פסיקה לסגירת גן ילדים מבוא בפניי עתירה מנהלית, שעיקרה להורות על ביטול החלטת עיריית רחובות להפוך את גן "חבצלת" (להלן: "הגן"), מגן טרום חובה ממלכתי עבור גילאי 3-4 לגן לחינוך מיוחד, ולאחר הביטול להצהיר כי הגן יפעל החל משנה"ל תשע"א כגן טרום חובה הפועל לפי שיטת החינוך "הפתוח" (להלן: "ההחלטה"). על פי הנטען בעתירה, הגן נפתח ע"י עיריית רחובות לפני כשנתיים כחלק ממערך החינוך הפתוח של בית הספר "השיטה", לבקשת הורים, שילדיהם הבוגרים יותר, מתחנכים בבית הספר הפתוח, הנמצא בצמוד לגן חבצלת. השנה מנעו המשיבים את רישום הילדים לגן והחליטו להפוך אותו לגן המיועד לחינוך מיוחד. נטען בעתירה, כי החלטה זו הינה שרירותית, מפלה, בלתי סבירה, בלתי מידתית ובלתי חוקתית הנוגדת את עקרונות המינהל התקין ועליה להתבטל, ומכאן העתירה. מן הראוי להאיר ואולי אף להעיר, כי העתירה הוגשה ביום 9.8.10. דיון בעתירה התקיים בפניי ביום 18.8.10. על פי המלצתי נפגשו נציגי העותרים עם ראש העיר וגורמים שונים בעירייה, בלשכת ראש העיר. ביום 19.8.10 נערך סיור ביחד עם נציגי העותרים בבית הספר. ביום 22.8.10 נערך סיור נוסף בבית הספר (ללא נציגי העותרים). הצדדים הודיעו לי כי המפגשים לא נשאו פרי, המשיבים ביקשו לסכם קצרות בכתב, וסיכומיהם הוגשו ביום 25.8.10. העובדה כי הדיון נערך רק בימים אלו במהלך פגרת בתי המשפט, וסיכומי הצדדים הוגשו אתמול, (העותרים הסתפקו בהודעה) פחות משבוע לפני פתיחת שנת הלימודים הם תוצאה ישירה לשיהוי בלתי סביר ולא מוסבר של העותרים בפנייתם לערכאות, על כל המשתמע מכך ולכך אתייחס בהרחבה בהמשך. הצדדים לעתירה העותרים הינם הורים המתגוררים ברחובות והמעוניינים לחנך את ילדיהם בשיטת החינוך הפתוח כבר בשלב הטרום-חובה, ואשר בקשתם לרשום את ילדיהם לגן לשנת תשע"א נענתה ע"י המשיבים בשלילה (להלן: "העותרים"). המשיבה 1- הינה עיריית רחובות ורשות החינוך המקומית בהתאם לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949, היא המחזיקה בגן והאחראית על קביעת אזורים לפי תקנות 7 ו 35א לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), תשי"ט-1959 ובתחום שיפוטה נמצא הגן (להלן: "העירייה"). המשיב 2, מר רחמים מלול, הינו ראש עיריית רחובות האחראי בין היתר על ניהולה הכולל של רשות החינוך המקומית (להלן: "מר מלול" או "ראש העירייה"). המשיב 3, מר זהר בלום, הנו סגן עיריית רחובות המחזיק בתיק החינוך בעירייה, עומד בראש רשות החינוך המקומית הפועלת על פי חוק חינוך חובה, תש"ט-1949, ובהתאם לתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), תשי"ט-1959, אחראי בין היתר על קביעת מדיניות רישום תלמידים בתחום העירייה ועל פתיחת גני ילדים חדשים וקיום גני ילדים קיימים בתחומה המוניציפאלי (להלן: "מר בלום" או "סגן ראש העירייה"). המשיב 4, מר יעקב מרקוביץ, הינו ראש אגף החינוך בעיריית רחובות, המשמש בין היתר כ"רשם" ראשי ואחראי על רישום וחלוקת תלמידים למוסדות חינוך בתחומה המוניציפאלי של עיריית רחובות (להלן: "מר מרקוביץ" או "ראש אגף החינוך"). המשיבה 5, ד"ר אסתר הנדלר, הינה מנהלת מחלקת גני ילדים בעיריית רחובות ואחראית בין היתר על פיקוח גני הילדים בעיר ועל הנעת מהלכים בתחום גני הילדים (להלן: "ד"ר הנדלר"). המשיב 6 - בית הספר הפתוח "השיטה", נמצא בצמוד לגן, ובזיקה אליו פועל הגן, נציגי ועד ההורים של בית הספר היו בין הגורמים שביקשו וקידמו את פתיחתו של הגן (להלן: "בית הספר"). המשיב 7, משרד החינוך התרבות והספורט (להלן: "משרד החינוך"). רקע בשנת 1980 הוקם בית הספר הפתוח ברחובות, ע"י גב' נירה עפרוני, באישור משרד החינוך ובעידוד עיריית רחובות. הפילוסופיה העומדת מאחורי השיטה של בית ספר פתוח הינה, כי יש לחנך ילדים לפי האמונה שבכל אדם מצוי פוטנציאל חיובי ועל המחנכים לאפשר להם "לצמוח כמו גננים המצמיחים את שתיליהם". תחילה פעלו במסגרת זו רק גן ילדים וכיתה א' בתוך מתנ"ס נטוש בשכונת אבן גבירול ברחובות, עם השנים גדל מספר הילדים, נוספו לו כיתות ובית הספר נדד בין מבנים שונים ברחובות, עד אשר בשנת 2001, לאחר שמספר הילדים עלה על 200 הועבר בית הספר הפתוח למשכנו בשכונת חבצלת. גן חבצלת מתנהל מזה שנים רבות כגן טרום חובה ממלכתי לגילאי 3-4 אשר סמלו במשרד החינוך 207068, הגן מופעל ע"י עיריית רחובות בהתאם להנחיות משרד החינוך. לפני שנתיים, בסמוך להוספת כיתות המשך ז-ט לבית הספר הפתוח, ביקש ועד ההורים של בית הספר מנציגי העירייה בבקשה להסב את הגן שהפעילה העירייה כגן טרום חובה "רגיל" בצמוד לבית הספר, לגן טרום חובה הפועל בשיטת "הפתוח". על פי הנטען בעתירה: עד למועד זה התאפשר הרישום לגן חבצלת לילדי האזור בלבד, אך בעקבות פניות ההורים שביקשו לחנך את ילדיהם בסגנון "הפתוח", פתחה עיריית רחובות את הגן לרישום על אזורי, ומנהלת גנ"י בעירייה באותו זמן, גב' גרסיאלה ברצילון, אישרה את הפעלתו של גן חבצלת כגן בגישת הפתוח. בעקבות אישור העירייה להפעלת גן חבצלת בשיטת הגן הפתוח, פנו ההורים והנהלת בית הספר למשרד החינוך וביקשו לפתוח את השער המפריד בין שני המוסדות על מנת לאחד את שטחי הגן ובית הספר ברוח גישת החינוך הפתוח. כיוון שהעירייה לא דיווחה על השינויים שערכה בגן למשרד החינוך לא התקבל אישור משרד החינוך לאחד את הגן ובית הספר. כיום נמצא הגן במתחם נפרד מבית הספר, לאחר שמשרד החינוך קבע כי בית הספר אינו ערוך מבחינה פדגוגית לקליטת גן טרום חובה. במהלך השנה האחרונה החלו להתגלע חיכוכים בין גורמים באגף החינוך של העירייה ובין ועד הורי בית הספר, שהחל בכך שמר מרקוביץ מינה לבית הספר מנהלת חדשה שאינה בעלת רקע בחינוך פתוח, לשנת ניסיון, ההורים התנגדו והמנהלת החדשה הודיעה כי לא תמשיך בניהול הגן. בישיבה שכינס מר מרקוביץ ביום 22.12.09 אליה הגיעו נציגי ועד ההורים, דרש מר מרקוביץ כי ההורים יביעו תמיכה מלאה במנהלת שמינה, שאחרת "יסגור את בית הספר". לנוכח ההתנגדות של ההורים למנהלת היא הודיע שלא תמשיך. ההודעה נמסרה "בסביבות חג פסח בשנת הלימודים תש"ע" (להלן: "הכרזת המנהלת"). משהחלה תקופת הרישום לשנת תשע"א, ביקשו הורים מרחבי העיר לרשום את ילדיהם לגן והעירייה אפשרה את הרישום העל אזורי כפי שעשתה גם בשנתיים הקודמות. בסמוך למועד הכרזת המנהלת כי לא תישאר בתפקידה, החלו הורים לקבל הודעות כי ילדיהם שנרשמו לגן שובצו תחת זאת לגנים אחרים בעיר. העותרים ראו בהחלטת העירייה משום התנכלות לבית הספר הפתוח וניסיון "לחנוק" אותו בטווח הרחוק באמצעות סגירת גן חבצלת. עוד נטען, בין היתר, כי הסיבה הרשמית להחלטת העירייה לשבץ את הילדים שנרשמו לגן בגנים אחרים הייתה בשלב הראשון שלא נרשמו מספיק ילדים לגן. רק ביום 12.7.10 נשלחה לעותרים תשובה רשמית ראשונה מטעם המשיבים ממשרדה של ד"ר הנדלר, ממנו עולה, כי העירייה שינתה את מדיניותה ב- 180 מעלות כלפי הגן והוריו וכעת מסרבת היא להתיר לגן לפעול בתפיסה החינוכית של "הפתוח", ותחת זאת בכוונתה להפעילו כגן טרום חובה ממלכתי לילדי האזור בלבד וכי אין כל תקדים להפעלתו של גן טרום חובה בשיטת ה"פתוח". ככל הידוע לעותרים, פועלים כיום ברחבי הארץ כ 5-6 גנים בשיטת "הפתוח" או בשיטות דומות, בהם לומדים ילדים מגיל טרום חובה. ביום 28.7.2010, שלח מר מרקוביץ מכתב לעותרים, בו נטען, בין היתר, כי העירייה מעולם לא הסכימה לפתיחת הגן כגן פתוח ולא הוגשה למשרד החינוך כל בקשה לשינוי הפרוגראמה, לטענתו הגן נפתח מראש לתקופה זמנית שכן היה עליו ליתן מענה לילדי רחובות החדשה עד שייפתחו גני הילדים בתחומה, ולבסוף אישר כי העירייה החליטה לסגור את הגן ולהעבירו במסגרת של חינוך מיוחד משיקולים של צורכי המערכת. לטענת העותרים תשובת מר מרקוביץ סותרת את מכתב ד"ר הנדלר. העירייה ידעה ואף תמכה באופן פעיל בפתיחתו של הגן כגן פתוח. עוד נטען בין היתר, כי לא ניתנה להם ו/או להורים אחרים ו/או לגורמים בגן ובבית הספר ו/או מי מטעמם זכות הטיעון טרם קבלת ההחלטה בעניינם ומשכך החלטת המשיבים התקבלה בניגוד לדין. המדובר בפגיעה קשה של העירייה בזכות העותרים לבחור את אופן החינוך של ילדיהם וכן בהסתמכות ובציפייה שלהם שהגן שפעל בשיטת החינוך הפתוח מזה שנתיים יישאר פתוח וישמור על אופיו הייחודי, משכך עוצמת הזכות להישמע הינה בהתאמה גדולה אף היא ומחייבת מתן זכות טיעון. עוד נטען כי רשות מנהלית אינה רשאית להפעיל את שיקול דעתה באופן שרירותי, ובענייננו החליטה העירייה ללא כל הסבר למנוע את המשך הפעלתו של הגן כגן "פתוח", לאחר שנתיים שבמהלכם התנהל גן זה בהצלחה והפך חלק מהותי מבית הספר הפתוח. מר מרקוביץ השמיע איומים גלויים ופומביים כנגד בית הספר ובעקיפין כנגד הגן, לטענת העותרים הוא הגורם המניע מאחורי ההחלטה לסגור את הגן. ומכאן העתירה. הטיעונים המשפטיים לטענת העותרים: העדר צידוק חוקי לשנות את ההחלטה המקורית או לבטלה- טענת המשיבים העיקרית היא כי העירייה מעולם לא הסכימה להפעלתו של הגן כגן פתוח וכי משרד החינוך לא נתן את הסכמתו לשינוי הפרוגראמה, המשיבים לא טענו כי משרד החינוך הורה להם לאחרונה לסגור את הגן או למנוע ממנו להמשיך ולפעול כגן פתוח בהתאם לתוכנית העבודה של הגננת ענת סנדלר, משכך הרי שלא עלה בידם להצביע על שינוי נסיבות כלשהו או אפילו על הערכה חדשה של אותם נתונים שהיו בידיהם לפני שנתיים, שמצדיקים שינוי חזית והחלטה קיצונית כגון סגירת הגן. בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים ואיזון נכון, ראוי וסביר ביניהם מחייב את המסקנה כי לא קיים כל צידוק חוקי לשנות או לבטל את ההחלטה המקורית של העירייה לאפשר לגן להתנהל כגן טרום חובה "פתוח". המשיבים פעלו בניגוד לדין המנהלי הראוי בכך שהפרו את הכלל בדבר חובת ההנמקה המעוגן בחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט -1958, ולמעשה עד היום לטענתם, לא ניתנה להם תשובה ברורה לשאלה מדוע נסגר הגן לאחר שפעל ללא מכשול במשך שנתיים ועמד בכל הנדרש מגן טרום חובה ממלכתי. המשיבים פעלו בניגוד לדין כאשר חודשים ספורים בלבד לפני פתיחת שנת הלימודים ( ראה סעיף 77 לעתירה) הודיעו לעותרים ולהורים אחרים על החלטתם שלא לאפשר לגן להיפתח כסדרו בשנה החדשה, וזאת בעל פה ומבלי ליתן כל הנמקה. חוסר סבירות- ההחלטה לסגור את גן חבצלת ו/או לבטל את ההכרה בו כגן "פתוח" הינה בין היתר בלתי סבירה באופן קיצוני, כיוון שבקבלתה לא נשקלו מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין או לא ניתן להם משקל ראוי כגון: עקרון טובת הילד, הגן פעל כבר כגן פתוח במשך שנתיים רצופות, הפליה שרירות ופגיעה באמון הציבור. לטענתם על הרשות להפעיל את שיקול דעתה באופן מידתי, אשר מבחניו: קיומו של קשר רציונאלי בין המטרה לבין האמצעי, מבחן המידתיות ומבחן יחס פרופורציונאלי בין האמצעי לבין התועלת הצומחת ממנו. לטענתם החלטת המשיבים לסגור את הגן או להפוך אותו לגן לחינוך מיוחד בלתי מידתית ומאוזנת ועל כן דינה בטלות. לטענת המשיבים 1-5: יש למחוק את המשיבים 2-5 מכתב העתירה מחמת העדר יריבות, נוכח העובדה כי המדובר בסוגיה עירונית- מערכתית, להבדיל מסוגיה פרטנית- אישית הרלוונטית לגורם מסוים כזה או אחר. לעותרים 1,5,7,9 אין זכות עמידה בעתירה זו היות שבחינת גילאי ילדיהם מעלה כי אלה אינם מצויים בשכבת הגילאים 3-4 הרלוונטית לענייננו. איחור ושיהוי ניכר בעתירה - בעתירה דנן מבקשת העותרת לתקוף את החלטת העירייה אשר ניתנה בחודש אפריל 2010 בדבר הפיכת הגן מגן ממלכתי עבור גילאי 3-4 לגן "חינוך מיוחד"- החלטה אשר ניתנה כמעט 5 חודשים טרם הגשת העתירה המנהלית, מבלי שינתן כל הסבר לשיהוי זה. דבר ההחלטה היה ידוע היטב לעותרים כבר בחודש אפריל 2010, כפי שעולה מתכתובת המייל מיום 22.6.2010 מאת העותרת 2 אל ראש העיר וסגנו, בעניין ההחלטה נשוא העתירה. בכותרת תכתובת המייל העותרת 2 ציינה "ממתינה לתשובתך מאפריל"- בנסיבות אלה הרי שדבר ההחלטה הובא לידיעת העותרים כבר בחודש אפריל 2010. אין חולק כי דבר מתן ההחלטה הובא לידיעת העותרים לכל המאוחר ביום 1.5.2010- הוא המועד אשר החל ממנו ניתן היה לבדוק באתר האינטרנט העירוני את השיבוץ הילדים בגני הילדים ביחס לשנה"ל תשס"ט. אי צירוף משיבים רלוונטיים העלולים להיפגע- מתן הסעד המבוקש, משמעו שינוי שיבוצם של אותם 8 ילדים מעוכבי התפתחות, תוך פגיעה קשה באינטרס הוודאות בנוגע לשיבוץ הילדים במערכת החינוך העירונית בשנה"ל תשע"א. לפיכך שומה היה על העותרים לצרפם כמשיבים לעתירה זו. העדר עילה המצדיקה את התערבות בית המשפט- לא נפל כל דופי בהחלטת העירייה להפוך את הגן לגן מסוג "חינוך מיוחד" עבור מעוכבי התפתחות- ההחלטה נשוא העתירה אינה בבחינת החלטה שרירותית כי אם החלטה אשר ניתנה במסגרת הפררוגטיבה המוקנית לעירייה לנהל את מערכת החינוך העירונית (לא כל שכן המערכת העירונית מסוג "טרום חובה" המצויה כולה תחת אחריותה ופיקוחה של העירייה, בתיאום עם משרד החינוך), תוך מתן מענה ישיר ומיידי לצרכי אוכלוסיית העיר המשתנים לקראת שנה"ל תשע"א. בין אם גן חבצלת פעל כגן מסוג חינוך "פתוח", ואין זה כך כלל ועיקר, ובין אם לאו, ממילא לא נפל כל דופי בהחלטת העירייה להפוך את הגן לגן מסוג חינוך מיוחד, מדובר בהחלטה המושתתת על שיקולים ענייניים ומקצועיים המבקשים לספק מענה לצרכים המשתנים של המערכת כולה. בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעת המסור לרשות מנהלית ולא שם עצמו בנעליה של רשות זו, אלא מסתפק בבחינה האם ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין עד כי שום רשות סבירה לא הייתה מגיעה להחלטה זו. לגופם של דברים, העירייה מעולם לא הסכימה להפעלתו של הגן כגן פתוח ומשרד החינוך לא נתן את הסכמתו לשינוי הפרוגראמה לניהולו כגן טרום טרום חובה וטרום חובה ממלכתי. האחריות בגין הפעלת גני הילדים מסוג "טרום חובה" ו"טרום טרום חובה" מסורה לעירייה כרשות החינוך המקומית ולמשרד החינוך. הסדרת חינוך גנים אלה הנו בבחינת פררוגטיבה השמורה בידי העירייה, אשר פועלת במסגרת זאת בהתאם לשיקולי המערכת וצרכיה. קיים סוג נוסף של גני ילדים עירוניים - המשויכים ל"חינוך מיוחד". במהלך שנת הלימודים מפרסמת העירייה את הנחיות הרישום והשיבוץ למערכת החינוך העירונית. לעניין השיבוץ בפועל בגן הדגישה העירייה כי "להורים ניתנת אפשרות לבחירת הגן באזור מגוריהם, עם זאת אין באגרת השיבוץ משום התחייבות מצד העירייה לשבץ את הילד לגן המבוקש", וכי "רשות החינוך אינה מתחייבת להיענות לבקשת השיבוץ". עד שנה"ל תשס"ח פעל בשכונת "חבצלת" הגן, במתכונת של גן ממלכתי מסוג גן חובה (גילאי 5-6) וטרום חובה (גילאי 4-5). החל משנת תשס"ח פעל הגן במתכונת של גן ילדים ממלכתי-אזורי עבור גילאי 3-4 (טרום חובה וטרום טרום חובה) והופעל ע"י העירייה- תחת פיקוחו של משרד החינוך. לקראת שנת הלימודים תשס"ט (2008-2009) הסתמן הליך של "הזדקנות" שכונת "חבצלת" אשר הוביל לירידה ניכרת ברישום הילדים לגן. בהמשך לבחינת צרכי החינוך בעיר החליטה העירייה להמשיך ולהפעיל את הגן באותה מתכונת ובמסגרת ניסיון העירייה להגדיל את מספר הנרשמים לגן, נתקבלה החלטה אד-הוק להתיר רישום על-אזורי לגן הילדים ביחס לשנה"ל תשס"ט. המועד האחרון להגשת בקשות הרישום לגני הילדים ביחס לשנה"ל תשע"א חל במקור ביום 7.2.10 והוארך עד ליום 18.3.10. לעירייה התברר כי מספר הילדים שנרשמו לגן המשיך לרדת והגיע לכדי המספר המינימאלי האפשרי- 15 ילדים בלבד. הגורם העיקרי להמשך הפיחות במספר הילדים אשר נרשמו לגן- לצד עובדת "הזדקנות" שכונת חבצלת, היה הקמתם של 11 גני ילדים ממלכתיים נוספים בשכונת "רחובות החדשה", המצויה בסמוך לשכונת "חבצלת", מתוכם 5 גני ילדים עבור גילאי 3-4 (טרום חובה וטרום טרום חובה). לנוכח מציאות זו התגבש צורך עירוני דחוף באיתור מבנה עירוני אשר ישמש לצורך הפעלת גן ילדים מיוחד למעוכבי התפתחות בגילאי 3-6 החל משנה"ל תשע"א שהתנהל עד לאחרונה במבנה המצוי בשכונת קרית משה ב"גן מרווה". הצורך בהפעלת "מרכז לגיל הרך" בשכונת קריית משה, התברר בעיקרו במסגרת פגישה אשר נערכה ביום 10.1.10, בעניין הפעלת תכניות לקידום אוכלוסיית העולים החדשים בגני ילדים בעיר, ואשר במסגרתה התבררה שורה ארוכה של דיווחים מצד צוותי גני הילדים וצוותי בתיה"ס היסודיים, בדבר קשיים המיוחסים בחלקם הגדול גם לילדי שכונת קריית משה. במסגרת מימוש הצורך הדחוף החליטה העירייה להפעיל "מרכז לגיל הרך" במבנה בקרית משה, המדובר במבנה אשר שימש כאמור עד שנה"ל תש"ע להפעלת גן "מרווה" לחינוך מיוחד עבור ילדים מעוכבי התפתחות בגילאי 3-6, גן ילדים אשר ההכרח בדבר הפעלתו נותר בעינו גם בשנה"ל תשע"א, ומאידך המבנה בו פעל גן "מרווה" לחינוך מיוחד נדרש לצורך הפעלת "המרכז לגיל הרך" החל משנת תשע"א- התגבש הצורך לאתר מבנה אשר יתאים במאפייניו להפעלת גן לחינוך מיוחד עבור מעוכבי התפתחות בגלאי 3-6 ויספק מענה בשנה"ל תשע"א עבור 8 ילדים מעוכבי התפתחות- ילדים אשר היו אמורים להיות משובצים במקור לגן "מרווה". נוכח העובדה כי מבנה גן חבצלת מחזיק במאפיינים ייחודיים המתאימים להפעלת גן חינוך מיוחד, החליטה העירייה בחודש אפריל 2010, לשנות את סיווגו של הגן מגן ילדים ממלכתי לגן ילדים לחינוך מיוחד עבור מעוכבי התפתחות בגילאי 3-6. בהתאם להחלטה זו, נשלחו עוד בחודש יולי 2010 הודעות מטעם העירייה בדבר שיבוצם של 8 ילדים מעוכבי התפתחות בגילאי 3-6 בגן (חבצלת) ולא בגן "מרווה". במקביל, החל מיום 1.5.2010 (המועד שהחל ממנו נמסרו להורי הילדים הודעות בדבר גני הילדים אליהם שובצו הילדים), הודיעה העירייה להורי 15 הילדים אשר ביקשו להירשם לגן (בסיווגו המקורי כגן ממלכתי עבור גילאי 3-4), בדבר שיבוץ הילדים בגני הילדים בסיווג זהה, המצויים בקרבת מקום מגוריהם. לטענות המשיב 7: משרד החינוך אינו בעל הסמכות למתן החלטות בעניין גני ילדים רשמיים לילדים בגלאי 3 ו 4 המצויים בבעלות המשיבה 1, וזאת למעט החלטות מתוקף סמכותו לפקח פדגוגית על תכני הלימוד ולמעט החלטות הנובעות מיחסי עובד-מעביד עם צוות ההוראה בגן. משאין המדובר בהחלטה בעניין פדגוגי-תוכני הקשור לאופן הפעלתו של גן טרום-חובה כי אם בהחלטה על עצם הפעלתו של הגן, המצוי בבעלות עירונית, נהיר כי בכל הנוגע למשרד החינוך דין העתירה להידחות. טענת העותרים כי המדובר בגן ילדים הפועל "על פי תפיסת החינוך הפתוח" אינה נתמכת ברישומי המשיב, לפיהם סימון המוסד הינו "רגיל". דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפניי ביום 18.8.2010, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות, הן מחמת שיהוי ניכר בהגשת העתירה, והן לגופה. כאמור בפתח דבריי, בדיון שנערך בפניי הצעתי לצדדים לשוב ולהידבר ביניהם, על מנת לנסות למצוא פתרון שיספק את שני הצדדים. מסיכומי הצדדים עולה, כי ביום 19.8.2010 התקיימה פגישה עם העותרים בלשכת ראש העיר, ובה סוכם כי באם ימצא מבנה מתאים בבית הספר השיטה ובכפוף לאישור משרד החינוך, תסכים העירייה לפתיחת כיתת גן ממלכתי טרום/טרום חובה בבית הספר. ניסיון הידברות זה בין הצדדים, לא צלח ממספר טעמים, ובין היתר עקב עמדת המפקחת על הגן במשרד החינוך, כי הן בהיבט הבטיחותי והן בהיבט הפדגוגי אין להתיר שילוב ילדים בגילאי 3-4 בבית הספר. עמדת המפקחת על בית הספר השיטה הינה כי לא בחדר הספרייה, ולא במועדון יש כדי להוות חלופות ישימות למיקום גן הילדים (ראה סיכומי הנתבע 7 בסעיף 9). בעתירה זו איני נדרש להכריע בשאלת שילוב תלמידי הגן בבית הספר, אלא כאמור, על ביטול החלטת עיריית רחובות להפוך את גן "חבצלת" מגן טרום חובה ממלכתי עבור גילאי 3-4 לגן לחינוך מיוחד, וכן ביקשו העותרים כי בית המשפט יצהיר כי הגן יפעל החל משנה"ל תשע"א כגן טרום חובה הפועל לפי שיטת החינוך "הפתוח", ולהלן הכרעתי: איחור ניכר בהגשת העתירה בתחילה יש לחזור ולהבהיר לעניין השיהוי כי המבנה של גן חבצלת אמור לשמש בשנה הבאה לפי החלטת העירייה כגן לילדים מיוחד למעוכבי התפתחות בגילאי 3-6 וכי המבנה הותאם למטרה זו. בתשובת המשיבים 1-5, נטען כי לצורך הפיכת הגן לגן חינוך מיוחד למעוכבי התפתחות בגילאי 3-6 ולצורך התאמת המבנה באופן אופטימאלי לצרכי הגן, ביצעה העירייה במסגרת שיפוצי הקיץ במוסדות החינוך אשר בוצעו לקראת פתיחת שנה"ל תשע"א, שורה של עבודות במבנה, אשר כללו בין היתר את חלוקת המבנה ל- 4 חדרי טיפול ואת חלוקת החצר ל- 4 חצרות טיפוליות (גינה טיפולית, חצר תחושתית, חצר סנסומוטורית וחצר טיפוס, עבודות אשר הושלמו בתחילת חודש אוגוסט 2010, והיו כרוכות בהשקעה כספית ניכרת מצד העירייה (ראה סעיף 37 לתשובה). מעיון בחומר שהוצג בפניי, עולה בבירור כי לעותרים היה ידוע על החלטת העירייה להפוך את הגן לגן חינוך מיוחד למעוכבי התפתחות, כבר בחודש אפריל 2010 או לכל המאוחר בחודש מאי, ועל אף זאת נמנעו מהגשתה של העתירה עד לאחר ביצוע העבודות הנ"ל, מבלי ליתן כל הסבר המניח את הדעת. העותרים עצמם בעתירתם יוצרים "ערפל" בקשר למועד בו נודע להם על ההחלטה, אך הם מודים כי: המשיבים פעלו בניגוד לדין כאשר "...חודשים ספורים בלבד לפני פתיחת שנת הלימודים, הודיעו לעותרים ולהורים אחרים על החלטתם שלא לאפשר לגן להיפתח כסדרו בשנה החדשה, וזאת בעל פה ומבלי ליתן כל הנמקה להחלטה זו" (ראה סעיף 77 לעתירה). במקום אחר בעתירה מודים העותרים במישרין או בעקיפין, כי הם ידעו על ההחלטה לסגור את הגן כבר בסוף חודש מרץ או לכל המאוחר תחילת אפריל 2010 . בעתירה מתארים העותרים כי לנוכח ההתנגדות של ההורים למנהלת החדשה שמונתה לבית הספר, הודיעה האחרונה שהיא לא תמשיך בניהול וההודעה נמסרה "בסביבות חג פסח בשנת הלימודים תש"ע" (ס' 28 לעתירה). ערב פסח תש"ע היה ביום 29.3.10 וסיום החג ביום 6.4.10. לטענת העותרים, משהחלה תקופת הרישום לשנת תשע"א, ביקשו הורים מרחבי העיר לרשום את ילדיהם לגן והעירייה אפשרה את הרישום העל אזורי כפי שעשתה גם בשנתיים הקודמות, אלא ש"בסמוך למועד הכרזת המנהלת כי לא תישאר בתפקידה, החלו הורים לקבל הודעות כי ילדיהם שנרשמו לגן שובצו תחת זאת לגנים אחרים בעיר" (ס' 29 לעתירה). משמע, ההורים ידעו בוודאות, וקיבלו אף הודעה כי ילדיהם שובצו לגנים אחרים, כבר בסוף מרץ או תחילת אפריל, כחמישה חודשים לפני מועד הגשת העתירה. חיזוק נוסף למסקנה זו ניתן למצוא מתכתובת המייל מיום 22.6.2010 מאת העותרת 2 אל ראש העיר וסגנו, בעניין ההחלטה נשוא העתירה. בכותרת תכתובת המייל העותרת 2 מציינת "ממתינה לתשובתך מאפריל"- בנסיבות אלה הרי שברור כי דבר ההחלטה הובא לידיעת העותרים כבר בחודש אפריל 2010. בכל מקרה, אין חולק כי לכל המאוחר דבר מתן ההחלטה הובא לידיעת העותרים ביום 1.5.2010- הוא המועד אשר החל ממנו ניתן היה לבדוק באתר האינטרנט העירוני את השיבוץ הילדים בגני הילדים ביחס לשנה"ל הבאה. כבר עתה יש להסיר מעל סדר היום תשובה אפשרית של העותרים (גם אם זו לא נטענה במפורש) כי הם מיצו הליכים בטרם פנייה לערכאות. מיצוי הליכים החורגים מגבולות המותר אינם מטה קסם המרפא שיהוי. אכן חובה על עותר למצות הליכים בטרם פניה לערכאות, אך חובה זו צריך שתעשה במידתיות הנכונה, בהקדם האפשרי בהתחשב בנסיבות המקרה וברב המקרים לא יאוחר מאשר תוך 45 יום המוקצבים בחוק למטרה זו. כאשר ברור לכל כי שנת הלימודים מתקרבת, מוסדות החינוך מותאמים לייעודם וילדים נרשמים לגנים, משפחות לפעמים עוקרות מקום מגורים בהתאמה למוסדות החינוך אליהם נרשמו ילדיהם, על אחת כמה וכמה שאין להשתהות ולהמתין עד כשלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים בהגשת עתירה. לעניין המועדים החלים בהגשת עתירה מנהלית, קובעת תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: "התקנות"): "3 (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין. (ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם. (ג) בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה (א) ו- (ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת הארכה, אם ראה הצדקה לכך". עתירה המוגשת 20 יום לפני פתיחת שנת הלימודים, כאשר העותרים ידעו כחמישה חודשים קודם לכן, כי העירייה החליטה שלא לפתוח את הגן וכי ילדיהם נרשמו לגנים אחרים, נגועה בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר. קיימת הבחנה בין שתי צורות של שיהוי: שיהוי סובייקטיבי, המתמקד בשאלה האם ניתן להסיק מהתנהגותו של העותר כי לנוכח חלוף הזמן הוא החליט לוותר על זכותו לפנות לערכאות. שנית, דוקטרינת שיהוי האובייקטיבי, הנוצר כאשר המשמעות האופרטיבית של התערבות שיפוטית עלולה לפגוע באינטרסים של הרשות. בענייננו מתקיים שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד. כאמור, אין מחלוקת, כי בענייננו ההחלטה נשוא העתירה התקבלה בחודש מרץ/אפריל 2010 ואילו העותרים הגישו עתירתם כ 5 חודשים לאחר קבלת ההחלטה ע"י העירייה, משמע העותרים הגישו עתירתם באיחור ניכר תוך חריגה ניכרת ממסגרת הזמנים הקבועה בתקנה 3. על חשיבות העמידה בלוח הזמנים הקבוע בתקנות, עמד כבוד השופט חשין בעע"מ 1981/02 קיסר הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(1) 610: "לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לענין הגשתן של עתירות מנהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מינהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מלכת השיהוי בלבד... עידן זה חלף עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי משפט מינהלי המצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשיבתו כבית משפט לענינים מינהליים. משהותקנו תקנות סדרי הדין ומשנקבע מועד ספציפי ומיוחד להגשתה של עתירה לבית המשפט, זו הדרך בה שומה עלינו ללכת ואלה מועדים הוטל עלינו לכבדם". בבג"ץ 510/79 ה.ר.מ.ת הרכבת מתקנים תעשייתיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא ואח', דחה בית המשפט את העתירה בשל שיהוי שחל במועד הגשתה, וכך נקבע: "הלכה פסוקה היא שבמקרה כזה על העותרת להגיש מיד את עתירתה לבית המשפט הזה, ולא תעמוד מן הצד, ובנתיים יווצרו עובדות בשטח". וכך נקבע בבג"ץ 543/84 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת ואח', פ"ד ל"ח (4) 619, 621: "...אין מסמרות בשאלת מהו שיהוי, והכל תלוי בנסיבות העניין. לעתים ימים אחדים בלבד דיים כדי להוות שיהוי, ולעיתים אין בחלוף חודשים כדי להוות שיהוי; השיהוי הוא פונקציה של הדחיפות. דיני השיהוי אין עניינם חוסר תום-לב סובייקטיבי של העותר. אפילו פעל העותר בתום-לב מבחינתו שלו, עדיין יש שעתירתו השתהתה יתר על המידה, ובאיזון הכולל יש להתחשב יותר באינטרסים הראויים להגנה של הרשות השלטונית, של צד שלישי או באינטרס הכלל...". (ראו לעניין זה גם עת"מ (ת"א) 1178/04 יחיא חיריה נ' עירית לוד, תק- מח 2005(3) 5616. עת"מ (ת"א) 1450/01 לוי יוסף נ' שר האוצר, תק-מח 2002(2) 5576). בעתירה שלפניי, לא רק שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר אלא שהעותרים אף לא הגישו כל בקשה להארכת מועד להגשת העתירה דנא, כפי שמחייבת תקנה 3(ג) שצוטטה לעיל, ודי בכך לדחיית העתירה על הסף. ניסיון העותרים לערער בחלוף חמישה חודשים על החלטת העירייה להפוך את הגן לגן חינוך מיוחד, ממועד מסירת הודעות השיבוץ להורי הילדים, לאחר שביצעה העירייה שיפוצים לצורך התאמת הגן לצרכי גן לחינוך מיוחד וכשבועיים טרם תחילת שנה"ל תשע"א, לאחר שהעירייה השלימה את הליכי שיבוץ הילדים בכיתות הגן השונות, אין ספק שפוגע באינטרס ההסתמכות של הילדים האחרים והוריהם, באינטרס העירייה להיערך כראוי לפתיחת שנה"ל תשע"א, באינטרס העירייה בדבר השמירה על קופת העירייה ובאינטרס ציבור תושבי העיר שעלול לספוג שינויים כאלה ואחרים עם פתיחת שנת הלימודים. לו הייתה מתקבלת העתירה היה צורך לא רק לשנות את שיבוצם של הילדים בחינוך המיוחד שאמורים ללמוד בגן חבצלת, אלא גם את השיבוץ של הילדים שמבקשים ללמוד השנה בגן חבצלת וששובצו לגנים אחרים וגם את הילדים ששובצו לגן מרווה שבקרית משה. נוסף על שיהוי העותרים, עניין לנו בהשלמה ובהסכמה שבשתיקה של העותרים, שכן העותרים ישבו בחיבוק ידיים ואפשרו לעירייה ביודעין להמשיך בפעילותה ולקדם את ההחלטה בדבר הפיכת הגן לגן חינוך מיוחד, מבלי להגיש עתירה זו עוד כשנודע להם על דבר ההחלטה, ניתן להסיק מהתנהגות העותרים מעין הרשאה מכללא והשלמה עם המצב. העובדה כי העותרים כתבו מכתבים שלא נענו (נספח ע/4 לעתירה) אין די בכך לעניין השיהוי, שכן העותרים עצמם במכתביהם עוד מחודש יוני מבהירים כי העניין דחוף שכן שנת הלימודים מתקרבת (ראה למשל מכתב בר אדון מיום 24.6.10 בס' 8). כשראו העותרים שהם לא נענים היה עליהם ללא כל שיהוי לנסות ולפנות בעתירה ללא שהות. אשר על כן מכוח סמכותי על פי תקנה 4 [המורה כי: "בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות הענין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד של ארבעים וחמישה ימים כאמור בתקנה 3(ב) או הוארך המועד להגשתה לפי תקנה 3(ג)"], אני מגיעה למסקנה כי דין העתירה להידחות מחמת שיהוי ניכר בהגשתה ובנסיבות העניין עקב עובדות שנוצרו "בשטח" שהנזק בשינויים יהיה רב הן מבחינה מערכתית, הן מבחינת הורים אחרים והן מבחינה פדגוגית. כפי שהתברר במהלך הדיונים בעתירה זו, אמנם אין צורך באישור משרד החינוך לפתיחת או סגירת גני ילדים בגילאים 3-4 בעיר רחובות (לא ניתן ע"י שר החינוך צו על החלת חוק לימוד חובה התש"ט- 1949, על העיר רחובות) והגן הוא בבעלות עירונית מלאה, אך משרד החינוך הוא זה הממונה והמאשר את הפעילות שבגן מבחינה פדגוגית ועל תכני הלימוד. תהליך פורמאלי של אישור שכזה הינו ארוך ואין ספק כי בימים המועטים שנותרו עד לפתיחת שנת הלימודים אין כל סיכוי לקבלת אישור פדגוגי שכזה. הגם שהגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות מטעמי שיהוי, כפי שפורט לעיל בהרחבה, הריי שגם לגופם של דברים, מצאתי כי דין העתירה להדחות: סבירות ההחלטה כאמור טענו העותרים לחוסר סבירות לעניין ההחלטה לסגור את גן חבצלת ו/או לבטל את ההכרה בו כגן "פתוח", כיוון שבקבלתה לא נשקלו מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין או לא ניתן להם משקל ראו. כידוע, אין בית המשפט ממיר את שיקול הדעת של הרשות המנהלית, בשיקול דעתו. היינו, כל עוד שיקול הדעת של הרשות הוא כדין, תעמוד החלטת הרשות אפילו אם ביהמ"ש סבור כי אין זו ההחלטה הטובה ביותר [ראה לעניין זה: רענן הר-זהב "המשפט המנהלי הישראלי" (התשנ"ז-, 1996) בעמ' 435]. בענייננו, הגם שהתחושה הכללית הינה שגורמים שונים בעירייה, לא עשו "מאמץ על" כדי לאפשר לקבוצת הורים המבקשת לחנך את ילדיהם כבר בגן טרום טרום חובה בשיטה ה"פתוחה", הרי שמצד שני העותרים לא הצביעו על כל אי סבירות קיצונית בקבלת ההחלטה ע"י העירייה, ולפיכך איני סבור כי יש בידי להתערב בהחלטת העירייה, להמיר את הגן לגן לחינוך מיוחד. וכבר נקבע בבג"צ 397/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עיריית גבעתיים, פ"ד לט(2)13,18, כי: "ביהמ"ש יראה מקום להתערב, אם מבחינת המידה, מגיעה ההחלטה של הרשות לידי אי סבירות קיצונית אשר נושאת עימה תבונה של אי- צדק בולט הגורם עוול בולט, או אם ההחלטה בלתי צודקת בצורה משוועת ובלתי נסבלת, עד שאדם בר דעת לא יעלה על דעתו, שניתן היה לקבל החלטה כאמור". עוד נקבע בבג"צ 3975/95 פרופ' קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 459, כי: "בית- משפט זה חזר ועמד פעמים רבות על כך שאין הוא בוחן את תבונת מעשי הרשות וזאת המדיניות אותה בחרה לאמץ במסגרת סמכותה, אלא בוחן הוא רק אם נפל פגם משפטי בשיקול דעתה בקביעת המדיניות או באופן יישומה". בענייננו, גם אם הייתי מגיע למסקנה כי ההחלטה אינה סבירה, הריי שאין בידי כעת, נוכח השיהוי בהגשת העתירה עצמה, לבחון את נכונות ההחלטה וסבירותה, בהיבטים החינוכיים והפדגוגיים של תושבי רחובות, תוך זמן כה קצר, ערב פתיחת שנת הלימודים. הקצאת השטח של גן חבצלת, לגן ילדים מיוחד למעוכבי התפתחות בגילאי 3-6, אינה בלתי סבירה על פניה. ייתר על כן גם ההחלטה להעביר את ילדי החינוך המיוחד "מגן מרווה" שבקרית משה לגן חבצלת, נבעה מהצורך לאפשר את השימוש במבנה זה לצורכי אוכלוסיית עולים חלשה המתגוררת במקום ובודאי שגם החלטה זו לא הוכח לי כי היא בלתי סבירה או לא מידתית. תחושת העותרים כי גורמים מסוימים בעירייה מנהלים מאבקי כח כנגדם וכנגד השיטה הפתוחה ובשל כך נעשו פעולות אלו של העברה, לא הוכחו בצורה המאפשרת קבלת העתירה. מיעוט נרשמים מהדיון אשר נערך בפניי ביום 18.8.2010, עולה כי במועדים הרלבנטיים נרשמו לגן 15 ילדים בלבד, ומר מרקוביץ, נתן הסכמתו כי באם היו נרשמים 27 ילדים לגן, בחודש פברואר 2010, הגן היה מופעל (במתכונת של גן טרום טרום חובה וטרום חובה רגיל)וכי העירייה הייתה מוותרת על המרכז לגיל הרך לסיוע לאוכלוסיה אתיופית (ראה עמ' 11 שורות 6-7לפרוטוקול). העותרים הציגו בפניי, בסיכומיהם, רשימה שהוגשה לראש העיר הכוללת 23 משפחות המעוניינות כעת לרשום את ילדיהם לגן, היינו עדיין בהנחה שילדים אלה אכן ירשמו לגן, אין בכך כדי לספק את המספר המינימאלי הדרוש לצורך פתיחתו של הגן. ייתר על כן, לא ברור לי מהיכן ילדים אלו יגיעו ואם למשל, חלק מהם יגרעו ביחד מגן אחר אליו נרשמו כבר, ייתכן וגן כזה לא יוכל להיפתח כי לא יהייה בו את המינימום הנדרש ע"י העירייה (למשל, אם נרשמו לגן מסוים אחר בעיר 27 ויגרעו ממנו 7 או כל מספר אחר שיפחית את מספר הילדים מתחת למינימום). הרישום למוסדות חינוך אינו טכני בלבד יש בו כללים והגיון ולא ניתן לכופף ולשנות נהלים כאלו שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים. בקשת העותרים להצהיר כי הגן יפעל החל משנה"ל תשע"א כגן טרום חובה הפועל לפי שיטת החינוך "הפתוח": כבר עתה יאמר, כי אף בקשה זו דינה להידחות. סעיף 5 (1) לחוק בתי מ שפט לעניינים מנהליים, התש"ס- 2000, קובע: " סמכות בית המשפט [תיקון: תשס"א(2), תשס"ה(8)] בית משפט לעניינים מינהליים ידון באלה- (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה...". אף אם ידעה העירייה ובהסכמתה התנהל בשנתיים האחרונות הגן בשיטת "חינוך פתוח", שכן אמונה היא על ניהול מערכת החינוך העירונית ומחזיקה בפררוגטיבה ניהולית לבצע שינויים במערכת לצורך מתן מענה לצורכי המערכת ותוך ביצוע האיזון הנדרש ביניהם, אין הדבר בא כתחליף לאישור משרד החינוך, שהוא הגורם המוסמך לשנות סימון גן ילדים מ"רגיל" ל"פתוח". בענייננו, לא הוצגה לי כל אסמכתה ע"י העותרים, כי בקשה פורמאלית כזו, כי הגן יפעל החל משנה"ל תשע"א כגן טרום חובה הפועל לפי שיטת החינוך "הפתוח", הועברה על ידם למשרד החינוך וממילא לא ניתנה בבקשה שכזו כל החלטה ע"י משרד החינוך. לפיכך על פי סעיף 5 לחוק, כאמור, אין בידי בית המשפט כל סמכות לדון בסעד המבוקש בטרם נתקבלה הכרעה ע"י הרשות המוסמכת, אשר תפקידה לבחון את היבטי הרוחב של הסוגיה בטרם מתן החלטה שכזו, אשר על כן דין בקשה זו להדחות (וזאת ללא צורך לדון בטענתה המוצדקת של המשיבה 7 כי הבקשה לשינוי סימון מ"רגיל" ל"פתוח", סעד כזה לא התבקש בעתירה וגם מטעם זה דינו להידחות). סוף דבר העתירה נדחית. ככלל, עתירה שנדחית מחויב העותר בהוצאות ובשכ"ט עו"ד, אלא שמצאתי כי עתירה זו, הינה מהמקרים החריגים בהם אין לפסוק הוצאות למשיבים למרות שהעתירה נדחית. נכון שעתירה זו נדחתה מהטעמים המפורטים לעיל, אך אני סבור כי התנהלות העירייה וגם משרד החינוך "בשטח" אינם מתיישבים בלשון המעטה, עם העמדה שהוצגה על ידם בתשובותיהן. אין לי ספק, כי גם העירייה וגם משרד החינוך ידעו כי בפועל מתנהל בגן חבצלת במשך שנתיים גן טרום טרום חובה וטרום חובה בשיטת "החינוך הפתוח", ועל כך אף הוצגו לי ראיות בכתב. משרד החינוך ידע על קיומו של הגן והוא התנגד להכללתו במסגרת בית הספר הפתוח כשהתבקש לאשר פתיחת שער בין בית הספר לגן. בתשובתו של משרד החינוך (מכתב מאת חנה בן ארי- מפקחת ביה"ס ולידה לוי מפקחת גנ"י, מיום 26.11.2008, לאיתן בר-אדון-אשר צורף כנספח 2 לעתירה), לא נאמר דבר וחצי דבר לעניין התנגדותו לקיומו ולהתנהלות של גן כזה וכל התנגדותו הייתה רק לפתיחת השער, וכך נכתב במכתב זה: "1. עיריית רחובות לא הגישה בקשה לשינוי הפרוגרמה של ביה"ס "השיטה". 2. ביה"ס לא ערוך מהיבט פדגוגי לקליטת גן טרום חובה. 3. אין אישור בטיחות לפתיחת השער בין הגן לביה"ס". משמע, משרד החינוך ידע כי מתנהל גן מיוחד כזה ואין הוא מביע התנגדות או מחאה לקיומו ללא אישורו וכל התנגדותו מתמצה בפתיחת השער ובקליטתו בבית הספר השיטה. מאמור ברור כי משרד החינוך לא התנגד להתנהלות הגן כל עוד השער יהיה סגור והוא לא יקלט בתוך בית הספר כפי שהגן אכן התנהל בשנתיים האחרונות. אין בליבי ספק כי גם העירייה ידעה כי במקום מתנהל גן בשיטה הפתוחה ואף רשמה ילדים אליו, ובהודעות ששלחה להורים ציינה מעת לעת, כי הרישום לגן חבצלת תוך ציון שמדובר בגן הפתוח ובידי העותרים ראיות רבות לכך (ראה עמוד 5 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון מיום 18.8.2010). הלכה למעשה העירייה בתשובתה אינה כופרת בידיעה וכל טענתה כי במישור הפורמאלי לא התקבל האישור להפיכת הגן לגן המתנהל בשיטת "החינוך הפתוח". כיום, אין חולק כי לצורך הפעלת מוסד חינוך ובכלל זה גן, יש צורך באישור משרד החינוך מההיבט הפדגוגי ויש צורך באישורו לתוכני הלימוד, ולצורך כך קיים תהליך במשרד החינוך שאישורו וסיומו בסמל המוסד. נכון כי לא הוגשה מעולם בקשה פורמאלית למשרד החינוך לאישור הגן כגן פתוח ולשינוי הסמל, ובלאו הכי לא ניתן אישור שכזה לא ע"י משרד החינוך ולא ע"י העירייה. העובדה כי תהליך כזה לא התקיים וכי לא ניתן אישור פורמאלי, זו עובדה שאינה שנויה במחלוקת אך היא מעוררת תמיהה לנוכח ההתנהלות של שני גופים אלו, שידעו כי גן חבצלת מתנהל כגן פתוח ושניהם לא רק שלא דאגו להפסקת התנהלותו כגן בשיטת "החינוך הפתוח" אלא שאפילו לא הביעו מחאה להתנהלות זו. על פני הדברים נראה ששיטת "החינוך הפתוח", הינה שיטה ייחודית שמחנכים דוגלים בה, ואט אט רשויות שונות מכירות ביתרונותיה ומאפשרים למוסדות שונים להתנהל בהתאם לשיטה זו. כך קרה גם בעיר רחובות כשאושר בית הספר וגן חובה בשיטה זו, ועושה הרושם כי במועדים הרלבנטיים גורמים שונים בעירייה, היו נכונים לנסות ליישם שיטה זו גם לגבי גן טרום טרום חובה וטרום חובה (תוך עצימת עיניים להליכים הפורמאליים ולצורך לקבל את אישור משרד החינוך), אלא שבחלוף הזמן ראו הגורמים השונים בעירייה לשנות סדרי העדיפות, מטעמים שלא הובהרו דיים והחליטו להפסיק את התנהלותו של גן חבצלת כגן פתוח. כפי שכבר קבעתי, לא הוכח לי כי החלטה לסגור את גן חבצלת, נבעה ממנעים זרים או שהחלטה אינה סבירה ואינה מידתית, ומטעם זה וטעמים אחרים שפורטו לעיל דחיתי את העתירה, אך אני סבור כי התנהלות משרד החינוך והעירייה במשך שנתיים, יצרה מצגים ותקוות שווא בלב ההורים ואין צריך לומר, כי התנהגות שכזו אינה ראויה בכלל ובפרט כאשר מדובר בגורל החינוך של ילדי ההורים להם הוצג המצג. אני סבור כי התנהלות זו צריכה להתבטא, במקרה זה, באי פסיקת הוצאות למשיבות למרות שהעתירה נדחית. העתירה נדחית כל צד יישא בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו. קטיניםגן ילדים / פעוטון / משפחתון