דחיית הוכחת חוב החייבים, בני זוג, נקטו בהליכים של פשיטת רגל. לעמדתם, הם נקלעו לקשיים כלכליים מחמת ערבויות שניתנו על ידם לאחות החייב, הגב' ברוריה פרבמן (להלן: "האחות"), לבקשתה. בדיעבד התברר כי האחות עשתה שימוש לרעה באשראים שניתנו לה, בין היתר על סמך ערבויות החייבים, כי האחות מעורערת בנפשה, ביצעה ניסיונות התאבדות, ואף אינה מכחישה את המיוחס לה. בגדר זאת, מסר החייב לאחות לבקשתה בשנת 2001 שיקים על החלק, לצורך פעילות עסקית שלה, כך לטענתה, ובטרם נודע על הבעייתיות של האחות, ותוך הבטחה שכנגד אלה יופקדו סכומים במזומן בחשבון. לימים, התברר לבני הזוג כי האחות הונתה אותם, מילאה את השיקים ללא שהפקידה כספים בחשבון, לקחה ללא רשותם שיקים נוספים בחתימתם, סיחרה אותם בין היתר גם לנושים המשיבים. עוד התברר כי האחות החתימה את החייבת על הלוואה במאות אלפי ₪ אשר לביטחונה שימשה דירתה של אם החייב והאחות. לאחר שננקטו הליכי הוצאה לפועל נגד החייבים ובוצעו פעולות מבצעיות על ידי הנושים, הם נקטו בהליכי פשיטת רגל. צווי הכינוס נגדם ניתנו ביום 23.11.03 ובהמשך ביום 3.8.07 מונה עו"ד אורן הראל כמנהל מיוחד לנכסיהם (להלן: "המנהל המיוחד"). צו הכינוס פורסם בעיתונות ביום 24.12.03 ופורסם ברשומות ביום 20.1.04. המנהל המיוחד הכיר בהוכחות חוב אשר הגישו המשיבות 3-4 (להלן: "הנושות") נגד החייב, דחה הוכחות חוב שהגישה המשיבה 3 (להלן: "קלינטון"), נגד החייבת מחמת הגשתה באיחור ובחלוף המועד להגשתה וכן דחה הוכחות חוב שהגיש המשיב 4 כנגד החייבים מחמת איחור בהגשה. סופו של דבר, הוכרו הוכחות חוב שהגישו הנושות נגד החייב בלבד על סך של 306,270 ₪. במסגרת ההליך, מונחות מספר בקשות הדרושות להכרעה ובכללן, בקשות הנושות, לבטל את הליכי פשיטת רגל, ערעור על החלטות המנהל המיוחד לדחיית הוכחת החוב וכן בקשה להארכת מועד להגשתה, וכן בקשות החייבים להפטר. עוד הוגש ערעור על ידי המשיב 4 על דחיית הוכחת החוב, אך הבקשה נמחקה מחוסר מעש ובא כוח הנושה לא עמד על ביטול המחיקה, אך התנגד למתן ההפטר. אדון בבקשות כסדרן. בש"א 24686/07 ובש"א 2963/09 - ערעור של קלינטון על החלטות המנהל המיוחד בעניינה של החייבת - המשיבה 2 קלינטון נושה בחייבים בהסתמך על שיק שנמשך מחשבונם על סך של 125,000 ₪, ז.פ. 10.2.01 וחולל. התנגדות שהגישו החייבים נדחתה. השיק האמור ניתן אף הוא לבקשת האחות ומבלי שהחייבים נהנו מהתמורה שניתנה עבורו. המנהל המיוחד דחה ביום 3.12.07 את הוכחת החוב שהגישה קלינטון נגד החייבת מחמת האיחור בהגשתה. בהמשך, ביום 8.1.09 דחה את בקשת קליטון להאריך את המועד להגשת הוכחת החוב האמורה. קלינטון הגישה ערעור על כל אחת מההחלטות האמורות. לעניין ערעורים אלה, מן הראוי לציין את הנתונים הבאים: צו הכינוס פורסם בעיתון ביום 24.12.03 וברשומות ביום 20.1.04 (סעיפים 9-10 לכתב הערעור על דחיית הוכחת החוב). קלינטון הגישה את הוכחת החוב רק ביום 23.1.05 וכאמור בסעיף 17 לערעור על דחיית המועד להארכת מועד להגשת הוכחת חוב, (בערעור על הוכחת החוב נטען כי היא הוגשה ביום 31.5.03, סעיף 8). קרי, הוכחת החוב הוגשה בחלוף כחודשיים מתום ששת החודשים להגשת הערעור על ההחלטה וכקבוע בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל התש"מ-1980 (להלן: "הפקודה"). בנסיבות אלה, סבר המנהל המיוחד שיש לדחות את הוכחת החוב מחמת שהוגשה בחלוף המועד שהיה להגישה, ואף לא ראה מקום להאריך את המועד להגשת הוכחת החוב, שכן הבקשה בעניין הוגשה בחלוף שלוש שנים לאחר דחיית הוכחת החוב. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, הגעתי לידי מסקנה כי דין שני הערעורים כאחד להידחות. סעיף 71(ב) לפקודה קצב מועד להגשת הוכחת חוב, שלאחריה לא ניתן להגיש את הוכחת החוב, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים לעשות כן: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע" (ההדגשה אינה במקור -א.א.) הוראת סעיף 71(ב) הנ"ל, הינה מהותית ואינה טכנית גרידא שכן החייב והנושים אמורים לדעת תוך פרק זמן מסוים, מהי מצבת החובות, הנשייה, מאסת הנכסים לחלוקה וכדומה (רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ואחר', בש"א (חי') 3134/06 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' עו"ד גדות אברהם ואחר',). פריצת לוח הזמנים האמור, משמע פגיעה באינטרסים של כלל הנושים והחייב. אמנם קיימת מחלוקת פוסקים, בבתי המשפט המחוזיים, בשאלה מתי להיעתר לבקשת נושה להארכת המועד להגשת הוכחת חוב. חלק מהשופטים סוברים כי לוח הזמנים שנקבע בפקודה הינו קשיח ויש להימנע ככלל מהארכת מועדים שכן אחרת יופר האיזון שבין שמירת זכות הקניין של הנושה לבין רצון החייב לסיים את הליכי פשיטת הרגל (כב' השופטת אלשיך בת.א. (ת"א) 6444/03 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייבים פרימר שרה ומנחם,). גישה אחרת, מקלה יותר, נותנת פרשנות רחבה ל"טעמים המיוחדים" לפי סעיף 71 (ב), להארכת המועד של בקשת נושה להוכחת החוב (כב' השופטת וילנר בת.א. (חי') 249/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי,; בש"א (חי') 15090/05 עיריית נשר ובנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי , מפי כב' השופטת הורוביץ). מן הכלל אל הפרט: נסיבות המקרה שלפניי מובילות למסקנה כי גם לפי הגישה המקלה, דין הערעור שדחה את הבקשה להארכת מועד, להדחות. בחינת הבקשות שלפניי מלמד כי קלינטון לא נתנה כל טעם ענייני לכך שלא הגישה את הוכחת החוב במועד. מקובלת עליי עמדת המנהל המיוחד כי קלינטון הייתה מודעת להיותה של החייבת בהליך כינוס נכסים, ומכל מקום, עמדת המצהיר מטעמה באשר למועד בו נודע על צו הכינוס הייתה עמומה ביותר ולא החלטית במיוחד שעה שנאמר על ידו כי "קשה לשחזר במדויק את השתלשלות האירועים שקדמה להגשת הוכחת החוב". זאת ועוד, בהבדל ממחדלה באשר להגשת הוכחת החוב כנגד החייבת, ידעה גם ידעה קלינטון להגיש במועד הוכחת חוב נגד החייב, וזאת עשתה תוך ששה חודשים ממועד הפרסום. קל וחומר נכון הדבר שעה שתיק ההוצאה לפועל שפתחה קלינטון הוא משותף לחייבת ולחייב, לכן מוחזקת קלינטון כמי שידעה על צו הכינוס של החייבת כמות שידעה על צו הכינוס של החייב שניתן באותו מועד. זאת ועוד, צווי כינוס הנכסים, הן של החייב והן של החייבת פורסמו בעיתונות וברשומות בעת ובעונה אחת. מכאן, ששומה היה על קלינטון להגיש בד בבד את הוכחת החוב של החייבת עם הוכחת החוב שהגישה נגד החייב. קלינטון לא נתנה כל הסבר ולו דחוק מדוע במקרה של החייבת לא הגישה הוכחת חוב במועד, בהבדל מהאופן בו נהגה במקרה של החייב. לא התעלמתי מטענת קלינטון המפנה להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 19.9.04 אשר הורה על עיכוב ההליכים נגד החייבת, ומכאן שרק ממועד זה נודע לה על צו הכינוס. דא עקא, אין בטענה האמורה כדי להביא לידי תוצאה שונה שכן יושם לב שבהחלטה האמורה צויין במפורש כי צו כינוס הנכסים ניתן ביום 23.11.03. לכן, קלינטון ידעה לכל המאוחר ביום 20.9.04 כי צו הכינוס נגד החייבת ניתן כבר ביום 23.11.03, והיה עליה אפוא להזדרז ולהגיש לאלתר את הוכחת החוב, אך מטעמים השמורים עימה, עשתה כן רק ביום 23.1.05, קרי רק בעבור ארבעה חודשים מחלוף המועד, ושוב מבלי שניתן כל טעם לאיחור האמור. אמנם המצהיר מטעם קלינטון טען כי נודע לו על צו הכינוס רק בעקבות בקשה שהגישה החייבת בתיק ההוצאה לפועל ביום 24.1.05 וכעולה מתדפיס תיק ההוצאה לפועל שצירף, אך אין בידי לקבל את הטענה התמוהה שכן קלינטון עצמה הגישה את הוכחת החוב קודם לכן, ביום 23.1.05, כלומר בטרם שהחייבת הגישה את הבקשה בתיק ההוצאה לפועל. מכאן, שבניגוד לטענת קלינטון, ידיעתה על צו כינוס הנכסים של החייבת לא נבעה מהבקשה שהגישה החייבת בתיק ההוצאה לפועל ביום 24.1.05, אלא קודם לכן, מועד שלגביו לא מסרה קלינטון כל אסמכתא שהיא. טעם נוסף לדחיית הערעורים הוא עיסוקה של קלינטון. קלינטון פועלת במתן אשראים, היא ביצעה פעולות מבצעיות בתיק ההוצאה לפועל נגד החייבים וכנטען בהרחבה בתצהירים. בנסיבות דומות, דחה בית המשפט העליון השגת נושה שלא להאריך מועד להגשת הוכחת חוב. אפנה לרע"א 9181/08 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' נשר נפתלי המנהל המיוחד בו נדחתה בקשה להארכת מועד להגשת הוכחת חוב ביומיים בלבד תוך שבית המשפט העליון התייחס גם למהות הנושה שהינו גוף פיננסי מאורגן ולידיעתו בפועל של הנושה על צו הכינוס. לא התעלמתי מטענת בא כוח קלינטון בסעיף 16 לסיכומיו כי מרשתו היא חברה פרטית ולא בנק ואינה עוקבת אחר פרסומים ולכן אין להשוותה לבנק. דין הטענה להידחות שכן שעה שגוף פרטי עוסק במתן אשראים, פועל במידת הצורך לגביית חובות בגין האשראים שניתנו על ידו, לרבת באמצעות הליכי הוצאה לפועל, מצופה כי יעקוב אחר התנהלות החייבים נגדם הוא פועל ובמסגרת זו גם יבדוק פרסומים בדבר כינוס נכסים של אותם חייבים (ראה סעיף 9 לסיכומי בא כוח החייבת). בחנתי גם את ההלכות אליהן הפנה בא כוח קלינטון בסיכומיו ולא ראיתי כי אלה ישימות למקרה שלפניי. ע"א 4798/01 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, שכן במקרה שלפניי, בהבדל מהמקרה האמור, קיימת הסתמכות של החייבת על שקלינטון לא הגישה הוכחת חוב. התוצאה הינה כי דין שני הערעורים כאחד, קרי הערעור על החלטת המנהל המיוחד להארכת מועד להגשת הוכחת חוב והערעור על ההחלטה לדחיית הוכחת החוב להידחות. בש"א 2672/09 - ביטול הליכי פשיטת הרגל של המשיבה 2 - החייבת הנושות, המשיבות 3-4, הגישו בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל של החייבת מאחר ולטעמן בהעדר תביעות חוב, אין מקום להמשיך בהליכי פשיטת רגל. דין הבקשה להידחות. העובדה שנושים בחרו שלא להגיש הוכחות חוב, או שאלה נדחו על ידי המנהל המיוחד ובאופן שלא תלויות ועומדות תביעות חוב כנגד חייב שנקט בהליך פשיטת רגל, אינם מקנים עילה לביטול ההליכים. 7. בש"א 9393/09 ו- בש"א 9394/09 - בקשות החייבים להפטר כל אחד החייבים הגיש בקשה להפטר. בנימוקי הבקשות נטען כי הסתבכות החייבים הייתה בתום לב, כי הם שיתפו פעולה עם המנהל המיוחד ועם הכנ"ר במהלך תקופת פשיטת הרגל, שילמו את התשלום החודשי, מסרו דוחות, משך ההליך וכדומה. עוד נטען כי אין להם נכסים ברי ערך למימוש פרט לדירת מגורים שעליה ידובר בהמשך. בנוסף נטען למצוקות נפשיות קשות בהם מצויים החייבים וילדיהם כתוצאה מההליכים. המנהל המיוחד תמך בתסקירו בבקשות, תוך שסבר כי על החייבים לשפר את ההצעה בכך שיוסיפו סכומים מסוימים לקופת הנשייה באופן שיהיה בו כדי לפדות את שווי זכויות החייב בדירת המגורים. הכנ"ר הצטרף לעמדת המנהל המיוחד. הנושים מתנגדים להפטר. בין היתר הצביעו על כך שהחייב ויתר על זכויותיו בדירת אמו לטובת בנק למשכנתאות לזכותו שועבדה הדירה וזאת בגין הלוואה שנטלה אחותו ולה גם צורפה אשתו כחייבת, באשר לעמדת הנושים יש בכך משום העדפה פסולה של החייב על פני נושיו האחרים. עוד נטען כי באופן התנהגותם החייבים ובעיקר החייב אשר מסר המחאות על החלק לאחותו יש דופי המגיע כדי חוסר תום לב שיש בו כדי לשלול את מתן ההפטר. בנוסף גורסים הנושים כי מצבם הכלכלי של החייבים אינו בכי רע כמות שנטען על ידם, כאשר בהקשר זה מצביעים על כך שהחייבים מיוצגים על ידי פרקליטים פרטיים, כי בבעלותם דירת מגורים בת 2.5 חדרים בפתח תקווה, כי החייב היה מובטל במשך זמן ממושך ולא עשה מאמצים להתפרנס, כי בביתם טלוויזיה בכבלים ועוד. בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות: האחת, שעניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פירעון החובות; האחרת, שעניינה בחייב, ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות "לפתוח דף חדש" לאחר שיופטר מחובותיו. סימן ו' לפקודה, ובמיוחד סעיפים 63-62 לפקודה וההלכה הפסוקה מורים כי במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן הפטר , הם השיקולים הבאים: הסיבות בעטיין נקלע החייב לקשיים בגינם הוכרז כפושט רגל, האם הונה את נושיו, התנהגותו במהלך התקופה שמאז צו הכינוס, שיתוף הפעולה עם הכנ"ר ועם הנאמן, משך הליכי פשיטת הרגל, תועלת שתצמח לנושים מהמשך הליכי פש"ר והכל מתוך מגמה לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו, כפוף למילוי האמור. בהקשר זה נקבע בע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45 בעמוד 55 : "מטרה לגיטימית ויסודית בהליכי פשיטת הרגל היא שמיטת חובותיו של חייב שנקלע לקשיים כספיים מתמשכים, ומתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו. החברה המתוקנת רואה בו הושטת קרש הצלה לחייבים, וגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב". אפנה גם ל"הנחיות הכונס הרשמי הליכי פשיטת רגל - פברואר 2004" (8.2.04). הכנ"ר סבור כי יש לראות מועד של ארבע שנים ממועד צו הכינוס כמועד סביר לסיום ההליך, כאשר לעניין ההפטר מורות ההנחיות: "כשתוצאות החקירה מעלות כי החייב תם לב, וכי הוא עומד בקריטריונים הנדרשים לכך בדין, עמדת הכונס הרשמי תהיה כי ראוי ליתן לו כבר במעמד הכרזתו כפושט רגל הפטר לאלתר, או לאחר מכן במהלך ההליך, בהתאם לתועלת שתהיה לנושים מהמשך ההליך בכל שלב. להלן עיקרי השיקולים שיובאו בחשבון לצורך כך: היכולת הכלכלית של החייב ופוטנציאל ההשתכרות שלו להחזרת החובות... מצבו הסוציו אקונומי והבריאותי של החייב. קיומם של נכסים שניתן להיפרע מהם לטובת הנושים. זהות הנושים - האם רובם פרטיים לעומת עוסקים מורשים וחברות, שבהליך פש"ר זכאים לקבל זיכוי בגין חובות אבודים. גובה החובות של החייב בעת היווצרותם. מידת התעניינותם של הנושים בהליך..." על המבחנים השונים לצורך שקילת הפטר , ראה דברי כב' השופט זמיר בפש"ר (ת.א. 1906/03, שלמה שטרן נ' כונס הנכסים הרשמי,). מן הכלל אל הפרט: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לטענות הצדדים ולאחר חקירת החייבים לפניי, שוכנעתי שאין בהתנהגותם חוסר תוך לב העולה כדי דחיית בקשתם להפטר. אמנם החייבים ובמיוחד החייב מסרו לאחותו שיקים על החלק, דבר שיש בו כדי להצביע על התנהגות לא ראויה, אך ההלכה הפסוקה לא ראתה באקט זה של מתן התחייבויות כספיות לבני משפחה מדרגה ראשונה, משום חוסר תוך לב בדרגה גבוהה. אפנה לע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי,: "נראה לנו כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עם המערער וכי חלק מקביעותיו לעניין חוסר תום ליבו של המערער אינן יכולות לעמוד. כאמור, הסתבכותו של המערער החלה בסוף שנות השמונים, עת שחתם על ערבויות שונות לטובת גיסו וגיסתו. על יסוד החומר שהונח בפני בית המשפט המחוזי ובפנינו, לא ניתן לומר שעצם חתימה על ערבויות שונות לטובת בני המשפחה מצביעה על חוסר תום לב. במציאות הישראלית תופעה ידועה היא שלעיתים נדרשים אנשים לחתום על ערבויות, ומה טבעי יותר מכך שבני המשפחה יהיו אלה שיתבקשו לחתום על הערבויות". אין חולק כי לא נצמחה לחייבים כל טובת הנאה מהשיקים שנמסרו על ידם לאחות החייב, והדבר נעשה לאור היחסים ההדוקים ששררו באותה עת בין בני המשפחה הקרובים, במיוחד בשים לב לכך שהורי החייב נפטרו והוא ראה באחותו הגדולה כתחליף לאם, תוך שסמך כי אכן תדאג להפקיד כספים חלף השיקים. לעניין זה ניתן גם להסתמך על חקירות החייבים במסגרת ההליכים שנוהלו בין הצדדים לרבות האחות ובמסגרתם גם חקירת יכולת של האחרונה בה היא מאשרת שלקחה שיקים מהחייבים ללא רשותם ועוד, וכי דברים אלה היו מקובלים על קלינטון במסגרת ההליכים האמורים. הצדדים הרחיבו בסיכומיהם על מהות החוב המגיע מהחייבים לקלינטון. אין בית המשפט נדרש עתה לבחינת תוקף החוב האמור הנסמך גם על הליך משפטי שהתנהל בין הצדדים שכן המנהל המיוחד הכיר בהוכחת החוב של קלינטון בכל הנוגע לחייב ועל כך אין השגה. העניין הדרוש לבחינה הינו האם יש בחוב האמור כדי להצביע על חוסר תום לב השולל את זכות החייבים להפטר, אך כזאת לא מצאתי כאמור וזאת תוך יישום ההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה. זאת ועוד, גם חלוף הזמן מטה את הכף לדחיית טענת הנושים בדבר חוסר תום לב וכדברי בית המשפט העליון בע"א 3224/07 הנ"ל: "נקודה בעלת חשיבות בהקשר זה מתייחסת לאלמנט הזמן. גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסויים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל". אף בעניין שלפניי מדובר בשיקים שניתנו לפני שנים רבות, כמכלול ומבלי שהחייבים מודעים כלל ועיקר לבעייתיות של אחות החייב שהתברר בדיעבד כי היא סובלת ממחלת נפש. אין עסקינן בנוכלים מתוחכמים אשר ניסו להונות את נושיהם וקיבלו טובות הנאה בעורמה ותחבולה אלא מי שנקלעו לקשיים על ידי קרובת משפחה מדרגה ראשונה. נתתי דעתי לטענת הנושים לפיה הסכמת החייבים עם הבנק למשכנתאות בשנת 2001, לפיה ויתר החייב על ירושת אמו, מהווה פגיעה בנושים. לאחר עיון בטענות לרבות הפניות לעדויות קודמות במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, כמו גם בהסכם הפשרה האמור, שוכנעתי שאין בטענה כדי לאיין את ההפטר. הדירה האמורה היוותה בטוחה לבנק כנגד הלוואה שהעמיד הבנק לאחות כאשר גם החייבת צורפה כלווה. הואיל והלוואה לא נפרעה נקט הבנק במימוש הדירה, ולצורך כך נדרש לאישור החייב שהיה זכאי לרשת את הדירה בחלקה. אמנם החייב בא לקראת הבנק והסכים למימוש, אך גם ללא הסכמתו היה הבנק רשאי לממש את הבטוחה האמורה מכוח המשכנתא שרשומה לזכותו, כך שהויתור לא היה בו משום ויתור מהותי על זכויות החייב בנכס מכוח הירושה , ולכל היותר פישט את הליך המימוש, גם אם הדבר הביא להפטר של החייבת מהחזר ההלוואה. טעם נוסף להיעתר לבקשה הוא התנהגות החייבים במהלך תקופת הליך פשיטת הרגל. לעניין זה, במהלך התקופה הארוכה של צו כינוס הנכסים אין כל ניצול לרעה של ההליכים, ומכל מקום לא הוכח אחרת (ראה ספרם של השופטים, ש. לוין, וא. גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שניה, בעמוד 179). החייבים הגישו דוחות סדורים ועמדו בתשלומים החודשיים שהושתו עליהם. אף משך ההליכים כשלעצמו, כשש שנים מהווה טעם להיעתרות לבקשה ובשים לב להנחיות הכנ"ר כאמור לעיל. שקלתי גם את מצבם הכלכלי של החייבים והאם יש בו כדי לדחות את הבקשה. בחנתי את רכוש החייבים שבעיקרו דירה בת שניים וחצי חדרים בפתח תקווה, ואיני רואה מקום להידרש למחלוקת שבין הצדדים האם שטח הדירה הוא כ 55 מ"ר או מעט יותר, שכן ברי שאין עסקינן אלא בדירה שאינה יוקרתית, לא כל שכן, החייבים מתגוררים בה עם שלושת ילדיהם, כאשר על הדירה רובצת משכנתא. בדקתי גם את הכנסות החייבים, הוצאותיהם, והתרשמתי כי בני הזוג מנהלים אורח חיים צנוע, ומסקנתי הינה כי אין לצפות לשינוי פוטנציאל ההשתכרות של החייבים באופן שיהיה בו כדי לשנות באופן מהותי את קופת הנשייה. בהקשר זה גם לא ראיתי לקבל את טענת הנושים כי החייב נמנע מלעבוד במשך שלוש שנים, שכן התברר שהחייב עשה כדי למצוא מקורות פרנסה ואף עבודות מזדמנות לרבות חלוקת עיתונים וכעולה מתלושי השכר שהוצגו. בהקשר זה ראוי לציין כי שוכנעתי מדברי החייבים לפניי, אשר העידו כאשר הראשון לא שמע את עדות השני, כי החייבת עבדה בכל העת ופרנסה את המשפחה, הכוללת גם שלושה ילדים קטנים וכי החייב הגם שהיה מובטל פרק זמן לא קצר, ניסה לאתר מקור פרנסה, ושב לעבודה סדירה מזה כשנתיים. בכל אלה די כדי להביא לידי מסקנה לפיה יש לאפשר לחייבים לפתוח דף חדש בחייהם וכמצוות ההלכה הפסוקה. לאור כל האמור, אני נעתר לבקשות החייבים. לפיכך אני מכריז בזאת על החייבים כפושטי רגל וממנה את המנהל המיוחד, עו"ד אורן הראל כנאמן בפשיטת רגל והתחייבותו שניתנה בעת מינויו כמנהל מיוחד תשמש לעניין מינויו כנאמן. ניתן בזאת הפטר לחייבים וכל ההליכים נגדם, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ מבוטלים. הנאמן יחלק את הדיבידנד כפוף לפרסום כדין ובהפחתת שכרו ואגרת ההשגחה של הכנ"ר. הוכחת חובחוב