למי מותר לחנות בחניית נכים

ערעור על הכרעת דין של בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (הש' ת' בר-אשר צבן), מיום 2/8/09, לפיה זוכה המשיב מהאשמה שיוחסה לו. 1. המשיב הואשם, בכתב אישום מסוג ברירת משפט, בכך שהחנה את רכבו ליד תמרור ג-43, המסמן מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים, בניגוד לסעיף 5 (ו) 18 לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), תשכ"א - 1961. 2. אין חולק על אלה: במועד הרלבנטי לכתב האישום, החנה המשיב את רכבו ברחוב קרן היסוד בירושלים, בסמוך לתמרור ג-43, לפיו מותרת "חנייה לרכב של נכה משותק רגליים". המשיב הנו נכה משותק רגליים והוא החנה את רכבו שעה שלא שהציג בו תג-נכה (המצוי ברשותו). לאחר שהודעת הקנס בגין החנייה כאמור, הגיעה לידי המשיב, הוא פנה לרשות התביעה העירונית בבקשה לבטלה, אולם הוחלט להפחית את סכום הקנס למחצית. המשיב לא הסתפק בכך וביקש להישפט. 3. בית משפט קמא זיכה את המשיב לאחר שהגיע למסקנה כי נכה משותק רגליים, המחנה מכונית במקום שמיועד לכך בסמוך לתמרור ג-43, אינו מחויב בהצגת תג הנכה שברשותו, במכונית, בעת החנייה. 4. טענתה המרכזית של המערערת הנה כי בית המשפט קמא שגה במסקנתו וקמה חובת הצגת תג החנייה גם בחנייה בסמוך לתמרור ג-43, ואין די בבעלות על תג כזה, זאת לאור שילובן של הוראות החוק הנוגעות בעניין, ולאור תכלית החוק. עוד נטען, בין היתר, כי ערעור זה חורג מעניינם של הצדדים מאחר שהוא כולל השלכה על כלל ציבור הנכים, כי חובת הצגת התג נובעת מכך שברשות המשיב שתי מכוניות, ואימוץ הדרך בה נקט בית משפט קמא תאפשר חנייה, בו-זמנית, בשני מקומות המיועדים לחניית נכה, ובכך מסוכלת תכלית החוק המאפשרת לנכים להחנות בחניית נכים. נטען כי בדרך בה נקט בית משפט קמא, נפתח פתח לזיופים ולמרמה, ועל-כן, גם מטעם זה, אין להותיר החלטת בית משפט קמא על כנה. בנוסף, המציאה באת כוח המערערת החלטות של בית משפט קמא, אשר מהן עולה, לטענתה, כי מגמת בית משפט קמא הנה הצגת תג באופן אבסולוטי. יוער כבר עתה כי אותם מקרים (תיקים 10319/07, 10318/07, 4574/08, 4209/08) אינם זהים לענייננו. 5. טענת המערערת נסמכת, בעיקרה, על כך שחוק העזר האמור שאוב מתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, ומסדיר את הסדר החנייה "בהתאם וברוח תקנות התעבורה" (סעיף 12 א' להודעת הערעור). תקנה 15 (ו') (18) לחוק העזר אוסרת על העמדת או החניית רכב "ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חניה לרכב של נכה משותק רגליים". איסור זה חל, כמובן, על אדם שאינו נכה משותק רגליים. המערערת מפנה לתקנה 72 (א) לתקנות התעבורה הדנה במקומות האסורים בחנייה. ס"ק (16) אוסר חנייה ליד תמרור ג-43. לטענת המערערת, "תמרור ג-43 אינו מתיר את החנייה במקום (כפי שסבר בית משפט קמא - ר.כ.) אלא משמעותו דווקא איסור חנייה כלשון תקנה 72 (א) לתקנות התעבורה וסעיף 5 לחוק העזר, וזאת לכל כלי הרכב ולכל הנהגים" (סעיף 12 (ג) להודעת הערעור). לסגירת מעגל טיעוניה, נסמכת המערערת על הוראת סעיף 2 (א) לחוק חנייה לנכים, תשנ"ד - 1993, המתייחס לחניית נכה במקום שאין החנייה מותרת בו, שאז הרשות קמה, ולמעשה נולדת, שעה שהרכב "נושא תג נכה". מכך, כך לומדת המערערת, התוצאה היא כי אסור להחנות רכב בחנייה בתמרור ג-43, אלא אם הרכב נושא תג נכה. סיוע נוסף לטיעוניה מוצאת המערערת בכך שנפסק, באשר לתג חניה אזורי, כי קיימת חובת הצגתו בעת החנייה, זאת על מנת שפקח החנייה יידע שלרכב הנבדק תג חנייה אזורי מתאים. 6. מנגד, המשיב טוען כי בכתב האישום לא נאמר דבר מעבר לכך שהחנה את רכבו ליד תמרור ג-43, בניגוד לסעיף 5 (ו) (18) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א - 1960, ולא נכלל בו דבר בקשר עם הצגת התג. עוד, ובין היתר, טוען המשיב כי הוא החנה במקום שבו מותר לו לעשות כן כאשר לתג אין כל חשיבות בהקשר זה ומותר לו להחנות את שתי מכוניותיו, בו זמנית, בחנייה בסמוך לתמרור ג-43. 7. יובהר כי במהלך הדיון בערעור הובהר כי כיום מוענקים לנכים תגי חנייה אותם יש להדביק לשמשה הקדמית ברכב. אם כך הדבר, אין מדובר בעניין עקרוני כלל, לאחר שנמצא פתרון מעשי לסוגיה. דיון ומסקנות 8. דין הערעור להידחות. המסגרת הנורמטיבית לגבי חנייה במקומות אסורים, ככלל, קבועה בהוראת תקנה 72 (א) לתקנות התעבורה האומרת: "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו... באחד המקומות המנויים להלן... ואלה המקומות: ... (16) ליד תמרור ג-43 המסמן מקום חנייה לרכב של נכה - משותק רגליים". זה הכלל, והוא חל על כלל ציבור הנהגים, כפוף לחריגים. חריג אחד, כללי, עוסק בחניית נכה במקום שאין החנייה מותרת בו, לפי סעיף 2 לחוק החנייה לנכים, תשנ"ד, 1993, האומר: "(א) נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה (להלן - הרכב), במקום שאין החניה מותרת בו אם התקיימו כל אלה: (1) בסמוך... אין מקום חנייה מוסדר לנכים... (2) בסמוך לא מצוי מקום אחר שהחנייה בו מותרת... (3) החנייה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי אורח ואין היא מונעת מעבר חופשי... (4) החנייה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה". סעיף 2 לחוק החנייה לנכים מתיר לנכה (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק חנייה לנכים, ולאו דווקא נכה משותק רגליים), לחנות במקום שאין החנייה מותרת בו, בכפוף להתקיימותם המצטברת של ארבעת התנאים הכלולים בתקנה זו, וכפוף לכך שהרכב נושא, בעת החנייה במקום שהחנייה אינה מותרת, תג נכה. חנייה כזו אינה עוסקת כלל בחניית נכה משותק רגליים במקום המסומן על פי תמרור ג-43. חנייה במקום המסומן על-פי תמרור ג-43, היא חנייה מותרת לנכים משותקי רגליים ואינה בגדר חנייה אסורה לגביהם. מדובר במקום שהחנייה בו מותרת לקבוצה מסוימת, להבדיל ממקומות שאין החנייה מותרת בהם, ובכך עוסקת הוראת סעיף 2 לחוק חנייה לנכים. נמצא, כי תנאי לחניית נכה את רכבו במקום "שאין החנייה מותרת בו", הוא הצגת תג נכה (וקיומם של ארבעת התנאים דלעיל). לעומת זאת, חנייה בסמוך לתמרור ג-43 הנה חנייה על-פי קטגוריה אחרת, זו "חנייה לרכב של נכה משותק רגליים". לא נאמר, בסיפא להיתר זה, כי על נהג הרכב להציג תג נכה. לו הייתה קיימת דרישה לכך, הייתה חובה לציין זאת במפורש. 9. בשעת הדיון בערעור הפנתה המערערת להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חנייה לנכים), התש"ע - 2009, הצעה שהונחה על שולחן הכנסת ביום 16/11/09, דהיינו לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא, ובה נאמר: "מי שניתן לו תג נכה כמפורט בתוספת התשיעית, לא יחנה את רכבו במקום המותר לחניית רכב של נכה לפי תמרור אלא אם כן הוא נכה, כהגדרתו בחוק חנייה לנכים, תשנ"ד - 1993, שהציג את תג הנכה המקורי שברשותו בהתאם לחוק האמור באופן הנראה לעין". אחד מתוך שלושת חברי הכנסת אשר הציעו הצעה זו הנו המשיב. בדברי ההסבר להצעה נאמר כי כיום, "אדם נכה החונה את רכבו ליד תמרור ג-43, אינו מחויב להציג את תג הנכה שברשותו..". לטענת המערערת, הצעה זו ירדה מסדר היום, מאחר שהמסקנה הנה כי אין צורך בתיקון המוצע, ובכך יש תימוכין לטענתה בדבר הפרשנות הנכונה. יצוין כי המשיב אינו בעל "זכויות היוצרים" בנוגע עם הצעה זו: ביום 19/5/08 הוגשה הצעת חוק (פ/365417 מטעם חבר הכנסת זבולון אורלב) שכללה החמרת הענישה לחונה במקום שהוקצה לחניית כלי רכב של נכה. בהצעה זו מדובר במי שמחנה רכבו במקום כאמור והוא "אינו בעל תג נכה". הצעת חוק מיום 1/4/09 (פ/281/18 מטעם חבר הכנסת ז' אורלב), הדומה להצעה מיום 19/5/08, דנה במי שמחנה רכבו כאמור "כשרכבו אינו נושא תג נכה". בכל אחת משתי הצעות חוק אלה נזכרו מספר הצעות חוק קודמות שהונחו על שולחן הכנסת שהן "דומות בעיקרן". מכאן, אי הבהירות בשאלת חובת הצגת תג החנייה בסמוך לתמרור ג-43, הייתה קיימת זה מכבר ובלי קשר להצעת החוק שהמשיב היה אחד מיוזמיה. יובהר, כהערה, כי נכה משותק רגליים אשר לא הציג או אינו מציג התג בשעת חנייה בסמוך לתמרור ג-43 נוטל על עצמו סיכון, כפי שאירע בענייננו, שתוצא הודעת קנס ואז הוא יחל במסע 'יסורים' לביטולה. על כן, הפרשנות המקלה אינה טומנת בחובה אפשרות פוטנציאלית רחבת היקף להימנעות מהצגת התג שכן אנו עוסקים במקרים בהם קיים תג ולא קיימת מניעה ממשית להצגתו, פרט, בדרך כלל, לשכחה. השאלה האם רשאי נכה משותק רגליים להחנות שתי מכוניות לגביהן קיים לו תג בו זמנית, בסמוך לתמרור ג-43, אינה צריכה לדיון זה. 10. כאמור, הערעור נדחה. ניתנה היום י"ז בשבט, תש"ע (1 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים. ר' כרמל, שופט נכותחניית נכים / תו נכהחניה