בקשה לא להגיע לדיון הוכחות 1. לפנינו בקשה, מיום 27/10/10, אשר הוגשה מטעם המבקש ואשר במסגרתה הוא ביקש לחזור בו מבקשתו למחיקת תביעתו, להתיר הוצאת תצהירו מתיק בית הדין ולהורות על המשך ניהול ההליך באמצעות תלושי שכרו (להלן:"הבקשה"). 2. ביום 7/11/10 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה, לפיה אין לאפשר למבקש לחזור בו מבקשתו למחיקת תביעתו וכי יש לקיים את דיון ההוכחות בנוכחות התובע. 3. רקע ביום 6/5/09, התקיים דיון מוקדם בעניינו של המבקש - אשר הגיש תביעתו לקבלת סכום של 122,054 ₪ בגין זכויות סוציאליות, אשר, לטענתו, מגיעות לו בגין תקופת עבודתו אצל המשיבה וסיומה של תקופה זו.   לאחר שנוסחו רשימת מוסכמות ורשימת פלוגתאות, הודיע בא כח המבקש כי:"מרשי מוכן לוותר על תצהירו היות והוא לא יכול לבוא לישראל.. " (עמ' 5 שורות 8-7 לפרוטוקול). ובהמשך: "אני אגיש בקשה מסודרת בתוך 21 יום מהיום" (עמ' 5 שורה 13 לפרוטוקול ).   בהתאם לבקשה זו, ניתנה , בסיום הדיון, ההחלטה הבאה:"התובע יהיה רשאי להגיש את בקשתו לעניין אי הגעת התובע לישיבת ההוכחות וזאת בתוך 21 יום מהיום, שאם לא יעשה כן, תידחה תביעתו תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת". ביום 27/5/09, הגיש המבקש "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לעניין אי הגעת התובע לישיבת הוכחות" (בש"א 2676/09). במסגרת בקשתו זו ביקש המבקש כי תינתן לו האפשרות להגיש בקשתו עד ליום 10/6/09. בית הדין נעתר לבקשה זו בהחלטתו מיום 31/5/09.   ביום 21/6/09, הווה אומר למעלה משבוע לאחר שהמועד בו היה אמור המבקש להגיש בקשתו, חלף, ומשהמבקש לא הגיש כל בקשה או הודעה, ניתן, כאמור, פסק הדין, המורה על דחיית תביעתו תוך חיובו בהוצאות המשיבה.   ביום 1/7/09, הגיש בא כח המבקש בקשה, אותה הגדיר כ"בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד" (בש"א 3097/09), ואשר הינה בפועל, בקשה לביטול פסק דין. ביום 21.7.09 ניתנה החלטה, במסגרתה התקבלה בקשתו הנ"ל של המבקש. כנספח ב' לבקשה, הגיש בא כח המבקש בקשה, אותה הגדיר כ"הודעה מטעם התובע בדבר אי הגשת תצהיר מטעמו". ביום 23.8.09 ניתנה החלטה, במסגרתה נדחתה בקשתו זו של המבקש. ישיבת ההוכחות בתיק, אליה הוזמן מתורגמן לשפה התורכית ונציגי ציבור, נקבעה ליום 24.10.10 (יום ראשון בשבוע). ביום 12.10.10, הגישה המשיבה בקשה במסגרתה ביקשה לחייב את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה ושכ"ט בא כוחה, ככל שהתביעה תידחה, לאחר שהמבקש הגיב לבקשה זו, ניתנה החלטה מנומקת, במסגרתה נדחתה בקשת המשיבה. ביום 21.10.10, קרי, ביום ה' שלפני ישיבת ההוכחות, הגיש בא כח המבקש בקשה דחופה למחיקת התביעה וזאת ללא צו להוצאות, שכן עד מועד זה המבקש לא הסדיר את הגעתו לישראל. בית הדין המליץ לבא כח המבקש לשקול לבקש את דחיית תביעתו ולא את מחיקתה, עד ליום 24.10.10, שאז יהיה מקום לשקול את בקשתו שלא לחייבו בהוצאות. הובהר כי אם עד ליום 24.10.10 לא יתייחס המבקש להחלטה, יורה בית הדין על דחיית תביעתו. ביום 24.10.10, הגיש בא כח המבקש בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם המבקש, ובית הדין נעתר לבקשה. ביום 27.10.10, הודיע בא כח המבקש כי הוא חוזר בו מבקשתו למחיקת תביעתו, וכי הוא מבקש למשוך את גרסתו מתיק בית הדין ולהוכיח את תביעתו באמצעות תלושי שכרו. ביום 7.11.10, הודיעה באת כח המשיבה כי היא מתנגדת לבקשה למחיקת התביעה וכי היא עומדת על קיום דיון ההוכחות בנוכחות המבקש. ביום 9.11.10, התקבלה החלטה לפיה יודיע המבקש בתוך 7 ימים האם הוא מסכים לדחיית התביעה ללא צו להוצאות, וכי בהעדר תגובה, יורה בית הדין על דחיית התביעה ללא צו להוצאות. 4. ביום 16.11.10, הגיש בא כח המבקש "תגובה מטעם התובע" ואשר בה הודיע כי הוא עומד על בקשתו לאפשר לו לנהל תביעתו בלא שיתייצב להיחקר, תוך שהוא מבסס בקשתו על ע"ע(ארצי)664/09 גורסים איליה נ. סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ (להלן:"פרשת גורסים").   5.        להלן טענות בא כח המבקש : א. יש לאפשר למבקש להוכיח את תביעתו מבלי שיגיע להיחקר על תצהירו. ב. יש לאפשר למבקש, למשוך את גרסתו מתיק בית הדין ולהתיר לו להוכיח את תביעתו באמצעות תלושי שכרו. ג. המשיבה העסיקה את המבקש בתנאים שלא על פי הדין, והסתפקה ברישום נתוני שכרו בערכי נטו על מעטפה. לכן לא היה בידי המבקש האפשרות להציג מטעמו את תלושי השכר. ד. יש לאפשר למבקש להוכיח את רכיבי תביעתו באמצעות תלושי השכר שהציגה המשיבה בכתב ההגנה. ה. יפוי הכח מעולם לא התחזה להיות כזה שנערך בארץ. ו. המבקש חתם על יפוי כוח לפיו מבקש הוא מבא כוחו למצות את הזכויות המגיעות לו מאת הנתבעת ומפאת צוק העיתים מוגש המסמך עם תרגום לא נוטריוני. ז. המבקש מבקש אורכה של מספר ימים להגיש תצהיר חתום כדין ובו הוא מבקש למצות את זכויותיו מאת הנתבעת. ח. המבקש עומד על בקשתו לאפשר לו לנהל את תביעתו ללא שיידרש להתייצב ולהיחקר על גרסתו. 6. להלן טענות באת כח המשיבה: א. יש לקיים דיון הוכחות בנוכחות המבקש, ובאם לא יגיע, למחוק או לדחות את התביעה.   ב. הלכת גורסים מתייחסת לתצהיר תובע שנחתם ואומת כדין בפני בא כוחו בישראל, ולכן אינה מתאימה לעניינינו. ג. המבקש כלל לא הגיש תצהיר, אלא אך גרסה עובדתית, שהינה בעמדה נמוכה בהרבה מתצהיר שלא כדין. ד. יפוי הכוח אינו כדין, שכן לא אומת בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ולא נחתם בחותמתו הרשמית. ה. המבקש הגיש רק גרסה עובדתית ויפוי הכוח מטעמו אינו כדין. מאחר ואין כל וודאות שאכן המבקש תבע את הנתבעת יש לברר זאת בהגעתו של המבקש למתן עדות. 7. דיון והכרעה לנגד עיני בית הדין עומדת, כל העת, המטרה של חקר וגילוי האמת, ודיני הראיות מהווים אמצעי להגיע אל המטרה דנן, במיוחד במקרה של עובד זר שעזב את הארץ טרם בירור תביעתו. בסעיפים 30 ו-31 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") נקבע, לעניין אי תקינות המסמכים שנערכו בחו"ל באמצעות עו"ד ישראלי, כדלקמן: "30. יפוי-כח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר בכל משפט או עניין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה: נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו; נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו. 31. תעודה הנחזית מקויימת כאמור בסעיף 30, יראוה כאילו הוכחה כראוי, ואין צורך להוכיח את חתימתו או חותמתו או מעמדו הרשמי של האדם הנחזה להיות מקיים האישור או ההצהרה." י' קדמי קובע בספרו "על הראיות" כרך ראשון, בעמ' 578 כי: "ההוראות שבסעיפים 30 ו-31 הנ"ל באות להקל על הגשתם כראיה של המסמכים וייפויי כח שנערכו בחו"ל, ואין בהם כדי למנוע הגשתם של המסמכים כראיה בכל דרך כשרה אחרת". א. לעניין הוכחת יפוי הכח כבר נקבע בפסיקה כי:"סעיף 30 אינו קובע כי יפוי כח או מסמך אחר שנערך בחו"ל חובה להוכיחו בדרך המותווה בסעיף. סעיף זה קובע, כי כל מסמך מותר להוכיחו בדרך האמורה, בחר צד להוכיח את המסמך בדרך המותווית על פי סעיף 30 הרי שהקל על עצמו...".[בר"ע(ארצי)10225/97 דוידוביץ' נ' B.G Assistance ltd (20/02/08)]. משכך, עו"ד ישראלי יכול אומנם להחתים בחו"ל את מרשו על מסמכים וביניהם כאמור יפוי כח, ואולם, במצב דברים בו עולה שאלת הוכחת יפוי הכח, יהא על התובע להוכיחו בדרך אחרת שאינה קבועה בסעיף 30 לפקודת הראיות, ולהוכיח כי אכן חתם התובע על יפוי הכח כדין, שאחרת אין בפנינו תביעה. ולענין זה ראה כדוגמא את שנקבע בבשא(ת"א)10036/07 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' בילאוגלו שבקי ואח' (20/02/08)] מעיון ביפוי הכוח מיום 10.7.08, עולה כי הוא ניתן, לכאורה, על ידי המבקש לבא כוחו "להיות בא כוחי בכל עניין, לרבות ייצוג בטיפול בבקשה להחזר מס בהתאם להנחיית סמנכ"ל בכיר שומה וביקורת מיום 12/07/06..." (ההדגשה במקור. א.י). בעוד הטיפול בבקשה להחזר מס, מצויינת בנפרד, אין כל איזכור ספציפי ביפוי הכוח לייצוג המבקש בנוגע לזכויותיו הנטענות כלפי המשיבה, כך שאין כל וודאות שאכן המבקש תבע את המשיבה, כפי שטענה באת כח המשיבה, "היו מספר מקרים, בהם התובעים טענו בתצהירים בפני השגרירות בטורקיה או בדיוני ההוכחות, כי הגישו תביעתם להחזרי מס ולא כנגד חברת פרידמן חכשורי" (סעיפים 11-12 לתגובת המשיבה). נוסח יפוי הכח, יחד עם ההתנהלות הכללית של המבקש, מעלה חשש ומחזק את טענת המשיבה כי מדובר בתביעה שהינה חלק מצבר תביעות סיטונאיות שהוגשו כנגדה. בהתחשב בזמן הרב בו מתנהל תיק זה, והבקשות הרבות שהוגשו מצד באת כח המבקש לקבלת דחיות בזמני הגשת התגובה מטעמו של המבקש, אין לקבל את טענתה, לפיה "מפאת צוק העיתים מוגש המסמך בקשת התובע, בכתב בנוסף לייפוי הכוח לבא כוחו שניתן טרם פתיחת ההליך כי ימשיך לנהל את תביעתו] עם תרגום לא נוטריוני" (סעיף 7 ב"תגובה מטעם התובע"). בנוסף, בקשת המבקש, לכאורה, בכתב יד, "שתימשך התביעה שהיגשתי נגד חברת חקשורי בישראל שבה עבדתי בנוגע לזכויותי" (נספח ב' ל"תגובה מטעם התובע". ההדגשה אינה במקור. א.י.), אינה נושאת תאריך, ואינה מאומתת כנדרש. יתרה מכך, מהתרגום לעברית, שצירפה באת כוחו של המבקש, ניתן להבין שהמבקש מבקש בכלל למשוך את תביעתו. עת מצרפים עובדות אלה לפסק הדין אותו הציגה באת כח המבקש, לביסוס טענתה לגבי תוקפו של יפוי הכח שבידה, בו נאמר כי "עו"ד ישראלי המצוי בנכר יכול...להחתים את מרשו על מסמכים...וביניהם ...יפוי כח, ובמצב דברים בו עולה שאלת הוכחת יפוי הכח, יהא על התובע להוכיחו בדרך אחרת שאינה קבועה בסעיף 30 לפקודה. אין חולק עם זאת כי על התובע להוכיח כי אכן חתם על י"כ כדין, שאחרת אין בפנינו תביעה (משהוגשה זו ע"י ב"כ" [בשא(ת"א)10036/07 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' בילאוגלו שבקי ואח' (20/02/08)], ומשקבענו כי יפוי הכוח אינו עומד בתנאי סעיף 30 לפקודת הראיות, וגם לא הוכח בדרך אחרת, שאינה קבועה בסעיף 30 לפקודת הראיות, כי אכן המבקש חתם על יפוי הכח כדין, הרי שאין לפנינו תביעה. למעשה די באמור לעיל כדי להצדיק את דחיית הבקשה אך לשם הזהירות ומעבר לדרוש נמשיך להתייחס לשאר הסעדים המבוקשים. ב. לעניין התצהיר לעניין אימות תצהיר בחו"ל על ידי עו"ד ישראלי, הגדיר המחוקק באופן מפורש בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א") מהו תצהיר, ובפני מי אמור הוא להינתן, כדלקמן: "תצהיר" - תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל, או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור". בעניין אימות תצהיר, בניגוד למסמכים אחרים, לשון החוק ברורה היא. ישנה רשימה סגורה של אפשרויות להגשת תצהיר חתום ומאומת כדין, ואף לא אחת מהן מאפשרת אימות על ידי עו"ד ישראלי בחו"ל (ראו גם לשון סעיף 30 לעיל). לפי הפסיקה, תובע שהגיש תצהיר שנחתם ואומת מחוץ לגבולות המדינה שלא על פי ההסדרים הקבועים בדין, יידרש להופיע לפני בית הדין, להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו ולאשר במסגרת זו את אמיתות תוכן הצהרתו. זהו התנאי להיות התצהיר ראיה בהליך. ככל שלא יעשה כן, יורה בית הדין על הוצאת התצהיר מהתיק. [ע"ע(ארצי)148/08, ע"ע(ארצי)161/08 אשליק יוסוף - פרידמן חכשורי (8/12/08)]. בעניינינו, המבקש לא הגיש כלל תצהיר, אלא "גרסה עובדתית" בלבד, אשר לפי הנטען "הוקראה לי טלפונית על ידי ב"כ ותורגמה לי מן השפה העברית לטורקית על ידי מר ארדיטי חיים אשר השפות טורקית ועברית שגורות בפיו" (סעיף 29 ל"הודעה בדבר הגשת גרסה עובדתית" מיום 5.1.10), ואשר עליה "חתם [המבקש] בפקס", כהודעת באת כוחו ("הודעה בדבר הגשת גרסה עובדתית" מיום 5.1.10) משכך, ה"תצהיר" מושא בקשה זו אינו תצהיר עדות ראשית כדין. זאת ועוד, בא כח המבקש, מבסס את בקשתו על פרשת גורסים, אולם אין כלל דימיון בין המקרים, שכן בפרשת גורסים מדובר על מצב שבו "תצהיר העובד נחתם ואומת בישראל", בעוד בעניינינו ציינה, כאמור, באת כח המבקש כי הגירסה העובדתית נחתמה בתורכיה, ובלא שאומתה כלל כנדרש. לפיכך, מתקבלת בקשת המבקש, ו"תצהירו" ימשך מהתיק. ג. לעניין ניהול התביעה ללא נוכחות המבקש הפסיקה התייחסה בהרחבה לנושא ניהול תביעה ללא נוכחות המבקש וקבעה כי "בית הדין רשאי להתיר היעדרותו של התובע מההליך במקרים נדירים בלבד בהם הוכח כי התובע לא התייצב לדיון בתביעתו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, ובהתקיים נימוקים נאותים לאי התייצבותו של התובע לחקירה; בכפוף לכך שהתנהלותם של בעלי הדין וב"כ עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ואין בה ניצול לרעה של הליך שפוטי, לאחר שבא כוח התובע הוכיח שקידה ראויה מצידו ומאמצים סבירים להבטחת התייצבות התובע לדיון, או מניעותו מלהתייצב לדיון, מטעמים ראויים ובחינת משקלן המצטבר של נסיבות המקרה". [ע"ע(ארצי)424/08 סלאח נ. פרידמן חשכורי חברה להנדסה ולבניה בע" מ ((11.03.09)], בנוסף נקבע כי "יש ליתן את הדעת לחשיבותה של החקירה הנגדית ככלי מרכזי בידי בית הדין להערכת מהימנות העדות ומשקלה, כלי שבלעדיו יקשה על בית דין לרדת לחקר האמת. בידי הצד שכנגד מהווה לעיתים החקירה הנגדית אמצעי דיוני שבלעדיו אין להוכחת טענותיו" (פרשת גורסים). על חובותיהם של בעלי הדין בניהול ההליך המשפטי, הנגזרים מכוח עקרון תום הלב, עמדה כבוד הנשיאה דורית בייניש בבש"א 6479 /06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. שנפ (15.1.07) במסגרתה נפסק כי: "מעקרון זה נגזר כי על בעלי הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת ובתום-לב. עליהם לפעול באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין". וכי "מחובת תום-הלב הדיוני נגזר האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט"   באשר לזכות המשיבה לחקור נגדית את המבקש, יפים הדברים הבאים אשר נאמרו ברע" א (ארצי)1531/03 פינטו נ . אשטון (19.6.2003):"...זכות החקירה הנגדית היא זכות דיונית מן המעלה הראשונה בהיותה מכשיר חשוב לגילוי האמת...". זאת ועוד:"אין בית המשפט מוסמך לאסור עליו את החקירה אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר ברור מראש שהחקירה מכוונת להצ יל מפי המצהיר דברים שאינם רלבנטיים" (א' הרנון [8], דיני ראיות כרך א' ע' 107), וכי: "אין לאפשר מצב שבו בית הדין ידון בתביעה וייתן פסק דין, ללא שראה את התובע... " [בש"א 2785/08 במסגרת תיק עב 10916/07 LIU WENFA נ . דניה סיבוס חברה לבנין בע" מ (8.9.2008)]. עניינינו בתביעה שעיקרה נתון במחלוקת עובדתית. קיימת מחלוקת ממשית, מהותית ועובדתית באשר לשאלה האם חלו בין המבקש לבין המשיבה יחסי עובד - מעביד כאשר נטל ההוכחה לקיומם של יחסי עובד - מעביד מוטל על הטוען אודות קיומם. קיום ההליך בהעדר תצהיר ו/או בהעדר עדות מטעם המבקש עלול לפגוע בזכויות הדיוניות של המשיבה, כאמור. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה שתביעת המבקש, הוגשה לאחר שעזב את הארץ וזאת מבלי שמצא לנכון לבקש, במועד הרלוונטי, כי יקויים הליך של עדות מוקדמת טרם יציאתו מהארץ. יתירה מכך, לא שוכנענו כי המבקש ו/או באי כוחו הוכיחו שקידה ראויה ומאמצים סבירים לניהול ההליך בתום לב, בין היתר לאור העובדה כי מטעם המבקש הוגשה, עוד ביום 30/4/09, בקשה לקיום דיון מוקדם בהעדרו של המבקש, ושממנה עלה כי המבקש יהא נוכח במעמד דיון ההוכחות, לא זו אף זו הרי לא הוכחה כל סיבה המונעת מהמבקש להיות נוכח בדיון בעניינו. בנקודה זו יצויין כי לא מצאנו, בנסיבות שלפנינו, כי המבקש עשה או ניסה לעשות כל שביכולתו כדי להתייצב, לישיבת ההוכחות, שנקבעה ובוטלה, לבקשתו, יומיים לפני המועד בו היתה אמורה להתקיים, ובמסגרתה היה אמור להיחקר בחקירה נגדית. מה גם שמקום שבית דין מוצא לנכון שלא להורות לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, עדיין זכותה של הנתבעת לחקור את התובע על מנת להפריך גרסתו. [ע"ע(ארצי)1127/00 אורסץ' נ. דניה סיבוס בע"מ (8/04/02)].   לאור הנסיבות אשר פורטו לעיל כמו גם לנוכח הטעמים, כבדי המשקל, שהובאו בתגובת המשיבה, החלטנו לדחות את בקשת באת כח המבקש לפטור את המבקש מלהתייצב לישיבת הוכחות. 8. לסיכום כידוע, שעריהם של בתי הדין לעבודה פתוחים בפני כל עובד הטוען שקופחו זכויותיו, כאשר כלפי אוכלוסיות חלשות כדוגמת עובדים זרים, נוטים בתי הדין לגלות גמישות מיוחדת. ואולם, במקרה שלפנינו, לא יכולנו שלא להתרשם שהמבקש ו/או מי מטעמו מנצלים, ניצול ציני, את גמישותו של בית הדין ואת מחויבותו לדאוג "לעני ולגר היושב בקרבו". אין צורך לחזור ולהכביר במילים על שעות העבודה המרובות שנדרש בית הדין להשקיע בתיק זה, על המשאבים הרבים שבוזבזו בשל ביטול ישיבת ההוכחות, פחות מיממה לפני המועד בו היתה אמורה להתקיים ובלא טעם מספק לביטול (תשלום למתורגמן, נוכחות נציגי ציבור, זמן הכנת התיק, הזמן שהשקיעה המשיבה בתיק, שאר המתדיינים שעניינם נדחה בשל שיריון מועד ההוכחות ועוד ועוד). מהשתלשלות העניינים בתיק, עולה ספק נכבד בליבנו באשר לשאלה האם יודע המבקש, המצוי בשלוה בארצו, כמה זמן ומשאבים מושקעים בעניינו, כשהוא עצמו אינו עושה דבר לטובת עניינו הנטען, מה גם שכלל לא בטוח שהוא עניינו. (בעניין זה אין לנו אלא לחזור ולהפנות אל יפוי הכח שהוגש לתיק ואל ה"תרגום" שהוגש במצורף לבקשה). בנסיבות אלו ובשים לב לאמור בבקשה ובתגובה הרינו סבורים כי האיזון המתאים בין זכויותיו הנטענות של המבקש לבין זכויותיה של המשיבה שלא תפגענה זכויות ההגנה שלה וזכותה הלגיטימית לנהל הליך הוגן ויעיל, יהיה מחיקת התביעה (ולא דחייתה) וזאת תוך חיוב המבקש (אשר עד כה אף לא נדרש להפקיד ערובה) בסכום של 10,000 ₪ בגין הוצאות המשיבה ובגין שכר טרחת עורכי דינה, כאשר תשלום סכום זה יהווה תנאי להגשת תביעה חדשה על ידי המבקש, ככל שיחליט שיש מקום להגיש תביעה שכזו. נציין כי שקלנו אף לחייב את המבקש לשלם הוצאות (ניכרות) לטובת אוצר המדינה וזאת בשל התנהלותו ו/או התנהלות מי מטעמו, בתיק שלפנינו, אולם בסופו של דבר, החלטנו לנהוג בעניין זה במידת הרחמים עם המבקש. 10. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. דיון הוכחותדיון