פסק דין 1. המערער יליד 1974 שירת כמכונאי בחיל חימוש. בשנת 2004 הגיש המערער בקשה להכרה בגין פגיעה שארעה לו בכתף במסגרת טיול יחידתי. 2. ערעורו של המערער מתייחס לפגימה בכתף ולפגימה זו בלבד. 3. ועדה מחוזית שדנה בענין הכתף של המערער ביום 4.5.06 מצאה, כי אין דלדול שרירי גפיים עליונות, מסוגל להרים כתף מעל גובה השכם. קיימת רגישות קלה למישוש מסביב לכתף ומצאה כי הכוח גס בכל קבוצות השרירים תקין. למעט הסתיידות קטנה נמצא, כי נותרו כאבים ללא הגבלה תפקודית. מטעם זה נקבע, כי נכותו של המערער הינה בשיעור של 1% לפי סעיף 35 (4) (א). 4. המערער הגיש ערעור לוועדה רפואית עליונה לענין כתף ימין. מכתב הערעור לא ניתן ללמוד על צירוף מסמך רפואי כלשהו או על צירוף חוות דעת מומחה. 5. ועדה רפואית עליונה דנה בענינו של המערער ביום 17.12.06. נרשם, כי אין לראות בכתף ימין כל דלדול שרירים והשריר נראה מפותח היטב זהה לשמאל. בבדיקה הקלינית של המערער ביצע אבדוקציה של 10 מעלות בלבד ואמר שלא מסוגל לבצע מאומה מעבר לכך. גם פלקסיה קדמית בוצעה רק מעבר למעלות בודדות. סיבוב חיצוני של הכתף כשהמרפק צמוד לגוף היה 45 מעלות, זהה לשמאל, אך לא ביצע סיבוב פנימי בכלל בטענת כאב. לטענת המערער ציין שאיננו מסוגל להניע בכלל את הכתף עם כאבים חזקים ביותר מזה 3 שנים. (אך ראו ממצאי הבדיקה הקלינית בפני הוועדה המחוזית 7 חודשים קודם לכן). 6. הוועדה הרפואית העליונה עיינה בתוצאות בדיקת CT של הכתף מיום 15.6.04 שם נרשם, כי אין עדות לקרע השרוול המסובב או גיד הראש הארוך של הביצפס, הסחוס הגלנואידי והלוורום שמורים. כמו כן עיינה הוועדה בבדיקת אולטראסאונד של הכתף מיום 1.5.05 שם נראתה הסתיידות זעירה בגודל של חצי מ"מ בשריר סובסקפולרי דיסטלי ומפרק תקין. במיפוי נוסף מיום 2.5.05 הודגמה קליטה מעט מוגברת במפרק אקרומיוקלביקולרי מימין. 7. הוועדה הרפואית העליונה התרשמה מהעדר שיתוף פעולה של הנבדק וכתבה: "העדר מוחלט של דלדול שרירים הנראים מפותחים היטב, עומדים בסתירה חד משמעית להעדר תנועתיות שלמה של הכתף במשך 3 שנים כפי שתאר המערער". 8. מכאן, שהוועדה עיינה בממצאים של הבדיקות השונות וכן התרשמה מאי שיתוף הפעולה של המערער שלא תאם לממצאים הפיזיולוגיים בבדיקה הקלינית. אשר על כן החליטה הוועדה הרפואית העליונה לקבל את קביעת הוועדה המחוזית ולדחות את הערעור. 9. ערעור המערער מתרכז למעשה בקביעה רפואית של הוועדה. הוועדה עיינה בחומר שהיה מונח בפניה, התייחסה לבדיקות השונות כמו בדיקת CT, בדיקת אולטראסאונד ומיפוי, כן ביצעה בדיקה קלינית והגיעה למסקנה הרפואית כפי שהגיעה. 10. וראו לענין זה דברי בית המשפט העליון ברע"א 9737/03 זיגלמן נ' משרד הבטחון: "השאלה כיצד תקבע הוועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת MRI, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה אינה מקנה, על פי סעיף 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הוועדה הרפואית לבית המשפט". 11. ב"כ המערער טענה היום, כי בפני הוועדה הונח מסמך של ד"ר סרחאן מיום 18.11.06. אין לכך כל סימוכין בחומר שבפני. אין גם ממצא של מסמך כזה בתיק הרפואי. לראשונה צורף מסמך זה לכתב הערעור לבית המשפט המחוזי. מכל מקום, אין במסמך הזה משום קביעה הסותרת באופן כלשהו את ממצאי הוועדה. עוד אציין, כי לכתב הערעור צורפה לראשונה חוות דעת של מומחה אורתופד, ד"ר עאוני יוסף, מיום 22.5.07, אלא שאין לצרף לבית המשפט המחוזי חוות דעת מומחה שלא הוצגה בפני הוועדה הרפואית העליונה, כאשר הערעור לבית המשפט המחוזי נתון לשאלה משפטית בלבד. 12. כמובן ששום דבר מהאמור בערעור זה איננו מונע מהמערער לנקוט בהליך של החמרה, אם הוא סבור שמצבו הוחמר. 13. לפיכך, הערעור נדחה. 14. התיק הרפואי מוחזר במעמד הדיון לידי ב"כ המשיב. תאונות בטיולים