החלפת שיקים 1. בפניי התנגדות לביצוע השיקים כדלקמן: מס' מס' שטר סכום ת. פרעון בנק סניף חשבון 4667 23,661.84 02/04/2007 הבנלאומי 110 0009223972 4635 8,687.00 16/04/2007       11327 10,000.00 18/04/2007 הפועלים 555 0000555240 11328 10,000.00 30/04/2007       4775 15,757.90 29/04/2007 הבנלאומי 110 0009223972 4948 10,000.00 02/05/2007       4839 17,500.00 03/05/2007       4949 11,781.44 07/05/2007       4776 15,758.00 08/05/2007       4840 17,518.79 09/05/2007       4947 10,000.00 16/05/2007       5101 8,100.00 17/05/2007       5102 8,100.00 21/05/2007 הבנלאומי 110 0009223972 5303 11,000.00 28/05/2007       5103 8,193.52 29/05/2007       5104 11,418.68 01/06/2007         השיקים משוכים על ידי המבקשת לפקודת חברת "פולוניה יבוא יצוא 2000 בע"מ" לתאריכים שונים כמפורט מעלה בחודשים אפריל, מאי, יוני 2007. על גב השיקים חותמת הסבה של הנתבעת. השיקים חוללו על ידי הבנק הנמשך בצירוף ההערה: "ניתנה הוראת ביטול". המבקשת הגישה התנגדותה כשהיא נתמכת בתצהירו של אלי זק מטעם המבקשת, וכן בתצהירו של יאנוש דרן, מנהל ובעל מניות בחברה הנפרעת. לטענת מנהל המבקשת בתצהירו שהוגש בתמיכה להתנגדות, היתה המבקשת בקשרים עסקיים עם הנפרעת במהלך מס' שנים במהלכן רכשו זו מזו סחורות. כפי שמתאר מנהל המבקשת בסעיף 10 לתצהירו, בתחילת שנת 2007 נכנסה הנפרעת למצוקה כלכלית, שבעקבותיה נגרמה לה האטה בתזרים המזומנים. לגירסתו העמומה של מנהל המבקשת בסעיף 12, הודיעה הנפרעת למבקשת בינואר 2007 (סעיף 14 לתצהיר) כי אין ביכולתה לכבד את השיקים נשוא תיק זה, נערכה התחשבנות בין הצדדים שבמסגרתה סוכם בעל פה כי ייערך קיזוז בין שתי החברות, ובכך המבקשת לא תהיה חייבת מאומה בגין השיקים הנדונים. אדגיש כי למקרא סעיף 12 לתצהיר, לא ניתן ללמוד כלל את כוונת המצהיר מטעם המבקשת, לאמור, למה התכוון המצהיר כאשר הודיעה הנפרעת כי אין ביכולתה לכבד את השיקים, הכל אלא אם עסקינן בעסקת החלפת שיקים, כפי שיפורט להלן. כפי שמצהיר נציג המבקשת, נמסר לו מטעם מנהל הנפרעת, כי בשל מצוקות אשראי של הנפרעת ואיום בסגירת האשראי של הנפרעת אצל סניף הבנק שלה, נאלץ מנהל הנפרעת להפקיד את השיקים של המבקשת בחשבון הנפרעת אצל המשיב. עוד טען בסעיף 17 לתצהירו, כי בשיחות עם מר דרן מטעם הנפרעת, נמסר למבקשת כי "נמסר למשיב כי השיקים הנדונים אמורים להיות מוחזרים למבקשת במסגרת קיזוז". לגירסת מנהל המבקשת בסעיף 19 לתצהירו, לאחר שהודיעה לו הנפרעת כי השיקים מופקדים אצל המשיב, החליטה המבקשת ליתן הוראת ביטול לשיקים נשוא ההתנגדות. בד בבד עם מתן הוראת ביטול השיקים, שלחה גם הודעת קיזוז כתובה - נספח ד' לתצהיר התומך בהתנגדות. אדגיש, כי למקרא הודעת הקיזוז לא ניתן ללמוד את מהות ההתחשבנות שנערכה בין הצדדים, זולת העובדה שבידי המבקשת היו שיקים של הנפרעת. ומאחר שהבינה כי הנפרעת לא תוכל לכבד אותם, החליטה "לקזז" וליתר הדיוק, ליתן הוראת ביטול לשיקים הנגדיים שהיא נתנה. מר אלי זק נחקר על תצהירו בחקירה נגדית בדיון בפניי. בשורה 15 לעמ' 1 לפרוטוקול אישר כי 4 ימים לפני זמן פרעון השיק המוקדם מבין השיקים נשוא ההתנגדות עוד כיבדה המבקשת שיק לפקודת הנפרעת בסכום של 15,565.90 ₪, וכהסבר טען "אנחנו קיזזנו את מה שמגיע לנו ולא מעבר לזה. אם מגיע לפולוניה יותר כסף, כיבדנו את השיקים". "ביצענו קיזוז כנגד כל חוב שהוא חייב לנו". כאמור, בסעיף 14 לתצהירו טען כי הקיזוז בין המבקשת לפולוניה היה בתחילת ינואר 2007. משכך, תעלה השאלה הכיצד, למרות "קיזוז זה" ולמרות שהמבקשת כיבדה שיק לפקודת הנפרעת שזמן פרעונו 28.3.07, לאחר הקיזוז כאמור, עדיין נותרו שיקים של המבקשת אצל הנפרעת, וליתר הדיוק בחשבון הבנק שלה. לעניין זה השיב מנהל המבקשת תשובה לא מספקת לפיה בינואר רק "שוחחו" אודות קיזוז ואילו את הקיזוז ביצעו באפריל. מר דרן מסר גם הוא תצהיר לתמיכה בטענות המבקשת, ואף נחקר על תצהירו. בסעיף 5 לתצהירו, הצהיר כי במסגרת התקשרות עם המשיב הפקידה הנפרעת בטחונות שונים בחשבונה, לרבות שיקים מעותדים. כפי שהצהיר בסעיף 7 לתצהירו, בינואר 2007 בעקבות פניית נציגת המשיב אליו, אשר ביקשה ממנו להפקיד שיקים מעותדים כבטחונות, מסר לה למרינה כי ישנם בקופת הנפרעת שיקים מעותדים בחתימת המבקשת. לגירסתו בסעיף 9 תצהירו, ציין בפניה כי שיקים אלה מיועדים להחזר למבקשת בשל קיזוז שערכו בהתחשבנות ביניהם. כפי שהצהיר בסעיף 10 לתצהירו, הסכימה מרינה לקבל לידיה את השיקים על מנת שאלה יהוו בטחונות "למראית עין" בחשבון הנפרעת. לגירסתו של המצהיר, הבטיחה לו מרינה שהשיקים של המבקשת יוחזרו לידיו לאחר חודש ימים, וככל שיהיו נגועים בכשלון תמורה מלא. על פי סעיף 12 לתצהירו, לאחר כחודש, כאשר פנה למרינה בבקשה שתחזיר לידיו את השיקים, חזרה בה זו מהבטחותיה וסירבה להחזיר לו את ההמחאות. טענה נוספת שהעלה בסעיף 13 לתצהירו, היתה כי השיקים נתקבלו על ידו באופן זמני, ועל תנאי שהעסקה בין המבקשת לנפרעת תתממש. בחקירתו על תצהירו בפניי, העיד כי מסר את השיקים כ-3 חודשים לפני זמן פרעונם. בעמ' 2 בסעיף 22 לתצהירו, מתאר הוא את העסקה בין הנפרעת למבקשת. "בדצמבר פולוניה היתה במצב קשה מאד. פניתי לרויאלטי כדי שנחליף שיקים. אני אתן לרויאלטי 190,000 ₪ בשיקים ופולוניה תתן לי שיקים נגדיים בסכום זהה. כי מרינה מנהלת האשראי כל פעם לחצה עליי, כי לפולוניה היתה יתרת חובה גדולה. היא דרשה שיקים לבטחון"... "בסוף דצמבר תחילת ינואר פניתי לרויאלטי בבקשה להחליף שיקים. רויאלטי הסכימה כי עבדנו יחד 5 שנים". בחקירה חוזרת הבהיר כי התכוון להוציא את השיקים של המבקשת לפני זמן פרעונם, "ולהפקיד שיקים אחרים במקומם, אך לא הספקתי כי פולוניה קרסה" (שורות 43-44 בעמ' 2 לפרוטוקול). 2. דיון עסקינן בהליך התנגדות לביצוע שטרות אשר על פי הפסיקה נועד לחסוך זמן שיפוטי כדי למנוע דיוני סרק, מקום שברור ונעלה מספק שאין לנתבע או לחייב כל סיכוי להדוף את טענותיו של התובע בבקשה לביצוע שטר. ראו: ע.א. 9654/02 חברת האחים אלפי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פדי נ"ט 3 עמ' 41 בעמ' 47. ההלכה הפסוקה מורה כי מקום בו מתברר לבית המשפט מתצהירו של המתנגד כי הגנתו אינה אלא הגנת בדים, או שהיא מתבדית בחקירה נגדית, לא תינתן לו רשות להתגונן. ראו לדוגמה ע.א. 3/65, אבניר נ' קרפין, פדי י"ט 4, 85, עמ' 87. משמע, שרק אם בידי המתנגדת להראות הגנה אפשרית ולו בדוחק ולו לכאורה, תינתן לה רשות להתגונן. במקרה שבפניי טענה אמנם המבקשת לכשלון תמורה מלא, לקיזוז, ולהעדר כל חבות בגין השיקים שמסרה למשיבה. עוד טענה, כי בפועל נערכה התחשבנות בין המבקשת לנפרעת, ובעקבות התחשבנות זו שלחה אף הודעת קיזוז - נספח ד' לתצהיר מנהל המבקשת. ברם, המבקשת לא טרחה לצרף את ההתחשבנות בין הצדדים, או לחילופין את פירוט העסקה בגינה נמסרו השיקים נשוא ההתנגדות, כך שניתן היה לעמת את מנהלה עם הגירסה לעניין כשלון תמורה מלא, לעניין קיזוז כנגד חובות בפועל, וביטול שיקים בהתייחס לעסקאות שלא נתממשו. ולא זאת אף זאת, מהותה האמיתית של העסקה התגלתה בחקירתו של המצהיר מטעם המשיבה, מר דרן, אשר בפירוש הבהיר כי מחמת מצוקת אשראי ומאחר שנדרש להמציא שיקים לבטחון, פנה בעצמו אל המבקשת בבקשה "להחליף שיקים" - לבקשה זו הסכימה המבקשת. יתרה מכך, מהודעת הקיזוז הלכאורית ששלחה המבקשת למשיבה - נספח ד' לתצהיר - ניתן ללמוד אמנם כי המבקשת טוענת כי היא אוחזת בשיקים של הנפרעת בסכום של 130,000 ₪. משמע, שיקים נגדיים שמסרה לה הנפרעת. בעניין זה מקבלת ומעדיפה את גירסתו של מר דרן על הגירסה העלומה שהציג מנהל המבקשת לעניין "התחשבנות" ו"קיזוז", שלא הומצאה אסמכתה לתמוך בהם, ולא כל שכן התחשבנות או כרטסות לקוח ספק. מסקנתי היא כי העסקה בין הצדדים היתה עסקה של החלפת שיקים, באופן שכל חברה הפקידה בחשבון הבנק שלה שיקים מקבילים ונגדיים של חברתה, כפי שגם אישר מנהל הנפרעת בחקירתו בפניי. והכל על מנת ליצור אשליה, "מצג" בחשבון הבנק שלה, של מחזור עסקי, של חברה פעילה, ושל "בטחונות", עליהם יכול ורשאי להסתמך הבנקאי לצורך מתן אשראי לחברה המפקידה, ולענייננו, לצורך מתן אשראי על ידי המשיב לחברה הנפרעת. מסקנתי היא כי השיקים נשוא ההתנגדות אינם מבטאים עסקה מסחרית ממשית, שהרי לא צורפה כל אסמכתה שתעיד אודותיה, זולת עסקה שזו מטרתה - קבלת אשראי מהבנק אליו מופקדים השיקים, ויצירת מצג של עסקאות בהיקף ובנפח סכומי השיקים! משמע, שכל אחת מהחברות תקבל, ואף קיבלה בפועל, אשראי נוסף במסגרת יחסיה עם סניף הבנק שלה בחשבון הבנק שלה. בעניין זה דוחה טענת המבקשת לכשלון תמורה מלא! מתן אשראי למפקידת השיקים - הנפרעת, כפי שאכן אישר מנהלה, זו ה"תמורה" לשיקים נשוא ההתנגדות! ובענייננו, מאחר שהעסקה בין הצדדים היתה עסקה של החלפת שיקים, הרי שתמורה זו היתה הדדית בין המבקשת לנפרעת. כל חברה - זכתה לתמורה על דרך קבלת אשראי נוסף מאת הבנק שלה, שם הופקדו השיקים של חברתה. ובעניין זה כבר נפסק מקדמת דנא כי תמורה ראויה בדיני שטרות יכול ותהא מסירת מסמך סחיר נגדי ע"י מקבל השטר. ראו פסק דינו של כב' השופט זוסמן בע.א. 236/60 שווירץ נ' ברקליס, פדי י"ד 3, 2122בעמ' 2124. "אין הצורך להאריך את הדיבור על כך ש"ערך", כמשמעותו בפקודת השטרות, אינו כסף מזומן בלבד. למעשה, כאשר נתן מורגנבסר בעד השיקים האמורים שיקים אחרים, נתן ערך בעד השיקים. היתה זאת עיסקת חליפין שעניינה מסמכים סחירים ובה ניתן שיק תמורת שיק אחר... אין ספק בכך שמסמך מחיר עשוי לשמש תמורה או ערך בעד מסמך סחיר אחר..." כן ראו בר"ע 20669/99 (ת"א) טיפניס נ' בנק דיסקונט, פורסם בדינים מחוזי ל"ב 8 776. זאת ועוד, לטענת המבקשת ולטענת הנפרעת באמצעות מנהלה, אין המשיב אוחז כשורה, שכן ידע מלכתחילה כי חובה על הנפרעת להשיב השיקים למבקשת. ברם, כפי שנוכחתי וקבעתי לעיל, עסקינן למעשה בשיקים טובה, בשיקים שלא ניתנו במסגרת עסקת יסוד מסחרית, אלא כאמור, הכל כדי לקבל מסגרת אשראי גבוהה יותר מאת הבנק, שם הופקדו השיקים. על פי סעיף 27 לפקודת השטרות, המיטיב בשטר הוא אדם שחתם עליו כמושך "בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר". אני סבורה כי הגדרת סעיף זה בהחלט הולמת את מצב הדברים כפי העולה מתצהירי מנהלי המבקשת והנפרעת. על פי סעיף 27ב) לפקודת השטרות, המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינא אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר, שאין אותו צד אלא מיטיב אם לאו. כפי שהצהיר מנהל הנפרעת, עמד חשבונה של הנפרעת אצל הבנק המשיב ביתרת חובה במועד הפקדת השיקים. על פי סעיף 26א) לפקודת השטרות, תמורה בת ערך לשטר יכול שתהא (2) "חוב קודם או חבות קודמת ודינם כדין תמורה בת ערך". משמע, שמנהל הנפרעת מאשר כי חשבון הנפרעת עמד ביתרת חובה בעת שהופקדו השיקים אצל המשיב. מסקנתי, שאין חולק כי המשיב נתן ערך תמורת שיקים אלה. משכך, ונוכח מסקנתי כי המבקשת אינה אלא בגדר מיטיב על פי סעיף 27 לפקודת השטרות, הרי שאין לטענותיה לעניין כשלון תמורה מלא או העדר חבות בפרעון השיקים, כגירסת מנהלה, סיכוי הגנה ולו לכאורה ולו בדוחק. שכן כאמור חבה היא כמיטיב כלפי אוחז בעד ערך. 3. התוצאה היא, כי משקבעתי כי למשיב עומדת חזקת אוחז בעד ערך, ומשנוכחתי בערך בפועל, כפי קבעתי לעיל, ולאור מסקנתי כי המבקשת היא בגדר מיטיבה על פי סעיף 27 לפקודת השטרות, הרי שחבה היא כלפי המשיב בגין השיקים גם בהנחה שלא קיבלה כל תמורה תמורתם מאת הנפרעת (זולת שיקים נגדיים שיתכן ולא נפרעו)! אשר על כן, דוחה ההתנגדות. מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הוצאות אלה יצטרפו לקרן החוב בתיק ההוצל"פ שבכותרת החל מהיום ועד התשלום בפועל. שיקים