ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.6.09, אשר קבעה למערער 5% נכות באופן זה שמתוך נכותו הכוללת בשיעור של 10% לפי סעיף 48 (2) (ב) במחצית, ניכתה הוועדה בגין מצב קודם נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) (א) - (ב) מותאם (להלן - "ההחלטה"). רקע עובדתי 1. ביום 4.12.07 נפגע המערער בברך שמאל. אירוע זה הוכר על ידי המשיב כ"תאונת עבודה". 2. וועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 7.1.09, העמידה את נכותו של המערער על שיעור של 10% נכות לצמיתות על פי סעיף 48 (2) (ז')IV ונכות זמנית בשיעור 50% מיום 5.3.08 - 30.4.08. 3. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הוגש ערר על ידי המשיב. הוועדה התכנסה פעמיים בעניינו של המערער (ביום 24.3.09 וביום 23.6.09), בדקה את המערער בבדיקה קלינית מלאה, ועיינה במסמכים רפואיים המצביעים על כך כי בשנת 2001 נמצא קרע חלקי ב- ACL בארטרוסקופיה בברך שמאל, ועל כן קיבלה את ערר המוסד, באופן זה שניכתה מתוך נכותו הכוללת של המערער בשיעור 10% לפי סעיף 48 (2) (ב') - במחצית, נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35 (1) (א' -ב'), בגין מצב קודם. 4. על החלטת הוועדה לעררים הנ"ל נסוב הערעור שבפני . טענות המערער 5. שגתה הוועדה משלא נימקה מדוע על אף הקרע הקיים בקרן האחורית במיניסקוס המדיאלי, לא נקבעה למערער נכות צמיתה על פי סעיף ליקוי 48 (2) (ז') (I), הגם שסעיף זה מורה על קביעת 10% נכות בגין "נזק במיניסקוס בצורה קלה". 6. הוועדה לעררים קובעת על סמך בדיקה קלינית בלבד שאין קרע במיניסקוס או שאם יש קרע אז הינו זעיר, בעוד שבדיקת ארטרוסקופיה אובייקטיבית בעת הניתוח אבחנה באופן חד משמעי כי קיים קרע בקרן האחורית של המיניסקוס. 7. סעיף 48 (2) (ז) (I) עוסק בנזק קל במיניסקוס ומורה על קביעת 10% נכות ואין כל דרישה למגבלה במקרה של קרע במיניסקוס. 8. שגתה הוועדה משלא התייחסה כראוי לחוות דעתו של ד"ר רובינסון, בכל הקשור לפגיעה במיניסקוס. 9. שגתה הוועדה משלא התייחסה בקביעתה לתיעוד רפואי שעמד בפניה והמעיד באופן חד משמעי, על קיומו של קרע במיניסקוס (ראה טופס ניתוח מיום 16.12.07) . טענות המשיב 10. המשיב טוען, כי לא חלה כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, מדובר בהחלטה מנומקת כנדרש בנסיבות העניין, מדובר בהחלטות רפואיות הנתמכות בממצאים רפואיים של הוועדה ובמסמכים רפואיים. דיון והכרעה 11. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014.98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד', 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (ד"ר שאול קובובי בספרו - "רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה", מהודרה שניה, עמ' 195). 12. א. הוועדה אשר בהרכבה ישבו בין היתר מומחים בתחום האורטופדיה, א.א. וכירורגיה פלסטית, התכנסה פעמיים בעניינו של המערער (ביום 24.3.09 וביום 23.6.09). ב. בישיבתה הראשונה, שמעה ורשמה את תלונות המערער, בדקה אותו בבדיקה קלינית מלאה תוך שציינה כי תנועות הפיקה חופשיות, ללא חריקות, אין רגישות ללחץ, דלדול שרירי ירך שמאל ב- 1.5 ס"מ. ג. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים המצביעים על כך, כי בשנת 2001 נמצא אצל המערער קרע חלקי ב- ACL בארטרוסקופיה ברגל שמאל, ועל כן קיבלה את ערר המוסד. הוועדה נימקה החלטתה תוך שציינה כי התאונה גרמה באופן חלקי לקרע של ACL שבעקבותיו נותח המערער. הוועדה קבעה כי מצבו של המערער כיום מתאים לנכות בשיעור 10% לפי סעיף 48 (2) (ב') - במחצית, וזאת מאחר והרצועה האחורית שלמה ואין יציבות אחורית, ומתוך הנכות הכוללת ניכתה הוועדה מצב קודם בשיעור 5%. באשר למיניסקוס, הסבירה הועדה, כי מבחינה קלינית אין סימנים שמראים על קרע במיניסקוס, או לחילופין הקרע היה זעיר מאוד וזאת מאחר וגם בזמן הניתוח לא בוצעה שום פעולה. על כן מצאה הועדה, כי אין מקום לקבוע נכות עבור הקרע במניסקוס. הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר רובינסון מיום 24.09.08 אשר אינו מתייחס לארטרוסקופיה שנעשתה בשנת 2001 ובה נמצא קרע ב- ACL. לדברי הועדה, גם הסעיף מדבר על אי - יציבות קדמית ואחורית, כאשר במקרה הנדון אי - היציבות היא קדמית ולא אחורית, ולכן הועדה אינה מקבלת את מסקנותיו. לעניין הנכות הזמנית - הועדה קיבלה את ערר המערער וקבעה נכות זמנית בשיעור 70% החל מיום 05.3.08 ועד 05.05.08, ומיום 06.05.08 נכותו הצמיתה הינה בשיעור 5%. באשר לתקנה 15 - הועדה ביקשה בדיקת הכנסות. ד. בישיבתה השנייה מיום 23.6.09 קבעה הועדה, כי אין מקום להפעלת תקנה 15, מאחר והמערער חזר לעבודה ולא הוכיח ירידה בהכנסתו. כמו כן ציינה הועדה, כי ב"כ המערער ביטל את הערר בנושא זה. 13. צודק המערער בטענתו לפיה בבדיקת ארטרוסקופיה שנערכה בעת הניתוח, ביום 16.12.07 אובחן, כי למערער קרע בקרן האחורית של המיניסקוס הפנימי. הועדה קבעה, כי מבחינה קלינית אין סימנים שמראים על קרע במיניסקוס, אולם קביעתה זו עומדת בסתירה מוחלטת למסמך רפואי אובייקטיבי - היינו בדיקת הארטרוסקופיה מיום 16.12.07 המצביעה על קרע במינסקוס הפנימי (ראה מכתב השחרור מבית החולים אסותא מיום 16.12.07). 14. שגיאה נוספת נפלה בהחלטת הועדה בכל הנוגע להתייחסותה לחוות דעתו של ד"ר רובינסון בציינה, כי ד"ר רובינסון אינו מתייחס בחוו"ד לארטרוסקופיה שנעשתה בשנת 2001 ובה נמצא קרע ב- ACL. מעיון בחוו"ד של ד"ר רובינסון עולה, כי הנ"ל היה מודע לפגיעה משנת 2001 ובה נגרם למערער קרע חלקי של ה ACL, בעקבותיה עבר ארטרוסקופיה ונכותו הוכרה בשיעור 10% ע"י המל"ל (ראה עמ' 2 -1 לחוות הדעת, פרק תיאור המקרה והסיכום). אלא שאליבא דד"ר רובינסון, מדובר בפגיעות חדשות ואין לנכות מצב קודם בגין האירוע משנת 2001 משום שכעת הנזק קשור לפגיעה משנת 2007 בלבד, ובלשונו של ד"ר רובינסון "הנזק שהיה בשנת 2001, כבודו במקומו מונח, אך אינו קשור לא לקרע רצועה צולבת ולא לקרע טרי של מיניסקוס פנימי". אשר על כן, מצאתי כי החלטת הועדה אינה מתייחסת בצורה עניינית ומנומקת לחוות הדעת של ד"ר רובינסון. 15. לאור כל האמור לעיל, לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את הערעור. עניינו של המערער יוחזר לועדה נשוא הערעור, אשר תדון שוב בעניינו של המערער ותקבע נכותו לפי הסעיף המתאים לממצאים הרפואיים של המערער, תוך מתן התייחסות עניינית ומנומקת לבדיקת הארטרוסקופיה מיום 16.12.07, המצביעה על קרע בקרן האחורית במיניסקוס המדיאלי. כן תתייחס הועדה באופן ענייני ומנומק לחוות הדעת של ד"ר רובינסון מיום 24.09.08. הועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון טענותיהם בעניין זה. החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 16. משהתקבל הערעור - ישלם המשיב למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין. ערעור על פסק דין זה הוא ברשות. בקשת רשות ערעור, יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. ניתן היום ל' בחשון, תש"ע (17 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים. יעל אנגלברג-שהםשופטת נכות צמיתהקרענכותמיניסקוסתאונת עבודה