האם רשאית רשות מנהלית שלא לחדש רישיון לכלי ירייה על סמך תבחינים חדשים שלא היו קיימים עת ניתן הרישיון מלכתחילה?  זו השאלה המרכזית בעתירה שלפנינו. על מתן רישיונות לצייד ולכלי צייד- כללי 1.         על פי חוק כלי הירייה, תש"ט-1949 (להלן -"חוק כלי הירייה"), משרד הפנים מעניק רישיונות כלי ירייה רק לאזרחים העומדים בדרישות סף ויש להם עילה המצדיקה החזקת כלי ירי. סעיף 12 לחוק כלי ירייה קובע את סמכויותיה של הרשות המוסמכת להעניק רישיון לפי החוק, בהתאם לשיקול דעתה, כדלקמן: "א.       לתת רישיון או לסרב לתתו; ב.       לתת רישיון בתנאים ובהגבלות ולהטיל תנאים והגבלות ברישיון שניתן; ג.        לבטל רישיון תוך תקופת תוקפו;" סעיף 21 לחוק כלי ירייה קובע כי שר הפנים הוא האחראי על ביצוע החוק. בהתאם, קובע שר הפנים בהוראות מינהל חתומות על ידו את התבחינים, המשתנים מעת לעת, והמהווים קריטריונים לקבלת הרישיון. 2.         במסמך קביעת התבחינים שכותרתו "תבחינים (קריטריונים) למתן רשיונות לכליי יריה", מיום 19.5.2009 (להלן "התבחינים"), נקבע בתבחין מספר 16, שהוא הרלוונטי לענייננו, כדלקמן: התבחין הגדרת התבחין סוג כלי הירייה המלצות/אישורים צייד - למי שבידו רשיון צייד בתוקף - כפי שידווח על ידי מנהל החטיבה לפיקוח ואכיפת החוק ברשות הטבע והגנים. רובה כדוריות הקצאת תחמושת תינתן על פי המלצת רשות הטבע והגנים. מחייב פנית הגורם הממליץ לאגף. 3.         רשות שמורות הטבע והגנים (להלן - "רשות הטבע"), הכפופה למשרד לאיכות הסביבה, היא המופקדת על מתן רישיונות צייד, המהווים, כאמור בתבחין, תנאי למתן רישיון לנשיאת/החזקת רובה צייד. גם לרשות הטבע תנאים ותבחינים משלה להעניק רישיון מטעמה. אחד מתנאיה הוא תשלום אגרה שנתית, ולעניין זה נקבע כי ניתן להקפיא את רישיון הצייד לתקופה של שנתיים על ידי אי תשלום האגרה, ואולם בתום תקופה זו, ובמידה ולא תשולם האגרה, יהיה כרוך חידוש הרישיון בעמידה בתבחינים העדכניים באותה עת. 4.         המגמה הברורה של רשות הטבע בשנים האחרונות היא להמעיט במתן רישיונות צייד במטרה להגן על חיות הבר. לפיכך, חדלה הרשות כבר לפני עשור לערוך בחינות למועמדים לקבלת רישיון צייד חדש. כך נוצר מצב בו רק מי שקיבל רישיון ציד לפני יותר מעשור ולא הקפיאו ליותר משנתיים, רשאי להחזיק ברישיון ציד. 5.         לנוכח מדיניות זו, עתרו 75 עותרים לבג"צ במספר עתירות שאוחדו בבג"צ 3731/08 חסן נ' שר לאיכות הסביבה מיום 18.2.10, נגד מדיניות השר לאיכות הסביבה שלא להעניק רישיונות צייד חדשים. העותרים טענו כי ניתן למנוע הכחדת חיות באמצעות איסור לצוד מינים מסוימים חלף הפחתת מספר רישיונות הציד, או לחלק באופן שוויוני, על פי עקרון הרוטציה, את מספר הרישיונות המופחת. כבוד השופט הנדל מתח ביקורת על הליך חלוקת רישיונות הציד בהווה ועל התמהמהות הרשויות למעלה מעשור לקבוע נוהל סביר ושוויוני למתן רישיונות. בסופו של דבר, נמחקו העתירות נוכח התחייבות המשרד להגנת הסביבה להסדיר את החקיקה בנידון עד 1.9.2010. עניינו של העותר 6.         בשנת 1992 היה העותר חבר במועדון קליעה ועל כן קיבל רישיון לרובה צייד למטרות קליעה. בשנת 1993 קיבל העותר רישיון צייד מרשות הטבע ומשרד הפנים הסב את ייעוד רישיונו מ"קליעה" ל"צייד". בתום עונת הציד 1995-6 פג רישיון הצייד של העותר ברשות הטבע עקב אי תשלום האגרה על ידי העותר. רישיון כלי הירי של העותר חודש תוך שייעוד הנשק שונה מ"צייד" ל"החזקה בבית". ברישיון שהונפק לעותר, ושתוקפו היה עד 30.11.2003, נוספה קטגורייה שכותרתה "בתבחין" ולצידה נכתב: "תבחין מלפני 1996". 7.         בשנת 2004 פנה העותר לרשות הטבע בבקשה לעבור מבחנים לחידוש רישיון הצייד. בתשובה נאמר לו כי עד חודש אוגוסט 2005 לא תערכנה בחינות עקב שיקולים של הגנה על חיית הבר. 8. במסגרת הליכים לאכיפת קיומם של התבחינים על אזרחים בעלי רישיון להחזקת ונשיאת כלי נשק, נשלחה הודעה לכל מי שהיה בידו רישיון לרובה צייד, במסגרתה נתבקשו להוכיח כי ברשותם רישיון צייד בתוקף, המהווה עמידה בתבחין מאושר, וזאת לצורך חידוש רישיונם לכלי ירייה. במסגרת זו קיבל העותר הודעה בהתאם ומשלא המציא רישיון צייד בתוקף, לא חודש רישיונו לכלי ירייה. 9.         ביום 4.6.09 פנה העותר לפקיד הרישוי וטען כי הדרישה לעמידה באחד התבחינים, אינה סבירה. ביום 16.6.09 השיב פקיד הרישוי לעורר כי לאור המלצות ועדות שונות שעסקו בנושא, עליו לעמוד בתבחינים ובמידה והעותר יחדש רישיונו לצייד ברשות הטבע, יחודש לו הרישיון להחזקת רובה צייד. בהתאם, פנה העותר לרשות שמורות הטבע והגנים וזו השיבה לו כי קיימת הקפאה בהוצאת רישיונות צייד חדשים. 10.        ביום 28.6.09 הגיש העותר ערר לועדת הערר על החלטת פקיד הרישוי שלא לחדש את רישיונו לכלי ציד. בהחלטה מיום 30.11.09 דחתה ועדת הערר את עררו של העותר וקבעה כדלקמן: "העורר לא מקיים כל עילה כיום לקבלת רובה צייד. היות העורר בעליו של רובה צייד המוחזק ברישיון ביעוד להחזקה בגין היותו בעבר צייד, איננו יכול להוות עילה המצדיקה לכאורה מתן או חידוש הרישיון. מדיניות משרד הפנים קובעת תבחינים מוגדרים המפורסמים לציבור הרחב למתן רישיונות לכליי ירייה והעורר נבחן על פיהם. חידוש רישיון לרובה צייד מתאפשר רק בהמלצת הרשות לשמירת הטבע והגנים ובהתאם לצורך" (הדגשה שלי י.ו). על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. טענות העותר 11.        העותר עותר להעברת הדיון בעתירה לבג"צ בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים תש"ס- 2000 (להלן - "החוק"). בעניין זה טוען העותר כי למעשה עתירתו מופנית כלפי שר הפנים האחראי על קביעת המדיניות בעניין אחזקת כלי נשק. עוד נטען כי השאלות העולות בעתירה חורגות מעניינו הפרטי של העותר ויש להן השלכות רוחב ארציות. 12.        לגופו של עניין מבקש העותר להורות למשרד הפנים לחדש את רישיונו להחזיק רובה צייד מכוח אותם התנאים על פיהם חודש לו הרישיון במשך חמש עשרה השנים האחרונות, או לחלופין, לחדש את הרישיון לתקופת מעבר, עד שרשות הטבע והגנים תחדש את הליך הנפקת רישיונות הציד. כן טוען העותר כי  ועדת הערר נמנעה מלשקול שיקולים נוספים מעבר להעדר רישיון ציד, כמו העובדה שהעותר מחזיק ברישיון לרובה הציד ביעוד "החזקה" מזה 15 שנים, מבלי שיהיה בידו רישיון ציד מטעם רשות הטבע, וכן כי בידיו רישיון לשאת אקדח. כן נטען שהועדה לא התחשבה בעובדה שמדובר בחידוש רישיון קיים ולא בבקשה חדשה. 13.        העותר מוסיף וטוען כי ועדת הערר סטתה מההלכה שנקבעה בבג"ץ 799/80 שללם נ' מנהל נפת פתח-תקווה, פ"ד לו(1) 317, 325 מיום 31.12.81 (להלן: "הלכת שללם"), שם נקבע כי מוטל על הרשות נטל כבד בעת ביטול רישיון קיים או אי חידושו, לעומת אי הענקת רישיון מלכתחילה. 14.        עוד טוען העותר כנגד החלה רטרוספקטיבית של התבחינים. החלה כזו, לטענת העותר, פוגעת בציפייתו עת הסתמך על התבחינים הישנים. לבסוף נטען להעדר הנמקה מספיקה. תשובת המשיבה 15.        המשיבה טוענת כי משנמנע העותר מלתקוף באופן ישיר את התבחינים שנקבעו על ידי משרד הפנים, אין מקום להעביר את הדיון בעתירה לבג"צ.         לגוף העניין נטען כי החלטת ועדת הערר מיישמת כראוי את האמור בתבחינים למתן רישיון לשאת כלי ירייה, ועולה בקנה אחד עם תכלית התבחינים לצמצם את מספר כלי הירייה שבידי הציבור וזאת במטרה להגן על שלום הציבור.             המשיבה טוענת עוד כי מעת לעת עוברים התבחינים שינויים החלים מכאן והלאה, בהתאם לצרכי השעה, ולפיכך, נוצר לעיתים מצב בו אזרח נושא רישיון קיים לא יחודש לו הרישיון במידה והוא אינו עומד בתבחינים החדשים. נטען כי התבחינים מהווים הוראות מינהליות הנתונות לשינויים על ידי השר מכוח הסמכות שהוענקה לו בחוק. דיון 16.        דין העתירה להידחות. העברת הדיון בעתירה לבג"ץ סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן: " מצא בית משפט לענינים מינהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק." הכוונה בסעיף זה היא כי בית המשפט המינהלי רשאי להעביר עתירה לבג"צ במידה ומלכתחילה העניין נתון לסמכותו. סעיף 6 לחוק לא נועד להעביר את הדיון בעתירה לבג"צ מקום בו בית המשפט המינהלי נעדר סמכות מלכתחילה לדון בעתירה. הרעיון הגלום בהוראת סעיף 6 לחוק הוא כי לבית המשפט המינהלי יש סמכות לדון בעתירה שלפניו, אלא שבגלל חשיבות, רגישות ודחיפות מיוחדות סבור בית המשפט המינהלי כי ראוי שבג"צ ידון בעתירה. הפועל היוצא הוא כי תנאי להעברת הדיון בעתירה לבג"צ מכוח סעיף 6 לחוק, הוא כי לבית המשפט המעביר יש סמכות לדון בעתירה. 17. ובענייננו - ככול שהעתירה מכוונת כנגד עצם סבירותם של התבחינים שקבע שר הפנים - אין לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה. בעניין זה ראו סעיף 5 לחוק הקובע כדלקמן: "בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה - (1)        עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית)" על פי המפורט בסעיף סעיף 11 בתוספת הראשונה הנ"ל, "החלטה של רשות לפי חוק כלי הירייה" הינה אחד העניינים שבית משפט לעניינים מינהליים ידון בהם אך זאת "למעט החלטות של הממשלה או של שר" לפיכך, ככול שהעותר תוקף את החלטתו של השר בקביעת התבחינים - אין לבית משפט זה סמכות לדון בכך, וממילא, אין לבית המשפט סמכות לדון בהעברה על פי סעיף 6 לחוק, ועל העותר להתכבד ולהפנות עתירתו לבג"צ. 18. ככול שהעתירה מכוונת כנגד יישומם של התבחינים על ידי פקיד הרישוי, הרי שהסמכות לדון בכך נתונה לבית משפט זה, כאמור בסעיף 11 לתוספת הראשונה לעיל. בעניין זה, איני סבורה כי מדובר בעתירה רגישה, דחופה או בעלת חשיבות כלל ארצית, שכן, העתירה נוגעת באופן קונקרטי לבחינת עמידתו של העותר בתבחינים שנקבעו ואופן יישומם על עניינו של העותר. ועתה נפנה לגוף הדברים. כללי 19. הלכה ברורה היא כי אין לאזרח זכות קנויה לקבל ולהחזיק רישיון לכלי ירייה. ראו בג"צ 423/84 מחמד עבדאל נ' שר הפנים, פ"ד לט(1) 337 (1985): "אכן, אין לו לאזרח זכות להחזיק ולשאת כלי ירייה, וסבירה היא המדיניות, המבקשת לצמצם את מספר כלי הנשק שבידי הציבור" . 20.        על פי סעיף 12 לחוק כל ירייה, לרשות המוסמכת (שר הפנים) שיקול דעת לקבוע את התנאים למתן רישיון לכלי ירייה ולחידושו, ולרבות, קביעת קריטריונים לקבלת הרישיון. אני סבורה כי התבחינים מהווים 'הוראת מינהל' כאמור בסעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981: "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל - משמעה גם הסמכה לתקנן, לשנותן, להתלותן או לבטלן בדרך שהותקנו התקנות או ניתנה ההוראה. (ראו גם  ראה יואב דותן הנחיות מינהליות, תשנ"ו-1996, עמ' 21). מאחר ובהוראת מינהל עסקינן, רשאי שר הפנים לתקנה או לשנותה מעת לעת, בשים לב לשינוי העיתים, הנסיבות והמדיניות הנוהגת באותה עת. במקרה כזה, בו משתנים התבחינים, אין למחזיק הרישיון זכות קנויה להמשיך ולהחזיק ברישיון. לפיכך, מי שמחזיק ברישיון קיים, לא יחודש רישיונו בהגיע המועד לחידושו, אלא אם עומד הוא בתבחינים העדכניים באותה עת. מן הכלל אל הפרט 21. כאמור, העותר אינו תוקף את סבירותם של התבחינים בגינם נפסל הוא מלהחזיק ברישיון לרובה ציד, אלא את אופן יישומם של התבחינים על עניינו. לפיכך, נקודת המוצא בעתירה שלפנינו היא כי לאור תבחין מס' 16, ככלל, בהעדר רישיון צייד מטעם רשות הטבע, לא יינתן רישיון לרובה ציד (אף לא להחזקה). 22. אין מחלוקת כי העותר אינו אוחז ברישיון ציד מטעם רשות הטבע. לפיכך, ברי כי, בשים לב לתבחין מס' 16, החלטתו של פקיד הרישוי שלא לחדש את רישיונו של העותר לנשיאת רובה ציד ולהחזקתו, הינה ההחלטה הראויה היחידה שצריכה הייתה להתקבל. אומר עוד כי אם היה מחדש פקיד הרישוי את רישיונו של העותר לנשיאה והחזקת רובה ציד (ולו זמנית עד לקבלת רישיון ציד),  כי אז היה חורג מסמכותו, שכן פקיד הרישוי אינו רשאי להעניק רישיון, בין לנשיאה ובין להחזקה, למי שאינו עומד בתבחינים.   23. טענת העותר כי על פקיד הרישוי לשקול שיקולים נוספים, כמו הוותק הרב שלו בנשיאת כלי ירייה, דינה להידחות. תנאי למתן הרישיון הוא עמידה בתבחינים הרלוונטים, ורק לאחר מכן, על פקיד הרישוי לשקול שיקולים נוספים. 24. אדגיש כי מחובתו של פקיד הרישוי להיצמד לתבחינים העדכניים, במיוחד נוכח המדיניות הנוהגת בשנים האחרונות והמגמה הבולטת של צמצום בהיקף הענקת רישיונות לכלי ירי, במטרה לשמור על שלום הציבור. מדיניות זו מחייבת הענקה זהירה ומצמצמת בהנפקת רישיונות לכלי ירייה שבידי הציבור. בעניין זה ראו: ..." מדיניות זו, כשנשענת היא על חוות דעתם של מומחים לדבר - גורמי הביטחון השונים - ולאור ריבוים לאחרונה של מעשי שימוש שלא כדין בכלי נשק, על כל התוצאות הקשות הנלוות לכך, אינה מדיניות מופרכת. מדיניות זו אף זכתה להכרה על ידי בית משפט זה בבג"צ 190/80 הנ"ל. אכן, לעניין זה של החזקת כלי נשק על ידי אזרחים, יש גם פן אחר, הבא להדגיש את הסיכונים הרבים הקיימים בימינו אלה בפני תוקפים ופוגעים למיניהם. לגבי אלה יש התייחסות בכללים על פיהם פועל המשיב, הבאה להקל בקבלת רישיון להחזקת כלי נשק לאנשים הנמצאים באזורים בהם רב הסיכון. מכל מקום, המדיניות הכללית כאמור הנה מדיניות שלו היא לבדה עמדה למבחן בעתירה זו, לא הייתי רואה מקום להתערב בה". (בג"צ 1958/90 בן שטח נ' שר הפנים, פ"ד מה(1), 322 (1990). וכן ראו: "מציאתם של כלי נשק קטלניים במספר גדול בידי האזרחים ובמיוחד בעיתות התרת הרצועה וריבוי מעשי אלימות, סכנה בה בעידנא דריתחא" (בג"צ 190/80 בוחבוט נ' שר הפנים, פ"ד לה(2) 451 (1981), 421). 26. למדיניות זו, מצטרפת מדיניות לגיטימית של רשות הטבע להמעיט במתן רישיונות ציד במטרה למנוע הכחדת חיות. 27. לפיכך, בשים לב למדיניות משרד הפנים ומדיניות רשות הטבע, ובהתאם לתבחינים התקפים, אין כל תבחין המתיר לאזרח להחזיק כלי ירייה בביתו ללא מטרה מוגדרת, כגון צייד. על כן, משהוברר כי העורר אינו עומד בתבחינים התקפים, נשלל כדין רישיונו להחזיק ברובה הצייד. 28. העותר טוען עוד כי יש להבחין בין מצב בו מבקש האזרח רישיון חדש לבין חידושו של הרישיון לכלי ירייה, כפי עניינו. אכן, נפסק לא אחת כי: "הפעלת המדיניות כאמור [צימצום מספר כלי הנשק שבידי הציבור] שונה היא בין מקרה של אדם המבקש לחדש רישיון להחזקת כלי ירייה או המבקש להחליף את כלי הירייה שבידו בכלי ירייה דומה אחר, לבין מקרהו של מי שלא היה לו רישיון להחזקת כלי ירייה, ומבקש לראשונה רישיון כזה. " (עניין בן שטח לעיל). אלא, שאני סבורה כי כאשר מדובר בקביעת תבחינים חדשים באופן לא שרירותי ובלי שתהליך הקביעה יהיה נגוע במניעים זרים, והתבחינים מעוגנים במדיניות מוכרת שגובשה לאורך זמן ותוך אימוץ מסקנות ועדות שונות שישבו על המדוכה בעניין זה, ראוי להחיל את התבחינים החדשים גם על מי שהחזיק ברישיון ציד עובר לקביעת תבחינים אלה, ומבקש לחדש את רישיונו. ראו בעניין זה את לשונו הברורה והמפורשת של סעיף 12 לחוק כל ירייה המאפשרת לרשות המוסמכת להטיל תנאים והגבלות ברישיון שניתן. כן ראו את דעתו של כבוד השופט בך, בבג"צ 237/81 דעבול נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד לו(3), 365 , מיום 15.7.82: "הדרישה לעיון מחדש באישור הרישיון בתום כל שנה לא נקבעה, מן הסתם, כהכבדה ביורוקראטית, ואין הרשות מחויבת לתת את האישור המחודש באופן אוטומאטי, כחותמת גומי... " וכן בעניין שללם עמ' 323: "יכול לקרות, כי בתקופה, מאז ניתן הרישיון המקורי או מאז שחודש לאחרונה, עד ליום, שבו דנה הרשות בחידושו, אירעו דברים, אשר בכוחם להאיר את הנסיבות, הצריכות שיקול באור אחר, ובעקבותם על הרשות להימנע מלחדש את הרישיון. ... אין אני רוצה לומר, כי ביחסים בין האזרח לבין הרשות המנהלית יש לאזרח זכות קנויה להמשך הנאה מרישיון, שניתן לו אי פעם. אין אני גם חפץ לומר, כי הרשות מנועה במובן המונח estopppel מלחזור ולשנות דעתה בעניין, הפוגע בזכות אזרח. אולם, היחסים ההוגנים, השרויים או הצריכים להיות שרויים בין רשויות המינהל לבין האזרח, אינם עולים בקנה אחד עם החלטה מנהלית, היכולה להתפרש כשרירותית.". 29. מן המקובץ עולה כי מדיניות מוצדקת בפני עצמה, של צמצום מספר כלי הנשק שבידי הציבור, ושמירה על חיות הבר לבל יכחדו, אינה צריכה לסגת מפני אינטרסים לגיטימיים ומוכרים של מי שמבקש לחדש את רישיונו לשאת כלי ירייה. 30.            העותר טוען עוד כי אין מקום להחלה רטרואקטיבית של התבחינים, שכן החלה כזו פוגעת באינטרס ההסתמכות שלו. אני סבורה כי החלת התבחינים החדשים על עניינו של העותר אינה החלה רטרוספקטיבית אלא החלה אקטיבית, מכאן ואילך.  על שאלת הפרוספקטיביות בהחלת חוק, תקנות או הוראות פנימיות, כתב כבוד הנשיא ברק כדלקמן: ..."החלתו של החוק על מי שהוא בעל נכס ביום כניסתו של החוק לתוקף היא החלה אקטיבית של החוק. החוק פועל מיד על מצב דברים כפי שהוא קיים ביום כניסתו לתוקף. נמצא, כי בצד מושג הרטרוספקטיביות ומושג הפרוספקטיביות קיים מושג האקטיביות. החלת חוק היא אקטיבית, אם היא מוחלת על מצב דברים המתקיים ביום כניסתו של החוק לתוקף. כך, למשל, חוק, המטיל מס על כל מי שהוא בעל זכות בעלות ביום חקיקתו, אינו חוק בעל תחולה רטרוספקטיבית ואינו חוק בעל תחולה פרוספקטיבית. הוא חוק בעל תחולה אקטיבית. הוא תופס ברשותו כל מי שמקיים את דרישות החוק ביום חקיקתו. יטען הטוען: החוק הוא רטרוספקטיבי, כי הוא משנה את התוצאות המשפטיות של רכישת הבעלות (פעולה) בעבר: עד לחקיקת החוק לא גררה רכישה זו תשלום מס כלשהו, ועתה היא גוררת אחריה תשלום מס. התשובה האינטואיטיבית על טיעון זה הינה, כי אם שינוי זה בחוק ייחשב לרטרוספקטיבי, כי אז כל חוק וחוק הוא רטרוספקטיבי, שכן יש בו כדי להשפיע, במישרין או בעקיפין, בצורה זו או אחרת, על תוצאות משפטיות של פעולות שנעשו בעבר או של מצבים שנסתיימו.".... הוא [החוק החדש] לא נועד לשנות פעולות שנעשו בעבר ולהשפיע עליהן. על-כן, אין חקיקה זו גוררת אחריה פגיעה בעקרונות של צדק, הגינות, יציבות, ביטחון וודאות, ואין היא בעלת אופי רטרוספקטיבי. מבחן הרטרוספקטיביות - לעניין תכלית החקיקה - אינו מתחשב בהשפעות עקיפין רחוקות אלה. מבחן הרטרוספקטיביות - לעניין תכלית החקיקה מתמקד במטרה אשר לשמה באה החקיקה החדשה. אם מטרה זו הינה להסדיר את מיסוי הבעלות (ולא להעניש בעלים על רכישת הבעלות), החלתו על מי שרכש בעלות בעבר וממשיך להיות בעלים בהווה אינה החלה רטרוספקטיבית של החוק, אלא החלה אקטיבית שלו. ..." הנה כי כן, חזקת אי הרטרוספקטיביות חלה, על-פי טעמיה ומהותה, על פעולות שהתרחשו בעבר ועל מצבים שנסתיימו בעבר, ואשר החוק החדש נועד ומכוון לשנות את פועלם המשפטי. חזקת אי הרטרוספקטיביות אינה חלה מקום שתכלית החקיקה היא להסדיר מצב קיים ונמשך, גם אם בכך עשויה להיות השפעה עקיפה על התרחשותן של פעולות שנעשו בעבר. חזקת אי הרטרוספקטיביות מתייחסת אפוא לפעולה או לאירוע (מעשה או מחדל) שהתרחשו בעבר או למצב שהתקיים בעבר ושאינו קיים עוד, ואשר החוק נועד לשנות את פועלם המשפטי. אין חזקת אי הרטרוספקטיביות מתייחסת למצב (נסיבות או תכונות) הקיים בהווה, ואשר החוק נועד לשנות את פועלו. טול חוק האוסר על מסירת כלי-נשק או על החזקתם שלא כדין. החוק נועד למנוע עיסקה או החזקה של כלי-נשק. אין זו החלה רטרוספקטיבית של החוק, אם הוא יוחל על כלי-נשק שיוצרו בעבר ושהיו קיימים כבר בעת חקיקתו. החוק לא נועד למנוע יצירת כלי-נשק (פעולה שנסתיימה בעבר), אלא עיסקה בהם (בעתיד) או החזקה בהם בהווה (מצב קיים). הוא יהיה בעל אופי רטרוספקטיבי, אם הוא יוחל על מכירת כלי-נשק שהתרחשה בטרם חקיקתו." (עעא 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, 780,מאגר נבו) מן האמור עולה כי החלת התבחינים החדשים על העותר אינה רטרוספקטיבית, כטענתו, אלא החלה אקטיבית, שהרי, לא נקבע כי בשל התבחינים החדשים החזיק העותר בעבר ברישיון שלא כחוק, אלא כי בשל התבחינים החדשים לא יוכל להחזיק ברישיון מכאן הלאה. 31. לבסוף, אוסיף כי אכן העובדה שמשרד הפנים שב וחידש את הרישיון של העותר במשך שנים רבות יצרה אצלו ציפייה להמשך חידוש הרישיון, ואולם, אין בצפייה זו כדי להקנות לעותר זכות מוקנית להחזיק ברישיון לכלי ירייה מכאן ולהבא לצמיתות. בסיכום מאמרה "הגנת הציפייה במשפט המנהלי" עיוני משפט כז, תשס"ג עמודים 255-6 כותבת הפרופסור דפנה ברק ארז: .."הדיון בהגנה על אינטרס הציפייה, אף יותר מן הדיון המתייחס לאינטרס ההסתמכות, הינו בעל מאפיינים מיוחדים במשפט המנהלי, מאחר שמימוש הציפייה עשוי לעמוד בניגוד חריף להגנה על החופש לשנות את מדיניותה של הרשות ביחס לעתיד. מטעם זה, ההגנה על הציפייה במשפט המנהלי חייבת להיות מוגבלת ". 32. לסיום אעיר כי העובדה שבעבר החזיק העותר ברישיון לשאת כלי יריה (ציד) בביתו אף שלא ענה על התבחינים, עקב מחדלי אכיפה ומעקב, אינה מעניקה לעותר זכות להחזקת רישיון לצמיתות. מחדלי הרשות בעבר, אינם מונעים מהרשות בהווה לשלול את חידוש הרישיון עקב אי עמידה בתבחינים, שאחרת נמצא מנציחים את מחדלי הרשות. בהקשר זה אציין עוד את האמור בסעיף 7 להוראות והגבלות לבעל הרישיון שניתנות לכל בעל רישיון: "עם ביטול או עם תום העילה בגינה ניתן הרישיון, פוקע תוקף הרישיון, והוא מתבטל באופן אוטומטי." אף במסמך "תנאים לרישיון כלי ירייה" המהווים חלק בלתי נפרד מהרישיון נאמר בסעיף 2: "הרישיון מוגבל לייעוד בגינו הוא ניתן. הרישיון מתבטל במועד תפוגתו המקורי, או במקרה שהתבטלה העילה בגינה ניתן,או בוטל ביוזמת הרשות המוסמכת". 33. הערה - בתאריך 23.2.10 התקיימה ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. בסיכום הישיבה הוחלט כי על אותם בעלי רישיונות כלי ירייה מסוג רובה צייד, שרישיונם לא חודש בגין אי עמידתם בתבחין תקף, להפקיד את כלי הירייה שברשותם בהתאם לסעיף 14 א' לחוק בשל פקיעת תוקף רישיונם, ובתקופה זו עניינם ייבחן מחדש על ידי ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. כך, הוחלט לבחון מחדש את עניינם של האזרחים שהחזיקו ברישיון לכלי ירייה מסוג צייד לפני שנת 1990. יש להניח  כי עניינו של העותר בכלל זה. 34. סופו של דבר - לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר אשר אישרה את החלטת פקיד הרישוי. לפיכך, העתירה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' סיון תש"ע, 20 מאי 2010, בהעדר הצדדים. נשקאקדחמקרי ירי