אישה טענה כי רכב חנה באופן, שחסם את המדרכה. לפיכך נאלצה לרדת מהמדרכה. הכביש היה סואן והיא ירדה כשהיא צמודה לרכב, רגלה נתפסה בין המדרכה לבין הרכב והיא נפלה ונגרמה לה פגיעה מרכב חונה. להלן פסק דין בנושא פגיעה מרכב חונה: פסק דין לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת. השאלות העומדות להכרעה בשלב זה הן : 1. האם התובעת הוכיחה את נסיבות האירוע כמצויין בכתב התביעה. 2. אם העובדות אמנם הוכחו - האם המדובר בתאונת דרכים. התובעת טוענת בתביעה, כי בשעה ששבה מניחום אבלים חנה רכבו של הנתבע באופן, שחסם את המדרכה. לפיכך נאלצה התובעת לרדת מהמדרכה. הכביש היה סואן והיא ירדה כשהיא צמודה לרכב, רגלה נתפסה בין המדרכה לבין הרכב והיא נפלה ונפגעה. הנתבע מכחיש את האירוע כפי שתיארה אותו התובעת וטען, כי החנה את רכבו במקום מותר. כדי להכריע בין שתי הגרסאות הנוגדות וכדי להגיע למסקנה האם יש לקבל את גרסת התובעת, שעליה חובת ההוכחה, או לדחותה, נבחן את העדויות בתצהירים כפי שעברו בכור ההיתוך של החקירה הנגדית. ב"כ התובעת מציין, כי התובעת מסרה את גרסתה ביום 29.09.03 בהודעה למשטרה שבועיים לאחר האירוע (התאונה היתה ביום 15.09.03). התובעת מסרה פעם נוספת את גרסתה במשטרה ביום 15.0404. "הבחנתי ברכב טנדר מיצובישי שחנה לרוחב כל המדרכה ולי אין שום אפשרות להמשיך וללכת אלא אם אני יורדת לכביש ועוקפת את הרכב. ניסיתי לעקוף את הרכב...רגל שמאל נתפסה לי בין הגלגל הקדמי למדרכה, איבדתי את שווי משקלי ונפלתי. " יום לאחר התאונה, דהיינו ביום 16.09.03 בתעודת חדר המיון מוסרת כי נפלה על המדרכה כשמכונית עמדה על המדרכה. 3 הגרסאות האלה חוזרות על עצמן ויש בהם תמיכה לגרסת התובעת בתצהיר עדותה הראשית. לטענת ב"כ התובעת, עדותה של התובעת לא נסתרה. התובעת נחקרה על גרסתה והוצג לה במהלך החקירה הנגדית, כי בהודעה שמסרה במשטרה ציינה לא היו עדי ראייה, טוענת התובעת כי אמנם היתה לבד. לדבריה, העד מר סופר אברהם, קרוב משפחה, ראה אותה נופלת וניגש אליה, הוא לא זיהה אותה עד שהתקרב. עוד הוסיפה התובעת, כי היתה על הרצפה כמה דקות עד שמר סופר זיהה אותה. את מספר הרכב רשם בנה. במשטרה אמרה, כי רשמה את מספר הרכב על נייר והשליכה אותו לאחר ההודעה במשטרה. העד מטעם התובעת מר אברהם סופר היה בדרכו לתפילה בבית האבלים. בניגוד לגרסת התובעת הוא הלך לבית האבלים בחשכה, אך לא בשעה 22:00. העד מעיד, כי בכניסה לבית היה רכב שחנה על המדרכה, אך אינו זוכר באיזה רכב מדובר. העד, לפי גרסתו, היה במרחק של 2 צעדים מהתובעת ועד שנפלה, הוא עצמו עמד ליד הרכב כשהיא נפלה. עפ"י עדותו של עד זה, התובעת נתקלה ברכב, נתפסה לה הרגל אולי היא החליקה (עמ' 6 שורה אחרונה לפרוטוקול). לאחר שבחנתי את 2 העדויות שבפני, הרי נמצאו סתירות ביניהן : תפילה בבית אבלים היא כשמחשיך או קודם לכן ולא בשעה 22:00. כך גם מאשר העד בניגוד לגרסת התובעת. התובעת טוענת, כי היתה מספר דקות על הרצפה בעוד שהעד העיד, כי עמד 2 צעדים ממנה. אם אמנם העד עמד בקרבה כזו אל התובעת קשה לקבל גרסתו כי לא זיהה אותה בגלל החשיכה. העד אינו יודע לזהות את הרכב ואינו יודע בדיוק היכן חנה, אך יודע לומר שחנה על המדרכה. מאידך, הנתבע מוסר בעדותו, כי החנה את הרכב בסביבות השעה 16:00 בחניה שבמפרץ חניה. במשטרה העיד הנתבע, כי החנה את הרכב בחניה או במקביל למדרכה. הנתבע נחקר על האמור בתצהירו וגרסתו לא נסתרה כלל. ברור הוא, כי הנתבע לא ראה את עצם הנפילה. נטל הראיה על התובעת להוכיח את נסיבות התאונה. בעדותה של התובעת נתגלו סתירות והיו אף סתירות בין עדותה שלה לבין עדות העד מטעמה. לעומת זאת הנתבע עמד על גרסתו, כי החנה את הרכב במקום מותר, דהיינו או במפרץ או לרוחב המדרכה. משהיו סתירות בעדות התובעת ואף בעדות העד מטעמה, אני קובע כי גרסתו של הנתבע מקובלת עלי והתובעת לא הוכיחה את גרסתה. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ + מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. פגיעת רכברכב חונהנזק לרכב