1. האם התאונה בה היה התובע מעורב ביום 17.4.07 מהווה תאונת דרכים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך על נתבעת מס' 1 (להלן: "קרנית") לפצות את התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה, ובאם אין הדבר כך, האם האחריות לאירוע מוטלת לפתחה של נתבעת מס' 2 (להלן: "עיריית חיפה") ואשר בתחומה אירעה התאונה. אלה השאלות שבמחלוקת בין הצדדים והן תידונה ותוכרענה להלן. 2. התובע יליד 18.12.75, מהנדס חשמל במקצועו ותושב חיפה. ביום 17.4.07 בשעה 22:00 לערך היה התובע מעורב בתאונה עת רכב על אופניו ברחוב פיק"א בחיפה וכתוצאה מכך נגרם לו נזק גוף (להלן: "התאונה"). 3. לטענת התובע, עובר לאירוע התאונה הוא רכב על אופניו בנתיב צדדי המוביל לשכונת נווה שאנן (להלן: "הנתיב הצדדי"). אותה עת רכב מיצובישי כסוף שנסע בקרבת מקום ביקש להשתלב בנתיב הצדדי בו היה התובע (להלן: "הרכב"). התובע נבהל, הסיט מבטו לכיוון הרכב וסטה ימינה. בעקבות זאת הוא עלה על בור, נפל לכיוון המדרכה ונפגע. יצויין כי הרכב המשיך בנסיעה ופרטיו לא נודעו לתובע. מכאן התביעה נגד קרנית, ולחילופין נגד עיריית חיפה. 4. קרנית חולקת על טענת התובע בדבר מעורבות הרכב בתאונה וטוענת כי אין מדובר בתאונת דרכים. 5. שקלתי ובחנתי מכלול עדויות וראיות הצדדים בתביעה ונחה דעתי כי מן הדין לקבל את עמדתה של קרנית. מספר נימוקים למסקנה זו כמפורט להלן. 6. לאחר אירוע התאונה הובהל התובע באמצעות רכב מד"א לבית חולים רמב"ם שם הוא אושפז עד ליום 19.4.07 (דו"ח מד"א לא הוגש לבית המשפט). בתעודת חדר מיון, מוצג נ/3, כמו גם בגליון קבלה לבית החולים, מוצג נ/4, אין זכר לגרסת התובע בדבר מעורבות רכב כלשהו בתאונה. בתעודת חדר המיון נרשם: "בן 31 הועבר למיון לאחר שנפל מאופניים בזמן רכיבה...", ובהמשך, נרשם על-ידי רופא העיניים אשר בדק את התובע "בזמן רכיבה על אופניים נכנס לבור, נפל ונחבל בעיניים". 7. גם בסיכום האשפוז של בית החולים, מוצג נ/5, אין זכר למעורבות הרכב הנטענת בתאונה. באותו מוצג נרשם תחת הכותרת אבחנות: PEDAL CYCLE ACCIDENT - PEDAL CYCLIST" " ובהמשך: "בן 31 יצא לנסיעה ספורטיבית על אופניו. לדבריו במהלך ירידה שטה (כך במקור - ר.ח.) ממסלולו ולכן נחבל". וכן נרשם בסיכום האשפוז תחת "דיון ומסקנות" "בן 31 התקבל בשל תאונת אופניים עצמית". 8. נכון אני להניח כי הרישום בתיעוד הרפואי אינו חזות הכל, שכן, מטבע הדברים הצוות הרפואי המקבל פצוע לטיפול רפואי מתעניין בראש ובראשונה בפגיעותיו והטיפולים המתחייבים במצבו בעוד כי נסיבות פגיעתו אינן בראש מעייניו. אולם, במקרה דנן יש לתת יותר משקל לרישום נסיבות התאונה בתיעוד הרפואי, שכן, התובע העיד באומרו: "ש. האם היו לך השגות לגבי הניסוח של מהלך הדברים בסיכום האשפוז נ/5? ת. זה כתוב בצורה לאקונית. ש. האם פנית לבית החולים וביקשת שיתקנו את הגרסה כך שלא תהיה לאקונית ותכלול בדיוק את הסיפור הנכון? ת. ביקשתי שיוסיפו את נושא הבור. ש. והם הוסיפו? ת. כן" (שם, עמ' 5 שורה 26 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). לבקשת התובע הוציא בית חולים רמב"ם סיכום אשפוז עדכני - מוצג נ/6 - בו נרשם כדלקמן: "בן 31 יצא לנסיעה ספורטיבית על אופניו. לדבריו במהלך ירידה סטה ממסלול עקב בור בכביש ולכן נחבל". הנה אם כן, גם בסיכום האשפוז העדכני אין כל זכר לרכב בזירת האירוע ותרומתו הנטענת לתאונה. ויודגש, התובע העיד כי פנייתו לבית חולים רמב"ם לתיקון סיכום האשפוז הראשון היתה לאחר קבלת ייעוץ משפטי והסבר בדבר חשיבות הרישום באותו מסמך (שם, עמ' 6 שורה 13 לפרוטוקול הדיון). 9. בהמשך חקירתו טען התובע כאילו בבית החולים לא ששו לשנות את הרישום בסיכום האשפוז ונאותו להתייחס רק לעניין הבור בכביש (שם, עמ' 6 שורה 25 לפרוטוקול הדיון). בתשובה לשאלה מדוע לא פנה בשנית לתיקון דו"ח האשפוז כך שהוא יכלול סיפור הרכב השיב התובע באומרו: "כי זה לא היה נעים" (שם, עמ' 9 שורה 5 לפרוטוקול הדיון). טענות התובע לעיל אינן משכנעות בעיניי ואין בהן הסבר המניח את הדעת להעדר התייחסות לרכב בשני סיכומי האשפוז של בית החולים. הרי באם בית החולים הסכים להוסיף פרטים לעניין נסיבות אירוע התאונה ולציין קיום הבור בכביש, מדוע לא להוסיף משפט מקדים לעניין הופעת הרכב?!!! לתובע הפתרונים. 10. אמנם נכון, בהודעת התובע למשטרה בדבר אירוע התאונה, מוצג נ/7, הוא התייחס לרכב באומרו: "כאשר רכב מסוג מיצובישי בצבע כסוף (?) אותת והאט בכוונה להשתלב ברגע האחרון בנתיב בו נסעתי. סטיתי מעט ימינה בנתיב ובתוך כך ובעוד אני מביט ברכב נכנסו האופניים שלי לבור שהיה בכביש". תיאור התובע לעיל אינו מרפא את התהיות והעדר אזכור הרכב במסמכי בית החולים כמפורט לעיל. הודעת התובע למשטרה נמסרה לאחר קבלת ייעוץ משפטי ולא באופן ספונטני (שם, עמ' 4 שורה 5 לפרוטוקול הדיון), ומכל מקום, גם בתיאור שבה חסר פרט מהותי בגרסת התובע, לפיו, הוא, כביכול, נבהל לאחר שהבחין ברכב ובטרם נפל ונפגע. 11. לא נעלמה מעיניי העובדה כי בתעודת חדר מיון ובגיליון קבלה מיום התאונה - מוצגים נ/3 - נ/4 - נרשם כאילו התובע נפגע בתאונת דרכים, אולם, לא מצאתי לייחס לרישום לאקוני זה חשיבות רבה ואין בו לשנות מהתוצאה אליה הגעתי. מספר טעמים לדבר: א. בשני המוצגים האמורים קיימת סתירה פנימית. בתעודת חדר מיון נרשם תחת "סיבת ההפנייה" "ת. דרכים", אך בהמשך נרשם "הועבר למיון לאחר שנפל מאופניים בזמן רכיבה" ובגליון הקבלה נרשם תחת סיבת האשפוז "לאחר ת.ד. עצמית" אך תחת הכותרת אבחנות נרשם: PEDAL CYCLE ACCIDENT - PEDAL CYCLIST ". למותר לציין כי אופניים אינו רכב מנועי ועל כן תאונת אופניים אינה מהווה תאונת דרכים. ב. מעדות התובע עולה כי בהגיעו לבית החולים ביום התאונה הוא לא סיפר על מעורבות הרכב הנטענת בתאונה, וזאת באומרו: "כל סיפור הבור וכל פרטי האירוע שאתה מציין שחסרים לא נמצאים שם משום שכשהגעתי למיון לא שאלו אותי למה נפלת, מה קרה. מיהרו לבדוק אם יש דימום מוחי, מיהרו לבדוק את יתר הפגיעות. חדר המיון שבו רופא מקדיש לך שתי דקות הוא לא טרח לשאול את השאלות שאתה מחפש את התשובות עליהן" (שם, עמ' 6 שורה 18 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך, "ש. במיון לא סיפרת על הרכב, בקבלה במחלקה גם לא, גם לא באשפוז, ובפעם הראשונה שאתה מספר פורמאלית זה במשטרה? ת. אני רוצה להסביר שכאשר הגעתי למיון שאלו אותי שאלות, שכבתי שם כולי מדמם, עיניים נפוחות, לא ראיתי דבר, שאלו אותי מה קרה לך, אמרתי שנפלתי מהאופניים. זה היה הדבר הכי חשוב כדי להסביר את המצב הרפואי שלי כדי שאוכל לקבל טיפול. לא שאלו אותי דבר מעבר לזה" (שם, עמ' 7-8 החל משורה 28 לפרוטוקול הדיון). משהודה התובע כי הוא לא סיפר לצוות הרפואי בבית החולים על מעורבות הרכב הנטענת בתאונה, ומאחר ולא היו עדים ישירים לאירוע שהתלוו לתובע לבית החולים, הרי הרישום בתעודת חדר המיון ובגליון הקבלה כאילו התובע נפגע בתאונת דרכים, הינו חסר כל משמעות ונפקות. 12. לאור האמור לעיל, אינני נותן אמון בטענת התובע למעורבות הרכב ותרומתו לתאונה, ולפיכך מתחייבת המסקנה כי אין מדובר בתאונת דרכים בהתאם לחוק הפלת"ד. 13. דומה כי עיריית חיפה אינה מכחישה כי במועד אירוע התאונה היה בור בנתיב הצדדי בו נסע התובע והיא מודה כי הבור תוקן ביום 2.5.07, כשבועיים לאחר האירוע, זאת בעקבות הודעה אשר התקבלה במוקד העירוני ביום 29.4.07. הדברים עולים הן מתצהיר עדותו הראשית של נציג עיריית חיפה, מוצג נ/12, והן מתצהיר תשובותיה לשאלון של התובע (אליו צורפה תמונת בור) - מוצגים ת/3-ת/4. יצויין כי בשאלון התבקשה העירייה לאשר את זירת האירוע ובתשובה לא הוכחש קיום הבור במועד התאונה. חיזוק משמעותי לקיום הבור במועד אירוע התאונה מצאתי בעדותו של מר ניר לנצמן מטעם קרנית, שוטר שהגיע לזירת האירוע זמן קצר לאחר ההתרחשות (להלן: "השוטר") יחד עם השוטרת גב' לאה פורר (להלן: "השוטרת"). בעדותו אמר השוטר "אני זוכר במעורפל שהיה איזה משהו בכביש זה היה באפריל כשהיו גשמים, היתה שם מהמורה, בור קטן, אבל זה לא היה משהו עמוק עמוק" (שם, עמ' 31 שורה 8 לפרוטוקול הדיון). בהמשך הוצגה בפני השוטר תמונת הבור, והוא נשאל האם זה היה המצב בהגיעו למקום והשיב בחיוב (שם, עמ' 31 שורה 12 לפרוטוקול הדיון). 14. לא נעלמה מעיניי העובדה כי בסיכום האישפוז הראשון של בית החולים, מוצג נ/5, לא צויין קיום הבור ממנו נפגע התובע ורק בסיכום האישפוז המאוחר, מוצג נ/6, ניתן ביטוי לכך. יחד עם זאת, וממספר נימוקים כמפורט להלן, לא מצאתי לדחות את התביעה נגד עיריית חיפה בשל כך, ומספר טעמים לדבר, כמפורט להלן: א. התובע הותיר עלי רושם אמין בחקירתו ואני מקבל את גרסתו כי נפגע בתאונה כתוצאה מהבור. התובע הציג גרסה זו באופן עקבי ולא התגלו סתירות בטענתו לעניין זה. ב. חיזוק לגרסת התובע לפיה התאונה אירעה מאחר ונתקל בבור, מצאתי בשניים אלה: - השוטרת שהגיעה למקום התאונה מילאה דו"ח פעולה, מוצג נ/9, ובו נרשם כדלקמן: "בהגיענו למקום התברר שרוכב אופניים נתקל במפגע כלשהו בכביש - נפל מהאופניים ונפצע" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). יצויין כי דו"ח הפעולה נערך כעבור שעה וחצי בלבד מאירוע התאונה ומן הסתם השוטרת זכרה היטב את הפרטים שנרשמו בו. - בחקירתה בבית המשפט העידה השוטרת כי בהגיעה לזירת האירוע סיפר לה התובע כי הוא "... יצא לרכב על אופניים, הוא נסע והיה איזה בור במקום, הוא נתקע שם, נפל וזהו" (שם, עמ' 25 שורה 5 לפרוטוקול הדיון). יצויין כי הצדדים לא התנגדו לעדות השוטרת לעיל בנימוק כי מדובר בעדות שמיעה. מכל מקום עסקינן בעדה נייטראלית שאין לה אינטרס בתוצאות ההליך ולפיכך יש לתת אמון ומשקל לעדותה. 15. בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט רשאי לתת אמון בחלק מסוייים מהעדות או עד ולדחות חלק אחר ממנה כבלתי מהימן (ר' דנ"פ 4342/97 אלעוביד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 736, ע"פ 1639/98 דהן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 510, ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 263, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658). כך גם מצאתי לנהוג במקרה דנן, שכן, לצד העדר האמון בטענת התובע למעורבות הרכב בתאונה ודחיית גרסתו בעניין זה, אני מקבל את גרסתו כי נפל ונפגע לאחר שנתקל בבור במקום בו נסע על אופניו. 16. בחקירתו הנגדית העיד התובע, בראשונה, כי במהלך התאונה הוא חבש קסדה לראשו (שם, עמ' 11 שורה 17 לפרוטוקול הדיון). מאחר והטענה לא עלתה בשלב מוקדם יותר, עיריית חיפה טוענת כי הדבר פוגע באמינות גרסתו. האומנם? בתעודת חדר מיון מיום האירוע, מוצג נ/3, נרשם לעניין נסיבות האירוע כדלקמן: "...שנפל מאופניים בזמן רכיבה היה בכסדה" (כך במקור -ר.ח.). הרישום הנ"ל מוכיח טענת התובע כי השתמש בקסדה בעת האירוע, ועל כן, גם אם תאמר כי היה עליו לציין זאת בתצהיר עדותו הראשית, העדר פרט זה מהתצהיר לא צריך להיות בעוכריו. 17. בהתאם לסעיף 235 (3) לפקודת העיריות (נוסח משולב), על עיריית חיפה מוטלת החובה לסלק מפגעים ומכשולים מרוחובותיה. הפרת חובה זו מן הסתם מטילה אחריות על רשות מקומית בגין נזק שנגרם למשתמשים ברחובות שבתחומה. בתצהיר נציג עיריית חיפה, מוצג נ/12, נטען כי לעירייה לא היה ידוע על קיום הבור לפני אירוע התאונה ורק ביום 29.4.07, כשבועיים לאחר האירוע, נמסרה הודעה במוקד העירוני על המפגע והוא תוקן ביום 2.5.07. דא עקא, בחקירתו הנגדית הודה העד, אף כי בחצי פה, כי העירייה מבצעת תיקונים יזומים של מפגעים ברחובות גם ללא קבלת הודעה במוקד העירוני (שם, עמ' 38 שורה 5 לפרוטוקול הדיון), וכך אכן מצופה כי רשות תנהג. יחד עם זאת, הטענה בדבר סילוק מפגעים באופן יזום נטענה בעלמא ובהעדר כל פירוט או אסמכא לעניין מספר העוסקים במלאכה, קצב הסיורים שהם מבצעים, פרק הזמן ממועד גילוי המפגע ועד לביצוע התיקון ועוד. בנסיבות העניין, עיריית חיפה לא יצאה ידי חובה בהעלותה טענה כללית וסתמית לעניין ביצוע תיקונים יזומים ברחובותיה אף כי היא מודה למעשה בחובתה לעשות זאת. העובדה כי הבור נמצא בעורק תחבורה ראשי וסואן בעיר חיפה אך מגבירה את חובת העירייה לטפל במפגע ולתקנו בהקדם ובאופן יזום, בהעדר הודעה במוקד העירוני. ויודגש, עיריית חיפה אינה טוענת בסיכומיה כאילו הבור אינו מהווה מפגע או עניין של מה בכך. 18. עיריית חיפה מבקשת להטיל על התובע אשם תורם לאירוע התאונה בשיעור של 75%. בחקירתו אישר התובע כי הוא רוכב על אופניים מגיל 6 (שם, עמ' 10 שורה 28 לפרוטוקול הדיון), הכיר את מקום האירוע (שם, עמ' 11 שורה 6 לפרוטוקול הדיון), ומתמונת זירת האירוע עולה כי הבור בו נתקל התובע משתרע על חלק קטן מרוחבו כאשר המשטח מסביבו תקין ואין בו מהמורות או בורות כלשהם. בנסיבות העניין, לו גילה התובע יותר זהירות ועירונות עובר לתאונה, הוא היה סוטה מנתיב נסיעתו ולא נתקל בבור. מנגד, אין לקבל טענת עיריית חיפה לפיה יש להטיל על התובע אשם תורם לאירוע התאונה בשל העדר מראות באופניים ונסיעה ב מהירות מופרזת. המראות באופניים מאפשרות לרוכב להבחין במתרחש מאחוריו ומשנדחתה הטענה למעורבות רכב בתאונה, הרי אין הם רלוונטיים לאי-התקנתם. באשר למהירות הנסיעה, הרי כל שהוברר הוא כי התובע נסע במהירות דומה למהירות נסיעת הרכבים שנסעו במקום, אולם, לא הוכח מה היתה מהירות נסעית הרכבים. בהתחשב במכלול השיקולים לעיל, אני מטיל על התובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה בשיעור של 20%. 18. לסיכום, אני מורה כדלקמן: א. התביעה נגד נתבעת מס' 1 נדחית על הסף. התובע ישלם לנתבעת מס' 1 שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ עליו וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. על נתבעת מס' 2 לשאת בנזקים שנגרמו לתובע בעקבות אירוע התאונה ובהפחתת 20% בגין אשם תורם. ג. ככל שהתובע טוען כי לנכות בעקבות התאונה, עליו להגיש חוות דעת רפואית תוך 30 יום. נתבעת מס' 2 רשאית להגיש חוות דעת נגדית תוך 30 ימים נוספים ועל התובע לשתף פעולה עם המומחה מטעמה. 19. אני קובע דיון מקדמי נוסף בתביעה וזאת ליום 15.4.10 שעה 09:00. ניתן היום, י"ג שבט תש"ע, 29 ינואר 2010, בהעדר הצדדים. רכבאופניים