עניינה של תביעה זו - זכאותו של התובע, שהיה זכאי בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו לגמלת נכות כללית, לתשלום תוספת תלויים עבור בנו (להלן: משיח). הרקע לתביעה: התובע זכאי לתשלום גמלת נכות כללית החל מיום 24.7.96, כאשר ביום 12.9.1999 אושרה לתובע תוספת תלויים עבור שלושת ילדיו. ביום 13.2.05 הוגשה בקשה מטעם גרושתו של התובע לתשלום תוספת התלויים עבור שלושת ילדיהם במקום תשלום דמי מזונות בטענה כי ילדיהם נמצאים בחזקתה ופרנסתם מוטלת עליה. בהתאם לכך, בוצעה חלוקה בתיק על ידי המוסד החל מחודש מרץ 2005, כך שתוספת התלויים של גמלת הנכות שולמה לגרושתו של התובע. בעד הבן משיח זנבר שולמה לגרושתו של התובע קצבת תלויים בתקופה מיום 29.8.05 עד יום 1.1.07. ביום 22.11.2005 משיח קיבל תעודת פטור משירות בטחון בצה"ל. ביום 1.1.07 התובע החל לקבל קצבת זקנה ועל כן הופסקה זכאותו לתשלום גמלת נכות וכפועל יוצא מכך הופסקו תשלומי תוספת תלויים. התובע טוען כי משיח ענה על הגדרת "ילד", על פי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), גם בתקופה שלאחר סיום שירותו הצבאי עד למועד בו החל התובע לקבל קצבת זקנה בחודש פברואר 2007. לשיטתו, בתקופה זו היה משיח, יליד 1986, מתחת לגיל 22 שנה וענה להגדרת "יוצא צבא" שקיבל פטור מחובת שירות בטחון לפי חוק שירות בטחון; בתקופה זו, החל ממועד שחרורו ועד סוף חודש דצמבר 2006, היה משיח בחזקתו וסמוך על שולחנו של התובע עת התגורר עמו בביתו וצרכי פרנסתו היו מוטלים באופן בלעדי עליו. המוסד טוען כי לא קיימת זכאות לתשלום תוספת תלויים עבור משיח לאחר שחרורו משירות צבאי שכן הלה אינו עונה עוד להגדרת "ילד" על פי סעיף 238 לחוק, אליו מפנה סעיף 200 לחוק. זכאות לתוספת תלויים עבור משיח קיימת רק בעד התקופה בה שירת בצה"ל, החל מיום 29.8.05 עד ליום 22.11.2005. סעיף 304 לחוק מקנה למוסד סמכות ושיקול דעת להעביר את תוספת התלויים שנקבעה לבעל הזכאות לגמלה לידי מי שהוא מוצא כי טובת התלויים או פרנסתם מוטלת עליו, וכאשר המדובר בנכה שהתגרש תוספת התלויים בעד גמלתו תשולם לידי אם ילדיו בנסיבות בהן המוסד בדעה שהאם תשתמש בתוספת התלויים לטובתם. בעניין זה, אם הילדים טענה במסגרת בקשתה "לתשלום תוספת תלויים לידי בן/בת זוג" כי ילדיו של התובע מצויים בחזקתה והיא נושאת בהוצאות מחייתם, ולאחר התייעצות שערך המוסד בעניין זה עם פקידת השיקום הוחלט לשלם לה את תוספת התלויים. לטענת המוסד, לא נפל פגם בהחלטתו זו, כאשר גם מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה כי משיח לא התגורר או היה סמוך על שולחנו של התובע במהלך תקופת שירותו הצבאי. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין תביעה זו להידחות, מטעמים שיפורטו להלן. על פי סעיף 200 לחוק זכאי נכה שיש לו תלויים תושבי ישראל לתוספת חודשית בעדם. בסעיף 200(ג)(2) לחוק נקבעה הזכאות לתוספת תלויים בעד ילדי הנכה, וכן נקבע כי "לעניין זה - 'ילד' כהגדרתו בסעיף 238". סעיף 238 לחוק בנוסחו במועד הרלוונטי לתביעה זו וטרם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 120, התש"ע - 2010, קובע את הנסיבות בהן מוגדר ילדו של מבוטח "ילד" על פי החוק. לפי הסעיף "ילד" הוא ילדו של המבוטח לרבות נכד שכל פרנסתו על המבוטח, ונתקיים בהם בנוסף ובמצטבר אחד מהתנאים המפורטים בפסקאות (1)-(5) לסעיף זה. החלופה הרלוונטית במקרה הנדון היא פסקה (3) הקובעת כי בגדר "ילד" או "נכד" הוא מי אשר - (3) לא מלאו להם 22 שנים והם אחד מאלה: (א) בשירות סדיר כמשמעותו בחוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, ואולם לא יובא בחשבון, לענין פסקה זו, שירות סדיר העולה על 36 חודשים; (ב)(1) בת המשרתת בהתנדבות בשירות לאומי שאישר השר ובתנאים שקבע באישור ועדת העבודה והרווחה; (2) בן המשרת בהתנדבות בשירות לאומי שאישר השר לפי פסקת משנה (1) ובתנאים שקבע לפי הפסקה האמורה, בשינויים המחויבים, ובלבד שמתקיימים לגביו שניים אלה: (א) הוא יוצא צבא כהגדרתו בחוק שירות ביטחון, שקיבל פטור מחובת שירות ביטחון או שלא נקרא לשירות סדיר, לפי החוק האמור; (ב) הוא קיבל אישור מאת השר או מי שהשר הסמיך לענין זה, לשרת בשירות לאומי כאמור; נציין, כי עד יום 24.7.06 נוסחה של פסקה 3(ב) (2) היה - "בן המשרת בהתנדבות בשירות לאומי בתקופה הקובעת במסגרת תכנית ניסיונית כאמור בסעיף 1 לחוק שירות לאומי בהתנדבות (תכנית ניסיונית לבנים)(הוראת שעה) תשס"א - 2001 שקיבל אישור מאת שר העבודה והרווחה או מי שהוא הסמיך לכך". כפי העולה מהראיות, בנו של התובע משיח שירת בשירות סדיר במשך שלושה חודשים עד ליום 22.11.2005, ובמועד זה קיבל פטור משירות ביטחון מטעמי בריאות. בכל הנוגע לתקופת שירותו הצבאי של משיח אישר התובע בעדותו כי במהלך שירותו הצבאי בנו לא שהה אצלו בשבתות אלא אצל גרושתו, וכי בתקופת שירותו הצבאי של הבן "לא ראיתי אותו בכלל" (ע' 3, ש' 9 - 20). לפיכך, ברור כי התובע לא היה זכאי לתוספת תלויים בעד משיח בתקופה זו. ואכן, בסיכומי הטענות תבע התובע קצבת תלויים רק בעד התקופה שלאחר שחרורו של משיח משירות צבאי, מיום 22.11.05 ואילך. לנוכח העובדה שהתובע חזר בו מתביעתו בכל הקשור לתקופה זו, איננו מוצאים לנכון להתייחס בהרחבה לעניין העברת תוספת תלויים לגרושתו של התובע, ונציין רק כי מקובלת עלינו עמדת המוסד כי הקביעה להעביר לגרושתו של התובע את תוספת התלויים בעד משיח בתקופת שירותו הצבאי הייתה כדין. בכל הנוגע לתקופה מיום 22.11.05 בנו של התובע משיח אינו בגדר "ילד" על פי סעיף 238 לחוק. בניגוד לנטען בסיכומי התובע, בגדר "ילד" על פי סעיף 238(3) לחוק הוא לא כל בן "יוצא צבא שקיבל פטור מחובת שירות ביטחון" אלא רק בן המשרת בהתנדבות בשירות לאומי והוא גם יוצא צבא שקיבל פטור מחובת שירות ביטחון או לא נקרא לשירות סדיר. גם לפי נוסח החוק עד יום 24.7.06 בגדר "ילד" היה בן המשרת שירות לאומי בהתנדבות. התובע לא טען וכפועל יוצא מכך גם לא הוכיח כי בנו משיח שירת בהתנדבות בשירות לאומי בתקופה שלאחר שחרורו מצה"ל. לפיכך, הבן משיח לא היה בגדר "ילד" בתקופה שלאחר שחרורו מצה"ל מיום 22.11.05 ואילך, ולא קמה לתובע זכאות לתוספת תלויים לקצבת נכות בעדו. סוף דבר: התביעה נדחית. אין צו להוצאות. למען הסר ספק, מובהר כי פסק דין זה מתייחס לזכאותו של התובע בלבד לתוספת לקצבת תלויים, על יסוד חומר הראיות שהיה בפני בית הדין, ואין בו כדי לקבוע דבר בנוגע לזכאות גרושתו, גב' מרגריטה מיכאלוב, לתשלום תוספת התלויים בעד משיח ששולמה לה בתקופה הרלוונטית לתביעה. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"ג חשון תשע"א, 31 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נציג ציבור(עובדים) מר עודד הון לאה גליקסמן, סגנית נשיא אב"ד קטיניםקצבת תלויים