צבירת ימי חופשה שנתית בתקופת היעדרות מפאת מחלה

צבירת ימי חופשה שנתית בתקופת היעדרות מפאת מחלה
בפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי שעניינה סוגיית צבירת ימי חופשה שנתית בתקופת היעדרות מלאה או חלקית של עובד מפאת מחלה .

מסגרת היחסים
1. המבקשת, הסתדרות העובדים הכללית החדשה היא ארגון העובדים הגדול במדינה והיא גם ארגונם היציג של עובדי המשיבה, כמשמעות המונח בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957.

2. המשיבה היא חברה העוסקת בפיתוח וייצור מוצרים בתחום האלקטרו-אופטיקה לשוק הצבאי, הפרה-צבאי והאזרחי.

3. על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 2.12.99 (להלן: "ההסכם הקיבוצי" – אשר צורף כנספח מב/7 לבקשה).

להלן סעיפים רלוונטיים לענייננו מההסכם הקיבוצי:
סעיף 7ב'(3) לפרק ג' קובע כי:
"עובד אשר מצב בריאותו מחייב העסקתו הזמנית או הקבועה ביום עבודה מקוצר ואשר מיצה את ימי המחלה וימי החופשה שעמדו לרשותו, ישולם שכרו בהתאם ליום העבודה המקוצר ".

סעיף 1 לפרק ה' בהסכם עוסק בזכות לדמי מחלה
(א) "עובד זכאי להיעדר עקב מחלה 24 ימי עבודה לכל שנת עבודה. זכות הצבירה
הינה 90 ימי עבודה, ואולם לגבי עובד שהחל עבודתו לפני חתימת הסכם זה, זכות הצבירה ללא תקרה מתחילת עבודתו בחברה.

(ב) "עובד יקבל מהחברה תשלום שכרו הכולל כהגדרתו בהסכם זה וכמפורט בנספח יא', במקרה של מחלה, במסגרת ימי המחלה העומדים לרשותו".

סעיף 6 לפרק ה' עוסק בזכות לחופשה שנתית –
(א ( "עובד זכאי בתום שנת עבודה, לחופשה שנתית בתשלום שכרו הכולל כהגדרתו
בהסכם זה וכמפורט בנספח יא' להסכם זה, בהתאם למפורט בהסכם זה ובכפוף להוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951.
כל יום חופשה יחושב על פי מספר שעות העבודה הרגילות ביום ההיעדרות".
מהות הסכסוך
4. שניים, שמעון וראובן עובדים אצל המשיבה משך 30 שנה. במהלך שנות עבודתם הם צוברים זכויות שונות הנצברות מכוח הוותק שלהם בעבודה. בין זכויות אלה מצויה הזכות לימי מחלה.

5. בשלב מסוים, שמעון חולה ובהוראת רופא נדרש לנצל את ימי המחלה שנצברו לו בתקופת עבודתו משך תקופה רציפה ממושכת. ראובן אף הוא חולה ובהוראת רופאו עליו לעבוד לא יותר מ- 4 שעות עבודה כל יום משך מספר חודשים, לפי אישור רפואי.

6. לשני העובדים – צבורים ימי מחלה רבים, אותם צברו במהלך שנות עבודתם בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי והדין.

לפיכך גם שמעון וגם ראובן מקבלים את מלוא שכרם הכולל בזמן ההיעדרות מפאת המחלה על חשבון ימי המחלה שצברו, בהתאם להוראת פרק ה' סעיף 1ב' להסכם הקיבוצי הקובעת:
"עובד יקבל מהחברה תשלום שכרו הכולל כהגדרתו בהסכם זה וכמפורט בנספח יא' להסכם זה, במקרה של מחלה, במסגרת ימי המחלה העומדים לרשותו".

7. ומכאן למהות המחלוקת – האם בתקופת היעדרותם מפאת מחלה, על המשיבה לזכותם במלוא ימי החופשה השנתית להם היו זכאים אילו עבדו בתקופה זו בפועל ?

טענות הצדדים
8. לטענת המבקשת בתקופת מחלה משולם לעובד שכר לכל דבר ועניין, בהתאם להוראת סע' 7 לחוק דמי מחלה. משכך הרי שמדובר בתקופת עבודה רגילה אשר במהלכה נצברות לעובד כל הזכויות המוקנות לו מכוח חוקי העבודה ומכוח הוותק, לרבות ימי חופשה.

לפיכך – לגישת המבקשת – הן ראובן והן שמעון זכאים לצבירת ימי חופשה, במכסה שנתית כפי שצברו טרם חלו – ללא שינוי.

9. מנגד המשיבה מבחינה בין שני המקרים המתוארים – במקרה של שמעון הנעדר מהעבודה בשל מחלה למשך תקופה ממושכת, הרי שלגישתה הוא אינו צובר כלל ימי חופשה בעת העדרו כאמור.

ואילו לגבי המקרה של ראובן המועסק בפועל ביום עבודה מקוצר – טוענת המשיבה כי בעוד שהעובדה שהוא עובד במשרה חלקית אינה משפיעה על צבירת ימי החופשה ועל מכסת ימי החופשה, הרי שהחישוב של ערך יום החופשה ייעשה על בסיס היקף המשרה בה מועסק העובד בפועל.

10. בתגובה לטענות המשיבה באשר לדוגמא של ראובן – מוסיפה המבקשת כי המשיבה בפועל נוהגת שלא כהצהרותיה ופוגעת במספר ימי החופשה (הנצברים) ולא בערכם.

דיון והכרעה
11. סעיף 6 (א') לפרק ה' בהסכם הקיבוצי קובע ,כאמור, כי :
"עובד זכאי בתום שנת עבודה, לחופשה שנתית בתשלום שכרו הכולל כהגדרתו בהסכם זה וכמפורט בנספח יא' להסכם זה, בהתאם למפורט בהסכם זה ובכפוף להוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951.
כל יום חופשה יחושב על פי מספר שעות העבודה הרגילות ביום ההיעדרות".

לפי הוראת סעיף 2 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, כל עובד זכאי לחופשה שתינתן לפי הוראות חוק זה. אורך החופשה נקבע בסעיף 3(א) לחוק בהתאם לוותק שצבר העובד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד.

סעיף 3(ב) לחוק חופשה שנתית, קובע כדלקמן:
"היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעביד קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה –
(1) לפחות 200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א) ;
(2) פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים
שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200 ; חלק של יום חופשה לא יובא במניין".

סעיף זה קובע יחס בין מספר ימי העבודה בפועל בשנת עבודה לבין כמות ימי החופשה לה זכאי העובד. השאלה הינה איפוא האם היעדרות מהעבודה מפאת מחלה, המזכה את העובד בדמי מחלה, נחשבת כתקופת עבודה לצורך חישוב ימי העבודה בפועל, אם לאו.

12. המבקשת טוענת, כאמור, כי דין תקופת מחלה המזכה בדמי מחלה כמוה כתקופת עבודה שכן בגין תקופה זו משולמים דמי מחלה – שהינם שכר לכל דבר ועניין. (לפי הוראת סעיף 7 לחוק דמי מחלה התשל"ו – 1976 והוראות סעיף 1(ב') לפרק ה' שבהסכם הקיבוצי).

עוד מפנה המבקשת בעניין זה לסעיף 4 לחוק חופשה שנתית, הקובע כי מחלה בגינה משולמים דמי מחלה אינה נחשבת כהפסקה בעבודה, לצורך מניין 75 ימי עבודה רצופים.

לגישת המשיבה תקופה בה שוהה העובד בחופשת מחלה אינה מזכה את העובד בצבירת ימי חופשה, שכן בתקופה זו אין העובד עובד בפועל.

13. סבורים אנו שהתשובה לשאלה מצויה בהוראות סעיף 3 (ב) לחוק חופשה שנתית.

עובדת היותו של עובד בחופשת מחלה, אינה מנתקת את קשר העבודה בינו לבין מעסיקו. משכך, בין עובד המצוי בחופשת מחלה לבין מעסיקו, קיים "קשר משפטי" כמשמעות אמירה זו בסעיף 3 (ב). עם זאת, עובד המצוי בחופשת מחלה, אינו עובד בפועל.
סעיף 3 (ב) לחוק חופשה שנתית, מבחין בין מקרה בו היה עובד בחופשת מחלה במהלך שנת העבודה אולם עבד בפועל לפחות 200 ימים לבין מקרה בו אותו עובד עבד פחות מ-200 ימים במהלך השנה. על פי הוראות סעיף זה, קיים שוני במספר ימי החופשה השנתית אותם צובר העובד בין שני המקרים הללו.

אין אנו מקבלים את טענת המבקשת ולפיה סעיף 3 (ב) אינו דן במקרה של מחלה. על פי נוסחו ותכליתו של סעיף זה, מדובר בהיעדרות מכל סיבה ובלבד שהקשר המשפטי שבין הצדדים קיים במהלך כל שנת העבודה. אין אנו מוצאים טעם לטענה, כי ההיעדרות מהעבודה משמעותה היעדרות שלא מסיבה של מחלה. הסעיף מדבר על ימי עבודה בפועל להבדיל ממצב בו העובד אינו עובד בפועל מסיבה כלשהי לרבות מסיבה של מחלה.

המחוקק מצא מקום לאבחן – בכל הקשור לצבירת ימי חופשה שנתית – בין היעדרות לזמן קצר לבין היעדרות לתקופה ארוכה. היעדרות לזמן קצר, היינו מקום שהעובד עבד לפחות 200 ימים בשנת העבודה לא תפגע בזכותו לצבירת ימי החופשה המלאים כמפורט בסעיף 3 (א). לעומת זאת, היעדרות ארוכה יותר, תגרום להפחתת ימי החופשה השנתית בהתאם לנוסחה שפורטה בסעיף 3 (ב) (2).

14. מכאן לפתרון השאלה שהועמדה להכרעה בפנינו. עובד הנעדר כליל מעבודתו בגין מחלה, הרי שהינו זכאי לימי חופשה שנתית בהתאם למפורט בסעיף 3 (ב). ככל שבמהלך שנת העבודה הוא עבד בפועל לפחות 200 ימים, הרי שהוא זכאי למלוא ימי החופשה השנתית כהוראת סעיף 3 (ב) (1). ככל שבגין מחלתו הוא עבד בפועל פחות מ-200 ימים, הרי שהינו זכאי לימי חופשה בהתאם לנוסחה שבסעיף 3 (ב) (2).

עובד אשר בגין מחלתו מופיע לעבודה אולם עובד יום עבודה מקוצר, זכאי גם הוא לימי חופשה בהתאם לסעיף 3 (ב). המשיבה אינה חולקת על כך ומסכימה, כי מכסת ימי החופשה הנצברת לזכותם הינה בהתאם לסעיף זה שבחוק חופשה שנתית (סעיף 12 לתשובת המשיבה). עם זאת, לגבי אותו עובד החישוב של ערך יום חופשה, אמור להיעשות על בסיס היקף המשרה בה הוא מועסק בפועל. עובד כאמור אשר יוצא לחופשה בפועל, זכאי לדמי חופשה המחושבים על בסיס שכרו הרגיל של העובד, היינו שעות העבודה בפועל ולא על פי שכרו למשרה מלאה. כך גם ערך ימי החופשה הנצברים לזכותו בגין תקופת העבודה החלקית, יחושבו על בסיס עבודתו החלקית בלבד ללא שילקחו בחשבון השעות בגינן מקבל הוא דמי מחלה.

15. האמור בסעיף 4 לחוק חופשה שנתית, אינו סותר את מסקנתינו דלעיל. סעיף 4 דן "עובד זמני בשכר", היינו עובד שגמול עבודתו משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה יותר והוא עבד פחות מ-75 ימים רצופים. בעניינו של עובד זה נקבע הסדר מיוחד לענין חישוב חופשתו וזו תשולם לו כתמורת חופשה על פי סעיף 15 לחוק חופשה שנתית. משכך, האמור בסעיף 4 (ב) לענין רציפות ימי העבודה אפילו חלה הפסקה מחמת תאונה או מחלה, אינו רלוונטי לשאלה שעומדת להכרעה בפנינו. עובדי המשיבה הנעדרים מעבודתם מחמת מחלה אינם עובדים זמניים בשכר כך שסעיף 4 לחוק אינו דן בעניינם.

העובדה, כי העובדים בענייננו מקבלים דמי מחלה – הן עבור היעדרות בימי עבודה מלאים והן עבור היעדרות חלקית – אינה משנה את התוצאה שפורטה לעיל. קבלת דמי מחלה לחוד ועבודה בפועל לחוד. סעיף 3 (ב) לחוק חופשה שנתית, אינו מבחין בין עובד שנעדר מעבודתו ומקבל דמי מחלה, לבין עובד שאינו מקבל את דמי המחלה. בשני המקרים, מדובר בהיעדרות ובאי עבודה בפועל. גם האמור בסעיף 7 לחוק דמי מחלה ולפיו, דין דמי מחלה המשתלמים מאת המעביד כדין שכר עבודה לכל דבר אינו בגדר אמירה, כי התקופה בגינה מקבל העובד הנעדר דמי מחלה, הינה תקופת עבודה לכל דבר. סעיף זה בא להסדיר את מעמדם של דמי המחלה ולא של תקופת ההיעדרות בגין מחלה.

בהתייחס לטענות המבקשת הקשורות בסעיפים שונים שבהסכם הקיבוצי, הרי שלאחר עיון בטענות אלו, לא מצאנו שסעיף כלשהו מהסעיפים שבהסכם הקיבוצי, מלמדים על כך שיש לשנות את ההסדר הקבוע בסעיף 3 (ב) לחוק חופשה שנתית. אדרבא, מסעיף 6 לפרק ה' עולה, כי ההוראות בדבר הזכות לחופשה שנתית כפופות לחוק חופשה שנתית.

16. בסיכומיהם טענו הצדדים כל אחד לשיטתו באשר לנתונים העובדתיים שפורטו בבקשה ובתגובה לה. יצויין, כי הצדדים ויתרו על הליך של הוכחות וטענו את טענותיהם המשפטיות על סמך החומר שהוגש לתיק בית הדין.

סבורים אנו שאין לחילוקי דיעות אלו משמעות לשאלה שהועמדה להכרעה בבקשה זו. חילוקי הדיעות שבין הצדדים כפי שהועלו על ידיהם, עניינם בזכותם העקרונית של עובדים המצויים במחלה לצבירת ימי חופשה שנתית. הכרעתינו בסוגיה זו הינה הכרעה ברמה ההצהרתית על פי הפרשנות שיש ליתן לסעיפים הרלוונטיים שבחוק חופשה שנתית תוך התחשבות בהסכם הקיבוצי. השאלה האם לגבי עובד זה או אחר נוהגת המשיבה כדין או שלא כדין, אינה טעונה הכרעה בגדר התיק שבפנינו. למותר לציין, כי ככל שעובד סבור שהמשיבה נוהגת כלפיו שלא כדין, הוא רשאי לפתוח בהליך של תביעה כנגד המשיבה.

סיכום
17. על המשיבה לפעול לענין צבירת ימי החופשה השנתית של העובדים הנעדרים מהעבודה בשל מחלה מלאה או חלקית בהתאם למפורט בסעיף 14 בפסק הדין לעיל.

בכפוף לאמור, נדחית הבקשה.

משמדובר בבקשת צד בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.





ניתנה היום ה' בתשרי, תש"ע (23 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.
נ.צ. נ.צ. שמואל טננבוים, שופט                          








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חישוב דמי חופשה

  2. חוק חופשה

  3. חוק דמי חופשה

  4. חוק ימי חופשה

  5. יציאה לשבתון

  6. יציאה לחל"ת ל- 3 שנים

  7. תקנות ימי חופשה

  8. שווי יום חופשה

  9. תקנות חופשה שנתית

  10. חופשה צבורה בלתי מנוצלת

  11. תשלום פדיון חופשה

  12. אי ניצול חופשה עקב פציעה

  13. סירוב מעביד לתת חופשה לעובד

  14. התיישנות פדיון חופשה

  15. עבודה בימי שישי פדיון חופשה

  16. דמי החופשה לעובד שעתי

  17. פדיון חופשה שנתית בסיום עבודה

  18. שווי ימי חופשה שלא נוצלו

  19. תביעה לתשלום פדיון ימי חופשה

  20. התיישנות תביעת דמי חופשה - 4 שנים

  21. יציאה לחופש ללא אישור מהמעסיק

  22. יציאה לחופשה בלי להודיע למקום העבודה

  23. האם יום העצמאות הוא יום שבתון ?

  24. תקופת אכשרה לדמי אבטלה - פדיון ימי חופשה

  25. חופשה ללא תשלום - בקשה לעבודה פרטית

  26. התיישנות תביעה בגין פדיון ימי חופשה

  27. פנקס חופשה - נטל ההוכחה תשלום דמי חופשה

  28. האם עובד שעתי יכול לצבור ימי חופשה ?

  29. פיצויים בגין עוגמת נפש ופדיון ימי חופשה

  30. איסור על תשלום פדיון חופשה בתוך תקופת העבודה

  31. הוצאת עובד לחופשה בניגוד לרצונו - חופשה כפויה

  32. צבירת ימי חופשה - חובת המעביד להוציא עובדים לחופשה

  33. האם אחזקת רכב מהווה רכיב לחישוב פדיון חופשה ?

  34. צבירת ימי חופשה שנתית בתקופת היעדרות מפאת מחלה

  35. האם שעות נוספות המהווה בסיס לחישוב פדיון חופשה ?

  36. תביעה לתשלום פדיון חופשה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין

  37. צבירת ימי חופשה עובד מדינה - פיצויי פיטורים מעל 100% - תקשי"ר

  38. תביעת מאמן במכון כושר לתשלום פיצויי פיטורים ופדיון חופשה

  39. ימי חופשה לעובדים בענף השמירה - צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון