פגיעה בברך בצבא

פסק דין 1. המערער יליד 1985, נפגע במהלך שירותו הצבאי, כאשר מעד ונפגע בברך ימין. 2. וועדה ראשונה שדנה בעניינו של המערער התכנסה ב - 25.5.06, בדקה את המערער, ציינה כי חודשיים קודם לכן עבר ניתוח שחזור של רצועה צולבת קדמית וכריתה חלקית של מיניסקוס מדיאלי בברך ימין, וקבעה כי קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה של הברך. הוועדה קבעה נכות זמנית וציינה שהיא מצפה להטבה. נקבעה למערער נכות זמנית של 20% בתוקף ל - 6 חודשים. 3. המערער נקרא לבדיקה חוזרת בפני וועדה מחוזית, ביום 16.11.06. לוועדה זו הגיע המערער ביחד עם בא כוחו. ב"כ המערער טען כי יש ליתן נכות למערער בגין חוסר יציבות של הברך וכן בגין מיניסקוס. הוועדה בדקה את המערער וקבעה כי אי יציבות ברך ימין וכאבים בברך מביאים להגדרת הברך כמוגבלת תפקודית בצורה בינונית. הבדיקה התקיימה 8 חודשים לאחר ניתוח שחזור הרצועה. הוועדה קבעה למערער 10% נכות לצמיתות, לפי סעיף 48(2) (ז) IV. 4. כבר כאן יאמר כי סעיף 48(2)(ז) דן בנזק במיניסקוס, וסעיף קטן IV קובע כך: "מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס קיימים שינויים ארטרותיים קלים ודלדול קל של השרירים". 5. המערער ערער לוועדה הרפואית העליונה וזו התכנסה לדיון בעניינו ביום 21.2.07. גם לישיבה זו הגיע המערער ביחד עם בא כוחו, אשר טען כי הפרעה בכושר הפעולה בצורה בינונית מזכה ב - 20% נכות. המערער נבדק על ידי הוועדה. בבדיקה נרשם "אין התמוטטות הברך הימנית תחת כובד משקל גוף, צלקת בקדמת הברך לא רגישה למישוש ללא סימני דלקת". בסימן מגירה קדמי נרשם +1, ונרשם כי היקפי שני הירכיים שווים. בפרוטוקול הבדיקה נרשם במסקנות "בבדיקה היום נמצא חוסר יציבות קדמית קלה בברך שלא מתבטאת בכאבים או בהגבלה בתנועות הברך ולא בהתמוטטות כובד המשקל ואף לא בדלדול בשרירי הברך". בפרק המסקנות נרשם "הוועדה דוחה את הערעור ומאמצת את מסקנות הוועדה המחוזית". 6. על החלטה זו של הוועדה הרפואית העליונה מוגש הערעור שבפני. ב"כ המערער טוען כי הוועדה לא התייחסה בנפרד לנזק במיניסקוס ולהגבלה בתנועה. ב"כ המערער טוען כי בעוד שהוועדה המחוזית מצאה סימן מגירה ++, מצאה הוועדה העליונה סימן מגירה +1, ולא ייתכן שבנסיבות כאלה תאמץ הוועדה הרפואית העליונה את מסקנות הוועדה המחוזית. בנוסף טוען ב"כ המערער, כי המערער עצמו טוען שכלל לא נבדקו היקפי הירכיים ולא נגעו בברך שמאל (הברך נשוא הדיון היא ברך ימין). 7. ממכלול טענותיו של ב"כ המערער עולה כי הטענות כולן מתייחסות לקביעה שברפואה. ב"כ המערער מלין על התאמת הסעיף למצבו של המערער. ב"כ המערער טוען שיש לקבוע בגין אי יציבות 20%. מבט בתקנות מראה שסעיף 48(2)(ב) קובע "אי יציבות אחורית קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף - 20%". אלא שבמקרה זה הוועדות ציינו במפורש כי אין התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף, כך גם בוועדה המחוזית וגם בוועדה הרפואית העליונה. ב"כ המערער טוען שאם המגבלה של הפעולה היא בינונית, יש לקבוע 20% נכות. ראשית יאמר כי הוועדה הרפואית העליונה לא מצאה מגבלה בינונית, אלא כתבה במפורש "חוסר יציבות קדמית קלה בברך שלא מתבטאת בכאבים או בהגבלה בתנועות הברך"... הווה אומר - לא נמצאה הגבלה בינונית בתנועה. בנוסף, סעיף 48(2)(ז)IV איננו דן במגבלת כושר תנועה בינונית קלה או קשה אלא בשינויים ארתרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים. העובדה שהוועדה הרפואית העליונה אימצה את מסקנותיה של הוועדה המחוזית, דהיינו את קביעת אחוז הנכות ודרגתו, איננה מחייבת אותה בכל ממצא וממצא שהיה בפני הוועדה המחוזית, אלא פתוחה בפניה הדרך לבדוק את המערער ועל סמך ממצאיה היא, להגיע בסופו של דבר לאותה מסקנה. נותרה טענה נוספת של המערער, לגבי העובדה שלא נבדקו היקפי הירכיים ולא נגעו בברך שמאל. בפרוטוקול הבדיקה נרשם "היקפים שני ירכיים שווים". לא נרשם לגבי ברך שמאל מאום, אך אציין כי הברך נשוא הדיון הינה ברך ימין. אין ברשותי הכלים המשפטיים המתאימים לברר ראייתית את הטענה של המערער, מה גם שייתכן שבמהלך הבדיקה לא שם ליבו לפרט כזה או אחר. ככלל, פרוטוקול הוועדה משקף את הליכי הבדיקה, מה גם שנרשמים בו הפרטים של הבדיקה באופן דקדקני. 8. העולה מכל האמור לעיל, כי טענות המערער מתמקדות בקביעה הרפואית. הערעור לבית משפט זה עניינו בטענות משפטיות בלבד. נושא הקביעה הרפואית שמור בלעדית לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית העליונה, כך לגבי מידת חומרתה של הפגיעה, ומאפייניה. 9. לפיכך הערעור נדחה. 10. תיקו הרפואי של המערער מוחזר במהלך הדיון לידי ב"כ המשיב. ברכייםצבאשירות צבאי