נטל ההוכחה בטענת זיוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הרשמת ש' פומרנץ) מיום 7.10.07 (בש"א 11076/06, פסיקתא מיום 1.11.07) במסגרת ת.א. (שלום חיפה) 11627/06 . 2. העובדות הצריכות לעניין: א. חברת בתי יציקה וולקן בע"מ (להלן - "החברה" או "המשיבה") הגישה ביום 13.6.06 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערער מר עוזי כתב (להלן- "המערער" או "הנתבע") על - פי תקנה 202(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"). החברה ביקשה להורות על סילוק ידו של המערער משטח שבו הוא משתמש בגודל של כ- 1,160 מ"ר בחלק מחלקות 12-13 בגוש 11635 או כל חלק אחר מהשטח ו/או סמוך לו, שבבעלות החברה, ולמסור את החזקה בו לידיה כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ (להלן - "השטח המוקצה"). ב. על פי נסחי רישום של לשכת רישום המקרקעין (נספחים א' - ב' לכתב התביעה) החברה היא החוכרת לדורות ממינהל מקרקעי ישראל של חלקים מסוימים מהשטח המוקצה. ג. מזה שנים שהמערער מנהל עסק לקניית גרוטאות מתכת, חיתוכן, הכנתן ומכירתן למפעלי מתכת, כולל לחברה, כחומר גלם לתעשיית המתכת שבבעלותה. ד. למערער אין כל זכויות רשומות בלשכת רישום המקרקעין בשטח המוקצה. ה. ביום 5.3.90 מכרה החברה את זכויותיה בחלקות 14, 15, 26 - 30 בגוש 11635 לחברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ ("קוקה - קולה") (נספח ג' לכתב התביעה). סמוך למכירה זו התפנה המערער מאותן חלקות שלגביהן בוצעה העסקה ועבר לפעילות בשטח אחר שבבעלות המשיבה - היינו, השטח המוקצה הנ"ל. ו. החברה טענה בכתב התביעה כי בהסכם שנחתם בינה לבין המערער מיום 30.11.90 העניקה החברה למערער רשות להשתמש בשטח המוקצה שבבעלותה (להלן - "הסכם השימוש"). (העתק צילומי של ההסכם צורף לכתב התביעה כנספח ד' ואליו צורף שרטוט של השטח שהוקצה למערער). ז. המערער הכחיש את קיומו של הסכם השימוש ואת חתימתו עליו וטען בסעיף 10ב' לפרק ב' שבבקשת ה רשות להתגונן "כל זמן שלא נמצא ולא צורף המסמך המקורי ניתן לזייף חתימתה של המשיבה בצילום". (ההדגשה שלי. ע.ג.) (ודוק! המערער אמנם הכחיש את עצם חתימתו על המסמך אך טענת הזיוף שבפיו מכוונת כנגד חתימתה של המשיבה, היינו, החברה, ולא כנגד חתימתו שלו! כך הדבר גם בסעיף 25(ב) לתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן). ח. באשר לטענת המערער לאי צרוף הסכם השימוש המקורי אלא צילום בלבד, טענה החברה במסגרת "תגובה לבקשת המבקש להורות למשיבים להשיב על שאלות ולגלות מסמכים" (צורף כנספח ו' לתיק המוצגים מטעמה בערעור) בסעיף 3.2 כי "לצורך הגשת התביעה די במסמך זה. עד כה לא נמצא מקור של ההסכם. באם יימצא מקור תודיע על כך המשיבה למבקש". ט. סעיף 10 להסכם השימוש קובע כי : "במקרה של אי שביעות רצון הצדדים לעסקה מכל סיבה שהיא (ללא צורך במתן הסברים ו/או הוכחות ו/או זכות לערעור ע"י אחד מהצדדים), תינתן הודעה מוקדמת כדלהלן: וולקן לקבלן - 15 יום מראש בכתב הקבלן לוולקן - 45 יום מראש בכתב". י. כעולה מההתכתבויות בתיק, בשלב כלשהו ביקשה החברה לסיים את ההתקשרות עם המערער, אך כל ניסיונותיה להגיע עמו להסדר כלשהו עלו בתוהו (נספחים ה' - ט' לכתב התביעה). מכאן התביעה. יא. המערער הגיש בקשת רשות להתגונן בה הכחיש את מרבית הטענות שהועלו נגדו, לרבות קיומו של הסכם שימוש כלשהו עליו הוא חתום. המערער טען כי הוא יושב בשטח המוקצה למעלה מ- 36 שנים ולכן "לא ניתן לסלקו על פי תביעה בס.ד.מ כאילו הוא משיג גבול שהשתלט באישון לילה". יב. המערער צירף לבקשת ה רשות להתגונן שלושה נספחים בלבד: (1) מכתב מנכ"ל החברה לשעבר, מר אלי דלל, מיום 3.5.05: במכתב זה כותב מר דלל "הריני לאשר כי אתר הגרוטאות, נמסר לך על ידי בתי יציקה וולקן כתחליף לאתר קודם שהיה ממוקם בשטח אשר נמכר לחברת קוקה קולה". (2) פנייה לחברה מעוה"ד ראובן שרגיל, בא כוחו הקודם של המערער, מיום 8.5.06 בה נכתב בסעיף 3: "המסמך, הנחזה להיות הסכם מיום 30 בנובמבר 1990, הגיע למרשי בהפתעה, והוא מטיל ספק רב באותנטיות שלו, ולכן אבקשכם לאפשר לי, ולמרשי, לראות את המסמך המקורי". (3) פנייה נוספת של עוה"ד שרגיל לחברה מיום 24.5.06 על כך שטרם נענתה פנייתו מיום 8.5.06. יג. המערער לא צירף לבקשתו ל רשות להתגונן כל נספחים ו/או מסמכים נוספים אשר יש בהם לתמוך בבקשתו. למרות זאת, במפתיע, צירף ב"כ המערער מסמכים נוספים כנספחים לסיכומיו בבית המשפט קמא. יד. בית המשפט קמא קבע כי אין בפי המערער כל טענת הגנה ראויה לשמה כנגד התביעה, ולכן דין בקשתו להתגונן להידחות. בית המשפט קמא קיבל את התביעה וקבע כי החברה זכאית ליטול פס"ד לפינו המבקש ולסילוק ידו על פי כתב התביעה. כן חוייב המערער בתשלום סך של 2,000 ₪ + מע"מ. טו. הערעור מכוון כנגד החלטת כב' הרשמת בכל הנוגע לפסק דין לפינוי. המערער מבקש לבטל את פסק הדין, ליתן למערער רשות להתגונן ובכך ליתן לו את יומו בבית המשפט. 3. פסק דינו של בית המשפט קמא א. בית המשפט קמא ציין בפסק דינו כי הוא מתעלם מכל ראייה ו/או מסמך שאינם מופיעים בתצהירו של המערער שכן מדובר בנוהג פסול שאין להתירו. ב. בית המשפט קמא ציין כי מקובלת עליו עמדת ב"כ המשיבה לפיה "הכחשותיו הכלליות של המבקש בעובדות הנטענות בכתב התביעה, וניסיונותיו להטיל ספק בנספחי כתב התביעה - לא זו בלבד שאין בהם כדי להעמיד לו הגנה בפני התביעה, אלא שהם נידונים לכישלון מלכתחילה". ג. בהתייחסו לתצהיר שהגיש המערער בתמיכה לבקשתו ל רשות להתגונן קבע בית המשפט קמא כי: "המבקש לא הציג בתצהירו גרסה עובדתית מפורטת כנגד גרסת המשיבה, ולא צירף כל מסמך כגון: נסח רישום ו/או הסכם ו/או תשריט שיסתור מסמך כלשהו מן המסמכים שצירפה המשיבה לתביעתה. אין בתצהיר כל פירוט עובדתי ממשי (שלא לדבר על צירוף מסמכים לתמיכה), שיש בו כדי לשלול את זכויות המשיבה במקרקעין נשוא התביעה". ד. בית המשפט קמא קבע כי הוכח שהמערער ישב החל משנת 1970 במקרקעי המשיבה וכי היה לו הסכם עימה, וזאת על פי הודאתו שלו עצמו הנלמדת מסעיף 46 לתצהיר שהגיש. ה. בית המשפט קמא קבע כי המערער העלה טענות מטענות שונות כנגד התשריטים שהגישה המשיבה, אך לא הציג כל תשריט נוגד ו/או ראיות נוגדות אחרות לתמיכה בטענותיו: "המבקש מסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלליות שאינן יכולות לבוא במקום גרסה מפורטת וסדורה. המשיבה הציגה את הוכחותיה בשלמות, ובשלב זה מוטל על המבקש להעלות גרסה מפורטת הנוגדת את גרסת המשיבה. דא עקא שאין בנמצא גרסה כזו". ו. בית המשפט קמא ציין בכל הנוגע לטענת הזיוף, כי טענותיו של המבקש (המערער) בהקשר זה הן טענות סתמיות שכן אין בפיו גרסה סותרת ומפורטת, "מהם תנאי ההסכם כהוויתם, מה נכון ומה מזוייף". ז. בית המשפט קמא קבע כי כל שהוענק למערער על פי ההסכם שנחתם הינה זכות שימוש בשטח המוקצה בלבד, ולא כל זכות אחרת. ההסכם בין הצדדים מתחדש אוטומטית לתקופה של שנה בכל פעם, אלא אם אחד מהצדדים הודיע על ביטולו קודם לכן. כן קבע בית המשפט קמא שגם אם נראה במערער כבר רשות, הרי שרשות זו ניתנת לביטול על פי תנאי הביטול שנקבעו בסעיף 10 להסכם בין הצדדים. ח. בשולי פסק הדין דחה בית המשפט קמא את טענת המערער לפיה הקרקע ניתנה לו במתנה, וקבע כי בהיעדר כל מסמך המעיד על הענקת השטח במתנה ובהיעדר רישום מתאים בלשכת המקרקעין אין טענה זו יכולה להתקבל. ט. את פסק דינו חתם בית המשפט קמא בכך שקבע כי- "משבאתי לכלל מסקנה כי תצהירו של המבקש אינו מחזיק כל טענת הגנה ראויה לשמה כנגד התביעה, דין בקשתו להידחות. התובעת זכאית ליטול פס"ד לפינוי המבקש ולסילוק ידו עפ"י העתירה שבכתב- התביעה. תוגש פסיקתא לחתימתי. על אף הזמן הרב שעמד לרשות המבקש לפינוי המקרקעין, ניתנת לו ארכה של 3 חודשים ממועד החלטה זו לביצוע הפינוי". 4. טענות המערער בערעור א. המערער טען כי התביעה שהגישה המשיבה בבית המשפט קמא לא היתה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר מאחר והוא ישב במקרקעין משך כ - 36 שנים, החל משנת 1970. ב. המערער טען כי טעה בית המשפט קמא בכך שלא נתן לו רשות להתגונן. שכן על פי ההלכה הפסוקה כל שעל מבקש ה רשות להתגונן לציין הוא כי יש לו טעמים להגנתו. ג. המערער טען כי המשיבה לא הוכיחה בבית המשפט קמא שאכן המקרקעין שהוא מחזיק בהם מצויים באותם חלקים שבבעלותה על פי רישומי מרשם המקרקעין, ולא בבעלות או בחזקת אחרים. כן טען שהמשיבה לא הציגה בבית המשפט קמא את הסכמי החכירה עם מנהל מקרקעי ישראל. ד. המערער טען כי בית המשפט קמא טעה בכך שביסס את כל פסק דינו על "העתק צילומי מטושטש של הסכם, עם הערות בכתב יד, והמודפס בחלקו מיום 1990 (...)" וזאת מבלי שצורפו תצהירים, עדויות או כל ראייה אחרת אשר יש בהם להעיד על המסמך המקורי, נסיבות הצילום ומי החזיק במקור משך כל השנים הללו. ה. המערער הלין על כך שבית המשפט קמא התעלם מכל טענותיו באשר לפגמים הרבים בהסכם השימוש וכן מטענת הזיוף עליהם הצביע בבקשתו, לרבות העובדה שהוא הכחיש את עצם חתימתו על מסמך זה. ו. המערער טען כי הסכם השימוש שקיבל תוקף בבית המשפט קמא מכיל תנאים בלתי סבירים דוגמת - פינוי תוך 15 ימים בלבד, התחייבות המערער לערוך מנגנון ביטוח, דמי שכירות של 200$ שבפועל לא שולמו ותוקף לשנה בלבד. ז. המערער הלין על החלטת בית המשפט קמא להתעלם מכל המסמכים שהגיש בשלב הסיכומים. המדובר במסמכים מהימנים ובעלי חשיבות להוכחת גרסתו. הסיבה לאיחור בהגשתם נעוצה בכך שהתביעה הוגשה בזמן הפגרה ולמערער היה קושי באיתור מנהלי המשיבה וקבלת תגובתם. ח. המערער הלין על החלטת בית המשפט קמא שלא לראות בוויתור ב"כ המשיבה על חקירת המצהיר (המערער) כהודאה בתוכן התצהיר. ט. המערער טען כי מעמדו בשטח המוקצה אינו מעמד של בר רשות אלא מעמד של דייר מוגן, לכל הפחות. מסקנה זו נלמדת, לטענת המערער, מההסכמה בינו לבין המשיבה לפיה הוא העתיק את מקומו לבקשתה למקרקעין אחרים, ובתמורה היא העניקה לו זכויות בקרקע. י. המערער טען כי העברתו לשטח המוקצה נעשתה בהסכמתו, ושטח זה ניתן לו כתחליף לשטח שניתן לו במתנה בשנת 1970, אך על מנת שיוכיח טענה זו שומה על בית המשפט ליתן לו להביא עדים והוא לא יוכל לעשות כן בהליך של סדר דין מקוצר. 5. טענות המשיבה א. בראשית דבריה טענה המשיבה כי ערעור זה מהווה ניסיון נוסף של המערער לדחות את פינויו מהמקרקעין, וזאת על אף שניסיונות לפנותו החלו עוד בשנת 2005 ולמרות פסק הדין לפינוי שניתן על ידי בית המשפט קמא לפני כשנה (חלק א'). ב. המשיבה טענה כי פסק הדין של בית המשפט קמא מנומק היטב, קוהרנטי, נכון וראוי. כן טענה המשיבה כי כב' הרשמת התייחסה בהחלטתה לכל הטענות שהעלה המערער ודחתה אותן אחת לאחת. ג. המשיבה טענה כי הוכיחה בבית המשפט קמא ללא סייג את זכויות החכירה שלה במקרקעין נשוא הערעור. לעומת זאת, למערער לא היתה ולו טענת הגנה אחת או מסמך אחד אשר יש בהם להעיד על זכויות כלשהן במקרקעין. ד. המשיבה טענה כי בהליך של סדר דין מקוצר כאשר התובע הוא בעל המקרקעין די בהגשת נסח רישום מלשכת המקרקעין המוכיח בעלות במקרקעין וטענה כי הנתבע מחזיק בהם שלא כדין - אז יעבור נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע להוכיח כי הוא מחזיק במקרקעין כדין. ה. המשיבה טענה כי טענת המערער בכל הנוגע להיותו "דייר מוגן" במקרקעין מהווה הרחבת חזית אסורה ודינה להידחות. ו. המשיבה טענה כי תצהירו של המערער בבית המשפט קמא הכיל גרסאות עובדתיות שונות ואף סותרות והפוכות זו לזו. לא היתה למערער גרסה עובדתית עקבית שתקנה לו הגנה כלשהי - לכן בדין דחה בית המשפט קמא את בקשתו להתגונן. ז. המשיבה טענה כי בהליך של סדר דין מקוצר אין לנתבע זכות לבקש גילוי מסמכים בטרם ניתנה לו ה רשות להתגונן, למעט במקרים חריגים. ח. המשיבה טענה כי הלכה פסוקה היא כי במקרה שתצהירו של הנתבע אינו מגלה הגנה לכאורה, אין באי החקירה הנגדית כדי להצביע על הסכמתו של התובע לתוכן התצהיר. ט. המשיבה טענה כי בדין דחה בית המשפט קמא את טענתו של המערער שהמקרקעין הוענקו לו במתנה, וציינה כי המערער לא הציג כל מסמך בכתב, כנדרש בחוק, המעיד על מתנה כזו. י. המשיבה טענה כי המערער מטעה בטענתו לפיה הוא יושב משך 36 שנים במקרקעין, שכן אף על פי הודאתו שלו הוא הסכים לעבור למקרקעין סמוכים בשנת 1990 - לכן לכל היותר הוא יושב במקרקעין נשוא הערעור 16 שנים. יא. לעניין טענתו של המערער להיותו "בר רשות" בקרקע טענה המשיבה כי טענה זו לא הוכחה, אך גם אם נניח והמערער היה במעמד של בר רשות מכוח הסכם או בר רשות מכללא, עדיין בהתאם להלכה הפסוקה ולהסכם בין הצדדים עומדת למשיבה זכות ביטול הרשות בכל עת בהודעה סבירה מראש. 6. דיון א. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענות כשברור שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524; י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן - זוסמן) ). לפיכך נפסק כי "יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה (...)" (ע"א 248/89 החברה הכלכלית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, בעמ' 277). ברם, התמונה אינה חד- ערכית. במקרה בו הגנתו של הנתבע הינה "הגנת בדים" לא תינתן לו ה רשות להתגונן (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721; ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מא(3) 319). וכבר נקבע כי "אין מבקש ה רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו" (דברי כב' השופט טירקל בע"א 9654/02 חברת האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, בעמ' 46). ב. תקנה 202(3) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת הגשת תביעות לסילוק יד ממקרקעין או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 חל עליו בהליך של סדר דין מקוצר, "ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב". לעניין דרישת הראיה בכתב הקלה הפסיקה ונקבע כי העתקי המסמכים או החשבונות אשר יש לצרף לכתב התביעה בהתאם לתקנה 203 אינם טעונים אימות בתצהיר (זוסמן, בעמ' 654). ג. המשיבה הציגה בפני בית המשפט קמא, בתמיכה לתביעתה, תשתית עובדתית מלאה, סדורה ועקבית (צילום הסכם השימוש בינה לבין המערער משנת 1990, ונסחי רישום עדכניים מלשכת המקרקעין המעידים על זכויות החכירה של המשיבה בחלקות הרלבנטיות לתובענה). לעומת זאת המערער לא הציג בתצהירו גרסה עובדתית מפורטת או עקבית כנגד גרסת המשיבה ולא צרף כל מסמך שיש בו להוות תמיכה לטענותיו. ד. המערער העלה בבית המשפט קמא מספר טענות כנגד הסכם השימוש משנת 1990, עליהן חזר גם במסגרת ערעור זה. אדגיש שלא עלה בידי המערער להציב תשתית, אף לא לכאורה, לטענתו כי יש לו זכויות ביחס לחלקות המקרקעין נשוא הדיון, בעוד שברי מתוך העיון במסמכים שעלה בידי המשיבה להציב תשתית מלאה להוכחת תביעתה, ולהוכחת זכויות החכירה שלה במקרקעין אלה.   לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט קמא, בטענות המערער ובטענות המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין ממש בטענות המערער וכי דין ערעורו להידחות. ה. המערער העלה טענות שונות כנגד הסכם השימוש, בין היתר טענות קשות בדבר זיוף ומרמה מטעם המשיבה. בית המשפט קמא קבע כי "במקום לפרט טענות ממשיות ולהציג ראיות נוגדות, מחפש המבקש פגמים בתשריטים שצורפו, ואינו נמנע אפילו מהעלאת טענת זיוף. טענות כגון זיוף ותרמית יש לפרט פירוט יתר, שכן מי שמעלה אותן - עליו נטל ההוכחה וחובת פירוט גבוהה ביותר" (עמ' 4 להחלטה). בעניין נטל ההוכחה כשמועלית טענת זיוף לא דק בית המשפט קמא פורתא: הכלל הוא שכאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימת הנתבע. כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיבי התביעה מוטל על התובע: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נגד שאול רחמים בע"מ ואח', פד"י מז' (3) עמ' 240. ו. השוני באשר למעמדו של הצד המעלה את טענת הזיוף, אם תובע ואם נתבע, אינו מעביר את נטל השכנוע. הכלל הוא, שהדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו - ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ. ועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פד"י מו(4) 627, עמ' 642; ע"א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ"ז(5) 661, עמ' 681; ע"א 4612/95 מתתיהו נ. שטיל, פד"י נא(4) 769, עמ' 780; ע"א 1842/90 בר-לב נ פנינה (לוינסון) רפופורט, פד"י מח(5) 211, עמ' 234. על שום כך, מקום בו בחתימת שטר עסקינן "כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה" - י. זוסמן "דיני שטרות" (מהד. 6) עמ' 50. בענייננו, המערער הכחיש את חתימתו על גבי ההסכם וטען כי חתימתה של המשיבה על המסמך מזוייפת. לפיכך, על המערער, כמי שמבקש רשות להתגונן, היה לעמוד בנטל הבאת הראיות הראשוני, להוכחת טענותיו האמורות כדי לזכות ב רשות להתגונן. הוא לא עשה כן. לו היה עושה כן - היה מקבל רשות להתגונן ועל המשיבה היה לשכנע את בית המשפט באמיתות החתימות שעל גבי המסמך. ז. כאמור לעיל, המערער לא הציג בבית המשפט קמא גרסה עובדתית סדורה ומלאה אשר תצדיק מתן רשות להתגונן בטענת זיוף בכל הנוגע להסכם השימוש שהציגה המשיבה. כל שעשה המערער במסגרת בקשת ה רשות להתגונן בבית המשפט היה להטיל דופי בהסכם ולטעון בעלמא כי לא חתם עליו ("המבקש מכחיש את ההסכם, את תוכנו ואת חתימתו עליו, ויטען שכל זמן שלא הוצג המסמך המקורי, הרי ההעתק הצילומי שצורף אינו מעיד על היות המסמך נכון ואמיתי", ס' 13ב' לבקשת ה רשות להתגונן; וראו דברים דומים בס' 25(ב) לתצהיר המערער בבית המשפט קמא). המערער לא הציג גרסה עובדתית משלו כמענה לטענות המשיבה ולקיומו של ההסכם והסתפק בטענת זיוף בעלמא. כאשר כאלה הם פני הדברים הרי שהמערער לא הציג, ולו בדוחק, כל טענת הגנה שיהיה בה כדי לזכותו ב רשות להתגונן. ח. באשר לטענת המערער בדבר אי גילוי מסמכים, אכן, ככלל, זכאי נתבע בסדר דין מקוצר לבקש, בתנאים המתאימים, גילוי מסמכים עוד בטרם יגבש ויגיש את בקשתו למתן רשות להתגונן (ראו: רע"א 3545/90 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד אפ. אר. למימון והשקעות בע"מ (לא פורסם)). במקרה זה שומה על בית המשפט לבחון האם אי גילוי המסמכים פגע ביכולתו של הנתבע להכין ולגבש כראוי את בקשת ה רשות להתגונן. לדעתי יש להשיב על כך בשלילה. המקרים שבהם בדרך כלל יאפשר בית המשפט גילוי מסמכים מוקדם, או לחילופין יעניק רשות להתגונן רק בשל העובדה שלא גולו המסמכים בטרם הוגשה בקשת ה רשות להתגונן, יהיו כאשר מדובר במסמכים חיוניים לנתבע שבלעדיהם הוא לא יוכל כלל לבסס את הגנתו (כך, למשל, בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מה(3) 188 -נדרש בנק לגלות לנתבע את חשבונותיו בבנק, כדי לאפשר לו להתגונן נגד תביעת הבנק נגדו על פי אותם חשבונות החיוניים להכנת הגנתו). לא כך במקרה שלפנינו. טענות המשיבה בכתב תביעתה מפורטות וברורות. כך גם המסמכים שצורפו לכתב התביעה. מכאן שלא נדרש דבר להבהרת התביעה, ודין טענות המערער בהקשר זה להידחות. ט. המערער טען לעניין אי חקירתו על תצהירו בחקירה נגדית. לדידו, יש בכך כדי ללמד על הסכמת המשיבה לתוכן התצהיר וליתן לו רשות להתגונן. אין בידי לקבל טענה זו. די, לעניין זה, בהבאת דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 248/89 החברה הכלכלית למוסיקה נגד WARNER פ"ד מו(2) 277 : "גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו". י. באשר לטענת המערער כי קיבל את המקרקעין במתנה. דין טענה זו להדחות. טענה זו נטענה על ידי המערער בבית המשפט קמא בעלמא, בין יתר טענותיו השונות, מבלי שצורף אליה כל מסמך בכתב לתמוך בה או שהוצגה גרסה עובדתית מפורטת באשר לנסיבות נתינתה (ואף הגדיל המערער לעשות כשהעלה בתצהירו בבית המשפט קמא שתי טענות סותרות - האחת כי המשיבה נתנה לו את המקרקעין במתנה, והשנייה כי המשיבה נתנה לו רשות להשתמש בהם). בהקשר זה הפנה ב"כ המשיבה בעיקרי הטיעון שהגישה בערעור לפסיקת בית המשפט העליון הדנה בדרישת הכתב לעניין המתנה במקרקעין (ראו למשל: ע"א 2215/00 דני ג'ורי נ' דייזי דנגור, פ"ד נו(3) 932, בעמ' 941-943). מאליו מובן, על כן, כי המערער לא הביא, ולו ראשית ראיה על כך שקבל את המקרקעין האמורים במתנה מן המשיבה. יא. לאור האמור לעיל, וכפועל יוצא מקיומו ותוקפו של הסכם השימוש, סבורני כי צודקת המשיבה בטענתה כי למערער היה לכל היותר מעמד של בר רשות מכוח הסכם במקרקעין. הגם שרשות זו יכולה היתה לבוא לידי סיום בהתראה של 15 ימים, כקבוע בסעיף 10 להסכם השימוש. יב. אין בכוונתי להתייחס לטענות המערער על היותו דייר מוגן במקרקעין. טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת הערעור ולכן היא מהווה הרחבת חזית אסורה. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחברי הנכבדים כי נדחה את הערעור ונותיר את פסק דינו של בית המשפט קמא על כנו; נבהיר כי עיכוב הביצוע מיום 10.2.08 מבוטל; ונקבע כי על המערער לפנות ולסלק ידו מהמקרקעין כאמור בפסיקתא של כב' הרשמת ש' פומרנץ מיום 1.11.07, לא יאוחר מיום 31.3.09. כן אני מציע לחייב את המערער לשלם למשיבה את הוצאות הערעור ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. עודד גרשון, שופט השופט יגאל גריל, ס. הנשיאה (אב"ד): אני מסכים. י. גריל, שופט, סגן נשיא השופטת יעל וילנר: אני מסכימה. י. וילנר, שופטת התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מחליטים פה אחד לדחות את הערעור, כמוצע בחוות דעתו של השופט ע. גרשון.  על המערער לפנות ולסלק ידו מן המקרקעין, כאמור בפסיקתא של כב' הרשמת ש. פומרנץ (מיום 1.11.07) לא יאוחר מיום 31.3.09.   המערער ישלם למשיבה את הוצאות הערעור ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.    מזכירות בית המשפט תעביר את סכום שכר הטרחה מתוך הפקדון שהפקיד המערער להבטחת הוצאות המשיבה בערעור, ככל שהפקדון הופקד.   יתרת הפקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערער עבור המערער. נטל ההוכחהזיוף