פסק דין 1. המערער יליד 1964. בשנת 1982 נפגע מרסיסים בקרסול שמאל במהלך אירוע צבאי ופנה להכיר בתביעתו כנכה בקרסול בשנת 2006, דהיינו כ-24 שנים אחרי הפציעה. 2. ועדה מחוזית התכנסה לדון בענינו של המערער ביום 30.11.06 וקבעה, כי למערער הגבלה קלה בתנועות קרסול שמאל. לפיכך קבעה נכותו בדרגה של 5% לפי סעיף 48 (3) א I. סעיף זה ענינו הגבלה תנועת פרק הקרסול בצורה קלה. 3. המערער הגיש ביום 17.4.07 בקשה להחמרה במצב קרסול שמאל. אופן פניתו של המערער בבקשת ההחמרה הכתיב לוועדות לאחר מכן דיון בכיוון מסויים. ומה כוונתי - המערער כתב בבקשת ההחמרה שהגיש כך: "לאחרונה עברתי ניתוח בכף רגל שמאל. טרם הניתוח ואחריו סובל מכאבים קושי בהליכה ודריכה על הרגל ולפעמים אף חוסר יציבות בקרסול". לפיכך, נתן יו"ר הוועדה הרפואית הנחיה לוועדה לקבוע תחילה אם יש קשר כלשהו בין הניתוח שעבר המערער לבין הנכות המוכרת. 4. ועדה מחוזית התכנסה לדון בטענת ההחמרה של המערער ביום 3.5.07. הוועדה שמעה את טענות ב"כ המערער, שמעה את טענות המערער עצמו ודנה בענינו. הוועדה ציינה, כי על פי המסמכים הרפואיים עבר המערער ניתוח לתיקון של הלוקס ולגוס, כאשר קבעה שאין כל קשר בין הנכות המוכרת לבין הניתוח של HV ברגל שמאל. עוד קבעה הוועדה, כי ההגבלות התפקודיות הנוכחיות של המערער הן תוצאה ישירה של הניתוח של HV. 5. ביום 28.1.07 כתבה ב"כ המערער לוועדה כי בדעתה לערער על ממצאי הוועדה. לא נשלחו נימוקי ערעור וצויין כי נימוקי הערעור יוגשו בהרחבה עם קבלת החומר. מהתאריך נלמד, כי הערעור התכוון להיות לגבי הוועדה מיום 30.11.06. מכתב נוסף מיום 15.3.07 צירף חומר רפואי לערעור, כאשר נימוקי הערעור עצמם עדיין לא הוגשו. החומר הרפואי מורכב מ-3 מסמכים ואלה מתוייקים בתיק הרפואי של המערער. 6. מכתב נוסף של ב"כ המערער מצוי בתיק הנושא עמו את נימוקי הערעור. המכתב מוכתר בתאריך 15.3.07 אבל התאריך שגוי, שכן הוא עצמו מתייחס למסמכים מאוחרים יותר. המכתב מציין כי ההחלטה נשוא הערעור היא ההחלטה מיום 3.5.07 וכך מציין גם דף נלווה שהוא טופס ערעור על החלטת ועדה רפואית וגם הוא מציין שההחלטה שבערעור הינה מיום 3.5.07. הנה כי כן, ערעור המערער התרכז באותה ועדה שישבה לדיון ביום 3.5.07. 7. הוועדה הרפואית העליונה התכנסה לדיון בערעור ביום 30.7.07. בפני הוועדה הוגשו נימוקי ערעור שצויין שהועברו לוועדה ביום 8.7.07. נשמעה עמדת ב"כ המערער, תלונות הנבדק והמערער נבדק על ידי הוועדה. הוועדה מצאה בבדיקתה, כי ממצאיה תואמים את ממצאי הוועדה המחוזית ולכן דחתה את הערעור. הוועדה התייחסה לממצאי הוועדה המחוזית מיום 3.5.07. 8. ואכן, יש הגיון בהחלטת הוועדה אשר התייחסה למצבו של המערער ומצאה שישנה הגבלה בתנועות הבוהן, צלקות ניתוחיות לאחר ניתוח מעל הפרק הבסיסי של הבוהן וכו'. מאחר וניתוח HV לא הוכר כנכות הנובעת מהנכות המוכרת, נכתב על ידי הוועדה: "ניתוח HV רגל שמאל - אין קשר לנכות המוכרת". 9. מלכתחילה טען המערער בבקשה שלו להחמרה, כי ההחמרה היא פועל יוצא של ניתוח שעבר. משנקבע כי אין הניתוח נובע מהנכות המוכרת - מדובר בקביעה רפואית שאין עליה ערעור לבית משפט זה. הטענה של ב"כ המערער, כי הערעור נסב למעשה על החלטת הוועדה המחוזית מיום 30.11.06 ולא על החלטת הוועדה מיום 3.5.07, לא מצאה ביסוס במסמכים שבתיק, שכן לא קיים בתיק ערעור כלשהו בהתייחס בצורה מנומקת להחלטת הוועדה מיום 30.11.06. 10. ברצוני לציין, כי הדרך פתוחה בפני המערער אם יש למערער טענות לענין החמרה במצבו שאינן נובעות מניתוח ה-HV, לפנות לוועדה מדרג ראשון בצירוף המסמכים הנחוצים על מנת לטעון להחמרה במצבו בקרסול רגל שמאל. 11. הערעור בנוסחו זה נדחה. 12. תיקו הרפואי של המערער מוחזר במעמד הדיון לידי ב"כ המשיב. צבאשירות צבאי