תשלום בגין אחזקת רכב 350 ק"מ

תשלום בגין אחזקת רכב 350 ק"מ
1. רקע כללי-


בפנינו תביעתו של התובע במסגרת התביעה תובע התובע כי ישולמו לו הוצאות רכב בהיקף של 500 ק"מ , 30 שעות נוספות גלובליות לחודש, כמו גם תוספת כפיים בסך10%, תוספת בגין גמול השתלמות , תוספת בגין ותק שנצבר בחו"ל וכן הפרשות לקרן השתלמות ומבטחים בגין כל אלה.
החל מיום החל מיום 15.8.94 הועסק התובע ישירות ע"י הקונסרבטוריון העירוני למוזיקה ברמת השרון (להלן- הקונסרבטוריון), כאב בית ,והחל מיום 1.3.04 נקלט כעובד עיריה (להלן- מועד המעבר) בדרגה 8 .
באשר לתביעות התובע בגין 30 שעות נוספות גלובאליות ואחזקת רכב , טוען התובע כי קיבל רכיבים אלה כאשר הועסק ישירות ע"י הקונסרבטוריון ומשהובטח לו כי שכרו לא יפגע במעברו להיות עובד עיריה , הרי שיש להמשיך ולשלם לו בגין רכיבים אלה.
באשר ליתר הרכיבים הנתבעים, טוען התובע כי במועד המעבר הובטח לו כי אלה יהוו חלק משכרו כעובד עיריה ומשכך על העיריה חלה החובה לשלמם.
הממונה על השכר צורף לתיק זה לבקשת הנתבעת – עירית רמת השרון (להלן- הנתבעת ו/או העיריה) משהעיריה סברה כי היא נדרשת לאשר רכיבי שכר אשר לטענתה חורגים מהמקובל בשירות המדינה.
יצוין כי העיריה הינה גוף מתוקצב כמשמעו של מונח זה בחוק יסודות התקציב- התשמ"ה- 1985 באופן שהעיריה כפופה לאמור בסעיף 29 לחוק הקובע מסגרת אחידה של שכר לגופים מתוקצבים התואמת את הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה.
מטעם התובע העידו התובע בעצמו, ניר נקב- מורה למוזיקה בקונסרבטוריון ונוגה תבור- מנהלית הקוסרבטריון עד 31.7.05. מטעם הנתבעת העיד קובי פינקו- סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת.


2. תמצית טענות התובע-



תהליך מעבר התובע לעבודה בעיריה לווה בפגישות אצל נציגי הנתבעות אשר הבהירו לתובע ולעובדים נוספים כי תנאי עבודתם לא יורעו כתוצאה מהמעבר . הנתבעת הבטיחה בצורה ברורה לעובדי הקונסרבטוריון המשכיות בתנאי השכר ומניעת פגיעה אפשרית ועל סמך הבטחות אלה הסכים התובע למהלך.
תוצאות המעבר היו כי משכורת הבסיס של התובע פחתה במחצית ועל מנת להגיע לרמת השכר הקודמת היה על התובע לבצע עשרות שעות נוספות בעוד שבנוהל העבודה הקודם נכללו 30 שעות נוספות כחלק מובנה בשכר ושכרו היה גלובלי. כמו כן כעת, לאחר המעבר השעות הנוספות וכן תשלומי הרכב שולמו פעמים רבות באיחור וגרמו לו נזק. כן לירידה בשכר הבסיס היתה וישנה השפעה על פיצויי הפיטורים וזכויות הפנסיה.
משכורתו האחרונה לפני מועד המעבר (תלוש 2/04) היתה בסך 7,955 ₪ לחודש כבסיס. סכום זה כלל תמורה בגין 30 שעות נוספות ותשלום בגין אחזקת רכב (350 ק"מ) כמו כן עבור כל שעת עבודה נוספת שביצע התובע בנוסף הוא השתכר סך של 55.88 ₪ .
החל מיום 1.3.04 משתכר התובע שכר בסיס של 4,192 ₪ ללא מרכיב שעות נוספות ו/או כל תשלום אחר (תלוש 6/06) באופן שכאמור על התובע לבצע כמות רבה של שעות נוספות על מנת להגיע לרמת השכר שהשתכר ערב המעבר.
מעמדת הממונה עולה כי אכן לא נהוג בשירות המדינה לשלם תוספות גלובליות אך הדברים לא מכוונים למצב בו עובד כבר השתכר במשך 6 שנים שכר גלובלי. במקרה זה יש מקום לגישה כי אין לפגוע בשכר העובד פגיעה כה משמעותית ובפרט נוכח ההבטחות שקיבל כי שכרו לא יפגע עקב המעבר.


3. תמצית טענות הנתבעת-


עם התובע קוימו מספר שיחות בהן הוסברו לו התנאים כעובד עיריה והתובע בחר שלא להתפטר עקב המעבר, גם לאחר שקיבל מסמך סיכום התנאים ותלושי שכרו וגם לאחר שביקש לשקול הגדלת התמורה המשולמת לו על ידי העיריה באמצעות התקשרות עימו כעצמאי, הצעה שנדחתה.
העיריה כפופה לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה 1985 ומשכך שילמה ומשלמת לתובע שכרו על תוספותיו במגבלות החוק. כעובד עיריה מקבל התובע בשכרו הטבות כספיות כעולה מנספח ג' לכתב התביעה- שכותרתו "העסקתך בעירית רמת השרון" תוספת כפים בגובה 10%. אחזקת רכב בגובה 500 ק"מ עפי דיווח . קצובת נסיעה חודשית , טלפון, הפרשות לקרן השתלמות, ותק בעבודה מתחילת העבודה בקונסרבטוריון וכן כל הזכויות והחובות הנהוגות לגבי כלל עובדי הנתבעת.
כן מקבל התובע כעולה מתלושי השכר (נספח ו' לתצהיר הנתבעת) הפרשות סוציאליות, גמול השתלמות, שעות נוספות ותוספת משמרות בשיעור 20% וביגוד והבראה, גילומים והחזרי הוצאות .
התובע מקבל בנתבעת שעות נוספות לפי דיווח מהשעה הראשונה , אף כאשר עבר מגבלת 60 שעות נוספות וחרף היות הדבר חריג, קיבל התובע תמורה גם בגין אלה.


4. עמדת הממונה על השכר , בתמצית-


העיריה היא גוף מתוקצב כמשמעו בחוק יסודות התקציב ומכאן כי העיריה כפופה לאמור בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב התשמ"ה – 1985 , הקובע מסגרת אחידה של שכר לגופים מתוקצבים, אשר תואמת את הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה.
תשלום בגין שעות נוספות גלובאליות אינו נהוג בקרב כלל עובדי המדינה ועל כן תשלום זה לעובד עיריה יהווה חריגת שכר אשר אין לאשרה. כך גם לגבי תוספת שכר בגין ותק בחו"ל ככל שמדובר בעובד בדרוג המינהלי.
גם אילו תשלומים אלו בוצעו בעבר , דבר שאינו עולה מהתלושים של התובע אשר הועברו לממונה, הרי שלא היה במצב דברים זה כדי להקים חובה להמשיך לשלמם כיום, כעובד עיריה, בין אם מדובר היה בגוף הכפוף לחוק, ובין אם לאו.
לפנים משורת הדין , לאור תפקידו כפי שהוסבר לנציגי הממונה ע"י הנתבעת, ניתן לאשר לו את המשך תשלומה של תוספת זו.
התובע נהנה מדרגה חריגה אשר הוקנתה לו ע"י העיריה שלא בהתאם להוראות החלות בנוגע לתפקידים כמו שלו, הממונה מסכים לפנים משורת הדין לאשר חריגה זו.
באשר לתשלום בגין אחזקת רכב – מדובר בתשלום המבוצע בפועל ומכל מקום מדובר בהטבה הכפופה לשיקול דעתו של המעסיק ובסמכותה של העיריה להחליט מעת לעת כיצד יבוצע תשלום זה בפועל. ככל שמעסיק בוחר לשלם החזר הוצאות רכב יש לעשות זאת לפי הכללים הנהוגים בשירות המדינה.
גמול השתלמות מבוצע בפועל ומשולם בשכרו של התובע ככל שהתובע סבור כי זכאי לתשלום נוסף בגין גמול השתלמות עליו להגיש המסמכים הרלבנטיים לועדה לגמול השתלמות כדי שזו תבחן את הנושא.


דיון והכרעה-

5. כללי - הנתבעת הינה רשות מקומית והינה גוף מתוקצב הכפוף לאמור בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב התשמ"ה- 1985 (להלן- החוק)- הקובע-

" (א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגמלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה, או באישורו של שר האוצר...
(ב) על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א)" ...

הקונסבסטוריון הפך להיות מחלקה בעיריה ולכן בצדק ,פנתה הנתבעת לממונה על השכר על מנת שיגיש עמדתו. עמדתו העקרונית של הממונה הינה כי תשלום רכיבי שכר אשר אינם נהוגים לגבי כלל עובדי המדינה אין לאשרה בהעדר אישורו של הממונה על השכר .

כמו כן עמדת הממונה הינה כי תשלום רכיב של שעות נוספות באופן מובנה במשכורת מהווה חריגת שכר אשר אין לאשרה בהעדר אישורו.

אכן ,כטענת הממונה, ערכאות המשפט ראו בחקיקתו של סעיף 29 לחוק , הסדר הנועד למזער נזקים של מציאות התנהגותית בלתי אחראית בגופים מתוקצבים לרבות רשויות מקומיות אשר גרמה לפריצות מסגרות התקציב המשקי הכללי .

6. הסכם מרץ 99 , כפי שהוא מכונה , בא בין היתר להסדיר בהסכמה את התערבות
הממונה על השכר בחריגות שכר בסקטור השלטון המקומי.
בהסכם זה נקבעה הסכמה הקבועה בסעיף 4.1 לו ביחס למידה בה ימשיכו לחול הסכמים
מקומיים בשלטון המקומי על העובדים. לעניין זה מבחין ההסכם בין עובדים ותיקים לבין
עובדים חדשים וכך קובע הסעיף-
" כל ההסכמים המקומיים שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו מ 1.4.82 ועד למועד
הקובע, אשר לא אושרו על ידי הממונה על השכר, וכפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד
ערב חתימת ההסכם, ימשיכו לחול על עובדים ותיקים... ויהיו מאושרים לפי סעיף 29(א)
לחוק כמפורט באישור הממונה על השכר בסיפא להסכם זה"

המועד הקובע הוא 31.8.98 ונהוג לבדוק את תלוש 2/99 על מנת לבחון אם התוספת
המקומית שולמה .

הפסיקה בהקשר לסעיף זה קובעת כי –
" המנגנון המוסכם שנקבע בהסכם לאישור הטבות שכר חורגות הינו בבחינת "עסקת
חבילה כוללת", כפשרה בעלת תחולת רוחב על השלטון המקומי ועובדיו ועל ההסכמים
שנכרתו במגזר זה. איזון בין האינטרסים של הצדדים מצא ביטויו המובהק
בהוראותיו של סעיף 4 להסכם, בו הותוותה המסגרת להכרת הממונה בתשלומי
שכר לעובדי רשויות, שקיבלו אישורו בדיעבד למרות חריגותם. אלה הם תשלומים
שמקורם ב"כל ההסכמים המקומיים שנחתמו, שהוסכמו, שנקבעו או שהונהגו"
מאז אפריל 1982 ועד ליום 31.8.1998 (הוא "המועד הקובע" שבהסכם) ו"אשר לא
אושרו על ידי הממונה על השכר, וכפי שהם מיושמים על כל עובד ועובד ערב
חתימת ההסכם".
תשלומים העונים על תנאים אלה בלבד "... ימשיכו לחול על עובדים ותיקים...
ויהיו מאושרים לפי סעיף 29(א) לחוק כמפורט באישור הממונה על
השכר בסיפא להסכם זה". ודוק. אישור הממונה לא ניתן להסכמים
המקומיים מכוחם ניתנו הטבות השכר החריגות, אלא לתשלום החורג
מכוח יישומו של הסכם מקומי, כפי ששולם בפועל לעובד הספציפי ערב
חתימת ההסכם. לתשלום שכזה בלבד, שנמצא להיות תשלום חורג
כמשמעותו בסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, ניתן אישור הממונה
בדיעבד על פי סעיף 4.1 להסכם ומתוקפו בלבד".

(ראה- עס"ק 75/05 הסתדרות המעו"ף ואח'- עירית רחובות ואח' מיום 15.11.05)

בע"ע 1249/02 עיריית ירושלים – שלמה כהן נקבע עוד כי –
"ככל שימצא שיישום ההסכמים ותשלום ההטבות החורגות לא נעשה ערב חתימתו של הסכם מרץ 99 אלא לאחר מכן, אין הטבות שכר אלה באות בגדר "ההגנה" שמקנה ההסדר שבסעיף 4.1 להסכם מרץ 99 באופן שבהעדר יישום בפועל "נופלת" הזכות אל מחוץ לגבולות ההסדר שבהסכם".

מכאן שבית הדין הארצי קבע כי הוראת סעיף 4.1 להסכם 99 מהוות אישור להמשיך יישומם של הסכמים מקומיים על עובדים בכפוף לשני תנאים מצטברים – הראשון שמדובר בהסכמים מקומיים שנעשו בין התאריכים 1.4.82 לבין 31.8.98 והשני, כפי שהסכמים יושמו על כל עובד ועובד ערב חתימת ההסכם והכל בכפוף לתקרת "שכר גבוה".

7. כאמור לעיל , תשלום בגין שעות נוספות גלובליות אינו מקובל בקרב כלל עובדי המדינה באופן שבשירות המדינה התשלום בגין שעות נוספות מבוצע אך ורק בכפוף לדיווח על ביצוע בפועל מכאן שככל ששולמו לתובע כטענתו שעות נוספות באופן מובנה, הרי שמדובר בהסכם מקומי , אשר לא קיבל את אישור הממונה ומשכך חורג מהוראות סעיף 29 לחוק ויש לבחון האם ניתן "להכשיר" את החריגה בעזרת בסעיף 4.1 להסכם מרץ 99.

לעניין זה, כטענת הממונה,קיימת רלבנטיות לשאלה האם הקונסרבטוריון , לפני שהפך למחלקה בנתבעת, היה גוף פרטי או גוף ציבורי - הכפוף לסמכותו של הממונה. בעמדת הממונה צוין כי הממונה טרם גיבש עמדה בנושא מהותו המשפטית של הקונסרבטוריון, לפני שהפך למחלקה בעיריה– אך ברי כי אם הקונסרבטוריון לא היה כפוף לסמכותו של הממונה דהיינו ככל שמדובר בגוף פרטי וככל שהתובע קיבל שם תשלום בגין 30 שעות נוספות גלובליות , אין בכך כדי לחייב את העיריה לבצע את התשלום כאשר התובע עובד בגוף הכפוף לסמכותו של הממונה. מקובלת עלי עמדת הממונה כי במצב דברים זה יהא זה נכון להתייחס להסכמת העיריה, ככל שקיימת, לשלם שעות נוספות גלובאליות כהסכם מקומי חדש, אשר לא עומד בתנאי סעיף 4.1 להסכם 99, באופן שלא עסקינן בהסכמים מקומיים שנעשו בין התאריכים 1.4.82 לבין 31.8.98, ומשכך לא ניתן לאשרם בדיעבד.

ומכאן לשאלה, ככל שהיה מקום לראות בקונסרבטוריון גוף ציבורי , קודם המעבר, הכפוף להוראות הממונה , האם נכון היה להחיל את הוראות הסכם מרץ 99 בעניינו באופן שככל שיוכח שתשלום בגין 30 שעות נוספות שולמו לתובע לפני מועד המעבר יש איפוא להמשיך ולשלמם?

כעולה מהפסיקה הדנה בסעיף 4.1 להסכם מרץ 99 המשמעות היא שהסכמים מקומיים יוכשרו אך ורק כפי שהם יושמו ערב חתימת ההסכם על כל עובד ועובד (2/99) וכפי שהוסכמו לפני המועד הקובע שבהסכם (8/98) ,
לצורך כך ,כפי שטען הממונה בצדק, יש לבחון את תלושי השכר של התובע לחודשים 2/99 ו - 8/98. עיון בתלושים אלה מעלה כי התובע לא קיבל תשלום בגין 30 שעות נוספות גלובליות בחודשים אלה. בתלוש 8/98 משכורת הבסיס של התובע עמדה על 4623 ₪ ובנוסף שולמו לתובע 10 שעות נוספות בתעריף של 34 ₪ . בתלוש 2/99 משכורתו של התובע עמדה על 4634.56 ₪ ובנוסף שולמו לתובע 20 שעות נוספות בתעריף 34.09 ₪.

כך, שגם ככל שהתובע יוכיח כי בתקופה שבסמוך למעבר קיבל רכיב של 30 שעות נוספות מובנות במשכורתו הרי משמדובר ברכיב המהווה חריגה מהמקובל בשירות המדינה. נוכח הוראת סעיף 4.1 להסכם 99 מרץ לא ניתן "להכשיר" תשלום זה. התלושים הרלבנטים מלמדים כי ערב חתימת ההסכם,תשלום 30 ש"נ מובנות לא חל על התובע ,כן מלמדים התלושים כי לפני המועד הקובע תשלומים אלה לא שולמו לתובע וככל שיאושר תשלום הדבר מנוגד לפסיקת בית הדין הארצי בפרשנותו את סעיף 4.1 להסכם מרץ 99.

8. משהגענו למסקנה המפורטת לעיל הרי שנסתיימה מלאכתנו באופן שתביעת התובע לתשלום 30 שעות נוספות מובנות בשכר נדחית משמדובר ברכיב המהווה חריגת שכר שאינו מקובל בשירות המדינה ומשאין אף לאשרו דרך ההגנה שבסעיף 4.1 להסכם 99, אלא שלמען שלמות התמונה ולמעלה מהצריך מצאתי עוד לציין כי התובע כלל לא הוכיח זכאותו לתשלום רכיב של 30 שעות נוספות מובנות ואפרט -

8.1 התובע טוען כי כעת הוא נדרש לבצע כמות רבה מאד של שעות נוספות, על מנת להגיע לרמת השכר שהשתכר לפני המעבר בעוד שלפני המעבר 30 השעות הנוספות היו מובנות בשכרו, ללא שנדרש לבצען בפועל .

עמדת הנתבעת הינה כי התובע מקבל בעיריה שעות נוספות לפי דיווח מהשעה הראשונה, וכאשר עבר את מגבלת 60 השעות הנוספות, חרף היות הדבר חריג, קיבל הוא תמורה גם בעד אלה-, באשר לתביעה לקבלת 30 שעות נוספות גלובליות ,הנתבעת תומכת עמדתה בעמדת הממונה.

כעולה מנספח א' לכתב התביעה תלוש שכר לחודש 2/04 ערב המעבר היה בנוי ממשכורת בסך 7,955 ₪ ברוטו, נסיעות בסך 208 ₪ ושעות נוספות (כמות- 7.78) בסך 439 ₪ כאשר השכר נטו של התובע עמד על סך 6251 ₪.

נספח ב' לכתב התביעה הוא תלוש שכר לחודש 6/06 (לאחר המעבר) כאשר משכורת בסיס הינה בגובה 4192 ₪ אליה נוספו תשלומים ותוספות שונות הנהוגות אצל הנתבעת ובין היתר שעות נוספות כאשר השכר נטו של התובע בחודש זה עמד על 7327 ש"ח .

כן עולה מטפסי 106 שהוגשו לתיק בית הדין כי ממוצע השתכרותו לשנת 2006 עמד על 10,145 ₪ ובשנת המס 2007 השתכר התובע סכום ממוצע של 9,927 ₪

א. כעולה מהעדויות וממסמכים שהוצגו מרכיבי השכר בעיריה הובאו לידיעת התובע במועד המעבר. בנספח ג' לכתב התביעה שכותרתו "העסקתך בעירית רמת השרון" (מסמך זה יכונה להלן - נספח ג') פורטו תנאי ההעסקה החדשים ובין היתר נרשם כי במסגרת הערכות מחדש של הקונסרבטוריון יועסק התובע ישירות ע"י העיריה עפ"י תנאי השרות לעובדי העיריה החל מ 1.3.04 בתפקיד אב הבית של הקונסרבטוריון , השכר ישולם לפי דרגה 8 , ושעות נוספות יהיו עפ"י דיווח ולא יותר מ 60 בחודש. עוד צוין כי ישולמו לו התוספות הבאות- תוספת כפיים בגובה 10%, אחזקת רכב 500 ק"מ עפ"י דווח, קצובת נסיעה חודשית, טלפון, הפרשות לקרן השתלמות, ותק בעבודה מתחילת העבודה בקונסרבטוריון וכן כל הזכויות והחובות הנהוגות לגבי עובדי הרשות.

רכיב של 30 שעות נוספות מובנות לא כלול במסמך ואין לקרוא לתוך המסמך מה שלא כתוב בו, כמו כן נרשם במפורש כי השכר ישולם לפי דרגה 8 בדירוג המינהלי, בהיקף של משרה מלאה וכי שעות נוספות יהיו על פי דיווח ובכל מקרה לא יותר מ 60 שעות לחודש (במאמר מוסגר יוער כי הוכח כי חרף האמור , אושרו לתובע לעיתים , שעות נוספות מעבר ל- 60 שעות).

ברי כי אין לקבל את הטענה כי בנוסף יש לכלול במשכורתו 30 שעות נוספות מובנות. כפי שהורחב לעיל מדובר במעסיק שהינו רשות ציבורית אשר כפוף לכללים ולנורמות הנוהגות ואין הוא רשאי לשלם לעובדים לפי דרישותיהם , מה גם שכעולה מהאמור לעיל בסופו של דבר שולמה לתובע משכורת גבוהה יותר כעובד עיריה.

נוכח האמור ובהעדר כל ראיה בכתב לטענת התובע בדבר הבטחה של המשכיות תנאי השכר אלא רק ראיה נגדית (נספח ג) אין לקבל את הטענה כי הנתבעת הבטיחה לתובע באופן מפורש וברור המשכיות בתנאי השכר.

הדברים אף עולים מעדותו של מר פינקו והדברים כאמור לא נסתרו - "אין זה נכון שהוסבר לעובדי הקונסבטרויון שהתנאים שלהם לא יפגעו, עם המעבר. מה שהוסבר לעובדים זה השונות שתהיה, בין השכר הנוכחי שלהם לבין השכר העתידי. והוסבר להם גם מהם היתרונות והחסרונות , במעבר הזה ...כל מרכיבי השכר ללא יוצא מן הכלל הובאו לידיעתו אחד לאחד. ניתנה לו אפשרות לחזור ולשאול ולבדוק עם רו"ח וחברים ועו"ד. המעבר הזה לא נעשה באישון לילה היתה הזדמנות לכל אחד מהעובדים לשאול כל שאלה שהוא רצה בכל הרכב שהוא רצה" (עמוד 14 לפרוטוקול )

כן עולה מעדות מר פינקו, אשר לא נסתרה , כי ערב המעבר נעשו לפחות 3 פגישות פרטניות עם התובע על מנת להסביר את השונות.

מעבר לאמור התובע בחקירתו הנגדית לא סתר את טענת הנתבעת כי הכל היה פתוח וככל שהתנאים החדשים לא נשאו חן בעיניו הוא היה רשאי לקום ולעזוב ואף ההיפך הוא הנכון, כאשר נשאל לעניין זה העיד התובע - "כשאתה שואל אם זה נכון שהציעו לי גם אפשרות שלא להמשיך עם המעבר לעיריה, אני אומר שהקונסרבטוריון זה הבייבי שלי. היום יש שם 60 מורים ו-600 תלמידים ואותו צוות, מנהל מנהלן ואני. אני בניתי את המקום, למה שאני אעזוב את המקום? אמרו לי שאני יכול לעזוב, אבל איך יכולתי לעזוב?" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 9-12)

נוכח כל האמור שוכנעתי כי תנאי עבודתו ושכרו הובהרו לתובע ערב המעבר ומכל מקום לא הוכח כי הנתבעת הבטיחה בצורה כלשהי לתובע המשכיות בתנאי השכר, כעולה מהדברים שלעיל לתובע הובהרו השינויים האמורים להתרחש בעקבות המעבר ואף נרשם מפורשות כי התובע ידורג בדירוג המינהלי בדרגה 8 וכי יהיה רשאי לבצע 60 שעות נוספות לפי דיווח.

8.2 כן שוכנעתי כי התובע לא השכיל להוכיח שלא נדרש לעבוד בפועל בגין 30 שעות אשר לטענתו נכללו בשכר –

כאשר נשאל התובע אם בקונסבטוריון עבד בימי שישי השיב שהשכר היה גלובלי וכי עבד בימי שישי רק לפי הצורך ולא קיבל כל תוספת בגין עבודה בימי שישי ואילו כשהוא עובד בעיריה הוא מקבל תוספת בגין שעות נוספות לפי דיווח , לרבות כאשר הוא עובד בימי שישי. בדברים אלה יש כדי לפגום בטענת התובע לפיה לאחר המעבר נדרש הוא לבצע יותר שעות עבודה כדי להגיע לאותו שכר שקיבל עובר למעבר.

זאת ועוד. בסעיף 6 לתצהירו הצהיר התובע- "אני מצהיר כי במסגרת שעות העבודה במשרה זו חייבה אותי לוותר על עבודות נוספות בהן הועסקתי , כשהתוצאה הישירה מכך הינה ירידה בהכנסתי החודשית" כאשר נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית העיד- "...אני משיב שאני לא עובד עבודות נוספות. משעברתי לעיריה ממרץ 04, לא עבדתי עבודות נוספות , לפני זה עבדתי 6 שנים ראשונות בקונסטוריון וגם במקביל במקום אחר. אחרי שהקונסבטוריון גדל לא יכולתי להמשיך לעבוד משנת 98 ואילך" ונשאלת השאלה אם התובע כטענתו , לא נדרש לעבוד בפועל ש"נ בקונסרבטוריון מדוע כבר משנת 98' לא יכול הוא לעבוד בעבודה נוספת, טענה זו של התובע סותרת את הטענה כי הוא לא נדרש לעבוד בקונסרבטריון , 30 שעות נוספות.

כמו כן מדברים אלה עולה כי כבר משנת 98', 6 שנים לפני המעבר , התובע לא עבד בעבודה נוספת כך שגם הטענה שהכנסתו ירדה בהעדר אפשרות לעבודה במקום עבודה אחר נסתרה. עוד לציין כי עדותו לא עולה בקנה אחד עם האמור בסכומיו לפיהם התובע עזב חנות ירקות אחרי המעבר לעיריה – ומכל מקום מדובר בטענה אשר הועלתה לראשונה בסכומים.

זאת ועוד . כאמור, לשיטת התובע הוא לא נדרש לדווח על 30 ש"נ שביצע ורכיב זה היה מובנה בשכרו ורק ככל שביצע מעבר לכך קיבל תשלום בגין ביצוע שעות נוספות. יש להקשות ולשאול , אם התובע לא נדרש לחשב 30 שעות וככל שרכיב זה היה מובנה בשכרו כטענתו, כיצד ידע הוא ו/או מעסיקו לבודד את אותן שעות ולהתחיל למנות מעבר ל- 30 שעות, על מנת למנות שעות נוספות שעדות להן מצאנו בין היתר בתלוש 2/04, וככל שהשעות לא היו רכיב מובנה והתובע נדרש למנות את אותן שעות (בכדי לדעת שהגיע ל 30 ומכאן להתחיל למנות) לא נהיר מדוע הוא מלין כעת על כך שהוא נדרש לבצע ולדווח על שעות נוספות.

לא זו אף זו, אף עדויות עדי התובע אינן מתיישבות עם טענת התובע כי בקונסרבטוריון הוא כלל לא נדרש לבצע שעות נוספות וכי היום הוא נדרש לעבודה מרובה יותר על מנת להגיע לאותה רמת שכר - הגב' נוגה תבור העידה - "כשאתה שואל אותי לגבי היקף העבודה של התובע לפני המעבר, אני אומרת שהרבה פעמים הוא עבד גם בשבת וגם שעות נוספות בימים של הופעות וקונצרטים" ועוד קודם העידה – "אם אתה אומר לי שזה שכר שכלל לפי שבוע של 6 ימים, אני משיבה שיכול להיות" (עמוד 12 לפרוטוקול)
כאשר העד ניק נקב הופנה בחקירתו הנגדית לסעיף 11 לתצהירו שם נכתב כי התובע תמיד מוכן לסייע ולתת מעצמו 120% גם כשהדברים לא עולים עם תוכניותיו וגם כשהדבר לא נמנה עם חובותיו העיד "אני משיב ששעות הפעילות של התובע זה משלוש עד שמונה בערב והוא היה מוכן לבא גם בעשר בבוקר, או בימי שישי. הוא גם הגיע כולל להופעות" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 15-17)

עדויות אלה כאמור לא עולות בקנה אחד עם הטענה כי התובע לא נדרש לעבוד בגין אותן שעות נוספות מובנות, ואף מוכיחות שההבדל בין עבודת התובע בנתבעת לבין עבודתו בעבר הינה שהיום התובע מתוגמל בגין כל שעה ושעה נוספת מה שלא היה בעבר, ומכל מקום עדויות אלה סותרות את טענת התובע העוברת כחוט השני בדבריו בעניין זה, כי היום נאלץ הוא לעבוד קשה יותר על מנת להגיע לאותה רמת שכר.

8.3 התובע צירף לתצהירו טבלה שנערכה לטענתו , על פי ייעוץ חשבונאי שניתן לו.
התובע טוען כי טבלה זו נועדה להמחיש את הפערים בין משכורתו בעיריה לבין
משכורתו קודם המעבר-

בתחילת חקירתו העיד התובע כי בתלוש 2/04 הסכום 7,955.90 ₪, וכי עבור סכום זה, לא היה צריך לעבוד ולו שעה נוספת וגם לא נדרש להשתמש ברכב. כאשר נשאל מדוע הסכומים בטבלה לא תואמים את מה שקיבל בפועל והמצוין בתלושים השיב שזה לא כולל החזקת רכב והוצאות נוספות והוסיף- "בטבלה התייחסתי רק לשכר ולשעות נוספות את התשלומים החד פעמיים הוצאתי מהחישוב" (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 17-18)
כאשר נשאל בחקירתו הנגדית מדוע התשלום בגין החזר טסט לא צוין בטבלה השיב התובע "לשאלתך למה לא הוספתי את זה לשכר של העיריה, כי השכר שלי לא היה יותר גדול מאשר בעיריה" – (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 20-21)

בהמשך עוד הופנה התובע לתלושים 6/05, 8/05, 11/05 ,1/06 ונשאל מדוע יש הבדל בין הברוטו המצוין בטבלה לבין הברוטו המצוין בתלוש. על כך השיב שבאוגוסט 2005 הפחית אגרת רישוי, בנוב' 05 הפחית דמי הבראה ובינואר 2006 הופחת אגרת ביטוח ורישוי.
(עמוד 8 לפרוטוקול).

כאשר נשאל התובע ביחס להפרשים שקיבל רטרואקטיבית וכיצד הגיע לחישוב שבטבלה השיב – "כשאני קיבלתי מקדמות הם עשו כאילו רטרואקטיבית ואיך אני יודע מתי עבדתי באיזה יום וכמה עבדתי במרץ כששואלים אותי על זה ביולי".(עמוד 9 לפרוטוקול שורות 15-16)

לא נהיר מדוע התובע בחר להתעלם בטבלה שערך מתשלומים משמעותיים אשר קיבל ומקבל כעובד עיריה ואשר לא קיבל כעובד קונסרבטוריון. אין כל ספק כי ככל שהתובע מבקש להשוות בין השכר בקונסרבטוריון לשכרו בעיריה עליו להכליל את כל התשלומים שמקבל, העולים בקנה אחד עם נספח ג'. תשובות התובע בחקירתו הנגדית היו מבולבלות, כך למשל כשנטען כלפיו לחוסרים ברכיבים שקיבל מהעריה השיב- "כשאני בודק את התלוש ואת הטבלה שלי אני לא זוכר אבל היה שם משהו, כי אני בדקתי הכל " (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 20-21).

נוכח כל האמור אין לקבל את טבלת ההפרשים אשר הציג התובע כבסיס לחוסרים להם הוא טוען. התובע לא היטיב להבהיר את הסתירות בין הטבלה לבין התלושים , לא הוצגה חוות דעת מומחה ו/או תצהיר של מי שערך אותה (רו"ח- לטענתו) מכל מקום מהעדויות עולה כי התובע באופן סלקטיבי ולא ברור השמיט סכומים ששולמו לו ע"י הנתבעת ולא לקח בחשבון מקדמות והפרשים רטרואקטיביים אשר קיבל בתקופת העסקתו בעיריה.

נוכח כל האמור לא מתקבלת עמדת התובע כי, חרף עמדת הממונה במצב בו עובד כבר השתכר במשך 6 שנים שכר גלובלי ,יש מקום לגישה כי אין לפגוע בשכר העובד פגיעה כה משמעותית ובפרט נוכח ההבטחות שקיבל כי שכרו לא יפגע עקב המעבר . מדובר בנהלים ונורמות בשירות המדינה לפיהם אין לשלם שכר גלובלי ואין מקום להגמיש את הכללים במקרה כזה או אחר, כמו כן לא שוכנענו בדבר פגיעה בשכר התובע, שארעה בעקבות המעבר ו/או הבטחה שקיבל ושלא קויימה.

נוכח כל האמור תביעת התובע לתשלום 30 שעות נוספות גלובליות בשכר, מעבר לתשלומים שקיבל ומקבל התובע מהנתבעת – נדחית.

9. התביעה לתוספת כפיים בשיעור 10%–
התובע טען כי הוא זכאי לתוספת מאמץ כפיים וכי הוא לא מקבל אותה.
מתצהירו של מר פינטו עולה כי התוספת משולמת לתובע, אך מטעמים טכניים הדבר רשום בתלוש למעלה כתוספת (130%) ומכל מקום התוספת נלקחת בחשבון ומשולמת לתובע כדין (סעיף 21.3 לתצהיר) אכן עיון בתלושים מעלה כי בתלוש למעלה מצוינת תוספת 130%.
כאשר נשאל התובע לעניין זה בחקירתו הנגדית השיב ..."אף אחד לא יכול היה להסביר לי". (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 22-25)
עמדת הממונה בעניין זה היתה לאשר לפנים משורת הדין,לנתבעת להמשיך ולתשלם לתובע תוספות אלה חרף הספק בדבר השתייכותו של התובע לאוכלוסיה הנושאת במאמץ כפיים. משכך התביעה בעניין זה נדחית.
10. התביעה לגרירת ותק מחו"ל-
מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי מדובר בתביעה לא מכומתת ודי היה בכך כדי לדחותה כמו כן יש לדחות טענה זו משהתובע חזר בו במהלך חקירתו הנגדית באופן שכאשר נשאל בהקשר זה השיב- "אם אתה אומר לי שלא מגיע לי תשלום בגין וותק עבודה בחו"ל, אני אומר שאם לא מגיע אז לא מגיע, אני לא מומחה בזה, אני מומחה במשהו אחר" (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 12-14) אף כאן יש לציין את עמדת הממונה לפיה אין לאשר גרירת וותק מחו"ל ככל שמדובר בעובד בדירוג המינהלי והדברים עולים מנספח ה' אשר צורף לעמדת הממונה סעיפים רלבנטים מאוגדן תנאי השירות שם נקבע בסעיף 3.4.3 כלהלן- "לעובד המדורג בדירוג עובדי מינהל ושירותים לא קיים ותק מקצועי אלא רק משרות בארץ ולכן אינו זכאי לגרור את שנות שירותו ממקומות עבודתו הקודמים בחו"ל".

לאור האמור התביעה לגרירת ותק מחו"ל – נדחית.

11. התביעה לדמי הבראה-
מדובר ברכיב אשר לא פורט בכתב התביעה אלא רק צוין בסעיף 45 לכתב התביעה סעיף "סיכום", כאשר נשאל לעניין זה התובע בחקירתו הנגדית השיב- "לטענתך שקיבלתי דמי הבראה, אני משיב שאני קיבלתי כל שנה דמי הבראה. אני לא יכול להסביר ממה נובע ההפרש, כי אני לא נכנסתי לכל המסמכים. אני לא יודע כמה הייתי צריך לקבל דמי הבראה, בשבילי זה דבר אחרון בתיק זה...כשאתה מציע לי לוותר על רכיב דמי ההבראה, אני משיב שהסכום שמגיע לי כי אני מאמין ברו"ח שעשתה את זה . אני לא רוצה לדבר על זה כי זה סכום קטן לעומת כל הסכום שאני תובע". (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 1-7)

התובע לא הוכיח את תביעתו בעניין זה ומשכך התביעה בגין רכיב זה נדחית.

12. התביעה לגמול השתלמות-
בתחילת חקירתו הנגדית העמיד התובע את תביעתו בעניין זה על חצי שנה בלבד . יחד
עם זאת שוכנעתי כי אף התביעה בגין רכיב זה יש לדחות.
לתצהיר של פינטו צורף העתק אישור הועדה המשותפת מיום 26.6.06 לאישור גמול
השתלמות המאשר תשלום מיום 1.6.05 (נספח י') וכן העתק מזכר בחתימתו מיום
29.6.06 המורה למחלקת שכר לשלם לתובע גמול השתלמות החל ממועד האישור
דהיינו מיום ה 1.6.05 (נספח י"א) .

לאור המסמכים שלעיל הרי שמקובלת עלי עמדת הנתבעת לפיה העירייה קיימה את האמור בהחלטת הועדה (נספחים י ויא שלעיל) ככתבה וכלשונה ובסמוך מאד לאחר מתן ההחלטה ע"י הועדה לאישור גמול השתלמות. הנתבעת טענה והדברים לא נסתרו כי התובע לא ערער על קביעת ההסתדרות כמו כן מעדות התובע עולה כי פנה להסתדרות באיחור של שנה ומשפנה נענה תוך שבוע ימים , כך שאין לתובע להלין אלא על עצמו בעניין זה.
זאת ועוד. כאשר נשאל התובע מדוע הוא סבור כי האחריות בעניין זה מוטלת על
הרשות, חרף הוראות הסכם קיבוצי שהוצגו בפניו בעת הדיון השיב התובע תשובה
סתמית ומתחמקת- "אני לא יודע אם כטענתך אין אחריות על הרשות המקומית, גם
אם טועים בעניין גמול ההשתלמות" בהמשך עוד אישר התובע כי הוא לא פנה לועד
העובדים בעניין זה .

נוכח כל האמור הננו סבורים כי החובה לפעול ולדאוג לאישור גמול השתלמות מוטלת על העובד ולראיה כאשר התובע פעל הדברים נעשו במהירות וביעילות ומשהתובע לא ערער על קביעת ההסתדרות ו/או לא מצא לפנות לועד העובדים בנושא זה הרי שאין להטיל את
האחריות על הנתבעת באופן שיש לדחות רכיב תביעה זה.

13. התביעה להפרשים בגין אחזקת רכב-

מנספח ג' עולה כי בתנאי העסקתו הוסכם כי התובע יהא זכאי לאחזקת רכב בגובה 500 ק"מ , עפי דיווח. עמדת הממונה בעניין זה הינה כי תשלום "אחזקת רכב" הינה פררוגטיבה של המעסיק והנתבעת יכולה היתה לשלם לתובע לפי מפתח נמוך יותר ומכל מקום התשלום משולם כנגד דיווח בלבד יחד עם זאת הממונה קבע כי מהתלושים שהוגשו לו עולה כי התשלום משולם במלואו לתובע.

התובע טוען כי בקונסרבטוריון קיבל אחזקת רכב בגין 350 ק"מ וכי אין הוא מקבל בפועל את התוספת של 150 ק"מ כפי שהוסכם עימו.
ראשית עיון בתלושים מעלה כי לתובע שולם החזר הוצאות משתנות נטו עבור 500 ק"מ (נספח ו' לתצהיר מר פינטו) כן הדברים צויינו בעמדת הממונה על השכר זאת ועוד. התובע לא הוכיח כי בקונסברטוריון קיבל תשלום גבוה יותר , התובע טען שמשכורתו בעבר בסך 7,955 ₪ כללה שעות נוספות ואחזקת רכב אך הוא לא ידע לבודד ולכמת אף אחד מהסעיפים, הטענה שהובאה בסכומיו כי שולם לו בקונסרבטוריון סך של 350 ₪ בגין אחזקת רכב הועלתה לראשונה בסכומים ומטעם זה בלבד אין לקבלה.

כמו כן ,בתחילת חקירתו העיד התובע כי הוא תובע 150 ק"מ לפי 2.29 כאשר עומת בחקירתו עם הרשום באוגדן הרשויות המקומיות כי ק"מ משולם לפי 0.68 ₪ (סעיף 4.4.6.9) בתחילה השיב שאין זה נכון ובהמשך אישר כי תשלומים של החזקת רכב מורכבים משלושה גורמים והוסיף "בטח מה שאמרת עכשו נכון" והוסיף " אבל אם אני מקבל נטו מעט 1,000 ₪ לחוד עבור החזקת רכב על פי 500 ק"מ זה אומר שכל ק"מ עולה 2 ₪. אז מה שאתה אומר זה חלק של אמת". (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 10-13)

מדברים אלה עולה כי התובע בסופו של יום אישר כי הוא מקבל את התוספת כדין
כמו כן התובע התעלם בתחשיביו מהעובדה , העולה בבהירות מתלושיו , כי אצל
הנתבעת קיבל בנוסף החזרים בגין ביטוח וטסט בנטו והדברים עלו בעדותו – "אני
משיב קיבלתי את הסכום המופיע בתלוש יולי 04 בגין ביטוח ורישוי. אני יודע שזה
שולם נטו". (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 17-18)
כמו כן בהמשך העיד התובע כי לפני שנה הודיע לנתבעת שהוא מפסיק להשתמש ברכב ומאז הוא לא מקבל כל תמורה בגין אחזקת רכב- דבר העולה בקנה אחד עם האמור בנספח ג' (עפ"י דיווח) ועם האמור בעמדת הממונה. ובנוסף לכל אלה אין להתעלם מהטענה שלא נסתרה והעולה מהתלושים שעל אף העובדה שאחזקת רכב אינה רכיב פנסיוני ואינה בגדר תוספת קבועה העיריה מפרישה לעובדים אף בגין תוספת זו לקופת גמל.

נוכח כל האמור התביעה להפרשים בגין אחזקת רכב נדחית.

14. התביעה להפרשי מבטחים וקרן השתלמות –
כעולה מתצהירו של מר פינקו לאחר שהוברר לו כי עקב טעות משרדית ההפרשות למבטחים לא בוצעו הוא הורה מיידית למדור שכר להפריש הכספים כמקובל החל מיום 1.3.04- תאריך תחילת עבודת התובע בעיריה. לתצהיר צורף נספח ט' התומך באמור .
ואכן במסגרת תלוש שכר לחודש 10/04 מצוינים הפרשים באופן רטרואקטיבי למבטחים בעוד שבתלושים הקודמים אין כל הפרשה למבטחים- לא ברור מדוע התובע התעלם מהפרשה רטורואקטיבית זו.

כאשר נשאל מדוע התשלומים לא צוינו בתצהיר , השיב התובע – "אני משיב כי הפרישו אותו אחרי שהתצהיר היה מוכן" לציין כי טענה זו לא מתיישבת עם העובדה שהתשלומים שולמו רטרואקטיבית בשנת 2004 והתצהיר הוגש בשנת 2006.
כאשר נשאל לגבי התחשיבים בחקירתו הנגדית העיד- "כשאתה מפנה לסעיף 35 לתצהירי ושואל כיצד אני מפחית הפרשה של 10 חודשים בשנת 04 , מהפרשה לשנה שלמה ב – 03 , אני משיב שההפרשה בקונסרבטוריון נעשתה לפי סכום של 8,000 ₪ בוודאי שיש הסבר, אני כעת כבר עייף כשאני מעיד בשפה שאני לא שולט בה" (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-3)

לתצהיר מר פינטו צורף טופס הצטרפות לקרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות אותו מילא התובע בתאריך 26.12.04 וממועד זה כעולה מהתלושים הופרשו התשלומים לתובע, לרבות באופן רטרואקטיבי.

כמו כן עדותו של מר פינטו בעניין זה התיישבה עם המסמכים שבתיק שחלקם צוינו לעיל וכך העיד - "אין זה נכון שתנאי שכרו לא היו מוסדרים חודשים לאחר המעבר להערכתי בן היו מוסדרים ואם התגלתה טעות היא תוקנה...היתה תקלה אחת או שתיים בעניין ההפרשות , ברגע שהוצגו המסמכים הרלבנטים , הדבר תוקן רטרואקטיבית". (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 10-16)
לכל זאת אוסיף עוד כי מסכומי התובע עולה כי התובע אישר בסופו של יום שהנתבעת שילמה את ההפרשים אך לא דיווחה למבטחים על כך וכתוצאה מכך נפגע הוותק מבחינת הצבירה, ראשית , מדובר בשינוי חזית שאין לקבל בשלב זה, ולמעלה מהצריך אציין כי לא נהיר כיצד שעה שהכספים מופרשים לקופה יש צורך לעדכן את הקופה אודות ותק.
נוכח כל האמור התביעה להפרשים למבטחים וקרן השתלמות נדחית אף היא.
15. סוף דבר- תביעת התובע על כל רכיביה, נדחית.
16. משמדובר בעובד הנתבעת אשר עולה מעדותו שלא הבין את השינויים שחלו בהרכב שכרו עם המעבר להות עובד הנתבעת אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' חשון תשע"א, 17 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.















לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. דמי נסיעה לעבודה

  2. חוק הוצאות נסיעה

  3. החזר הוצאות נסיעות

  4. הכללת הוצאות נסיעה בשכר

  5. תשלום החזר הוצאות נסיעה

  6. תביעה בגין החזר דמי נסיעות - שליח

  7. תשלום בגין אחזקת רכב 350 ק"מ

  8. האם החזר הוצאות נסיעה הינו בגדר הכנסה

  9. תשלום הוצאות לנסיעה ברכב פרטי לצרכי עבודה

  10. תביעה לשכר עבודה, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, ודמי נסיעות

  11. צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה

  12. עבודה מעבר הקו הירוק - זכאות שירותי הסעה מהבית - החזר נסיעות

  13. צו הרחבה בדבר בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון