כאבי ראש חזקים - אחוזי נכות

כאבי ראש חזקים - אחוזי נכות: הרקע לתביעה 1. זוהי תביעת שיבוב, הנסמכת על הסכם בין הצדדים, שהיה בתוקף במועדים הרלבנטיים ושלפיו התחייבו הנתבעות לשפות את התובע על תגמולים שישלם על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק) לנפגע בתאונת דרכים, זאת במקרה שהנתבעות אחראיות על פי הוראות הדין לפצות את הנפגע עקב היותן המבטחות של השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונה (להלן - הסכם השיפוי). 2. הנפגע נפגע בתאונת דרכים, שארעה ביום 12/03/98 שעה שנסע (כנוסע ולא כנהג) ברכב שבוטח אצל הנתבעות בביטוח חובה (להלן - התאונה). ביום 09/09/98 הגיש הנפגע לתובע תביעה לקבלת קצבה נכות כללית. על פי אבחון רפואי של רופא מוסמך הפועל במסגרת החוק (להלן - הרופא המוסמך) מיום 11/01/99 אובחנו אצל הנפגע פגימות כמפורט להלן: תסמונת לאחר זעזוע מוח עם כאבי ראש חזקים - 20% נכות זמנית לתקופה שמיום 12/03/98 ועד ליום 30/09/99; הגבלה בכתף ימין - 10% נכות צמיתה מיום 12/03/98; אוטם בשריר הלב - 100% נכות זמנית לתקופה שמיום 23/12/93 ועד ליום 22/05/94, אחר כך 50% נכות זמנית עד ליום 22/12/94, וממועד זה 25% נכות צמיתה. בהמשך לאבחון הרפואי מיום 11/01/99 נקבעה לנפגע דרגת אי-כושר זמני בשיעור 75% לתקופה שמיום 12/03/98 ועד ליום 01/10/99. באבחון הרפואי הבא שנערך לנפגע (אבחון רפואי מיום 30/01/00), אבחן הרופא המוסמך את הנכויות דלהלן: הגבלה בכתף ימין - נכות צמיתה בשיעור 10% מיום 12/03/98; אוטם בשריר הלב - נכות צמיתה בשיעור 25% מיום 23/12/94; מצב חרדתי - נכות צמיתה בשיעור 20% מיום 01/01/99. בהמשך נקבעה לנפגע דרגת אי-כושר צמיתה בשיעור 60% החל מיום 01/10/99. נוכח סכומי קצבת הנכות שהתובע שילם, משלם וישלם לנפגע, המסתכמים בסך 227,790 ₪ (כולל היוון הקצבה לתשלום בעתיד והפרשי הצמדה על הסכומים ששולמו בעבר), פנה התובע אל הנתבעות בדרישה לשלם לו סך 182,232 ₪ על פי הסכם השיפוי (80% משיעור התגמולים, כשיעור המוסכם בהסכם השיפוי לגבי נפגע שלא נהג ברכב המבוטח). משלא נענתה דרישתו, הוגשה התביעה דנן. שגגה נפלה אצל התובע בחישוב וציון סכום התביעה (234,739 ₪), שכן הוא מורכב ממלוא סכום הגמלאות (227,790 ₪) בתוספת ריבית (6,949 ₪), במקום מ-80% מסכום הגמלאות (182,232 ₪) בתוספת ריבית. ההסדר הדיוני 3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, שבמסגרתו פירטו מוסכמות ופלוגתאות והסכימו לסכם על בסיס העובדות המוסכמות תוך מתן אפשרות לצרף מסמכים (ראה פרוטוקול דיון בבש"א 1066/06). אין מחלוקת כי הנכות בגין הגבלת כתף ימין נגרמה בתאונה וכי הנכות בגין אוטם בשריר הלב אינה קשורה לתאונה. קיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה אם הנכות הפסיכיאטרית הצמיתה בגין מצב חרדתי קשורה לתאונה. לענין הפלוגתאות, כך כתבו הצדדים בהודעה מוסכמת שהגישו בדיון בבש"א 1066/06: "הצדדים חלוקים בעניינים הבאים: 1. (א). לטענת התובע התאונה ותוצאותיה הם שגרמו להכרה בנפגע והביאו לזכאותו להכרה כנכה במסגרת 'נכות כללית' בעוד שקודם לכן לא היה זכאי התובע להכרה כזו עפ"י הדין. (ב). לטענת הנתבעת חבותה לתשלום היא רק בגין החלק היחסי בהתאם לנכות הנובעת מן התאונה בלבד. 2. לטענת הנתבעת הנכות הפסיכיאטרית, לפחות בחלקה, אינה תוצאת התאונה. 3. הנתבעת עוד חולקת על הפרשנות שיש ליתן ל'ריבית הפיגורים' שנקבעה בהסכם שבין הצדדים". יש להוסיף לפלוגתאות האמורות פלוגתא חישובית בענין סכום הפרשי הצמדה שחושב לגבי תשלומי עבר (ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בבש"א 1066/06, שורות 4-6). 4. בטרם נחל בדיון לגוף הפלוגתאות האמורות, נתייחס לשתי טענות דיוניות שהעלה ב"כ הנתבעות: האחת בנוגע לצירוף מסמכים לסיכומי התובע, והשניה בנוגע לטענה להשתק שיפוטי שהעלה התובע בסיכומיו. צירוף מסמכים לסיכומי התובע 5. לטענת הנתבעות, צירוף מסמכים לסיכומי התובע, ככל שלא היו מצויים בתיק קודם לכן, נוגד את ההסכם הדיוני ואת החלטת בית המשפט שנתנה תוקף של החלטה להסדר הדיוני, ולפיכך יש להתעלם מהמסמכים. דין הטענה להידחות, ואני אכן דוחה אותה, מאחר וב"כ הצדדים הסכימו מפורשות כי ניתן יהיה לצרף מסמכים לסיכומים (ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בבש"א 1066/06, שורות 8-9). אוסיף, במאמר מוסגר, כי נוכח הטענה האמורה של ב"כ הנתבעות, תמוה כי הוא עצמו ציטט מאחד מהמסמכים האמורים (ראה סעיפים 13(ג) ו-39 לסיכומיו), ואף הגדיל לעשות כשבעצמו צירף לסיכומיו מסמך (מכתב האקטואר, מר שי ספיר, מיום 06/04/05). השתק שיפוטי 6. בסיכומיו טען התובע (לראשונה) כי הנתבעות מנועות להתכחש לקשר הסיבתי בין הגמלאות נשוא התובענה לבין התאונה, מאחר ולטענת התובע ניכו הנתבעות, במסגרת תביעת הנזיקין של הנפגע, את מלוא סכום הגמלאות מהפיצוי שהגיע לנפגע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. את הטענה העובדתית, כי הנתבעות אכן ניכו את מלוא הגמלאות, ביקש התובע להוכיח באמצעות כתב קבלה, שחרור וויתור, שעליו חתם הנפגע ושבו קצבת הנכות הכללית הוחרגה מהתחייבות הנפגע בכל הנוגע לאי-הגשת תביעות מטיבים נגד הנתבעות, וכן באמצעות מכתב ב"כ הנתבעות שם מיום 26/12/02 אל ב"כ הנפגע, שבו נאמר כי סכום הפשרה הוא "מעבר לתקבולי המל"ל". 7. אף שב"כ הנתבעות סבר כי לגופו של ענין אין מקום להשתק שיפוטי במקרה דנן, בראש ובראשונה הוא התנגד לטענה מטעמים דיוניים, לפיהם הטענה לא נכללה בהסדר הדיוני שהושג בתיק זה ומהווה הרחבת חזית, והעלאת הטענה באופן שבו הועלתה (לראשונה בסיכומים) מונעת מהנתבעות אפשרות של הבאת ראיות לשלילת התשתית העובדתית הנטענת של הטענה (כי מלוא שיעור הגמלאות נוכה בפועל מהפיצוי ששולם לנפגע) (והנתבעות אכן טענו בסיכומיהן כי הגמלאות נוכו באופן חלקי בלבד מהפיצוי ששולם לנפגע). 8. הטעמים הדיוניים, שהעלה ב"כ הנתבעות בהתנגדות לטענת ההשתק השיפוטי, מקובלים עלי ואני דוחה את הטענה מהטעמים הדיוניים האמורים. ועתה לפלוגתאות שפורטו בהסדר הדיוני. סוגיית הקשר הסיבתי בין הגמלאות לתאונה 9. לטענת התובע, על הנתבעות לשפות את התובע על בסיס מלוא סכום הגמלאות, אף שחלק מהנכות, שנקבעה לנפגע באבחונים הרפואיים של רופא מוסמך, אינו קשור לתאונה. לטענתו: לולא התאונה לא היה הנפגע זכאי לגמלת נכות כללית; נכות כללית משולמת עקב הגבלת כושר עבודה, והנפגע עבד עובר לתאונה וחדל לעבוד רק בעקבות התאונה; תכלית הסכם השיפוי היא למנוע התדיינויות ולכן אין מקום להיכנס לדיונים עובדתיים פרטניים בכל הקשור לחלוקת הנכויות הרפואיות. 10. הנתבעות, לעומת זאת, טענו כי עליהן לפצות את התובע רק בגין אותן הגמלאות המשולמות עקב התאונה. באותם המקרים, כמו המקרה דנן, שבהם הנכות, שנקבעה לנפגע ושהביאה לתשלום הגמלה, מורכבת הן מנכות הקשורה לתאונה והן מנכות שאינה קשורה לתאונה, על הנתבעות לפצות רק בגין החלק היחסי של הגמלאות, כיחס הנכות שקשורה לתאונה לכלל הנכות של הנפגע, כפי שנקבע בע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פ"ד נז(4) 350) בהקשר לניכוי הגמלאות מהפיצוי לו זכאי הנפגע (להלן - הלכת פרלה עמר). 11. המחלוקת בענין זה הוכרעה לאחרונה בבית המשפט העליון (רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - פס"ד מיום 29/03/09 שטרם פורסם בפ"ד), וההכרעה היא לטובת הנתבעות. נקבע שם כי הלכת פרלה עמר חלה גם ביחס תביעות שיפוי על פי הסכם השיפוי. נאמר שם, בין היתר, על ידי כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין: "ההסכמים בין חברות הביטוח לבין המל"ל באו להסדיר בדרך יעילה ועקבית את מערכת היחסים ביניהם ביישום סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי, אך הם לא נועדו להפוך את חברות הביטוח - למעין 'מוסד לביטוח לאומי', קרי לחייבן לשלם למל"ל עבור גמלאות ששולמו על-ידו בגין רכיבי נכות שאינם קשורים לתאונת-הדרכים (למשל, נכות קודמת מלידה או מחמת מחלה). לשון ההסכם והגיונו מחייבים להותיר על כנה את דרישת הקשר הסיבתי בין תשלום הגמלה לבין תאונת הדרכים, ואין כל מקום לפרש את ההסכם אחרת". 12. אעיר, למעלה מהצורך, כי כשם שלא היה הנפגע זכאי לקצבת נכות ללא הנכות מהתאונה, כך לא היה זכאי לקצבה האמורה גם לולא הנכות שאין חולק כי אינה קשורה לתאונה (אוטם שריר הלב). חיוניותה של נכות זו, מבחינת זכאות הנפגע לקצבת נכות, היא כפולה: בלעדיה לא היה עובר הנפגע את סף הנכות הרפואית הדרושה לשם קבלת קצבת נכות כללית (40%); כמו כן, בלעדיה לא היה לנפגע נכות בשיעור 25% לפחות לגבי פגימה מסוימת, דבר הדרוש כדי שרף הנכות הרפואית הכוללת לשם קבלת קצבת נכות כללית יופחת מ-60% ל-40% (ראו סעיף 208(א) לחוק). אופן הוכחת הקשר הסיבתי 13. לטענת הנתבעות, אשר מסתמכות על הוראות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, משלא צירף התובע חוות דעת רפואית להוכחת הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות הפסיכיאטרית, אשר שנוי במחלוקת, אין הוא יכול להוכיח את הקשר הסיבתי האמור, ויש להתייחס אל הנכות האמורה כאל נכות שאינה קשורה לתאונה. 14. טענה זו מתעלמת מהפסיקה הקיימת בענין אופן הוכחת הקשר הסיבתי בתביעות שיפוי הנסמכות על הסכם השיפוי. הפסיקה קבעה כי נוכח תכלית הסכם השיפוי, שהיא מניעת התדיינות, כפי שעמד על כך בית המשפט העליון בין היתר בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם בפ"ד; פס"ד מיום 04/12/05), הרי בתביעות שיפוי הנסמכות על הסכם השיפוי יחייבו, ככלל, ממצאי וקביעות רופאים וועדות הפועלים במסגרת החוק (להלן - רופאי וועדות המל"ל) את חברות הביטוח, זאת לא רק בענף נכות מעבודה, שבו מצווים רופאי וועדות המל"ל להתייחס אך לנכות הקשורה לתאונה, אלא גם בענף נכות כללית, שבו נקבעת הנכות על פי מצבו הרפואי של הנפגע ללא זיקה לשאלת מקור הנכות (כך שאין בעצם קביעת הנכות כדי ללמד על קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות והגמלאות המשולמות בעקבותה), ובלבד שעולה מאבחון או מהחלטה של רופאי וועדות המל"ל בענף נכות כללית קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות שנקבעה (או לחלופין, העדר קשר סיבתי כאמור), למרות שאין חובה להתייחס לענין הקשר הסיבתי. ראו, למשל, ע"א (מחוזי י-ם) 11316/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם בפ"מ, פס"ד מיום 09/08/09); ע"א (מחוזי, י-ם) 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 11/11/07 שלא פורסם בפ"מ); ע"א (מחוזי, י-ם) 11253/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 03/01/08 שלא פורסם בפ"מ); וע"א (מחוזי, י-ם) 2053/08 המוסד לביטוח לאומי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 17/08/08 שלא פורסם בפ"מ). בפסק הדין האחרון אף נקבע כי גם כאשר במסגרת תביעת הנזיקין של הנפגע הותרה הבאת ראיות לסתור, לפי סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, עדיפות קביעות רופאי וועדות המל"ל על קביעות בית המשפט בתביעת הנזיקין של הנפגע. 15. השאלה, אם כן, היא האם ניתן לקבוע, על בסיס דו"חות, החלטות וממצאי רופאי וועדות המל"ל, קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות הפסיכיאטרית בגין מצב חרדתי. אם כן, די בכך; אם לא, כי אז יש להתייחס אל הנכות האמורה כאל נכות שאינה קשורה לתאונה, נוכח העדר הוכחה בדבר הקשר הסיבתי. האם הנכות בגין מצב חרדתי קשורה לתאונה? 16. אמנם: בחוות דעת רפואית (נוירולוג/פסיכיאטר) מיום 22/12/98 הומלץ על קביעת 20% נכות זמנית לתקופה שמיום 12/03/98 ועד ליום 30/09/99 בגין תסמונת לאחר זעזוע מוח עם כאבי ראש חזקים (תוך שצוין בסעיף ממצאי הבדיקה כי "מבחינה פסיכיאטרית התובע אינו מתלונן בתחום הנפשי ואין עדות לליקוי כלשהו בתחום הנפשי"); בחוות דעת רופא מוסמך מיום 06/01/99 לענין כושר השתכרות רשומה תסמונת לאחר זעזוע מוח כפגימה; באבחון רופא מוסמך מיום 11/01/99 נקבעו 20% נכות זמנית לתקופה שמיום 12/03/98 ועד ליום 30/09/99 בגין תסמונת לאחר זעזוע מוח עם כאבי ראש חזקים; ענין התסמונת לאחר זעזוע מוח הוזכר גם בהחלטה ודרגת אי-כושר מיום 20/04/99; ובחוות דעת מיום 10/08/99 נאמר כי "מדובר בתסמונת פוסט טראומטית ועל כן הועדה מבקשת חוות דעת פסיכיאטר". 17. אולם באבחון הרפואי מיום 30/01/00, שנעשה על ידי הפסיכיאטרית, ד"ר אייזנברג, ושבו נקבעה הנכות הצמיתה של התובע, לא נקבעה כל נכות בגין תסמונת לאחר זעזוע מוח, ונקבעה נכות צמיתה בשיעור 20%, שתחילתה ביום 01/01/99 (כ-9 חודשים לאחר מועד התאונה) בגין מצב חרדתי (שנקבעה רק לאחר שנתקבלה הערכה נוירופסיכולוגית כפי שיובהר בהמשך). בממצאי הבדיקה באבחון הרפואי האמור נאמר: "מסקנות: הבודקת מבקשת בדיקה נוירופסיכולוגית. עם קבלת הדוח ניתן לסיים הדיון ללא נוכחות. בבדיקה יש להתייחס לספק מצב פוסט-טראומטי או מניפולטיבי". התובע לא צירף את ההערכה הנוירופסיכולוגית שנתקבלה לבקשת ד"ר אייזנברג, אך היא צורפה לבקשת ה רשות להתגונן שהגישו הנתבעות. נאמר בה, בפיסקה השניה לפרק סיכום: "המבחנים אינם מצביעים על הפרעה פוסט טראומטית, הפרעה דכאונית ראשונית או הפרעת חרדה ספציפית", ובאבחנה נאמר: "נראה כי המדובר בתסמונת לאחר זעזוע מוח (בדרגה קלה) שמתלבשת על דאגה גופנית מתמשכת וכנראה גם על קשיי הסתגלות מאז העליה לארץ". 18. בנסיבות האמורות בסעיף 17 לפסק דין זה, אין מקום לייחס את מלוא הנכות הפסיכיאטרית בגין מצב חרדתי לתאונה, מה גם שמחוות הדעת הרפואית של פרופ' יעקב ורדי, שהוכנה במסגרת תביעת הנזיקין של הנפגע והוגשה לתיק דנן על ידי התובע, שצירף אותה לסיכומיו, עולה כי בשנת 1996 היה הנפגע "מערב בתאונת דרכים העולה בקנה אחת עם ההגדרה MINOR HEAD TRAUMA. והנה, בתקופה הבתר חבלתית נרשמו תלונות החופפות (בחלקן) לאלה שנרשמו גם הפעם". 19. נוכח האמור אני מייחס לתאונה מחצית מהנכות בשיעור 20% שנקבעה בגין מצב חרדתי. הנכות הקשורה לתאונה 20. לאור האמור, יוצא כי 19% נכות צמיתה קשורה לתאונה (10% בגין הגבלה בכתף ימין ו-10% בגין מצב חרדתי) ואילו 32.5% אינה קשורה לתאונה (25% בגין אוטם בשריר הלב ו-10% בגין מצב חרדתי). הנכות הכוללת של הנפגע הוא 46%. חלק הגמלאות שישמש בסיס לשיפוי 21. בפסק הדין בענין פרלה עמר נקבע כי חלק הגמלאות שישמש בסיס לשיפוי במקרה של נכויות מעורבות (נכויות שקשורות לתאונה ונכויות שאינן קשורות לתאונה) יהיה כאחוז הנכות הקשורה לתאונה (19% במקרה דנן) לעומת אחוז הנכות הכוללת של הנפגע (46%), דהיינו 41.3% (19/46). לאחרונה, חזר והבהיר כב' המשנה לנשיאה ריבלין כי זו הדרך לבצע את החישוב (ע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן, טרם פורסם בפ"ד, פס"ד מיום 02/07/09 - להלן: פסה"ד בענין בכר). 22. אעיר, במלוא הכבוד הראוי, כי אני מוצא קושי אריתמטי בדרך החישוב האמורה, כפי שהעלה גם ב"כ הנתבעות בסיכומיו. הקושי נעוץ בכך כי שני החלקים של השלם (הנכות הקשורה לתאונה, מחד, והנכות שאינה קשורה לתאונה, מאידך) אינם מסתכמים ב-100%. אדגים תוך שימוש בנתוני הנכות, כפי שנקבעו בסעיף 21 לפסק דין זה. כפי שראינו, הנכות הקשורה לתאונה מסתכמת ב-41.3% מכלל הנכות של הנפגע. חוקי המתמטיקה מחייבים כי הנכות שאינה קשורה לתאונה תסתכם ב-58.7% מכלל הנכות של הנפגע, כך שצירוף שיעורם של שני החלקים יביא ל-100%. אולם, יישום דרך החישוב לפי הלכת פרלה עמר, כפי שהובהרה בפסה"ד בענין בכר, מביא לתוצאה אחרת, לפיה חלק הנכות שאינו קשור לתאונה מסתכם ב-70.65% (32.5/46). לפי דרך החישוב האמורה ועל בסיס הנתונים המספריים בתיק זה, מסתכמים אחוז הנכות שקשורה לתאונה מתוך כלל הנכות (41.3%) ואחוז הנכות שאינה קשורה לתאונה מתוך כלל הנכות (70.65%) ב-111.95%, במקום ב-100%. כדי להימנע מכך ולהגיע לתוצאה, לפיה סיכום אחוז הנכות שקשורה לתאונה מתוך כלל הנכות עם אחוז הנכות שאינה קשורה לתאונה תמיד יסתכם ב-100%, צריך ללכת באחת משתי דרכי החישוב דלהלן: א. המכנה, שלפיו יחושב חלקה של כל קבוצת נכות, יהיה תוצאת חיבור שיעור הנכות המשוקללת של כל אחת משתי קבוצות הנכות (במקום סך הכל הנכות המשוקללת). נדגים על פי הנתונים המספריים בתיק זה. הנכות הקשורה לתאונה מסתכמת ב-19% והנכות שאינה קשורה לתאונה מסתכמת ב-32.5%, ותוצאת חיבורם היא 51.5%. אז, חלק הנכות הקשורה לתאונה יהיה 36.89% (19/51.5) מתוך כלל הנכות, ואילו חלק הנכות שאינה קשורה לתאונה יהיה 63.11% (32.5/51.5), ושני החלקים יסתכמו ב-100%. זו הדרך שנקט כב' השופט וינוגרד בת"א (שלום י-ם) 5136/05 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 03/01/08), לאחר שסקר דרכי חישוב שונות שננקטו. ב. לערוך את החישוב על בסיס נכויות מצטברות, במקום על בסיס נכויות משוקללות, כפי שהציע ב"כ הנתבעות בסיכומיו. ושוב נדגים על בסיס נתוני הנכות כפי שנקבעו בתיק זה. סך הכל הנכות יהיה 55% (25%+20%+10%). חלק הנכות הקשורה לתאונה הוא 20% (10%+10%). חלק הנכות שאינה קשורה לתאונה הוא 35% (10%+25%). חלק הנכות הקשורה לתאונה יהיה 36.36% (20/55) מתוך כלל הנכות, ואילו חלק הנכות שאינה קשורה לתאונה יהיה 63.64% (35/55), ושוב יסתכמו שני החלקים ב-100%. 23. חרף האמור, איני רואה את עצמי חופשי לסטות מדרך החישוב שנקבע בענין פרלה עמר, משחזר והבהיר כב' המשנה לנשיאה אך לאחרונה כי זו דרך החישוב שיש לנקוט. על כן, השיבוב ייערך על בסיס 41.3% מסכום התגמולים (והתובע יהיה זכאי ל-80% מהסכום האמור, בהתאם לשיעור השיבוב המוסכם בהסכם השיפוי). טענות בדבר טעות בחישוב הפרשי הצמדה 24. על פי הנטען, חישוב הפרשי ההצמדה בתביעה הוא שגוי, והוא צריך להסתכם בסך 5,676 ₪, במקום בסך 9,219 ₪ שנקב התובע בכתב התביעה. בתמיכה לטענה זו צורף לסיכומי הנתבעות מכתב האקטואר, מר שי ספיר, מיום 06/04/05, שכל אשר נאמר בו בענין זה הוא: "תוספת הצמדה לתשלומי העבר לפי המדד ב-15.2.05 צריך להיות 5,676 ₪ במקום 9,219 ₪ (3,543 ₪ הפרש)", כזה ראה וקדש ללא כל פירוט או הסבר. התובע צירף לכתב התביעה (נספח ט"ז) חישוב של הפרשי הצמדה וריבית, שנערך באמצעות תוכנה מוכרת, ושלפיו סכום הפרשי הצמדה מסתכם בסך 9,065 ₪. נוכח סתמיות טענות הנתבעות ומשהן לא הצביעו על כל דופי בחישוב המפורט שערך התובע, אני דוחה את טענות הנתבעות, אך סכום הפרשי ההצמדה שצוין בסעיף 5(ב) לכתב התביעה (9,219 ₪) יופחת לסך 9,065 ₪, בהתאם למפורט בנספח ט"ז לכתב התביעה. 25. אף שב"כ הנתבעות טען בסיכומיו כי הטעות החישובית הסתכמה בסך 23,701 ₪, כפי שעולה ממכתב מר ספיר שצורף לסיכומים, המחלוקת בענין הפרשי הצמדה הסתכמה בסך 3,543 ₪ בלבד. אמנם התייחס מר ספיר במכתבו גם להפרש בסך 25,296 ₪, מאחר ולטענתו כללה קצבת הנכות פיצוי הלנה בסך 74 ₪, אך ענין זה לא צוין כאחת מהפלוגתאות לפי ההסדר הדיוני (הפלוגתא החישובית שהוספה נגעה אך לענין חישוב הפרשי הצמדה, כאמור בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון בבש"א 1066/06, שורות 4-5). הריבית המוסכמת לפי הסכם השיפוי 26. הריבית המוסכמת על פי הסכם השיפוי (סעיף 6) בגין אי-תשלום במועד הוא "ריבית בגובה הריבית המקסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961 (להלן - הריבית המקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית - מ.ב.) ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל". לטענת הנתבעות, הריבית המקסימלית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה היא הריבית השקלית, שנקבעת לפי תקנה 3 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) התשס"ג-2003 (להלן - תקנות פסיקת ריבית), בעוד שהתובע טוען כי הריבית האמורה היא ריבית הפיגורים הנקבעת לפי תקנה 5 לתקנות פסיקת ריבית. המחלוקת האמורה הוכרעה לטובת התובע (ראו ע"א (מחוזי י-ם) 6007/06 הפניקס הישראלי נ' המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם בפ"מ, פסק דין מיום 05/09/06 - וכן רע"א 8429/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי - לא פורסם בפ"ד, החלטה מיום 01/07/07 מפי כב' השופט רובינשטיין, שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על ע"א 6007/06 הנ"ל). סוף דבר 27. סכום התגמולים ששילם וישלם התובע לנפגע מסתכם בסך 227,636 ₪ (כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה תוך הפחתת סכום הפרשי ההצמדה לסך 9,065 ₪). השיבוב ייעשה על בסיס 41.3% מסכום התגמולים, דהיינו 94,014 ₪ (נוכח שיעור הנכות הרפואית הקשורה לתאונה מתוך כלל הנכות הרפואית של הנפגע). סכום השיפוי (קרן ליום הדרישה) שעל הנתבעות לשלם לתובע הוא 75,211 ₪, נוכח שיעור השיפוי המוסכם בהסכם השיפוי (80%). 28. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך 75,211 ₪ בצירוף הריבית ההסכמית (ריבית בשיעור 120% מריבית הפיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961) לתקופה שמיום 16/02/05 ועד לתשלום מלוא הסכום בפועל. כמו כן, תשלמנה הנתבעות לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ. נכותאחוזי נכות