1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) - להלן: "הוועדה", אשר התכנסה ביום 4/02/10 ואשר קבעה כי דרגת נכותו היציבה של המערער הינה 10%, לפי סעיף 35(1)ב, מיום 1/10/08. 2. רקע המערער, יליד 1977, נהג משאית, נפגע בברך ובשוק רגל ימין, בתאונת עבודה שארעה לו ביום 22/05/07. וועדה רפואית מדרג ראשון, שהתכנסה ביום 11/12/09, קבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 20% החל מיום 1/10/08. הוועדה שהתכנסה ביום 4/02/10, בעקבות ערר שהגיש המשיב ובעקבות ערר שהגיש המערער, שמעה את תלונות האחרון, ערכה לו בדיקה קלינית ברגליו, ובהסתמך על ממצאי הבדיקה, בדיקות דימות וקביעת וועדת הרשות, הפחיתה מאחוזי הנכות שקבעה הוועדה מדרג ראשון, וקבעה למערער נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%, מיום 1/10/08. כנגד החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי. 3. מהלך הדיון הודעת הערעור הוגשה לבית הדין ביום 24/05/10. ביום 1/07/10 התקיים דיון, במהלכו טענו הצדדים טענותיהם, ובסיומו נקבע, כי פסק הדין יינתן בהעדר הצדדים. 4. להלן עיקר טענות ב"כ המערער: א. טעתה הוועדה משלא קבעה למערער דרגת נכות רפואית יציבה בגין הצלקות. ב. טעתה הוועדה עת קבעה כי כאבי המערער באזור הצלקות אינם מספיקים לצורך קביעת דרגת נכות יציבה. ג. טעתה הוועדה משקבעה למערער דרגת נכות רפואית יציבה לפי סעיף 35 לרשימת המבחנים, המהווה סעיף סל, שכן קיים סעיף ליקוי ספציפי הדן בליקויים בברך. ד. טעתה הוועדה משלא נימקה מדוע לא קבעה למערער נכות רפואית לגבי פרק הברך. ה. טעתה הוועדה משלא קבעה למערער דרגת נכות רפואית יציבה לגבי נזק במיניסקוס. ו. טעתה הוועדה משלא דנה בשינויים ניווניים המלווים בדלדול שרירים, עקב הוצאת המיניסקוס, ולא נימקה מדוע אין לקבוע למערער נכות רפואית יציבה בגין נושא זה. ז. טעתה הוועדה משקבעה כי אין להפעיל תקנה 15 בעניינו של המערער. ח. נסיבות המקרה מצדיקות החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב חדש, בפניה לא יעמוד פרוטוקול הוועדה נשוא הערעור. 4. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב : א. גם אם קיים נזק במיניסקוס או מצב לאחר ניתוח - הוצאת מיניסקוס ללא הפרעות תפקודיות, מקנה 0% נכות. ב. הוועדה בדקה את הצלקת וקבעה כי היא שטוחה, בצבע עור, לא מגבילה את התנועות. ג. הוועדה התייחסה לכאבים של המערער וציינה כי הכאבים מקומיים וקשורים לנזק הגרמי וכי הצלקות לא מהוות גורם כיעור. ד. לוועדה סמכות לקבוע את סעיף הליקוי גם לפי סעיף מותאם, שכן מדובר בשיקול דעת רפואי. ה. הוועדה ערכה בדיקת רפואית לברך, וציינה כי היא תקינה לחלוטין. ו. הוועדה לא קיבלה את חוות הדעת של ד"ר גאזי, בשל חוסר ממצאים קליניים המתוארים בבדיקה. ז. אין מקום להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער, שכן נקבע כי הוא כשיר לנהוג ברכב מנועי מסוג משא עד 12 טון ללא הגבלה, ולא איבד את מקצועו. 5. דיון והכרעה בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת וועדה רפואית לערערים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי (28/04/99)] מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את תלונות המערער ואף עיינה באישורים רפואיים שונים. לעניין שוק רגל ימין - הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ברגלו ורשמה ממצאיה, כדלקמן:"כוח גס ותחושה שמורים בגפים תחתונים, החזרים תקינים ושווים בכל התחנות...היקף שוקיים שווה בנקודות זהות. היקף ירכיים 2- ס"מ בצד ימין. ברך ימין ללא סימני תפליט או נעילה. יציבה תוך כדי שינוי תנוחה ישור וכיפוף מלא. עמידה על עקבים תקינה ביישור מלא". הוועדה עיינה בממצאי צילום מיום 12/05/09, וציינה: "שבר מחובר של טיבראל פלטי חיצוני. שינויים ניווניים בחומר של חיצוני בלבד של ברך ימין. ללא עדות לשינויים ניוונים במדור פנימי במפרק בין פיקה ועצם הירך ". הוועדה עיינה בחו"ד של ד"ר גאזי מיום 1/01/10 ונימקה את דחיית מסקנותיו לעניין הגבלה בישור וכיפוף בשל חוסר ממצאים קליניים המתוארים בבדיקה. מבדיקתה עולה כי "אין עדות להגבלה ביישור וכיפוף, שינויים ניווניים מינימלים בבדיקות דימות במדור החיצוני של הברך בלבד. אין עדות לחוסר יציבות של הברך. אין כל עדות לפגיעה מיניסקלית. אין השפעה של גוף זר שנשאר בעצם השוקה מחוץ למפרק". כידוע, די בשוני בממצאים כדי להוות נימוק מספיק לדחיית חוות דעת שהגיש מבוטח ולכן מקום שהוועדה, בניגוד לד"ר גאזי מצאה כי "אין עדות להגבלה בישור וכיפוף...אין עדות לחוסר יציבות של הברך...", ומכאן שי בנימוק לחוסר ממצאים קליניים המתוארים בבדיקה, כדי להוות נימוק מספק לדחיית חוות הדעת. חרף זאת והואיל ומעיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בפני הוועדה, בהם נכתב כי המערער עבר כריתה חלקית של המיניסקוס המדיאלי, וכי הומלץ לו על החלפת פרק הברך, נראה שקיים פגם בכך שהוועדה לא התייחסה להמלצה זו שהרי לא סביר שיומלץ לאדם להחליף פרק ברך אם מצבו אינו ממחייב זאת. זאת ועוד, לא ברור כיצד מתיישבת קביעת הוועדה עם המלצות אלו וכן לא ברור כיצד מחד קובעת הוועדה העדר הגבלה בישור וכיפוף ו/או ממצאים המצדיקים קביעת נכות ומאידך קובעת למערער, בכל זאת, 10% נכות רפואית צמיתה בגין סעיף 35(1)ב. החלטת הוועדה צריכה "להיות ברורה לכל ללא צורך בפרשנות או הסקת מסקנות." [עב"ל(ארצי)10082/97 שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי (22/06/99)], ולכן, מאחר והוועדה לא נימקה קביעתה וכן לא התמודדה עם המסמכים במסגרתם מומלץ למערער להחליף את פרק הברך כשיש מסמכים מהם עולה כי ד"ר הנדל נמצנע מלהמליץ על ARTHROPLASTY", עקב גילו הצעיר", של המערער, הרי שנפלה טעות משפטית בהחלטתה. לגבי סעיף הליקוי - לוועדה סמכות לקבוע מהו סעיף הליקוי לפיו היא תקבע דרגת הנכות. אולם מאחר ואין באמירה לפיה "על-סמך בדיקה קלינית ובדיקות דימות יש להקנות נכות בשיעור:10% לפי סעיף: 35(1)ב", כדי לענות על דרישת הנימוק של קביעתה הרי שנפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. בכל הקשור לעניין הצלקות - הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית תוך שהיא מתייחסת לצלקותיו: "במדור פנימי המפרק בין פיקה לעצם הירך . בחלק הצדדי של הברך הימנית צלקת ניתוחית אורכית שטוחה בצבע העור באורך 16 ס"מ, ברוחב בין 1 מ"מ ל-9 מ"מ. לא דבוקה ליסוד. ללא סימני דלקת או גירוי. בחלק הפנימי של ברך ימין צלקת ניתוחית אורכית שטוחה באורך 95 מ"מ וברוחב בין 1 מ"מ ל-6 מ"מ לא דבוקה ליסוד וללא סימני דלקת או גירוי...נוכחות הצלקת לא מגבילה בתנועות". הוועדה התייחסה לתלונותיו של המערער לעניין צלקות מכאיבות וקבעה כי הכאבים באזור הצלקות "קשורים לנזק הגרמי". בהתייחסה לעניין צלקות מכערות, קבעה הוועדה כי "לאור מיקום הצלקות [הן] לא מהוות גורם כיעור המקנה אחוזי נכות". לדעתי, אין בקביעת הוועדה כי מיקום הצלקות אינו מהווה גורם מכער בכדי להוות נימוק מספק. כבר נקבע כי "אין בעצם העובדה כי הצלקת נמצאת באזור שאינו גלוי לעין, כדי לשלול , כשלעצמו את יישום פריט זה למבחני הנכות" [עב"ל(ארצי)100035/97 אלברט חדד - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)], וכי אפילו "כשהצלקת נמצאת באזור הבטן, אין בכך כדי לשלול את יישום הפריט" [דב"ע(ארצי)לז/01-39 מוחמד גזמאוי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)]. בנוסף לכך, ספק אם צלקת באורך של 16 ס"כ הממוקמת בחלק הפנימי של ברך ימין (ולא לדוגמא, בכף הרגל), יכולה להחשב כצלקת אשר מיקומה אינו מהווה גורם מכער. מאחר ומדובר בשתי צלקות בגודל שאינו עניין של מה בכך, האחת - באורך 16 ס"מ, ברוחב בין 1 מ"מ ל-9 מ"מ. לא דבוקה ליסוד, והשניה - באורך 95 מ"מ וברוחב בין 1 מ"מ ל-6 מ"מ לא דבוקה ליסוד, הרי שהיה על הוועדה לנמק מדוע היא קובעת שצלקות אלו, על אף גודלן, אינן מכערות את האיבר אותו צילקו. משלא עשתה כן, נפלה טעות משפטית בהחלטתה. בכל הקשור להפעלת תקנה 15 - מאחר והועדה קבעה למערער דרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10%, בגין סעיף 35(1)ב, אולם ציינה כי היא אינה מפעילה את תקנה 15 לגבי המערער, שכן מסתמכת על קביעת וועדת רשות, מיום 12/07/09, לפיה "המערער מסוגל לעבודתו ולגילו אין השפעה", בלא שנימקה קביעתה זו ומבלי שהתייחסה למצויין בפרוטוקול, לפיו המערער אינו עובד וכן מבלי שהתייחסה לטענות המערער בעניין זה כפי שנטענו בערר שהוגש מטעמו - באשר לכך שהוועדה טעתה "כאשר לא הביאה בחשבון את השפעת התאונה על יכולתו של העורר לשוב לעבודה תקינה ומלאה" ובאשר לכך ש"טעתה הוועדה כאשר לא הביאה בחשבון את השפעת אופי, סוג הפגיעה וחומרתה בכאביו הטרדניים ומגבלותיו...דבר השולל ממנו האפשרות להצע עבודתו כמו בעבר", הרי שיש לקבל את הערעור גם בעניין זה. בכל הקשור לבקשת בא כח המערער להעביר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר - לא מצאתי כי קיימת הצדקה לסטות מדרך המלך ולהעתר לבקשה זו. מדובר במערער שהתייצבותו אצל הוועדה היתה ההתייצבות הראשונה בפני וועדה זו ומעיון בפרוטוקול לא עולה כי היא נעולה על עמדתה. 6. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: א. תשקול במנומק האם יש מקום לקבוע למערער אחוזי נכות כלשהם בגין נזק במיניסקוס ו/או האם הנכון לקבוע לו נכות בגין סעיף ליקוי מתאים אחר, תוך התמודדות עם המסמכים הרפואיים במסגרתם הומלץ לתובע להחליף את פיקת הברך. ב. תבחן ותשקול שוב ובמנומק האם יש מקום לקבוע למערער אחוזי נכות כלשהם בגין הצלקות. ג. תערוך דיון מנומק בשאלת הפעלת תקנה 15. 7. הוצאות על המשיב לשלם למערער סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום. 8. כל צד רשאי רשאי להגיש בקשת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. ניתן היום, כ"ה בתמוז תש"ע, 07 יולי 2010, בהעדר הצדדים. אורית יעקבס, שופטת שריריםמיניסקוס