1. זהו ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים (נכות נפגעי עבודה - להלן: "הוועדה"), אשר התכנסה ביום 25/5/09 ואשר קבעה למערער 0% נכות צמיתה. 2. המערער שהינו טייח במקצועו, אובחן כמי שלקה במחלת מקצוע בברכו הימנית. 3. הפעם האחרונה בה הוחזר עניינו של המערער לוועדה היתה בעקבות פסק דין שניתן על ידי ביום 22/3/09, במסגרת תיק בל. 1140/08 (להלן:"פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי: "בהתאם להסכמת הצדדים ובנסיבות העניין הריני מחזירה את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתשקול מחדש את קביעתה לפיה בשל השינויים הניוונים הקשים בברכיים, מהם סבל המערער, לטענתה, בלא קשר לעבודתו יש להפחית לו את כל אחוזי הנכות שמצאה כי קיימים בו (30% נכות) בגין מצב קודם. תשומת לב הוועדה לכך, שסעיף הליקוי אליו הפנתה - 35 (1)(ד), מדבר על: "ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות" משמע כדי שניתן יהיה לנכות אחוזי נכות בגין מצב קודם, בגין סעיף ספציפי זה, צריכה הוועדה להצביע על כך שמחלתו הבסיסית של המערער, גרמה להשפעה שהיא יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללי, או להעיד על כך שבעבר ובלי כל קשר לעבודתו, היתה קיימת אצלו הגבלה ניכרת בתנועות. כשהדגש הוא על תנועות ברך ימין. תשומת לב הוועדה לכך שלטענת המערער, בין שנות ה-70 ועד שנת 96, בקירוב, לא היה המערער מוגבל בתנועות ברך ימין לא באופן בינוני ולא בצורה ניכרת. למען הסר ספק יובהר כי מאחר וסעיף הליקוי אליו הפנתה הוועדה מתייחס להגבלה בתנועות, הרי שכדי לנכות אחוזי נכות מכח סעיף זה, צריכה הוועדה להצביע על ממצאים אשר מלמדים על כך שאכן היתה קיימת הגבלה בתנועות, בברך ימין, וזאת בלי קשר לעבודתו של המערער כטייח. בנסיבות העניין ובהתחשב בהסכמת המשיב, אינני עושה צו להוצאות". 4. מהלך הדיון בתאריך 6/7/09 הוגשה הודעת הערעור. בתאריך 23/12/09 התקיים דיון במהלכו העלו באי כח הצדדים טענותיהם ובסיומו הם ביקוש להגיש סיכומיהם בכתב, בקשתם זו קיבלה תוקף של החלטה. בתאריך 24/1/10 הגיש המערער את סיכומיו תוך שהוא מגדירם "נימוקי הערעור" וביום 9/3/10 הגישה באת כח המשיב סיכומיה. 5. להלן טענות ב"כ המערער: א. משנת 78 עת היה המערער בן 34 הוא החל סובל מבעיה ברגל שמאל ובשל כך נאלץ לעבור ניתוח להחלפת פרק בברך זו. ב. ברך שמאל אינה הברך שעומדת לדיון בערעור זה. ג. בשנת 1997 נפל המערער מסולם על רגלו הימנית, תביעתו להכיר באירוע זה כתאונת עבודה, נדחתה על ידי המל"ל אולם בית הדין האזורי לעבודה קבע כי התובע הוכיח שאופי עבודתו גרם להחמרה במצבו הרפואי בדרך של מיקרוטראומה (תיק בל 1478/98, פסק דין מיום 22/2/01 - להלן:"תיק תאונת העבודה"). ד. במסגרת וועדה רפואית לעררים נקבעו למערער נכויות זמניות, כשחלק מהנכויות התייחסו לתקופה שלאחר ניתוח שעבר המערער בברכו השמאלית. ה. המערער הגיש, במשך השנים, מספר ערעורים אשר נדונו על ידי שופטים שונים ואשר כולם התקבלו. ו. הוועדה אשר קבעה כי למערער 30% נכות ברגל ימין, שבה וניכתה אחוזים אלו בטענה של מצב קודם וזאת בניגוד לקביעה הראשונית של החמרת מצב על דרך המיקרוטראומה - קביעתו של מומחה בית הדין אשר מונה בתיק תאונת העבודה. ז. טעתה הודעה בכך שלא העריכה את הנכות שלאחר ההחמרה ואת הנכות שלפני ההחמרה ומשלא ניכתה רק הנכות שהיתה קיימת ברגלו הימנית של המערער, לפני ההחמרה. ח. למרות שבמסגרת פסק הדין הנחה בית הדין את הוועדה כיצד עליה לנהוג לא קיימה הוועדה, נכונה, את הנחיות בית הדין, למרות שאזכרה את סעיף הליקוי שהזכיר בית הדין - 35(1)ד. ט. הוועדה התחכמה עת קבעה שסעיף הליקוי אינו מחייב שתהיה הגבלה בתנועות הגם שבמסגרת פסק הדין נקבע, במפורש כי על הוועדה לבדוק מחדש את קביעתה לנכות מצב קודם מהנכות של שינויים ניווניים שאינם קשורים לעבודה. י. הוועדה ציינה שבעת שממליצים על החלפת ברך המשמעות היא שהשינויים בברך קשים מאוד, מדובר בקביעה המחזקת את טעות הוועדה והערבוב שנעשה על ידה, בין ברך ימין לברך שמאל. יא. במצב דברים רגיל היה מבקש המערער כי בית הדין יעביר את עניינו לוועדה רפואית לעררים עם הנחיות מסוימות ו/או לוועדה רפואית לעררים בהרכב שונה, אולם במקרה זה לא יהיה בהסכמות שכאלה כדי להועיל שכן ועדה אחר וועדה אינה מצליחה לפעול בהתאם לדין ו/או בהתאם לפסקי דין מכוחם היא מתכנסת. יב. בנסיבות שלפנינו יש מקום שבית הדין הוא שיקבע את אחוזי נכותו של המערער וזאת בשים לב לקביעת הוועדה בדבר נכות בת 30% ומבלי לנכות דבר בגין מצב קודם, אשר לא הוכח כמצדיק ניכוי אחוזי נכות. בנוסף יש מקום שבית הדין יפעיל את תקנה 15. 6. להלן טענות ב"כ המשיב: א. הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין עת קבעה למערער 30% אחוזי נכות לצמיתות תוך שהיא מייחסת אחוזי נכות אלו לעברו הרפואי. ב. פסק הדין הורה לוועדה לשקול מחדש את קביעת בעניינו של המערער, תוך הפניית תשומת ליבה לסעיף 34(1)ד לתקנות ולטענת המערער בדבר מצב ברכו הימנית בין שנות ה-70 ועד לשנת 96, בקירוב. הוועדה ביארה את הסעיף והבהירה כי התניות המנויות בו הינן תניות חלופיות ולא תניות מצטברות. הוועדה הוסיפה וציינה כי לאור העובדה שהומלץ למערער להחליף את ברכו, משמע השינויים שהיו בברך, עוד בטרם ניתוח ההחלפה היו קשים מאוד ומכאן שהתניה הראשונה המצויינת בסעיף התקיימה בו ולכן לא היתה צריכה הוועדה להצביע על ממצאים רפואיים המוכיחים שהיתה קיימת הגבלה בתנועות עוד קודם המועד הקובע. ג. במסמכים רפואיים של המערער קיים מסמך רפואי מתאריך 5/3/97 המציין קיומה של דלקת מפרקים ניוונית, כן קיים מסמך מתאריך 7/3/91 הקובע כי המערער סובל מבעיות קשות ברגליים, כן קיים מסמך מיום 13/3/97 המציין כאבים בשתי הברכיים "משה כעשרים שנה" וכן מסמך מיום 29/3/97 בו נרשם כי המערער מועמד לניתוח החלפת ברך ימין. מדובר במסמכים המבססים את החלטת הוועדה לנכות את אחוזי הנכות שמצאה למערער, בגין מצב קודם. ד. מעבר לעובדה שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין הרי שלאור עברו הרפואי של המערער, כפי שבא לידי ביטוי במסמכים שפורטו בסעיף ג דלעיל (ואשר אף צורפו לסיכומי המשיב), 7. דיון והכרעה א. על פי ההלכה הפסוקה, משמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה, על פי הוראות פסק דין, מוגבלת הוועדה בעבודתה להוראות פסק הדין בלבד. ולענין זה ראה דב"ע נא/29-1 מנחם פרנקל נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד, 160,162 (1992). ב. במקרה שלפניי, הוחזר, כאמור, עניינו של המערער לוועדה, על מנת שהיא "תשקול מחדש את קביעתה לפיה, בשל השינויים הניווניים הקשים בברכיים, מהם סבל המערער , לטענתה, בלא קשר לעבודתו יש להפחית לו את כל אחוזי הנכות שמצאה כי קיימים (30%) בגין מצב קודם". במסגרת פסק הדין, הפנה בית הדין את תשומת לב הוועדה לדרישות סעיף הליקוי שציינה - סעיף 35 (1)(ד) וכן לטענות המערער כי בין שנות ה - 70 ועד לשנת 96, הוא לא היה מוגבל בתנועות ברך ימין לא באופן בינוני ולא בצורה ניכרת. ג. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא עיינה בפסק הדין וכך כתבה: "הוועדה עיינה בפס"ד מתאריך 22/3/09 בו הועדה התבקשה למעשה להראות היכן בחומר הרפואי מצויין כי קיימת הגבלה ניכרת בתנועות. הסעיף 35(ו)ד' מדבר על ....... דהיינו שינויים ניווניים עם השפעה כל כושר הפעולה הכללי ובינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות. אין סעיף זה דורש שתהיה הגבלה בתנועות אלה שינויים ניוונים הגורמים להשפעה על כושר העולה הכללית, היא יותר מבינונית. ממצא זה לכשעצמו מאפשר הפחתת נכות בשיעור 30% עבור מצב קודם. כאשר ממליצים החלפה של ברך ... אומרת כי השינויים בברך הינם קשים מאוד ולכן לדעת הועדה יש מקום להפחית את אחוזי הנכות עבור מצב קודם. הנכות מפורטת מעבר לדף". ד. הווה אומר, הוועדה הסבירה לבית הדין באלו מצבים ניתן ליישם את סעיף 35(1)(ד), תוך הדגשה כי אין חובה, בהתאם לסעיף, כי תהיה הגבלה בתנועות, מקום שיש שינויים ניווניים הגורמים להשפעה על כושר הפעולה הכללי. הוועדה ציינה שכאשר ממליצים על החלפה של ברך, משמע שהשינויים בברך היו קשים מאוד ומכאן שמדובר בשינויים התואמים את בסעיף 35(ד)(1) ולכן יש מקום להפחית מלוא האחוזים שהקנה מצבו הנוכחי של המערער, בגין אותו מצב קודם. ה. כבר בנקודה זו אציין כי אינני נעתרת לבקשת ב"כ המערער, אשר ביקש כי בית הדין יעשה את עבודת הוועדה, ויקבע את אחוזי הנכות המגיעים למערער וזאת מאחר וחרף טענותיו לא מצאתי כי מדובר בתיקון טעות משפטית גרידא, שאינה מצריכה ידע רפואי וזאת בין היתר לאור המסמכים הרפואיים שצורפו לסיכומי המשיב ובשים לב להלכה הפסוקה, בעניין זה, לפיה: "כבר נקבע כי רק במקרים חריגים, כאשר הטעות שנפלה בהחלטת הוועדה גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין בעצמו את הטעות [דב"ע נא/50-99 זוהר כץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 507; דב"ע נב/4-01 סלומון אסור - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 105; בר"ע 331/09 שרה מוצפי-פרץ - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 30.6.09)]. עניינה של המשיבה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים תיקון הטעות על ידי בית הדין. אמנם, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, בית הדין מצא פעם אחר פעם כי הממצאים עליהם מסתמכת הוועדה בקביעתה דבר ניכוי מצב קודם אינם בגדר ממצאים קליניים מוכחים המצביעים על הגבלה קלה בע"ש. ................ 14. הנה כי כן, בנסיבות המקרה שלפנינו אין מדובר בתיקון טעות משפטית גרידא, שאינה מצריכה ידע רפואי. אשר על כן דין הערעור בחלק זה שלו להתקבל, באופן שתבוטל קביעת בית הדין האזורי בדבר קביעת אחוזי הנכות של המשיבה בעצמו" (ראו עב"ל 637/09 המוסד לביטוח לאמי נ. דבורה וקנין (פסק דין מיום 7/2/10). ו. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה התחושה שהוועדה ניסתה להסביר לבית הדין שכדי לנכות מצב קודם לפי סעיף 35(ד(1) אין צורך להצביע גם על כך שמחלתו הבסיסית של המערער גרמה להשפעה שהיא יותר מבינונית על כושר פעולתו הכללי וגם על כך שבעבר ובלי כל קשר לעבודתו היתה קיימת אצלן הגבלה ניכרת בתנועות, כשהדגש הוא על תנועות ברך ימין. למעשה, לא ברור מדוע מצאה הוועדה "להסביר" לבית הדין עניין זה כשמעיון בפסק הדין עולה כי בית הדין היה ער לעובדה הנ"ל שהרי לא בכדי הוא ציין את המילה "או" - עמ' 4 שורה 11 לפרוטוקול מיום 22/3/09. מהאמור לעיל ומעיון בפרוטוקול הוועדה מתקבל הרושם כי הוועדה היתה נעולה בעמדתה ומשום כך ובמקום לבצע חשבון עובר ושב כנדרש, היינו, להצביע על ממצאים רפואיים המבססים את מצבו הקודם של המערער, בכל הקשור לברך ימין היא העדיפה "להתווכח" עם פסק הדין, בנסיבות אלו והואיל ובסופו של יום לא ערכה הוועדה חשבון עובר ושב כנדרש, הרי שהיא לא קיימה את הוראות פסק הדין ובכך טעתה טעות משפטית המצדיקה את קבלת הערעור. ז. במאמר מוסגר יצויין כי העובדה שבאת כח המשיב ציינה בסיכומיה, מסמכים רפואיים, אשר יש בהם, לדעתה, כדי לבסס את החלטת הוועדה, אינה יכולה להוות תחליף לעבודת הוועדה ומכאן שבבוא בית הדין לבחון אם קיימה הוועדה את פסק הדין אם לאו אין במסמכים הנ"ל כדי להוכיח שהוועדה קיימה את פסק הדין שהרי, כאמור לעיל, היתה זו באת כח המשיב שטרחה ואיתרה את המסמכים ולא הוועדה. ח. לנוכח כל האמור לעיל והואיל והתרשמתי כי קיים חשש אמיתי כי הוועדה נעולה על עמדתה, אך לא שוכנעתי כי התקיימו הנסיבות המצדיקות שבית הדין יעשה את מלאכתה של הוועדה, הריני מורה על העברת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, על מנת שתדון מחדש בעניינו. 8. לסיכום עניינו של המערער יועבר לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר על מנת שתדון מחדש בעניינו. 9. בפני הוועדה, בהרכבה החדש לא יהיו הפרוטוקולים של כל הוועדות הרפואיות לעררים, בגינם ניתנו פסקי הדין שבעקבותיהם חזר המערער והגיש ערעורים וכן לא יהיו פסקי הדין השונים ואף לא פסק דין זה, למעט סעיף 7 לו. 10. הוצאות בשים לב לעובדה שגם הפעם לא קיימה הוועדה את פסק הדין ובהתחשב במספר הפעמים בהם מצא עצמו המערער נאלץ להגיש ערעורים בגין טעויות כאלו ואחרות של הוועדות, הריני מחייבת את המשיב לשלם לו סכום של 4,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום. 11. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום כ"ח באדר, תש"ע (14 במרץ 2010) בהעדר הצדדים. אורית יעקבס, שופטת רפואהועדה רפואית