד לחודש 6/05). כל עוד לא שולמו דמי חופשה או פדיון חופשה כדין, יש לחייב את העמותה בתשלום הנדרש, לפי חישוב שמטיב עם העמותה, בסך של 1,425 ₪. 12. סכומים המגיעים לשפרה בגין פיצוי על פיטורים וצמצום משרה שלא כדין: יש לחשב את זכאותה של שפרה בהתאם לשכר הממוצע שהיא קיבלה בתקופה שמ- 9/04 ועד 6/05, שהוא כאמור בסך - 2,498.50 ₪. בהתאם לכך ולאחר שקבענו כי פיטורי שפרה ב - 30/6/05 היו שלא כדין, היא זכאית לפיצוי בגין חודשים 7/05 ו-8/05, בסך 2,498.50 ₪ בגין כל חודש. באשר לחודשים 9/05, 10/05 ו-11/05, יש להפחית את הסכומים ששפרה קיבלה בגין עבודתה בפועל ויש לחייב בהפרשי שכר עד לשכר הממוצע כאמור לעיל, כדלקמן: חודש 9/05: 1,833.50 ₪. חודש 10/05 : 2,412.50 ₪. חודש 11/05: 1,358.50 ₪. 13. פיצוי בגין עוגמת נפש: העמותה פעלה כלפי שפרה שלא כדין בעת פיטוריה ללא היתר בתאריך 30/6/05 ובעת שצמצמה את משרתה בניגוד להחלטה של הממונה על עבודת נשים. כאשר קיימת הפרה לחוק עבודת נשים, מוסמך בית הדין, בהתאם לאמור בסעיף 13 א' לאותו חוק לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. פגיעה בעובדת הרה הינה מעשה של אפליה אשר נוגד את הוראות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשי"ח - 1988, אשר גם מקנה סמכות לבית הדין לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בהתאם להוראת סעיף 10 (א) (1) לאותו חוק. לאור ההפרות של העמותה כלפי שפרה, אנו רואים לנכון לחייב את העמותה בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪. 14. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את העמותה לשלם לשפרה סכומים כדלקמן: א. סך של 3,879.60 ₪, בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1/5/06 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ב. סך של 2,498.50 ₪, בגין חודש 7/05, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1/8/05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג. סך של 2,498.50 ₪, בגין חודש 8/05, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1/9/05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ד. סך של 1,833.50 ₪, בגין חודש 9/05, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1/10/05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ה. סך של 2,412.50 ₪, בגין חודש 10/05, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1/11/05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ו. סך של 1,358.50 ₪, בגין חודש 11/05, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1/12/05 ועד יום התשלום המלא בפועל. ז. סך של 2,425 ₪, בגין פדיון חופשה ודמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1/7/05 ועד יום התשלום המלא בפועל. ח. סך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק אם לא ישולם תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין. התביעה בתיק עב 1905/07 נדחית. על העמותה לשלם לשפרה הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪. על העמותה לשלם למדינת ישראל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 15. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום ג' באייר, תשס"ט (27 באפריל 2009) בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ-שופטת גב' ברכה נודלר מר מוחמד גנאיים נציגת ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) הריוןמשרההרעת תנאים בהריון